אוסקר 2018: סיכום

מסתבר שהצורה של המים היא אוסקר.

אחת מקלישאות האוסקר היא ש"הלילה הזה הוא כולו מוקדש לסרטים". ובכן, לאורך הטקס התשעים של האוסקר, קשה היה להתחמק מהתחושה שהפעם זה לא ממש נכון – הלילה הזה הוקדש בעיקר להראות שהוליווד היא בצד הנכון של כל המאבקים הפוליטיים החמים בארצות הברית. זה מובן ומקובל, בתקופה שכזאת, אבל תחושת הבטן שלי היא שהטקס התמקד פחות מדי בסרטים ויותר מדי בדברים אחרים. גל גדות סיכמה את זה היטב, כששלחו אותה לחלק אוכל לאנשים באולם קולנוע באמצע טקס האוסקרים: "זה הרבה יותר כיף מהאוסקרים".

כי ההחלטה עצמה למקד את תשומת הלב על בעיות העולם היא אולי מתבקשת, אבל בסופו של דבר האקדמיה לא באמת רצתה להיכנס לדיון עמוק שיצריך חשבון נפש עמוק בהרבה מסיכה במקטורן. זה נכון שכריס רוק קצת חפר בכל נושא השחורים בטקס שהוא הנחה, אבל אי אפשר היה להתבלבל: זה נושא שאכפת לו ממנו. לעומת זאת, בהחלט אפשר לתהות כמה באמת אכפת לקימל והאחרים מהנושאים שהם מעלים. בסופו של דבר, יצא טקס למל"מ כזה. בטח בניגוד לשנה שעברה, אבל גם בניגוד לשנים הקודמות יש רק קטע אחד ויחיד מהטקס השנה ששווה לציין (הנאום הנפלא של פרנסס מקדורמנד). חוץ מזה? ג'ימי קימל דיבר על ג'ט סקי, הביצועים לשירים היו סבירים מינוס (למרות שנראה ששאר העולם התלהב מהם יותר ממני) וכל שאר המגישים עשו כמיטב יכולתם כדי לא להביך את עצמם. תשוו את הרצון לצאת "נכון" מול האנרגיה וההתרגשות של מקדורמנד בנאום שלה ותראו כמה פוטנציאל אמיתי היה כאן לטקס בועט ועצבני (או לפחות מצחיק) שהתפספס. כן, היו כמה פאנצ'ים חמודים (בעיקר מצד קומיל נאנג'יאני, אבל גם "אני רוצה שמריל סטריפ תהיה אימא שלי") אבל שום דבר שבשבילו היה צריך להישאר בשבילו ער בשלוש בלילה. אוסקרים, אם אתם מאוד רוצים להמשיך להיות בינוניים אז תמשיכו להביא את קימל לנצח, אבל אפשר, אולי, שנה הבאה להביא מישהו שנראה כאילו הוא לא ישן בעמידה? וכלומר, זה היה סביר אם ג'ימי קימל היה רוצה בעצמו להיות שם אבל בערך חצי מהבדיחות שלו שלא היו על נושא פוליטי כזה או אחר היו על כך שהטקס ארוך, שכולם נואמים יותר מדי זמן ודי אני רוצה הביתה. ונראה שאפילו הטקס הסכים איתו – למרות שהטקס עדיין היה ארוך מאוד (מעל לשלוש וחצי שעות), הם צמצמו למשפט אחד את האזכור לפרסי הכבוד והפרסים הטכנולוגיים שהאקדמיה נתנה, ואפילו נשיא האקדמיה לא עלה לבמה להגיד איזה מילה או שתיים. זה הגיע לשיא הזוי כאשר לאחר שגיירמו סיים את נאום הזכייה שלו בסרט הטוב ביותר ומישהו אחר רצה להגיד לא רק שהמוזיקה ניגנה עליו הם גם החשיכו את האורות כדי לרמוז לו "סתום את הפה כולם רוצים ללכת הביתה סתום את הפה סתום את הפה", ומזל שג'ימי קימל היה שם כדי להראות קצת אמפתיה ולתת לו לדבר. אוסקר יקר, אנחנו יודעים שאתה טקס ארוך. אנחנו בסדר עם זה. אנחנו מעדיפים לשבת על הספה עוד עשרים דקות, לראות מוטנאז'ים מיותרים ולתת לאנשים לסיים את הנאום שלהם בלי הפרעה (המוזיקה עלתה על אחד מנאומי התודה, עד שהם הבינו שהוא מדבר על האימא המנוחה שלו, והטקט השתלט עליהם והם השתתקו בשנית) מאשר התחושה של "יאללה יאללה אף אחד לא רוצה לא להיות פה".  בסופו של דבר, בטקס שבו כולם חפרו על ההשראה והניצוץ בעיניים של כל היוצרים והיוצרות – היה חסר לטקס עצמו קצת מאותה השראה והניצוץ.

אז אם שנה שעברה הטקס הלמל"מ ניצל בזכות הסיום הנהדר שלו, השנה לא היה לטקס את אותו המזל – כמעט כל הזוכים בקטגוריות שלאנשים אכפת מהם היו צפויים. ההפתעות היחידות היו הניצחון של "בלייד ראנר 2049" באפקטים (על חשבון כוכב הקופים האחרון, סדרה חסרת מזל בכל הנוגע לאוסקרים), הניצחון של "תברח" בתסריט (על חשבון "שלושה שלטים") והניצחון של "צורת המים" בסרט הטוב ביותר. אבל בוא לא נגזים – אומנם יש סיכוי שהרבה מהמרים נכשלו בהם, אבל אף אחד לא ייפול מהרגליים שלו אם תגיד לו "שמעת?? 'בלייד ראנר' זכה באפקטים!!!!!".

אולי מכיוון שהטקס היה כל כך צפוי ולא מאוד מעניין, קשה לשכוח שבעצם, כמעט כל הזכיות שלו הן זכיות טובות שהגיע זמנן: לרוג'ר דיקנס, סם רוקוול, ג'יימס אייבורי, אליסון ג'ני וגארי אולדמן סוף סוף יש אוסקר (ולא סתם – אוסקרים מוצדקים אחד אחד. אין כאן שחזור של דיקפריו או "ניחוח אישה"), לגיירמו דל טורו  יש עכשיו שניים, פרנסס מקדורמנד זכתה באוסקר שני ועלתה לליגה של הגדולות ולג'ורדן "השחקן שנודע בעבר כעכבר-שוטר" פיל יש עכשיו אוסקר. אלו זכיות כל כך משמחות, שהן אפילו מקהות את הטעם המר של הזכיה של "איקרוס" בקטגורית הסרט התיעודי (סיפור מרתק, סרט בינוני) או של "כדורסל יקר" בקטגורית סרט האנימציה הקצר.

וזה מוביל אותנו לזוכה הגדול של הערב – "צורת המים", שבניגוד לחלק מהציפיות, הצליח לקחת גם את פרס הסרט וגם את פרס הבימוי וסיים את הערב עם 4 אוסקרים. יש ממה לשמוח בעקבות הזכייה הזאת – מדובר בסרט המפלצות הראשון שזוכה באוסקר, בסרט הפנטזיה השני, ובסרט הראשון שזוכה באוסקר עם אישה בתפקיד הראשי מאז "מיליון דולר בייבי" ב-2004. ואם לאוסקר יש חשיבות כלשהי, כנראה שנראה בעתיד הקרוב עוד סרטי מפלצות ופנטזיה. ובכל זאת, קשה לי להתלהב מהזכייה הזאת. גם בגלל שפשוט לא נפלתי מ"צורת המים", וגם בגלל שנו, חבר'ה – "שלושה שלטים" ו"תברח" היו ממש שם. הוא רחוק מלהיות זוכה האוסקר הגרוע של השנים האחרונות, אבל הוא גם לא בדיוק הטוב ביותר ולא ממש מעורר התלהבות. במובנים מסוימים, הוא פיצוי על ההפסד של "לה לה לנד" משנה שעברה: סרט רומנטי, מלא באהבה לקולנוע, עם סצנות סטפס וריקודים, שהבימוי שלו חזק בהרבה מהתסריט שלו ושלא מחפש ללכת מכות עם אף אחד. תשוו את זה לממזריות והעוקצנות של "שלושה שלטים" או "תברח", ואפשר להבין למה האקדמיה בחרה להתנחם בזרועותיו של איש הדג.

רשימת הזוכים המלאה:

פרס הסרט הטוב ביותר: "צורת המים"
פרס הבמאי הטוב ביותר: גיירמו דל טורו, "צורת המים"
פרס השחקן הראשי הטוב ביותר:  גארי אולדמן , "שעה אפלה"
פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר: פרנסס מקדורמנד, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
פרס שחקן המשנה הטוב ביותר: סם רוקוול, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"
פרס שחקנית המשנה הטובה ביותר: אליסון ג'ני, "אני, טוניה"
פרס התסריט המקורי הטוב ביותר: ג'ורדן פיל, "תברח"
פרס התסריט המעובד הטוב ביותר: ג'יימס אייבורי, "קרא לי בשמך"
פרס הסרט הזר הטוב ביותר: "אישה פנטסטית", צ'ילה
פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר: "איקרוס"
פרס הסרט המונפש הטוב ביותר: "קוקו"
פרס השיר הטוב ביותר: "זכרי אותי", "קוקו"
פרס הצילום הטוב ביותר: רוג'ר דיקנס, "בלייד ראנר 2049"
פרס האפקטים הטובים ביותר: "בלייד ראנר 2049"
פרס האיפור הטוב ביותר: "שעה אפלה"
פרס התלבושות הטובות ביותר (וגם אופנוע ים): מארק ברידג'ס, "חוטים נסתרים"
פרס הפסקול הטוב ביותר: "צורת המים"
פרס התפאורה הטובה ביותר: ברגע האחרון, האדמה נפערה וקולו של וולט דיסני נשמע והוא אמר "תנו את הפרס ל"לחיות בקטן" מה יש לכם", אך האקדמיה אמרה "לא בוולט דיסני היא", ולכן הפרס הלך בכל זאת ל"צורת המים"
פרס העריכה הטובה ביותר: "דנקרק"
פרס עריכת הסאונד הטוב ביותר: "דנקרק"
פרס מיקסוס הסאונד הטוב ביותר: "דנקרק"
פרס הסרט המצויר הקצר הטוב ביותר: "כדורסל יקר" שניתן לצפות בו בחינם ביו-טיוב (ובצורה חוקית, חשוב לציין).
פרס הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר: "גן עדן הוא פקק תנועה בכביש 405" שניתן לצפות בו בחינם ביו-טיוב (ובצורה חוקית, חשוב לציין).
פרס הסרט הקצר הלייב-אקשן הטוב ביותר: "אם אני ארשום פה "אקורדיון" אתם כנראה תאמינו לי כי אני בספק רב שאפילו קראתם עד לתחתית הרשימה לראות מי זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר. אבל מכיוון שאתם כבר כאן – "הילדה השקטה""