קצרצרים: אל תסתכל בקאן, אלא במה שאין בו

עוד צרות לפרסי אופיר, עוד סכסוך בין נטפליקס לקאן, עוד שיאי קופות שנשברים וחוץ מכל אלה, עוד קצרצרים.

מה שהייתה אמור להיות שעתם היפה של פרסי אופיר, הטקס שסוף סוף אמור לעורר עניין בציבור כי מישהו גם ראה את הסרטים שמשתתפים, ממשיך להסתבך. אחרי שהם פרקטית נסוגו מההצהרה שלהם שהסרטים בפרסי אופיר יהיו מורכבים מסרטים שכבר הופצו הארץ, טקס הפרסים מוצא את עצמו מותקף תחת אש ממקום אחר: אבי נשר.

אבי נשר, אחד מהבמאים המוכרים בארץ שכמעט וכל סרט שלו נהיה להיט קופתי החליט השנה לא לרשום את סרטו החדש לתחרות, בצעד שלבדו היה מספיק כדי לערער את מעמד הטקס, אבל הוא מוסיף לו גם כמה מילים לא מאוד יפות על האקדמיה. בקצרה: נשר טוען שהאקדמיה מתנכלת אליו ואל הסרטים שלו, ושאם התחרות מכורה מראש כנגדו – אין לו סיבה להשתתף בה.

עכשיו, אי אפשר לדעת בדיוק מה עובר בראשם של האקדמיה (בכל זאת, מדובר בארגון של אלף אנשים), אבל בהחלט אפשר לראות שבניגוד לאקדמיה האמריקאית, שנוהגת לפנק במאים רק אחרי שהוכיחו את עצמם, האקדמיה הישראלית אוהבת כישרונות צעירים בסרטם הראשון. לצורך השוואה, מאז תחילת האלף הנוכחי, תשעה מהסרטים שזכו בפרס אופיר לסרט הטוב ביותר היו סרטים שהיוו את הסרט העלילתי הראשון שהבמאי שלהם ביים. באוסקר לעומת זאת, זכו שמונה סרטים כאלה בכל ההיסטוריה של הטקס.

בין אם הוא צודק ובין אם לא, פרסי אופיר עכשיו יראו מגוחכים מתמיד – איזה מין טקס פרסים זה כשאחד מהסרטים הגדולים של העונה לא רוצה להיות בו? אם יוצרי קולנוע, האנשים שבשבילם נוצר הטקס, לא רוצים שום קשר אליו – אז למי הוא עוד יכול להיות נועד? וזה עוד לפני שאנשים נוספים יצאו בהכרזות שונות נגד פרסי אופיר, כל אחד מסיבותיו.

יש לציין שהמצב עוד עלול להשתנות, ואולי עוד תימצא פשרה ואולי אבי נשר יצרף את הסרט שלו לרשימה של הסרטים שמתמודדים על אופיר השנה למרות הכל. אבל יש לנו דרך ארוכה לאופיר השנה, ואם ככה הדברים נראים כבר בהתחלה – נראה שזאת הולכת להיות דרך קשה ומסובכת, וזה עוד לפני הבלגן התורן בחסות משרד התרבות שיתרחש מתישהו.


עדכון דוחק"ו קצר לשני סרטים שמצליחים מאוד: "הפנתר השחור" , כמו שכבר אמרנו, מרסק, שובר, ומכסח את הקופות. הסרט עשה נכון לעכשיו 670 מיליון דולר בארצות הברית בלבד (מה שממקם אותו כסרט השלישי הכי רווחי בארצות הברית, ללא אינפלציה) ו1,313 מיליון דולר ברחבי העולם (מה שממקם אותו במקום העשירי בכל העולם, ללא אינפלציה). הסרט גם שיחזר את השיא של "אווטאר" כאשר הוא בילה חמישה שבועות במקום הראשון בקופות של ארה"ב. אמרנו כבר שהוא מצליח? הוא מאוד-מאוד מצליח. ומכיוון שהוא עוד לא סיים את המסע שלו בקולנוע, סביר להניח שהוא יתקדם עוד קצת בטבלאות "הכי גדול בכל הזמנים" (עקיפה של "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", כרגע במקום התשיעי, נראית בלתי נמנעת). איפה הוא בדיוק יעצור? לא יודע. אבל בהתחשב בעובדה שרגע אחרי שהוא יתמקם סופית מארבל תוציא את "הנוקמים: מלחמת האינסוף", נראה ש2018 זאת שנה טובה להיות אולפני מארבל, בסך הכל.

סרט קטן יותר שההצלחה שלו מפתיעה הרבה יותר הוא "מקום שקט", שהצליח לגרוף 50 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו. סרט מקורי, לא מבוסס על סיפור אמיתי, לא אנימציה, ללא מסע פרסום אגרסיבי ובלי כוכבים גדולים שמצליח להכניס סכומים כאלה? אין דברים כאלה. בינו ובין "תברח", בהחלט נראה שיש עתיד לז'אנר סרטי האימה שמביימים שחקני קומדיה טלוויזיוניים.


בונד? מי זה בונד? אתם זוכרים בונד? אה, נכון, ג'יימס בונד, הבחור הזה שנכנס לנשים במקלחת בלי רשותן ומתחיל להתנשק איתן. המממ, אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים עוד בונד? בתקופתנו? נו, טוב, אבל אם כבר בונד – אז לפחות שיהיה במאי מעניין. ואפשר להגיד הרבה דברים על דני בויל, אבל "משעמם" זה לא אחד מהם.

לצורך ההגינות, כדאי לציין שבויל עדיין לא הוכרז רשמית כבמאי הבא בסדרה, אלא הוא הכריז שהוא עובד עם ריצ'רד קרטיס ("אהבה זה כל הסיפור", "ארבע חתונות ולוויה אחת") וג'ון הודג' ("טריינספוטינג") על תסריט, ושאם התסריט יהיה טוב, נראה שהפרויקט ייצא לפועל.

אבל האם זה בכלל סיבה להתלהבות? ממתי בונד צריך במאי איכות במקום במאי בלוקבאסטרים? והאם בויל עדיין נחשב במאי איכות, בימינו?

נכון לעכשיו, כרגע המידע היחיד שמאושר הוא שדניאל קרייג חוזר לסדרה. אפילו תאריך היציאה שלו, שבעבר נקבע לנובמבר 2019, עלול בסוף להיות בכלל סוף השנה הנוכחית, על פי בויל. כלומר, בהנחה שהוא באמת יביים את הסרט.


פורסמה הרשימה הראשונה של המתמודדים בקאן, ונראה שיותר מתמיד, היא מורכבת מסרטים של במאים שהקהל הרחב לא מכיר. השמות המוכרים היחידים הם ז'אן לוק גודאר, אסגר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן") וספייק לי, כאשר ישנם גם הסרטים החדשים מהבמאים של "אידה", "גומורה" ו"משהו עוקב אחרי"*. זה לא אומר דבר או חצי דבר על איכות הסרטים, כמובן; רק על מידת העניין שהרשימה הזאת מעוררת ובינתיים היא, ובכן, לא מעוררת עניין.

יש לציין שזאת לא הרשימה של כל הסרטים שיהיו בקאן (עדיין יכולים להיכנס כמה סרטים לתחרות הראשית, ויכול להיות שיצוצו שמות יותר מעניינים במסגרות האחרות) אבל זאת בהחלט רשימה קצת מאכזבת בכמה שהיא לא מעניינת. למען האמת, אחד השמות הכי גדולים הוא של סרט שההקרנה שלו נעשית מחוץ לתחרות- "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" שהחליט, משום מה, לערוך את הקרנת הבכורה שלו בקאן, בפני קהל צרפתים חובבי שריקות בוז ושונאי בלוקבאסטרים אמריקאים. אמיצים שם בדיסני.

אבל נראה שכמו באופיר, גם פה העניין העיקרי הוא לא מי כן כאן אלא מי לא כאן – ונטפליקס לא כאן. תזכורת: אחרי ששנה שעברה, ההכנסה של סרטי נטפליקס לתחרות בקאן עוררה ביקורת רבה מצד התושבים הצרפתיים, קאן החליטה שנטפליקס יכולה לבוא, אם היא רוצה – אבל לא להתחרות באף מסגרת תחרותית. בתגובה, נטפליקס משכה את הסרטים שלה מהתחרות והודיעה ששוברים את החוקים.

אבל אם בסיפור של האופיר נראה שההחלטה הזאת עושה בושות לטקס, כאן לעומת זאת, נראה שהסיפור מקרין רע בעיקר על נטפליקס. זה הרי לא שקאן אמרו שנטפליקס לא יכולה להשתתף בפסטיבל, ואפילו לא בתחרות עצמה – אלא שהם רוצים שהסרטים שהיא מביאה למסגרות התחרותיות יוקרנו גם באולמות הקולנוע בצרפת כתנאי לכך שהם ישתתפו בתחרות, ואם לא – אין בעיה, הם יכולים להקרין את הסרטים שלהם מחוץ לתחרות. וזה, אממ, החלטה סבירה. אבל מסתבר שנטפליקס לא חושבים ככה ולכן הם משכו את הסרטים שהם הלכו להביא לפסטיבל (ביניהם – פרויקט ישן שהתחיל אורסון וולס והושלם בימינו, והסרטים החדשים של אלפונסו קוארון, ג'רמי סאולנייר ופול גרינגראס).

זה מצער, אבל קשה להגיד שפסטיבל קאן לא יכול להיות אותו דבר בלי הסרטים האלה. מצד שני, גם קשה להגיד שנטפליקס לא תוכל להסתדר בלי היוקרה של פסטיבל קאן. נראה שנוצר כאן סכסוך מיותר בסך הכל, שהיה יכול להימנע אם רק נטפליקס הייתה מסכימה לתת לפחות הפצה סמלית לסרטים המזורגגים שלה מה אנחנו כבר מבקשים, או מצד שני, אם החוק בצרפת היה פחות מטורף מ"צריך לחכות 3 שנים מזמן ההפצה בקולנוע של הסרט עד שהוא מופיע בסטרימינג", דבר שאולי היה גורם לנטפליקס לשקול את העניין מחדש. אז בין הפסטיבל שתופס מעצמו יותר מדי וענקית הסטרימינג שחוסמת גישה לראות על המסך הגדול סרטים ששייכים למסך הגדול, נראה שהמפסיד הוא בעיקר היוצרים שעבדו על הסרטים שלהם, הלכו לאולפן היחיד שהיה מוכן לממן את הסרט שלו, ועכשיו מגלים שבגלל קפריזות כאלה ואחרות – הן לא יוקרנו בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם.

* – התמונה בראש הדף לקוחה מהסרט הנ"ל, שנקרא "Under the Silver Lake" ויש לו אחלה טריילר.


אוקיי, יש עוד הרבה נושאים לדבר עליהם ומעט מקום. אז, יאללה, סיבוב בזק של מיני-מיני-קצרצרים, צא!

השמועות מתחממות סביב הליהוקים של החלק השני של "זה" – בינתיים, ג'סיקה צ'סטיין (שאם אכן תעבוד בסרט, זה יהיה שיתוף הפעולה השני שלה עם הבמאי, אחרי "מאמה"), ביל היידר וג'יימס מקאבוי כולם נזרקו לקלחת השמועות במה שנשמע טוב מכדי להיות אמיתי. נחיה ונראה. [THR]

טסה תומפסון לוהקה לרימייק הלא נחוץ ל"גברים בשחור". כריס המסוורת' עדיין לא רשמית בסרט, אבל נראה שגם זה די סגור. הבמאי הוא פ. גארי גריי ("Straight Outta Compton", "מהיר ועצבני 8"), והסרט מתוכנן לצאת ב-17 במאי 2019. [Collider]

אם ריחמתם על קולין טרברו אחרי שפוטר מ"מלחמת הכוכבים: פרק 9" – חבל. כמו שאומרים, כשנסגרת דלת בגלקסיה רחוקה, נפתח חלון שמאחוריו דינוזאורים. הבמאי חוזר ל"עולם היורה 3", סרט שקורה ואין לנו מה לעשות לגבי זה, גם אם נבקש נורא יפה שהוא לא יקרה. [Variety]

אם ריחמתם על באטגירל אחרי שג'וס ווידון הודיע שלא יעבוד על הסרט שלה יותר – חבל. DC בעצם הולכים לעשות את הסרט, והם שכרו תסריטאית שעבדה עד היום על.. שני סרטים נשכחים שקיבלו ביקורות גרועות והתסריט של "באמבלבי". מעורר תקווה, כל העסק הזה. [Paste]

ובינתיים, עדיין בעולם הקומיקס – פוקס מזיזה תאריכים. "המוטנטים החדשים", שעל פי התאריך המקורי שלו היה אמור לצאת כבר, נדחה בפעם השנייה – והפעם לעמקי 2019, אי שם באוגוסט. "אקס-מן: הפניקס האפלה", לעומת זאת, ל-14/02/2019. כל הדחיות האלה הם בטח סימנים מאוד טובים בנוגע לאיכות הסרטים הללו ובכלל לא דברים שאמורים לערער לנו את האמון באיכות שלהם. [Deadline]

ובינתיים, בסרטי קומיקס שאולי ייצאו טובים, מארבל הבינו לפתע ש"קפטן מארוול" מתרחש בעבר, ואם הוא מתרחש בעבר אז אפשר להחזיר את אחת הדמויות האהובות שמתה בטרם עת – רונאן. מה זאת אומרת מי זה רונאן? הנבל ההוא מ"שומרי גלקסיה". נו, זה שהוא לי פייס קבור מתחת להררי מייקאפ. לא מתרגשים? אז מה לגבי חזרה למסך הגדול של הסוכן קולסון, נשמע יותר טוב? [Polygon]

דני וילנב מודיע שהעיבוד שלו ל"חולית" יהיה בעצם שני סרטים (ואולי יותר) וכמו כן ש"חולית" יהיה ""מלחמת הכוכבים" למבוגרים" כי למה סתם לעשות סרט אם אפשר לעשות סרט ותוך כדי ללכלך על סרט אחר? [IndieWire, The AV Club]

רימייק לייב אקשן של דיסני מספר.. 20? 30? מי סופר כבר?: הקורבן הפעם הוא "היפהפייה והיחפן". איך נראית פסטה בCGI? בוא נגלה יחדיו. כלומר, כל מי שמאיתנו שיירשם לשירות הסטרימינג של דיסני, כי הסרט הזה ייצא רק שם. עוד לא ידוע על ליהוק או תסריטאים, אבל הבמאי של הסרט הוא הבמאי של "סרט לגו נינג'גו".[Vulture]

אדם סנדלר החליט שנמאס לו להיות רק בקומדיות גרועות, או שאולי הוא סתם לא הבין לאיזה סרט הוא נרשם אבל הסיכום של הדברים זה שהוא יופיע בסרט החדש של האחים ספדי ("גוד טיים") שמרטין סקורסזה מפיק – מסוג הסרטים שלא שולחים אותו לחופשה עם חברים שלו, אלא כאלה שבהם הוא באמת צריך לשחק. [Independent]


במקור, רציתי לסיים את הקצרצרים במשהו נחמד ומצחיק כמו הראיון של ויל פרל עם חואקין פניקס, אבל כשענק קולנוע מת, צריך לתת לו את המקום הראוי לו. מילוש פורמן, אחד מהבמאים הטובים שידע המסך, הלך לעולמו. הוא אחד מהבמאים הבודדים שביימו שני סרטים שזכו בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ("קן הקוקיה" ב-1975, ו"אמאדוס" ב-1984), וחוץ מהם הוא ביים גם את העיבוד המופתי למחזמר "שיער", את צמד הביוגרפיות הקולנועיות המשובחות שלו "לארי פלינט – האיש והסקנדל" ו"איש על הירח", וזה בלי להזכיר את כל הסרטים שלו שביים בצ'כיה כמו "נשף מכבי האש" ועוד. פורמן היה האנטי-תזה לתיאוריית האוטר ששמה את הבמאי כסיבה היחידה להצלחת הסרט. למרות שהוא ניפק לכל הפחות חמש יצירות מופת, תמיד היה נראה שהקהל משוכנע שההצלחה שלהם תלויה במישהו אחר – בין אם זה חומר המקור ("אמאדוס"), או השחקנים הראשיים (ג'ים קארי ב"איש על הירח", ג'ק ניקולסון ב"קן הקוקיה"). אולי זה בגלל שהוא נמנע מסימני היכר, או אולי זאת הנטייה לעסוק בביוגרפיות ודרמות, אבל למרות הרזומה מעורר הקנאה שלו, היה משהו צנוע שאפף אותו ואת הסרטים שלו שמנע מאנשים להלל אותו כגאון יום וליל, וזה מה שהפך אותו, אולי, לקולנוען כזה דגול. יהי זכרו ברוך. (ועוד אבדה שעליה התבשרנו הבוקר היא שגם אר. לי ארמי, הסמל הקשוח מ"פול מטאל ג'קט" נפטר.)