קדם אוסקר 2017: הנפשות הפועלות

יהונתן צוריה מדווח: אלה הם הסרטים שיתחרו על האוסקר לסרט הטוב ביותר בחודשים הקרובים. כי לא היה לנו מספיק בחירות

האם אתם מריחים את זה באוויר? את החיוכים המאולצים, הביקורות המשתפכות, הביקורות ‏שמתאכזבות בעקבות העלאת הציפיות בגלל הביקורות המשתפכות? את הסטטיסטיקות ‏המתעדכנות, השערוריות המתוזמנות, המקטרגים התמידיים, השטיחים האדומים והלילות ‏הלבנים? עונת הפרסים מגיעה, מקווה שאתם מוכנים. ‏

טוב, טכנית עונת הפרסים מעולם לא עזבה. עוד לפני ש"ספוטלייט" סיים את הדרך אל פרס הסרט ‏הטוב ביותר, כבר התחיל המסע אל עונת הפרסים הבאה, אי שם בפסטיבל סאנדנס, וזה המשיך ‏לאורך כל השנה בפסטיבלי קאן, ברלין ועוד. אבל נובמבר הוא תחילת עונת הפרסים באופן הרשמי ‏ביותר: רוב הסרטים בשלב זה כבר הוקרנו בפני יודעי הדבר, עטי סיכום השנה מתחילים להיות ‏מושחזים (ספוילר: תלונות על קיץ 2016), ומחלקי הפרסים הראשונים מתחילים לטפטף מועמדים ‏‏(פרסי גות'אם כבר הכריזו על המועמדויות שלהם. פרסי גות'אם הם הפרסים שבאטמן מחלק כל ‏שנה לסרטים האהובים עליו. אתם יכולים להאמין לזה או שאתם מוזמנים לבדוק בגוגל מה הם ‏באמת, ולהתבאס).‏

‏ אז לפני שמתחיל כל הטירוף בצורה רשמית, בואו נבחן את שתי השאלות העיקריות שיש בכל ‏מירוץ אוסקר בכל שנה: מי יזכה באוסקר השנה, והאם למישהו יהיה אכפת? בלא מעט שנים, ‏הזוכה בפרס האוסקר מעלה גירוד בראש, ונשאר בתודעה בעיקר כתשובה לשאלת טריוויה. בשנים ‏אחרות סרט כלשהו נחשב לזוכה הראוי בעיני הכל, והזכיה – להכרה מוצדקת בגדולתו. באיזו שנה ‏אנחנו הפעם? מוקדם מדי להגיד, אבל אפשר להסתכל על המועמדים שלנו ולהתחיל לנחש.

בשלב זה אני מתייחס רק למירוץ הראשי על פרס הסרט הטוב ביותר. הוא אומנם לא תמיד המירוץ ‏המעניין ביותר, אבל הוא בהחלט הנחשב ביותר. אם אוספים את המידע מרוב המומחים והחזאים, ‏נראה שנכון לעכשיו יש שמונה סרטים רציניים שיכולים להכין את החליפות ומתמודדים על הפרס. ‏בואו נכיר אותם:‏

לה לה לנד (בימוי: דמיאן שאזל)‏

על מה זה? מחזמר המספר את סיפור אהבתם של אמה סטון וריאן גוסלינג. כלומר, של הדמויות ‏שלהם.

מתי אצלנו? הראשון בדצמבר.

למישהו יהיה אכפת? מפתה להגיד כן, רק על סמך השם של הבמאי. "וויפלאש" גרם להרבה ‏אנשים לסובב ראשים ולבדוק מי זה דמיאן שאזל ומאיפה הוא בא, וההשתתפות שלו כתסריטאי ‏בלהיט המפתיע "דרך קלוברפילד 10" רק שיפרה את מעמדו. מעניין גם שהסרט הוא מחזמר, ולא ‏סתם מחזמר אלא מחזמר מקורי, שלא מבוסס על שום להיט בברודוויי או על שירים מוכרים; ‏דברים כאלה כמעט שלא קורים היום בהוליווד. הסרט קיבל תהודה מטורפות בפסטיבלים, כך ‏שיהיה לו לפחות קהל לא קטן בכלל של מעריצים מושבעים שישבעו שזה יצירת מופת או לכל ‏הפחות זוכה ראוי ביותר בפרס האוסקר. ומצד שני, יש סיבה לכך שלא עושים הרבה מחזות זמר ‏בהוליווד: הרבה אנשים פשוט לא סובלים אותם.

מצבו במירוץ: "לה לה לנד", בשלב מוקדם זה, הוא המוביל במירוץ, בהפרש גדול מכל המתחרים. ‏הפוליטיקה סביבו נכונה: במאי צעיר ומבטיח שעשה גלים עם סרטו הקודם, עם שני כוכבים ‏אהודים. הנושא שלו נכון: הוליווד אוהבת סרטים על אמנים, ועוד יותר מזה אוהבת סרטים על ‏עצמה. יש לו גם סיכוי טוב מאוד להביא פרסי אוסקר לשאזל על הבימוי ולאמה סטון על המשחק, ‏דבר שישמח מאוד את קהילת האינטרנט באשר היא. אבל יש סכנה מסוימת בלהיות המוביל ‏במירוץ בשלב כל כך מוקדם: אנשים מתמקדים בלהפיל אותך מהר על מנת לשים סרט אחר ‏במקומך. כבר עכשיו נשמעים קולות הטוענים שבסך הכל מדובר בעוד "הארטיסט", לטובה ולרעה. ‏אני חושב שהאנשים מאחורי "לה לה לנד" היו מעדיפים שהסטטוס שלו כמוביל במירוץ היה מגיע ‏עוד חודש מעכשיו, ולא כל כך מוקדם. ‏

מנצ'סטר ליד הים (בימוי: קנת' לונרגן)

על מה זה? לאחר מותו של אחיו, לי צ'נדלר (קייסי אפלק) מגלה להפתעתו שהוא האפטרופוס של ‏האחיין שלו.

מתי אצלנו? ב17 בנובמבר.

למישהו יהיה אכפת? כנראה שלא. אומנם הוא קוצר ביקורות טובות, אבל חסרה איזה התלהבות ‏כללית כשמדברים על הסרט הזה. וחבל, כי על בסיס סרטיו האחרים ("מישהו לסמוך עליו" ‏ו"מרגרט") קנת' לונרגן באמת במאי נהדר, ואני מאמין ש"מנצ'סטר" יהיה סרט טוב אפילו אם תיאור ‏העלילה שלו נשמע כמו החומר שממנו עשויים סרטי הולמרק.

מצבו במירוץ: לא כזה רע. כאמור, המירוץ לאוסקר מתחיל עוד לפני טקס האוסקר הקודם, וזה ‏נכון לגבי "מנצ'סטר": הוא התחיל את קמפיין האוסקר שלו עוד בינואר של השנה במהלך פסטיבל ‏סאנדנס, ונראה שזה הצליח לו. בשנה כל כך מבולבלת ופזורה בחינת סרטי האיכות שבה, עובדת ‏היותו סרט-אוסקר סטנדרטי, שלא מעורר התנגדות, הצליחה לקנות לו מועמדות כמעט בטוחה, גם ‏אם הוא כנראה יפסיד את הפרס הגדול לסרט אחר. לפחות הוא יכול להתנחם בפרסים לקייסי ‏אפלק ובקטוגרית התסריט המקורי, שכרגע נראה שהוא מכוון אליהם. ‏

גדרות (במאי: דנזל וושינגטון)

על מה זה? דנזל וושינגטון מגלם שחקן בייסבול לשעבר שהיום עובד באיסוף זבל מתקשה לפרנס ‏את משפחתו. ‏

מתי אצלנו? אם הוא אכן יקבל מועמדות, כנראה מתישהו בפברואר. אם לא, אף פעם.

למישהו יהיה אכפת? אם פקחתם עיניים בשנתיים האחרונות והצצתם לעבר האוסקרים, ראיתם ‏זעקה גדולה שעלתה וזעזעה את האוסקרים על היותם לבנבנים. בין השאר, כריס רוק בילה בערך ‏את כל טקס האוסקר הקודם כשהוא מדבר רק על זה. האקדמיה הזדעדעה עד כדי כך שהם ‏והתעשייה עושים כל ביכולתם על מנת להכניס יותר סרטים "שחורים" למירוץ. בתחילת השנה, ‏התקוות נתלו ב"הולדתה של אומה", סרט על תקופת העבדות שמספר על מרד של שחורים. זה ‏נראה כמו הסרט הנכון בזמן הנכון, והמירוץ נראה סגור עוד לפני שנפתח רשמית. אבל אז, באחת ‏ההחלטות הביזאריות של קמפיין אוסקר אי פעם, החליטה החברה שמאחורי הסרט לנסות ‏להקדים תרופה למכה ולהוציא לאור את העבר הבעייתי של נייט פארקר, הבמאי – שמתברר ‏שהואשם באונס לפני 17 שנה. אחרי המולה תקשורתית גדולה שבה התגלה שהבחורה שהאשימה ‏אותו באונס התאבדה לפני כמה שנים, שהבמאי לא משהו בכתיבת מכתבי התנצלות, שהוא אמר ‏על עצמו ש"הוא לא מוכן לשחק תפקידים של הומוסקסואלים כי זה פוגע בגבריות השחורה" ‏ושהצופים פשוט לא כל כך באים לסרט – הסיכויים שנראה את "הולדתה של אומה" באוסקרים הפכו ‏מוודאיים לבלתי סבירים בעליל.‏

אז לאחר ש"הולדתה של אומה" ירד מהפרק, התעשייה התרוצצה בניסיון למצוא את הסרט השחור ‏הבא שיכול להחליף אותו, ומצאה את "גדרות". אני מודה שלא נעים להציג את הסרט רק בהקשר ‏הגזעי, ובהקשר של פוליטיקה אוסקרית – אבל לצערי, זאת בערך הסיבה היחידה שאנשים התחילו ‏לשים לב אליו. הסרט מבוסס על מחזה מוערך, יש בו שני שחקנים ענקיים בהופעות שנראות ‏נהדרות ואולי עוד עשויות להניב אוסקרים לשניהם. אבל העובדה היא שההימורים על הסרט כעל ‏מתחרה אוסקר מרכזי הגיעו עוד לפני שמבקר אחד ראה אותו, מה שמעיד על כך שהשיקול ‏המרכזי בהכללתו ברשימה הוא הוא פוליטי, ולא אמנותי.‏

מצבו במירוץ: אלא אם כן הוא יתגלה כקשקוש מוחלט, נראה שמובטח ל"גדרות" מקום ‏במועמדויות. האקדמיה צריכה נציגות שחורה, ומעריכה מספיק את דנזל וושינגטון, גם אם עד כה ‏התעלמה מהסרטים האחרים שביים (כן, הוא גם מביים: "אנטואן פישר" מ-2002 ו"‏The Great ‎Debaters‏" מ-2007). גם אם איכשהו הסרט יפספס את המועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, הוא ‏עדיין יהיה שחקן רציני בעונת הפרסים: הסרט הולך לזכות את ויולה דייויס בפרס שחקנית ‏המשנה, יתחרה גם על פרס התסריט המעובד, ואולי אולי אפילו יתן איזה אוסקר שלישי לדנזל ‏וושינגטון כשחקן.‏
‏ ‏
ג'קי (בימוי: פבלו לאריין)

על מה זה? תדמיינו את "המלכה", רק עם ג'קי קנדי, אלמנתו של הנשיא קנדי, בשנות ה60 במקום ‏המלכה אליזבת' בשנות ה90.

מתי אצלנו? 26.1, אם לא יהיו שינויים.

למישהו יהיה אכפת? במפתיע, אולי כן. לכאורה, הסרט הזה נראה הכי "אוסקרי" ומשעמם שיש, ‏אבל הוא מלהיב את כל האנשים שצפו בו וצובר לאט לאט מעמד של אחד הסרטים הטובים שיצאו ‏ב2016, ככל הנראה בזכות הבמאי הצ'יליאני (סרטו הקודם "לא" היה מועמד לאוסקר לסרט הזר, ‏והיה בכלליות סרט מוצלח) שמצליח להכניס טעם לסיפור שיכול היה להיות מסחטת דמעות ‏משעממת. אז ככל הנראה אם יראו אותו, יאהבו אותו. אפשר היה לחשוב שכחה של נטלי פורטמן ‏יביא את הקהל ולכן אהדתו של הסרט מובטחת, אבל אם אפילו הסרט שהיא עצמה ביימה לא ‏הלהיב את הקהל המקומי, לא בטוח שהיא תצליח לעשות את זה עם סרט על אישתו של נשיא ‏אמריקאי משנות ה60. צפו לקהל קטן שאוהד את הסרט מאוד, בעוד קבוצות אחרות תוהות על מה ‏הם מדברים, אלא אם כן הסרט יוצא בקמפיין שיווק מבריק.

מצבו במירוץ: מצוין, תודה ששאלתם. "ג'קי" הגיע יחסית בהפתעה למירוץ, אבל בניגוד ל"גדרות" ‏למשל, הוא הגיע בעקבות האהדה שלה זכה אחרי שכבר ראו אותו. הוא יצא מסבב הפסטיבלים ‏כמנצח הגדול לצד "לה לה לנד", ופורטמן עלולה אף להתגלות כזאת שתגנוב לאמה סטון את ‏האוסקר שלה. ‏

דממה (בימוי: מרטין סקורסזה)

על מה זה? כמרים נוצריים מתמודדים עם רדיפה דתית ביפן במאה ה-17.

מתי אצלנו? השני בפברואר.

למישהו יהיה אכפת? השם הוא סקורסזה, אז כן. אפשר לסמוך על כך שלקהל המעריצים ‏האדוקים שלו יהיה אכפת, גם אם לקהל הרחב לא. "דממה" נראה כמו אחד הפרויקטים של ‏סקורסזה שלא מריחים מגבריות וטסטוסטרון, אז כנראה שהפעם הקהל של "הזאב מוול סטריט" ‏יישאר בבית. כמובן, הכל תלוי בטיבו של הסרט, דבר שאין לנו מושג לגביו כי אף אחד לא ראה ‏ממנו כלום. מכל הסרטים ברשימה, "דממה" הוא הג'וקר המוחלט: חודשיים לפני שהסרט אמור ‏לצאת בארה"ב, וסקורסזה עדיין לא הואיל להוציא אפילו טריילר. נראה שהשאלה הגדולה סביב ‏הסרט אינה האם הסרט יהיה טוב, אלא האם הוא ייצא בזמן לאוסקרים.‏

מצבו במירוץ: רעוע. הוא יוצא בשבוע האחרון של השנה, הדקה ה-90 מבחינת כשירות לאוסקר. ‏ובכל זאת: זה סקורסזה. מבין כל הסרטים שהוציא באלף הנוכחי, רק אחד לא קיבל מועמדות ‏לסרט הטוב ביותר. בתחילת השנה היו דיבורים על כך שליאם ניסן הולך לקבל אוסקר על התפקיד ‏שלו כאן, אבל ככל שהסרט נדמה יותר ויותר כמו הזיה, שחקנים אחרים התחילו לרחף מסביב ‏לפרס וכיום מצבו של ניסן כבר לא מובטח כפי שהיה בתחילת השנה. ‏

אור ירח (שם לא רשמי. בימוי: ברי ג'נקינס)

על מה זה? סיפורו של גבר שחור בשלוש תקופות שונות בחייו שמתמודד עם נטיותיו המיניות ‏בחברה ההיפר-גברית האפרו-אמריקאית.

מתי אצלנו? שאלה טובה. כמו במקרה של "גדרות": אם הוא לא מקבל את המועמדות, כנראה שאף פעם לא.

למישהו יהיה אכפת? הו כן. כלומר, לקהל הרחב לא יהיה אכפת. "סרט על הומו שחור" יכול להיות ‏באותה המידה סלנג ל"סרט שאני לא הולך לראות, מה השתגעת", אבל המבקרים בחו"ל פשוט ‏התחרפנו על הסרט הזה, יותר מכל סרט אחר ברשימה. הוא יושב על ציון של 99 במטאקריטיק ‏‏(אתר הביקורות שלא עובד בבינאריות של עגבניות רקובות, אלא מתחשב בטווח הדעה של ‏המבקרים, מה שאומר שכמעט כל המבקרים שראו את הסרט נתנו לו ציון 100). הוא נראה כמו ‏הסרט שכל המבקרים הולכים להכתיר כסרט השנה, וכבר קיבל ציטוטים מפוצצים כמו "הסיבה ‏שבגללה סרטים נעשים" או "אתה עוזב את הסרט אדם אחר משנכנסת". רגע, מה? מה זה אומר ‏בכלל? איך זה בדיוק המלצה ולא אזהרה שהסרט הוא בעצם חלק מפלישת חייזרים מתוחכמת?

מצבו במירוץ: טוב מאוד. אנשים ראו אותו ואהבו אותו, ולכן מובטח לו מקום בשולחן לא רק ‏משיקולים פוליטיים (למרות שאלה לא חסרים בוודאי) אלא גם כי אנשים פשוט מאוהבים בסרט ‏הזה. לא שהוא יזכה בפרס, כמובן. בכל זאת, האקדמיה לא עד כדי כך ליברלית. אבל בהחלט ייתכן ‏ששחקן המשנה מהרשאלה עלי (אין סיכוי שאני כותב את זה נכון) ילך הביתה עם פסלון ביד. ‏

לאבינג (בימוי: ג'ף ניקולס)‏

על מה זה? סיפורם האמיתי של זוג מעורב שנרדף אחרי המדינה ונלחם בבתי המשפט כדי שלא ‏יירדפו על ידי המדינה.

מתי אצלנו? 9 בפברואר.

למישהו יהיה אכפת? לא, לא באמת. ג'ף ניקולס ("סערת רוחות", "הסיפור של מאד") הוא עדיין לא ‏מהבמאים שיש להם קהל מעריצים שבוי, ומשני הסרטים שניקולס ביים השנה, נראה שזה החלש ‏יותר (השני הוא "‏Midnight Special‏" המד"בי האייטיזי). נדמה שהסיבה העיקרית שהאקדמיה ‏בחרה דווקא השנה להעניק לו מבט שני היא בגלל הנושא של הסרט שלו והעובדה שהוא עובד, ‏בסופו של דבר. הוא אולי טיפ-טיפה אומנותי יותר מסרט האוסקרים הרגיל, אבל לא מספיק בשביל ‏שמישהו יתלהב ממנו באמת.

מצבו במירוץ: מצד אחד חזק – הוא ממשיך להופיע בעקביות בתחזיות של מומחי האוסקרים ואין ‏אף אחד שממש שונא אותו. אבל משהו בטריילר של הסרט נראה לא מלהיב ביחס לסרטים ‏האחרים. ואמנם טוב שלא שונאים אותך, אבל בשביל להישאר במרוץ צריך גם שממש יאהבו אותך, ‏וזה קצת חסר לסרט. אבל אל תדאגו לו, יש לו אס בשרוול שאין לסרטים האחרים שעוסקים בגזע ‏השנה: הגיבור שלו הוא גבר לבן. האם זה מספיק? נגלה בהמשך המרוץ. ‏

סארו – הדרך הביתה (בימוי: גארת' דייויס)

על מה זה? סיפורו האמיתי של ילד הודי שאומץ באוסטרליה, וחוזר כמבוגר להודו לחפש את הוריו ‏האמיתיים, איי איי התקציר הזה עשה לי כאבים בצד מרוב קלישאות אוסקרים. עוד קלישאה: השם ‏המסורבל הזה שאתם רואים למעלה. באנגלית קוראים לסרט פשוט "‏Lion‏".

מתי אצלנו? בראשון לדצמבר.

למישהו יהיה אכפת? האם קראתם את התקציר הזה? כל אדם שבא לסרטים כדי לבכות ‏ולהתרגש יבוא ויתרגש. אומנם לא ברור שזה יהיה להיט בסדר גודל של "מחוברים לחיים" אבל זה ‏בהחלט הקהל המדובר, מה שאומר שזה יהיה הלהיט הגדול שאף אחד באינטרנט לא מבין איך הוא ‏נהיה להיט כזה גדול.

מצבו במירוץ: יציב נכון לעכשיו, אבל דחיפות קטנות לכאן או לשם עלולות להוציא אותו. העובדה ‏שהצליח לגבור על "לה לה לנד" באחד הפסטיבלים מראה שהוא שחקן רציני שאין לזלזל בו.‏


מאחורי השמיניה הזאת יש עוד כמה סרטים שמנסים לצבור מומנטום שיוביל אותם לכמה וכמה ‏מועמדויות, אבל נכון לכרגע, לא מצליחים לפרוץ. ביניהם אפשר למצוא את "סאלי – נס על ‏ההדסון" שקיבל אהדה מסוימת באמריקה הן בקופות והן אצל המבקרים, "באש ובמים" שמנסה ‏לשמר את מעמדו כפנינת המבקרים בגלל היותו הסרט היחיד הראוי שיצא בקיץ 2016, "המפגש" ‏של דניס וילנב שצריך להתמודד עם היותו סרט מדע בדיוני (מה שתמיד מהווה בעיה), והסרטים ‏החדשים של אנג לי, בן אפלק ורוברט זמקיס – כולם בעלי נושאים מפתים בשביל האוסקרים מצד ‏אחד, אבל מקבלים תגובות פושרות או שפשוט כרגע רחוקים מדי בשביל להחליט מה יהיה מצבם ‏במירוץ. ‏

כמובן שהכל נכון לכרגע, ואנחנו רק בפתיחת המירוץ. דברים עוד עשויים להשתנות ולהתהפך, ‏וסרטים מפתיעים עשויים לצוץ, אבל לרוב מדובר במרווח טות של סרט או שניים. אם אתם ‏מעוניינים להבין מי השחקנים הגדולים של השנה – רובם כנראה כלולים ברשימה שלמעלה. ‏