אז מה, פרס אופיר?

טקס חלוקת פרסי אופיר ייערך הערב, ו"הערת שוליים" צפוי לזכות. כמה הערות בעניין, שלא יגידו שלא התעניינתם

טקס פרסי אופיר נערך הערב (20:00 הטקס עצמו, השידור החל מ-22:00). כמובן, כולנו מודעים לכך מכיוון שכבר שבועות רבים אנחנו עוסקים בניתוח הסיכויים, בצפיה אובססיבית בכל המועמדים, ובתכנון מסיבות-אופיר של צפיה משותפת. בינתיים, בעולם האמיתי, אף אחד לא נורא מתעניין בטקס. התוצאות ברורות מראש בחלקן הגדול, ולא מעניינות – כיוון שהן עוסקות בסרטים שעוד לא יצאו לאקרנים – בחלקן האחר. הנחת העבודה היא ש"הערת שוליים" יקבל, כפי שנכון וראוי, את פרס הסרט הטוב ביותר ויישלח לאוסקר. שלא תגידו שאין שום עניין מסביב לפרס, כמה נקודות למחשבה ולקריאה.


אלי שגב ב-edb מסכם את הבעיות עם הפורמט הקיים של פרסי אופיר, ומציע פתרונות.


תהיה: האם לדווח בכותרת הפוסט בערב על הזוכים בפרסים, או שזה ייחשב כספוילר למי שרוצה לצפות בטקס בטלויזיה? אוקיי, ננסח את זה אחרת: האם מישהו מתכוון לצפות בטקס בטלויזיה?


בהנחה ש"הערת שוליים" באמת ינצח, יש מצב למפגש פוליטי מתוח באוסקר: שניים מהסרטים הלא-דוברי-אנגלית האחרים שעוררו באזז השנה הם "A Separation" האיראני ו-"Where Do We Go Now" הלבנוני, שזכה במפתיע בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו. שני הסרטים לא יוקרנו בארץ, מהסיבות הצפויות (ולמרות שסרטים איראניים אחרים דווקא הוקרנו פה). אבנר שביט ב"וואלה" חקר ובדק.


יש לי, כרגיל, רגשות אשמה על כך שלא פרסמתי ביקורת באתר ל"בוקר טוב אדון פידלמן" ולא ל"אחותי היפה" – שני המועמדים הראשיים שהם לא "הערת שוליים". לזכותי, או לחובתי, ייאמר שלא נראה שמישהו כאן מתעניין בהם, לאור המספר המדהים של תגובות בדפי הסרט שלהם. אלה לא סרטים גרועים, אבל גם לא כאלה שיש לי המון מה לומר עליהם. הנה עוד סיבה לתת את הפרס ל"הערת שוליים": זה סרט שגורם לאנשים לא רק לראות אותו, אלא גם לדבר עליו, מרצונם החופשי, ולא כי צריך, וכי לא נעים להתעלם מקולנוע ישראלי.


זה הטקסט שלי על הפרסים – חצי הצגת המצב וחצי הימור – שהופיע היום ב"מעריב". (כן, זה דבר שקורה, מתברר).

קרוב לוודאי ש"הערת שוליים" של יוסף סידר יקבל היום צרור נאה של פסלונים וכרטיס בכיוון ‏הכללי של הוליווד. טקס חלוקת פרסי אופיר, האוסקר הישראלי, נערך הערב בחיפה (וישודר, ‏באיחור קל, בערוץ 2 ב-22:00). ועל אף שהקולנוע הישראלי הנפיק אוסף יפה של סרטים מכובדים ‏השנה – שרובם מיוצגים היטב ברשימת המועמדים – אין ספק בזהותו של הסרט המוביל.‏

‏"הערת שוליים" התחיל ברגל ימין: הוא לא רק הוקרן בפסטיבל קאן – הפסטיבל החשוב בעולם, ‏שעצם ההשתתפות בו היא כבוד גדול – אלא גם יצא משם עם פרס התסריט. הוא קיבל ביקורות ‏אוהדות בארץ ובעולם, והוכיח שהוא לא סרט של מבקרים בלבד כשהביא לבתי הקולנוע בארץ מעל ‏מאתיים אלף צופים – הסרט הישראלי הנצפה ביותר השנה ללא כל תחרות. נראה שהקהל ‏והמבקרים אחידים בדעתם שזהו הסרט הטוב של השנה, ואין סיבה לחשוד שדווקא חברי ‏האקדמיה הישראלית חשבו אחרת.‏

לזכיה יש משמעות נוספת, כמובן: הסרט הזוכה בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר נשלח לייצג את ‏ישראל בתחרות על האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. בשנים האחרונות התגברו הקולות הטוענים ‏ששיטת הבחירה הזאת שגויה מיסודה, כיוון ש"הסרט הטוב ביותר" הוא לא בהכרח "הסרט ‏המתאים ביותר לאוסקר". אבל השנה הויכוח ככל הנראה לא רלוונטי, כיוון שגם מבחינת הסיכויים ‏באוסקר אין ספק ש"הערת שוליים" מוביל. הסרט קיבל תגובות יפות גם מעתונים אמריקאיים, ‏עורר באזז כשהוקרן בפסטיבל טורונטו, ונרכש כבר להפצה בארה"ב על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס ‏‏– חברה שדחיפת סרטים לאוסקר הזר זו המומחיות שלה (בטקס האחרון, שלושה מבין חמשת ‏המועמדים לפרס היו סרטים שהופצו על ידי סוני פיקצ'רס קלאסיקס). הסיכויים של הסרט להיכלל ‏בין חמשת המועמדים לאוסקר נראים מצוינים, אם רק יעבור את משוכת האופיר.‏

עוד תלונה נפוצה בעניין פורמט הטקס הוא שהסרטים המועמדים בו בדרך כלל לא מגיעים לבתי ‏הקולנוע עד לאחר הטקס, ולכן לגבי הקהל הרחב התחרות היא בין סרטים שלא ראו, ולכן חסרת ‏עניין. השנה, שלושה מבין חמשת המועמדים המובילים כבר יצאו לקולנוע – "הערת שוליים", "בוקר ‏טוב אדון פידלמן" ו"אחותי היפה"; "השוטר" ו"אורחים לרגע" עדיין ממתינים להפצה.‏

לחברי האקדמיה הישראלית יש נטיה לתת לסרט אחד לגרוף את רוב הפרסים, וזה צפוי לקרות ‏גם ‏השנה: מלבד פרס הסרט, לא נתפלא לראות את "הערת שוליים" גורף גם את פרסי הבימוי, ‏השחקן הראשי (שלמה בראבא), שחקן המשנה (ליאור אשכנזי), הצילום, העריכה והעיצוב ‏האמנותי. ‏

כל זה לא אומר של"הערת" לא תהיה תחרות. "בוקר טוב אדון פידלמן" נחשב למספר 2 השנה, וגם ‏אם קשה לראות אותו לוקח מ"הערת שוליים" את פרס הסרט, בתחום המשחק מדובר פה במאבק ‏בין שני ענקים, ותיקים ואהובים: בראבא מ"הערת שוליים" נגד ששון גבאי ב"פידלמן". התחרות בין ‏הסרטים מעניינת גם בקטגורית התסריט: שניהם זכו בפרסים על התסריט בפסטיבלים נחשבים ‏בעולם ("הערת שוליים" – בקאן, "פידלמן" – בסאנדנס).‏
הקטגוריות הקשות ביותר לניבוי הן אלה שבהן אין ל"הערת שוליים" נוכחות. על פרס השחקנית ‏הטובה ביותר מתמודדות בין השאר אוולין הגואל על "אחותי היפה", הגר בן אשר על "הנותנת" וחן ‏יאני על "נמס בגשם". בין שחקניות המשנה, עלמה זק אמנם מועמדת על "הערת שוליים" אבל ‏התפקיד שלה בסרט קטן מכדי להתמודד מול תפקידים משמעותיים יותר, כמו של ריימונד אמסלם ‏ב"אחותי היפה" או מורן רוזנבלט ב"אודם".‏

קטגורית הסרט התיעודי הטוב ביותר הציבה בפני מצביעי האקדמיה דילמה אמיתית: סרט הטבע ‏‏"ארץ בראשית" שכבר הוקרן בהצלחה רבה בשנה שעברה, הוא ללא ספק הישג אדיר שמסכם 18 ‏שנות עבודה של צלם הטבע משה אלפרט; ומולו,"הדירה" של ארנון גולדפינגר, שמוצג בימים אלה ‏בסינמטקים, קוצר שבחים, ובדומה ללהיטים תיעודיים מחו"ל כמו "זכארי היקר" ו"קאטפיש" מתנהל ‏כמו מותחן בדיוני לכל דבר. שניהם ראויים לפרס, ואף אחד משניהם אינו הערת שוליים.‏