במקור: Shattered Glass
תסריט ובימוי: בילי ריי
שחקנים: היידן כריסטנסן, קלואי סביני, פיטר סארסגארד, רוזריו דוסון, האנק עזריה
חשיפה: כתב של הניו-ריפבליק פיברק כתבות במשך שנים
העורך: אני המום • חבריו במערכת: הוא היה מצחיק כזה.
כך בוודאי הייתי יכול לפרסם את הסיפור המרתק והאמיתי על עלייתו ונפילתו של הכתב סטפן גלאס בעיתון פופוליסטי כמו ה"סטאר" או "ידיעות אחרונות". לעומת זאת, לו הייתי עובד בניו-ריפבליק, עיתון שהאליטיסטיות שלו משאירה מאחור את "גלובס" ו"הארץ", כותרת כזאת פלוס כמה שורות לא היו מספיקות. העורך היה קורא לי לחדרו ושואל שאלות קשות: מי הוא סטפן גלאס? למה עשה מה שעשה? איך הצליח להערים על מערכת העיתון תקופה כה ארוכה? מה היתה ההשפעה של החשיפה על העיתון שבו עבד, ועל עולם העיתונות בכלל? ומי ישחק את הכתב בסרט שייעשה על פי הפרשה?
את השאלות האלה שאלתי גם אני כשניגשתי לסרט 'חשיפה', המבוסס על סיפורו של גלאס, אבל פרט לאחרונה שבהן, אף אחת מהן לא נענתה.
הסרט מתמקד בתהליך שבו מתגלים שקריו של גלאס, בלי לעסוק באף אחת מהשאלות המעניינות סביבו. לרוע המזל, תהליך הגילוי הזה לבדו לא מספיק כדי להחזיק סרט שלם, מה שמוביל לכמה תוצאות לוואי מעצבנות. ראשית, הסרט נמרח ומתפתל פעם אחר פעם סביב אותה נקודה, באופן שגרם לי לרצות למרוט את השערות מראשי אחת אחת, רק למען העניין שבכך; למשל, את העובדה שגלאס מצחיק את עמיתיו ופופולרי במערכת מראים לנו לפחות בעשר דרכים שונות. נוסף על כך, כדי לרפד את הסרט נוספו לו מגוון עלילות משנה בלתי קשורות: חילופי עורכים בעיתון, כתבת שמקנאת בגלאס ומנסה לכתוב כמוהו, התלבטויותיו של הבחור בקשר ללימודי משפטים, ועוד ועוד. כל הסיפורים האלה בקושי קשורים לעלילה המרכזית, ויתרונם היחיד הוא בכך שהם נותנים זמן מסך לקלואי סביני המצוינת ('בנים אינם בוכים', 'דוגוויל') ולמלאני לינסקי המבטיחה ('יצורים שמיימיים').
זאת לעומת התשובה הלא מספקת לשאלה האחרונה לעיל. את סטפן גלאס משחק היידן כריסטנסן, שמצדיק כאן את כל מה שאמרו עליו מעריצי "מלחמת הכוכבים" המאוכזבים. יש לו בדיוק שתי הבעות, אחת קנטרנית ומרוצה מעצמה והשניה מסכנה ויללנית, והוא עובר ביניהן מבלי להניד עפעף (ועפעפיים דווקא יש לו). באופן תמוה, הסרט מסופר דווקא מנקודת המבט שלו, ובאופן תמוה עוד יותר, הוא לא מצליח לנצל את ההזדמנות הזו ולספר לנו משהו מעניין על האישיות הדרושה כדי להמציא שקרים מפורטים כל כך ולמכור אותם בתור אמת. במקום זה אנחנו מקבלים סדרה של חיתוכים להרצאה משמימה של גלאס על עיתונות בפני כיתה של תלמידים מעריצים. למה זה טוב? אה, אולי כדי להוסיף עוד כמה דקות לתסריט.
בנקודה זו יהיו עורכים שיאשימו אותי בעיתונות מגוייסת, ולכן הגיע הזמן לקצת איזון. יש בסרט מספר קטעים שנהניתי מהם, בעיקר אלו המתרחשים במערכת של עיתון אינטרנט קטן, שחושף לראשונה כתבה מפוברקת של גלאס. בסצינות האלה אפשר היה למצוא משחק טוב של סטיב זאן החתיך, קצב מהיר ומתח – כל מה שאפשר לצפות לו בדרמה על עולם העיתונות, ושלא היה בשאר הסרט.
מעבר לכך, מסכת השקרים האמיתית שגלאס טווה היא כל כך מדהימה, שאפילו התסריט השטחי לא מצליח להסתיר את אפקט ה'וואו' שבה. אבל כדי להכיר את הסיפור מספיק לקרוא כתבה על הסרט (או על הסיפור האמיתי) או לראות את הטריילר, ואז גם זוכים לכל המשפטים המוצלחים שהופיעו בסרט, בלי יוצא מן הכלל.
התעלומה הגדולה ביותר לגבי 'חשיפה' היא האהדה האדירה שהוא זוכה לה בקרב מבקרי קולנוע. דבורית שרגל מ'רייטינג' אפילו טענה שאין אף ביקורת רעה על הסרט (מה שלא נכון, אם כבר אנחנו עוסקים באמינות עיתונאית). לדעתי, מדובר בקונספירציה הנובעת מכך שרוב מבקרי הקולנוע עובדים בכתבי עת ובעיתונים, וההזדהות המקצועית היא שדברה מגרונם. ובכן, לא עוד: אני, נונין בן ארנסטו, חושף באופן בלעדי, כאן באתר הדינמי עם היד, שהמלך הוא עירום. 'חשיפה' הוא סרט בינוני ומטה, והיידן כריסטיאנסן לא שחקן. לתשומת ליבך, דבורית.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- היידן כריסטנסן
- קלואי סביני
- פיטר סארסגארד
- מסכת השקרים של סטפן גלאס
- שקרנים
דרמת טלוויזיה שהתארכה מדי
איך הפיצו את השעמום הזה?
אגב, את הסרט ראיתי בטיסת אלעל לפני כשלושה חודשים. האם אלעל מקדימה את המפיצים הרגילים עד כדי כך?
זה לא כל-כך נורא
אכן, גם אני ראיתי את הסרט לפני כמה חודשים בטיסת אל-על, והרושם שלי – המוגבל, כמובן, כי לראות סרטים בטיסות זה איכסה – הוא שמדובר דווקא בסרט לא רע.
מכריסטיאנסן ציפיתי בדיוק לדבר אחד: כלום. במלחמת הכוכבים הוא היה כל-כך גרוע, שממש לא הייתי מסוגל להתאכזב. אולי מתוך ההקשר הזה, דווקא יצאתי די מרוצה – טווח ההבעות שלו אינו מוגבל לשתי הבעות (ואם כן, לא אותן שתי ההבעות של מלחמת הכוכבים), ובכלל, הדמות כאן היא שונה לחלוטין מזו של מלחמת הכוכבים, מה שכבר מצביע על טווח משחק גדול משציפיתי. חוץ מזה, תפקידו בעיקר לעורר חמלה (מזויפת או אמיתית, וזו הנקודה) בקרב הצופים – כמו שגלאס היה עושה כל הזמן לעמיתיו. את זה הוא מצליח לעשות.
לא, לא מדובר בסרט מבריק, אבל הוא מעניין, משוחק לא רע בידי כל המעורבים, ולהוציא כמה נפילות (הקשורות רובן, אולי אפילו ככולן, בתסריט שבנו סביב העורך, ושהופך אותו ליהושע בן מרים לפחות), אפילו כתוב די טוב. לא שיעור מאלף בעיתונות, אבל אולי שיעור מסוים במיניפולציה רגשית ובקולנוע מינורי (הגיע הזמן שיהיה גם כזה בארצות-הברית).
עלילות המשנה
שכחת לציין עוד עלילת משנה קטנטנה – זו עם המנקה של העיתון שרוצה להפוך לכתב.
בעיניי, זו דווקא הייתה מעניינת, גם אם טחנו קצת את הקונטרסט בין מעשיו של גלאס לבין ה"יושר העיתונאי" שהקרין כלפי חוץ.
מאד מאד אהבתי את הסרט – במיוחד את העובדה שלא ניסו לתת ניתוח פסיכולוגיה-בשקל של כל המניעים של גלאס.
התרשמתי מהטיפול בדמות של העורך צ'אק ליין, ומהמשחק של פיטר סארסגארד – מאד מינימליסטי ועדין.
ותיקון קטן – כותבים סטפן, מבטאים סטיבן.
אמנם לא ראיתי את הסרט
אבל אני בטוחה שהביקורת של דורית שרגל, כמו כל הביקורות שלה, מעידה על הבנה מינימלית בקולנוע וחוסר טעם.
קוראים לה דבורית
אם כבר מדברים על חוסר הבנה / דיוק בקולנוע
לא הייתי הולך כל-כך רחוק.
אמנם הגברת היא בפירוש לא כוס התה שלי, ובד"כ אנחנו לא מסכימים, ואמנם יש לה אנטי אוטומטי ל"סרטי-קיץ" מכל סוג שהוא, אבל להגיד שאין לה הבנה מינימלית בקולנוע זה יהיה שקר.
מאיר הערה
פתאום תהיתי אם "סרטי קיץ" באים בנחיריים. ואם כן, האם הם רומזים איזה קיץ/ הולך להיות?
דק מן הדק
יאמרו זה הבהוב – הבהוב העונה
סרט. לא קולנוע.
הסרט הזה היה פשוט סתם. יש לו אולי תסריט עם עלילה הגיונית אולי יותר משאר סרטים הוליוודים עתירי אפקטים של כתובות אסקי ירוקות מרצדות על המסך, אבל עדיין, בחיית הסרט משעמם.
אני עצמי בא מעולם התקושרת והעיתונות, ואולי הייתה לי תחושת הזדהות קלה עם האלמנטים והסיביבה העיתונאית הבונה את הסרט, אבל לא מעבר לזה. במילים אחרות, הסרט לא גירד לי את קצה הביצה, וסליחה על הביטוי. אין פה שום רגש, שום אמפתיה, לא שונא אף אחד ולא מחבב אף אחד.
מה גם, שמדובר לדעתי באולי סתם סרט טלוויזיה. זה לא קולנוע. אני לא מאלה שצריכים מנות של תקציבי מיליארדים באפקטים ובתפוארה, אבל יש הבדל בין סרט קולנוע לטלוויזיה. יש הבדל ברור.
סוף סוף מישהו שמבין!
סליחה על התגובה המאוחרת, אבל אחרי שצפיתי בדיוידי של הסרט, ראיתי שהאינטרנט מלא בתגובות חיוביות.
כלומר, מה?
דרמה בינונית ומטה.
סוף סוף מישהו להסכים איתו. ציינת את כל מה שלא אהבתי בסרט, גם ציינת עוד כמה נקודות שהציקו לי בלי לשים לב אליהם, וציינתי נקודות שאף לא שמתי לב אליהן, ומציקות לי מאוד עכשיו.
תודה!