ביקורת: מקום שקט

"מקום שקט" מציג עולם שבו אם אתה עושה רעש, מפלצות באות להרוג אותך. ככל הנראה, הנפגעים הראשונים היו אולמות הקולנוע הישראליים.
שם רשמי
מקום שקט
שם לועזי
A Quiet Place

נקודת המוצא של ״מקום שקט״ פשוטה להפליא – על עולמנו השתלטו מפלצות. המפלצות לא רואות כלום, אבל הן שומעות הכל. כלומר – בסרט הזה, כדאי מאוד שאף אחד לא ישמע אותך צורח, למה חבל.

אבל הפוקוס כאן הוא לא בדרגים הגבוהים שמנסים להיאבק במפלצות, או בצבא שמנסה למצוא דרך שקטה להביס אותן. הסרט, בבימויו של ג’ון קרסינסקי (שגם משחק בתפקיד הראשי וגם היה שותף בכתיבת התסריט), עוקב אחרי משפחה בת ארבע נפשות במשך כמה ימים, שצריכה להתמודד עם פלישת המפלצות לביתם הכפרי. זה הכול.

וזה מעולה.

כפי שאפשר להבין מנקודת המוצא שלו, ״מקום שקט״ הוא בעצם סרט אילם; בעקבות הנסיבות, דיבורים רבים אין בסרט הזה והגדולה של "מקום שקט" נמצאת לא רק ביכולת מעוררת ההשתאות של קרסינסקי להעביר את כל המידע שנחוץ לצופה ללא מילים (לאורך כל הסרט יש לא יותר משני דיאלוגים מדוברים), אלא גם בהימנעות שלו מהבהלות זולות ,מלכודת אליה היה קל מאוד ליפול עם נקודת מוצא שכזאת. קרסינסקי מעדיף למתוח אותנו, לא להקפיץ אותנו – ובסרט הזה, הוא מותח אותנו כמו מאסטר מיומן.

ככל שזה נוגע למפלצות, קרסינסקי נוקט בגישה של ספילברג ב״מלתעות״ – הן לא שם לעיתים קרובות, על מנת להגביר את האימה ברגעים שהן כן שם, וכשהן כן שם, בניגוד ל"מלתעות", הן גם מעוצבות לעילא. אבל הרגעים החזקים ביותר בסרט הם בכלל הרגעים שבהם ידוע לנו שהמפלצת ממש ליד בני המשפחה, ואנחנו יודעים שבשנייה שהן בטעות יפיקו איזשהו צליל רועש מדי הלך עליהן – בסרט הזה הדלת החורקת מפחידה בדיוק כמו המפלצת שתבוא בעקבותיה.

הסרט לא מתרחק הרבה מגבולות בית המשפחה, ולא מופיעות בו עוד דמויות מלבד ארבעת בני המשפחה. כולם עושים עבודה מוצלחת, אבל הבנות הן אלה שמתבלטות לטובה – אמילי בלאנט, שמגלמת את האמא, היא מסוג השחקניות שכבר משעמם להרעיף עליהן שבחים, אבל לא הורג להזכיר עוד קצת את העובדה שהיא אחת השחקניות האדירות של השנים האחרונות – היא התחילה את הסרט כשהיא גורמת לי לי לזעוק (בלב, בטח בלב) למסך ״אמא׳לה חיים שלי מה את עושה תזוזי משם הוא פאקינג יאכל אותך״ וסיימה אותו כשאני זועק (שוב, בלב) ״פאק יה, כנסי בגועל נפש הזה יא תותחית״, ואת שני הרבדים של הדמות היא גילמה בקלילות מעוררת השתאות. לצידה, מיליסנט סימונדס בת ה-14 יוצאת מן כלל בתור הבת הבכורה והחירשת של המשפחה – שהלקות שלה לעיתים עובדת לרעתה ולעיתים נותנת לה יתרון בקרב מול המפלצות.

ל״מקום שקט״ אין מסר מלא השראה על העצמה נשית או יחסי גזע בארה״ב של 2018; אלו 90 דקות עוכרות שלווה על משפחה קטנה ורגילה בנסיבות מאוד לא רגילות; סרט שמבוים במיומנות מרשימה, בעל הופעות משחק מצוינות ומוגש אלינו בלי אף רגע מיותר. לא לבעלי לב חלש, או למי ששוכח לשים את הטלפון על מצב שקט.