"פיץ' פרפקט" היה סרט קליל, מטופש, עליז, קאמפי וכיף נורא. "פיץ' פרפקט" התגנב לבתי הקולנוע בלי תרועת חצוצרות (אבל עם הרבה אנשים שעושים "פה פה פה פה"), והתברר במפתיע כאחד הסרטים המהנים של 2012. הוא צבר מעריצים לאט לאט, בעיקר אחרי שכבר נעלם מהקולנוע. פתאום כולם יודעים לשיר את ה-"Cups". פתאום כולם מתעלפים על אנה קנדריק. פתאום כולם אוהבים, כך מתברר, את איימי השמנה.
אז סרט ההמשך מגיע עם מטען. הוא קיבל תאריך הפצה יוקרתי בקיץ, ציפיות קופתיות ומערך יחסי ציבור מרשים. אבל הוא כבר לא יכול להפתיע; עכשיו כשאני מכיר את "פיץ' פרפקט" אני יודע למה לצפות, וסרט ההמשך הוא בדיוק מה שציפיתי מסרט המשך של "פיץ' פרפקט" להיות. כולל כל הבעיות המוכרות של סרטי המשך. הסרט הזה, בקיצור, הוא אותו הדבר, רק פחות טוב.
אז חברות ה"בארדן בלה'ס" הן עכשיו אלופות ארצות הברית באקפלה, ואפילו מופיעות בפני הנשיא – אבל תקלת מלתחה שמגמדת את ג'אנט ג'קסון מנשלת אותן מתאריהן ומותירה אותן מושפלות. הפתרון היחיד הוא ניצחון בתחרות האקפלה הבינלאומית, שבה הן יצטרכו להתמודד מול הקבוצה ה"רעה" התורנית – להקת אקפלה גרמנית וירטואוזית בשם "דאס סאונד מאשין" (וגם הפעם, הלהקה ה"רעה" מקבלת את הקטעים המוזיקליים הטובים ביותר). אבל זה רק חלק מהסיפור. למרות שאף אחת מהבנות לא הופכת לענק ירוק או יורה ברובוטים, "פיץ' פרפקט 2" מזכיר לפעמים את "הנוקמים 2": הוא סרט המשך עם יותר מדי דמויות שמנסה לעשות יותר מדי דברים בבת אחת. חוץ מתחרות הזמרה הראשית, הסרט מוסיף גם עלילת משנה על העבודה החדשה של בקה (אנה קנדריק) כמתמחה באולפן הקלטות, שני סיפורי אהבה שונים בין שני זוגות של דמויות משניות, חברה חדשה בלהקה (היילי סטיינפלד) ולבטיה, וגם חוסר הרמוניה כללי בקבוצה שצריך להתגבר עליו. וכמובן, כל אחת מהבנות בקבוצה המקורית צריכה לקבל כמה שורות ייצוגיות משלה.
ומרוב דברים לעשות, הסרט לא מספיק לעשות כלום. היילי סטיינפלד, בתקפיד הנערה החדשה בשכונה, היא מאוד חמודה – אבל היא גם מאוד סטנדרטית, אין בה שום דבר ייחודי ולא ברור לי למה בעצם היה צריך אותה, ומה היא מביאה לסרט שלא ממש סבל ממחסור בדמויות אחרות. רוב החברות בקבוצה המקורית נדחקו הצידה במידה כזאת שהתפקיד של כל אחת מהן מתמצה בשניים-שלושה וואן-ליינרים. לסטייסי (אלקסיס קנאפ) – ה"סקסית" שבחבורה – יש יותר שורות בטריילר מאשר בסרט עצמו. מילא היא, אבל על כך שהסרט מעלים את לילי (האנה מיי לי), האסיאתית המוזרה, אני לא אסלח לו. ההצהרות הקריפיות שלה היו התיבול המבריק והמצחיק ביותר בסרט הקודם – כמו פיסת פלפל שחור בתוך מנת גלידה – וכאן התפקיד שלה מתמצה במשהו כמו שלושה משפטים שהם ניסיון קלוש לחקות את ההברקות מהסרט הקודם. יש סיבה לכך שרוב חברות הלהקה הפכו לכל כך שוליות: כולן נדחקו הצידה כדי לפנות מקום לאיימי השמנה.
אני מניח שנעשה איזה סקר דעת קהל בעקבות הסרט הראשון, והוא גילה שאיימי השמנה (רבל ווילסון) היתה הדמות הפופולרית ביותר בסרט. ולכן, בזמן שכל חברותיה ללהקה נאבקות על שברי סצינות, איימי מקבלת את כל הבמה לעצמה כל הזמן. שום סצינה לא עוברת בלי שנשמע את דעתה של איימי השמנה על המצב. כשנדמה שהנה הגיע הרגע שבו הבנות האחרות מקבלות קצת תשומת לב, והיא עצמה לא מככבת – לא, זאת היתה רק הסחת דעת, מתברר שזאת היתה רק הכנה למונולוג שלם של איימי השמנה. אני לא לגמרי סגור על זה, אבל יש מצב שאיימי מקבלת בסרט יותר זמן מסך מבקה, שאמורה להיות הדמות הראשית. כל זה לא היה רע אילו איימי השמנה היתה באמת דמות כל כך מבריקה. אבל היא לא. בסרט הראשון היא היתה דמות בעומק של קרש נקודה שש, אחת מבין רבות, ובסדר הגודל הזה – דמות מוצלחת: הבטחון העצמי המופרז שלה היה מצחיק. כאן היא מקבלת הרבה יותר תשומת לב, אבל באופן אירוני, הדמות שלה לא הפכה לעבה יותר, כך שרוב הזמן נדמה שהבדיחה העיקרית בקשר אליה היא פשוט העובדה שהיא… נו, שמנה. וזה לא כל כך מצחיק.
אליזבת בנקס, שבסרט הקודם היתה רק חצי מהצמד המאוד מצחיק של שדרני האקפלה, היא עכשיו גם הבמאית. זה הסרט הראשון שלה, והייתי שמח לומר שהיא מתגלה כבמאית קומית אדירה, אבל זה לא המצב. כשהסרט מצחיק, זה רק משום שיש פה הרבה שחקניות קומיות טובות (וגם כמה שחקנים) ושורות מחץ מוצלחות: אין פה שום הומור בבימוי, בויזואליה, או במשהו מלבד טקסטים.
גם הפעם חלק חשוב מהאטרקציה הוא קטעי האקפלה, שהיא גם הפעם נחמדה מאוד ומזויפת מאוד (אין שום צ'אנס בעולם שהאנשים האלה שרים באמת ולא עושים ליפ-סינק, אבל זה חלק מהכיף). המבחר המוזיקלי השתפר וכולל ביצועים לשירים מקשה ועד מיוז, וסצינת ה"ריף-אוף" – קרב הלהקות – באמצע הסרט עברה שידרוג והיא מהווה מיני-סרט כיפי בפני עצמה.
אין מה להתלונן יותר מדי: אם אהבתם את "פיץ' פרפקט" סביר שתיהנו גם הההמשך, כי זה עוד מאותו הדבר. זה לא יהיה כיף כמו בפעם הראשונה, אבל ממילא הסרטים האלה לא התיימרו לשנות את חייכם. הפזמון נדוש ועדיין חוזר.
פורסם במקור בוואלה
אני די בטוח שהתכוונת לאליזבת בנקס
לקתרין היגל אין נגיעה לסרט הזה..
וואי, תודה לכל המתקנים
וסליחה מהנמחקים, אבל המסר נקלט :)
ארוך פחד.
לו היו מעלימים את הדמות של היילי סטינפילד (בתכלס? לא הוסיפה הרבה וגם לא לגמרי סגורה על עצמה), מקצרים ב-3/4 את השורות של איימי (השיר שלה היה נורא) ובאמת נותנים עוד קצת מקום לשאר – היה הרבה יותר טוב.
110 דקות שהיה אפשר להעלים מתוכן 20 דקות מיותרות, אם לא יותר – בכיף.
אני אהבתי את אנה קנדריק לפני שזה היה מגניב
ויום אחד אני אתחתן איתה בוראט-סטייל. אבל זה לפעם אחרת.
הסרט עצמו הוא אכן גרסה פחות טובה של קודמו. גם הדמות של היילי סטיינפלד וגם שני קווי העלילה הרומנטיים מיותרים לגמרי ובהחלט היה אפשר בלעדיהם. העלילה עם העבודה של בקה התחילה פושרת אבל השתפרה עם הזמן (אני ממש מחבב את קיגן-מייקל קי). הסצינה הכי טובה לדעתי – כמו בסרט הקודם – היא הריף-אוף. רק מבאס קצת שלא הכרתי הרבה מהשירים (בכל הסרט), צריך להתעדכן קצת במוזיקה.
הדבר הכי מצחיק בסרט היה ג'ון מייקל היגינס ואליזבת' בנקס, שקיבלו משפטים ממש נהדרים וממש לא פוליטיקלי קורקט. גם הנסיונות קאמבקים של בקה לזמרת הגרמנית היו משעשעים. נכון שזה לא היה סרט קורע מצחוק, אבל גם הראשון לא היה. לדעתי קצת לא הוגן לצפות מאליזבת' בנקס שתפיל אותך מהכסא בבימוי הפיצ'ר הראשון שלה. היא רחוקה מלהיות במאית גרועה. אני אשמח לראות עוד ממנה, משני צידי המצלמה.
בקיצור, זה באמת כמו "הנוקמים" – פחות טוב מקודמו ודי זהה לו, אבל עדיין חביב וכיפי. יש בזה את אנה קנדריק והיא שרה. כל השאר זה בונוס.
נ.ב. כן, אני עדיין בעד למנוע מרבל ווילסון להופיע על כל סוג של מסך. אני לא מכיר אותה, אולי היא בחורה מקסימה, אבל אלוהים אדירים, היא לא תזהה הומור גם אם היא תאכל אותו. למזלי, לא ממש הרגשתי את ההתמקדות הזאת שאתה מדבר עליה. כלומר, התפקיד שלה בבירור גדל מהסרט הקודם, אבל לא הרגשתי שהסרט עוסק בה.
נ.ב.ב. גיליתי עכשיו שלשחקן שמגלם את הזמר הגרמני קוראים פלולה בורג. זה מצחיק אותי יותר ממה שזה אמור. וגם לו היו כמה שורות משעשעות.
פושלייקת על הפלולה בורג.
אני מניח שהיא לא עומדת על כף של מטוס ומשחררת בני ערובה, אבל עם שם כזה, מי יודע.
לצערי הסרט הראשון התיימר להיות כל הדברים הנ"ל אבל נכשל
אף שאני בדיוק קהל היעד המושלם (לכאורה) ואוהבת מאוד סרטים כאלה. כשהם נעשים טוב, הכוונה. בפ"פ ההומור היה בגובה דשא, הדמויות לא מעוררות הזדהות או אמפתיה, השירים לא משהו, וההקלטות… טוב, בעיניי ליפ-סינק כ"כ בוטה אינו כיף, סתם זלזול בצופים ובאינטליגנציה שלהם. עוד מאותו הדבר? לא תודה (ואם אפילו אתה אומר שזה פחות טוב, על אחת כמה וכמה….).
Screen Junkies יצרו לאחרונה honest trailer לסרט (הראשון) ובד"כ הם מנטפקים יתר על המידה במכוון (גם סרטים שאהבתי) אבל הפעם לא יכולתי להסכים יותר עם כל מילה. מבחינתי זה היה סיכום רציני ומדויק להפליא של תחושותיי מהסרט.
https://www.youtube.com/watch?v=Q-j8XXtwSO0
נ.ב.![!זאב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_zeev.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_zeev.gif" alt="" width="" height="" />)
).
אם אתה חולה על אקפלה, קח אקמול! (סטגדוש
בזמן קריאת הביקורת עלתה לי שאלה אחת
איזו איימי עדיפה יותר: איימי השמנה או איימי דאן?
איימי אדאמס.
(ל"ת)
איימי
שם שר לו בדרך.
איימי לי.
(ל"ת)
לא מסכימה עם הביקורת
אני ישבתי והתגלגלתי מצחוק במשך שעתיים (ולא רק אני – כל האולם כמעט נחנק מהפופקורן שלו מרוב צחוק). הביצועים המוזיקליים היו כיפיים, הפאנצ'ים היו הורסים אחד-אחד, היילי סטיינפלד היתה ממש חמודה ומשעשעת וגם לא הרגשתי את ההשתלטות של רבל וילסון שדיברת עליה – לדעתי היה לה בדיוק מספיק זמן מסך, לא פחות מדי ולא יותר מדי, והסצנה שלה על הסירה באגם היתה אחת הקורעות בסרט. בנוסף, הגרמנים היו אתנחתא קומית מצוינת' ואפילו עמדה לי דמעה או שתיים בסוף.
בקיצור – המשכון מצוין בדיוק כמו קודמו, אם לא יותר אפילו.
אז אם אני מבין נכון, איימי היא למעשה "וולברין" של פיץ' פרפקט
הדמות שבסרט הראשון הייתה מגניבה ובולטת אז הכותבים אמרו "וואי, היא ממש מגניבה ובולטת, בואו נמקד את כל הסרטים הבאים רק עליה. דינמיקה קבוצתית? דמויות אחרות? פחחחחחח… ספינאוף!!"
זה סרט ממש טוב
עד גיל 10.
כי בגיל הזה מתחילים להבין שיש בדיחות קקי שלא מצחיקות .
וכשחוזרים על עלילה זה פתאום לא מעניין .אפילו שזאת עלילה שגלי ביססו עליה עונות שלמות. וששחקנית פתאום לא מצליחה לשחק את אותה דמות כמו שאהבנו אותה .(fat amy sucks)
ושסרטים יכולים להיות ממש גרועים אפילו שמשקיעים עליהם מיליוני דולרים .ואפילו כשהם מרוויחים מיליוני מיליוני דולרים.
ושאליזבת בנקס היא לא במאית .היא במקרה הטוב שחקנית קומית חביבה – לפעמים ולא תמיד.(עדיף עם המון איפור ופאות – אהמ משחקי הרעב)
אז כן הכל נופל בגיל 10 הזוהר .
שרדתי אולי 25 דקות במאמץ רב
הבנזוג התקין "קודי", דפדף בהיצע כדי לבחון את העסק והחליט לנסות את הסרט. אמרתי "יאללה, שיהיה" כי היה מאוחר והתאים לי לבהות במשהו שלא עלול (חלילה) להפעיל לי את המוח. אחרי כ-25 דקות התייאשתי. זה היה הרבה יותר גרוע מהסרט הראשון, כי כאן אפילו לא הייתה יומרה. נראה כאילו היוצרים החליטו לוותר מראש על כל ניסיון להצחיק או להיות חינני ופשוט הסתפקו בטקסטים מטופשים ומרושלים ובמשחק מלאכותי, ויאללה, למי אכפת.