מה שהייתה אמור להיות שעתם היפה של פרסי אופיר, הטקס שסוף סוף אמור לעורר עניין בציבור כי מישהו גם ראה את הסרטים שמשתתפים, ממשיך להסתבך. אחרי שהם פרקטית נסוגו מההצהרה שלהם שהסרטים בפרסי אופיר יהיו מורכבים מסרטים שכבר הופצו הארץ, טקס הפרסים מוצא את עצמו מותקף תחת אש ממקום אחר: אבי נשר.
אבי נשר, אחד מהבמאים המוכרים בארץ שכמעט וכל סרט שלו נהיה להיט קופתי החליט השנה לא לרשום את סרטו החדש לתחרות, בצעד שלבדו היה מספיק כדי לערער את מעמד הטקס, אבל הוא מוסיף לו גם כמה מילים לא מאוד יפות על האקדמיה. בקצרה: נשר טוען שהאקדמיה מתנכלת אליו ואל הסרטים שלו, ושאם התחרות מכורה מראש כנגדו – אין לו סיבה להשתתף בה.
עכשיו, אי אפשר לדעת בדיוק מה עובר בראשם של האקדמיה (בכל זאת, מדובר בארגון של אלף אנשים), אבל בהחלט אפשר לראות שבניגוד לאקדמיה האמריקאית, שנוהגת לפנק במאים רק אחרי שהוכיחו את עצמם, האקדמיה הישראלית אוהבת כישרונות צעירים בסרטם הראשון. לצורך השוואה, מאז תחילת האלף הנוכחי, תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטים שהיוו את הסרט העלילתי הראשון שהבמאי שלהם ביים. באוסקר לעומת זאת, זכו שמונה סרטים כאלה בכל ההיסטוריה של הטקס.
בין אם הוא צודק ובין אם לא, פרסי אופיר עכשיו יראו מגוחכים מתמיד – איזה מין טקס פרסים זה כשאחד מהסרטים הגדולים של העונה לא רוצה להיות בו? אם יוצרי קולנוע, האנשים שבשבילם נוצר הטקס, לא רוצים שום קשר אליו – אז למי הוא עוד יכול להיות נועד? וזה עוד לפני שאנשים נוספים יצאו בהכרזות שונות נגד פרסי אופיר, כל אחד מסיבותיו.
יש לציין שהמצב עוד עלול להשתנות, ואולי עוד תימצא פשרה ואולי אבי נשר יצרף את הסרט שלו לרשימה של הסרטים שמתמודדים על אופיר השנה למרות הכל. אבל יש לנו דרך ארוכה לאופיר השנה, ואם ככה הדברים נראים כבר בהתחלה – נראה שזאת הולכת להיות דרך קשה ומסובכת, וזה עוד לפני הבלגן התורן בחסות משרד התרבות שיתרחש מתישהו.
עדכון דוחק"ו קצר לשני סרטים שמצליחים מאוד: "הפנתר השחור" , כמו שכבר אמרנו, מרסק, שובר, ומכסח את הקופות. הסרט עשה נכון לעכשיו 670 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (מה שממקם אותו כסרט השלישי הכי רווחי בארצות הברית, ללא אינפלציה) ו1,313 מיליון דולר ברחבי העולם (מה שממקם אותו במקום העשירי בכל העולם, ללא אינפלציה). הסרט גם שיחזר את השיא של "אווטאר" כאשר הוא בילה חמישה שבועות במקום הראשון בקופות של ארה"ב. אמרנו כבר שהוא מצליח? הוא מאוד-מאוד מצליח. ומכיוון שהוא עוד לא סיים את המסע שלו בקולנוע, סביר להניח שהוא יתקדם עוד קצת בטבלאות "הכי גדול בכל הזמנים" (עקיפה של "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", כרגע במקום התשיעי, נראית בלתי נמנעת). איפה הוא בדיוק יעצור? לא יודע. אבל בהתחשב בעובדה שרגע אחרי שהוא יתמקם סופית מארבל תוציא את "הנוקמים: מלחמת האינסוף", נראה ש2018 זאת שנה טובה להיות אולפני מארבל, בסך הכל.
סרט קטן יותר שההצלחה שלו מפתיעה הרבה יותר הוא "מקום שקט", שהצליח לגרוף 50 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו. סרט מקורי, לא מבוסס על סיפור אמיתי, לא אנימציה, ללא מסע פרסום אגרסיבי ובלי כוכבים גדולים שמצליח להכניס סכומים כאלה? אין דברים כאלה. בינו ובין "תברח", בהחלט נראה שיש עתיד לז'אנר סרטי האימה שמביימים שחקני קומדיה טלוויזיוניים.
בונד? מי זה בונד? אתם זוכרים בונד? אה, נכון, ג'יימס בונד, הבחור הזה שנכנס לנשים במקלחת בלי רשותן ומתחיל להתנשק איתן. המממ, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים עוד בונד? בתקופתנו? נו, טוב, אבל אם כבר בונד – אז לפחות שיהיה במאי מעניין. ואפשר להגיד הרבה דברים על דני בויל, אבל "משעמם" זה לא אחד מהם.
לצורך ההגינות, כדאי לציין שבויל עדיין לא הוכרז רשמית כבמאי הבא בסדרה, אלא הוא הכריז שהוא עובד עם ריצ'רד קרטיס ("אהבה זה כל הסיפור", "ארבע חתונות ולוויה אחת") וג'ון הודג' ("טריינספוטינג") על תסריט, ושאם התסריט יהיה טוב, נראה שהפרויקט ייצא לפועל.
אבל האם זה בכלל סיבה להתלהבות? ממתי בונד צריך במאי איכות במקום במאי בלוקבאסטרים? והאם בויל עדיין נחשב במאי איכות, בימינו?
נכון לעכשיו, כרגע המידע היחיד שמאושר הוא שדניאל קרייג חוזר לסדרה. אפילו תאריך היציאה שלו, שבעבר נקבע לנובמבר 2019, עלול בסוף להיות בכלל סוף השנה הנוכחית, על פי בויל. כלומר, בהנחה שהוא באמת יביים את הסרט.
פורסמה הרשימה הראשונה של המתמודדים בקאן, ונראה שיותר מתמיד, היא מורכבת מסרטים של במאים שהקהל הרחב לא מכיר. השמות המוכרים היחידים הם ז'אן לוק גודאר, אסגר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן") וספייק לי, כאשר ישנם גם הסרטים החדשים מהבמאים של "אידה", "גומורה" ו"משהו עוקב אחרי"*. זה לא אומר דבר או חצי דבר על איכות הסרטים, כמובן; רק על מידת העניין שהרשימה הזאת מעוררת ובינתיים היא, ובכן, לא מעוררת עניין.
יש לציין שזאת לא הרשימה של כל הסרטים שיהיו בקאן (עדיין יכולים להיכנס כמה סרטים לתחרות הראשית, ויכול להיות שיצוצו שמות יותר מעניינים במסגרות האחרות) אבל זאת בהחלט רשימה קצת מאכזבת בכמה שהיא לא מעניינת. למען האמת, אחד השמות הכי גדולים הוא של סרט שההקרנה שלו נעשית מחוץ לתחרות- "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" שהחליט, משום מה, לערוך את הקרנת הבכורה שלו בקאן, בפני קהל צרפתים חובבי שריקות בוז ושונאי בלוקבאסטרים אמריקאים. אמיצים שם בדיסני.
אבל נראה שכמו באופיר, גם פה העניין העיקרי הוא לא מי כן כאן אלא מי לא כאן – ונטפליקס לא כאן. תזכורת: אחרי ששנה שעברה, ההכנסה של סרטי נטפליקס לתחרות בקאן עוררה ביקורת רבה מצד התושבים הצרפתיים, קאן החליטה שנטפליקס יכולה לבוא, אם היא רוצה – אבל לא להתחרות באף מסגרת תחרותית. בתגובה, נטפליקס משכה את הסרטים שלה מהתחרות והודיעה ששוברים את החוקים.
אבל אם בסיפור של האופיר נראה שההחלטה הזאת עושה בושות לטקס, כאן לעומת זאת, נראה שהסיפור מקרין רע בעיקר על נטפליקס. זה הרי לא שקאן אמרו שנטפליקס לא יכולה להשתתף בפסטיבל, ואפילו לא בתחרות עצמה – אלא שהם רוצים שהסרטים שהיא מביאה למסגרות התחרותיות יוקרנו גם באולמות הקולנוע בצרפת כתנאי לכך שהם ישתתפו בתחרות, ואם לא – אין בעיה, הם יכולים להקרין את הסרטים שלהם מחוץ לתחרות. וזה, אממ, החלטה סבירה. אבל מסתבר שנטפליקס לא חושבים ככה ולכן הם משכו את הסרטים שהם הלכו להביא לפסטיבל (ביניהם – פרויקט ישן שהתחיל אורסון וולס והושלם בימינו, והסרטים החדשים של אלפונסו קוארון, ג'רמי סאולנייר ופול גרינגראס).
זה מצער, אבל קשה להגיד שפסטיבל קאן לא יכול להיות אותו דבר בלי הסרטים האלה. מצד שני, גם קשה להגיד שנטפליקס לא תוכל להסתדר בלי היוקרה של פסטיבל קאן. נראה שנוצר כאן סכסוך מיותר בסך הכל, שהיה יכול להימנע אם רק נטפליקס הייתה מסכימה לתת לפחות הפצה סמלית לסרטים המזורגגים שלה מה אנחנו כבר מבקשים, או מצד שני, אם החוק בצרפת היה פחות מטורף מ"צריך לחכות 3 שנים מזמן ההפצה בקולנוע של הסרט עד שהוא מופיע בסטרימינג", דבר שאולי היה גורם לנטפליקס לשקול את העניין מחדש. אז בין הפסטיבל שתופס מעצמו יותר מדי וענקית הסטרימינג שחוסמת גישה לראות על המסך הגדול סרטים ששייכים למסך הגדול, נראה שהמפסיד הוא בעיקר היוצרים שעבדו על הסרטים שלהם, הלכו לאולפן היחיד שהיה מוכן לממן את הסרט שלו, ועכשיו מגלים שבגלל קפריזות כאלה ואחרות – הן לא יוקרנו בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם.
* – התמונה בראש הדף לקוחה מהסרט הנ"ל, שנקרא "Under the Silver Lake" ויש לו אחלה טריילר.
אוקיי, יש עוד הרבה נושאים לדבר עליהם ומעט מקום. אז, יאללה, סיבוב בזק של מיני-מיני-קצרצרים, צא!
השמועות מתחממות סביב הליהוקים של החלק השני של "זה" – בינתיים, ג'סיקה צ'סטיין (שאם אכן תעבוד בסרט, זה יהיה שיתוף הפעולה השני שלה עם הבמאי, אחרי "מאמה"), ביל היידר וג'יימס מקאבוי כולם נזרקו לקלחת השמועות במה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי. נחיה ונראה. [THR]
טסה תומפסון לוהקה לרימייק הלא נחוץ ל"גברים בשחור". כריס המסוורת' עדיין לא רשמית בסרט, אבל נראה שגם זה די סגור. הבמאי הוא פ. גארי גריי ("Straight Outta Compton", "מהיר ועצבני 8"), והסרט מתוכנן לצאת ב-17 במאי 2019. [Collider]
אם ריחמתם על קולין טרברו אחרי שפוטר מ"מלחמת הכוכבים: פרק 9" – חבל. כמו שאומרים, כשנסגרת דלת בגלקסיה רחוקה, נפתח חלון שמאחוריו דינוזאורים. הבמאי חוזר ל"עולם היורה 3", סרט שקורה ואין לנו מה לעשות לגבי זה, גם אם נבקש נורא יפה שהוא לא יקרה. [Variety]
אם ריחמתם על באטגירל אחרי שג'וס ווידון הודיע שלא יעבוד על הסרט שלה יותר – חבל. DC בעצם הולכים לעשות את הסרט, והם שכרו תסריטאית שעבדה עד היום על.. שני סרטים נשכחים שקיבלו ביקורות גרועות והתסריט של "באמבלבי". מעורר תקווה, כל העסק הזה. [Paste]
ובינתיים, עדיין בעולם הקומיקס – פוקס מזיזה תאריכים. "המוטנטים החדשים", שעל פי התאריך המקורי שלו היה אמור לצאת כבר, נדחה בפעם השנייה – והפעם לעמקי 2019, אי שם באוגוסט. "אקס-מן: הפניקס האפלה", לעומת זאת, ל-14/02/2019. כל הדחיות האלה הם בטח סימנים מאוד טובים בנוגע לאיכות הסרטים הללו ובכלל לא דברים שאמורים לערער לנו את האמון באיכות שלהם. [Deadline]
ובינתיים, בסרטי קומיקס שאולי ייצאו טובים, מארבל הבינו לפתע ש"קפטן מארוול" מתרחש בעבר, ואם הוא מתרחש בעבר אז אפשר להחזיר את אחת הדמויות האהובות שמתה בטרם עת – רונאן. מה זאת אומרת מי זה רונאן? הנבל ההוא מ"שומרי גלקסיה". נו, זה שהוא לי פייס קבור מתחת להררי מייקאפ. לא מתרגשים? אז מה לגבי חזרה למסך הגדול של הסוכן קולסון, נשמע יותר טוב? [Polygon]
דני וילנב מודיע שהעיבוד שלו ל"חולית" יהיה בעצם שני סרטים (ואולי יותר) וכמו כן ש"חולית" יהיה ""מלחמת הכוכבים" למבוגרים" כי למה סתם לעשות סרט אם אפשר לעשות סרט ותוך כדי ללכלך על סרט אחר? [IndieWire, The AV Club]
רימייק לייב אקשן של דיסני מספר.. 20? 30? מי סופר כבר?: הקורבן הפעם הוא "היפהפייה והיחפן". איך נראית פסטה בCGI? בוא נגלה יחדיו. כלומר, כל מי שמאיתנו שיירשם לשירות הסטרימינג של דיסני, כי הסרט הזה ייצא רק שם. עוד לא ידוע על ליהוק או תסריטאים, אבל הבמאי של הסרט הוא הבמאי של "סרט לגו נינג'גו".[Vulture]
אדם סנדלר החליט שנמאס לו להיות רק בקומדיות גרועות, או שאולי הוא סתם לא הבין לאיזה סרט הוא נרשם אבל הסיכום של הדברים זה שהוא יופיע בסרט החדש של האחים ספדי ("גוד טיים") שמרטין סקורסזה מפיק – מסוג הסרטים שלא שולחים אותו לחופשה עם חברים שלו, אלא כאלה שבהם הוא באמת צריך לשחק. [Independent]
במקור, רציתי לסיים את הקצרצרים במשהו נחמד ומצחיק כמו הראיון של ויל פרל עם חואקין פניקס, אבל כשענק קולנוע מת, צריך לתת לו את המקום הראוי לו. מילוש פורמן, אחד מהבמאים הטובים שידע המסך, הלך לעולמו. הוא אחד מהבמאים הבודדים שביימו שני סרטים שזכו בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ("קן הקוקיה" ב-1975, ו"אמאדוס" ב-1984), וחוץ מהם הוא ביים גם את העיבוד המופתי למחזמר "שיער", את צמד הביוגרפיות הקולנועיות המשובחות שלו "לארי פלינט – האיש והסקנדל" ו"איש על הירח", וזה בלי להזכיר את כל הסרטים שלו שביים בצ'כיה כמו "נשף מכבי האש" ועוד. פורמן היה האנטי-תזה לתיאוריית האוטר ששמה את הבמאי כסיבה היחידה להצלחת הסרט. למרות שהוא ניפק לכל הפחות חמש יצירות מופת, תמיד היה נראה שהקהל משוכנע שההצלחה שלהם תלויה במישהו אחר – בין אם זה חומר המקור ("אמאדוס"), או השחקנים הראשיים (ג'ים קארי ב"איש על הירח", ג'ק ניקולסון ב"קן הקוקיה"). אולי זה בגלל שהוא נמנע מסימני היכר, או אולי זאת הנטייה לעסוק בביוגרפיות ודרמות, אבל למרות הרזומה מעורר הקנאה שלו, היה משהו צנוע שאפף אותו ואת הסרטים שלו שמנע מאנשים להלל אותו כגאון יום וליל, וזה מה שהפך אותו, אולי, לקולנוען כזה דגול. יהי זכרו ברוך. (ועוד אבדה שעליה התבשרנו הבוקר היא שגם אר. לי ארמי, הסמל הקשוח מ"פול מטאל ג'קט" נפטר.)
פורמן אגדה.
"אמדאוס" הוא אחד הסרטים האהובים עליי, רמת טופ 10, אבל הוא גם סרט שאני קצת פוחד לצפות בו שוב מחשש שאני לא אוהב אותו כמו בפעם הראשונה. אה, ו"לארי פלינט" הוא בקלות אחד הסרטים עם המסרים הכי חשובים אי פעם. הנאום של אדוארד נורטון בבית המשפט צריך להיות מוקרן בלופים לכל אלה שחושבים ש"אבל לחופש הביטוי צריכים להיות גבולות!!!".
הסיקור התקשורתי לגבי נטפליקס ופסטיבל קאן כל כך מבאס
דווקא בכתבה הזאת העניין מסופר בצורה הוגנת, אבל בגופי תקשורת אחרים כל כך הרבה אש מופנה כלפי המנהל האומנותי של קאן, שבסופו של דבר הוא קורבן לחוק הטיפשי של הקולנוע הצרפתי (3 שנים?? באיזה עשור אתם חיים??) ולחוק הטיפשי שאומר שסרט שמשתתף בתחרות חייב להיות מוקרן בקולנוע הצרפתי – חוק שהיה קיים מראשית ימיו של הפסטיבל.
כששני סרטים של נטפליקס היו חלק מהתחרות הרשמית בשנה שעברה – הוא הכניס אותם בניגוד לחוקים וזה כמעט עלה לו בקריירה שלו. הוא עשה את זה מתוך אמונה שנטפליקס יגמלו לו בכך שיסכימו להפיץ את הסרטים שלהם בצרפת באופן סמלי, אבל אז הם החליטו לא לעשות את זה בצעד דורסני שמתאים לחברת ענק שכבר קיבלה את הצד שלה בעסקה ואין לה מה להפסיד.
מסכים איתך
הבעיה מתחילה ומסתיימת עם החוק הצרפתי המיושן (יש להם הרבה כאלה, הם די מיושנים באופן כללי. לפעמים זה מעולה, הפעם זה מעצבן). אם החוק אכן קובע שצריך לחכות 3 שנים בין הפצה בקולנוע לסטרימינג, איזו סיבה יש לנטפליקס להסכים להפיץ את הסרטים שלהם בקולנוע בצרפת? עניין התחרות או מחוץ לתחרות הוא כמובן משחקי כבוד ועצמה, אבל אפשר להבין את נטפליקס.
אבל למה זה עצוב שתאגיד נטפליקס לא הסכים ליד רוחצת יד?
אם נטפליקס יפיצו את הסרטים שלהם בצורה מצומצמת בקולנוע, אמנם הם יצאו סבבה עם מנהל הפסטיבל, אבל הם יצאו קקות עם כל המנויים שלהם.
התיחסתי לנטפליקס כתאגיד, משום שאני לא חושבת שצריך להפוך אותם לאנדרדוג שנלחם על מקומו, בטח ובטח בשלב הנוכחי. יחד עם זאת, כל המהות שלהם מבוססת על תוכן שמגיע מיידית למסכים של כל המנויים, הם המציאו את הפורמט הזה, הם עדיין שולטים בו. אין סיבה שהם יחליפו את הגישה שלהם כדי להתאים לעולם שמראש הם התגייסו כדי להחליף.
דווקא בסיפור הזה אני לגמרי טים נטפליקס. מרשים להם להציג את הסרטים שלהם, אבל לא במסגרת בעלת משמעות, אז בשביל מה? מה הם ירוויחו, אם לא מאפשרים להם לשחק במגרש של האנשים שגם מקבלים קרדיט, שבחים ופרסים?
למעשה, נכון להיום אין לנטפליקס סרטים טובים, אם סרט כמו בהיר היה מגיע לקולנוע, אפילו רק להקרנות בודדות לפני שהגיע לנטפליקס, הם היו רק מפסידים. בזמנו נטען שהרבה מנויים הצטרפו בגלל הסרט, מניחה שהצטרפו לחודש חינם, מניחה שחלק נשארו בשביל תכנים אחרים (כמוני בנסיבות אחרות).
מה?
למה שהם יצאו קקות עם המנויים שלהם? הסרט יגיע אליהם בין ככה ובין ככה (אם נוציא את צרפת מהרשימה). מה דופק את המנוי של נטפליקס אם "העולם שאחרי: הכחדה" מציג באולמות הקולנוע או "רומא" בא לפסטיבל ירושלים?
העולם שאחרי: הכחדה זה לא סרט של נטפליקס
אלא סרט שהם קנו להפצה כמעט בלעדית, כשהאולפנים לא רצו להפיץ אותו. נטפליקס אירגנו סידורים דומים עם כל מיני סדרות מקור לא אמריקאיות כמו למשל סוף הפאקינג עולם או לטענת גרייס, שהגיעו לנטפליקס כמה שבועות אחרי שיצאו.
זה ניואנס, אבל ניואנס מהותי בעיני.
נטפליקס מגדירה את עצמה כיוצרת תוכן ישר למסכים הביתיים בין אם הם מסך של טלפון או במערכת קולנוע ביתית. זו ההבטחה הבסיסית ביחסים בינם לבין הלקוחות, זו הסיבה שאני הצטרפתי ולמעשה, רוב המצטרפים בשנים האחרונות.
כשנטפליקס חותמת על הסכם כזה כמו 2 הסדרות והסרט הנ"ל, היא מרחיבה את התוכן שאני כלקוחה מקבלת ולכן מרחיבה את האפשרויות שלי כלקוחה. אבל אם נטפליקס תתחיל לעכב את התכנים שלה עצמה, ולהוציא אותם קודם במהדורות מוגבלות לבעלי זכויות (כמו למשל צרפתים, כי יש שם פסטיבל קאן), אז היא פוגעת בדבר שבכלל הביא אותי כלקוחה.
או בשפה בוטה יותר, בישראל אין שום בעיה להגיע בחינם כמעט לכל תוכן. אני בנטפליקס כי אני בוחרת לשלם על התוכן, אף אחד לא יתבע אותי ואף אחד לא ימנע ממני צפיה בתכנים אם יהיה לי חשוב להגיע אליהם. אם התוכן זמין לאחרים חודש מראש, למה שאני אשלם בשביל לראות אותו אחרונה?
ובמידה דומה ושונה- בהרבה מדינות מערביות יש הקפדה על פיראטיות, אבל גם יש חלופות לנטפליקס. היתרון שלהם הוא התכנים המקוריים, ואם זה כבר לא בלעדי ללקוחות, זה מאבד מהכח.
אבל הוא זמין לאחרים לתקופה מוגבלת
כלומר, אני מבין את טענת הבלעדיות אבל בדיוק כמו שזה בסדר מבחינתך ( או שלא? ואז זה נושא אחר) שסדרות מסוימות מגיעות באיחור לנטפליקס כי הן קודם עושים הרצה ברשת המקורית שלהם, למה שסרט שעושה הרצה מסחרית יהיה שונה?
בעיקרון יש הבדל בין סדרה שמגיעה באיחור של חודש
וסרט שבא באיחור של 3 שנים. במקרה הזה אני גם לא הייתי חושב שיש לי טעם להצטרף לשירות כזה.
כן, אבל אני חושב שיש כאן הסכמה שהחוק הצרפתי דבילי להחריד
בשאר המקומות, סרטים מגיעים לVOD.. חצי שנה אחרי יציאתם? זאת לא תקופת המתנה בלתי נסבלת.
במקומות אחרים גם אין מניעה לשחרר לקולנועים ולסטרימינג בו"ז
(ל"ת)
אבל גם במודל הנוכחי הם מוציאים את הסרטים שלהם לקולנוע באופן סמלי
במקרים האלה הם עושים את זה בארה"ב ובשביל להיות כשירים לאוסקר. אם הבעיה שלך היא בהפרת ההבטחה שמנוי לנטפליקס הוא הדרך הבלעדית והמהירה ביותר להשיג את התוכן המקורי שלהם – הם כבר מפרים את זה.
הבעיה היא שאם הם מוציאים את הסרטים שלהם לקולנוע בצרפת – אז הם לא יכולים להפיץ את הסרטים שלהם לצפייה ביתית למשך 3 שנים. את זה אני מבין לחלוטין למה הם לא עושים – גם אם זה רק ישפיע על המנויים הצרפתיים שלהם (לחוק הצרפתי אין יכולת להגיד לנטפליקס מה לעשות במדינות אחרות), זה פגיעה רצינית בלקוחות של השירות שלהם.
אבל מה עם הקרנות מיוחדות מחוץ לתחרות? The Other Side of the Wind של אורסון וולס בכל מקרה היה מיועד להיות הקרנה מיוחדת ולא חלק מהתחרות הראשית ואין שום חוק שמונע ממנו להיות מוקרן במסגרת הזאת. זה פשוט משחקי האגו של המנהל של נטפליקס שאומר שאם הסרטים שלו לא יהיו מוקרנים בתחרות הראשית – הם לא יהיו מוקרנים בכלל.
גם את החוק של פסטיבל קאן אני מבין – הם מאמינים בבתי קולנוע והם רוצים שהבחירה הרשמית תשקף את זה.
אני אישית מאשים את חוקי ההפצה של הקולנוע הצפרתי. לא רק שהוא גרם למשבר הזה, זה בדיוק מסוג החוקים שלא עושה כלום מלבד לעודד פיראטיות.
במחשבה נוספת, מניחה שיש פה שיקול מסחרי ציני בנוגע למיתוג
אני משערת שאם לנטפליקס היה בקנה איזה סרט עד כדי כך מדהים שיכול לקחת את האוסקר ולהטריף את פסטיבלי העולם, הם היו מצפצפים על המיתוג שלהם ומוצאים דרך להשחיל אותו בתנאים קבילים כדי להיות מועמד בתחרויות גם אם אחר כך מנויים ברחבי העולם היו צריכים לחכות חצי שנה שיגיע אליהם.
אבל אין להם כאלה, כרגע יש להם במקרה הטוב סרטים שהיו יכולים לצאת לקולנוע ולדשדש שם (או להחזיר את ההוצאה הראשונית בקושי וזהו).
אז מהקרנות בקאן, בטח כאלו שאין בהן את היוקרה של "השתתף בתחרות כזו או אחרת", אין להם מה להרוויח. מהריב הזה הם מרוויחים, משום שעכשיו אנשים יודעים אילו סרטים לא יוקרנו בקאן, ומשום שהם "ממשיכים להיות החברה שמשנה את הכללים", הפעם בכך שהם יוצאים נגד מוסד ותיק.
אין לי בעיה עם היציאה נגד מוסדות ותיקים, אני חושבת שעולם הקולנוע זועק ומשווע לשינויים דרסטיים. למעשה, עם תקציבי העתק שחברות הסטרימינג מכניסות עבור תכנים מקוריים בסדרות, אני מקווה שסרטים מקוריים גם ימצאו אצלן בית, כי עושה רושם שבקולנוע הסרטים האלו הולכים ונעלמים. מהעבר השני, גם פסטיבל קאן שינה את הפנים שלו ברוח התקופה, הוא תמיד נתפס כפסטיבל לתפוס בו איכות, ופתאום תוקרן בו הבכורה של מלחמת הכוכבים החדש?! אז נטפליקס מפריע להם? שיתקדמו יותר מהר.
מכל הסיפור הזה למדתי שעתידים לצאת בנטפליקס סרטים מעניינים
אלפונסו קוארון ופול גרינגאס (כשהוא לא עושה סרטים של ג'ייסון בורן) הם במאים שאני ועוד הרבה מחכים לסרטים הבאים שלהם ואני מקווה שהם יוכיחו שהרצף של הסרטים הנוראיים שלהם ב2017 והרבעון הראשון של 2018 היה באמת צירוף מקרים ולא משהו שמראה על בעיה באופן שבו הם מתנהלים מול היוצרים שלהם. הנכונות שלהם להוציא הרבה כסף ומאמץ על רכישת הזכויות, השחזור וההשלמה של הסרט האחרון והלא-גמור של אורסון וולס זה גם משהו שהם ראויים להרבה הערכה עליו.
אז כן, יש לפלטפורמה הזאת עתיד מבטיח והם יכולים להיות safe haven לפרוייקטים שהם לא חלק מפרנצ'ייז – אבל כדי שהם יהיו גם safe heaven לסרטים מקוריים הם צריכים להתחיל לקחת סיכונים ולא ללכת על התסריטים התבניתיים והטיפשיים שהם אולי "מקוריים" אבל אין בהם טיפה של מקוריות.
ויש הבדל בין להקרין את סטר וורז החדש (מחוץ לתחרות, איפה שגם פרקים 2 ו-3 עשו את הקרנת הבחורה שלהם), או לעשות בחירות מפוקפקות אחרות (הנה הסרטים שהשתתפו בתחרות הראשית בשנת 2001, יש כאן סרט אחד שלא היית מצפה למצוא בין האנקה ללינץ' לאחים כהן) לבין לתמוך בפלטפורמה שרוצה באופן מוצהר להעלים מהעולם את בתי הקולנוע – משהו שהם תומכים בו.
באופן כללי, אני חושב שיש מספיק מקום בעולם לשני הדברים האלו. אני גם חושב שיש מקום לדון בכל מקרה באופן אינדיבידואלי. הוודעה של פסטיבל קאן היא הרבה יותר קטנה ופתוחה מאשר האוסקר למשל. המנהל האומנותי של קאן אמר קבל עם ועדה שבמידה ונטפליקס רק יירצו, הסרט של וולס יקבל באופן מיידי מקום מחוץ לתחרות והסרט של קוארון בתוך התחרות. אז יש מקום לדון בכל מקרה באופן ספציפי ולא לצאת בהצהרות כוללות שמריחות ממלחמת אגו ולקחת חלק בריב תקשורתי מטופש (למרות שעם כמות הסיקור שהדיון הזה מעורר, אני מתחיל לתהות אם זה לא תעלול יחצ"ני מכוון)
אני די מסכימה עם הדברים שלך
בגדול אני חושבת שאין צד של טובים או של רעים בתחרות הורדות הידיים בין קאן לבין נטפליקס. יש קצת העמדה של שתי תפיסות עולם מאוד שונות, ישנה וחדשה, והרבה מאוד תחרויות אגו/יח"צ.
בין שני האירגונים האלו, שאחד הוא תאגיד של תוכן והשני הוא תעשיית ענק של יח"צ יותר מאשר תוכן, אנחנו בכל מקרה בעמדת הצרכנים. כצרכנית, יותר משרתים אותי האינטרסים של נטפליקס. הצרכנות שלי בנטפליקס יותר מהותית מאשר הצרכנות מקאן (ביקורות סרטים ועיתונים מלאים בציצים של צרפתיות וטוקסידואים בליווי שמלות ערב עם שחקנים ושחקניות). לכן אני עדיין חושבת שבויכוח הגדול, הקייס של נטפליקס יותר חזק מזה של קאן.
אני מהמרת שלאור כל הרעש והצלצולים, פסטיבל קאן ישנה את הנהלים שלו ויתאים את עצמו לרוח התקופה לקראת הפסטיבלים הבאים, אם לא תהיה מלחמת עולם שלישית, אין סיכוי שעוד חמש שנים עדיין יסרבו לשבץ בתחרויות סרטים של שירותי סטרימינג בגלל בתי קולנוע.
וכצרכנים, אנחנו לא חייבים לבחור
אנחנו יכולים להחזיק מנוי של נטפליקס ולקנות כרטיסים לקולנוע.
בניגוד למה שאולי משתמע מהשרשור הזה, אני מאד פרו-סטרימינג. עם נטפליקס ספציפית יש לי כמה בעיות, אבל לדעתי בכל הדיון הזה המילה "נטפליקס" משמשת כדוגמא לסטרימינג בכללי.
לקאן יש מקום שונה בתרבות מכיוון שאמנם לא הרבה אנשים הולכים לשם ורואים את הסרטים בפסטיבל עצמו, אבל זה (יחד עם כל פסטיבלי הקולנוע) סוג של תווית איכות שעוזרת לנו להבדיל בין עשרות אלפי הסרטים שנעשים בכל העולם מידי שנה לבין אלו ששווים משהו.
זו מסגרת שעוזרת להקפיץ יוצרים צעירים ולא מוכרים מכל העולם לתוך התודעה, כשאנחנו יודעים שבגלל המבנה הארגוני והכלכלי שלו הבחירה יכולה להיות מנותקת (לרוב) מכל השיקולים הזרים שלא קשורים לאיכות.
זו עדיין מסגרת שעוזרת להקפיץ יוצרים צעירים מכל העולם?
בכל זאת, עושה רושם שפתחו אצלם סניף של הוליווד (מלחמת הכוכבים).
טוב נו, הם עושים בחירות תמוהות לפעמים.
כאמור, גם שרק ושרק 2 והפריקוולים היו שם.
עדיין, אם תסתכלי בתחרות הראשית ובמסגרות השונות אפשר למצוא שם הרבה סרטים ראשונים ושניים מאת במאים ובמאיות שמעולם לא שמענו עליהם ולכי תדעי מה יהיה איתם.
למשל, מי ידע מי לזלו נמש לפני 3 שנים ועכשיו הוא במאי שכל העולם רוצה לראות את הסרט הבא שלו, וזה לא היה קורה לולא הבמה וההייפ המטורף ש"הבן של שאול", סרט הביכורים שלו, קיבל בפסטיבל קאן.
סיליירי ב-"אמדאוס" הוא הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע
וזאת בשל העובדה שלהבדיל מכל הפסיכופתים/מפלצות/חייזרים שמאיימים עלינו חדשות לבקרים ברוב הסרטים האחרים, סיליירי הוא אדם כמו כל אחד מאתנו. או ליתר דיוק: בכל אחד מאתנו (טוב, כמעט. אני מניח שיש שניים-שלושה צדיקים גמורים בעולם, אבל במקרה הזה אני משוכנע שהם מיעוט זעום) יש קצת מסיליירי.
מה בעצם מניע את סיליירי בסרט להתעלל במוצארט עד צאת נשמתו (תרתי משמע) של זה האחרון? קנאה. זהו. רגש אנושי בסיסי לגמרי, שכל אחד ואחת מאתנו (עם ההסתייגות שהעליתי קודם) חש בשלב כזה או אחר. הקנאה אמנם לא דוחפת את רוב האנשים לקיצוניות שאליה היא דוחפת את סיליירי, אבל רוב האנשים לא צריכים להתמודד עם מוצארט בתור קריטריון להשוואה – ואני חושד שקריטריון מהליגה הזו אכן יכול לדחוף בני אדם מעבר לקצה. כי הקנאה לא רק מעוורת את סיליירי לחומרת המעשים שלו, היא גם עושה אותו חירש. כאשר הוא שומע את המוסיקה של מוצארט, הוא לא שומע לחנים נשגבים שמרטיטים את הנפש, הוא שומע את הקול הקטן שלוחש לו "אתה אפס". כן, זה בהחלט יכול לשגע בנאדם.
בצפייה חוזרת לא מזמן ב-"אמדאוס" בזמן אימון בחדר כושר הופתעתי לגלות עד כמה הסבטקסט הדתי בסרט הזה חזק – כל סיפור המסגרת הוא הניסיון הנואש של סיליירי לגאול את נשמתו לפני שוהא מחזיר אותה לבורא ואת המעשים שלו במהלך הסרט הוא מתרץ כנקמה באותו בורא שחילק את המשאבים בצורה לא-שוויונית כשהוא נתן כל-כך הרבה כשרון למוצארט וכל-כך מעט לכל האחרים (ולסיליירי עצמו בפרט). אבל את הסבטקסט הדתי הזה אפשר לפרש היום במונחים חילוניים לגמרי: בין העצות המובילות שאיימי מורין, פסיכותרפיסטית אמריקאית פופולארית שעוסקת במה שהיא מכנה "חוזק מנטלי", נותנת ניתן למנות את "להפסיק לקנא באחרים" ו-"להפסיק לשקוע ברחמים עצמיים". צפייה ב-"אמדאוס" מעלה שאלה עצות טובות מאוד, השאלה היא האם המשמעות שלהן היא לא "להפסיק להיות אנושי".
סיליירי, אם כן, הוא לא רק הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע – הוא גם הגיבור האמיתי של "אמדאוס", להבדיל מהדמות שהסרט קרוי על שמה. כשחושבים על זה, מוצארט כפי שהוא מוצג בסרט חולק הרבה מאוד עם גיבורי-על עכשוויים – יכולת שמיימית, על-אנושית כמעט לכשף את הסובבים אותו לצד כוונות-טובות בסך הכל עם יותר מקמצוץ של אינפנטיליות. לרוב הצופים בסרט אין שום סיכוי להגיע למה שהוא הגיע לפני מותו בגיל 35. אבל כמעט בכל אחד מהם נמצא משהו מהנבל, סיליירי.
כתבת נהדר
ומוסיף
שסליירי הוא לא רק הרשע הגדול ביותר בתולדות הקולנוע,
הוא גם אחד מהמעריצים הסודיים הכי מפחידים בה.
השנאה שלו למוצרט לא נובעת רק מהקנאה לכישרון אליו הוא מייחל. השנאה שלו נובעת מאהבה גדולה, מהערצה כמעט עיוורת אל היצירות המופתיות של מוצרט. יצירות שהוא כ"כ רוצה לשנוא, אבל כשהוא מרגל אחרי מוצרט ושומע את הופעותיו (ולא משנה אם זה בבית האופרה או במסבאה) קשה לו שלא להתפעל מהן לגמרי.
הוא אמנם שומע את הקול של אלוהים (או של אמדאוס, 'אהובו של האל') לוחש לו 'אתה אפס'. אבל הוא גם שומע יופי בלתי נתפס שהוא לא יכול להתכחש אליו. יופי שהוא מעריץ.
ויותר מזה, המלחמה של סליירי באלוהים, הרבה יותר מורכבת. כשאביו מת בתחילת הסרט ומצילה אותו מילדות קשה ונותנת לו חופש לחלומותיו, הוא מודה לאל שהוביל אותו אל הדרך המוזיקלית האלוהית.
כשהוא פוגש את מוצרט, הוא מתנגד לאותה דרך מוזיקלית אלוהית ומנסה לחסלה.
וגם כשהוא מצליח בסופו של דבר להשיג את מטרתו, הדרך המוזיקלית האלוהית הזאת הופכת למול עיניו לשגורה בפי כל, כי מי לא מכיר את מוצרט. אלוהות שמנצחת את המוות.
המלחמה שלו, כמו שאמרת, היא חסרת כל סיכוי.
בגלל אלוהות, בגלל חוסר אנושיות, אני לא באמת יודע.
אגב, קרקר כתב שאומרים שההצלחה של מילוש תלויה במשהו אחר ובמקרה של 'אמדאוס' בחומר המקור, אף כי 'אמדאוס' הוא ככל הנראה מיתוס אחד גדול, כשהקשר בינו לבין ההיסטוריה רופף לחלוטין.
זה רק מחזק את הצורך שלנו בסיפורים, הצורך שלנו ברומנטיקה, בהקצנה, באשליות. האלוהות של מוצרט אולי באמת מתאימה רק לאותן אגדות ולא למציאות האנושית האפורה והמצויה.
אבל המציאות מלמדת שגם הכישרון של סליירי היה עצום.
בא מילוש ומספר סיפור בו הכישרון העצום הזה הולך לאיבוד סביב אלוהות בלתי ניתנת להבנה שהופכת את כל הסובבים אותה לבינוניים ודוחפת בתוכה יריבות שכנראה מעולם לא הייתה קיימת באמת.
והוא עושה את זה בכישרון כזה, כמו שלא רבים עשו לפניו ואחריו. אלוהי, הייתי אומר.
רק להבהרה: "חומר המקור" התכוון למחזה עליו מבוסס הסרט.
(ל"ת)
רגע של עריכת לשון
"תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטים שהיוו את הסרט העלילתי הראשון שהבמאי שלהם ביים" – קצת מסורבל, לא?
אולי עדיף – תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטי ביכורים?
אבל הם לא
חלק מהיוצרים מהרשימה עשו סרטים אחרים – פשוט דוקומנטרים, או סרטי טלוויזיה. "סרטי ביכורים עלילתיים" זה עדיין לא מושג, ולכן בחרתי במשפט המעט מסורבל. אם יש הצעה נוספת, אשמח לשמוע :)
הם כן סרטי ביכורים לדעתי
לפחות כפי שאני מבין את המונח, בהתייחס לתחרות של סרטי קולנוע עלילתיים.
"ממתי בונד צריך במאי איכות במקום במאי בלוקבאסטרים?"
סם מנדס לא נחשב? במאי זוכה אוסקר שעשה לפני כן 4 דרמות וסרט מלחמה אחד בלי הרבה אקשן, והבונד שלו הצליח טוב בביקורות ובקופות.
נראה לי שהם מנסים לשחזר את מה שקרה איתו בפעם הראשונה.
לגבי "זה"
גם האתר בקישור וגם ימדב טוענים שהשתתפותה של ג'סיקה צ'סטיין בחלק השני של "זה" היא משהו סופי.
זהו, אני מבולבל מהנושא הזה
כי לפני הכתבה שקישרתי אליה, ג'סיקה צ'סטיין הייתה "בדיבורים" בנושא, ולפתע פה, בלי כתבה שמודיעה שהיא הצטרפה, רשום שהיא "כבר בעסק" כאילו זה כבר ידע ציבורי וחסר לי החלק באמצע של "כן הנה ג'סיקה צ'סטיין חתמה". כרגע אני מעדיף להשאיר את זה כך, למרות האפשרות שצ'סטיין כבר רשמית בקאסט.
מה קראתי הרגע.
יש כבר במאי איכות שעבד על בונד, מישהו אלמוני בשם סם מנדז, ולהוציא את סצינת המקלחת ההיא וקטע אחד בקזינו, סרטי בונד של קרייג מאד מהפכניים בגישה שלהם למיניות ולתפקידים מגדריים, אז עם התאמות קלות – אין שום סיבה שהיום לא ירצו את הסרטים האלה בגלל זה. ולמעשה, "סקייפול" היה כל כך טוב שאנשים מיהרו לשבח בשנית את הפרנצ'ייז על התאמה לתקופה המודרנית כיחסית לא מזמן ראינו את "קזינו רויאל" המצוין.
לגבי וילנב וסטאר וורס – איך בדיוק הוא ירד על סטאר וורס…? הבן אדם לא זרק לכלוך. הוא בסך הכל התייחס בצורה הגיונית לאתגר של לעבד יצירה שהשפיעה על סטאר וורס, בתקופה בה רוב האנשים מניחים שסטאר וורס זה המקור לכל הדברים האלה. כאילו, זה שבאתר ממנו זה נלקח נתנו כותרת של shots fired לא מחייב את הפרשנות ההזויה הזאת על דבריו.
מה קראתי הרגע.
" מאד מהפכניים בגישה שלהם למיניות ולתפקידים מגדריים" – מה. מה? מה???
בנוגע למנדז/בונד – מצטער, מנדז לא היה אז ואינו היום חצי הבמאי שהוא בויל. לא מבחינת איכות ולא מבחינת רפטואר. כן, יש ל"ג'ארהד" כמה מעריצים, וכן, כמה אנשים אולי זוכרים את "חלון פנורמי" או "הדרך לפרדישן" אבל בגדול הוא היה במאי של להיט אחד ("אמריקן ביוטי") ובינו ובין "סקייפול" עברו 13 שנה. הוא אולי במאי סרטי דרמה, אבל איכות? הוא פשוט לעולם לא הגיע למעמד הזה של איזה אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה, ו"סקייפול" לא היה "סרט של סם מנדז" כי פשוט אין דבר כזה. הוא מביא אותו אומנם ניחוח מסוים של יוקרה ("במאי זוכה אוסקר") אבל הקבלות שלו על התואר הזה מפוקפקות, בניגוד לבויל.
הוא יורד על מלחמת הכוכבים כשהוא אומר על זיכיון שלם שהרבה אנשים מבוגרים אוהבים שבעצם, זה סדרה לילדים ומי שרוצה מד"ב אמיתי למבוגרים אז שיבוא לראות את הסרט למבוגרים שלו. הוא אולי לא התכוון להעליב (סביר), אבל זאת לא "פרשנות הזויה" לדבריו.
תראה, אתה שאלת מי ירצה לראות את ג׳יימס בונד היום בהקשר של היחס לנשים. מעבר לאותה מעידה בסקייפול הסרטים האלה לא בעייתיים, בטח לא כשמשווים אותם לאלטרנטיבה מנתצת הקופות שהיא מהיר ועצבני (פרנצ׳ייז האקשן היחיד שלא מבוסס על מד״ב או פנטזיה בימנו). אז כי, יש לא מעט אנשים שהם בטוחים שהם רוצים לצפות בעוד בונד. ואני די בטוח שיוצרי הסרטים שמעו את הביקורת על סקייפול והם לא יחזרו על אותן בעיות. אם כן הם יקבלו בראש ובצדק, אבל לעשות הנחות מראש על סרט שבכלל לא נכנס להפקה זה חלש.
ושוב, בלי קשר לפינצ׳ר או לא – אין שביב של ״ירידות״ בדבריו של וילנב.
בונד עדיין בעייתי בהקשר של נשים
הוא אולי פחות בעייתי. ולעשות הנחות על סרט של סדרה עם היסטוריה ידועה זה סביר. אני אולי אטעה (ואשמח לגלות זאת), אבל כאשר אתה עושה את אותן הטעויות בפעם ה-24, אפשר להתחיל לחשוד שיש תפוס מסוים בסדרת הסרטים שלך.
ושוב, בלי קשר לשום דבר – להגיד שמשהו הוא "לילדים" זה בהחלט יכול להתפרש כהעלבה. אני מסכים שאין שום בעיה שיהיה דברים לילדים ודברים לא לילדים, ושאינטונציה (דבר שחסר לנו כאן) זה חשוב באיך מפרשים את זה, אבל זה לא איזה הר מעכבר. זה הר ממשהו שמרחוק יכול להיות הר אבל חסר לנו את האמצעים האופטיים הנכונים לשפוט אותו.
אני לא חושבת שסרט יכול לקבל קרדיט של אנשים
כשאיש ותיק ורב בעיות מראה איזושהי תזוזה בכיוון הנכון, אפשר ללכת על גישת החיזוק החיובי, ולהכיר בהתקדמות. למשל היה את הרב שיצא נגד להטבקים, שזה דפוק אבל היי, הוא לפחות מכיר בכל הקשת (פעם זה היה "הומואים עושים רעידות אדמה").
בונד זו דמות אחת, אבל מאחורי הסרטים האלו עומדים המון בני אדם. הם מתאימים את הרעיונות, העלילות והטכנולוגיות לרוח התקופה. צעד כל כך קטן (לא היה עירום נשי, הוא קיים יחסי מין רק עם אישה אחת), זה לא משהו שאפשר לתת עליו קרדיט כל כך גדול. זה יותר נשמע כאילו הם בחרו להמנע מלהכניס קטעים שיעלו יותר מידי ביקורת בת זמנינו.
אגב, לפי ההיגיון שלך
בויל הוא במאי של שני להיטים. לא בטוח כמה זה שדרוג.
לכל הפחות 4
ואחד מהם, וזה חשוב, היה בתחילת העשור הזה.
הגזמת.
אנשים לא באמת מכירים סרטים שלו מעבר לטריינספוטינג וסלאמדוג. אם ככה אז אין סיבה לא להחשיב למנדס את הדרך לפרדישן וחלון פנורמי.
אנשים לא מכירים את 28 יום אחרי? 127 שעות?
אתה הגזמת. שני הסרטים האלה על הראדר הקולנועי (גם בתקופה שיצאו וגם היום) פשוט הרבה יותר מ"פרדישן", "פנורמי" או "ג'ארהד".
קצת קשה למדוד,
127 שעות אולי אבל 28 יום אחרי הוא סרט מאד לא ידוע. ו
"מאוד לא ידוע"? איך אמרנו כבר? הגזמת.
לסרט יותר מ300 אלף אנשים שהצביעו לו בימד"ב (לצורך השוואה פרדישן נמצא איפשהו ב200 אלף, חלון פנורמי ב167 אלף וג'ארהד ב150 אלף) אבל אפילו אם נגיד שזה מדד לא משהו (כי מתי בדיוק סרט נהיה להיט, אם שופטים ככה, ומי אמר שזה דווקא ב300 אלף) יש דבר אחד שפשוט אי אפשר לקחת מ"28 יום אחרי" וזה שהוא המציא מחדש את ז'אנר הזומבים, ורק זה מקנה לסרט מעמד שפשוט אין לאף סרט של מנדז, שנוטה להיגרר מאחורי טרנדים ("סקייפול" היה בעצם סיפור מחדש של "האביר האפל") מאשר להמציא משהו חדש.
יכול להיות שהוא המציא את ז'אנר הזומבים מחדש
אבל רוב האנשים בכלל לא מסתכלים עליו ככזה ויזרקו קודם שמות כמו "המתים המהלכים" ואפילו "שון של המתים". גם בלייד התחיל את מהפכת גיבורי העל ואקס מן אחריו, אבל את רוב הקרדיט מקבל ספיידי.
מה?
לא, לא אמרתי שהוא התחיל מחדש את הז'אנר – הוא המציא ז'אנר חדש (ביחד, אולי עם איך שלא קוראים בעברית לResident Evil) של זומבים מהירים.
זה מקרה שונה לחלוטין מבלייד/ספיידרמן.
לא הייתי מודע לזה שיש ז'אנר של זומבים מהירים.
יש לציין שהזאנר שהוא המציא נורא ספציפי. כמה סרטי זומבים מהירים יש? מלחמת העולם זי? מה ההגדרה של הז'אנר בכלל? נשמע שהוא פשוט הוסיף אלמנט לזאנר הזומבים ויצירות אחרות (בטח הרבה משחקי וידיאו) הושפעו ממנו. באותה מידה אפשר להגיד ש"ראשמור" המציא ז'אנר חדש.
כלומר, אולי, אם תגבה את הטענה הזאת.
זומבים מהירים לוקח את ז'אנר הזומבים למקום של אימה-אקשן, הרבה יותר מסרטי הזומבים הקודמים שהיו יותר אימה-מתח. "שחר המתים" החדש, סדרת Resident Evil (אולי!), מלחמת העולם Z, רכבת לבוסאן – מדובר בשינוי מהותי לז'אנר שהיה נראה שדועך ומת בתחילת שנות האלפיים.
אין לי מה לגבות את הטענה כי אני חושב שהיא חסרת משמעות.
לדעתי אין כזה דבר ז'אנר זומבים מהירים כמו שאין כזה דבר ז'אנר ווס אנדרסון (בעצם פה אני פחות משוכנע). זומבים זה ז'אנר עתיק שכל כמה שנים מקבל תפניות ועדכונים. בתקופה האחרונה הוא פונה לכיוון אקשני יותר (אגב גם במשחכס יש זומבים מהירים, באממת תופעה). אפשר להגיד שהסרט של בויל נתן טוויסט לז'אנר והשפיע על סרטי זומבים אחרים אבל המציא זאנר שלם קצת לא הוגן להגיד. ז'אנר המורכב מהקביעה שזומבים רצים מהר זה קצת חסר בשר. אם זה נקרא להמציא ז'אנר אז כמות סרטי ממציאי הז'אנר היא בלתי נגמרת ואז התואר הזה מעט חסר חשיבות.
ואם אתה מתעקש שאגבה את הטענה שלי אז חוץ מסרט ווס אנדרסון כמובן הוא מאד השפיע על יוצרים צעירים ובעקבותיו נוצרו הרבה סרטי אינדי היפסטריים מסוגננים ונוסטלגיים על דמויות מופנמות במעמד בינוני וטרודות בצרות המוגבלות לעולמם כגון: נוח באומבך, ריצ'רד איואה, פול קינג, גרטה גרוויג, קצת סופיה קופולה, מיס סאנשיין הקטנה ועוד.
טוב, אם הגענו ל"השפיע על סרטי זומבים"
אני מוכן להתפשר על האם זה המציא ז'אנר כן או לא.
ואני לא מתעקש שתגבה את הטענה, פשוט אמרתי שאפשר לטעון משהו ואמרתי שכן, אם תטען אותו בהחלט תוכל לטעון אותו.
תומך בהחלט.
אמנם "ספקטר" לא מוסיף הרבה לפילמוגרפיה של מנדס כך גם האחרון של בויל "טריינספוטינג 2" (אני חיבבתי דווקא אבל הקונצנזוס היה מאד שלילי). בנוסף בויל זכה באוסקר על "נער החידות מומבאיי", סרט שאנשים הספיקו לשכוח את קיומו וכבר שנבחר היה ברור שזה מתווסף לרשימת הפאדיחות הגדולות של האוסקר. לעומת זאת "אמריקן ביוטי" סרט מאד אהוב שהיום כבר קיבל מעמד של קלאסיקה (אולי מילה מוגזמת אבל הוא בהחלט מאד אייקוני). עוד הישג של בויל זה סרט הזומבים "28 יום אחרי" שהוא סרט ז'אנר מאד אהוב אבל בלי הילה אוסקרית, פחות או יותר כמו "סקייפול של מנדז. בין לבין שניהם הוציאו סרטים מוערכים שבעיקר קיבלו הכרה אוסקרית בקטגוריות המשחק 127 שעות וסטיב גובס לבויל ולמנדז "הדרך לפרידשן", "גרהאד" ו"חלון פנורמי".
לא יודע מה ההגדרה של אוטרים אבל "אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה" זה משהו מאד מעורפל. אני חושב שבויל ומנדז הם דווקא נמצאים במעמד די דומה, במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם מאד אינה אחידה וחלקם מאד שונים אחד מן השני.
טוב, תראה
א. 127 שעות היה מועמד לאוסקר בקטגוריות המשחק, הסרט והתסריט (בסך הכל שישה). אין מה להשוות אותו לשאר הסרטים שככה זרקת להם יחדיו (סטיב ג'ובס היה מועמד על שני פרסי משחק, חלון פנורמי והדרך לפרדישן היו מועמדים רק לפרס משחק אחד ואז לעוד כמה פרסים טכניים, וג"ארהד לא היה מועמד לכלום).
ב. להגיד ש"אמריקן ביוטי" קלאסיקה אבל "נער החידות ממומביי" נחשב פאדיחה גדולה של האוסקר זה במקרה הטוב אנקדוטלי. אני יכול להגיד ההיפך (ואני בהחלט חושב שהזמן היה נוראי ל"אמריקן ביוטי" ושאו-טו-טו הסרט מתיישבן מעבר לכל תקנה), ולא נלך לשום מקום.
ג. בנוסף, יש כאן השוואה לא נכונה – אתה מחשיב את "סקייפול" ו"ספקטר" לתוך הרזומה של מנדס לצורך ההשוואה, אבל ההשוואה כאן עוסקת במנדז *טרום* סקייפול.
ד. "במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם אינה אחידה ומאוד שונים אחד מן השני" מתאר בערך כל במאי מפה ועד אנטרטיקה.
חלק מסכים חלק פחות...
א. מקבל, בויל אכן מצליח יותר מבחינת האקדמיה.
ב. כן הרבה אנשים פחות אוהבים את "אמריקן ביוטי" אבל אי אפשר לקחת ממנו את האייקוניות לפחות (השוט של החברה בין ורדים בין המוכרים בקולנוע). כמעט ולא שמעתי מישהו אומר משהו טוב על נער החידות ממובאיי מעבר לשיר הבוליוודי בסוף וכזוכה אוסקר הוא בהחלט נחשב בין הנחותים והשנויים במחלוקת. לא יודע בדיוק איך למדוד את זה וכנראה אין דרך להוכיח את זה אבל אני חושב שזה די מקובל לקרוא לסרט פאדיחת אוסקרים (למרות זו הייתה שנה מאד חלשה). ונתתי סיוג למונח קלאסיקה.
ג. צודק, אם כי קשה להשוות ביניהם כאשר מנדז נכנס לתחום אחרי בויל בכמה שנים טובות.
ד. נכון המשפט "במאים מוכרים ומוערכים שרמת סרטיהם אינה אחידה ומאוד שונים אחד מן השני" לא אומר יותר מדי אבל זה ""אוטר חסר פשרות שסרטים נעשים כפי שהוא רוצה"" לא מתאר לי כלום. אין שום דרך לדעת אם בויל הוא כזה ולפי ההוליוודיות של נער החידות יכול להיות שהוא מאד התפשר במהלך עשיית הסרט, או לחלופין זה היה החזון שלו לסרט. בכל מקרה ההגדרה הזאת לא אומרת כלום כי אנו לא באמת יודעים מי עונה לה ואין בינה לבין איכות הבמאי יותר מדי קשר.
נתמקד בד'
ד. נצמצם "חסר פשרות" ונגיע ל"אוטר". סרט של דני בויל הוא סרט של דני בויל. זה לא תמיד עובד לטובה, אבל הסרטים שלו נראים ונשמעים כמו סרטים שדני בויל עושה. זה אומר שאיפשהו בתהליך העבודה, יש לו חזון אחיד בנוגע לסרטים ואפילו אם יש פשרות, הסרטים שלו בסופו של דבר הושפעו בצורה בלתי ניתנת לערעור מזה שהוא ביים אותם.
את המעמד הזה – למנדז אין. יש לו סרטים טובים, כן, אבל כאלה שאי אפשר להגיד עליהם שמישהו אחר היה יכול לביים אותם? מה המאפיינים, המוטיבים החוזרים, הדברים שעושים את מנדז מנדז? יש כאלה? התחושה היא שהוא יותר "במאי להשכרה מאוד איכותי" מאשר מישהו עם חזון כלשהו.
אני מרגיש אותו דבר בנוגע לבויל.
מה המאפייהים והמוטיבים החוזרים שלו. סטיב גוב הרגיש כמו סרט של סורקין שבו המצלמה קצת זזה סביב הדמויות כדי שלא יגידו שבויל לא עשה כאן כלום. התוצאה שהוא רק הפריע לתסריט של סורקין בניגוד לפינצ'ר שהתאים את עצמו לתפקיד אבל עדיין שמר על התכונות שמייחדות אותו (אגב זו דוגמה לאוטר שהנוכחות שלו מורגשת).
לדני בויל אף פעם אין נוכחות מיוחדת מדי. סלאמדוג הרגיש לי כמו עיבוד הוליוודי שגרתי שמתרחש בהודו (יש טרנד של לעשות סרטים הוליוודים קלישאתיים בהודו אגב). מדי פעם הגיע איזה שוט עם זווית צילום עקומה שלא תרם יותר מדי לסרט חוץ מזה שנדע שמישהו נחשב ביים אותו. טריינספוטינג הוא הסרט הטוב שלו אשר מלא בהברקות אבל אף אחת מהם לא חזרה על עצמה יותר מדי בסרטיו.
הוא במאי שברגע שיש לו משהו טוב ביד הוא יכול ליצור דברים מעניינים ויש לו הרבה הברקות אבל הוא ממש לא פיתח איזה סגנון ייחודי.
בבקשה
אחד ושניים , שלושה מאמרים על הסגנון הייחודי של בויל.
לעומת זאת, הדבר היחידי שמצאתי על מנדז זה ש"כל הסרטים שלו בוחנים את הקונספט המשתנה של בית", שזה, ובכן, לא סגנון ויזואלי או בימאי בולט מדי.
כנראה לא ראיתי מספיק סרטים שלו.
אולי יש לו יותר סגנון חזותי מלמנדז אבל בסופו של דבר כשאני צופה בסרט שלו אני לא מרגיש טאצ' ייחודי, גם כאשר יש בו איזה מאפיין שנפוץ בסרטים אחרים שלו. אבל זה כלל סובייקטיבי שכבר אין לי מה להתווכח בנוגע לזה כי ברור שאתה יכול לא להסכים איתי.
דווקא אהבתי
ראיתי את "אמריקן ביוטי" לפני חודש ואהבתי מאוד,
נכנס לרשימת הקלאסיקות שלי.
לעומת זאת "נער החידות ממומביי" הוא כל כך לא סרט אוסקרי. סרט כיפי ומעניין,
אבל לא מתקרב "לאמריקן ביוטי".
זוהי דעתי
אגב גם בIMDB יש לו ציון משמעותית יותר טוב
ולפתע זה הכה בי
למה בכלל משווים את "ביוטי" ו"מומביי"? "ביוטי" הוא *ה*להיט של מנדז, אז סביר להשוות אותו *ל*להיט של בויל – "טריינספוטינג". את "מומביי" אפשר להשוות לכל אחד מהסרטים האחרים של מנדז, אבל דווקא ל"ביוטי" אין הגיון.
מאד פשוט, שניהם זוכי אוסקר.
(ל"ת)
אז?
אם נשווה בין סקורסזה לספילברג נשווה בין "השתולים" ל"רשימת שינדלר"?
האוסקרים היוו חלק משמעותי מהדיון
כי הוא לא היה על איזה במאי יותר טוב אלא על איזה במאי יותר מוכר, מוערך ומביא יותר יוקרה לפרנצ'ייז. אוסקר הוא מדד מאד טוב לעשות זאת. אין להשוואה הזאת יותר מדי משמעות ולהשוואה בין "השתולים" ו"רשימת שינדלר" בכלל אין משמעות משום שיש בין הסרטים פער שנים כל כך גדול ולכל אחד מהבמאים פילמוגרפיה שמתפרשת על פני כמה עשורים כך שסרט אחד מאד לא מראה הרבה.
מסכים שהשוואה בין "ביוטי" לנער החידות" גם לא מוכיחה יותר מדי אבל הבחירה בסרטים האלה ספיציפית היא ממש לא רנדומלית ודי הגיונית. גם השוואה בין "ביוטי" לטריינספוטינג" סבבה לגמרי. במקרה כזה מבחינת טעם אישי טריינספוטינג לוקח אבל מבחינת כמה הסרט השפיע על התרבות הנוכחית (רפרנסים, אזכורים וכו') נראה לי ביוטי עדיין יותר זכור. (הקישור לא מוכיח הרבה רק נזכרתי בדף הזה). "טריינספוטינג" נהיה סוג של סרט קאלט אבל לדעתי הוא פונה לנישה יותר מצומצמת של מעריצים.
אגב, משהו שהלך לאיבוד בכל הדיון הזה:
אני די מחבב את מנדז כבמאי.
גם אני די מחבב את בויל (במיוחד בזכות "טריינספוטינג"
שיש לו מקום חם אצלי ואפילו ההמשך). הדיון היה על כך שלדעתי אין לבויל סגנון חזותי שמאפיין אותו כמו שאין למנדז.
הדיון היה על הרבה דברים, נדמה לי.
(ל"ת)
בכל מקרה הדיון היה די מיותר כי בויל לא יביים בסוף את בונד
בגלל סיבוכים עם הלוז שלו לסרט הבא שהוא עובד עליו, מחזמר קומי כלשהו.
קישור?
מה שאני מוצא כרגע אומר שהוא עובד על המחזמר קומי ואז אחר כך יעבוד על בונד, לא שהאחד מבטל את השני.
כן קראתי את זה בבוקר ברפרוף אז זה לא חד משמעי.
לפי הכתבה שמצאתי אף גורם לא אישר שבויל פרש אבל לפי הלוז שלו הבונד החדש יידחה לפחות 2020. מכיוון. שמפיקי בונד לא להוטים לפער של 5 שנים ייתכן שבויל יוחלף.
פרסי אופיר זה פשוט טקס לא רלוונטי, אבל משהו בתלונות לא ברור לי
בלינקים שנתת, עולה טענה על כך שבמאים חדשים מקבלים יותר פרסים.
בשנה האחרונה פוקסטרוט ניצח את לא פה, לא שם לפני כמה שנים גט ניצח את אפס ביחסי אנוש. אלו שני מקרים שגם מבחינה מסחרית, ולדעתי גם מבחינת האמירה של הסרט הבחירה היתה שגויה, ובשני המקרים האקדמיה העדיפה את היוצרים המוכרים עם התעודות על פני החידוש.
בהתחשב בכך שיש איזה נסיון לקלוע לטעם של האוסקרים, לא מפתיע אותי שאנשים כמו אבי נשר ואיתן פוקס, שעושים קולנוע מאוד מסחרי, לא מקבלים הרבה מאוד קרדיט.
אבל אני חושבת שאוחובסקי ונשר מפספסים בענק, כי מבחינתי פרסי אופיר הם מועדון סגור, משום שאין לי מושג על מה מדברים שם (למעשה, אם הייתי טורחת לצפות בטקס לא היה לי מושג על מה מדברים שם). אין שום עניין להפוך את הקהל הישראלי לחלק מהסיפור הזה, ועם כל הכבוד, ישראל לא נוצצת כמו הוליווד, ואין שום סיבה להפעיל את הטלויזיה רק כדי לראות כמה סלבס לבושים ומדברים על סרטים שאני לא מכירה.
חדשים מול ותיקים
כן, מדי פעם במאים יותר ותיקים (מושג חמקמק בתעשייה הקטנה שלנו) מנצחים במאים צעירים אבל הסיכוי של במאי צעיר ולא ידוע לזכות הוא עצום בטקס פרסי האופיר – שוב, מאז שנת 2000 החלוקה היא בערך חצי לזוכים צעירים וחצי לבמאים מוכרים. כשלוקחים בחשבון ש2 מהפעמים הללו של יוצרים מוכרים היו יוסי סידר, נשארו 7 במאים שהמשיכו לפעול בתעשייה ומקבלים הוכרה (וגם 2 מהם כבר זכו בעבר באופיר, אז בעצם חמישה).
יש הרבה תלונות על פרסי האופיר (כמו על האוסקר, כמו על כל דבר) ובהחלט יש המון תשובות לשאלה "למה אבי נשר לא מקבל פרס אופיר" (העדפה לבמאים חדשים, המסחריות של סרטיו וחוסר התמיכה של המפיקים הם שלושה תשובות שניתנו בין הלינקים והכתבה, ובטח יש עוד).
אבל בנוגע לפסקה המסיימת שלך – ובכן, כן, אני מאוד מסכים וזה מצער ומבאס ודיברתי על זה.
תקראי את מה שאור סיגולי כתב בסריטה
כאן (יש גם לינק בכתבה).
ההסבר שלו להתעלמות כביכול מאבי נשר מדויקת יותר מהעדפת במאים צעירים. נשר עשה את הטעות שלהוציא את הסרטים שלו לפני הטקס. אז אמנם הקהל מגיע, אבל למפיק אין שום אינטרס לקדם את הסרט שלו באופיר. הוא יבחר במקום זאת לעודד סרט שעוד לא יצא.
ולכן פוקסטרוט וגט, שיצאו לקולנוע בספטמבר בצמוד לטקס האופיר, ניצחו את לא פה ולא שם ואת אפס ביחסי אנוש, שיצאו לקולנוע חודשים לפני הטקס.
קראתי, אבל זה לא מסביר את הבעיה של נשר
שטוען שאפילו כשנותנים לסרט שלו קרדיט, הוא לא מועמד לפרס הבמאי. למעשה, פרס הבמאי לא משפיע כמו פרס הסרט מבחינת הקהל (לכאורה, כי אחר כך עוסקים בסרט בתקופת האוסקרים).
אני חושבת שמדובר בשילוב של בעיות שהובילו את התלונות השונות בנוגע לפרסי אופיר ואי אפשר לסכם אותן לכדי סוגיה אחת: נשר, אוחובסקי וסיגולי כתבו שלושה מניפסטים מאוד שונים זה מזה, וכל אחד מהם צודק בדרכו אבל רואה רק חלק מהתמונה.
גם אם הטקס היה הכי לא נגוע, ולא היו בו הטיות, אני חושבת שהשוק בישראל קטן מידי בשביל לשחק בהקרנות בכורה למבקרים ולספר לצופים מה כדאי. אני גם חושבת שהמבקרים הוכיחו שוב ושוב שהטעם שלהם לא רלוונטי להעדפת הקהל (ראה ערך לא פה לא שם או אפס ביחסי אנוש שהיו הלהיטים של השנים שלהם, אבל לא זכו).
אז בעצם פרסי אופיר עבורי כצופה, הם בעיקר הרבה רעש על שום דבר, משום שחבורת אנשים בלתי ידועים, מדברת על סרטים שלא בתודעה שלי, ומוציאה בסופו של דבר דירוג שגם הוא לא רלוונטי. לכן אני מתעלמת ממנו ככל שאפשר, כלומר, לפעמים באמת סרט שזוכה שם להייפ מגיע לקולנוע ומספיק מעניין אותי. אבל לא כל כך הרבה.
לא יודעת להגיד האם אני מיצגת, את הסרטים שראיתי וזכו בפרסי אופיר, רובם לפחות, אני לא זוקפת לפרסים, המניע היה אחר: פוקסטרוט בגלל מירי רגב (ולפני שזכה), סופת חול משום שאני הולכת לסרטים בערבית במסגרת נסיונותי ללמוד ערבית, עג'מי כי הטריילר היה מטורף, ואלס עם באשיר לקראת פגישה עם ארי פולמן במסגרת קורס, הערת שוליים בגלל חיים סידר (אבל לא ראיתי אותו עד הסוף כי השתעממתי), אביבה אהובתי היה בטיסה..
חיים סידר?
(ל"ת)
בהחלט
חיים סידר
אגב, לגבי לפני/אחרי הטקס
יצאתי לבדוק באמת מה המצב עם זה.
מ-2003, שם הטקס עבר לספטמבר במתכונת שאנחנו מכירים, הסרטים הבאים יצאו מוקדם באותה השנה וזכו בכל זאת: "אביבה אהובתי" (בתיקו עם "אדמה משוגעת"), "ואלס עם באשיר" ו"הערת שוליים".
לפני 2003, ובכן, ויקיפדיה כבר לא מקור אמין בנוגע לזה (הם טוענים שמ1993 ועד 1997 כל הזוכים הוקרנו בהקרנת בכורה ב1 בנובמבר בארץ. שזה רק טיפה טיפה חשוד) אבל מבט בספר הקולנוע הישראלי.. לא עוזר, כי אין שם תאריכי בכורה אבל כן יש ביקורות – ורובן מסתמנות שהזוכים יצאו בנובמבר או לאחר מכן באותה השנה.
כלומר, שמתוך 29 זוכים עד כה, בדיוק 3 יצאו בשלב כזה שכאשר הוכרזו המועמדויות, אנשים ידעו מי ומה הסרט הזה. מצד שני (והוא צד מאוד קטן) – כן כל הזוכים הללו היו של יוצרים ותיקים.
בקשר להערה של וילנב על "מלחמת הכוכבים"
יש דברים בגו. "מלחמת הכוכבים" היה עם זיקה ברורה לילדים (כולל כל הפרנצ'ייזינג מסביב). אמנם יש בו הרבה דברים למבוגרים זה תמיד היה פרנצ'ייז לכל המשפחה. "חולית" לעומת זאת היה ספר כבר עם נושאים פילוסופיים מורכבים הרבה יותר מכל אופרת חלל (טובה ככל שתהיה) ולעבד אותו לסרט היא משימה קשה כמעת כמו העיבוד של "שר הטבעות". חולית הוא לא סיפור שמיועד גם לילדים. "מלחמת הכוכבים" הוא כן סיפור כזה.
לוקאס בעצמו אמר שמלחמת הכוכבים מיועד לילדים
וזה בסדר גמור. גם סרטים כאלה שמיועדים לכל המשפחה צריך לדעת לעשות וזה לא מוריד מהם.
מניחה שזה מתאים כאן: טראנסים וטראנסיות מוחים על ליהוקי סיסג'נדרים לסרטים הוליוודיים
ודי בצדק בעיני.
יש לא מעט טראנסיות וטראנסים שמסתובבים בהוליווד ושאר אזורים ציבוריים מספיק לליהוק, ועדיין לא מלהקים אותם לתפקידים שעוסקים בהם. הוליווד אוהבת את "הטרנספורמציה" של השחקן, את הרגע שבו הגבר גבר הזה או האחר פתאום נראה מאוד נשי, והולך נשי ומדבר נשי וכמעט לא רואים זיפים… זה מאוד לא הוגן, משום שככה לא נראות או נשמעות טראנסיות ובהתחשב בעובדה שרוב האנשים לא מכירים טראנסיות (או לא יודעים שהם מכירים), זה מיצר איזושהו מצג שווא פוגעני, בין היתר (לדעתי) זה עוזר להזין דעות קדומות על טראנסיות. למשל (וזה מופיעה בכתבה) שהן "גבר עם שמלה וגינונים של בת".
(לבחור שמחקתי לו תגובה)
קוקטייל מסוכן של אוף-טופיקיות ומחיקת הגדרה עצמית של אנשים גרמה למחיקת התגובה שלך.
אם אתה רוצה לפתח דיון בנושא, אתה מוזמן לכתוב תגובה מחדש.
אם אתה רוצה להגיד "טראנסים הם סתם גברים בשמלות", אז אתה מוזמן גם – פשוט לא פה. לא כי אתה צודק, או טועה, אלא כי זה לא המקום ופשוט ממש לא נחמד לאנשים.
גם למחוק הודעות על פי הדיעה שהן מביעות זה לא כל כך נחמד לאנשים.
זתומרת, לא קראתי את ההודעה שנמחקה, אולי היא עברה על החוקים. אבל אתה מנסח את זה כאילו פשוט לא אהבת את הדיעה שלו.
לא, אני מנסח את זה כי כאילו הוא פוגע באנשים ונכנס לאוף טופיק
כי זה מה שזה היה.
יש בטח דרך לנסח את אותו הטיעון בצורה שלא תוביל למחיקה
כי הוא רלוונטי להודעה של מישי ולייצוג קבוצות קצה בקולנוע – האם הטראנסים הם קבוצה נורמטיבית בשאיפה שיש לקדם את ייצוגה כנורמטיבית בקולנוע או, מנגד, (למשל) אם ננקוט בעמדה שטרנסג'נדריות היא מחלת נפש שדורשת טיפול, או סתם העדפה ביזארית, האם עדיף בעצם לקדם התייחסות ביקורתית או אפילו ממש להדיר דמויות כאלה, כדי שלא ישמשו דוגמאות למופת; וכל זה מתקשר לשאלה האם תעשיית הקולנוע צריכה בכלל לשמש שופר מוצהר לעמדה זו אחרת.
כמובן, לבוא ולקרוא לאנשים קוקסינלים וכו' בפרהסיה לא עוזר בכלום.
היי, זאת פעם שנייה שאני מוחק תגובה בשרשור הזה
וזה חבל, כי אני חושב שזה כן נושא ששווה לדון בו, ואני מקווה שאפשר לעשות את זה בלי להגיע להעלבה של אנשים (בין אם בצורה כללית או בצורה אישית).
ועבדתי כל כך קשה כדי לא להשתמש בשפה נמוכה..
בטח יש איזו דרך לנסח את הדברים בצורה שלא תביא למחיקה.
אבל כניראה שלבוא ולקרוא לאנשים חכמולוגים מטומטמים בפרהסיה לא עוזר בכלום.
אני מרגיש כל כך מנוצל.
(ל"ת)
סורי, זה לא מכוון אליך בכל מקרה :)
מאוד לא אהבתי את התגובה של "לא", לא אהבתי את ההסטה של הנושא מ-מי מתאים לשחק דמות טרנסג'נדרית, למה הלגיטימציה של טרנסג'נדרים, ומאוד לא אהבתי את ההחדרה בכח של דעות מאוד מכוערות (שמות גנאי ודיון בתקינות המנטלית של טרנסג'נדרים, כאילו הוא מינימום המחבר הראשי של המדריך לאבחון פסיכיאטרי).
בסך הכול חשבתי שיש אפשרות לדיון רחב יותר.
אני משתדל לא לקרוא לאנשים בשמות גנאי, וזה לא מה שעשיתי בתגובה שלי, שהכילה תהיות. אני, מה לעשות, תוהה לגבי כל הדברים האלה – בדיוק מפני שאני לא פסיכולוג או פסיכיאטר ובכלל בקושי יש לי תעודת בגרות ואת בטח הרבה יותר משכילה ממני. אני תוהה לגבי דברים מתוך ההטיות הטבעיות שלי ומודה בהן. את באה ומכריזה שהדעות שייחסת לי "מכוערות" ושאני מטומטם. גם לך יש הטיות, וגם למדעי הפסיכאטריה והפסיכולוגיה יש הטיות כי המומחים הם בני אדם שהם תוצר של זמנם. לי אין דעה בנושא הטראנסג'נדרים, מישי. יש לי רק תחושות והטיות. אבל לך כנראה יש רצון חזק לקרוא דברים מסוימים מאנשים שמשתמשים במילות מפתח מסוימות. וכן, לפני שהדיון יעסוק ב"מי ראוי לייצג טראנסג'נדרים" צריך לענות על השאלה האם בכלל יש צורך לייצג אותם, לכן התגובה שלי רלוונטית. תגובה, שוב, שבה רציתי לפתוח פתח לדיון בסוגיה שנויה במחלוקת ולא הבעתי שום דעה.
שם גנאי הוא לא דעה, דרך אגב. אבל אני אחזור בי מ"מילת הק'" (שלא כוונה נגד האנשים הרלוונטיים בכלל). אני בכלל לא משתמש בה לתיאור טראנסג'נדרים. אולי חוץ מכשאני ממש כועס, אבל אז אני גם משתמש בכל המילים הרלוונטיות לכל הקטגוריות האנושיות, כולל אלה שאני משתייך אליהן.
להבהרה מוחלטת: שום דבר ממה שכתבתי בתגובה שיצא עליה קצפך (להוציא את המשפט האחרון שצריך להבין אותו בהקשרו) הוא בכלל לא דעתי. אני לא חושב שצריך להדיר טראנסים, אני לא יודע אם טראנסג'נדריזם הוא מחלה נפשית או העדפה ביזארית (כאילו שיש משהו רע בהגדרה בהעדפות ביזאריות), לא ידוע לי שטראנסים לא אמורים לשמש דוגמאות למופת. הסיבה לכך שכתבתי את התגובה דנן היתה שחששתי שיתקבע כאן דפוס שלפיו כולם חייבים ליישר קו עם דעה ספציפית על נושא הטראנסג'נדריזם. כי רציתי שיישאר פתח לדיון בנושא שלא כולל גידופים. לא היתה לי שום כוונה לדון בעניין בעצמי, כי אין לי מה לומר בנושא.
אבל כן, התופעה מפריעה לי אסתטית. אני מוכן להודות בכך. מה לעשות, אני לא קדוש.
אבל תכל'ס, את מכירה אותי טוב מדי
. רוצה מפתח לדירה?
"התופעה"
השם ישמור, אתה מדבר על בני אדם, לא על החלטה של מחלקת גנים ונוף של העירייה שלך.
התופעה שהיא הטבע של אנשים מסוימים.
כל מה שקשור בך הוא תופעה. כל דבר שקיים הוא תופעה. אני באמת לא רואה את הקונוטציה המרדדת שאתה משייך למילה הזאת. אני לא שונא טראנסג'נדרים.
לא אמרתי מי או מה אתה שונא או אוהב
לקרוא לקבוצת אנשים "תופעה" (שזה לא מה שעשית, על פי מה שאתה אומר, אבל פרשנות סבירה למדי של הדברים שלך) זה בוודאי מרדד, כי זה מוציא ממך את האנושיות וצלם האנוש שבך ומרדד אותו לכדי "תופעה". כשמדברים על, אנאערף, בחירה ויזואלית כמו פירסינג באף או עגילים או סגנון לבוש או גאדג'טים מסוימים אז מילא. אבל כשאתה מדבר על קבוצה של בני אדם כ"מפריעה לי אסתטית" (ואם אני מבין את ההודעה שלך, אתה טוען שניסחת משהו אחר אז אתה בעצם לא) זה, ובכן, דפוק לחלוטין.
אז אפשר שתגדיר את המושגים האלה?
ברצינות, מכיוון שעושה רושם שמדיניות מחיקת התגובות השתנתה, אני למשל הייתי שמח להבהרה מה מוביל למחיקה כרגע.
מה זה פגע? במי? ומה זה אוף טופיק? כי עם כל הכבוד אוף טופיק לא חסר פה בזמן האחרון.
מדיניות מחיקת התגובות לא השתנתה.
בימים האחרונים אנשים פשוט סיפקו לי סיבות יותר טובות (לצערי) כדי ליישם אותה.
אני מוחק תגובות שפוגעות באנשים ומעכירות את האווירה כי אנשים לא צריכים לבוא לאתר הזה כדי שמישהו יעליב את עצם קיומם. בין אם זה בצורה ישירה (לקרוא למישהו "כדור טניס שציירו עליו פרצוף וקם לתחייה") ובין אם זה בצורה עקיפה ("כל הדתיים הם פאגנים שמאמינים לשקרים וזאת היא האמת").
כמעט כל דעה שמישהו רוצה להביע אפשר להביע בלי לפגוע במישהו או להגיע להעלבות, ואם עצם הדעה שלך פוגע במישהו – אז מצטער, לא פה. לצורך הדיון, את התגובה שמחקתי הייתי משאיר, אם במקום הניסוח שהוא היה בוחר הוא היה אומר משהו כמו, נגיד, "אני לא רואה מה הבעיה".
בנוגע לאוף-טופיק – כמו שאמרתי, מדובר פה בעצם השילוב. דיון על טרנסקסואלים בכלליות מקומו לא באתר על קולנוע, אבל גם אם היו רוצים לנהל אותו פה (ויכול להיות שהייתי מוחק אותו בכל מקרה) – זאת בהחלט לא הדרך.
ואלמונט של מילוש פורמן זה אחד הסרטים הכי אנדרייטד - שלו ובכלל
("הפיתויים האסורים של ואלמונט", בתרגום המלא לעברית)
ה-Underrating כאן זה אחד המקרים התמוהים ביותר שאני מכירה בקולנוע איכותי. במיוחד למול ה"יריב" שלו בעיבוד אותו רומן – "יחסים מסוכנים", שמהחלקים שראיתי היה מוגזם (מבחינת הדרמה והפאתוס) ולא משכנע, במיוחד בגלל הליהוק. כבר ידעתי שמשום מה השני הצליח הרבה יותר, וגם נחשב לאיכותי יותר ע"י הרבה אנשים. אך עכשיו כשבדקתי מסקרנות איך זה מתבטא בממוצע אתרי הביקורות המודרניים, ממש עלו לי הגבות בציוריות מהתמיהה.
בכל מקרה, ואלמונט הוא סרט מקסים,"שובב", יפהפה, מהנה וגם עצוב. וקולין פירת' הצעיר בשיא הקסם שלו. מאוד מומלץ.
אוף טופיק: סרטים ישראליים בפסטיבל טרייבקה
מישהו ראה, שמע, יודע משהו ויכול להמליץ?
(השמות העבריים מדיווחים בעיתונות, אין לי מושג אם אלו באמת שמות ההפצה בארץ)
Virgins /"אין בתולות בקריות", בימוי: קרן בן רפאל
התקציר אומר שזה על בני נוער בקריית ים, ועיתונאי שמדווח על בנות ים. זה נשמע לי מוכר במעורפל, כאילו כבר נתקלתי בתקציר מתישהו.
ON THE SPECTRUM /"על הספקטרום", בימוי: יובל שפרמן
התקציר אומר שזה על שותפים לדירה שכולם על הרצף האוטיסטי. לא הבנתי אפילו אם זו קומדיה או דרמה :( האינטרנט סיפר לי שזו סדרה, אם יש לי אפשרות לראות רק פרק בודד או שניים (מה שיש בהקרנות של הפסטיבל), שווה לי ללכת? או שזה רק יבאס אותי שנקטע באמצע?
The Love letter /"מכתב אהבה למ"מ שלי", בימוי: עטרה פריש
על זה דווקא מצאתי קצת דיווחים – בעיקר שזו בכורה עולמית ושהוא בתחרות לסרטים הקצרים. על מ"מ שמקבלת מכתב אהבה שלא ברור אם הוא אמיתי. נשמע מאד מסקרן, יש מצב שאלך. ובהצלחה לבמאית!
סרט של הגר בן אשר, "נשים מתות מהלכות"/Dead women walking, על נידונות למוות, גם יופיע בפסטיבל (במסגרת viewpoints). למעט הבמאית, ההפקה והשחקנים אמריקאיים. אם בכל זאת יש לכם איזה inside scoop או התרשמויות, ספרו לי.
כל מידע נוסף יתקבל בברכה, ואם מישהו כבר ראה משהו מאלו, אשמח לרשמים מפורטים.
לגבי על הספקטרום – אפשר למצוא קטע שלה כאן . היא עקרונית מוגדרת כ"דרמה קומית".
על אין בתולות בקריות אפשר לקרוא קצת יותר כאן .
תודה!
(ל"ת)
אין לי משהו מעניין להוסיף
אבל סרט בתולות הים בקריית ים נשמע מעניין, אז אם את הולכת אשמח לקרוא את רשמייך.
עברו כמעט שני עשורים מאז שהאבחנות שלי בנושא היו עדכניות, הקריות היו סוג של בועה כשהייתי טינאייג'רית והכרתי בני גילי משם. היו להם כל כך הרבה מטבעות לשון שלא שמעתי בשום מקום אחר, מעניין אם זה משהו שהצליחו לתפוס בסרט.
הצטרפו לקאן:
נורי בילג' ג'ילן ("היו זמנים באנטוליה") הצטרף לתחרות הרשמית, והסרטים החדשים של טרי גיליאם ("האיש שהרג את דון קיחוטה" [!!!!!!!!!!!]) ולארס פון טרייר ("הבית שג'ק בנה") יוקרנו מחוץ לתחרות.
מקור
אני מתנצל מראש אם הנושא הזה עלה כאן בעבר, וייתכן שמקומה לא תחת קצרצרים אלא תחת מסגרת אחרת, אבל בכל זאת, זו נקודה רגישה: הקרנות איימקס.
יכול להיות שזה בעיה גלובאלית, לא ממש עשיתי את המחקר הקצר בנושא, אבל ממש מרגיז שאין הקרנות איימקס ב-2D. בתור תושב המרכז, הייתי מוכן אפילו להרחיק עד לירושלים ובאר שבע בשביל סרט "אירוע" כמו הנוקמים, אבל פשוט אין אף אפשרות כזו בכל הארץ (כולל ביס פלנט ראשון ). כן, אני מודע לרציונאל הכלכלי של כרטיסים יקרים יותר של 3D. יחד עם זאת, הקרנות של 3D יש גם באולמות רגילים, למה שאולמות ה-IMAX לא יהיו גם הם מעורבים ?
מישהו מהציבור היקר בחן פעם את העניין הזה ? יש טעם בכלל לפנות לקודקודים של יס פלנט ?
באמריקה כבר הבינו את זה
וחלק מהסרטים מופצים ב-IMAX ב-2D (זוכר שזה קרה ב"בלייד ראנר" ו"מלחמת הכוכבים", היו גם עוד), אבל ברוב העולם זה עדיין רק 3D.
בלי קשר – אני ממליץ להימנע מה-IMAX בישראל.
מבחינת התמונה, מדובר במסך שהוא באותו גודל כמו האולמות הכי גדולים "הרגילים" של יס פלאנט, ששוברי קופות כמו "הנוקמים" מוקרנים בהם בכל מקרה, הוא רק יותר ארוך כדי להיות ביחס 16:9 במקום 2.39:1.
יש שלושה סוגי סרטים שמוקרנים שם:
הראשון הוא סרטים שנשארים ביחס 2.39:1 ולא מקבלים גרסא מיוחדת ל-IMAX, ואז אתה מקבל בדיוק את אותו הדבר. זה כבר כמעט לא קורה היום.
השני הוא הכי נפוץ. אלו סרטים שצולמו ב-2.39:1 ואז בעריכה השתמשו בצדדים של הפריים כדי להשלים ל-16:9. זה נשמע מגניב שיש עוד מהתמונה, אבל לרוב הצלמים/במאים לא מרוצים מזה, כי הם תיכננו את הסרט מראש ליחס מסך אחד ואז שינו להם בעריכה לאחד אחר. לרוב הם כל כך לא מרוצים מהגרסאות האלו, שהן לא זמינות לצפייה ביתית ואין כל זכר אליהן אחרי שנגמרות ההקרנות ב-IMAX תוך כמה שבועות.
הסוג השלישי והיחיד שאולי הייתי הולך בשבילו, הוא סרטים שצולמו מראש בפורמט של IMAX ובאותו יחס מסך. "הנוקמים" הוא כזה, אבל אין הרבה כאלה בשנה ("דנקרק", "מלחמת הכוכבים" ו"רובוטריקים" היו היחידים ב-2017). "הנוקמים" זמין ב-IMAX רק ב-3D אז לא אלך גם אליו שם, אבל ב"דנקרק" זה אכן היה משתלם. "מלחמת הכוכבים" היה זמין ב-IMAX ב-2D בחלק מהמדינות אבל לא בארץ.
רק אוסיף שאם אתה כבר הולך ל-3D, אז ה-3D של IMAX מועבר בשיטה הרבה יותר טובה מ-3D של אולמות רגילים.
מבחינת הסאונד, מערכת הסאונד של IMAX באמת מדהימה, אבל לאחרונה יס פלאנט וגם גלובוס מקס התחילו להתקין Dolby Atmos באולמות הגדולים שלהם, ואפילו לציין מתי הסרט מוקרן באולם כזה בקניית הכרטיס. הרמקולים של IMAX עדיין נחשבים יותר איכותיים, אבל ב-Atmos הסאונד יותר היקפי. אני נהנה משתי המערכות באותה מידה ואין לי העדפה.
תוסיף לכל זה את העובדה שעל כרטיס דו-מימד רגיל יש המון הנחות בכל הרשתות, כשעל IMAX אין כמעט, ויוצא שאתה משלם על משהו שלא בהכרח יותר טוב אפילו פי 3 לפעמים (כרטיס רגיל כמעט תמיד יוצא לי 20 עם מבצעי 1+1, וב-IMAX 3D כרטיס עולה 60).
אם היו מביאים לפה IMAX בפילמים, אז זה היה סיפור אחר.
הייתי בודק מתי ביס פלאנט יש הקרנה בדו מימד עם Atmos וזהו.
תודה על המענה המעמיק והרציני
ואכן מדובר בבעיה גלובאלית – בברלין אין איך לראות איימקס 2D כמעט בשום מצב.
הסרט היחיד שראיתי כאן שהצדיק לגמרי את האיימקס 3D היה דוקטור סטריינג', שראיתי באולם שמשמיש גם דולבי אטמוס.
זו הסיבה שכמעט תמיד אני מוותרת על האיימקס ומסתפקת בהקרנות הדו מימד הרגילות.
בסופו של דבר השטח שהמסך תופס משדה הראייה שלי ניתן לשליטתי ברמת הקרבה למסך. זה לא תחליף למסך ענק ולא לשינוי יחס המסך למימדי איימקס, אבל אני מעדיפה לשבת קצת קרוב יותר למסך רגיל ולראות סרט בדו מימד איכותי ובהיר, מאשר לשלם כפול שלוש על טכנולוגיה שהיא לרוב מיותרת בעיני (3D).