אבק כוכבים

במקור: Stardust
במאי: מתיו ווהן
תסריט: מתיו ווהן, ג'יין גולדמן
על פי ספרו של ניל גיימן
שחקנים: צ'רלי קוקס, קלייר דיינס, מישל פייפר, רוברט דה נירו, סיינה מילר

היה היה איש צעיר שחפץ לכבוש את לב אהובתו. אף על פי שהדבר, בנוגע לסרטים, אינו לגמרי מוזר (שכן כמעט כל סרט באשר הוא, שהיה או שיהיה אי פעם, עשוי להתחיל בצורה דומה), היו הרבה דברים בנוגע לסרט הזה שהיו יוצאי דופן. האיש הצעיר ההוא, ששמו היה טריסטן ת'ורן, חי באנגליה, בכפר קטן הגובל בממלכת סטורמהולד הקסומה. וכידוע, צעירים תמימים שחיים בכפרים קטנים נוהגים לצאת להרפתקאות מסמרות שיער, שבהם הם מביסים דרקונים וממגרים את כוחות האופל. אבל טריסטן ת'ורן לא התעניין בדבר מכל אלה; הוא לא רצה בתהילה או בעושר, אלא רק בלב אהובתו. לה הבטיח עולם ומלואו, והתכוון לכל מילה. ולכן, כשלילה בהיר אחד צפו הוא ובחירת ליבו בכוכב שנפל, נשבע טריסטן להביא לה את אותו כוכב – ומיד יצא לדרך.

כאן המקום לציין שטריסטן עצמו (צ'רלי קוקס; דמיינו את אורלנדו בלום עם כשרון משחק) חב את קיומו ללילה שבו אביו ביקר בממלכת סטורמהולד, שם פגש נערה שנשבתה בידי מכשפה, וקנה ממנה פרח במחיר נשיקה. ממלכת סטורמהולד, זאת עליכם לדעת, היא מסוג המקומות שבהם דברים כאלה קורים כל הזמן. קשה למצוא שם צפרדע, עז או עפרוני מצויץ שאינם, למעשה, נסיך מקולל, או לכל הפחות נער-חוה מכושף. ומשום כך, גילה טריסטן שלא מציאת הכוכב היא החלק הקשה, כי אם לקיחתו חזרה אל אנגליה. שכן לאותו כוכב, ששמה איביין (קלייר דיינס, הזוהרת בכמה מובנים), היתה דעה משלה בנושא, והיא לא התלהבה מהרעיון להינתן כמתנה רומנטית למישהי שבוודאי תשים אותה על המדף ותנקה אותה מאבק פעם בשבוע. ולא היה זה המכשול היחיד: כוכב נופל הוא דבר נדיר ויקר ערך, ולכן היו אנשים נוספים בממלכה שעסקו בחיפוש אחריו, ביניהם מכשפה קפואת לבב (מישל פייפר, ששוב משחקת את הביצ'ית ונהנית מכל רגע, ונראית ממש טוב בשביל בת 1600) ומספר קטן והולך של נסיכים יפי תואר וששים אלי קרב. סיפוריהם של הכוכב וכל המחפשים אחריו דומים לשלושה או ארבעה סיפורי אגדה, קלועים זה בזה.

'אבק כוכבים' הוא סרט פנטזיה – זאת הצהרה שלא תפתיע אף אחד. אבל 'אבק כוכבים' הוא סרט פנטזיה די חריג. את רוב סרטי הפנטזיה ניתן לחלק לשני סוגים: מצד אחד סיפורי אגדה המותאמים לילדים רכים והוריהם הדאגנים, ולכן מקפידים שלא להכיל שמץ של אלימות או רמז למין, שלא להזכיר מוות; ומצד שני, גל סרטי הפנטזיה שהגיע בעקבות 'שר הטבעות', שנוטים לקחת את עצמם ברצינות תהומית, ובהם גורלו של עולם חופשי כלשהו תמיד מונח על כף המאזניים. 'אבק כוכבים' הוא לא זה ולא זה, אלא משהו באמצע. הוא מתרחש בעולם שמזכיר את סיפורי האגדות המקוריים של האחים גרים, שנטו להיות עניין אפל ואכזרי, ובכל זאת, כל מה שקורה בו מלווה בחיוך. אפילו המוות הוא לא כזה נורא. נסיכי סטורמהולד, למשל, עוסקים באופן אובססיבי ברציחה הדדית; אבל אף אחד לא לוקח את מעשי הטבח קשה מדי, כולל הנרצחים עצמם, שממשיכים גם אחרי מותם ללוות את המאורעות כצופים מהצד ולהשמיע הערות מהיציע.

'אבק כוכבים' בא ליהנות. כדי להשיג את המטרה הקדושה הזאת, הוא מפריח זיקוקים ומחלק ממתקים לכולם: כפי שנאמר במקורות: סיף, קרבות, נקמה, מרדפים, בריחות ואהבת אמת. יש נופים מרהיבים (רבים מהם אפילו אינם ממוחשבים), רומנטיקה חסרת בושה, והומור בכל צבעי הקשת, כולל שחור וורוד. הזוגיות של טריסטן ואיביין מקסימה, בעיקר כשהם לא סובלים זה את זו; עקיצות מילוליות תמיד נשמעות טוב יותר באנגלית של פעם ("דביל קסום מעופף" יתווסף לרשימת העלבונות הקולנועיים הגדולים). הסרט גם יכול לספק הרבה בידור למי שמעדיף סוג אחר של צפייה בכוכבים: הרבה שחקנים, בעיקר מהזן הבריטי, מתחבאים בו בתפקידי אורח קטנים וגדולים. אורח הכבוד הוא רוברט דה נירו, המגלם את הפיראט העליז קפטן שייקספיר (ברור שיש גם פיראטים. הרי מהו סיפור הרפתקה ראוי לשמו בלי פיראטים?) – והדמות הזאת היא בקלות הדבר הכי טוב שרוברט דה נירו עשה בעשר השנים האחרונות לפחות.

הגייהדס – מעריצי ניל גיימן – שבין הקוראים תוהים עכשיו מי זה לעזאזל קפטן שייקספיר, ומה הקשר שלו ל'אבק כוכבים', כי בספר של גיימן שעליו מבוסס הסרט אין דבר כזה. יש להבהיר: הסרט 'אבק כוכבים' שונה מהספר, ובכך אני לא מתכוון שנתנו את השורה של סקונדוס לטרטיוס, אלא להבדלים אמיתיים וגדולים. חלקים גדולים מהספר לא נמצאים בסרט, ולהיפך – וזה ממש בסדר גמור. רוח הדברים העליזה נשמרה, וזה מה שחשוב.

תלונה אחת על העיבוד בכל זאת צריכה להישמע: אגדות טובות הן רזות. הן לא נמשכות יותר מדי זמן, ואין בהן עלילה מורכבת מדי. זה לא דבר שאפשר לומר לעתים קרובות על סרטים טובים, אבל קיצוץ של כמה דקות מפה ומשם לא היה מזיק ל-'אבק כוכבים'. אחד הדברים שקיימים בסרט ולא בספר הוא סצנת שיא, כי בסרט חייבים שיהיה בסוף קרב פנים אל פנים של הגיבור והנבל. כמו רוב הסרט, סצנת השיא יפה, משעשעת ומצחיקה עד לנקודה מסוימת, אבל היא גם ארוכה מדי, ונגררת למלודרמטיות מוגזמת שהסרט הצליח להימנע ממנה עד אותו רגע. בנוסף, עודף הקריצות וההתחכמויות עם הקהל גורם לסרט להיראות לרגעים קצת דומה מדי לפרודיה, ולאבד קצת מהחן האגדתי שלו. קשה להיסחף אל תוך עולם קסום כשאתה עסוק בזיהוי סלבריטאים.

רבים – וכשאני אומר "רבים" אני מתכוון לכל מי שכתב על הסרט הזה, בכל מקום, בכל פורמט וככל הידוע לי בכל שפה – משווים את 'אבק כוכבים' לסרט ידוע שיצא לפני עשרים שנה, שעוסק גם הוא בסיף, פיראטים ואהבת אמת. אתם יודעים, זה עם הנסיכה. זאת לא השוואה הוגנת: השאלה, בעצם, היא האם 'אבק כוכבים' יהיה כמוהו, קלאסיקת-על שאנשים יידעו בעל פה, שורה אחרי שורה, בעוד עשרים שנה? אני לא חושב. הטקסטים ב'אבק כוכבים' לא עד כדי כך טובים. אבל למה לדאוג למעמד של הסרט בעוד עשרים שנה, כשאפשר ליהנות ממנו עכשיו? 'אבק כוכבים' אולי לא לגמרי קסום, אבל בהחלט מקסים.