קצרצרים, 2.9.2013: שיבת הדינוזאורים

הסרט נטול הבמאי של פיקסאר, סין מצילה את "פסיפיק רים", התחרות בין המהירים ללא נשכחים ועוד דברים בקיצור

אני לא מבין מה קורה בפיקסאר.

עוד בקומיק-קון ראינו כמה הצצות חביבות ל"Inside Out", שנראה כמו הגירסה הכי חמודה אי פעם של "בראש של הרמן". נחשפה בין השאר התמונה שבראש הדף, שכוללת את הדמויות הראשיות: פחד (ביל הדר), עצב (פיליס סמית), אושר (איימי פוהלר), גועל (מינדי קלינג) וכעס (לואיס בלאק. לואיס בלאק בתפקיד כעס! ליהוק גדול). נראה שכולם מרוצים מ"Inside Out" ומצפים לו.

אבל רגע, זה בכלל הסרט של פיקסאר ל-2015. מה עם 2014? ביוני הקרוב אמור לצאת הסרט הבא של פיקסאר, "הדינוזאור הטוב", וממנו לא ראינו כמעט כלום. בדרך כלל, פיקסאר משחררת לצד כל סרט טיזר לסרט הבא – אבל עם "בית ספר למפלצות" לא הגיע שום רמז ל"הדינוזאור הטוב". כנראה היתה לזה סיבה: הדינוזאור בבעיה. השבוע בפיקסאר הודיעו שבמאי הסרט, בוב פיטרסון, הועזב מתפקידו.

בכל מקרה אחר, הייתי אומר שלפטר את הבמאי תשעה חודשים לפני שהסרט יוצא זה סימן לקטסטרופה. אבל אצל פיקסאר זאת כמעט שיגרה. זו לא הפעם הראשונה (זה היה "רטטוי") ולא השניה ("מכוניות 2") ולא השלישית ("אמיצה") שבה הם מחליפים במאי באמצע הסרט. לפעמים זה מצליח להם.

מה שעוד יותר מוזר בהודעה של פיקסאר הוא המחליף של פיטרסון בתפקיד: אין כזה. נכון לעכשיו, לסרט אין במאי. העבודה על הסרט ממשיכה, עם כמה בכירים שונים שמפקחים על חלקים/אספקטים שונים שלו, בינהם ג'ון לאסטר, לי אונקריץ' (הבמאי של "צעצוע של סיפור 3"), מארק אנדרוז ("אמיצה") ואחרים. פיקסאר מאז ומתמיד דגלו בעבודת צוות: רוב הסרטים שלהם ידועים יותר כ"סרטים של פיקסאר" מאשר כסרטים של במאי בודד כלשהו. ובכל זאת, יש סיבה לכך שלכל סרט יש במאי: פרויקט ענק כמו סרט צריך אדם אחד (או מקסימום שניים, רצוי אחים) שיעמוד בראש הפירמידה וינצח על כל העסק. הרעיון לעשות סרט בלי במאי הוא מהפכני או מטורף. בעבר הייתי סומך על פיקסאר בעיניים עצומות, היום הם כבר פחות קדושים. נצטרך לחכות ולראות מה לעזאזל יקרה ל"הדינוזאור הטוב" – האם הוא יגיע לקולנוע בזמן, מי יקבל את הקרדיט על בימוי הסרט כשהוא יגיע, והאם הוא יהיה ראוי לצפיה.

[ The Playlist ]


כל העולם מדבר על בן אפלק, אף אחד לא מדבר על ג'יימס ספיידר. אולי זה משום שג'יימס ספיידר לא מעצבן אף אחד. אז הוא יהיה יריבם של האוונג'רס, אולטרון, בסרט ההמשך של "הנוקמים", או בשמו המלא: "The Avengers: Age of Ultron", או בכינויו בקרב בכירי מארוול: "שני מיליארד אינשאללה". ברוב הגירסאות שלו, לרובוט אולטרון אין פנים, מה שאומר שספיידר כנראה יספק בעיקר קול, ואולי לכידת-תנועה, בדיוק כמו בראדלי קופר, שיגלם את הרקון ב"שומרי הגלקסיה". אה, כן, בראדלי קופר יגלם רקון ב"שומרי הגלקסיה". עדיין לא החלטתי איך להרגיש לגבי העובדה שיש סרט גיבורי על אמיתי ועתיר תקציב בסדרה של מארוול, שאחד הגיבורים בו הוא רקון מדבר.
[ BBC] [וראייטי]


להזכירכם: סין בדרכה לשלוט על העולם, כבר כתבתי בהרחבה על ההשפעה ההולכת וגוברת של סין על הקולנוע ההוליוודי, אבל הקיץ הזה סיפק עוד כמה הוכחות ניצחות לכך. ראשית כל, סין הצילה את "פסיפיק רים". זה היה סרט יקר שנוצר מראש במחשבה על קהל בינלאומי: הוא כלל נציגות אמריקאית, יפנית, סינית ואוסטרלית ומתרחש בחלקו הגדול בהונג קונג. אבל, כידוע, הסרט לא עמד בציפיות הקופתיות שלו. בארה"ב הוא פשוט לא עשה מספיק כסף כדי להצדיק את הפקתו, וגם ביתר העולם הוא לא קרע קופות. משום מה, אפילו ביפן, שאמורה להיות הקהל מספר אחת לסרטים על מפלצות ענק ורובוטי ענק, הסרט נכשל – הוא פתח שם במקום החמישי בטבלה השבועית. אבל אז הגיעה סין. משום מה, "פסיפיק רים" היה להיט עצום בסין. הוא הכניס שם עד כה 109 מיליון דולר – יותר מכפי שהכניס בארה"ב, או בכל מקום אחר. ההכנסות בסין לבדן הן יותר מרבע מההכנסות של הסרט בכל העולם – וההבדל בין הכנסות כלל-עולמיות של 300 מיליון ל-400 מיליון הוא, כמובן, עצום. סין הצילה את "פסיפיק רים". מדברים אפילו על האפשרות של סרט המשך.

והשבוע, במקום הראשון בסין? "פארק היורה 3D". שוב, צריך להזכיר שלגבי מרבית הסינים, קולנוע הוא דבר די חדש. הם רואים עכשיו את "פארק היורה" בפעם הראשונה, או לפחות בפעם הראשונה על מסך קולנוע. בזכותם, "פארק היורה" – שהיה פעם, מזמן, הסרט המצליח ביותר אי פעם – מתחיל לטפס שוב במעלה הטבלה של כל הזמנים, וכבר עבר את קו מיליארד הדולר. זה עולם חדש של דו"חקו, וכולם מדברים בו סינית.


כמעט כל סרט בקיץ הוא המשך. אלה שהם לא המשכים, הם הכנה לסרטי המשך. אחד הסרטים הבודדים הקיץ שלא נראה כמו הכנה לסרט המשך היה "האשליה" – שהיה, בסך הכל, בהחלט מהנה, למרות חורי הענק בעלילה. אולי דווקא העובדה שמדובר בסיפור עם התחלה וסוף (סוף מטופש מאוד, ובכל זאת, סוף) היא אחת הסיבות לכך שהסרט הצליח יותר מהצפוי, ולכן קרה הבלתי נמנע: דווקא הסרט הזה יקבל המשך. לואי לטרייר, במאי הסרט הראשון, יביים גם את ההמשך. מה רע. אם זה יאלץ אותו להסביר את הסוף של הסרט הראשון, הוא עשוי אפילו לשפר אותו, בדיעבד. [Comingsoon]


ישנה תחרות חצי-סמויה בין "מהיר ועצבני" לבין "בלתי נשכחים": איזה מהסדרות תצליח להביא יותר כוכבי אקשן מהעבר לליהוק יותר גרנדיוזי. "בלתי נשכחים", אחרי שהפגישה את שוורצנגר, סטאלון וברוס וויליס, כבר עברה את השיא, אבל לסרט השלישי הובטחו כבר עוד כמה דינוזאורים של סרטי אקשן: האריסון פורד, ווסלי סנייפס, אנטוניו בנדראס ומל גיבסון.

ובכל זאת, "מהיר ועצבני" – סדרת הסרטים שיש סיבה כלשהי לראות מלבד ליהוק סנסציוני – מנצחת. עוד בסרט הקודם הובטח ג'ייסון סטטהאם (סוכן כפול, שמופיע בשתי הסדרות); עכשיו, "מהיר ועצבני 7" את כל כוכבי העבר של המאוד נשכחים הם מנצחים עם ליהוק אחד: טוני ג'א, כנראה אמן הלחימה הקולנועי המדהים ביותר מאז שג'קי צ'אן היה צעיר. ועכשיו מדברים גם על אפשרות של צירוף קורט ראסל לקאסט. סטאלון יכול לשמור לו את כל הופעות האורח שלו, אני נשאר עם המהירים והעצבניים. [סלאשפילם]