סטארטרק

Star Trek

במאי: ג'יי. ג'יי. אברמס
תסריט: רוברטו אורקי, אלכס קורצמן
שחקנים: כריס פיין, זכארי קווינטו, אריק באנה, קרל אורבן, סיימון פג, לאונרד נימוי

החלל. הגבול האחרון. אלה הם קורותיו של ג'יימס ט. קירק, אביר ג'די צעיר, במשימתו להציל את האנושות מהאימפריה הרומולנית המרושעת, להפוך לטייס החלל הטוב ביותר בגלקסיה, ולהתגבר על תסביך האב שלו.

אין ספק: 'סטארטרק' הוא סרט 'מלחמת הכוכבים' הטוב ביותר שנראה על מסכינו מאז 'האימפריה מכה שנית'. תמצאו בו קרבות חלליות בומבסטיים, מכות, יריות, חרבות אור (טוב, סתם חרבות, אבל העקרון זהה), גלקסיה מאוכלסת בחייזרים בצבעים וגדלים שונים, ואפילו מקומו של הפאב השכונתי שלקוחותיו הם יצורים מוזרים מרחבי הגלקסיה לא נפקד. רק בעיה אחת קטנה יש בכל הסיפור: את הסרט החליטו, משום מה, למקם לא בגלקסיה של 'מלחמת הכוכבים' אלא בזו של 'מסע בין כוכבים'. לכו תבינו.

ג'יימס ט. קירק (כריס פיין) נולד בערך חמש דקות לפני שאביו, קצין מיתולוגי בצי הכוכבים של הפדרציה, נהרג במשימת גבורה. כמו כל מי שגדל בלי אבא בקולנוע, קירק הופך להיות ילד מופרע, שהתחביבים שלו כוללים ריסוק כלי רכב עתיקים לצלילי מוסיקה קלאסית (בעתיד שבו הסרט מתרחש, הביסטי בויז נכנסים תחת ההגדרה הזאת). כשהוא מגיע לגיל מבוגר מספיק אבל עדיין לא מפסיק עם השטויות, ניגש אליו קפטן פייק (ברוס גרינווד) ומציע לו לתעל את היצרים הברדקיסטיים שלו לאפיקים חיוביים: להתגייס לצי הכוכבים.

ואכן, אף על פי שקירק הופך במהירות ראויה לציון לשאקל הכי גדול באקדמיית הצי, חניך מצטיין שכל הבחורות נופלות לרגליו (חוץ מאיזו אחת, אוהורה), ניכר שהוא לא מוותר על סגנון החיים הפרוע שאפיין אותו קודם – הוא רק משכלל אותו. זה מביא במהירות לעימות בינו לבין ספוק (זכארי קווינטו, 'גיבורים'), מדריך באקדמיה, בן לגזע הוולקנים הידוע בהיותו גזע של בוקים מחושבים וחסרי רגשות. אבל כשעולם הבית של הוולקנים מותקף על ידי חללית-ענק מסתורית, השניים האלה צריכים ללמוד לעבוד ביחד, ומהר.

לפני כל דבר אחר, 'סטארטרק' הוא סרט אקשן. יש בו יותר אקשן ממה שהיה בחמשת הסרטים האחרונים בזיכיון 'מסע בין כוכבים' ביחד. מהבחינה הזו, הדמות שיצאה הכי מסכנה מהסרט הזה היא זו של ספוק: הוא מתעקש, כמו טמבל, על התנהגות נבונה והגיונית כשברור שהפתרון האידיאלי לכל הבעיות שעולות בסרט הוא ללכת מכות. הסצינה המרשימה ביותר בסרט היא אכן סצינת מכות שמסתיימת בנפילה חופשית – והיא נראית פשוט כמו סימפוניה של אדרנלין גועש. למרבה הצער, היא באה איפשהו לקראת אמצע הסרט ואחריה מורגשת נפילה מסוימת. אבל בסך הכל, אין מה להתלונן: חובבי היריות והפיצוצים בהחלט ימצאו ב'סטארטרק' את מבוקשם.

מצד שני, 'סטארטרק' הוא גם סרט של 'מסע בין כוכבים'. הוא מתחיל כפריקוול שמתאר כיצד נפגשו הגיבורים מסדרת הטלוויזיה המקורית בהיותם צעירים ופוחזים, ועושה בזה עבודה יפה מאוד. פיין וקווינטו מפגינים את האישיות המוכרת של קירק וספוק, בלי להיגרר לחיקויים פארודיים של המקור, וגם מוסיפים לה איזה מגע יחודי משלהם. קירק הוא לא סתם הטיפוס האימפולסיבי הנועז – לעיתים קרובות הוא השמוק האימפולסיבי הנועז, ולהדחקת-הרגשות של ספוק ניתן רקע היסטורי-תרבותי מעניין, ביחד עם נטיה לקרוס ברגעים קריטיים.

גם דמויות-המשנה מספקות לסרט רגעים משעשעים לרוב. ראויים לציון במיוחד צ'כוב (אנטון ילצ'ין) – קצין רוסי עם מבטא כל כך כבד עד שאפילו המחשבים לא מצליחים להבין אותו; הקצין הטכני סקוטי (סיימון פג) – מדען מטורף שלמרבה המזל עובד בצד של הטובים, וד"ר מקוי (קארל אורבן), הרופא ההיפוכונדר. חבל רק שהתפקיד של הצלע הנשית בחבורה, הקצינה אוהורה (זואי סלדאנה), הוא בעיקר להיות החתיכה שברקע.

התסריט, העיצוב ופס הקול של 'סטארטרק' כוללים המון התייחסויות לזיכיון לדורותיו. כמעט כל משפט סטאר-טרקי קלאסי וכל אלמנט מוכר מהסדרה, מ"היא יכולה לעמוד בעוד הרבה מזה!" ועד החולצות האדומות, זוכה לציטוט. עם זאת, הציטוטים האלה אינם מכבידים – הם יעלו חיוך על פני אלה שמכירים את החומר, ולא יפריעו מדי לכל האחרים.

אלא שמבחינת המהות, המבנה המסורתי של סיפורי 'מסע בין כוכבים' – תעלומה בחלל סביב תופעה מדעית כלשהי, שמנסים לפתור אותה לפני שהזמן אוזל – מושלך ב'סטארטרק' אחר כבוד לפח האשפה. אפשר להבין למה: המבנה הזה לא היה עובד היטב בסרט שלא בדיוק מעודד את השימוש בשכל, לא ככלי עלילתי ולא בתור עצה טובה לחיים. לקראת סופו של 'סטארטרק' מגיע אמנם איזה טוויסט שאפשר להגדיר כ"מדעי", אבל נראה שהוא נועד להכשיר יותר את הקרקע לסרטי ההמשך ופחות לגרום לצופים להעריך את התסריט בזכות האינטליגנציה שלו.

בתור סרט אקשן טהור, 'סטארטרק' הוא אחד הסרטים הטובים של הקיץ הנוכחי, וגם מי שמעולם לא שמעו על 'מסע בין כוכבים' לפני כן יוכלו ליהנות ממנו. אני לא בטוח מה יחשבו עליו החובבים השרופים, אבל קשה לקחת ממנו את העובדה שהוא לוקח את 'מסע בין כוכבים' למקומות שאיש (מלבד, אולי, ג'ורג' לוקאס), לא צעד בהם קודם לכן.