ביקורת: עיר החטאים – עלמה להרוג

תשע שנים אחרי, העיר אותה עיר והחטאים אותם חטאים. אלה אנחנו שהשתנינו
שם רשמי
עיר החטאים: עלמה להרוג
שם לועזי
Sin City: A Dame to Kill For
סרט מס' 2 בסדרת עיר החטאים

‏"עיר החטאים " יצא ב-2005 ולא ראינו אף פעם דבר כזה. אוסף של אלימות וסטריפטיז בשחור ‏לבן, בלי אפור, אבל עם הרבה אדום ובלונד וצבעים אחרים שמבליחים מדי פעם. מהרגע שהסרט ‏יצא לאקרנים, דיברו על סרט המשך. "עיר החטאים" מבוסס על סדרת ספרי הקומיקס של פרנק ‏מילר, ובסדרה הזאת נותרו עוד סיפורים רבים שלא הוסרטו. הקהל רצה עוד. רוברט רודריגז רצה עוד. גם רבים מהשחקנים רצו עוד. אבל משום מה זה התעכב, ואז התעכב עוד. במקום בשנה ‏הבאה זה היה אמור לצאת בשנה שאחריה, ובשנה שאחר כך. בסופו של דבר, עברו תשע שנים עד ‏שסרט ההמשך המיוחל ל"עיר החטאים" הגיע. וכך יצא שבאותה השנה אנחנו מקבלים סרטי המשך ‏גם ל-"300" וגם ל"עיר החטאים". זאת שנה מצוינת לסרטי המשך מאוחרים מדי לסרטים המבוססים על ספרי קומיקס של פרנק מילר והיו בזמנו נורא פופולריים בגלל סגנון ויזואלי ‏חדשני ויוצא דופן. בכיכובה של אווה גרין.‏

אבל ממבט על "עיר החטאים" החדש – "עלמה להרוג" בתרגום העברי החירש – לא הייתם מנחשים ‏שעבר כל כך הרבה זמן. "עיר החטאים" החדש נראה ממש כמו "עיר החטאים" הישן. הסגנון ‏הויזואלי המיוחד, המשחזר את ציורי הקומיקס, נראה זהה (אבל בתלת-מימד. והאמת, המלאכותיות של התלת יושבת יפה על המלאכותיות של הסגנון הזה). חומר ‏המקור, כמובן, לא השתנה, והסיפורים נשארו אלימים ופשטניים כמו שהיו. מיקי רורק חזר לתפקיד ‏מארב. הבטן של ג'סיקה אלבה חזרה לתפקיד ננסי. ברוס וויליס, כהרגלו, משתתף בסרט למרות שהוא בעצם מת. ג'וזף גורדון לויט מגיע ומתנהג כמו האיש הכי מגניב ביקום כי הוא ג'וזף גורדון לויט.

‏"עיר החטאים" הוא פי-אלף-יותר פילם-נואר, ספרות אקסטרה-זולה, עולם שחור לבן שבו הביריונים ‏הם גיבורי-על חסיני כדורים והפם-פטאל – אלילה שיכולה לפתות גם את בודהא ולהכריח אותו ‏לשדוד בשבילה סניף של סבן אילבן. כל הגברים גברים, וכל הנשים זונות. ‏בלי הרבה הגזמה: כל ‏אישה בסרט הזה היא או זונה, או חשפנית או אווה גרין, שמעבירה כאן יותר זמן עירומה מאשר ‏לבושה.לתלונות על המיזוגניה הקיצונית שהסרט לוקה בה אפשר לענות כך: הרי זה כל העניין. ‏‏"עיר החטאים" הוא פנטזיה ילדותית, ולא מתבייש בזה; הוא מתרחש בעולם אחר, פנטסטי ורחוק ‏מהמציאות לא פחות מהארץ התיכונה. מצד שני, אפשר היה גם לשאול מה בוער לפרנק ‏מילר ורוברט רודריגז לחזור ולהתפלש דווקא בתוך הג'אנק הזה.‏

כמו "עיר החטאים", גם "עלמה להרוג" מורכב מכמה סיפורים שונים, שלא בהכרח מוקרנים ‏בסדר התרחשותם – ובנוסף לזה מתרחשים לפני, אחרי ובמשך אירועי הסרט הראשון, מה שהופך ‏את הכרונולוגיה של הסדרה הזאת לחידת הגיון מאתגרת. קשה לומר בבטחון בלי תרשים ‏מדוקדק, אבל נדמה לי שהסדרה סותרת את עצמה בנקודה או שתיים: עם מה שעובר על ננסי בסרט הזה, היא היתה אמורה להיראות אחרת בחלקים של הסרט הראשון. מה שבטוח, היעדרותו של קלייב אוון מהסרט החדש היא חור משמעותי בעלילה.

נחמד שרובו של הסרט הוא לא "המשך" בבחינת "הנה מה שקרה אחר כך", אלא הגדלה והרחבה ‏של העולם שתואר בסרט הראשון; יש פרטים שהוזכרו בסרט הראשון שמוסברים רק כאן, מה ‏שעוזר לשני הסרטים להיראות כמו שני חלקים של שלם אחד. החוליה החלשה היא דווקא הפרק ‏הסוגר את הסרט, היחיד שאינו מבוסס על קומיקס קיים אלא נכתב (על ידי פרנק מילר) במיוחד עבור ‏הסרט, וממשיך את סיפורה של ננסי (ג'סיקה אלבה). מה שהיה אמור להיות הדובדבן שבקצפת של ‏הסרט מתגלה כפרק סתמי לחלוטין שחוזר על דברים שכבר ראינו ונסגר באופן מאכזב, מה שמחזק את ההשערה ‏שפרנק מילר שכח את הכשרון שלו איפשהו בסביבות ניין-אילבן.‏

אז האם "עיר החטאים: עלמה להרוג" באמת כל כך גרוע ביחס לסרט הראשון? לא, לא ממש. הם ‏למעשה כמעט אותו הדבר, לטוב ולרע. אז למה ‏‏"עיר החטאים" היה אירוע קולנועי שכולם התלהבו ‏ממנו, ו"עיר החטאים 2" מתקבל במשיכת כתף ‏קולקטיבית? פשוט. הוא מגיע תשע שנים מאוחר ‏מדי. הסגנון הויזואלי הוא כבר לא חידוש, הסרט הישן ‏לא ממש עמד בפגעי הזמן, והקהל עבר ‏הלאה. העיר אולי לא השתנתה, אבל הצופים כן. מכיוון שהסרטים כל כך דומים זה לזה, יכולתי לומר שכל מי שנהנה מ"עיר ‏החטאים" ‏הראשון יהנה גם מהשני, אבל אני לא בטוח שזה נכון: מי שראה את "עיר החטאים" הראשון ‏כשהוא בן ‏‏15 שמתלהב נורא מאלימות מוגזמת וציצים מבוגר היום כמעט בעשור וייתכן בהחלט ‏שהיום ‏הוא מתעניין בדברים קצת יותר מתוחכמים.‏ אבל אם אתם עדיין רוצים להנמיך (באופן אירוני ומודע ‏לעצמו) את הסטנדרטים ולצפות בזבל יפהפה – זה עדיין כיף.‏


פורסם במקור בוואלה