תהליך הליהוק שבנינו לפרויקט הזה היה יוצא דופן. בדרך כלל יש תסריט, ורק אז ההפקה מתחילה לזוז, מארגנים מימון ומלהקים שחקנים. פה, עוד לפני זכייתו של גיא בוסקובויניק, פרסמנו כרזות שאנו מחפשים שחקנים למיזם ייחודי - אבל אנחנו עוד לא יודעים לאיזה דמויות.

זה דווקא עבד. האודישנים היו עמוסים וסוכנויות שחקנים שלחו אלינו אין סוף שמות. תוך יומיים סגרנו את ההרשמה לאודישנים, והיינו צריכים לפרוס אותם על פני יום נוסף. ישבנו על כסאות לא מרופדים ואכלנו הרבה וופלים, עד שבחרנו את אסף, מירב ושלמה (שלא מופיע בתמונות).

את יום הצילומים הראשון התחלנו באישון לילה. כדי להעמיד את "הדלת" לגן עדן בתוך חלל ריק, מחלקת הארט בשיתוף עם נגריה מוסמכת בנתה מתקן מיוחד שיעמיד את הדלת באוויר, ללא משענת. ואז התברר שהמתקן היה גדול מכדי להיכנס למשאית הציוד. ארררג!

בשוט הכניסה של יניב השתמשנו בתנועת סטדי-קאם. אנשי הצוות, שהחזיקו תאורה וכבלים, זזו יחד עם אסף השחקן, והתפללו בשקט שאוני, הסאונדמן, לא ישמע את דפיקות הנעליים על פרקט העץ.

כל חריגה בזמנים היתה עשויה לגרום לכך שבסרט הסופי יהיה פחות שוט או שניים. לכן כל כך רווח לנו כשהצלחנו להעמיד את הדלת במקום. איזה כיף היה לפרק אותה בבעיטות בסוף יום הצילומים ולזרוק לזבל.

את הסצינה במעלית (זו שאתם עדיין לא מכירים) בחרנו לצלם במעלית מיוחדת מאד בבניין מגורים בתל אביב. באחד השוטים השתמשנו במכונת עשן. למכונה הזו היתה נטייה לנפוח נפיחות עשן סמיך מדי פעם, וכשפירקנו אותה באופן זמני כדי שדייר בכסא גלגלים ייכנס למעלית, המכונה פלטה את הפליטה הגדולה מכולן והציפה אותו בעשן. הוא שתק. יש לנו מזל שהוא לא חטף התקף לב, זה היה עולה לנו הרבה כסף.

בתחנת דלק היתה מכונית ערסים שעצרה לתדלק תוך שהם משאירים את המנוע דולק. ביקשנו מהם בנימוס לדומם מנוע. הם עיקמו עלינו גבה. התנצלנו חלושות וביצענו נסיגה טקטית מזורזת.

בסיום הצילומים היה צורך להשלים מספר שוטים של הצנצנת. על המלאכה הופקד צוות מצומצם שניסה לזרוק את השקלים בתאורה הקלושה. מסקנה: אל תנסו לקלוע מטבעות לתוך חור קטן באמצע הלילה.