השמיניה: המועמדים לאוסקר, מהרע אל הטוב

על שמונת הסרטים שמועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר: למי יש סיכויים לזכות, ומי היה צריך לזכות בעולם טוב יותר

טקס האוסקר ייערך בעוד כמה שעות. אני אצפה בו ואכתוב את הסיכום שלו, ואעמיד פנים שאני לא עייף בכלל, מה זאת אומרת, הגבות שלי תמיד עושות את הטוויץ' העצבני הזה. להלן התחזית: כן, ליאו יקבל סוף סוף את הפרס שלו; צ'יבו (עמנואל לובצקי, אבל החברים קוראים לו צ'יבו) יקבל לראשונה בהיסטוריה אוסקר שלישי ברציפות על צילום, וזה יהיה מוצדק להפליא; הזוכים בפרסי המשחק יהיו כולם לבנים, אבל ירגישו מאוד לא בנח בגלל זה; וואי וואי וואי איך שכריס רוק יפתח את הפה שלו והכל; ליידי גאגא תרביץ הופעה.

אבל עד הטקס, ראוי להתייחס אל הסרטים המועמדים. התחרות האמיתי היא, מבחינתי, על "הסרט הטוב ביותר"; כששואלים "איזה סרט זכה באוסקר ב-1956" לא מתכוונים לקטגורית העריכה או שחקן המשנה. שמונה סרטים מועמדים לפרס הזה, ולדעתי, אין בינהם סרטים גרועים. אבל יש שם סרטים טובים שאני אוהב, וסרטים טובים שאני אוהב פחות. ולא על כולם כתבתי ביקורות מלאות. אז בינתיים, עד שהטקס יתחיל, אלה הם המועמדים לאוסקר, בדירוג מהפחות-טוב ליותר-טוב, על פי דעתי האישית בלבד.

8. ספוטלייט

על מה זה: עיתונאים בבוסטון מגלים שכמרים ניצלו ילדים.
הסיכויים לזכות: לא רעים בכלל, למרבה העצבים.
יזכה בכל זאת: על התסריט המקורי הטוב ביותר, כנראה. בע.

כפי שכבר כתבתי בביקורת המלאה של הסרט הזה, אני אתעצבן אם הוא יזכה באוסקר. הסיפור על העבודה העיתונאית שהובילה לחשיפת שערוריית הכמרים המתעללים בבוסטון ובעולם הוא סרט אפרורי ומשעמם-למראה שיודע בדיוק מה הוא עושה. הוא לא אפרורי ומשעמם-למראה בטעות, אלא בכוונה. יופי לו, אבל לסרטים אפרוריים ומשעממים-למראה לא מגיע אוסקר, אפילו אם זה היה בכוונה. ברצינות מלאה, הייתי מעדיף לשמוע את הספר (הייתי אומר "לקרוא את הספר", אבל על מי אני עובד, אני כבר כמעט שלא קורא ספרים) על אותו הנושא מאשר לראות את הסרט הזה, ואני לא חושב שהייתי מפסיד הרבה. זה לא שהויזואליה כזאת מרתקת.

7. ברוקלין

על מה זה: סירשה רונן מהגרת מאירלנד לברוקלין.
הסיכויים לזכות: אפסיים.
יזכה בכל זאת: הוא לא. הוא רק שמח להיות מועמד.

זה הסרט שהכי הרבה אנשים שוכחים כשהם מנסים לצטט מהזכרון את רשימת המועמדים השנה. בסיכום המועמדים לאוסקר (המוצלח) של Honest Trailers, "ברוקלין" היה הסרט שהם מציגים כסרט שהם לא ראו, כי אי אפשר לראות את כולם, ואני חושב שזה נכון לגבי הרבה מאוד אנשים. ברשימת המועמדים ישנם סרטים של במאים אגדתיים, סרטים שהם המועמדים המובילים, סרטים שהיו להיטים קופתיים, מועמדים לא שגרתיים – ו"ברוקלין". זה לא שהוא רע, הוא סרט חביב מאוד, הוא פשוט די סטנדרטי: דרמה תקופתית, כלומר הז'אנר שהכי לא מפתיע לראות בין המועמדים לאוסקר, וכזה שלא כולל שום הופעות בלתי נשכחות או רגעים כבירים, ולכן מהרגע שכבר הגיע לרשימה הזאת, לא מתבלט. הוא גם הנעים ביותר והפחות דרמטי מבין כל המועמדים. זה לא אומר שהוא רע. הוא סרט חביב לגמרי. סירשה רונן באמת שחקנית מצוינת, והתסריט של ניק הורנבי כתוב היטב. ובכל זאת אם יש סרט אחד מבין המועמדים שתתכוונו לראות אבל תדחו לאחר כך ובסוף תשכחו מזה, זה הסרט הזה.

6. גשר המרגלים

על מה זה: טום הנקס מגן בבית המשפט על מרגל סובייטי, ואז יוצא למזרח-גרמניה כדי לנסות להחליף אותו ב"מרגל" אמריקאי.
הסיכויים לזכות: לא הפעם, ספילבי.
יזכה בכל זאת: הסיכוי היחיד שלו לצאת עם פרס זה אם האקדמיה תחליט שלא לתת לסטאלון פרס אתה-בסדר-אתה בתחפושת של פרס שחקן המשנה, ובמקום זה תבחר במארק ריילאנס. לא סביר שזה יקרה, אבל אולי.

"גשר המרגלים" היה צריך להיות הרבה יותר מעניין ממה שהוא. זה סרט של ספילברג. עם טום הנקס. על פי תסריט שבכתיבתו השתתפו האחים כהן. ורואים את זה: יש בו סצינות ספילברגיות מאוד, כאלה שאני יכול להצביע עליהן ולומר, פששששש, כלי, הספילברג הזה. ויש בו קטעי דיאלוג שבהם אני יכול לומר, אהא, הכהנים האלה, ממזרים. ויש בו טום הנקס שהוא מאוד טום הנקס לכל ארכו. הוא סרט טוב, אבל הוא סרט טוב שהפסקתי לחשוב עליו ברגע שיצאתי מהאולם. לסטודנטים לקולנוע יש מה ללמוד ממנו, אבל לצופים מהשורה לא הייתי ממליץ עליו במיוחד. קשה לי להסביר בדיוק למה. לא יודע, אולי פשוט ראיתי מספיק פעמים את טום הנקס עושה דברים כאלה, ואת ספילברג עושה דברים כאלה. זה סרט טוב ביי.

5. האיש שנולד מחדש

על מה זה: לאונרדו דיקפריו מותקף על ידי דוב וזוחל את דרכו כל הדרך אל האוסקר המיוחל.
הסיכויים לזכות: יותר מפיפטי-פיפטי. שום דבר לא לגמרי בטוח השנה, אבל זה הסרט שאני מהמר עליו.
יזכה בכל מקרה: ליאו, בליינד. צ'יבו, סופר בליינד. אלחנדרו גונזלס אינאריטו, לגמרי יש מצב.

אלים אדירים, איזה סרט מדהים ולא משהו! העשייה ה"טכנית", הצילום והאפקטים והסאונד והכל, של "האיש שנולד מחדש" כל כך מדהימה, שאני מוכן כמעט לסלוח לו על תסריט לא מדהים בכלל. בדרך כלל, אם הייתם שואלים אותי, הייתי אומר שהסיפור הוא הדבר הכי חשוב בסרט, ובלעדיו – אין כלום; אם הסיפור לא טוב, שום ביצוע טכני נהדר לא יציל את הסרט. אבל הנה מגיע "האיש שנולד מחדש" ומוכיח את ההיפך. הסרט הזה הוא האנטי-"ספוטלייט"; ברמת התסריט, הייתי מדרג אותו במקום האחרון מבין כל המועמדים, ומבחינת הידיעה-מתי-להפסיק-כדי-לא-לגרום-לנו-לפהק הייתי ממקם אותו איפשהו בסביבה של "ההוביט". אבל. אבל. אבל רבאק, הוא נראה כל כך טוב. מבחינת העשייה שלו, "האיש שנולד מחדש" לא פחות ממדהים. אז איזה סרט טוב יותר – זה שכתוב טוב או זה שעשוי טוב? במקרה הזה, אני נוטה לכיוון הסרט השני. אבל אנחנו חייבים להחליט בינהם? אי אפשר פשוט לתת את הפרס למישהו אחר?

4. לבד על מאדים

על מה זה: מאט דיימון נמצא לבד על מאדים. קוראים לו מארק וואטני, ולכן צריך להציל את מארק וואטני.
הסיכויים לזכות: אינם.
יזכה בכל זאת: בשום דבר. אבל יש לו חבילה נחמדה של מועמדויות.

טוב, אם כבר מדברים על "האיש שנולד מחדש", הנה עוד סרט על איש שנאלץ לשרוד לבדו, בעזרת תושיה וקור רוח בלבד, בסביבה עוינת שמנסה להרוג אותו, אחרי פציעה קשה. שני הסרטים הם כמעט באותו אורך, שעתיים וחצי – אבל כאן הזמן רץ. כי כאן, בניגוד ל"האיש", יש גם הומור, ויש גיבור סימפטי שעושה עוד דברים חוץ מלחרחר ולסבול, ויש סיפור מרתק. בקיצור: הסרט הזה פחות מרשים, אבל הרבה יותר מהנה. אני מחבב את "לבד על מאדים". אני לא מעריץ אותו או משהו, אבל אני מחבב אותו. אילו רק היה אפשר להביא גם לסרט על האיש שאבוד בחלל את עמנואל לובצקי שיצלם אותו – אה, רגע, עשו את זה כבר, וקראו לזה "כח משיכה". ואז הוא הפסיד את האוסקר כי הוא התמודד באותה שנה עם סרט על עבדות.

3. מכונת הכסף

על מה זה: בשנת 2008, הכלכלה העולמית קורסת. עכשיו הנה כמה אנשים שיסבירו לכם למה זה קרה.
הסיכויים לזכות: קיימים. לא גדולים. להלן נבואה: אם "מכונת הכסף" זוכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר, ברני סנדרס יזכה בבחירות לנשיאות ארה"ב.
יזכה בכל זאת: על התסריט המעובד הטוב ביותר. שזה בסדר גמור, אבל בחייכם – לא לתת ל"סטיב ג'ובס" מועמדות?! מה עובר עליכם?!

אם "מכונת הכסף" יזכה באוסקר זה ישמח אותי מכמה סיבות (שלא קשורות לברני סנדרס), והנה הן: הסרט הזה לא נראה כמו אף אחד מהסרטים האחרים המועמדים לאוסקר, השנה או בכל שנה אחרת. אדם מקיי, האיש שעד היום עשה קומדיות של וויל פארל, עשה פתאום סרט שזכה באוסקר. הסרט הזה עוסק באירוע אקטואלי (כלומר: בן פחות מעשר שנים). זה הסרט הכי מודרני שהגיע לאוסקר אי פעם – כלומר: אינטרנטי, היפראקטיבי, מודע לעצמו, סובל מ-ADD. ואחת הסיבות הכי חשובות: ממש נהניתי מהסרט הזה. הוא מבדר. ותוך כדי כך, הוא גם מסביר דברים: אנשים שנכנסים אליו יוצאים כשהם יודעים קצת יותר מאשר כשנכנסו.
נכון שהוא לא מושלם, וגם את היומרה שלו – להסביר לקהל מושגים כלכליים – הוא מגשים רק חלקית. אבל הוא כיף וחכם ואקטואלי, ואם האקדמיה תיתן לשם שינוי פרס לסרט כיף וחכם ואקטואלי במקום לסרט משמים וטפשי ועוסק בנושאים החמים של לפני חמישים שנה ומעלה, זה יהיה חידוש מאוד מרענן.

2. חדר

על מה זה: ברי לארסון וילד חיים בחדר, ואל תיתנו לאף אחד לספר לכם יותר מהעובדה הזאת לפני שאתם רואים את הסרט. ואם ראיתם את הטריילרים, כבר מאוחר מדי.
הסיכויים לזכות: משום מה, לא קיימים. למה?
יזכה בכל זאת: ברי לארסון, בפרס השחקנית הטובה ביותר.

זה הסרט שאני לא מבין למה לא מדברים עליו יותר כעל זוכה אפשרי בפרס. אם אתם רוצים סרט "נורמלי" (כלומר: לא "מכונת הכסף"), שלא שייך לז'אנר מוקצה כמו מדע בידיוני (כלומר לא "לבד על מאדים"), שאינו ארוך ומהורהר מדי (כלומר לא "האיש שנולד מחדש"), ובכל זאת בעל אימפקט של פטיש לראש, וכבונוס – כולל שתי הופעות משחק מדהימות – הנה, בבקשה, קחו. לני אברמסון, הבמאי, הצליח אפילו להשתחל לרשימת המועמדים לפרס הבימוי הטוב ביותר, שאמור למצב את הסרט בתור מועמד "אמיתי", ולא קישוט. אז למה "חדר" הוא לא אחד המועמדים הראשיים לזכיה? מה עוד אתם רוצים? אולי כי הוא קצת מזעזע מדי? לא יודע, לא נשמע לי כמו תירוץ טוב. "חדר". צפו.

1. מקס הזועם: כביש הזעם

על מה זה: זה על לוחמת-נהגת בשם פיוריוסה שמורדת בשליט מרושע בעתיד פוסט-אפוקליפטי, ועל אנשים מטורפים במכוניות מטורפות שעושות דברים מטורפים. ויש שם גם איזה טיפוס בשם מקס.
הסיכויים לזכות: אחד לאלף.
יזכה בכל זאת: עריכה, איפור, עיצוב וכאלה. אולי יש סיכוי שג'ורג' מילר יקבל את המגיע לו בקטגורית הבימוי. אמן.

טוב, אני לא מפתיע כאן אף אחד: רבים וטובים כבר אמרו את זה לפני. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר אי פעם. הוא מופרע ויפהפה ומבוים מדהים ופיוריוסה! אבל האוסקר, כידוע, לא עוסק בסרטי אקשן. כי סרטי אקשן הם לא חשובים, או אמיתיים, או טובים מספיק. שהילדים יצפו בקיץ באקשן שלהם, אנחנו באקדמיה הרצינית עוסקים בסרטים רציניים. סרטי אוסקר. דרמות.

.Fuck that

"מקס הזועם: כביש הזעם" הצליח לשבור את כל החוקים כשקיבל תארים ששמורים בדרך כלל רק לסרטים גבהי-מצח: פרסי מבקרים, פרסי בימוי ותשואות רמות. הדבר היחיד שחסר לו כדי לעשות היסטוריה הוא האוסקר, שיהיה חותמת ניצחת: כן, סרטי אקשן הם סרטים אמיתיים, כן, גם פוסט-אפוקליפטיקה זאת אמנות וכן, זה שווה בדיוק כמו סרטים על עיתונאים אמיצים ודמויות היסטוריות חשובות. או יותר. לפרס לא קוראים "הדרמה הטובה ביותר שיצאה באוקטובר-דצמבר" אלא "הסרט הטוב ביותר". כדי שסרט יצטיין הוא לא צריך להיות שייך לז'אנר הנכון או לנשוא את המסר הנכון, הוא רק צריך להיות עשוי ממש טוב, והסרט הזה עשוי ממש ממש טוב, לעזאזל. כולם כבר מבינים את זה – חוץ מהאקדמיה. זה לא שהסרטים האחרים ברשימה לא ראויים, אבל פרס ל"מקס הזועם" יהיה לא רק ראוי, אלא גם חשוב. זאת תהיה נקודת ציון היסטורית בתולדות האוסקרים – היום שבו האקדמיה הרחיבה אופקים וגילתה שיש עולם גם מחוץ למסגרת שלה. ושיש שם גיטרות יורקות אש.