ביקורת: צבי הנינג'ה

גיבורי הנינג'ה הירוקים הם הצבים הכי מכוערים שראיתם בחיים. כאילו, ברצינות, מה זה לעזאזל

אולי גדלתם על צבי הנינג'ה. אולי צפיתם כילדים בסדרה המצוירת משנות התשעים, עוד ‏מהתקופה שבה היא הועברה בקלטות וידאו מיד ליד. אולי ראיתם את הסרטים המצולמים משנות ‏התשעים, ואתם מכירים גם את הסדרות המצוירות החדשות, ואפילו את סרט האנימציה ‏הממוחשבת מ-2007. אבל אף פעם לא ראיתם את צבי הנינג'ה כמו בסרט החדש שלהם. אף פעם ‏לא ראיתם אותם כל כך, אבל כל כך מכוערים.‏

צבי הנינג'ה היו פעם דמויות חמודות וחביבות שילדים אוהבים: היצורים בסרט הזה הם מפלצות ענקיות ומאיימות. הצבים החדשים הם ‏גושים מנופחים, עצומים, של שרירים בצבע רקב, הגדולים על השיריון שלהם בחמש-שש מידות ומכוסים ‏במשהו שנראה כמו מחלת עור. החוטם החינני שהיה סימן ההיכר של צבי הנינג'ה בכל ‏גירסאותיהם הקודמות נחתך, ובמקומו נשארו להם רק נחיריים – כלומר, זוג חורים שחורים ‏פעורים באמצע הפרצוף. העיצוב עמוס בטירוף: הצבים עמוסים באקססריז שדגו מהזבל, ודונטלו, ‏שחובש גם משקפי ראיה, מכשיר ראיית לילה על המצח, קופסאות על הגב ואנטנות מעל הראש, נמצא בחצי הדרך בין ‏משהו דמוי-אנוש לבין ציור אימפרסיוניסטי המבטא את ריקבון החברה הטכנולוגית, או משהו. הצבים החדשים מכוערים, מאוד מכוערים, אבל הכיעור שלהם מחוויר ברגע שרואים את ‏הגירסה של הסרט הזה לספלינטר. "חמור מצורע" הוא התיאור ההולם היחיד לדבר המוטנטי ‏הנורא הזה.‏

המפליא הוא שהכיעור הזה לא יכול להיות מקרי. הוא לא נובע מעצלנות. אחרי הכל, מדובר פה ‏ביצורים שנוצרו באנימציה ממוחשבת מודרנית וריאליסטית – וזה אומר שהרבה עבודה וכח ‏מיחשוב הושקעו בכל פרט: בכתמי השמן הדוחים שבסחבות שהצבים לובשים, בסמרטוטים ‏המגורזים שהם חובשים על העינים, במסקינטייפ שהם משתמשים בו כנראה כפלסטר. אולי הסרט ‏מכוון לאותה שכבת גיל שבה בנים אוהבים דברים "מגעילים", ולכן מה שיותר מכוער – יותר מגניב. ‏לטובת העיצוב ניתן לומר שהוא בהחלט מהווה מראה הגיוני יותר מבעבר ליצורים שחיים בביוב. ‏יופי לכם, אם מה שאתם דורשים מסרט על צבים נינג'ות הוא שיהיה ריאליסטי.‏

גם הסרט עצמו כנראה מתבייש בעיצוב של הצבים, אחרת קשה להסביר למה במשך כל כך הרבה זמן הוא מסתיר אותם. זה, בעצם, לא ‏סרט על צבי הנינג'ה: זה סרט על אפריל אוניל (מייגן פוקס, שבלי פוזות של חשפנית היא סתמית ‏לגמרי), עיתונאית שחוקרת את ה"פוט קלאן", הכנופיה שמשתוללת בניו יורק, ומגלה שיש מישהו, ‏או משהו, ירוק, שנלחם בהם. במשך חצי שעה הסרט משחק אותה מסתורי בנוגע לזהות של אותם שומרי-חוק ‏‏(מעניין מי הם יכולים להיות? אולי קרוקודילים סמוראים? צפרדעי ג'ודו?) ושוב ושוב מתחמק ‏מלהציג בפנינו את הצבים. בקיצור, הוא מתנהג כאילו הוא "מלתעות" והצבים הם הכריש, או שהוא "הנוסע השמיני" והצבים הם החייזר, ואין שום פאקינג סיבה להתנהג ככה. צבי הנינג'ה הם לא מפלצת מסתורית, הם צבי הנינג'ה; טבעם והזהות שלהם הם לא איזה סוד שאנחנו נהיה מופתעים כשנגלה, אלא משהו שכל מי שהלך לסרט יודע מראש. ואם בכל זאת קיים מישהו שלא שמע על הצבים ועל העדפותיהם הקולינריות לפני הסרט – מונולוג של ספלינטר בתחילת הסרט מסביר בדיוק מי ומה הם, רגע לפני שהסרט נזכר שהוא רוצה בעצם להיות מסתורי נורא. חצי השעה של אווו-כמה-מסתורי לא עושה שום דבר חוץ מלשעמם נורא את הקהל.

אחרי שהצבים כבר נכנסים לתמונה (וגורמים לכם להצטער מיד על כך שהסרט לא המשיך את הפוזה המסתורית לעוד שעה-שעתיים) לסרט אין זמן להציג אותם כמו שצריך. הוא כנראה סומך עליכם שאתם מכירים את האופי של כל אחד מהם, בקווים כלליים – לאונרדו מנהיג הצבים, דונטלו אוהב להמציא תכסיסים וכו'. ומצד שני, מכיוון שמדובר בריבוט, מייקל ביי ושות' הרגישו כנראה מחויבים לשנות את סיפור הרקע של הצבים. לשינויים האלה אין שום סיבה ואין בהם שמץ של הגיון. מכל הדברים בעולם, הסרט בוחר לגנוב את העלילה שלו מ"ספיידרמן המופלא" דווקא. אפריל אוניל, מתברר, היתה מעורבת בסיפורם של הצבים בשלב מוקדם הרבה יותר מבגירסאות הקודמות, והעובדה שהיא חזרה לחייהם היא צירוף המקרים הגדול ביותר בהיסטוריה. ספלינטר הפעם הוא לא מאסטר קונג-פו שהפך לעכברוש, אלא עכברוש שקרא פעם ספר על קונג-פו. זה בטח היה ספר ממש טוב.

אז אחרי שעברנו את כל החלק של הסרט שבו אין שום צבי נינג'ה, והצלחנו להתעלם מהעיצוב הנורא שלהם, ומהשינויים הדביליים בהיסטוריה שלהם, נשארה לנו בערך שעה של סרט על צבי הנינג'ה. זה עדיין לא סרט טוב. מצד שני, הוא לא סרט זוועתי, אלא סתמי. יש פה סיפור ברמת הסדרה המצוירת, עם נבל אידיוט שמספר את תכניתו המרושעת מוהאהא, ויש פה צבים והם מוטנטים והם נינג'ות (אם כי הם לא נראים בני-עשרה במיוחד), ויש אפילו סצינת אקשן אחת די מוצלחת של מרדף מכוניות בשלג. הילדים באולם צחקו, אז אני מניח שבסופו של דבר יכול היה להיות גרוע יותר. בשביל זה יש סרטי המשך.


פורסם במקור בוואלה