ביקורת: הנסיך

זהו סרט. הוא מוקרן על מסך. משתתפים בו שחקנים. והוא גנרי כל כך שקשה למצוא משהו מעניין יותר לומר עליו

"הנסיך" הוא סרט. הוא מוקרן על גבי מסך בבית קולנוע. בתחילתו מוצגים כמה ‏לוגואים של חברות, ואז מתחיל הסרט עצמו, רצף של תמונות נעות באורך של כ-90 דקות. לאחר ‏מכן מוקרנים על המסך שמותיהם של יוצרי הסרט. מופיעים בסרט שחקנים שמגלמים תפקידים. את ‏הסרט צילם צלם וביים אותו, ככל הנראה, במאי.‏

באמת שקשה לי למצוא משהו ספציפי יותר לומר על "הנסיך".

אויבו הגרוע ביותר של המבקר הוא ‏הסרט הסתמי. סרטים טובים הם מהנים ויש הרבה מה לומר עליהם; סרטים גרועים מאוד גם הם ‏חומר גלם טוב לכתיבה. אבל כשמשום-מקום מגיע דבר כמו "הנסיך" – סרט שהוא סתמיות ‏מוחלטת, גנריות גמורה, התגלמות המונח "סתם סרט" – מה כבר אפשר לומר עליו? "הנסיך" הוא ‏סרט גרוע – במובן זה שהוא חסר כל ייחוד, עניין או השראה, ודומה למיליון סרטים אחרים שכבר ‏ראיתם – אבל הוא אפילו לא גרוע באופן ראוי לציון. כמה ייחלתי שמשהו רע באמת יקרה. טקסטים ‏מביכים במיוחד, הופעות משחק מדהימות בגריעותן, סצינות שייכנסו לפנתאון הרגעים המגוחכים ‏של השנה. אבל לא, "הנסיך" אפילו לא מואיל בטובו להיות רע באופן מעניין. הוא סתם משמים.‏

אם שמעתם על הסרט הזה בתור הסרט החדש של ברוס וויליס או ג'ון קיוזאק, אתם צריכים לדעת ‏שזמן המסך של ברוס וויליס בסרט הזה הוא, בהערכה נדיבה, תשע דקות, ואת התפקיד הוא ביצע ‏כנראה בתוך שני ימי צילומים. כשהוא כבר על המסך הוא נראה חסר עניין, כאילו מוחו כבר טרוד ‏בנושאים מעניינים יותר מהסרט הזה, כמו למשל כל דבר אחר בעולם. אותו הדבר בערך נכון לגבי ‏ג'ון קיוזאק, רק שהוא על המסך קצת פחות. הכוכב הראשי של הסרט הוא לא אחר מאשר ג'ייסון ‏פטריק, שהוא כמובן בדיוק אותו השחקן שאתם כנראה לא זוכרים מיהו בעצם (לא, זה לא ההוא מ"שליחות ‏קטלנית 2", זה רוברט פטריק).‏

העלילה: בתו תלמידת הקולג' של פול (פטריק) נעלמה. מתברר שהיא התעסקה עם האנשים הלא ‏נכונים – סוחרי סמים, פושעים וכדומה. לכן פול יוצא לחפש אותה, ובדרך מתברר שלמעשה הוא ‏אינו סתם מוסכניק, כפי שחשבנו בתחילה, אלא בעל כישורים על אנושיים כמעט בכל הנוגע ליריות, ‏מכות ושאר דרכים להכאיב לאנשים. במילים אחרות, זה "חטופה". רק בפחות מעניין. ג'ייסון פטריק ‏לא מגלה אישיות ייחודית כלשהי מעבר ל"איש עם אקדח", וג'סיקה לונדס, שמתלווה אליו בדרכו ‏בתפקיד חברה של הבת הנעדרת, מגלמת "נערת מסיבות" כאילו-כזה-לייק-ווטאבר שבשום נקודה ‏לא מתעלה מעל ל"מעצבנת".‏

אל תצפו לטוויסטים: העלילה ישרה כמו סרגל. האיש מחפש את הבת שלו עד שהוא ימצא אותה, ‏ועד שיפגוש בברוס וויליס הרשע לקרב יריות. הקרבות האלה הם מהמשעממים ביותר שראיתי בקולנוע לאחרונה. הם מצולמים בלי שום הפגנת ידע בכל מה שהופך רצף של שוטים של אנשים מחזיקים ‏אקדחים לסצינה שבה אפשר להבין מה קורה ולמי. אבל אפילו זה לא יוצא דופן: רבים מסרטי האקשן ‏ההוליוודיים אשמים בכך.

‏"הנסיך" הוא לא סרט לקולנוע. אין לו אפילו שאיפות כאלה. קשה להאמין שמישהו מיוצרי הסרט ‏חשב שמדובר ביצירה ששווה יציאה מהבית. מקומו של הסרט הזה הוא בכבלים או ב-‏VOD‏, הוא ‏מיועד לאנשים שזיפזפו בטעות למשהו עם יריות ואין להם כח להחליף למשהו אחר. ואפילו הם לא ‏יזכרו את הסרט כמה דקות אחרי שהוא נגמר. ‏


פורסם במקור בוואלה