|
|
|
|
||
|
|||||
|
|
הרקדנית והחייל
מאת חנה לביא
1. חוץ. תחנת רכבת צפון, תל אביב. יום.
אנשים ממהרים, רכבות עוצרות ונוסעות. אנשים עולים ויורדים. ענת, בחורה בת עשרים ומשהו ממהרת לרכבת, מעיפה מבט מודאג לעבר שעון התחנה הגדול. השעון מורה על שש וחמישים דקות. ענת רצה, מועדת ונופלת. מספר אנשים מתקרבים אליה. כואב לה. היא מנסה לקום אך לא מצליחה. תכולת התיק של ענת מתפזרת על הרציף. בין שאר החפצים, זוג נעלי בלט ורודות.
גבר הכל בסדר?
ענת כן.
הגבר ממשיך בדרכו. אשה נעצרת.
אשה מה קרה לך?
ענת שום דבר.
אשה את בטוחה?
ענת זה בסדר.
אשה אני מזמינה אמבולנס.
ענת לא. רק לא אמבולנס!
האשה מתעכבת קצת וממשיכה בדרכה. חייל, עמוס בתרמיל ונשק, מגיע בריצה לתחנה. הוא רץ לרכבת החונה בתחנה ואז הוא מבחין בענת. כשהוא מתחיל לעלות לרכבת, הוא מסתכל עוד פעם על ענת, יורד ומתקרב אליה.
חייל קרה לך משהו?
ענת נפלתי. זה מה שקרה לי.
חייל את רוצה שאני אעזור לך לקום או שאת רוצה לשבת?
ענת לקום. אני חייבת לנסוע.
חייל מה לנסוע? כואב לך, לא?
ענת יש לי בחינה.
החייל מרים את ענת מהרציף ומוביל אותה צולעת וכואבת לספסל הקרוב. הוא אוסף את החפצים המפוזרים אל התיק. מראה לה נעל בלט ורודה.
חייל זה שלך?
ענת של מי זה יכול להיות? בטח שזה שלי. יש עוד אחת.
החייל מוצא את הנעל השנייה וממהר לשים גם אותה בתיק. הוא שם את התיק על הספסל לידה. הוא מבחין ברכבת שלו שמתחילה להתקדם, רץ אל הרכבת, אך הרכבת בורחת.
חייל כוססס...
ענת מסתכלת על הקרסול. הקרסול עקום ונפוח. החייל מסתכל על שעון התחנה. השעון מורה שבע. החייל חוזר אל ענת.
חייל פספסתי אותה. כל חמש דקות איחור - שעה ביציאה, חצי שעה איחור - הלך כל השישבת.
ענת בגללי. אני מצטערת.
החייל מתיישב על יד ענת על הספסל.
חייל תראי. או שאני מזמין לך פה איזה טקסי שיקח אותך לאיזה בית חולים, או שאני מעלה אותך על הרכבת ותעשי מה שאת רוצה. אני צריך להיות בשמונה וחמש עשרה דקות בבנייני האומה ירושלים. יש לי עוד עשר דקות עוד אחת.
ענת שותקת. החייל מסתכל על הקרסול הפגוע.
חייל אני מביא לך משהו לשתות ואחרי זה הייתי פה. מה את רוצה לשתות?
ענת אני רוצה לדעת מתי יש לי רכבת לחיפה. אתה יכול לברר לי מתי יש לי עוד רכבת לחיפה?
חייל מה יש לך בחיפה?
ענת בחינה. אני רקדנית. אודישן.
חייל אז מה את צריכה לעשות שם? לרקוד?
ענת לפתור תרגילים במתימטיקה. בטח שלרקוד.
החייל מסתכל על הקרסול שמתנפח.
חייל יש לך שבר.
ענת עזרת לי מספיק. תודה. אבל עכשיו אני בסדר. זה ממש שום דבר. זה אפילו לא כואב לי.
ענת פונה הצידה. החייל קם.
חייל אה. אז מה את רוצה שאני אביא לך לשתות?
ענת יותר חשוב שתשאל מתי יש לי עוד רכבת לחיפה.
חייל בסדר. אבל אם אני כבר הולך אני אביא לך משהו לשתות. אז מה את רוצה?
ענת משהו דיאט.
חייל רקדנית, איך לא תשתה דיאט?
רכבות נכנסות ויוצאות. הספסל ריק. החייל חוזר עם משקה דיאט. החייל מחפש את ענת. הוא רואה אותה עומדת במרחק מה מהספסל, שואלת אנשים שאלות. הוא רואה אותה אך לא שומע את דבריה ברעש הרכבות. הוא מתקרב אליה ומפתיע אותה.
חייל הם אמרו שיש לך רכבת בשבע שלושים ושבע. אני חושב שזה ממש לא לעניין שאת דורכת על זה. (הוא פותח לה את בקבוק השתיה) הנה, תשתי.
ענת נשענת עליו, כשהיא שותה. הוא מוריד מעל כתפיה את התיק. הוא מוליך אותה, צולעת, בחזרה לספסל. הוא מסתכל על השעון. השעון מורה על שבע ושלושים.
חייל תרבות יום אל"ף. בנייני האומה בשמונה וחמש עשרה דקות. אני חייב לזוז.
ענת אז תזוז. למה אתה לא זז? רק שתבוא כבר הרכבת.
חייל להקת בת-שבע. הופעה. המפקד אמר שיש עוד דברים בחיים חוץ מבחורות וכסף. כמו מחול, למשל, וכל מיני דברים כאלה. ביי.
החייל מתרחק מספר צעדים. ענת מסתכלת על הקרסול הנפוח. היא צועקת אחריו בצעקות מהולות בבכי.
ענת כוסאמק על להקת בת שבע. לא קבלו אותי. בגלל זה יש לי בחינה לרויאל קומפני. יותר טוב! בוחנת בריטית באה במיוחד מלונדון.
החייל ממשיך ללכת אם כי ניכר עליו שהוא שומע את דבריה. הוא נעצר.
ענת אלוהים, מה אני אעשה? אם רק היתה פה באיזה מקום תחבושת.
החייל מתקדם עוד מספר צעדים ושוב נעצר. הוא מחפש בתרמיל תחבושת אישית, מוציא אותה וחוזר אל ענת. הוא פותח את עטיפת התחבושת בשיניו וחובש את הקרסול תוך שהוא עוקב אחר תגובותיה. היא מעוותת את פניה מכאבים אך מתאפקת לא לצרוח. כשהוא רואה שהיא סובלת הוא מפסיק מדי פעם את החבישה.
חייל בוא'נה, אני מקווה שאני לא עושה לך פה נזק.
ענת לא. אתה ממש בסדר. אתה חובש?
חייל רובאי שלוש, הנדסה קרבית.
ענת מסתכלת על השעון. רכבת נעצרת בתחנה. השעון מורה על שבע ושלושים.
ענת הנה. זאת שלי.
החייל עוזר לה לקום. היא לא מצליחה לנעול את הנעל על הרגל החבושה. הוא לוקח את התיק שלה ואת הנעל. הם מתקדמים אל הרכבת. היא נשענת עליו, מתקדמת על רגל אחת כשהרגל הפצועה באוויר. הוא מביא אותה לרכבת.
חייל בהצלחה עם הזאתי הבריטית.
ענת תודה.
ענת מנסה לעלות על הרכבת ללא הצלחה. החייל עוזר לה לעלות. הרכבת מתחילה להתקדם. החייל נשאר על הרכבת.
קולה של ענת מה אתה עושה? להקת בת שבע!
קולו של החייל זין על להקת בת שבע. מתי את צריכה להיות שם?
קולה של ענת בשמונה וחצי. בשמונה וחצי על הבמה, לבושה, מסורקת, הכל.
הרכבת מתרחקת מן התחנה.
סוף
|
