ביקורת: ראלף שובר את האינטרנט

'ראלף ההורס' היה סרט מקורי, חכם, מגניב ומרגש. 'ראלף ההורס 2'... פחות.
שם רשמי
ראלף שובר את האינטרנט: ראלף ההורס 2
שם לועזי
Ralph Breaks The Internet
סרט מס' 2 בסדרת ראלף ההורס

"ראלף ההורס 2" הוא סרט כיפי. הוא בילוי טוב עם ילדים, הוא נחמד, צבעוני, מושקע, מצחיק, קופצני, מלבב, חמוד – הוא שוקולד מלא בסוכריות קופצות, הוא סרטוני כלבלבים באינטרנט, הוא שיר פופ שיש לו ריקוד מיוחד ואז שמים אותו על רחבת הריקודים וכולם רוקדים ביחד את התנועות: הוא פשוט בילוי כיפי בקולנוע. אם אתם מחפשים בילוי כיפי וקליל – לכו תראו אותו. ג'ון סי. ריילי ושרה סילברמן הם צמד חמד מצחיק וחמוד שיוצא להרפתקאות מהנות, וזה לחלוטין מספיק כדי שיהיה חיוך גדול על הפנים.

אבל לגבי שאלת האיכות שלו… כאן העניינים מסתבכים.

"ראלף ההורס 2" ממשיך את הסיפור של "ראלף ההורס", בערך. שש שנים אחרי "ראלף ההורס" הראשון, ראלף וונלופי הם חברים טובים שמבלים כל ערב יחדיו. אבל בעוד שראלף מרוצה מהחיים שלו כמו שהם, ונלופי תוהה האם אין עוד דברים בחיים האלה חוץ מאותה שגרה ידועה. מפה לשם הם יוצאים למסע ברחבי האינטרנט הגדול שיבחן את החברות שלהם, את כמות ביצי הפסחא שאדם יכול לעכל בשנייה ועד כמה אנשים באמת זוכרים את "ראלף ההורס" הראשון.

כי לא רק שלא צריך לראות את "ראלף ההורס" הראשון בשביל להבין את השני, יש מצב שהחוויה יותר טובה אם לא עשיתם צפייה חוזרת בזמן האחרון. לא רק בגלל שיש איזשהו לב בסרט הראשון שחסר בשני, אלא בעיקר בגלל שהדמות של ראלף מתנהגת בצורה שאומנם אפשר לתרץ ולהסביר, אבל היא קצת לא משכנעת בהתחשב בסרט הראשון – איך הוא, הבחור שכל הסרט הראשון נאבק כדי לשבור את השגרה שלו, לא מבין את המצוקה של ונלופי? ומאיפה התסריטאים הביאו את התלותיות והטיפשות הלא ממש אופיינים לו? כן, אנשים משתנים בשש שנים, אבל השינויים שראלף עבר לא ממש אמינים. אבל, אתם יודעים מה, למרות שהסרט הוא במפורש סרט המשך – אם לא שופטים את ההתנהגות של ראלף ביחס לסרט הקודם (או אם אתם חושבים שזאת כן התקדמות הגיונית לדמות שלו), אז כל הבעיה הזאת נפתרת מעצמה.

בעיה נוספת של הסרט היא לאו דווקא בעיה – הסרט מציג סוגיה שלא עולה רבות בקולנוע, אבל עושה בה טיפול שטחי. עכשיו אתם צריכים להחליט אם אתם ממועדון "לפחות ניסיתם" או ממועדון "אם אתם עושים משהו, תעשו אותו טוב". כי בהחלט אפשר לשבח את הסרט על העיסוק בנושא של מערכות יחסים לא רומנטיות. כן, יש הרבה סרטים על צמד אפלטוני, אבל אף אחד לא ממש מתייחס לבעיות שעולות במערכת יחסים שכזאת. רובם מתחילים כששני הצדדים לא מסתדרים (או לא מכירים) ואז בסוף הם חברים. "ראלף ההורס 2" יוצא מנקודת מוצא ששני הגיבורים חברים, ועדיין יש בעיות שעולות בקשר. ולמרות שגם הטיפול פה רחוק מאוד ממושלם, הוא לפחות צעד נכון בכיוון.

אבל הבעיה העיקרית של הסרט נמצאת במהות שלו. אם העולם של "ראלף ההורס" היה תשובה מנצחת לשאלה "איך היה נראה עולם ארקייד שבו כל דמויות משחקי המחשב היו חיות בו יחדיו?", ההצעה של "ראלף ההורס 2" לאיך נראה עולם האינטרנט היא בלתי מספקת בעליל. במקרה הטוב אני יכול להגיד שהיוצרים הלכו לאיבוד בניסיון להנגיש משהו שהוא פשוט גדול מדי, בחלקים אפל מדי ושקשה למצוא דרך באמת טובה להנגיש אותו. במקרה הרע, זה מריח מפרסום גלוי (כי סמוי זה בטח לא) וליקוק עצמי.

אם זה נשמע שאני נכנס לרזולוציה קטנה מדי ביחס לסרט, זה רק בגלל שהסרט נכנס לאותן הרזולוציות בדיוק. "ראלף ההורס 2" לא רוצה להיות סתם סרט כיפי וגם לא סתם סרט כיפי עם מסר על חברות, אלא הוא רוצה להגיד משהו על האינטרנט. ואם בראשון הוא הצלחה מסחררת ואת השני הוא אולי איכשהו מצליח – בחלק השלישי הוא כבר כושל לחלוטין. במקום לבחון את התפקיד של האינטרנט או לדמות את חוויית המשתמש בצורה אמינה ומעניינת, הסרט הוא פשוט פרסומת ארוכה לשלל מותגי אינטרנט, וכאשר הוא מנסה להתייחס לבעיות באינטרנט יוצאים לו משפטים קלישאתיים ולא ממצים שלא מרגישים קשורים (טוקבקים מרושעים ותגובות נאצה?  קיר בפינה האחורית איפשהו, והתשובה הניצחת לאותם טוקבקיסטים היא ברמת ה"שונאים הולכים לשנוא"). והכי גרוע זה שהוא בטוח שכל עקיצה שלו על האינטרנט (או על חברת דיסני) זה איזה בדיחה מעלפת וביקורת איכותית שמראה להם מה זה. זה נהיה הכי גרוע כשזה מגיע לחברת דיסני עצמה.

וכל הדברים האלה – הייצוג הקלוקל של האינטרנט, הבדיחות הגיחי-גיחי-הבנת-מה-עשינו, ההישענות הכבדה על אזכורים (שאני לא בטוח שתזדקן בחן), ההצגה השטחית של הדילמה המרכזית, שינוי האופי של הדמויות בין הסרט הראשון לשני ועוד שלל דברים שלא נגעתי בהם כמו עלילת צד משנית שלא מועילה בכלום – בכל זאת לא מונעים מהסרט להתרומם. כי הוא באמת כיפי. וצבעוני, ונחמד, ומצחיק ובכלליות אחלה. הכיף שלו מרגיש עמוס (ובכלל, כנראה שהרבה מהביקורת שלי הייתה נעלמת אם היו חותכים משהו כמו עשרים דקות מיותרות מהסרט שרק מעמיסות עליו) אבל הוא תמיד כיף. הדמות החדשה של גל גדות מגניבה, השיר חמוד, האנימציה קופצנית וצבעונית: באמת שמדובר בסרט שמומלץ לראות, גם אם לא חייבים לראות דווקא בקולנוע. אבל הבעיות האלה כן מונעות ממנו להמריא לשחקים ולהפוך לסרט שנמצא בשורה הראשונה של סרטי דיסני – כמו הסרט הראשון.