ובכן, גם השנה יחולק פרס אופיר.
אישית, צפיתי במעטים מאוד מבין המועמדים. אבל לפי הבאזז, המצב בבתי הקולנוע ומה שאנשים שכן ראו יותר אומרים, נשמע כאילו השנה הוא מחולק מכח האינרציה, ופחות משום שיש סרטים שראויים לו. זה לא שכל הסרטים גרועים, חלילה, זה פשוט שאין אף סרט ממש טוב. אחרי שהשנה הקודמת היתה שנה מדהימה לקולנוע הישראלי, השנה הזאת נראית חלשה. בשנה שעברה הפרס הגיע להמון סרטים, והשאלה היתה מי יקופח. התחרות היתה בין הלהיט הענק "אפס ביחסי אנוש" לבין אהוב נפשם של המבקרים, "גט", והיו שאפילו הזכירו את "מיתה טובה". מאחורי כל אלה, "את לי לילה" נדחק כאחד המועמדים-לקישוט בלי סיכוי אמיתי לזכיה. יכול להיות שזה רק אני, אבל נדמה לי שאילו המועמדות של "את לי לילה" היתה נדחית בשנה, הוא היה לא רק אחד המועמדים המרכזיים, אלא זה שלוקח את הפרס די בקלות. מבין המועמדים השנה, אין אף להיט קופתי, פה שום דבר שמדברים עליו כעל יצירת מופת, ואפילו שום דבר שנראה כאילו הוא יכול להיות מתמודד רציני באוסקר.
אז מה כן יש? הסרט שקיבל את מרבית המועמדויות (12) הוא "המילים הטובות" של שמי זרחין. סרט מצליח למדי. זה סרט שכבר יצא לאקרנים (וכרגיל בפרסי אופיר, סרטים מהסוג הזה הם מיעוט), ואפילו הצליח: הוא הביא משהו בסביבות 150,000 צופים. זה נחמד, אבל בואו נאמר ש"אפס ביחסי אנוש" (600 אלף צופים) זה לא. וגם היחס של הביקורות אליו הוא אותו הדבר: אף אחד לא קטל אותו, אבל גם אף אחד (חוץ מיאיר רוה) לא שופך עליו מחמאות. בסך הכל זה סרט ישראלי בסדר גמור מכל הבחינות, שאם היו עשרה כאלה בשנה, הכל היה סבבה, אבל אם הוא ה-סרט הישראלי של השנה, השנה היא בעייתית. מיד אחריו ברשימת אלופי המועמדויות נמצא "ארץ פצועה" של ארז תדמור, מועמד אופירי "מסורתי" יותר – כלומר, סרט על "המצב" עם מחבלים ופיגועים, שלא יצא עדיין לאקרנים – אבל בטח יגיע בסביבות הטקס עצמו כדי לנצל את המומנטום של הפרסים שאולי יקבל. המועמדים המובילים האחרים, עם מועמדויות בקטגוריות רבות כולל פרס הסרט הטוב ביותר, הם "היורד למעלה" ו"חתונה מנייר", וכרגיל, אם אתם לא חברי אקדמיה, לא ראיתם את הסרטים האלה והשמות האלה לא אומרים לכם הרבה. אגב, "חתונה מנייר" ו"ארץ פצועה" התחרו שניהם בפסטיבל ירושלים, ושניהם הפסידו ל"תיקון" – שלא מתחרה על האופיר.
אה, והשנה רועי אסף הוא איבגי.
רשימת המועמדים המלאה:
הסרט הטוב ביותר
ארץ פצועה
באבא ג'ון
היורד למעלה
המילים הטובות
חתונה מנייר
10% ילדה שלי (מסלול פרינג')
בימוי
אמיר י. וולף, "ציפורי חול"
ארז תדמור, "ארץ פצועה"
יובל דלשד, "באבא ג'ון"
ניצן גלעדי, "חתונה מנייר"
שמי זרחין, "המילים הטובות"
השחקן הטוב ביותר
רועי אסף, "ארץ פצועה"
רועי אסף, "חתונה מנייר"
אסף בן שמעון, "המילים הטובות"
משה איבגי, "מלחמת 90 דקות"
עודד תאומי, "ציפורי חול"
השחקנית הטובה ביותר
תמר אלקן, "האיש שבקיר"
מרים זוהר, "ציפורי חול"
רותם זיסמן כהן, "המילים הטובות"
מורן רוזנבלט, "חתונה מנייר"
נטע שפיגלמן, "נדיה – שם זמני"
שחקן המשנה הטוב ביותר:
אשר אברהמי, "באבא ג'ון"
רועי אסף, "המילים הטובות"
דביר בנדק, "ארץ פצועה"
נורמן עיסא, "מלחמת 90 הדקוות"
גל תורן, "ירח בבית 12"
שחקנית המשנה הטובה ביותר:
פלורנס בלוך, "המילים הטובות"
אסי לוי, "חתונה מנייר"
מלי לוי-גרשון, "פלאפל אטומי"
דבורה קידר, "ציפורי חול"
יובל שרף שבן, "ירח בבית 12"
התסריט הטוב ביותר
ארז תדמור ושלמה אפרתי, "ארץ פצועה"
יבגני רומן, "האיש שבקיר"
אלעד קידן, "היורד למעלה"
שמי זרחין, "המילים הטובות"
טובה וענת אשר, "נדיה – שם זמני"
הצילום הטוב ביותר
אסף סודרי, "ארץ פצועה"
עפר ינוב, "באבא ג'ון"
רועי רוט, "חתונה מנייר"
עמית יסעור, "ירח בבית 12"
טליה טוליק גלאון, "נדיה – שם זמני"
אמנון זלאיט, "ציפורי חול"
עריכה
עינת גלזר זרחין, "ארץ פצועה"
עינת גלזר זרחין, "המילים הטובות"
אריק להב ליבוביץ', "היורד למעלה"
אריק להב ליבוביץ', "מלחמת 90 הדקות"
יצחק צחייק, "ציפורי חול"
עיצוב תלבושות
דורון אשכנזי, "המילים הטובות"
קרן אייל מלמד, "חתונה מנייר"
לי אלמביק, "ירח בבית 12"
חן גלעד, "פלאפל אטומי"
דני בר שי, אתיה חודק לביא, "ציפורי חול"
עיצוב אמנותי
אני לא מאמין, אני רובוט?!
ארץ פצועה
באבא ג'ון
המילים הטובות
חתונה מנייר
עיצוב פסקול
ארץ פצועה
באבא ג'ון
היורד למעלה
המילים הטובות
ציפורי חול
מוזיקה מקורית
ארץ פצועה
באבא ג'ון
ירח בבית 12
נדיה – שם זמני
פלאפל אטומי
ליהוק
באבא ג'ון
המילים הטובות
חתונה מנייר
פלאפל אטומי
ציפורי חול
איפור
ארץ פצועה
ג'רוזלם
ירח בבית 12
נדיה – שם זמני
ציפורי חול
הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר
היה היה מלך
מתי כספי – וידוי
סבנה
סינדרום בנטוביץ'
שיח לוחמים: הסלילים הגנוזים
הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר
אחד באפריל
אנטילופות
גרינלנד
החזן והים
סוסי נייר
הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר
איפה אלה-קארי ומה קרה לנוריקו-סאן
האויבת שלי, השותפה שלי
חייו מלאי שיר – סיפורו של אברהם חלפי
מרוששות
קוזלצ'יק
פרס אופיר כל שנה
אני מניח שאתה לא רומז לאפשרות שבשנים פחות טובות צריך לבטל את הענקת הפרס כי לפי ההגיון הזה את האוסקר צריך להעניק בערך שנה כן שנתיים לא.
ראיתי בקולנוע שני טריילרים: ל"פלאפל אטומי" ולעוד משהו עם פקקים.
הזה עם הפקקים נראה מטומטם ברמות שקשה לי לתאר, ומתרכז בעיקר בבדיחות הפרשות וגסויות (כך לפי הטריילר).
פלאפל אטומי, של דרור שאול (הבמאי של מבצע סבתא ואדמה משוגעת), עושה רושם של קומדיה מטורפת נוסח "סימה ועקנין מכשפה".
מי שאהב את סימה (כמוני) – כנראה יאהב גם את זה.
מי שחשב שסימה זה סרט דבילי וגזעני ולא התחבר להומור הזה – עדיף שיתרחק.
אוי הזה עם הפקקים...
ניראה נורא ואיום
לא בטוח למה אסף בן שמעון הוא שחקן ראשי ורועי אסף שחקן משנה ב"מילים הטובות"
התפקיד של שניהם די דומה (האם גם באופיר, כמו באוסקר, "מגישים" שחקנים לקטגוריות לפי סיכויי זכייה?), אבל בכל מקרה, אסף בן שמעון היה די בינוני (או, נכון יותר להגיד, הדמות שלו היתה די בינונית וקלישאתית), בעוד שרועי אסף עשה פלאים עם הדמות הלא פשוטה שהוא קיבל.
היורד למעלה הוקרן בפסטיבל קאן
אפילו קבל שם לא מעט מחמאות. בדרך כלל, הייתי אומר שזה מספיק בשביל להפוך אותו לפייבוריט, אלא שהאקדמיה הישראלית החליטה שהוא לא ראוי למועמדות על הבימוי. זה די מפחית את הסיכויים שלו לזכות.
הוא נשמע כמו סרט-פסטיבלים מדי.
(ל"ת)
אני מבין שאין הרבה עורכים בישראל
אם מתוך 5 מועמדיות, שניים מופיעים פעמיים.
בישראל יש אחד או שניים מכל דבר, לצערינו זה המצב.
עובדה שיש לדעת: אם אתה רואה בטלוויזיה הישראלית דמות שנמצאת בחליפה של גורילה, ואז רואה סדרה אחרת, מחברת הפקה אחרת, שבה גם יש חליפת גורילה – מדובר בדיוק באותה חליפה.
אם אתה רואה חולצת פסים צבעונית בערוץ כלשהו, ואז את אותה חולצת פסים צבעונית באותו הערוץ,
כנראה שזו אותה חליפת פסים צבעונית.
זה תמיד מפריע לי בעין
שברשימות של אופיר יש איזה תשעה סרטים בכל הקטגוריות. כלומר אני יודע שבישראל יש תעשיית קולנוע צרה אבל אין עוד סרטים לתת עליהם מועמדות חוץ "מארץ פצועה" בפעם המאתיים? זאת הייתה שאלה רטורית, אני יודע שהרבה סרטים לא נכנסים לרשימה, אבל עדיין אני מרגיש שכמעט ולא יוצאים סרטים תוצרת ישראל והממוצע שלי זה סרט ישראלי אחד לשנה.
רשימה מעצבנת
בעיקר כי לפיה נראה כאילו עדיין הסרטים היחידים שנעשים פה הם דרמות משפחתיות. ודווקא השנים האחרונות היו הוכחה לכך שזה לא המצב. לא יכלו להכניס את "רובוט" או "מה כבר יכול לקרות?" למועמדים לסרט? אף אחד כנראה לא היה מצפה שהם יזכו או יגיעו לאוסקר, אבל לפחות היה קצת גיוון…
אם להן מעט על האקדמיה (ואז להכפיש אותה מיידית)
אז נתחיל מכך שציפורי חול הוא רחק מדרמה משפחתית. סרט פילם נואר על ניצולי שואה שלאו דווקא תמיד נהדר אבל מרתק, מרענן ומעניין – ובעיקר, בעקבות מיתה טובה, פוטנציאל קופתי לא קטן. המוזרות שלו כנראה גם עלתה במועמדות לפרס הסרט, אבל הוא מסתפק בלהיות הסרט השלישי עם הכי הרבה מועמדיות.
לגבי 'רובוט' ו'לקרות' (שלא ראיתי) אני חושב שמוגזם להגיד שרק לשם הגיוון צריך להכניס אותם לפרס הסרט. אני בהחלט חושב שבפרטים טכניים כאלה ואחדים יכלו יותר לגוון, וזה מתקשר להודעה שלמעלה. כאשר שיטת ההצבעה נותנת לך להצביע רק לסרט אחד בשלב המועמדים, אז אתה פשוט מצביע על עיוור רק למועמד האהוב עליך בכל הקטגוריות. פלא שבכלל הצליחו להתפלק לג'רוזלם ולרובוט מועמדות אחת בשיטה הזאת.
זה גם כנראה הסיבה שההופעה הטובה ביותר מכל הסרטים המועמדים קיבלה אצבע משולשת בשביל לפנות מקום לעוד הופעה של רועי אסף -איתי זבולון ב"מסווג חריג" הוא התגלות והגיע לו בזכות המועמדות הזאת, אפילו עם סלידה ז'אנריסטית מובהקת שחבל עליה כי מסווג חריג הוא בקלות מעל סרטים כמו 'ארץ פצועה'.
דיברתי ספציפית על קטג' הסרט
ויכול להיות מאוד שבאמת מגיעה ל"רובוט" ו"מה כבר יכול לקרות" מועמדות לסרט, אבל טרם ראיתי אותם, אז אני לא רוצה לצאת בהצהרות.
אגב, את "רובוט" אראה ביום שישי הקרוב, בסינמטק ת"א ב 23:30. הבמאים יהיו שם. וגם בירה בחינם. ועוד הפתעות, לפי התקציר. בואו לתמוך ביצירה ישראלית מגניבה. דף האירוע בפייסבוק (אפשר להזמין כרטיסים באתר הסינמטק).
נכון יש את הליכודניקים החדשים
שהמטרה שלהם היא לשנות את המגמה המדאיגה בעיניהם במפלגת הליכוד מבפנים? אז צריך משהו דומה באקדמיה הישראלית, על מנת שיתחילו להצביע גם לסרטי ז'אנר. לאקדמיה הישראלית יש חיבה עזה לדרמות וסרטים "חשובים" ונטיה להתעלם כמעט לחלוטין מדברים כמו קומדיות פרועות, אימה ומעט המדע הבדיוני שמופק בארץ. זה עניין של טעם וזה לא ישתנה עם ההרכב הנוכחי של האקדמיה. הייתה הדוגמה הקיצונית של "מי מפחד מהזאב הרע" לפני שנתיים, שהיה מועמד כמעט בכל קטגוריה, אבל לא לפרס הסרט.
אם כבר עלה הנושא-
בערוץ 1 משודרת הסדרה "חגיגה לעיניים" על תולדות הקולנוע הישראלי (די סדרת חובה לחובבי קולנוע. חפשו באתר של רשות השידור או ביוטיוב). הפרק ששודר השבוע סיים את ההתייחסות הכרונולוגית, מה שגרם לי לחשוב שהוא האחרון, אבל אז הגיע הטיזר לפרק הבא ורמז (עם תמונה מתוך כלבת) שהפרק יעסוק בסרטים ז'אנריים.
הפרק ששודר היה השמיני.
הז'אנרים שישודר מחר הוא התשיעי. יש סך הכל עשרה פרקים (וזו באמת סדרה נהדרת).
אני חייבת להגיד שדווקא הסרט 10% ילדה שלי נראה לי סרט ממש טוב. שקיבל בסה"כ מועמדות אחת. הוא הוקרן פה לשלושה ימים בערך אז ממש לא הספקתי לראות אותו, אבל לפי מדד הטריילר, הקטעים והביקורות הוא נראה לי בין היותר טובים שיצאו השנה.
לא כל כך הבנתי את ההתלהבות סביב המילים הטובות, לא טוב מידי לא גרוע במיוחד. סרט נחמד מינוס
גם יהודה סתיו התפעל מ"המילים הטובות".
(ל"ת)
למה "תיקון" אינו מתחרה על האופיר?
האם אמור להתחרות בשנה הבאה, או שיוצריו בחרו לא להגישו כלל לתחרות?