הזוכים בפרסי אופיר בלי הפוליטיקה

"סופת חול" זכה באופן משכנע בפרס הסרט הטוב ביותר, בטקס שהציג את הייצוג הרחב ביותר בתולדות האופיר

אלה הם הזוכים בטקס פרסי אופיר שנערך אתמול:

הסרט הטוב ביותר: "סופת חול"
בימוי: עילית זקצר, "סופת חול"
תסריט: רמה בורשטיין, "לעבור את הקיר"
שחקן: מוריס כהן, "אבינו"
שחקנית: נועה קולר, "לעבור את הקיר"
שחקן משנה: תומר קאפון, "שבוע ויום"
שחקנית משנה: רובא בלאל עספור, "סופת חול"
צילום: שי גולדמן, "תיקון"
עריכה: שירה ארד, "אבינו"
עיצוב אמנותי: ניר אדלר, "סופת חול"
עיצוב תלבושות: חוה לוי רוזלסקי, "לעבור את הקיר"
ליהוק: לימור שמילה, "סופת חול"
איפור: כרמית בוזגלו, "סופת חול"
מוזיקה: איתמר ציגלר ותאמר נפאר, "ג'נקשן 48"
פסקול: איתי אלוהב וגיל תורן, "ג'נקשן 48"
סרט תעודי: "פרינסס שואו"
סרט עלילתי קצר: "אנה"
סרט תעודי קצר: "מוות בבאר שבע"

איך זה נראה יפה אם קוראים רק את הרשימה ולא שום דבר אחר, נכון? זאת רשימת זוכים מכובדת ומגוונת באופן די מפתיע. "סופת חול", הסרט הראשון של במאית צעירה, שעוסק בפינה שעדיין לא יוצגה בקולנוע הישראלי מעולם, יישלח לייצג את ישראל באוסקר, ועל הנייר נראה שיש לו סיכויים סבירים להגיע לייצוג טוב שם. ומכיוון שאותו סרט קיבל גם חבילה יפה של פרסים נוספים – בימוי, שחקנית משנה, עיצוב אמנותי, ליהוק ואיפור – קל להשתכנע שהסרט זכה לא רק בגלל שהוא הסרט הנכון ביותר לאוסקר, אלא משום שחברי האקדמיה מאמינים שהוא הסרט הטוב ביותר, כך שאת הויכוח הזה אפשר לשים על אש קטנה השנה. זה לא היה סוויפ, כלומר זה לא שסרט אחד לקח אוטומטית את כל הפרסים, שחולקו בין כמה וכמה סרטים, כולל ייצוג גם גם לסרטי פסטיבלים ("תיקון") וגם לסרטי אקשן ("אבינו"). סך הכל, שנה מוצלחת לאופירים.

ראוי לציין גם שהסרטים שזכו בפרסים היום כללו סרטים על נשים חרדיות, גברים דתיים, ראפרים פלסטיניים מלוד, בדואים מהנגב ועובדים זרים מבאר-שבע; שהיו בו יותר זוכות מזוכים, כולל בקטגוריות הבימוי והתסריט; ושזכו בו מזרחים, אשכנזים, ערבים ויהודים. כך שאם מישהו היפוטתי היה עומד באמצע הטקס הספציפי הזה וטוען שהקולנוע הישראלי מדבר בקול אחד, או שהוא תל-אביבי, או שהוא לא נותן פנים לפריפריה, אותו מישהו היה בלי שום ספק דביל שלא רק שלא ראה אף אחד מהסרטים המועמדים אלא גם לא הקשיב לשום קטע מהטקס, ומן הסתם גם חסר כל עניין בקולנוע בכלל והסרט החביב עליו של טרנטינו הוא "רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע רגע".

בתמונה: סופת חול (אילוסטרציה).