אוסקר 2018: הסרטים המצוירים

דירוג כל סרטי האנימציה שמועמדים לאוסקר, מואן-גוך ועד אפגינסטן.

קטגוריית האנימציה באוסקרים השנה היא מאכזבת . כל שנה מדובר בקטגוריה שמצליחה להצביע על הקלסיקות הבאות שעליהן הדורות הבאים יגדלו או על סרטים של אמנים שהשתמשו במדיום כדי לפרוץ גבולות ולהגיע לשיאים שאי אפשר להגיע אליהם בלייב-אקשן. השנה, לעומת זאת, יש "בייבי בוס". והוא אפילו לא הסרט הכי גרוע מבין המועמדים. אז בואו נבחן את הסרטים המונפשים של השנה שמועמדים לאוסקר, מהסרט הכי גרוע ועד לטוב ביותר שנמצא ברשימה.

לאהוב את וינסנט

Webp.net-resizeimage (5)

לזכותו של "לאהוב את וינסנט" (שייצא לאקרנים השבוע), יש לציין שהוא סרט מאוד יפה. מדובר בסרט שמורכב כל כולו מציורי שמן, וזה מרשים. לחובתו של הסרט – כל השאר. תחשבו על הביוגרפיה הקולנועית הכי גנרית וחסרת השראה שיש, תציירו אותה בשמן וקיבלתם את "לאהוב את וינסנט". סרט שאם הוא היה לייב-אקשן, אפילו האקדמיה לא הייתה יורקת לכיוון הכללי שלו. מדובר בסרט שלא לוקח סיכונים ושלא מצליח לצלול לעומקו של שום נושא, ובמקום זה רק מציג בצורה שטחית את נסיבות המוות והחיים של ואן גוך עם משחק גרוע של רוב המעורבים בדבר. זה שזה יפה פשוט לא מפצה על זה.

פרדיננד

Webp.net-resizeimage (6)

טווידלדי כבר סיכם את הסרט הבינוני הזה בצורה די טובה, אז רק אוסיף לרעתו את השימוש ב"מקרנה" ו"שיר הקטשופ" יותר מאפס פעמים (המספר הנכון לשימוש בשירים הללו), וגם את סצנת תחרות הריקוד הטיפשית להחריד. יש רגעים שנראה שהסרט הזה יאתגר את הצופה, אבל בסוף הוא מעדיף להראות קיפודים שרוקדים לצלילי להיטי שנות התשעים והאלפיים המוקדמות. חבל.

בייבי בוס

Webp.net-resizeimage (4)

"בייבי בוס" הוא סיפור מוזר. אם שופטים אותו על פי הכריכה שלו, מדובר במה שאמור להיות העלבון הגדולה ביותר בטקס האוסקרים הקרוב – סרט שמלא בתקריבים על ישבני תינוקות מפליצים (כי גיחי) והפרשות אחרות (כי גיחי גיחי) יכול להתהדר בזה שהוא מועמד לאוסקר בעוד שיצירות אחרות ומוערכות בהרבה נדחקו הצידה. לזה הידרדרו האוסקרים? אבל כשצופים בסרט, בניגוד לכל אזהרות המסע של משרד הביטחון, מגלים שהוא פחות "שעה וחצי של בדיחות הפרשות ותקריבים של תחת" ויותר "….הא?".

הסרט ממוסגר כסיפור של אדם שמספר על ילדותו, ואיך כשהיה ילד לפתע הגיע לביתו תינוק במונית, לבוש בחליפה ופיזז את דרכו לעבר הדלת, זה למרות שראינו פריים קודם לכן את אימא שלו בבטן הריונית. אני חוזר – ההורים נמצאים בבית ופותחים את הדלת ושם יש תינוק בחליפה. החליפה, אגב, היא לא בדמיון של הילד (שמודה שיש לו דמיון פעיל ביותר) – ההורים שלו מדברים על החליפה ומכנים אותה "חמודה". שאלות לגבי השפיות של כל הדמויות שמעורבות בסיפור לא מפסיקות בשום שלב והעלילה מוסיפה לאפקט התמהוני שהסרט יוצר אצל הצופה – תינוקות (שמיוצרים בחברת "בייביקורפ") נמצאים בבעיה כי יש כמות מוגבלת של אהבה בעולם, והכלבלבים שמיוצרים בחברת "פאפיקו" משתלטים על נתח השוק של האהבה בעולם. הגיוני זה לא, אבל זה לא ההעלבה הגדולה לאינטליגנציה שהסרט נראה שהוא על פי הטריילרים. עם זאת, הוא גם לא הטריפ ההזייתי שאפשר לחשוב שהוא – אחרי שעוברים את החצי שעה (בהנחה שהמוח שלכם לא נמס) העלילה מתיישרת ועוסקת בשיתוף פעולה סטנדרטי יחסית של שתי דמויות שצריכות לשתף פעולה ולומדות לאהוב אחת את השנייה. אין סיבה שהסרט הזה יתפוס את מקומם של סרטי אנימציה טובים שיצאו השנה, אבל הוא לא הזוועה שניתן לחשוב שהוא על פי הטריילר שלו, וזה גם משהו.

קוקו

Webp.net-resizeimage (7)

את "קוקו" , אולי אתם זוכרים, לא ממש אהבתי – ובכל זאת אני די שלם עם הזכייה שלו. הוא לא סרט האנימציה הטוב של השנה, אבל אני מקבל לחלוטין את העובדה שלעולם לא היה סיכוי לסרט אנימציה אחר, ושבסך הכל מדובר בסרט סבבה לחלוטין. היו סרטי אנימציה שאהבתי יותר השנה, אבל קשה לי לראות אותם זוכים, אז "קוקו" הוא פשרה מתקבלת על הדעת.

המפרנסת

Webp.net-resizeimage (3)

"המפרנסת" הוא הסרט הטוב ביותר מבין המועמדים של השנה, אבל זה לא אומר שהוא חף מבעיות. הסרט הוא על ילדה באפגניסטן, שלאחר שאביה נכלא היא צריכה להעמיד פנים שהיא בן על מנת להשיג מזון וכסף למשפחתה, כי לבנות אסור לצאת לבדן אל הרחוב. מדובר בסיפור שמציג מציאות מורכבת בגוונים של שחור ולבן, וחבל. נדמה שהסרט קצת מפחד לדבר על האפור שבאמצע או אפילו לרמוז עליו, והסרט נהיה שבלוני למדי ברגעים מסוימים. בתוך הסרט הדמות הראשית מספרת סיפור אחר מעניין יותר, על נער שהולך להביס מפלצת נוראית ששוכנת בהר, ולצערנו, לשני הסיפורים חסר סוף מספק של ממש. ובכל זאת, האנימציה יפה, בניית הדמויות מספיק טובה כך שאכפת לי מהגורל שלהם והסיכונים מוצגים בכל פינה כך שאתה דואג לגורל הדמויות ומעורב בסיפור המדכא למדי. לא מדובר ביצירת מופת, ומדובר בסרט החלש ביותר עד כה של "קרטון סאלון" (שיצרו את "שיר הים" ו"הסוד של קלס"), אבל כמו פיקסאר בימיהם הטובים – גם ביום הכי חלש שלהם, הם עדיין יותר טובים מרוב המתחרים. והשנה – מכולם.

והמועמדים שהיו צריכים להיות פה:

The Night Is Short, Walk On Girl

מתוך 26 סרטי האנימציה שהיו יכולים להיות מועמדים לאוסקר השנה ראיתי 10; אז הקול שלי הוא כנראה לא הכי משמעותי בקביעת "סרטי האנימציה הכי טובים של השנה", אבל מצד שני אני בספק שרוב המצביעים ראו את כל הרשימה בעצמם אז אני כנראה בחברה טובה. אם יש מישהו שהספיק לראות את הסרטים המאוד מסקרנים שיש ברשימה הזאת כמו "הילדה ללא ידיים", "השועל הגדול הרע ועוד סיפורים" או את "סינדרלה החתולה" הייתי שמח לשמוע עליהם ומה לדעתו היה צריך להיות או לא להיות בקטגוריה.

אבל כרגע לדעתי, את מקומם של "וינסנט", "פרדיננד" ו-"בייבי בוס" היו צריכים לקחת שלושה סרטים, שאומנם אף אחד מהם הוא לא גדול אבל כולם בהחלט מועמדים טובים יותר מהסרטים האחרים – "קול שקט" הוא סרט אנימה מעניין על חבורת נערים ביפן שקשורה דרך מקרה בריונות מהעבר שלהם ועוסקת בנושאי חרמות, הצקות ובריונות בצורה מפתיעה ומחממת לבבות, "קפטן תחתונים: הסרט" הוא אחד העיבודים הספרותיים הכי טובים שידע הקולנוע – כזה שמצליח להעביר את רוח השטות של המקור בדיוק כמו שהיא וגם להצדיק את אורך הסרט המלא, ו"לגו באטמן" הוא פארודית באטמן משובחת. שלושת אלה, בנוסף ל"קוקו" ו"המפרנסת" הם הבחירה שלי לחמשת סרטי האנימציה מתוך הרשימה ההיא, כשהזוכה האישי שלי הוא כנראה "קפטן תחתונים" אבל אולי בעצם "קול שקט". תלוי באיזה סוג של יום אני נמצא.

אבל סרט האנימציה שאני הכי אהבתי השנה בכלל לא היה בין המועמדים להיות מועמדים והוא "The Night Is Short, Walk On Girl". הסרט מתאר לילה מאוד מטורף של נערה שהולכת ממקום למקום בחיפוש אחר הרפתקאות ואלכוהול, ועל הנער המאוהב בה (והמעט סטוקר) שמנסה להזמין אותה לדייט. ועל תיאטרון הגרילה של האוניברסיטה שבה הם לומדים. ועל תחרות אכילת אוכל חריף במיוחד. ועל מאפיונר גונב תחתונים. ועל עוד כמה דברים. "הלילה קצר, המשיכי לצעוד", אחרי שנה של סרטי אנימציה מהנים אבל לא נהדרים, הזכיר לי שמדובר במדיום שבשילוב הנכון של תסריט, בימוי ואנימציה – יכול ליצור נפלאות והוא מומלץ מאוד לכל מי שרק מצליח למצוא אותו.