אוסקר 2018: תוהו ובוהו

עונת הפרסים התחילה רשמית, ומה לעזאזל קורה פה.

אוקיי, זה הולך להיות ארוך אז תאחזו במושבים שלכם.

אז ככה – נכון לעכשיו, בכל הנוגע לשאלה "מי יזכה באוסקרים?" לאף אחד אין ממש מושג. זה נכון עקרונית כל שנה, אבל לרוב אפשר לדעת את רוב הדברים מראש, או לנחש לאן הם הולכים, או לפחות כולם חושבים שמשהו הולך לקרות, אבל אז מתבדים. הפעם לא. מה שהתחיל עם מה שדיברתי עליו בפוסט הקודם – שאף סרט לא נראה לחלוטין סרט אוסקרים – מתגלגל לכך שעכשיו, אחרי שהעונה כבר התחילה, רוב הפרסים התפזרו בצורה כזאת שקשה לשים סרט כלשהו הרחק מעל השאר.
בשבועות האחרונים קרו הדברים הבאים (בלינק תוכלו לקרוא את כל הזוכים בפירוט, ברשותכם אתמצת לזוכים העיקריים):

הפונקציה שהפרסים הנ"ל ממלאים היא בעיקר פתיחת הראש לאקדמיה ולגילדות לגבי מועמדים אפשריים או ניסיון ליצור קונצנזוס שיכול לסחוף ולהמשיך הלאה לזכייה ופחות ניבוי מדויק של מי יזכה במה. אנחנו בשלב מאוד מוקדם במירוץ והרבה יכול להשתנות, אבל לא פעם כבר עכשיו יש קטגוריות שננעלות. אז כרגע, בזמן הזה, בוא נעבור על הקטגוריות השונות במירוץ ונראה מה המצב שלהם.

Webp.net-resizeimage (2)

הסרט הזר הטוב ביותר

לפני שבוע בערך הארץ רעשה. ""פוקסטרוט" זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר!!!" הכריזו העיתונים. וכן, "פוקסטרוט" אכן זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר – אבל בואו נרגע. זה בסך הכל הועד הלאומי לביקורת – שדי מעפנים בכל הנוגע לניבוי באוסקרים. אם הייתי צריך להמר הייתי אומר שמועמדות ל"פוקסטרוט" היא אפשרות סבירה למדי בשלב הזה – אבל זכייה עוד רחוקה ממנו. שני איגודי המבקרים של ניו יורק ולוס אנג'לס, למשל, התעלמו מ"פוקסטרוט" לגמרי והחליטו לתת את הפרס ל"120 פעימות בדקה" (כאשר לוס אנג'לס נתנו לו את הפרס בתיקו עם "אהבה חסרה") , אבל גם לסרט הצרפתי הייתי מציע לחכות קצת לפני שהוא מתחיל לחגוג. צריך לזכור שאם יש קטגוריה אחת שבה באמת הכל יכול לקרות – הרי שמדובר בזאת. בקלות אפשר לדמיין שביום הצמצום ל-9 מועמדים נמצא שאחד או אפילו רוב הסרטים המובילים לכל אורך העונה פשוט הושמטו, וכל התחרות תשתנה מהיסוד. אבל נכון לעכשיו, בכל הנוגע למדד הגאווה הלאומית שלנו, אפשר לשמור על אופטימיות מסוימת.

Webp.net-resizeimage (3)

סרט האנימציה הטוב ביותר

"קוקו". ולקטגוריה הבאה.

טוב, נו – עקרונית, אם יש מועמד אחד שיכול לנסות לנצח את "קוקו", זה אולי הסרט החדש מהאולפן שיצר את "שיר הים" ו"הסוד של קלס" שנקרא "המפרנסת" (שאתם יכולים ללכת ולראות אותו בטרום בכורה ביום חמישי ה21.12 בסינמטק חולון ביחד עם הרצאה של דורון) שזכה בפרס סרט האנימציה של מבקרי לוס אנג"לס שדי עקביים בבחירת סרטי אנימציה ייחודיים (כלומר: לא של דיסני/פיקסאר) – שנה שעברה הם בחרו בסרט הנפלא "השם שלך.", למשל. אבל לא באמת, "קוקו" שולט ביד רמה במועמדויות בפרסי האנני ובכל מקום שיש פרס אנימציה, ואם "קובו" לא הצליח בשנה שעברה לגבור על "זוטרופוליס", נראה שהאקדמיה שמחה להמשיך לתת את פרס סרט האנימציה הטוב ביותר לדיסני ופיקסאר עד שהשמש תגווע, וכל מי שרוצה באמת לחפש תחרות לא מכורה מראש יצטרך לחפש אותה במקומות אחרים.

Webp.net-resizeimage (4)

צילום

שני פרסי המבקרים (היחידים שחילקו עד עכשיו פרסים בקטגוריה) לא חילקו את הפרס ל"בלייד ראנר 2049", אז מה לעזאזל קורה פה. כלומר, הלו, חברים – ראיתם את הסרט? להגנת מבקרי לוס אנג'לס הוא קיבל את המקום השני בפרס, ומדובר בארגון שפירגן לרוג'ר דיקנס (צלם הסרט) כבר ארבע פעמים בעבר (ואפילו פעמיים באותה השנה, בתיקו מול עצמו), אז אולי הם לא מרגישים צורך לצ'פר אותו שוב פעם. מה גם שנראה שהם כן מודעים לכך שהסרט יפהפה, אבל החליקו לתת את הכבוד הגדול למחלקת התפאורה והסטים שם הסרט זכה במקום הראשון ולא לצלם. סביר.
אצל ניו יורק, לעומת זאת, קרה משהו אחר והפרס הלך ל"פרחים בבוץ" – הסרט שנטפליקס מקווים שיצליח להביא אותם אל האוסקר השנה. אם אני רוצה להיות ציני עד מאוד, אני יכול לזעוק שהסיבה היחידה ש"פרחים בבוץ", סרט סטנדרטי ביותר בצילום שלו, זכה, היא שהצלם שלו היא בכלל צלמת, וניו יורק רצו לעזור במאבק לשוויון. אם אני לא רוצה, אני יכול להגיד שאולי כל המבקרים בניו יורק מטורפים, או שאולי על מסך גדול "פרחים בבוץ" נראה יותר טוב. קשה להאמין ש"פרחים בבוץ" אשכרה יגיע לאוסקר, אבל אם הוא יצליח להשיג כאן מועמדות, יהיה מדובר בהישג היסטורי כפול – גם מועמדות ראשונה אי פעם (!) לצלמת קולנוע, וגם מועמדות ראשונה לסרט עלילתי של נטפליקס, גם אם זה רק בקטגוריות הטכניות. כמובן, כל זה לא אומר שדיקנס ו"בלייד ראנר 2049" לא יזכו, ואפילו לא סימן מעורר חשש יותר מדי. לרוב אין קשר בין הבחירות של המבקרים כאן למה שהולך באוסקר בסופו של דבר.

Webp.net-resizeimage

תסריט

על פרס התסריט המקורי לא אתעכב הפעם, כי עדיין אין משהו משמעותי להגיד – נראה שאנשים אוהבים את התסריט של "חוטים נסתרים" (שזכה בועד הלאומי ובניו יורק) ואת התסריט של "תברח" (שזכה בגותהאם ובלוס אנג'לס), אבל קשה להסיק מסקנות מרחיקות לכת לכאן או לכאן.
במקום זאת, בואו ונלך למקום היותר מעניין שהוא פרס התסריט המעובד, ששומם לחלוטין מכיוון שפרט ל"קרא לי בשמך" אין אף מתמודד משמעותי שיכול להגיע לכאן, ולפתע הקטגוריה התמלאה בסימני שאלה. רק גוף אחד נתן פרס לתסריט מעובד עד כה (הועד הלאומי) והוא הלך עם מי שיכול להיות הפתעת העונה – "חי בסרט", שהוא השם הלא-משהו שניתן ל"אמן האסון", הסרט על הפקת "החדר". הסרט על טומי ויסו זוכה להרבה ביקורות טובות, ועכשיו גם פרסים מצד המבקרים, ומכיוון שהוליווד לא יכולה להגיד לא לסיפורים על עצמה, יש סיכוי טוב מאוד שהסרט ימשיך ויגדל ככל שהעונה תתמשך.
אבל חוץ משני אלה – מי? מה? מה קורה כאן? מי בכלל יכול להיות מועמד? "פלא"? "וונדר וומן"? "חזק יותר"? "להעיר את המלכה"? "לוגאן"? "פרחים בבוץ"? נראה שהולכים להיות כאן כמה סרטים שהולכים לזכות מההפקר, והשאלה היחידה היא רק מי.

Webp.net-resizeimage (5)

שחקנית משנה

הסרט שכבר כשחיברתי את הרשימה של המועמדים הבולטים לאוסקר בעטתי בעצמי על כך שלא הוספתי אותו הוא "ליידי בירד". סרטה של גרטה גרוויג (ואגב – לא סרטה הראשון, כפי שחלק מהאנשים מציינים, אלא סרטה השני) הוא מעין סיפור התבגרות קליל כזה שאנשים התאהבו בו בכל צורה ודרך – הוא הפך לסרט עם הביקורות הטובות ביותר בעגבניות רקובות, כאשר 185 ביקורות כולם הסכימו שמדובר בסרט טוב לכל הפחות. כרגע נראה שהקטגוריה הכי בטוחה שבה הוא יזכה זאת שחקנית משנה – לורי מטקלף (שאין לי מושג מי זאת) שמשחקת את אימה של הגיבורה זכתה ברוב הפרסים שהיו עד כה, חוץ מאחד שבו זכתה טיפאני האדיש, שדווקא יש לי מושג מי זאת (בעיקר בזכות "המופע של קרמייקל", סיטקום חביב ביותר) אבל מה לעזאזל היא עושה כאן.
ובכן, מסתבר שבארצות הברית יצא סרט שנקרא "טיול בנות", והיה מעין גרסה של ה"הנגאובר" רק לבנות- למרות שכבר היה כזה וקראו לזה "מסיבת רווקות", אבל הפעם הן שחורות אז זה בעצם גרסה של "מסיבת רווקות" רק עם אפרו-אמריקאיות. אני לא סגור על העלילה לחלוטין אבל נראה לי שזה בסגנון משהו משהו חבורת בנות שיוצאת לטיול מטורף ואז מלא הפרשות. לא ראיתי את הסרט אז אני לא יכול לשפוט אבל טיפאני האדיש כנראה הייתה מאוד מצחיקה או משהו, כי מבקרי ניו יורק החליטו שדווקא היא השחקנית משנה הכי טובה שהייתה השנה. ונראה שזה לא רק דעתם כי בבלוגספירה האמריקאית אנשים מאוד רוצים לראות אותה מועמדת וטוב, למה לא. אני עקרונית בעד שחקני קומדיה שמועמדים לאוסקר, פשוט הייתי מעדיף שהם לא היו צריכים להשתין מאומגה כדי לזכות במועמדות הזאת.
חוץ מהן, נראה ששמורים מקומות לאליסון ג'ני מ"אני, טוניה" והולי האנטר מ"חולי אהבה", ואולי אפילו למרי ג'יי בלייג' על תפקידה ב"פרחים בבוץ", בעוד קטגוריה שהסרט מקווה להיכנס אליה. אתם מוזמנים לשים לב שפרט להאדיש, כולן משחקות אימהות לדמויות ראשיות ולחשוב על זה מה שבא לכם.

Webp.net-resizeimage (1)

שחקן משנה

נכון לעכשיו, מדובר בקטגוריה היחידה שכולם מסכימים לגביה – וילם דפו ב"פרויקט פלורידה" הוא שחקן המשנה הכי טוב שהיה השנה, אמרו כל מי שחילקו פרסים בדבר (למרות שהוא פספס מועמדות בפרסי האינדי, אבל נתעלם מזה). המועמד היחידי שעלול לעשות לו בעיות זה סם רוקוול מ"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" שנראה תמיד מרחק נגיעה מלזכות, אבל מסתפק בעיקר במקום שני. אני עדיין לא ראיתי אף אחד מהסרטים האלה אז אין לי מושג מי יותר טוב, אבל אני מניח שאם סם רוקוול יזכה הוא יעשה ריקוד קטן, אז כרגע בהפרש קטן אני מעדיף שהוא יזכה.

פרט להם, לא מאוד ברור מי ימלא את שאר המקומות. הגיוני שאחד מהגברים של "קרא לי בשמך" יצוץ בקטגוריה, אבל לא ברור אם ארמי האמר או מייקל סטולברג או שניהם. גם מארק ריילנס יכול לצוץ כמועמדות סמלית לכל הצוות של "דנקרק", וחוץ מזה יש כל מיני מועמדים שלא באמת נראה שמישהו להוט לשים אותם על המפה והם נראים יותר כמו תוצאה של חיפוש בנרות כאמצעי למלא את הקטגוריה – נניח בן מנדלסון ב"שעה אפלה" או מייקל שאנון ב"צורת המים".

Webp.net-resizeimage (6)

שחקנית ראשית

בניגוד מוחלט לקטגוריה הקודמת, אם יש קטגוריה אחת שהיא קרב קשה, זה כאן. האם מריל סטריפ בדרך לזכייה רביעית על "העיתון" בעקבות זכייתה בפרס השחקנית בועד הלאומי לביקורת? האם סירשה רונאן בדרכה להיות אחת הזוכות הצעירות ביותר בתולדות הפרס (אחרי זכיות בגותהאם ואצל ניו יורק) על "ליידי בירד"? האם האקדמיה תיתן סוף סוף כבוד לסאלי הוקינס על "צורת המים" (שזכתה אצל מבקרי לוס אנג'לס)? או שמרגו רובי תעשה סיבובים על הקרח מסביב לכולם ותקבל פרס על "אני, טוניה"?ואולי בעצם פרנסס מקדורמנד צריכה אוסקר שני על "שלושה שלטים"?
בינתיים הקרב בעיצומו בלי מובילה לכאן או לכאן, שכן הפרסים ניתנים לכל עבר – וזה עוד לפני שמכניסים לזירה את ג'סיקה צ'סטיין ("המשחק הגדול", שעד לאחרונה קראו לו "המשחק של מולי"), אמה סטון ("קרב המינים"), ג'ודי דנץ' ("להעיר את המלכה") ועוד שחקניות שהיו רוצות חלק מהעוגה.

Webp.net-resizeimage (7)

שחקן ראשי

קטגורית שחקן ראשי נכון לעכשיו ריקה.

כלומר, כן, גארי אולדמן כוינסטון צ'רצ'יל ב"שעה אפלה" נמצא שם וכנראה הולך לזכות, אבל אחרי שמסיימים להשתפך עליו כולם מסתכלים אחד על השני ומנסים להיזכר באיזה עוד הופעה של שחקן גדול הם צריכים לשים שם. לכאורה דניאל דיי לואיס, אבל כל המבקרים התעלמו מההופעה שלו עד עכשיו ב"חוטים נסתרים". לכאורה טום הנקס ב"העיתון" שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בועד הלאומי, אבל האקדמיה קצת מניאקית להנקס בשנים האחרונות. אולי השחקן הראשי ב"קרא לי בשמך" שזכה בשני פרסי המבקרים לשחקן הראשי הטוב ביותר ועוד שלל פרסים על "תגלית השנה", אבל הוא נורא נורא צעיר בשביל הקטגוריה הזאת ורק להשיג מועמדות יהיה אתגר מבחינתו. המצב נתן פתח לכמה הצעות מקוריות שלא חשבו עליהם עד כה כמו דניאל קאלויה ב"תברח", ג'ייק ג'ילנהול ב"חזק יותר"  או ג'יימס פרנקו ב"חי בסרט" על תפקידו כטומי ויסו. למען האמת, ג'יימס פרנקו במצב יותר טוב מכל שאר חבריו: הוא זכה בפרס משחק אצל גותהאם וקיבל עוד אזכור כמקום שני אצל פרסי לוס אנג'לס מה ששם את השם שלו בין המועמדים האפשריים במקום די גבוה, ואולי אפילו כזוכה פוטנציאלי אם משהו יקרה לאולדמן. אז כנראה שנראה את טומי ויסו, לכל הפחות בגרסה אחת, בטקס האוסקרים הקרוב. ימים מוזרים.

Webp.net-resizeimage (8)

בימוי/סרט

בשלב כזה מוקדם במירוץ, קשה עדיין לדבר על הפרדה בין הקטגוריות אז בוא נדבר עליהם יחדיו (למרות שאם יישמר הרצף מהשנים האחרונות, כנראה שהפרסים יילכו לשני סרטים שונים). אם עד עכשיו כל הסרטים נשמעו לכם כמו סרטים שאתם לא מכירים ואולי בעצם אף אחד לא מכיר, אתם לא לבד. המבקרים נוטים להעדיף את האינדי על פני האולפנים, ולכן הבחירות שלהם נראות בהתאם. בשנים האחרונות האקדמיה זרמה איתם, וכך נוצר מצב שמי שהיו פעם בעיקר פרסים שנועדו לפנק את סוג הקולנוע שמדבר אליהם הפכו למנבאים די סבירים לכל העניין של האוסקרים. אפשר לראות ש"קרא לי בשמך", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר אצל  פרסי גותהאם, פרס מבקרי לוס אנג'לס, מועמדות בפרסי האינדי ואזכור כאחד מ10 סרטי השנה של הועד הלאומי נראה בפער קטנטן כמועמד המוביל מבין הסרטים ה"קטנים", עם "ליידי בירד" (שזכה בניו יורק בפרס הסרט, ובועד הלאומי בפרס הבימאית ובאיזה פרס ניחומים מוזר בלוס אנג'לס) בעקבותיו ו"תברח" ו"פרויקט פלורידה" עם פרסי בימוי כאלה ואחרים לא רחוק מאחוריהם. ו"צורת המים" ו"שלושה שלטים", שספגו מכה קלה בכך שהרבה לא התייחסו אליהם נמצאים בכל זאת נמצאים עדיין במשחק. אבל צריך לזכור שתמיד יש את האפשרות שסרט אולפנים גדול יזכה – "העיתון" הרי זכה אצל הועד הלאומי, ויכול להיות שהגילדות יעדיפו את צמד סרטי מלחמת העולם השנייה "דנקרק" ו"שעה אפלה" על פני כל האינדי-שמינדי הזה.
כל זה בא להגיד – וואלה, אני פשוט לא יודע. כלומר, רשימת המועמדים נראית די סגורה. למרות שהועד הלאומי שם סרטים כמו "בייבי דרייבר" או "לוגאן" ברשימת 10 סרטי השנה שלו, אני לא חושב שיהיו הפתעות גדולות מדי ברשימת המועמדים וככל הנראה המועמדים הסופיים לא יהיו שונים בהרבה מהרשימה הקודמת (פרט לתוספת של "ליידי בירד" ואולי "חי בסרט"). אבל לגבי הזוכים בפרס הסרט ובפרס הבמאי, כמו שרשמתי בתחילת הפוסט-  אין לאף אחד מושג כרגע. הכל יכול לקרות. אנחנו נמצאים כרגע במצב נדיר שבו העונה הזאת לא נראית לחלוטין ברורה מראש. והלוואי שזה יישמר ככה - כי הרי העניין בעונת הפרסים הוא העניין. עונה שבה כל הזוכים ידועים מראש, אפילו אם היא מצליחה לתת את הפרסים לכל הסרטים שכולם אוהבים, היא משעממת בסך הכל. ובעוד שהצצה בחדשות עלולה להכניס מישהו לחרדה קיומית, זה נחמד שיש מירוץ עם אקשן וטוויסטים בעלילה וללא חשיבות אמיתית על חיינו כדי להסיח את הדעת.

בזמן הקרוב יהיו המועמדויות של טקס פרסי המבקרים, עשרת סרטי השנה של המכון האמריקאי ושבוע הבא גם המועמדים לגלובוס הזהב ולגילדת השחקנים, ושלל דברים אקראיים כמו פרסי מבקרים של ערים פחות נחשבות או צמצום קטגוריות של האוסקר בכל מיני מקומות, שיעזרו לנו להבין (או אולי בעצם לא) לאן המירוץ הזה הולך.