סרט נפלא גונקל (שבת, 03/01/2004, שעה 23:25) תגובה 146033 סופיה קופולה מבססת את המעמד שלה כסמאחית מהחזקות של הדור החדש - יותר מפרודה כנראה - בסרט שעושה שימוש נהדר בשניים מהשחקנים הכי טובים שמסתובבים כרגע בפינות הפחות מוארות של הוליווד. היופי הוא שהחלוקה בין חלק הסלפסטיק בהתחלה לבין יתר הסרט הדרמטי, נראית זורמת לחלוטין בזכות היכולת של מאריי לבטא פנים כל כך שונות של דמות מורכבת.

		סרט נפלא ברווז גומי (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 1:38) תגובה 146040  בתשובה לגונקל החלק הראשון לא היה רק סלפסטיק. הוא נחצה בין ביל מאריי בטוקיו, שמתמודד עם הבאסה בציניות (סלפסטיק) לשרלוט בטוקיו שמתמודדת עם הבאסה בבכי (דכאון). לי לא הפריע הסטריאוטיפיות וחוסר ההבנה של טוקיו, פשוט בגלל שנראה לי שזה היה המצב של הדמויות, וזה די אמין בעיני. רק בסרטים הגיבור הזר לומד לחבב ולהכיר את התרבות השונה משלו. במציאות אנחנו נשארים בחוץ, גם כשהולכים לשיעור סידור פרחים וצופים בטקס מסורתי. גם כששרים קריוקי. קופולה מנסה להישאר קרובה למציאות ולכן אין הבנה של התרבות הזרה. לכן אין גם מי יודע מה עלילה ואין רומן במובן המיני של המילה. רק שאלה אחרונה לעורכים - איך זה שברשימת הלינקים לא מופיע האתר הבא: www.japander.com מחדל!

		אני שמח עדי אשכנזי (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 6:07) תגובה 146043 שהדמויות לא נכנסו למיטה בסופו של דבר כי זה רק היה מקלקל והופך את הסרט למעין קומדיה רומנטית. יש כאן מפגש בין שני אנשים בודדים שמגלים שהם זקוקים זו לזה לתקופת זמן מאוד קצרה, אחריה הם יחזרו לחיים השגרתיים שלהם והם גם מודעים לכך ולכן לא מנסים לפתח את זה הלאה למרות שנראה שהם היו רוצים. בשתי סצנות אפשר לראות את זה, כשבוב נכנס למיטה עם זמרת הפאבים האדומה בלי שום סיבה נראית לעין וסצנת הקנאה של שארלוט מייד אחריה.

		אני שמחה שהם לא נכנסים למיטה תמי (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 11:07) תגובה 146053  בתשובה לעדי אשכנזי כי זה קצת לא תקין שילדה בת 19 (לא יודעת מה הגיל של הדמות, אבל זה גילה של העלמה ג'והנסן) נכנסת למיטה עם גבר שגילו כפול (ובדרך למשולש) משלה. זה לא היה נהיה קומדיה רומנטית לו הם היו נכנסים למיטה אלא טרגדיה הוליוודית נפוצה יתר על המידה.

		הדמות בת 21 עדי אשכנזי (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 13:53) תגובה 146076  בתשובה לתמי היא סיימה את הקולג'.

		הדמות בת 23 תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:01) תגובה 147643  בתשובה לעדי אשכנזי קולג' בארה''ב זה 4 שנים - היא למדה בייל, והיא סיימה את הקולג' last year.

		הדמות בת 23 סטימפי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 0:14) תגובה 147673  בתשובה לתמי האם הדמות למדה בקולג' ואז בייל? כי אם כך, היא באמת בת 21, מקסימום 22. בארה''ב הקולג' הוא מייד אחרי התיכון.

		הדמות בת 23 תמי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 0:40) תגובה 147676  בתשובה לעדי אשכנזי סיימה תיכון בגיל 18. הלכה לייל - 4 שנים. סיימה בת 22. התחתנה. עברה שנה. היא בת 23.

		הדמות בת 25 ברווז גומי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 16:06) תגובה 147749  בתשובה לתמי אלא אם היא שיקרה כשהיא אמרה זאת בסרט.

		הדמות בת 25 תמי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 23:15) תגובה 147811  בתשובה לברווז גומי מתי היא אמרה את זה?

		פסקה מס' 6 ravy (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 15:15) תגובה 146082 לא במאית (רזה ופסיכופטית) אלא כוכבנית הוליוודית.

		שדומה להפליא לבריטני ספירס תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:02) תגובה 147644  בתשובה לravy

		שדומה להפליא לבריטני ספירס עופר (יום שני, 19/01/2004, שעה 18:44) תגובה 147949  בתשובה לתמי נראה לי הכוונה בדמות היא לקמרון דיאז דווקא.

		כמה צפוי ravy (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 15:40) תגובה 146085 הנה סרט שכולם אהבו, ואיפה אני מוצא ביקורת לא מתלהבת עד שלילית? בעין הדג כמובן. ראיתי את הסרט לפני כחודשיים, בהקרנה מיוחדת עבור עובדי החברה בה אני עובד, הזדמנות מצוינת לראות את הסרט גם עם אנשים שאוהבים קולנוע וגם עם כאלה שמגיחים מביתם ויוצאים לקולנוע רק לכבוד המשכוני מטריקס ושר''ה. כולם אהבו את הסרט, כולם התמוגגו, כולם חשבו שהוא רגיש, מרגש (למרות המינוריות שלו) ומצחיק. כולם מתו על הפס-קול. ממש הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי בגלל שגם אני נהניתי ממנו יותר מכמעט כל הסרטים שראיתי השנה, גם אני חשבתי שהוא יצירת מופת. עברו חודשיים, הסרט יצא לקולנוע. ראיתי אותו שוב וגם כמה מהחברים שלי שלא ראו את הסרט איתי בפעם הראשונה. גם הם אהבו את הסרט. גם המבקרים הישראלים (לפחות אלה שקראתי את הביקורות שלהם) הלכו אחרי האמריקאים ושבחו אותו. חשבתי שאני הולך להשתגע. ואז עלתה הביקורת בעין הדג וגרמה לי להרגיש יותר טוב. יש אנשים שלא מתלהבים מ''אבודים בטוקיו''. יש תקווה. תודה לעין הדג ולטווידלדי בפרט.

		מזכיר לי את המצב שהיה עם ''השעות'' הפינגווין (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 16:06) תגובה 146089  בתשובה לravy

		לא בדיוק ravy (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 16:28) תגובה 146093  בתשובה להפינגווין ''השעות'' היה סרט אוסקרים מובהק שרוב עיסוקו היה להתחנף לקהל היעד שלו. דעת המבקרים הייתה לכיוון החיובית, אבל חלק ניכר מהם לא נפלו בפח, ודעת הצופים הרגילים הייתה חלוקה עוד יותר. ''אבודים בטוקיו'' לא מתחנף ועדיין זוכה להערכה, ואפילו יותר גדולה מזו של ''השעות''.

		ובכל זאת, רד פיש (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 16:37) תגובה 146099  בתשובה לravy טווידלדי הוא לא הראשון שלא אהב אותו: http://www.fisheye.co.il/story_1919#145967

		לא אמרתי שכן ravy (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 17:07) תגובה 146110  בתשובה לרד פיש תגובות זה נחמד, אבל ביקורת יש רק אחת. במקרה של סרטים ''חשובים'' יש שתיים, אבל ''אבודים'' הוא לא סרט חשוב והביקורת היחידה והשלילית שלו היא זאת שלטוב ולרע מייצגת את דעת האתר.

		לא, היא מייצגת את הכותב בלבד רד פיש (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 17:14) תגובה 146112  בתשובה לravy (אחרת לא היינו מפרסמים ביקורות המביעות דעות שונות מדעת העורכים) ומספר הביקורת המתפרסמות על סרט לא מבטא את מידת חשיבותו (אני לא חושב ש'כנופיות ניו יורק' ו'אכזריות בלתי נסבלת' הם שני הסרטים החשובים של השנה האחרונה). את כל זה אתה כבר יודע היטב.

		אוקיי, אני אנסח מחדש ravy (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 17:30) תגובה 146116  בתשובה לרד פיש לא אמרתי שהביקורת מביעה את דעת העורכים אלא את דעת האתר, כפי שהיא נתפסת בפועל ע''י הקוראים. קורא אלמוני המחפש מידע על הסרט יתחיל מהביקורת ולא מהתגובות, ובדרך כלל לא יתפנה לקרוא את התגובות (כמו שאנחנו זוכים לראות כל כמה זמן, כשקוראים מזדמנים שואלים שאלות שכבר נענו בתגובות קודמות). הביקורת היא הדעה הכי מפורטת ובד''כ מנומקת בדף הסרט, וחשיבותה עולה כשהסרט המדובר נצפה אחרי מעט אנשים.

		*על ידי* מעט אנשים, דאמיט. ravy (יום שני, 05/01/2004, שעה 0:53) תגובה 146171  בתשובה לravy

		לא האתר היחיד ברווז גומי (יום ראשון, 04/01/2004, שעה 17:20) תגובה 146114  בתשובה לravy הנה ביקורת שלילית שמצאה בו סאבטקסט תמוה עד מגוחך http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=9765...

		דווקא אותי הוא שכנע עידן (יום ראשון, 12/09/2004, שעה 21:26) תגובה 173716  בתשובה לברווז גומי

		רציתי רק לציין סולוצו (שבת, 10/01/2004, שעה 11:29) תגובה 146684  בתשובה לravy שזו התגובה הפלצנית ביותר שראיתי בעין הדג בכל זמן גלישתי בו. על אף שאין בה אף מילה מסובכת אחת, הרי, שכמו פלצנות טובה באמת, היא ניכרת באווירה ובריח שלה. ההנחה שאם ''כולם'' אוהבים סרט מסוים אז אתה חייב לא לאהוב אותו וההפך, היא כל כך סנוביסטית, וצורת ההצגה (''הרגשתי שמשהו לא בסדר'') כל כך מתנשאת, שבאמת ההודעה הזו ראויה לזכות בתואר.

		דרך אגב סולוצו (שבת, 10/01/2004, שעה 11:31) תגובה 146685  בתשובה לסולוצו אם אתה רוצה - אתה יכול לציין בפני שב-‏68' גודאר כבר עשה תגובה פלצנית יותר, ואני סתם מתלהב מדבר כזה כי לא ראיתי אותה, ובכלל - אין שום סיבה שאני אפתח את הפה-הלא-מבין-בסרטים-שלי-באתר.

		כן ולא ravy (שבת, 10/01/2004, שעה 12:09) תגובה 146686  בתשובה לסולוצו מצד אחד אתה צודק, התגובה היא פלצנית, ועוד בכוונה. מצד שני, אני מכיר את עצמי לא מאתמול ומודע לגמרי לנטייה שלי לאהוב סרטים שכולם שונאים ולהיפך. זה לא משהו שקורה במודע וגם לא משהו שניתן להסביר ע''י ידע קודם. יעני, גם אם אני מהראשונים שרואים סרט כלשהו, ואין לי מושג מה האנשים שיראו אותו אחריי יחשבו, רוב הסיכויים שהם יאהבו סרט ששנאתי וישנאו סרט שאהבתי. אז כן, כשההיפך קורה ואני אוהב סרטים שכולם אוהבים זה בהחלט מקרה חריג וסיבה לחשבון נפש.

		הפסקול אכן מדהים. תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:04) תגובה 147647  בתשובה לravy עד כדי כך שבקטעים מסוימים התנתקתי מהסרט כדי להקשיב לו. וזו חצי הפתעה לטובה. בסרט הקודם היא אמנם גייסה את אייר, אבל המוסיקה שהם כתבו לסרט לא היתה מהמשובחות ביצירותיהם. פה היא ליקטה מפה ומשם ויצא מוצלח ואלטרנטיבי. לא כמו טרנטינו בקיל ביל, אבל עדיין.

		סנונית - באה בחורף הולכת באביב (יום שני, 05/01/2004, שעה 0:13) תגובה 146168 אבודים בטוקיו מנסה לתפוס חוויה מאוד חמקמקה: החוויה של להיות זר, בתרבות זרה ולא מובנת במובן העמוק ביותר - לא רק שפה, גם מחוות גוף והבעות פנים, סגנונות בילוי, טלווזיה - בתקופה בחיים בה הצורך באינטימיות הוא כה חזק עד שהמפגש עם הזר מעורר חרדה ולא סקרנות. לכן שארלוט מתקשה לצאת מהמלון, לכן אין רצון להכיר את תרבות יפן, לכן אי אפשר לישון (והם מצליחים רק אחרי שהם נפגשים ומצליחים להרפות את הבדידות). סופיה קופולה מצליחה להעביר את החוויה הזו, אפילו בהצלחה. נדמה לי שגם טווידלי יסכים, על אף הביקורת השלילית. לא שאין לקופולה נקודות תורפה כבימאית, אבל את השבריריות של הדמויות בסרט היא מעבירה בהצלחה. לגבי 'ימי שני בשמש' - מדובר בעיני באחד הסרטים הטובים של השנה.

		שרלוט *כן* מבינה בתרבות יפן תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:10) תגובה 147653  בתשובה לסנונית - באה בחורף הולכת באביב לפחות מספיק כדי לדעת שהפסבדונים של קלי (דמוית בריטני ספירס) - איוולין וו - הוא שם של גבר ולא שם של אישה (כלומר היא יודעת מי זה ושזה גבר). אבל כמו הרבה דברים לגביה, הידע שלה מנותק, חיצוני. היא יודעת *על* ולא יודעת את. באנגלית זה יותר טוב: she knows about Japan but doesn't know Japan. היא יודעת המון דברים על העולם - היא למדה בייל - אבל היא לא יודעת כלום על עצמה, על מה היא רוצה להיות, על מה היא בכלל עושה שם בטוקיו, עם האיש הזה שפעם היה בעלה האוהב. מה שהיא רואה לא עושה לה כלום, כפי שהיא מספרת בטלפון לאיזה פסבדו חברה שלה. קצת ההיפך מהדמות שלה בהעולם שבפנים.

		וגם... תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:40) תגובה 147663  בתשובה לתמי בסוף הסרט אחרי שהוא לוחש לה משהו באוזן היא בוכה. היא בפעם הראשונה בסרט מפשירה ומתחברת קצת לעצמה, בניגוד לניתוק שלה מעצמה ומהחיים שלה לאורך הסרט. וזה מה שההיכרות עם בוב תרמה לה. רוג'ר איברט כתב בביקורת המצוינת (כרגיל) שלו שהוא שמח שלא נתנו לנו לשמוע מה הוא אומר לה. שזה ביניהם. ואני אומרת: זה לא ממש משנה. העיקר שהיא שמעה וזה השפיע עליה. אולי אנחנו לא אמורים לדעת מה יכול לגרום לה לבכות, אולי רק בוב יודע.

		אוולין וו הוא סופר בריטי ravy (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 11:37) תגובה 147713  בתשובה לתמי

		אופס. תמי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 11:46) תגובה 147716  בתשובה לravy כנראה שאני זו שלא יודעת מספיק על תרבות יפן ובריטניה. האין זה ממלא אותך עונג?

		שרלוט *לא* מבינה בתרבות יפן טווידלדי (יום ראשון, 18/01/2004, שעה 11:52) תגובה 147720  בתשובה לתמי אוולין וו (1903-1966) היה סופר ומשורר בריטי. ''וו'', אגב, הוא לא שם יפני, למיטב ידיעתי. והנה גם ביוגרפיה קצרה. http://www.hertford.ox.ac.uk/alumni/waugh.htm

		בתזמון מופלא יוצא סרט שמבוסס על תמי (יום שישי, 23/01/2004, שעה 15:28) תגובה 148195  בתשובה לטווידלדי ספר שלו. סטיבן פריי ביים. bright young things.

		שרלוט *כן* מבינה בתרבות יפן תמיר (יום שלישי, 17/02/2004, שעה 11:10) תגובה 150697  בתשובה לתמי אם את כבר משתמשת במילה ''פסאודו'' לפחות תרשמי אותה נכון- פסאודו או פסוודו אבל בשום פנים לא פסבדו!! באנגלית זה pseudo, והמשמעות אגב למי שתהה.. היא ''כאילו''. תודה

		''בשום פנים לא''? Kipod (יום שלישי, 17/02/2004, שעה 12:52) תגובה 150704  בתשובה לתמיר אם אתה כבר בא לתקן אנשים, לפחות תדע על מה אתה מדבר. ''פסבדו'' הוא כתיב מיושן יותר, אולי, אבל הוא בהחלט תקין.

		ההגייה באנגלית היא בכלל סודו תמי (שבת, 21/02/2004, שעה 13:15) תגובה 150993  בתשובה לתמיר כי הצירוף ps במילים שמקורן לטינית הרבה פעמים נהגה כס' - psychology, psychiatry ודומיהן (סייקולוג'י, סייקיאטרי). אז אני אמורה לכתוב בעברית סודו? ומה לעשות ששם עט בעברית זה פסבדונים.

		אוף, אני פשוט לא מבין איך אנשים אהבו את הסרט הזה. נונין (יום שני, 05/01/2004, שעה 1:48) תגובה 146177 באמת באתי עם כוונות טובות, ואהבה לשחקנים ולבמאית מסרטים קודמים, אבל כלל שאני הופך בזה, דעתי היא אפילו שלילית יותר מזו של טווידלדי. בעיני הרעיון כפי שהוגש בסרט היה יכול ליצור סרט קצר מצוין, בן חצי שעה. אתם יודעים מה, אפשר אפילו לערוך מהסרט הזה סרט בן חצי שעה שיהיה טוב מאוד. כלום לא קורה, לא רק בחוץ, אלא גם לדמויות עצמן. לדמויות הרי אין עומק - אנחנו לא יודעים כמעט כלום על המניעים, התכניות והחלומות של סקרלט [1], כי היא בעצמה לא יודעת כלום. אנחנו גם לא יודעים מה עובר על ביל מריי, כי זה משבר אמצע החיים, והוא בעצמו לא יודע מה קורה לו. ועל העבר שלו אין טעם לדבר. מה שקיוצא הוא שהם בעצם לא ממש מדברים, והשיחה הרצינית היחידה ביניהם, שמופיעה לקראת הסוף, היא רצף קלישאות חסר-תוכן על נישואין וילדים (מה הקשר?). אז יש כמה סצנות מצחיקות, אחת או שתיים שבאמת נוגעות ללב (למשל החיבוק אחרי הקיוקי) אבל גם לא מעט סצנות ודמויות מביכות ומיותרות (היפני המפגר [?] בבית החולים; הבלונדה המטומטמת שעושה מעצמה צחוק; מועדון החשפנות). וכמו שטווידלדי כתב, חלקים רבים מהסרט נראים כמו אוסף רנדומלי של סצנות, בלי קשר כלשהו ביניהן. ואני מוסיף שהרבה סצנות גם מסתיימות פתאום, אחרי זמן קצר, בפייד, כשלא ברור מה הסצנה רצתה להביע, והיא גם לא מעניינת במיוחד. אולי כל המבקרים אהבו בגלל שאכן הסרט הזה לא עושה את מה שצפוי שיעשו בסרט. הדמויות *לא* מתפתחות, *אין קונפליקט, *אין* שינוי במערכת היחסים בין הדמויות. אנטי-קולנוע במיטבו. [1] הסרט נמחק כל-כך מזכרוני שאין לי מושג מה הן שמות הדמויות...

		אוף, אני פשוט לא מבין איך אנשים אהבו את הסרט הזה. wow! (יום שני, 05/01/2004, שעה 12:50) תגובה 146207  בתשובה לנונין לאור התגובה הזאת, אני חושבת שאני יחכה לדי וי די.

		וזה בדיוק מה שravy אמר עדי אשכנזי (יום שני, 05/01/2004, שעה 13:32) תגובה 146211  בתשובה לwow! לא משנה שכל שאר התגובות היו אוהדות, אנשים קוראים את הביקורת ואולי תגובה אחת או שתיים ומגיעים למסקנה.

		אז שיבוא רייבי ולנסיה (יום שני, 05/01/2004, שעה 19:54) תגובה 146231  בתשובה לעדי אשכנזי אני קראתי 3 דיעות שליליות על הסרט - הביקורת של טווידלדי, הביקורת של נונין והביקורת בנענע. שלושתן נמקו היטב מדוע מדובר בסרט רע ומשעמם, לכן שלושתן היו גם די משכנעות. לעומת זאת, בא רייבי עם הטענה ש''כולם אהבו את הסרט, דגים טיפשים שכמותכם, ידעתי שרק אתם תעשו דווקא'' ועוד שני מגיבים שאהבו את הסרט, אבל לא שיכנעו אותי (אני לא אוהבת סלפסטיק ולא דיכאון שלא הולך לשום מקום) וסנונית שאהבה את ההצלחה בה מעביר הסרט את התחושה של להיות זר, אבל לא נותנת הצדקה לכך שזה צריך להיות סרט באורך מלא ולא סרט קצר בן חצי שעה, כפי שהציע נונין. אני קיבלתי את הרושם שלי לגבי התגובות לסרט, לא רק לפי הביקורת. זה טיפשי בעיני לבוא בתלונות על הביקורת שפורסמה - מלבד במקרים קיצוניים, מפורסמת ביקורת אחת. היא צריכה לכלול איזושהי דיעה, אז במה עדיפה דיעה אחת מאחרת? בגלל ש''כולם חשבו שזה סרט יפה''? בשביל לחלוק על הדיעה או להסכים איתה יש מערכת תגובות, לא בשביל אלו שלא קוראים אפילו את התגובות שמעליהם.

		תשמעי, זה נורא פשוט גונקל (יום שלישי, 06/01/2004, שעה 13:37) תגובה 146272  בתשובה לולנסיה קבלי משפט: ''ביל מאריי בתפקיד חייו''. אם המשפט הזה הוא לא אינדיקציה לראות סרט מבחינתך, אז כנראה באמת שוב דבר שאני אגיד לא יוכל לשכנע אותך. לא כי זה כל מה שיש בסרט - פשוט, אנחנו לא מדברים באותה שפה.

		המשפט הזה הוא לא אינדיקציה לכלום ולנסיה (יום שלישי, 06/01/2004, שעה 22:13) תגובה 146345  בתשובה לגונקל מצטערת, אני לא IMDB ולא רייבי, אני לא יודעת לזהות את רוב השחקנים עפ''י שם ולי זה נשמע כמו משפט מכרזת פרסום ולא מביקורת אינפורמטיבית - מי זה ביל מארי? במה עוד הוא שיחק? למה זה ''תפקיד חייו''? הוא שיחק נהדר, או שהדמות שניתנה לו הייתה מעולה? אני לא הולכת לקולנוע כדי לקבל שיעורי משחק - אני רוצה יצירה שלמה טובה, עלילה טובה, דמויות טובות ומשחק טוב - הכל. חמדנית שכמותי.

		חמדנית, לצערי, זה אנדרסטייטמנט גונקל (יום שלישי, 06/01/2004, שעה 23:28) תגובה 146357  בתשובה לולנסיה עלילה טובה, יצירה טובה, דמויות טובות, משחק טוב - ואת רוצה שנוכיח לך את כל זה, באופן אובייקטיבי, ובלי שתדעי מי הן הנפשות הפועלות, לפני שאת הולכת *לראות* את הסרט? כמה סרטים הלכת לראות בחיים שלך?

		מה הבעיה? ravy (יום רביעי, 07/01/2004, שעה 1:00) תגובה 146373  בתשובה לגונקל אתה לא מצפה לתמורה עבור הכסף שלך?

		אבא שלי מנהל הקולנוע גונקל לא באמת (יום רביעי, 07/01/2004, שעה 1:25) תגובה 146376  בתשובה לravy

		מספיק ולנסיה (יום רביעי, 07/01/2004, שעה 22:15) תגובה 146478  בתשובה לגונקל וקראתי מספיק תגובות וביקורות שהצליחו להביע משהו ממה שיש בסרט ולא הסתפקו בקלישאה שתשלח אותי, לדעתם, בריצה אל הקולנוע.

		אוף, אני פשוט לא מבין איך אנשים אהבו את הסרט הזה2 אופיר (יום שישי, 09/01/2004, שעה 1:06) תגובה 146613  בתשובה לנונין ראיתי את הסרט לפני שבועיים בסינמטק (ירושלים) והוא היה ממש סתמי. ההתחלה שלו די טובה. הוא מצליח להעביר את תחושת ההזרה וחוסר ההבנה של תרבות זרה, גם ע''י עריכה תמוהה (אני מקווה שבמכוון!). אחר כך הוא פשוט הופך ללא ברור. אפשר להתאמץ ולהגיד מינורי, מאופק וכו', אבל התקיעות של הדמויות היתה בעיקר מעייפת והתוצאה די מאכזבת. בקיצור, פשוט לא משהו. חבל. אופיר

		הפתעת אותי, נונין גרגמל טוב הלב (יום שני, 26/01/2004, שעה 10:02) תגובה 148529  בתשובה לנונין דווקא הייתי בטוח שתאהב. אני ממליץ לך, עוד כמה שנים, לנסות לראות אותו שוב, כי כנראה פספסת משהו. זה סרט אווירה, ובתור שכזה, צריך לראות אותו במצב-רוח מאוד מסויים. יכול להיות שפשוט ציפית למשהו אחר, או שלא התחברת מאיזושהי סיבה. אבל תאמין לי - בתור מי שראה שם סרט יפהפה, רגיש ומהורהר - אולי הסרט הטוב של השנה - אני פשוט לא מוכן לקבל את הביקורת שלך. בקיצור, חבל שפספסת סרט נהדר. תנסה, בהזדמנות, להפתח כלפיו.

		תראה. נונין (יום שני, 26/01/2004, שעה 11:36) תגובה 148537  בתשובה לגרגמל טוב הלב אולי פספסתי משהו - אבל אולי זה פשוט בגלל שלא מדובר בסרט, אלא ב''משהו אחר''. אני אסביר: כשאני בא לסרט, אני מצפה למשהו שיסחוף אותי *רגשית*. יותר מכלך דבר אחר, זה מה שחשוב: דמות, או אלמנט, או סיטואציה, או משהו, שאוכל להזדהות אתו ולחוות מה שהוא חווה. קשה לי מאוד לראות סרט רק בשביל החוויה האסתטית. ברור לי שצפייה בשוט אחד מהסרט הזה, או בסיקוונס אחד (כמעט כל שוט או סיקוונס) הייתה עשויה להשאיר אותי עם ''וואו''. מקטע של כמה שניות אני באמת מצפה בעיקר לאסתטיקה. יש קטעים מדהימים כאלה בסרט, ויש כאלה גם בסרט הקודפ של הבמאית, The Virgin Suicides. אבל בסרט הקודם היה גם משהו שהניע את ההזדהות, הדמות הצופה-מבחוץ של הנער המספר, והיא קשרה בין הסצנות היפות כל-כך כדי לגרום לי להרגשי משהו. ב''אבודים'' זה לא היה. בכלל. אם אצפה בו שוב אבוא במטרה לראות את האסתטיקה, ואני מניח שאהנה לפרקים; אבל זו לא תהיה אותה הנאה שאני שואב בד''כ מקולנוע.

		מי דיבר על אסתטיקה? גרגמל טוב הלב (יום שני, 26/01/2004, שעה 11:53) תגובה 148540  בתשובה לנונין פיספסת את ה*סרט*. מעניין שזה בדיוק הסרט שסחף אותי, גרם לי להזדהות עם הדמויות, לחוות את חוויותיהן ובהחלט - ולחלוטין - להרגיש. זה שהיה לו גם ערך אסתטי זה לא יותר מבונוס - בטח לא מרכז הסרט. אבל כנראה שזה פשוט פספס אותך איפשהו (וחבל).

		אז זה באמת מוזר לי. נונין (יום שני, 26/01/2004, שעה 12:23) תגובה 148546  בתשובה לגרגמל טוב הלב כדי שדמות תגרום לי הזדהות, צריך להיות בה משהו לתפוס בו - סיפור, רקע, אופי - משהו... לשתי הדמוית בסרט הזה אין כלום, פרט למשפטים ציניים.

		עזוב, זה לא ילך. גרגמל טוב הלב (יום שני, 26/01/2004, שעה 13:25) תגובה 148558  בתשובה לנונין איפה שאתה ראית כלום פרט למשפטים ציניים, אני ראיתי דמויות עם המון עומק, שנושאות על עצמן בכל מבט ובכל אמירה את כובד השנים שעברו ואת כובד השנים שעוד יבואו. סיפור, רקע ואופי היו לשתי הדמויות המופלאות הללו, אחרי שתי דקות של סרט - יותר ממה שלרוב הדמויות יש בתום שעה וחצי.

		עדי אשכנזי (יום שני, 26/01/2004, שעה 14:26) תגובה 148565  בתשובה לגרגמל טוב הלב

		הדיון הזה מזכיר לי תמי (יום שני, 26/01/2004, שעה 16:15) תגובה 148579  בתשובה לנונין במעורפל את הדיונים על ''העולם שבפנים'' ועל ''ממש מושלמות''. אם אני לא טועה גם בהם (לפחות באחד מהם?) נונין אמר דברים דומים, על חוסר חיבור רגשי (לאיניד?) שמנע ממנו ליהנות מהסרט. ואכן שלושת הסרטים הללו דומים בעיניי בכך שהם סרטי אווירה (אווירת נכאים, אמנם), סרטים ''קטנים'' (אם כי אבודים בטוקיו מקבל הכרה ופרסים והוא לא ממש אינדי כמו העולם שבפנים), וסרטים שגדולתם אינה עלילתם (לא לכולם יש עלילה, יאמרו חלק) אלא בחיבור הרגשי לדמויות (למי שהצליח להתחבר אליהן). אני אהבתי מאד את שלושתם.

		מה לא אינדי ב''אבודים''? ravy (יום שני, 26/01/2004, שעה 16:22) תגובה 148583  בתשובה לתמי

		מה כן? טווידלדי (יום שני, 26/01/2004, שעה 19:25) תגובה 148622  בתשובה לravy

		תלוי מה ההגדרה שלך לאינדי ravy (יום שני, 26/01/2004, שעה 23:56) תגובה 148715  בתשובה לטווידלדי ''העולם שבפנים'', למשל, הופק ע''י אולפן גדול (יונייטד ארטיסטס) בתקציב קטן. ''אבודים'' לא הופק ע''י אולפן גדול, ובתקציב עוד יותר קטן. הייתי אומר שגם אם ''אבודים'' הוא לא אינדי, הוא עדיין יותר אינדי מ''העולם''.

		זה אכן תלוי בהגדרה. תמי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 11:35) תגובה 148772  בתשובה לravy היה לי דיון ארוך בנושא אמש עם הממסד האפל. הוא אומר שההגדרה ה''מילונית'' לסרט אינדי הוא שהוא לא הופק ע''י אחד האולפנים ההוליוודיים (האחים וורנר, דיסני, קולומביה, יונייטד ארטיסטס וכולי). אין לי ויכוח עם זה, אבל לדעתי יש כאן רצף ולא שתי קטגוריות בלבד. יונייטד ארטיסטס, למשל, הוקם דווקא כדי למרוד במסורת האולפנים ולתת ליוצרים לעשות סרטים ללא תלות בהם. ואז הוא עצמו הפך לאולפן גדול. התפיסה שלי גם הושפעה - לאו דוקא בצדק - מהבאז שהיה סביב הסרט עם הגיעו לארץ. אבודים בטוקיו כבר הגיע עטור שבחים והייפ חיובי, בעוד שהעולם שבפנים הוקרן בארץ על שני מסכים ורבע למשך שניה וחצי ולא ממש הגיע לתודעה. עוד נקודה שיוצרת לטעמי הבדל בין העולם שבפנים לבין סרטיה של קופולה הוא שהעולם שבפנים הוא סרט הביכורים של טרי זוויגוף, שהיה לפניו אלמוני לחלוטין, בעוד שאבודים בטוקיו הוא סרט שני של במאית שגם לפני הסרט הראשון שלה לא היתה אנונימית. היא שחקנית ולא רק במאית והיא הבת של. ולבסוף, בעיניי, וזו דעתי האישית בלבד, אחד הדברים שהופכים סרט לסרט אינדי זה התוכן והאווירה שלו. נניח שמיליארדר כלשהו מחליט להפיק סרט מלחמה עתיר תקציב או סרט אקשן עם תקציב פעלולים של 50 מיליון דולר. לבדו. בלי אולפן. בהגדרתו זה סרט אינדי, אבל במהותו אני לא בטוחה שכן.

		קצת סדר ravy (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 12:21) תגובה 148778  בתשובה לתמי קודם כל להגדיר מה סרט אינדי ומה לא לפי גודל ואורך ההפצה שלו בקולנועים *בארץ* הוא לדעתי תמוה מאוד. אבל לא משנה. תמוהה עוד יותר היא ההתייחסות שלך לזה שהסרט הוא עטור שבחים והייפ. זה טוב ויפה, אבל זה לא קצת לשים את הסוסים (הרבה) לפני העגלה? סרט אינדי שמצליח הופך לאינדי פחות? סרט אינדי שנכשל הוא הכי אינדי בעולם? אז ''המכשפה מבלייר'' שהופק כאינדי והרוויח ביקורות חיוביות, מעמד של קאלט ומאות מיליונים הוא.. מה בדיוק? אבל גם זה לא ממש משנה. טרי זוויגוף היה לפני ''העולם שבפנים'' דוקומנטריסט מוכר וידוע. סרטו ''קראמב'' זכה במספר פרסים נחשבים (כולל פסטיבל סאנדנס) ורבים גורסים שהיה אמור לזכות באוסקר באותה שנה: http://www.imdb.com/title/tt0109508/awards הסרט שודר מספר פעמים ב''הצגה שנייה'', שם ראיתי אותו הרבה לפני יציאת ''העולם שבפנים''. אני מניח שאני לא היחיד, אבל אף פעם אי אפשר לדעת. אבל מה הקשר בין מידת הפופולריות של הבמאי לבין האינדיות של הסרט שלו? במאי מוכר לא יכול לביים סרט אינדי? זה לא קצת כמו להגיד שבמאי אלמוני לא יכול לביים סרט אולפנים? מבחינת האווירה והתוכן לגמרי, כמו שאומרים, איבדת אותי. אם יוצאים מנקודת הנחה שיש דבר כזה אווירה אינדית ואווירה אולפנית (?), ''אבודים בטוקיו'' הוא האמא והאבא של האווירה האינדית, לא?

		לא היה בלאגן מלכתחילה תמי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 15:00) תגובה 148803  בתשובה לravy אמרתי מראש שאני מודה שזה לא שיקול ענייני שנתונים לגבי הפצת הסרט בארץ ומידת ההכרה שהוא זכה לה טרם הגיעו לארץ משפיעים עליי (מילותיי המדויקות היו ''לאו דווקא בצדק''). ואני כן חושבת כמוך לגבי האווירה באבודים בטוקיו. היא אווירה מאד אינדית. זה פשוט עוד שיקול בהגרה הסוביקטיבית שלי לסרטי אינדי. האווירה. ולבסוף, לגבי זוויגוף, אכן I stand corrected. אני אישית לא שמעתי עליו או על קראמב לפני כן, אבל אכן זוויגוף לא היה אלמוני לפני העולם שבפנים.

		לגבי ''קראמב'' גונקל (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 16:16) תגובה 148821  בתשובה לravy גם אני ראיתי אותו ב''הצגה שניה''. פעמיים. עם כל הכבוד שאני אכן רוחש ל''גוסט וורלד'', שהוא בהחלט אחלה סרט - ''קראמב'' הוא עדיין הסיבה היותר טובה לקרוא לזוויגוף ''הבטחה עצומה''. אם הוא אי פעם יצליח לתרגם לקולנוע עלילתי ולו שבריר מהעוצמות המטלטלות, המדויקות והסוחפות שיצירתו התיעודית הצליחה להעפיל אליהן, צפוי לנו מספר לא מבוטל של יצירות מופת. ''גוסט וורלד'' הוא סבבה, אבל ''קראמב'' הוא סרט בלתי נשכח.

		אפרופו מיליארדר שמפיק סרט בתקציב ענק assafTV (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 12:40) תגובה 148781  בתשובה לתמי זכור לי שכאשר יצא ''מלחמת הכוכבים פרק 1'' (חצי)התלוצצו שכיוון שזה סרט שהופק עצמאית ולא ע''י אולפן (ע''י לוקאספילם, רק הפיצו), זהו סרט האינדי היקר ביותר בהיסטוריה (עם תקציב מדווח של 115 מיליון דולר).

		תודה. קיבלתי. טווידלדי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 12:57) תגובה 148786  בתשובה לravy

		תלוי מה ההגדרה שלך לאינדי הפינגווין (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 15:26) תגובה 148809  בתשובה לravy במסגרת ''שמנת בצל'', ניסיתי להגדיר סרט אינדי בתקציר ל''מוכרים בלבד''. זה מה שיצא לי: ''אין לי ממש מושג איך מגדירים סרט אינדי. לפי מיטב הבנתי, מדובר בכל סרט שלא מופק במסגרת אולפן גדול ושהתקציב* שלו מספיק בערך למנה חמה וכפית. בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין שום קשר בין תקציב הסרט לבין איכותו.'' *אני יודע שההערה הזו לא מדויקת, אבל במקרה של קלרקס ובעצם, רוב סרטי האינדי, זה תופס.

		זה נכון ravy (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 16:29) תגובה 148824  בתשובה להפינגווין אבל רק בתיאוריה. כמה סרטים בעלי תקציב של קרמבו ראית שנוצרו, נגיד, בחמש השנים האחרונות? חוץ מ''המכשפה מבלייר'', זאת אומרת. רוב הסרטים שנחשבים לעצמאיים מופקים בתקציבים של מיליון דולר ומעלה, לעיתים קרובות כמה מיליונים.

		ביל מוריי תמי (יום שני, 26/01/2004, שעה 20:34) תגובה 148660  בתשובה לravy

		נכון. אינדי זה האריסון פורד. שלמקו GRAS (יום שני, 26/01/2004, שעה 21:18) תגובה 148686  בתשובה לתמי

		הבדל משמעותי: נונין (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 11:04) תגובה 148768  בתשובה לתמי את ''ממש מושלמות'' ממש אהבתי. והוא אכן סרט ''קטן'', על דמויות מהחיים, אבל הדמויות האלו הרבה פחות זוויתיות ונוקשות מאלו של ''טוקיו''. חוצמזה, גם ב''העולם שבפנים'' (שבצפייה שניה חיבבתי הרבה יותר, ובסוף הגעתי למסקנה שלא אהבתי אותו בגלל ציפיות-יתר - ראי המשך דיון אי-שם באתר) וגם ב''ממש מושלמות'' יש בפירוש עלילה: דברים קורים. הדמויות עוברות שינוי כלשהו. לא שלם, יש עדיין דברים שנשארים אותו דבר, אבל יש שינוי. ב''אבודים'' אין את זה. כמו שנאמר בביקורת, אפשר היה לסדר את רוב קטעי הסדר בסדר אחר לגמרי, ואף אחד לא היה מבחין בהבדל. בכל פעם שנדמה שהדמויות מבינות משהו, או עושות איזה צעד, פתאו הן חוזרות שוב להתחלה. אותי זה מתסכל. לגבי הרקע של הדמויות: מה אנחנו יודעים על הדמות של ביל מריי? על הדמות של סקרלט ג'והנסן? מישהו מוכן לתת לי כאן תיאור של הדמויות האלו לפי הסרט? נכון, הסרט נמנע מקלישאות (חוץ מהדיאלוג שלהם על חיי הנישואין, שהיה ממש נדוש) אבל זה בגלל שהוא לא מנסה לעשות שום דבר. הוא נמנע מללכת לכיוון של מערכת יחסית רומנטית או מינית (וזוכה על כך לתשואות) אבל הוא גם לא מתאר בצורה אמינה מדי מערכת יחסים ידידותית (תיאור אמין ויפה של מערכת יחסים כזו והתפתחותה מופיע למשל ב''כשהארי פגש את סאלי'', ולוקח בערך חצי מהסרט). דמויות המשנה מגיעות משום מקום, לא עושות כלום ואז נעלמות. בעלה של ג'והנסן, למשל, נשאר אותה דמות, עם אותם שטיקים, ואז כשהבמאית כבר לא צריכה אותו ורוצה לתת לדמויות זמן לבד, הוא נעלם עם איזה תירוץ ולא חוזר (כלומר, לדמות של ג'והנסן אין שום הזדמנות להתעמת אתו בסוף הסרט). הבלונדה המטומטמת מופיעה, מפלרטטת עם הבעל, עושה צחוק מעצמה (בסצננות קצרה), וזהו - התפקיד נגמר. בשביל מה? שלא לדבר על זמרת הבארים האדומה, שפשוט הוכנסה לשם בכוח כדי שתהיה לדמויות סיבה להתרחק ולהתקרב (המפפף... בכל זאת קונבנציה של קומדיה רומנטית) עד הסוף, שבו הגבר מחליט בכל זאת לעצור את המונית ולעשות משהו בקשר לבחורה. הדרמטיות של העצירה הובילה אותי לחשוב שאולי סוף סוף הבמאית מוכנה לתת לדמויות לעשות צעד משמעותי בשניה האחרונה [1], אבל מה פתאום? כל מה שיש זה חיבוק ארוך. ממש אנטי-קליימאקס. מה מנע מהםפ להתחבק קודם? ואם זה לא החיבוק הראשון אז למה הוא כל-כך חשוב? [1] זה בדיוק מה שקרה ב''העולם שבפנים'', וראו דיון שם: אניד לא עברה שינוי במהלך הסרט, אבל בסוף בסוף היא החליטה לצאת מהעיר, לעשות משהו.

		ב''הארי פגש את סאלי'', טווידלדי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 12:51) תגובה 148784  בתשובה לנונין תיאור הידידות לא היה אמין, בעיני. מה שתיארו שם זה זוג שרוצה להיות ביחד *כל* הזמן, ותו-לא.

		אני אסתכל בדיון של ''העולם שבפנים'' בפעם אחרת ברווז גומי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 19:42) תגובה 148882  בתשובה לנונין אבל בינתיים רק אוף קטן. אניד לא עברה שינוי עלילתי בסוף הסרט ולא פשוט קמה ועזבה את העיר. בתחנה ההיא אין הרי אוטובוסים.

		העולם שבפנים נונין (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 20:07) תגובה 148887  בתשובה לברווז גומי אאל''ט (ולא ראיתי את הסרט מסםיק פעמים, אז אולי אני טועה) היא ראתה את האיש שחיכה שם תמיד בתחנה עולה על אוטובוס (או משהו כזה), ואז עשתה את הבחירה להאמין - כמוהו - שהאוטובוס הזה יגיע. זו בעיני בחירה, מטאפורית, ביציאה מהמקום בו היא נמצאת.

		העולם שבפנים עופר (יום חמישי, 29/01/2004, שעה 19:29) תגובה 149184  בתשובה לנונין טוב, אניד עברה שינוי במהלך הסרט. היא הופכת לתחות צינית ככל שהסרט מתקדם, ולא מצליחה למצוא משהו שימלא את החסר (הציניות הייתה כל חייה בתחילת הסרט). היא עוברת מרחמים כלפי הדמות של סטיב בושמי (שכחתי איך קראו לה) לאמפיה, ואז לרתיעה ממנו, מנסה לחזור להיות נחמדה אליו ואל רבקה,ולא מצליחה לעשות את זה. היא לא מצליחה להתקיים בעולם האמיתי ולכן היא בורחת באוטובוס הספק מציאותי.

		נונין - במיוחד בשבילך, תיאור הדמויות סנונית - באה בחורף הולכת באביב (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 20:11) תגובה 148889  בתשובה לנונין ביל מאריי הוא גבר בן 50 - 60. מאחוריו קריירת משחק מרשימה למדי (הוא מוכר גם ביפן) אבל הוא לא כוכב ממש (ניכר בשיחת הטלפון עם הסוכן שלו). הוא מתוסכל בגלל התחושה הזו של ה'כמעט' - הצלחתי, אבל לא הגעתי ממש ממש למעלה. אני לא שחקן בסדר הגודל של טום קרוז או אל פאצ'ינו (אם לבחור דוגמא מהדור של מאריי). במובן הזה הליהוק של מאריי לתפקיד הזה הוא הברקה. קראתי שקופולה התעקשה עליו תקופה ארוכה, והוא שיחק קשה להשגה. הוא נשוי, אפילו די באושר, ויש לו ילדים, אלא שיש שם שגרה והוא מתגעגע לימים שאשתו גרמה ללב שלו לקפץ. הוא אוהב אותה, כך נדמה לי, ולא היה רוצה אישה אחרת, אלא שהוא רוצה להיות שוב צעיר ומאוהב. וזה טיב החיבור שלו לג'והנסון. הוא מקנא בנעורים שלה, הוא רוצה את ההזדמנות שיש לה לעצב את חייה. לא כי הוא מתחרט על מה שעשה, כי הוא יודע שאין לו על מה להתלונן, וזו הסיבה למועקה שלו. התחושה שהכל היה בסדר גמור, ברוך השם. אבל לא מילמטר יותר מזה. ממוצע. ג'והנסון היא אישה צעירה, מוכשרת מאוד, עם תואר מאוניברסיטה שפותחת דלתות, נשואה לאיש שהיא אוהבת, כך נראה, אבל לא בטוחה שהם חיים באותו עולם. יש באיש חלק, החלק שמתחבר לבחורה האנורקטית ומסוגל להעביר איתה ערב, שהיא לא ידעה על קיומו כשהם הכירו והיא לא יודעת מה לעשות בו עכשיו. זה יוצר איזו זרות בינה לבינו. היא סיימה לימודים ועכשיו היא צריכה להחליט מה עכשיו (כמוני בשלב זה של חיי) והיא בהתקף חרדה. היא מבוהלת מכל השנים האלו שלפניה, שצריך לעשות בהן משהו, רצוי כזה שישמח אותה, והיא עייפה רק מהמחשבה על כל העשייה הזו. היא מקנאה במאריי שכבר עשה את כל זה, אפילו כמו שצריך. יש לו קריירה מעוררת קנאה, ומשפחה, והחיים שלו כבר פתורים. הוא לא צריך להחליט מה הוא רוצה להיות כשהוא יהיה גדול, במקום הזה בחיים של אמצע שנות העשרים שבו כבר אין כל כך הרבה זמן להתלבט. גו'הנסון כבר צריכה להחליט. הם מוצאים את עצמם ביפן, וזה כאילו נורא כייף, והם אמורים נורא לשמוח בהזדמנות הזו לטייל. הרי אנשים אחרים היו הורגים בשביל להתלוות לבן זוג לכמה שבועות בארץ זרה או לעבודה כל כך משתלמת. טיולים שהם ככל הנראה ממומנים לחלוטין. הם לא לגמרי מבינים למה הם לא מצליחים להנות מכל הכייף הזה. החרדה בה היא נמצאת והמועקה שלו, לא מאפשרת להם את זה, ומצד שני העיר הזרה והמנותקת מהשגרה מדגישה את המועקה. נדמה לי שהסיבה שיש תחושה כאילו אנחנו לא מכירים את הדמויות היא שאנחנו נפגשים איתן ברגע קצר וספציפי בחיים. כשהן יחזרו לחיים הרגילים, כל זה כבר באמת לא יהיה חלק מהן. זה לא שהם עוברים איזה תהליך בסרט שבסופו הם יהיו אנשים אחרים, חכמים יותר וטובים יותר, כמו ברוב הסרטים. הם יצאו מיפן ויחזרו לחיים, ואולי לא יבינו, כמו חלק גדול מהקהל, מה היה שם שהיה כל כך קשה. מצד שני, תן לי עוד סרט שהצליח לתת כל כך הרבה עולם פנימי בכל כך מעט.

		כן, זה מה שהתכוונתי לכתוב בעצמי. נונין (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 21:58) תגובה 148911  בתשובה לסנונית - באה בחורף הולכת באביב המעט שתיארת על הדמויות נודע לנו ברבע השעה הראשונה. אם נדייק, כמעט כל האינפורמציה הזו כבר הייתה בטריילר. יותר מזה, מתיאור הדמויות (בעיקר זו של מריי) אפשר להסכים ש''זה בעצם לא משנה'', שכל ההרפתקה הזו ביפאן בעצם לא אומרת הרבה לאף אחת מהדמויות. אבל אז נשאלת השאלה ''למה זה צריך לעניין אותנו, הצופים?'' כל אחד מאתנו חווה חופשה משעממת, טיול שבו לא קורה כלום ואנחנו לחוצים כי הרגשנו שאנחנו חייבים להינות. אבל למה לעשות מזה סרט? כשאני ראיתי את הטריילר חשבתי שהסרט עוסק במשהו אחר שקורה לפעמים רחוק מהבית - בפגישה עם אדם אחר שעושה לך משהו מיוחד, שמשנה - ולו באופן מינורי - את הראייה שלך על החיים. כל הסרט ישבתי וחיכיתי למשהו הזה שיקרה, אבל הדמויות התעקשו פשוט להעביר אחת לשניה את השיעמום, ''להרוג זמן'', ולא להבין את היפנים. כתבת שהסרט מעביר ''כל כך הרבה עולם פנימי בכל כך מעט''. אני לא מצליח להבין למה את מתכוונת. תיאור הדמויות כמו שכתבת הוא בפירוש לא ''עולם פנימי עשיר'' - אנחנו יודעים מעט מאוד על הרקע שלהם, הדברים האהובים עליהם, או כל דבר אחר חוץ מכה דברים נחוצים. והמניעים: לטענתך, הוא מחפש בה את חופש הבחירה שבלהיות צעיר. נו? זה הסאבטקסט הקבוע של סרטים עם אנשים מבוגרים וצעירים יותר (למשל ''ניחוח אישה''). אין עוד משהו? בעיני *היה* שם גם מתח מיני (שלא עשו אתו כלום), אבל לא היה שום עניין אחר. היא מקנאה בקריירה שלו ובזה שהוא הצליח? אני אפילו לא בטוח שזה נכון (נראה לי שהיא פשוט מצאה מישהו שיותר נחמד אליה מבעלנה), אבל ניחא, גם אם כן, זה סאבטקסט די נדוש. את כותבת שהיא אוהבת את בעלה, אבל גם את זה אני לא ממש ראיתי בסרט (הרבה יותר מודגש חוסר התקשורת המוחלט ביניהם). ולמה ''בכל כך מעט''? מדובר על שעה וחצי של סרט. אפשר לעשות *המון* בשעה וחצי של סרט. אפשר לעבור תקופת חיים שלמה, אפשר לתת ל- 4-5 דמויות אישיות וסיפור משלהן ('ממש מושלמות', למשל), אפשר המון. להציג שתי דמויות שיש להם שני מניעים זה מול זו ואז לתת להן לפעול לפי המניעים האלו במשך שעה וחצי ולחזור הביתה בדיוק כפי שהיו זה לא ניצול טוב של הזמן.

		אני חוזר על זה: גרגמל טוב הלב (יום רביעי, 28/01/2004, שעה 19:44) תגובה 149057  בתשובה לנונין עזוב, זה לא ילך. זה ויכוח עקר לגמרי. לא נהנית בסרט, וזו זכותך. לדעתי פספסת כאן סרט מצויין, אבל אתה יודע מה - זה לא אסון גדול. בכל מקרה, להמשיך להתווכח על מה הסרט הזה *היה יכול* להיות, לפי אי-אילו ציפיות שהיו לך כשבאת לראותו (לי לא היו - אפילו את הטריילר לא ראיתי, רק ידעתי שמדברים עליו כמועמד וודאי לאוסקר), זה מיותר, בהתחשב בעובדה שהאנשים שכן אהבו אותו, מצאו בו המון. עם כל הכבוד, לא הייתי רוצה להראות לקופולה את הביקורת שלך במהלך העבודה על הסרט, ולו בגלל החשש משינויים בתוצר הסופי, שהוא, לעניות דעתי, מעולה ומשובח. אני רק אוסיף שבגדול - כל המגרעות שהזכרת - אני רואה כיתרונות. הבריחה של הסרט מהתעסקות בדברים ''גדולים'' וההצמדות שלו למשהו שמרגיש, לפחות לי, הרבה יותר *אמיתי*, היא שהופכת אותו ליצירה שונה ומשמעותית.

		אכן אין טעם מאסטר נונין (יום רביעי, 28/01/2004, שעה 20:15) תגובה 149060  בתשובה לגרגמל טוב הלב המשכתי את הדיון מאינרציה מול התגובה של תמי (וכדי להבהיר שהיא אינה צודקת באיזו מסקנה שהציעה בקשר אלי). אני חייב לומר שאני מסכים עם שני שליש מהמשפט האחרון שלך - זה אכן ''שונה ומשמעותי'', אבל בעיני זה פשוט לא ''יצירה''. ורק כדרך אגב - מה חשבת על סרטה הקודם של הגב' קופולה?

		לא ראיתי. גרגמל טוב הלב (יום רביעי, 28/01/2004, שעה 20:17) תגובה 149061  בתשובה למאסטר נונין אני מניח שזה ישתנה בקרוב.

		העלמה עפרונית (שבת, 31/01/2004, שעה 11:33) תגובה 149280  בתשובה לנונין וזה בדיוק מה שהיה כל כך אמין בעיני - העובדה ששני זרים נפגשים, מתחברים בסיטואציה מאד מסויימת, וזהו. יצא לי כל כך הרבה פעמים להכנס למצבים כאלו - לפגוש מישהו באיזושהי נקודת זמן (טיול, נסיעה ברכבת, עבודה קצרה משותפת וואטאבר), להתחבר אליו הכי בעולם, ואחרי שבוע, כשכל אחד הולך לדרכו, הכל מסתיים. וכשזה מסתיים, פתאום אני מבינה איך מצד אחד אני יודעת כל כך הרבה עליו, ומצד שני, כל כך מעט. לא מכירה את הרקע שלו, לא יודעת לאן הוא ממשיך הלאה, וזה בסדר. כי לתקופת הזמן הרלוונטית, זה היה נכון ומתאים.

		תמונות בתערוכה מאסטר נונין (יום ראשון, 01/02/2004, שעה 1:12) תגובה 149324  בתשובה להעלמה עפרונית אני מגיב קצת על התגובה הזו שלך וקצת על מה שכתבת למטה. למעשה, הסתכלות על הסרט כתערוכה מקובלת עלי מאוד - אני הזכרתי כמה תגובות למעלהב את האסטתיות המדהימה שלו. אבל מבחינת אמינות - קשה לי מאוד לראות את זה ככה. כשיצא לי לפגוש מישהו/מישהי (בטיול/ארוע/וואטאבר) ולהתחבר, זה תמיד כלל בתוכו הרבה יותר שיחה. שתי הדמויות בסרט בקושי מדברות זו עם זו מעבר לרמה היומיומית, פרט לשיחה האחת שלהן על נישואין ומחויבות, וגם זו לא שיחה ממש עמוקה, ודי מלאה בקלישאות לכל האורך.לא, אני לא מאמין שהדמויות נגעו זו בזו, כי לא ראיתי אותן נוגעות.

		לצערי גם אני לא סתם אחת (יום רביעי, 10/03/2004, שעה 21:14) תגובה 153133  בתשובה לנונין ראיתי היום את הסרט, והוא שיעמם אותי כמו שכבר מ-ז-מ-ן לא השתעממתי.

		סרט מציון עופר (יום חמישי, 08/01/2004, שעה 22:51) תגובה 146608 לדעתי זה אחד הסרטים הטובים ומהנים של השנה, אבל הוא לא מתאים לכל אחד. הסרט מתאים למי שאוהב קולנוע לירי, הסרט פונה יותר על מי שרואה בקונוע אמצעי של היוצר להביע את עצמו מאשר אמצעי בידורי. מי שיפתח לסרט, יגלה שהוא אמצעי בידורי מציון, מצחיק מאוד לפרקים, ונוגע ללב כמעט מהרגע הראשון עד לסיום. הדמיות מתפתחות לאורך הסרט, ויש גם קווי עלילה אבל הם משנים לרגש שעולה מכל סצנה בסרט. לא מדובר ביצירת מופת, פשוט מפני שסופיה לא רוצה לעשות יצירות מופת (היא מוקפת כל החיים שלה באנשים שמנסים, הסגנון שלה כל כך שונה מהסגנון של אבא שלה או של בעלה לשעבר), היא רצתה לעשות סרטים אישים קטנים, היא עושה אותם מציונים. יש בסרט הרבה דיאלוגים מבריקים, הרבה סצנות יפהפיות ללא דיאלוג (כמו שירי הייקו קולנועיים), השימוש במוזיקה מציון והצילום נפלאה. אני חושב שבקולנוע כמעט נשיקה הרבה יותר מעניינת מנשיקה והסרט מלא מרגעים מצוינים כאלה. שני השחקנים ראויים לאוסקר (אם כי לגבי יוהנסון, ראיתי את ''הנערה עם עגיל פנינה'' ואני לא בטוח באיזה אחד משני התפקידים היא טובה יותר) הם מצליחים ליצו דמיות אנושיות מדיוקות ומגוונות, שריגשו אותי כפי שניקול קידמן, למשל, אף פעם לא ריגשה (אני חושב שגם היא שחקנית מצוינת). דרך אגב: כפי שנאמר, החברה של הבעל של שרלוט היא שחקנית ולא במאית, ונראה לי שהיא פרודיה על קמרון דיאז (ששיחקה בסרט של הX של סופיה).פער הגילים לא הפריע לי בכלל, ראינו בהרבה סרטים רומן בין אישה צעירה לגבר מבוג, וליוהנסון זה קורה ההרבה: היא הייתה בת 16 שצילמה אאת ''האיש שלא היה שם'' בו היא ממנסה לפתות את בילי בוב תורנטון המבוגר.

		לא ממש מנסה לפתות תמי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 23:51) תגובה 148937  בתשובה לעופר להביע אסירות תודה על מה שהוא עשה בשבילה. אין לה שמץ של עניין מיני או רומנטי בו.

		אבודים בתרגום סיון (יום שני, 12/01/2004, שעה 16:18) תגובה 146907 שמתם לב לשם הסרט באנגלית ובעברית ? כאילו פרודיב על עצמו

		אבודים בתרגום טל (יום רביעי, 14/01/2004, שעה 22:14) תגובה 147281  בתשובה לסיון חשבתם על זה.... אם אי פעם יעשו המשך לסרט... זה יהיה כמו אפקט ה''נוסע השמיני'' - יקראו לזה אבודים בטוקיו 2 - ואם העלילה תתרחש בהודו המערבית ? בעייתי... בהחלט בעייתי. (:

		אבחנה יפה אינדי (יום חמישי, 15/01/2004, שעה 14:53) תגובה 147341  בתשובה לטל ואחת הסיבות הכי נפוצות לכך שתרגומי המשכונים הם בדרך כלל עוד יותר גרועים מההמשכונים עצמם.

		אין בעיה בכלל. טווידלדי (יום חמישי, 15/01/2004, שעה 23:23) תגובה 147407  בתשובה לטל ראה ערך ''מצור ימי 2'', שמתרחש, הפתעה הפתעה, ברכבת.

		סרט קטן גדול יוני אנטון (יום שני, 12/01/2004, שעה 20:54) תגובה 146951 זה הסרט הטוב ביותר שראיתי בשנת 2003, כולל שר''ה וקיל ביל. ביל מאריי הוא גדול בסרט וסקרלט יוהנסון מדהימה. בשבילי היה מספיק לראות את סקרלט יוהנסון בשביל לא להשתעמם. זה היה מרגש לראות איך שתי ''נשמות תועות'' מוצאות זה את זו ומוצאות שפה משותפת (''נשמות תאומות'') למרות שלכאורה לא אמור להיות להן שום דבר משותף. הסרט מראה מצד אחד כשל מוחלט בתקשורת של שתי הדמויות הזרות עם סביבתן כולל בני זוגם, ומאידך הן מקיימות תקשורת מושלמת ביניהן. מפליא איך הסרט מצליח להשמר מהפח היקוש של להפוך את הספור לרומן נאהבים. לכל מי שנמנע ללכת בגלל הבקורות השליליות, אני ממליץ בכל זאת ללכת ולשפוט בעצמכם.

		הבת של קופולה אבי (יום רביעי, 14/01/2004, שעה 17:12) תגובה 147205 הסרט ''אבודים בטוקיו'' מדגים את הקשר בין הגיל ובין תובנות לגבי החיים.בגלל גילה הצעיר של הבמאית, האמירה שלה בסרט לא מגובשת והרעיון היפה של הסרט לא מצליח להתגבש ולהשאיר את הצופה אם איזה ערך מוסף לאחר שהסרט נגמר.הרושם היחד שלי בסוף הסרט הוא שהיפנים ''טמבלים''בגלל היחס המזלזל של הבמאית שוב בגלל גילה הצעיר.באופן כללי הסרט שווה צפייה ולו רק בגלל הצילומים היפים של טוקיו והצצה לתרבות אחרת שבה אמריקאים הולכים לאיבוד.

		אז מה שאתה אומר הפינגווין (יום רביעי, 14/01/2004, שעה 17:57) תגובה 147218  בתשובה לאבי זה שכשקווין סמית' עשה את קלרקס בגיל 24, לא היה לו רעיון מגובש? שרק כאשר הכותב יגיע לגיל מסוים תהיה משמעות אמיתית מאחורי משפטים כמו ''יש מיליון נשים שישכבו איתך, אבל לא כולן יביאו לך לזניה לעבודה''? שב''מלתעות'' אין מסר עמוק ומלא תובנות על החיים דווקא בגלל גילו של ש/ספילברג (29) בעת יציאת הסרט? 29 גם היה הגיל של מ. נייט שאמאלאן כש''החוש השישי'' יצא, האם לדעתך הסרט היה בהכרח יותר מוצלח אם היה נעשה בעוד עשרים שנה? במילים אחרות, אין לטענה שלך ביסוס רציני. איכות הסרט והמסרים שהוא מצליח ולא מצליח להעביר לא קשורים ישירות לגיל הבמאים. מה שקובע זו איכות התסריט, איכות הבימוי, איכות המשחק, היכולת להעביר רעיון, עצם קיומו של אותו רעיון מסוים, הבחירה אלו קטעים להשאיר בסרט ואלו להשאיר בחדר העריכה וכו'. סופיה קופולה היא במאית מתחילה ולא צעירה במיוחד (בת 33, גיל סביר בהחלט לבמאית חדשה), ''אבודים בטוקיו'' הוא בסה''כ הסרט השני באורך מלא שהיא מביימת. לעומת זאת, היא נולדה היישר לתוך תעשית הסרטים, אבא שלה הוא במאי מאוד מוערך ובעלה לשעבר גם הוא במאי מוכר עם נסיון רב בתחום הקליפים. היה לה מספיק זמן ללמוד ולהכיר מקרוב את העולם שמאחורי המצלמה.

		באתי, ראיתי, אהבתי. מאד. תמי (שבת, 17/01/2004, שעה 22:19) תגובה 147657 לפני שצפיתי בסרט די חששתי שביל מאריי יקלקל לי את ההנאה. לא סובלת את האיש ואת השטיקים שלו. אבל הוא עושה שם תפקיד מצויין ורגיש , למעט אולי סצינה אחת או שתיים שבהן מבצבץ לנאנו-שניונת קצרצרה האלטר אגו המעצבן שלו, ביל הדביל, הקומיקאי החבוט. לדעתי מגיעה לו מועמדות לאוסקר. לא שהאמריקאים הסתומים יתנו לו אוסקר - סובטיליות היא תכונה שטרם חצתה את האוקיינוס והגיעה לחופי ארה''ב, אבל מועמדות אולי בכל זאת כן. אחרי שצפיתי לראשונה בחמש ילדות יפות לא הייתי בטוחה אם אני אוהבת אותו או לא. אחרי כמה ימים כבר נטיתי ל*כן* וכשנקרתה על דרכי הזדמנות לצפות בו שוב (ושוב ושוב) צפיתי ועוד יותר אהבתי. עם הסרט הזה זה גם כך. גם אני וגם הממסד הסכמנו שיש הרבה מה להפיק מצפייה חוזרת בו, ולו רק כדי להבין את סדר הסצינות. ברור שהסדר לא כרונולגי וברור שגם אין פה ממנטו 2 ושהוא לא ממש הפוך כרונולוגית. אני גם לא חושבת שיש לכל החלטת עריכה בסרט הסבר רציונלי כי סופיה עושה סרטי אווירה. לא שאלך שוב לצפות בו בקולנוע, אבל ביום מן הימים בדי וי די או בוידאו או בכבלים - בהחלט כן.

		''ביום מן הימים'' assafTV (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 8:57) תגובה 148744  בתשובה לתמי היום הזה קרוב אולי ממה שציפית - הסרט יוצא ע''ג DVD בשבוע הבא. http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/B...

		יצא כבר עדי אשכנזי (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 11:38) תגובה 148773  בתשובה לassafTV http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.... סליחה על הקידום העצמי.

		אבל אמזון אמרו ב-‏3/2...? assafTV (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 11:53) תגובה 148775  בתשובה לעדי אשכנזי וכן, כבר קראתי

		טוב אחרי כל התגובות שלי צריכה להגיע assafTV (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 12:53) תגובה 148785 גם תגובה ענינית, לא? את הסרט ראיתי בתנאים לא הכי אופטימליים. מדובר היה בהקרנה מוזלת לעובדי החברה בה אני עובד, עם הרצאה מספיילרת למדי של גידי אורשר לפני הסרט וקהל היי-טק עצבני שהשתיק אותנו בעודנו מדברים לפני תחילת הסרט, בזמן ההרצאה. להגנתנו נאמר שדיברנו כדי לא לשמוע את אורשר מספיילר ואף ניסינו להסביר זאת לזוג (?) שלפנינו אך לשווא. גם ישבנו בשורה האחרונה וגם הייתי עייף למדי. בסך הכל, הסרט לא הצליח לגעת בי לגמרי, לא ''התחברתי'' אל הדמויות ובעיני הסרט היה חצי אפוי. קופולה נוגעת-לא נוגעת בדמויות ולא חופרת בתוכן לגמרי. אולי אני מאלה שצריכים להאכיל אותם בכפית (אבל אין! אה.. זה מסרט אחר..) ואולי הייתי עייף מדי כך שגם אם הייתי צופה באותו רגע בטרום בכורה מיוחדת של מלחמת הכוכבים 3 עדיין הייתי סובל (ובלי בדיחות ''גם ככה היית סובל'' בבקשה. נהניתי עד מאד מפרק 2 ואני מצפה בקוצר רוח לפרק 3). עוד דבר שהרגיז אותי ואת שותפי לצפייה זה הקהל (ולחשוב שאני עובד עם חלקם). בתור סרט עם ניואנסים קטנים ובדיחות מרירות, הקהל שאג מצחוק כאילו שהיתה זו קומדיית ג'ים קארי/אדם סנדלר/מייק מאיירס טיפוסית. וכמו שציינו לפני, המוזיקה של הסרט גם היתה טובה. סה''כ נהניתי למדי, אך לא יצאתי מגדרי.

		טוב אחרי כל התגובות שלי צריכה להגיע wow! (יום שלישי, 27/01/2004, שעה 13:41) תגובה 148789  בתשובה לassafTV ככה זה היה גם בהקרנה של הצלצול. הסרט הוא סרט אימה, אבל באמצע אני קולטת חצי אולם מתגלגל מצחוק! זאת פשוט מכת מדינה.

		העלמה עפרונית (שבת, 31/01/2004, שעה 11:43) תגובה 149282 הגעתי בלי שיהיה לי שמץ של מושג לאן. הסרט נגמר, ולא היה לי שמץ מה דעתי עליו. זאת אומרת, ידעתי שהיא •חיובית•, אבל לא הצלחתי להסביר לי למה. העלילה לא הייתה מרתקת במיוחד, (רבאק, באיזשהו שלב יצאתי לשירותים ואיבדתי את הדרך חזרה, ולא חשבתי שפספסתי יותר מדי), לא הרגשתי צורך עז לדעת מה הלאה,ולא מצאתי את עצמי נקרעת מצחוק או דומעת בבושה. רק למחרת פתאום הבנתי. זה היה כמו להיות בתערוכת אמנות. כמו תמונה - היא לא מנסה להעביר עלילה או תהליך, אבל כשהיא מוצלחת, היא מעבירה לך מסר, ומעוררת בך מחשבות. ''אבודים בטוקיו'' מהבחינה הזו פשוט היה ''סרט שהוא תערוכה'' מבחינתי. סצינה אחת יותר או פחות זה כמו לפספס תמונה אחת או שתיים. באסה, אבל לא יהרוס את ההתרשמות הכללית. ובשורה התחתונה, מצאתי את עצמי נהנית. אבל אחרת מאשר בסרטים אחרים. __________ העלמה עפרונית,קצת עילגת.

		נראה לי שאני צריכה מקום גולדי (יום ראשון, 01/02/2004, שעה 16:18) תגובה 149367 לפרוק בו את כל השטויות שיש לי לומר על סרטים. יש מלא. פה נראה אחלה. מזל טוב לי על תגובה ראשונה. הסרט הזה- בינוני. סקרלט ג'והנסון- בחורה טובה בלי שום קשר לסרט. אתם מכירים הנאות מפוקפקות?כאלה שהן אמנם מהנות, אבל המקורות שלהן בעיתיים? דוגמה: הסדנאות האלה שבהן מלמדים אותך להיות אדם שלם יותר וגם מצליח בעסקים. לא שהתנסתי באחת, אבל בטח מרגישים שם נהדר. למה מרגישים נהדר? כי אומרים לך כל מיני דברים מרגשים, ונוצרת תחושת שותפות עם זרים. אז אדם נהנה, אך תוך כדי כך הוא יודע (או שלא) שההנאה שלו מפוקפקת, כי לזרים לא באמת אכפת ממנו, וכי מה שהמנחה אומר זה סתם שטויות פשיסטיות. ''אבודים בטוקיו'' זאת דוגמה די חלשה לכזה דבר, אבל עדיין יש בה מיסודות ההנאה המפוקפקת. צחקתי די הרבה, תוך כדי שאני חושבת ''אבוי לי, מאילו בדיחות סתומות אני צוחקת. יפנים טיפשיים ונמוכים, גיחי גיחי''. הייתי שמחה לו יכלתי להעריך יותר את הסרט בזכות דברים כמו ''רגישות'', ''אסתטיקה'' וכו'. הוא די נחמד כשמתמקדים בהם. הבעיה היא שמחשבות פוסט מודרניות כמו ''היפנים הם חברה די רגילים בתכלס'' גברו אצלי על הפרמטרים האמורים.

		אגב היפאנים Waffer (יום שני, 02/02/2004, שעה 16:06) תגובה 149457  בתשובה לגולדי יש סצינה נפלאה בבית החולים, שבה יפאני מוזר נטפל לביל מאריי. מאחוריהם על הספסל יושבות שתי ניצבות יפאניות, ומתפקעות מצחוק. כל הסצינה צוחקות, ומתאפקות ומנסות להפסיק, ושוב בורח להן. די ברור שזה טייק שבסרט הוליוודי ''מתוקן'' היה יורד בעריכה. פה הוא לא ירד, ושתי נקודות לקופולה.

		אגב היפאנים רולאן (יום ראשון, 08/02/2004, שעה 22:25) תגובה 149947  בתשובה לWaffer לא נראה לי שהצחוק היה בטעות. השיחה של ביל מאריי עם היפני בתור לבית החולים הייתה מאוד משעשעת, ולמיטב הבנתי באותו הרגע הנשים צחקו על חוסר ההבנה שלו את היפני. היפני שאל בנימוס כנהוג ביפן - מתי הגעת ליפן. וזה נשמע משהו כמו - NIHON NI DES ואז הוא ענה לו - IN DESCAY טוב, אנ י לא יודעת לאיית את זה, אבל הכוונה היא - תחת סוג של מעטה... אותי זה מאוד שעשע

		אגב היפאנים רולאן (שבת, 21/02/2004, שעה 16:05) תגובה 151004  בתשובה לרולאן זה בעצם - nihon ni des ka אם זה משנה...

		ראיתי את הסרט רק אתמול אפרת (יום שני, 09/02/2004, שעה 11:49) תגובה 149959 הלכתי לסרט כי אהבתי מאוד את ''חמש ילדות יפות'' של קופולה וציפיתי למשהו באותו סטייל. במהלך הסרט די השתעממתי. עברתי מספר שלבים במהלך הצפייה - עניין מינורי, אמונה עצמית שאני מוצאת בסרט עניין מינורי, ניסיון לשכנע את עצמי למצוא בסרט עניין מינורי(כולל הסברים עצמיים שזה סרט איכות ושלא כל סרט חייב למכור עלילה תמורת הנאה. ''להתמקד ביחסים בין הדמויות, זה מה שחשוב''), הבנה שאולי אני כן זקוקה לשטיקים הוליוודיים ''אז אני שטחית, אז מה? אולי זה לא אני אלא הסרט ממש ממש משעמם???'', השלמה עם השעמום של הסרט ומתוך זה נוצרה גם הנאה מסויימת מינורית ממנו. סוף סוף הסרט נגמר- יוצאים החוצה! חברתי פונה אולי להמשיך את השיחה שלנו מההפסקה- ''איזה סרט משעמם! לא מתקדם! אין עלילה! אוף, היינו הולכות לאינטרמישן במקום!'' ולהפתעתה ולהפתעתי המוחלטת אני שומעת את עצמי מגנה על הסרט במרץ. חוזרת לסצינות מפעימות, מתפעלת ומקשקשת עליו בהנאה מרובה עד שאפילו שיכנעתי את חברתי הסובלת שזהו סרט נפלא. מסקנות מתבקשות- 1. אני סובלת מפיצול אישיות 2. חברתי לא באמת השתכנעה, היא פשוט חיפשה דרך לסתום לי את הפה 3. זה מסוג הסרטים שרואים תוך כדי שעמום בלתי נדלה, אבל נהנים מהם אחרי שהם נגמרים (ההנאה מגיעה לאחר הצפייה ולא במהלכה). יש ז'אנר שלם של סרטים כאלה.

		אם כך ravy (יום שני, 09/02/2004, שעה 11:53) תגובה 149961  בתשובה לאפרת מה בדיוק מצאת ב''חמש ילדות יפות''? גם בו העלילה קיימת-לא-קיימת והקצב לא בדיוק מהיר יותר.

		ספוילר על ''חמש ילדות יפות'' אפרת (יום שני, 09/02/2004, שעה 12:31) תגובה 149962  בתשובה לravy אולי זה נכון, אבל היו שם דברים חזקים יותר- הדרך שבה ההורים חונקים את הילדות וגוזרים את גורלן, הכמיהה הבלתי ממומשת של הנערים אל הילדות. בכלל נקודת הראות של הסרט הייתה מעניינת- הנערים שבקושי הכירו אותן מספרים את הסיפור שלהן מנקודת הראות שלהם. האם זה באמת מה שקרה? האם הסיפור אובייקטיבי או שזכרון הנערים עומעם במהלך השנים?. זאת אומרת, הסיפור מסופר מזכרון של אנשים בוגרים כפי שהם חוו זאת בתור נערים עם הורמונים משתוללים בתקופה תמימה יותר ובגיל תמים יותר שבו כל הדלקות על מישהו גורמת לאותו אדם להיראות מושלם. זה הופך את אותן נערות להשתקף בעינינו כמו שהן ניראו בעיני אותם נערים- מושלמות. זה מגביר את הצער על כך שההורים שלהן כולאים אותם בבית ולא נותנים להן לחוות את החיים בחוץ ועוד יתר אחר כך שהן מתאבדות. יש צער כפול - גם עליהן וגם על הנערים שכמעט והצליחו להתקרב אליהן וגם אנחנו כצופים כמעט הצלחנו להתקרב אליהן אבל לא באמת. הן סגורות בפנינו כמו שהן סגורות בביתן ואי אפשר לדעת איך הן באמת. הפספוס של החווייה פה יותר חזק ומשמעותי. כל הסרט יש חרדה לגורל של הבנות ותקווה שאולי הן יצאו מזה. מדי פעם זה נראה כאילו עכשיו מגיע החופש שלהן ואז זה משתנה. הסרט לכל אורכו נע ונד בין כמעט מימוש לבלתי מימוש באופן מטלטל (לפחות אני הרגשתי כך). יש גם סיפור עלילה והתפתחות של סיפור שמוביל מנקודה אחת לנקודה אחרת. עם המוות של הילדה הקטנה שכמו מסמן את גורל שאר הילדות. במהלך הסרט נראה כאילו שאר הילדות יצליחו להתחמק מהגורל שלהן וזה מחזיק מתח. יש גם מספר רבדים לסיפור- נערים, בנות, הורים ושאלות משמעותיות בלתי פתורות (אשמת ההורים? הנערים יכלו לעשות יותר כדי לעזור לילדות? הילדות יכלו לעשות יותר כדי לעזור לעצמן? האם בכלל הן רצו לחיות או שזה אנחנו רוצים שהן יחיו?). בקיצור אפשר להבין למה אהבתי את הסרט הזה, שלידו ''אבודים בטוקיו'' נראה חיוור לחלוטין. אולי הוא מזכיר אותו בחוסר המימוש שלו וב''כמעט'', אבל המתח חלש מאוד, קופולה ויתרה כמעט לחלוטין על עלילה ונותרה רק עם פואנטה שלא יכולה להחזיק סרט שלם. זה נראה כמו ריאליטי טי.וי, כי באמת החיים מתנהלים כך- עם ויתורים קטנים, חוסר מימוש לפעמים, פחדים, הרגשת ניכור. ב''חמש ילדות יפות'' הנערים מרגישים ככה ומנסים להאדיר את חווית הנעורים דרך הילדות, דרך הפנטזיה ובסוף נוחלים אכזבה- יש ניסיון לצאת מהחיים הקטנים ולהעניק להם משמעות גדולה יותר- וסיפור התבגרות והתפכחות של הנערים. אני יכולה לדבר עד בלי סוף על ''חמש ילדות יפות'' ולעומת זאת את ''אבודים בטוקיו'' אפשר לסכם בחמש שורות. וזה ההבדל העיקרי בעיני.

		את לא מפסיקה לפאר את הסרט.. Mr.Pink (שבת, 05/08/2006, שעה 0:38) תגובה 262308  בתשובה לאפרת ואפילו מילה קטנה אחת על הפסקול המהמם שאייר (AIR) כתבו לו, לא הזכרת.. זה מוזר כי מבחינתי המוסיקה המהפנטת של הסרט היא אחד הדברים הכי טובים בו.. אגב גם הפסקול של אבודים בטוקיו יפייפה.. ותגידו על טעם ועל ריח, אבל לדעתי זה סוגייה של: או שאתה אוהב את הסגנון של סופיה קופולה או שאתה אדיש כלפיו.. אני באופן אישי מת עליו/עלייה ולדעתי היא אחת הסמאחיות הכי מבטיחות שיש, היא כל כך IN, זה לא יאמן.. אגב הז'אנר שדיברת עליו קודם, אני חייב להסכים איתך, אבל באבודים בטוקיו זה לא קורה, לפחות לא לי, היה את האפקט הזה אבל אני נהנתי מאוד גם במהלכו וצחקתי כמו מטורף, לא סתם קניתי אותו בדוד, אני תמיד אוהב לחזור אליו. תגידו זה רק אני, או שהסרטים של סופיה קופולה מתאפיינים באווירה חורפית ואסטתית להפליא?

		הכל נכון. נורטון (יום שישי, 27/02/2004, שעה 11:21) תגובה 151564 כל מה שטווידלדי ונונין כתבו על הסרט נכון. אכן לא קורה בו כלום. העלילה נמתחת כמו מסטיק, ובדרך כלל מעצבנת. בדיאלוגים יש יותר שתיקות מאשר הברות, ובכלל מדובר בחתיכת סרט בעייתי. אבל... ווידאתי שאף אחד לא כתב את זה קודם. אני חושב שהרעיון של הסרט הוא מבריק, חדשני, ייחודי ומיוחד. ג'והנסון ומוריי כמראה לזמן, זה הרעיון והוא די מדהים. מה אנחנו יודעים על מוריי - שהוא נשוי 25 שנה לאותה אשה, שיש לו ילדים, אבל שדי נמאס לו באופן כללי, שהוא משועמם במיוחד ביפן, אבל שגם בארה''ב העניינים לא מזהירים. שזמנו עבר, ובכל זאת הנישואים ימשיכו מכח האינרציה. שהוא הלך חזק על קריירה שנתנה לו המון, ומן הסתם הזניח עם השנים את כל השאר, ושהכסף חשוב לו הרבה יותר מהאושר. בינתיים זה מזכיר לי את ג'ובאני ריביסי אבל 25 שנה צעיר יותר. ומה אנחנו יודעים על סקרלט ג'והנסון - שהיא בוגרת פקולטה לא נחשקת במיוחד, שאוהבת את בעלה, אבל לא אוהבת את העבודה שלו. שהיא מקריבה מיצוי עצמי בשביל הבעל. שהיא נגררת אחריו, אבל גם סומכת עליו. הפרופיל בהחלט יכול להתאים לאשתו של ביל מוריי (אם כי לא ידוע לנו פרופיל מדויק שלה בסרט). במילים אחרות, הסרט הוא על השלמה עם מצב, ביל מוריי רואה ברומן הקצרצר עם ג'והנסון את עצמו בעברו, את כל מה שהוא רצה. מגלה מעט את חדוות הנעורים, והרומנטיקה שכבר נמוגה מחייו.והוא משלים עם זה. סקרלט ג'והנסון רואה בביל מוריי את העתיד, את העובדה שגם בעתיד יהיה לה בעל שעדיין יאהב, אבל גם מעצבן, והיא משלימה עם זה. קופולה נותנת לנו (כמו קובריק בזמנו), מטאפורה חיובית לחיי הנישואין. נסיון להתמודד עם עצמנו, ועם הבחירות שבחרנו. וכמובן השלמה. למה הם לא נכנסים למיטה? לא בגלל שהסרט הוא מינורי, ולא כדי לצאת מהמעגל ההוליוודי. הם לא נכנסים למיטה בגלל שהמטאפורה תיהרס. הנישואין נתפסים באור חיובי לא שלילי, סקס במקרה כזה ישבור את התמה של הסרט כולו, ויותיר אותו נבוב וחלול. כשיצא ''חמש ילדות יפות'' כתב/ה מבקר קולנוע כלשהו (אני חושב שעדינה הופמן מהג'רוזלם פוסט אבל אני לא מוכן להתחייב), שקופולה היא במאית הרבה יותר טובה מתסריטאית. אני חושב שזה נכון. הבימוי עדין, הרעיון נפלא, הפסקול מתמודד עם הגדולים ביותר, והיא גם הצליחה להוציא תצוגות משחק מופלאות מביל מוריי ובעיקר מסקרלט ג'והנסון. אבל, אוף, למה כלום לא קורה בסרט. 7.5/10

		לא בדיוק Orangejuice (יום שני, 01/03/2004, שעה 15:18) תגובה 151899  בתשובה לנורטון סקרלט יוהנסון לא מקריבה מיצוי עצמי בשביל הבעל. היא עדיין לא הגיע לשלב כזה בחיים שהיא בכלל יכולה לוותר על מיצוי עצמי. היא בכלל לא יודעת מה היא רוצה לעשות עם עצמה ונראה שהיא הגיעה לטוקיו כי לא היה לה משהו יותר טוב לעשות בבית - שהוא לא ממש בית. (היא אומרת שהיא גדלה בניו יורק אבל עברה ללוס אנג'לס אחרי החתונה ושזה שונה שם). אם הם לא נכנסים למיטה כי הנישואים מוצגים באור חיובי - מה בדיוק עשה ביל מוריי עם זמרת הברים האדומה? לדעתי הם לא נכנסים למיטה כי במשך רוב הסרט היחס שלו אליה הוא יותר אבהי מרומנטי והיחס שלה אליו הוא יותר כאל יועץ (או אב).

		גם אני חושב מר לינקס (יום שני, 01/03/2004, שעה 15:48) תגובה 151905  בתשובה לOrangejuice שסקס היה הופך את זה להרבה יותר מלוכלך (תרתי משמע), במקום להשאיר את מערכת היחסים שלהם טהורה וחפה מכל אינטרסים. פשוט שני אנשים בודדים שהיו צריכים אחד את השני בזמן מסויים.

		הוא היה דווקא שמח תמי (יום שלישי, 02/03/2004, שעה 11:23) תגובה 152006  בתשובה למר לינקס מאד להעיק את היכרותם הפיזית, למשל הסצינה שבה הם שוכבים על המיטה שלה ומדברים והוא ספק נוגע בכף הרגל שלה, או כשהוא בא לחדר שלה ומעיר לה על הבלאגן באמבטיה. היא נרתעת כי היא עדיין צעירה ואידיאליסטית ומאמינה בקדושת הנישואין. ואולי גם כי הוא מבוגר ממנה בהרבה ובגיל 20 וקצת הוא נראה לה מתושלח ולא אופציה בכלל לשותפות מינית (לגיטימי!). אז נא לא להלביש הילה של קדושה לדמויות. זה לא שלא היה סקס בגלל מניעים כה טהורים ונשגבים.

		מצד שני מר לינקס (יום שלישי, 02/03/2004, שעה 11:52) תגובה 152011  בתשובה לתמי כשהיא תופסת אותו דופק את הזמרת היא עושה לו סצינת קנאה לא קטנה. ולא, לא הצלחת לשכנע אותי. לא אני שמתי הילה של קדושה לגיבורים, הבמאית עשתה את זה...ולדעתי היא צדקה לחלוטין. סקס פשוט לא היה חלק ממערכת היחסים הזו וממה שכל אחד מהם שאב ממנה.

		אז זהו בדיוק! הבמאית תמי (יום שלישי, 02/03/2004, שעה 17:25) תגובה 152045  בתשובה למר לינקס לא שמה להם הילה של קדושה. היא מראה לנו שהדמות של ביל מאריי חושקת בדמות של סקרלט ג'והנסן. מראה בפירוש. גם הנשיקה שהוא נתן לה בסוף הסרט לא היתה נטולת מיניות (על השפתיים, למשך לא מעט זמן). הבמאית מספיק אחראית כדי לתת גושפנקה והיגיון לכל זה. יש ביניהם מתח מיני. זו הסיבה שסקרלט מרביצה לו סצינת קנאה. יש ביניהם גם התפתחות של רגשות. לא יודעת אם ממש אהבה, אבל יש מטען רגשי. שניהם רוצים אבל לא מעיזים, שזה בסדר גמור.

		לדעתי מר לינקס (יום שלישי, 02/03/2004, שעה 18:07) תגובה 152046  בתשובה לתמי הנשיקה בכלל לא היתה מינית...אבל זה כבר עניין של השקפה. בכל מקרה, די ברור שהם מאוהבים בצורה כלשהי (סצינת הקינאה שלה, הוא מסתכל עליה באהבה כשהיא שרה בקריוקי), אבל עדיין, שניהם מבינים שהקשר שלהם לא מבוסס על תשוקה אלא על משהו עמוק יותר. משהו שהכי קרוב שאני יכול להגדיר אותו במילים הוא ''אחווה''.

		מש''א הפינגווין (יום שלישי, 02/03/2004, שעה 19:21) תגובה 152049  בתשובה למר לינקס

		אחוות הטבעת? תמי (יום רביעי, 03/03/2004, שעה 0:29) תגובה 152078  בתשובה למר לינקס

		כן בדיוק נורטון (יום רביעי, 03/03/2004, שעה 15:58) תגובה 152111  בתשובה לOrangejuice lost in translation. הסיבה לכך שהשם הלועזי טוב הרבה יותר מזה העברי, הוא בגלל המשמעות הכפולה שאותה הצגתי. רבים כתבו שאחד מהנקודות החלשות בסרט היא הצגתם הגזענית של היפנים. מבחינתי היפנים בסרט, או היות בסרט ביפן הוא בעיקר כלי להעברת המטאפורה - הרעיון שנישואין באים לפתור את בעית הבדידות והעצב ששורר בחיים באופן כללי. הגיבורים אינם אבודים בטוקיו, הם אבודים בכלל, כמו גם אנחנו - טוקיו כמטאפורה. זה לא ממש משנה אם ביל מארי דפק את זמרת הבארים או לא. סופיה קופולה לא (ובמכוון) מציגה אידילזציה של מוסד הנישואין. הבעיות קיימות ומי כמו סופיה שהתגרשה מבעלה יודעת את זה. הבגידות היו ויהיו, בכך אין ספק. ובכל זאת הנישואין חיוביים בראי הסרט. ולו משום שהם מציגים פתרון לא מלא לסיטואציה קשה, בגלל שנישואין הוא בעצם תשובה מנומקת לבעיות החיים. בגלל שגם אם נישואין הוא רעיון רחוק מאידאליה, הרי שבסיטואציות מסוימות הוא פתרון יחיד. יתרה מכך, יתכן כי בבחינה מחודשת, הרעיון הזה כשלעצמו הוא דוקא רעיון אנטי-ממסדי. ויתכן כי קופולה דוקא מבקרת את מוסד הנישואין בהפוך על הפוך. שכן אם נישואין אינו אידיאל אלא רק פתרון, אולי בכך ניתן הנימוק לגירושיה של קופולה, ואולי בכך היא נותנת ביטוי למרמור כלשהו. הצופה (לפחות אני) מקבל תחושה אמביוולנטית, אך אין לי ספק כי קופולה לא התכוונה לכך, שכן ברור לי שהיא התכוונה לאחת משתי האפשרויות שהצגתי (פרו-נישואין, אנטי-נישואין). במחשבה ראשונה זה היה פרו, במחשבה שניה זה יכול להיות אנטי. ובכל מקרה ביל מארי רואה את סקרלט ג'והנסון והפוך כגירסה מבוגרת/צעירה של עצמם. ובמחשבה נוספת, זאת נקודת חולשה נוספת של הסרט. כי הרי מלבד המטאפורה (המבריקה בעיני) והשימוש הכפול של מארי וג'והנסון, הרי שהמניעים שלהם למעשים הטריוויאליים לא תמיד נכונים. מוריי לא שוכב עם ג'והנסון בגלל הרעיון של הסרט - בהחלט. אבל זה מתנגש עם הרצונות שלו, ואולי גם אלו שלה. ההתנהגות הרציונלית הוקרבה בסרט על חשבון התובנה. וחבל. למעשה, יתכן מאד שהשיעמום הרב של הסרט כולו, הוא תוצאה ישירה של המאמצים של קופולה להסביר את הנקודה. כך שמרוב רעיונות ומטאפורות, הפסיכולוגיה נעלמה, הרציונאל נעלם ואיתו גם הענין (שהרי בדרך כלל התנהגויות רציונאליות הם אלו שמעוררות הזדהות של הצופה אל הדמויות, שגורמת ממילא לענין, וזה כאמור נעדר בסרט). בכל מקרה, מארי שכב עם הזמרת מאחת משתי סיבות. אילו הסרט נושא את תובנת האנטי שהצגתי. הרי שהדבר ברור. אבל גם אם הסרט הוא פרו, הרי שהוא פרו רק ברמת הרעיון. המטאפורה. לא ברמת המעשה, היחסים בין מורי לג'והנסון הם חלק מהמטאפורה. זמרת הבארים האדומה - היא לא. גם ריביסי עשוי לשכב עם אנה פאריס (או שלא). וזה עדיין לא סותר את הצורך הבסיסי לנישואין כאשר אנו אבודים בתרגום.

		בקרוב הסטיקר: לונג ג'ון (יום רביעי, 03/03/2004, שעה 16:11) תגובה 152115  בתשובה לנורטון ''למה להתאבד כשאפשר להתחתן?'' נורא עצוב לי שאתה רואה בנישואים פתרון אינסטנט לכל בעיה. איך הנישואים פותרים למאריי בעיות שהיו לו? הסרט הרי לא מציג שומדבר שרומז על זה. איך הנישואים פותרים לסקרלט ג'והנסון את הבעיות? כי אני קיבלתי את הרושם שזה רק יוצר לה בעיות חדשות.

		אבל נורטון לא נשוי (יום רביעי, 03/03/2004, שעה 17:12) תגובה 152121  בתשובה ללונג ג'ון זאת לא היתה דעתי (דעתי על נישואין.. פעם אחרת). אני רק חושב שזאת הכוונה של קופולה בסרט. לא התכוונתי לכך שהנישואין פותרים בעיות (לדעת קופולה). התכוונתי רק לכך שהמניע לנישואין הוא התקווה כי הוא יפתור בעיות. שהמניע לנישואין הוא (שוב, לדעת קופולה) תחושת דיסאוריינטציה מסוימת בחיים. הסרט לא מלמד אותי כלום על חיי הנישואין הוא מלמד אותי על סיבתם.

		סיטואציה Orangejuice (יום חמישי, 04/03/2004, שעה 9:00) תגובה 152176  בתשובה לנורטון לא נשוי לי נראה שמדובר בשני אנשים שנמצאים בסיטואציה (פיזית ונפשית) מאוד מסויימת והעובדה ששניהם נשואים היא שולית למדי. היא בחורה צעירה שמחפשת את עצמה, הוא גבר מבוגר שעתידו מאחוריו. הם נפגשים במקום זר שבו שניהם מרגישים בודדים - עד לפגישה בינהם. הם לא נכנסים למיטה מפני שבשלב שבו נמצאים היחסים בינהם זה לא מתאים (אם כי, לדעתי, זה כן היה קורה אם הוא היה נשאר ולא חוזר הביתה). ושוב לעניין הנישואים: מדובר, בסופו של דבר, בשני אנשים מבוגרים ולמיטב הבנתי להיות נשוי זה לא מצב יוצא דופן במיוחד אלא לגמרי נורמאלי (שלא לומר: ברירת מחדל).

		כן, אני מסכים נורטון (יום חמישי, 04/03/2004, שעה 17:10) תגובה 152212  בתשובה לOrangejuice שזו הפרשנות הרגילה של הסרט. והיא מתקבלת בעיני בסיטואציה מסוימת. אך עם זאת, האוסיסיאציות שהקשרים בין שני הגיבורים וחיי הנישואין שלהם העלו, העלו אצלי היו של אלה שפירטתי קודם. הסיבה שהעליתי את הרעיון, הוא בעיקר בגלל שזו התובנה העיקרית שעלתה אצלי תוך כדי הצפיה בסרט. זה נראה לי הגיוני, יש קווי דמיון ברורים, כפי שפירטתי. וזאת דעתי.

		טוב, אחרי שקראתי את כל התגובות ירחמיאל פגע רע (שבת, 28/02/2004, שעה 10:53) תגובה 151638 אני תמה שאף אחד לא שם לב לזה שהסרט גם מותח ביקורת על הפלסטיקיות האמריקאית באותה מידה שהוא עושה צחוק מהילדותיות היפאנית. למשל השיחות של ביל מארי עם אישתו, ה''איי לאב יו'' חסר המשמעות וה''Happy for you'' הפלסטיקי האמריקאי. זה בדיוק מה שבאה השחקנית הבלונדה להדגים, ולא רק בשביל לשעשע אותנו. הצלם שלא יודע לתקשר עם אישתו אבל נורא חשוב לו שהיא תפסיק לעשון, כל הלהג חסר המשמעות על חומרים משלשלים ועל כזה-כאילו ובסצינה שבה אשתו של הצלם (אני לא טוב בשמות) מדברת עם החברה שלה בטלפון וההיא בטלפון עוברת לממתינה בזמן שהגיבורה נחנקת מדמעות וכשהיא חוזרת מהממתינה היא אומרת לה משהו כמו ''אני חייבת לנתק, אני שמחה שאת נהנית, לאב יו, ביי'' הבמאית חייתה כמה שנים ביפאן והיכולת שלה להסתכל על שתי התרבויות כזרה נובעת מכאן. מוזר שלא הוזכר כאן ובאף אחת מהביקורות על הסרט. עוד נקודה מעניינת (ויכול להיות שאני טועה) היא שבפעם השנייה שראיתי את הסרט שמתי לב שכשהדמויות מעשנות הן אף פעם לא פולטות את העשן אלא רק שואפות. יכול להיות דבר כזה או שאני טועה?

		שתי אפשרויות לגבי העישון הפינגווין (שבת, 28/02/2004, שעה 13:30) תגובה 151652  בתשובה לירחמיאל פגע רע 1.אלה לא סיגריות קונבנציונליות. האפשרות הזו לא נראית לי סבירה לאורך רוב הסרט, כי הסיגריות בסרט מגיעות בחפיסה עם לוגו. 2.הם לא באמת מעשנים, אלא רק עושים בכאילו (ע''ע אדוארד נורטון במועדון קרב). בכל אופן, לי נראו שדווקא כן פלטו עשן.

		או נורטון (יום ראשון, 29/02/2004, שעה 0:12) תגובה 151724  בתשובה לירחמיאל פגע רע שהם לקחו את זה מאד מאד עמוק.

		כן, זה נכון אינדי (יום שני, 01/03/2004, שעה 16:10) תגובה 151912  בתשובה לירחמיאל פגע רע אגב, ידיד יפני תרגם עבורי את הדברים שהבמאי היפני אומר, ומסתבר שהוא די יורד על ביל מריי ועל אמריקנים בכלל. אלא שבתרגום זה לא עובר...

		אפשר אפילו לומר, אם תרשו לי להתבדח, שלמקו GRAS (יום שני, 01/03/2004, שעה 19:32) תגובה 151951  בתשובה לאינדי שהוא אבוד בטוקיו! הא הא הא!

		סרט מוזר צדק (יום ראשון, 29/02/2004, שעה 0:51) תגובה 151733 לאחר הסרט עלה בי המחשבה האם ביל מוריי רצה לחזור לאשתו? אני חושב שכן, הוא כבר היה רגיל אליה ובסך הכל אהב אותה. הוא היה יותר מאושר אם היא היית מקשיבה לו, לרגשות ולחוויות שהוא עבר, ולכן בצורה מסוימת הוא רצה גם להמשיך עם שרלוט. אבל בסופו של ענין הוא אהב את אשתו ואת הילדים ובאמת לחזור. בצורה מסוימת זה מזכיר לי את אבא שלי. מה הוא באמת מרגיש בנסיעות עבודה לארה''ב? נהנה? מתגעגע? מבינים אותו? או שמעולם לא ניתן להבין אותך כאשר אתה נמצא בארץ אחרת. מבחינת האיכות הסרט מעולה מבחינת הענין בינוני פלוס. ויכול להיות, שגם יצא ממנה משהו.

		אבודה בתרגום סטואי (יום שני, 08/03/2004, שעה 17:56) תגובה 152731 באיחור משמעותי הלכתי לבדי לראות את הסרט. האמפתיה וההזדהות שלי כלפי הגיבורים עצומה, ולכן אפילו שאני יודעת שאיש לא יקרא את התגובה הזו, אני חייבת לומר כמה מילים. לפני כמה שנים הייתי דיילת. מקצוע נחשק לכל הדעות, אבל כמובן כרוך בנסיעות רבות ובשהייה רבה במקומות לא מוכרים, ובדרך כלל עם אנשים לא מוכרים. אנשים היו אומרים - מה רע בנסיעות האלו? לעשות חיים בניו יורק, בשיקאגו, בהונג קונג, ובדרך כלל נהניתי. אבל פעמים רבות מצאתי את עצמי, ממש כמו הגיבורה, בוהה אל מחוץ לחלון המלונות המפוארים ותוהה מה אני אמורה לעשות עכשיו. איך אני מעבירה את הזמן. ואיך אין לי עם מי לדבר. מעולם לא הייתי בטוקיו, אבל הונג קונג לא רחוקה מבחינת האווירה, כל האורות המנצנצים, העומס, ההמולה והרעש נראים ומרגישים כמו מסיבה שאת לא מוזמנת אליה. תחושת הבדידות והזרות במקומות מסוג זה, למרות כל השמחה והאפשרויות מסביב ואולי אפילו בגללן, תופסת מקום כל כך משמעותי עד שהיא קמה לתחייה ויושבת לך על הכתפיים. אני לא מבינה את השפה, לא מוצאת מה לאכול, לא יודעת מה לעשות ואין מה לראות בטלוויזיה. נו, טוב, כנראה שתחושת ההזדהות שלי מובנת. התרגום של שם הסרט לעברית עושה לו חטא נוראי. הרי בעצם האירועים הכי משמעותיים מתרחשים בסבטקסט, בדברים שלא נאמרים, בין השורות, במשפט ההוא שבוב לוחש לשרלוט בסיום, שלא ניתן לשמוע ולכן נותר רק לנחש. הסרט מדבר, על פי מיטב הבנתי המוגבלת, על ניכור ועל זרות, הן בחיי הנישואין של כל אחד מהגיבורים והן בארץ ובתרבות אחרת. הבחירה ביפן נעשתה לדעתי לא מתוך התנשאות, אלא לצורך העצמת הבדידות במקום בו אף אחד לא מבין אותך - משמעות נוספת לשם הסרט, שניכרת היטב בקטע שבו המתורגמנית מצמצמת את כל המלל של הבמאי לשני משפטים ואת תוהה - מה לעזאזל? היה מקסים בעיני, ומעבר לזה - עודד אותי לכתוב.

		איש לא יקרא? תמי (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 9:50) תגובה 152801  בתשובה לסטואי בערך כל מי שהיה שותף לדיון על הסרט קרא (כשיש תגובה חדשה לביקורת שגולש צפה בה הוא מקבל על כך הודעה). ואני גם מגיבה כדי לתת לך עדות מוחשית לכך.

		איש לא יקרא? סטואי (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 13:32) תגובה 152837  בתשובה לתמי או.קיי, את זה לא ידעתי.

		תגובה מצויינת מר לינקס (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 14:39) תגובה 152871  בתשובה לסטואי עודד אותי להעריך את הסרט מחדש ואפילו לראות אותו שוב.

		סטואי (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 22:15) תגובה 152991  בתשובה למר לינקס תודה, כפריקית קולנוע מתוסכלת התגובות מחממות את ליבי בלילות הקרים. בנוסף, קראתי ביקורת על הסרט שטענה כי ג'והנסן משחקת בעצם בתפקיד קופולה עצמה, והסרט מכיל אנלוגיות לאירועים ולדמויות בחייה. למשל, התעורר דיון בנוגע לדמות של השחקנית הבלונדה המטופשת והקשקשנית, ולפי מה שקראתי כנראה מדובר בדמות המבוססת על קמרון דיאז, שהתחילה בזמנו עם בעלה של קופולה. היא הרי מגיעה לטוקיו כדי לקדם סרט אקשן.. אולי ''המלאכיות''? לקופולה פתרונים. עוד דבר: אחרי הצפייה בסרט הבנתי שהאוסקר שכביכול ''נגזל'' מביל מאריי לא היה בכלל אופציה. מאריי הבשל והמקסים עושה תפקיד מצויין, אבל הוליווד נוטה להעניק אוסקרים לתפקידים קיצוניים יותר, לאנשים שממלמלים לעצמם ומתנגשים בקירות, שחווים טראומות מרסקות ובעצם לוריאציות של ישו. עם כל ההזדהות, האמפתיה והחמלה שהוא מעורר, מאריי היה צריך ככל הנראה לחתוך את הוורידים בג'קוזי כדי להגיע לזכאות. חבל.

		מצטרפת לממחישים אינדי (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 16:30) תגובה 152891  בתשובה לסטואי גם אני נהניתי לקרוא. אז היו לך פגישות סמי אפלטוניות עם שחקני קולנוע מבוגרים? או משהו דומה?

		תודה סטואי (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 21:59) תגובה 152988  בתשובה לאינדי שחקן הקולנוע היחידי שפגשתי (למעשה, פשוט חלפתי על פניו ברחוב) שיחק בסרט ''הפריצה לאלקטרז'' בתור הסגן של אד האריס. אין לי מושג איך קוראים לו, אבל זה גם משהו, לא? כשאני חושבת על זה, יצא לי גם לראות את אנדי מקדאוול חולפת מרחוק, ואת סיגורני וויבר במצעד חג ההודיה. כולם בניו יורק. אבל איפה היה ראסל קרואו, איפה? אולי היינו נפגשים באיזה בר, כותבים יחד כמה שירים, מפתחים איזו מערכת יחסים טראנס-אפלטונית... התגובות החמות ריגשו אותי. תודה. אני מתכננת לראות את ''שלישיית בלוויל'' בקרוב, והתחלתי לחשוב ברצינות על לנסות ולפרסם כאן ביקורת, למרות תחושת ה''קטונתי''.

		לכי על זה! דן ברזל מצטרף למשבחים (יום רביעי, 10/03/2004, שעה 10:36) תגובה 153047  בתשובה לסטואי

		למעשה, לונג ג'ון (יום רביעי, 10/03/2004, שעה 13:57) תגובה 153055  בתשובה לסטואי יש לנו ביקורת על 'בלוויל', ואם רק יהיה לנו זמן, היא גם תעבור עריכה ותעלה לאתר (אני מאוד מאוד מקווה שהיום/מחר). אבל זה לא צריך למנוע ממך לשלוח ביקורות לסרטים אחרים.

		תגובה לאבודה בתרגום Y (יום חמישי, 15/04/2004, שעה 19:09) תגובה 156224  בתשובה לסטואי אכן סרט מרגש. דווקא מה שמצאתי שמרגש הוא הניואנסים הקטנים: הבדידות,המשיכה של השניים אחד לשני שלא מתממשת, או הניכור כלפי הבני זוג של כל אחד מהגיבורים. הנקודה הנוגעת ביותר, היא שכל אחד מאיתנו מוצא בסיפור את עצמו, בין אם זה בגלל פעם שהוא היה כך בודד בחו''ל, במהלך טיול (דרך אגב סטואי, מה עם הסיפורים על הדיילות וטייסינו האמיצים?...) ובין אם זה בגלל שכך הוא חש כלפי בן/בת הזוג. מה שהפריע לי בסרט הוא הליגלוג והגזענות כלפי היפנים, כמו לדוגמה הקטע במעלית בו רואים שביל מארי יותר גבוה מהיפנים, וכל הקהל מתגלגל מצחוק. באמת הומור נמוך, ולא הייתי מתפלא אם היו ראו את ביל מארי והיפנים משתינים במבט צד, להשוות את האורך... לסטואי, כתיבתך יפה ונוגעת. המשיכי כך.

		ראיתי את הסרט בדיוידי עדי אשכנזי (יום שישי, 16/04/2004, שעה 13:42) תגובה 156260  בתשובה לY והקטע במעלית לא הצחיק אותי ולא חשבתי שהכוונה בסצנת המעלית להראות שביל מארי יותר גבוה. אני הייתי בטוח שהמטרה בסצנה, להראות שמתוך כל האנשים במעלית שארלוט בוחרת לחייך דווקא אליו. יכול להיות שהקהל בסרט הוא גזען?

		ראיתי את הסרט בדיוידי עופר (יום שישי, 16/04/2004, שעה 18:23) תגובה 156269  בתשובה לעדי אשכנזי יתכן והיא מחכיית עליו בגלל שהיא מזהה אותו מהסרטים. מה שיוצר בעיה מסוימת עם זה שהיא שכחה את המפגש הזה. אני מפרש את החיוך כסימטפיה למצוא תייר נוסף בסביבה זרה, כמו שלנו נעים לראות עוד ישראלים בחו''ל. מכל האנשים במעלית היא בוחרת לחייך דווקא אליו, בדיוק כמו שאחר כך היא שולחת בקבוק דווקא אליו.

		ראיתי, אהבתי. מארק (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 16:37) תגובה 152893 ברגע שסיימתי לראות את הסרט לראשונה, ידעתי שאני אוהב אותו. לא ידעתי למה. אבל ידעתי שזה סרט שאני אמליץ בלב שלם לכל אדם לראותו. מאז חלפו איזה שבועיים וצפיתי בו עוד כמה וכמה פעמים בזמן זה. עדיין לא הבנתי מה אני כל כך אוהב בו. אני לא מוצא בו שום סוג של מסר או משמעות (ותאמינו לי שחיפשתי וכשאני מחפש, אני בד''כ מוצא. Hell, אני עדיין חושב על ''קוד שבור'' כסרט פילוסופי) אבל אני פשוט נהנה לצפות בו. אני יכול לומר עליו כמה פרטים טכניים. למשל, שהפסקול נהדר, שטוקיו נראית בו נהדר, שהמשחק של מאריי וג'והנסון הוא נפלא וכדומה. אבל באמת שקשה לי למצוא בו משהו מיוחד. אבל אם הוא לא איבד אפילו קצת מקסמו גם אחרי כל הפעמים האלו שצפיתי בו, סימן שבאמת יש בו משהו מיוחד. כי עם כל הכבוד, ויש כבוד, הסרטים שנראים לנו עדיין טובים גם אחרי שצפינו בהם מאות פעמים, הם אלו שיראו לנו טובים גם בעוד 10, 30, או 50 שנה. אז תעשו לעצמכם טובה וצפו בסרט. נ.ב. מה נסגר עם שם המשפחה של סקרלט ? אומרים ג'והנסון או יוהנסון ? בכל מקום, כתוב אחרת. :\

		כותבים ג'והנסון מבטאים עם י. wow חסידה שוטה! (יום שלישי, 09/03/2004, שעה 16:45) תגובה 152898  בתשובה למארק

		משהו טוב לומר על הסרט שור (יום חמישי, 26/08/2004, שעה 6:10) תגובה 171574 מה שרציתי להגיד זה שהסרט נראה די שטחי וריקני במבט ראשון וגם במבט שני ושלישי... אבל משום מה אצלי בזיכרון הוא יושב כמשהו חמים ואולי אפילו חס וחלילה קשור למושג הקלישאתי ''אהבה''. למרות שהוא קצת משעמם הוא סרט יפה. זהו. רק טוב.

		משהו על אמריקה עידן (יום ראשון, 12/09/2004, שעה 22:00) תגובה 173723 אני חושב שהאנשים כאן מגיבים יותר מדי בתור קהל ישראלי, ופחות מדי בתור קהל אמריקאי. אומרים שהסרט מסתכל על היפנים מלמעלה. שהם נראים זרים וטפשים. אם כך, אני אומר, מה זה אומר על האמריקאים? הרי היפנים בסרט אינם מאופיינים כעם בעל תרבות עתיקה וכו'. אזכורים לתרבות הזו הם רק בחטף, באיזה מקדש שהגיבורה מבקרת בו לשניה וחצי. רוב הזמן אנחנו מתוודעים ליפנים כעם מערבי-אמריקאי לחלוטין: בגדים ותסרוקות מוקצנות, תרבות מועדונים ענפה, ויסקי, המון מחשוב, תנואה סואנת, מלונות פאר, מוסיקה אמריקאית, נוער מטומטם שבוהה במשחקי וידאו, חליפות ועניבות, טלוויזיה פופולרית אידיוטית, תקציבי פרסום למותגים בשווי מליוני דולרים, זמרת בארים ומוסיקה של גז'-אפלולי. הלו, אומר לעצמו הצופה האמריקאי, אם היפנים מטומטמים ומגוחכים כשאלו הם מאפייניהם, אז במה אנחנו טובים יותר? הרי טוקיו המנוכרת והמטומטמת היא טוקיו אמריקאית לחלוטין. כל המאפיינים המנוכרים של טוקיו הם בעצם חיקוי של ניו-יורק, לוס אנג'לס ו''הרוח האמריקאית'' בפרט והמערבית בכלל. אולי הגיבורים אינם אבודים דווקא בטוקיו. הם אבודים נקודה. טוקיו או לא טוקיו, הכל אותו דבר. ומהצד פתאום אפשר לראות כמה שאמריקה מטומטמת.

		ואתה גם מתייחס לזה כישראלי, לא כאמריקאי. לונג ג'ון (יום ראשון, 12/09/2004, שעה 22:11) תגובה 173725  בתשובה לעידן כישראלי, אתה רואה את האמריקאים מבחוץ, מהצד, ומבין את הניכור ואת הגיחוך. אבל אמריקאי שיראה את הסרט יסתכל עליו, ימלמל לעצמו מה שימלמל, ולא יחשוב לרגע שאולי הסרט מדבר עליו, שאולי הוא יכול לראות שם את עצמו. וגם אם הוא יגיע למצב בו הוא שוקל את הרעיון, הוא בטוח יגיד ''אבל אצלי זה אחרת'', ויציין לעצמו בסיפוק הבדלים קטנים וקטנוניים שהופכים אותו לטוב יותר, למגוחך פחות.

		סרט שממש כיף לראות שרון` SharoN (יום שלישי, 01/11/2005, שעה 16:46) תגובה 224570 לדעתי למרות שאתם טוענים שהסרט נמרח, הוא יוצא תחושבת בלבול מעניינת שגורמת לחשוב על דברים, והוא גם מסתיים לא הכי ברור, אחלה סרט חבל שהוא לא ארוך יותר אפילו =[

		סרט נפלא! דונובן (שבת, 31/12/2005, שעה 13:40) תגובה 233907 שבא לבכות

		הטריילר פַּחָח (יום שלישי, 01/08/2006, שעה 5:15) תגובה 261564 אני רק אציין שאני מאוד מאוד אוהב את הסרט, וכל הטיעונים שאנשים והביקורת הביאו לא יעזרו. הדיונים למעלה הוכיחו שאיפה שאחד מצא יופי, השני מצא שעמום. ועכשיו לסיבה שבגללה התחלתי לכתוב את ההודעה הזו, ראיתי את הסרט בפעם השניה - ובחיפוש אחר משהו שקשור, נתקלתי בטריילר שלו. הטריילר פשוט גרוע! הוא לגמרי לא מעביר את האווירה של הסרט, אני לא יודע מה התפקשש שם, כי הרגעים שנלקחו היו מצוינים בסרט - אבל שום דבר שם לא עובד מחוץ לסרט כנראה.

		הטריילר למינג בדרכים (יום שלישי, 01/08/2006, שעה 11:07) תגובה 261599  בתשובה לפַּחָח כל הטיעונים שתביא נגד הטריילר לא יעזרו. איפה שאחד מוצא פיקשוש, השני מוצא יופי.

		הייתי צריך לראות את זה בא, אה? פַּחָח (יום שלישי, 01/08/2006, שעה 16:49) תגובה 261669  בתשובה ללמינג בדרכים ואני חושב שעדיין יהיה מאוד קל ליצור קונצנזוס שהטריילר גרוע בין כל אלו שראו את הסרט, אהבו או לא.

		אבודים בתרגום דואל (יום רביעי, 20/09/2006, שעה 20:10) תגובה 269420 לפעמים יש ימים כאלה, בעיקר אחרי שמישהי מסוימת לא עונה לך לטלפון. אתה קם בצהריים (כי יש לך יום חופשי, זה תמיד יתפוס אותך ביום חופשי), רוצה לחזור לישון, אבל לא מסוגל להירדם. אז אתה קם, מכין לך ארוחת בוקר שתכלול כנראה לחם וגבינה, אולי גם כוס קפה. מכיוון שכל היום פנוי, ואתה חייב לראות אנשים, אתה מסתובב קצת פה ושם, הולך, מטייל, משוטט... אחרי שעתיים של שוטטות כשהפנים שלך חסרות הבעה (כך אתה מקווה), גם התחושה ברגליים הולכת ונעלמת. אז אתה חוזר הביתה. אתה מפעיל את המערכת עם שיר שמזדמזם כל היום בראש, אבל הדיסק שרוט וקופץ. אתה נשכב בחוסר חשק מוחלט על המיטה ומדליק את הטלוויזיה, ומגלה שלפני 10 דקות התחיל סרט שכבר מזמן רצית לראות ואף פעם לא יצא לך. אמנם פספסת את תחילת הסרט אבל הוא בכל זאת סוחף אותך אליו, אתה מוקסם מסקרלט ג'/יוהנסן, שמזכירה לך את X, ונהנה מביל מאריי, טוקיו נראית לך כמו תל-אביב שעכשיו זנחת. דרך ההזדהות אתה סופסוף מצליח להתנתק מהעולם שלך ואתה נעלם לתוך המסך לשעה וחצי (בערך). אחרי כל התגובות פה, שהתייחסו בערך להכל, לא נשאר לי אלא להביא את הזווית האישית שלי לסרט. אה, ודרך אגב, בתרגום שאני ראיתי, החומר המשלשל הפך לחומר לניקוי פנים (לא שמתי לב מה הבחורה אמרה). ____ ותודה לטלוויזיה הקטנה שלי.

		נהנתי מאוד לקרוא את מה שכתבת, פַּחָח (יום רביעי, 20/09/2006, שעה 20:59) תגובה 269422  בתשובה לדואל ו..בקשר לתרגום במקור היא אומרת power cleanse ושזה טוב להוציא את הרעלים מהגוף, או משהו כזה. אולי מישהו שמכיר קצת יותר טוב ידע להסביר.

		בואו לא נפאר יותר מדי מערכות יחסים תאום של ברווז (יום ראשון, 04/03/2007, שעה 18:14) תגובה 286686 קראתי מספר תגובות שמציינות שלביל מאריי ולסקרלט ג'והנסון לא היה מי יודע מה להגיד אחד לשני. ושזה לא טוב, או מתאים, או מי-יודע-מה מבחינה סיפורית. אבל מה? רוב האנשים הזרים (חוץ מישראלים, אני חושבת), מנהלים שיחות כאלה זה עם זה כשהם נפגשים לראשונה. לביל ולסקרלט היה פשוט יותר קשר רגשי, קצת יותר קשר רגשי, אבל זה לא אומר שהיה להם הרבה מה לומר זה לזה. אני מסכימה עם הכותבים לעיל שציינו שיש כאן תזכורת לחיי נישואין. חיי הנישואין שלי בהתחלה נראו כמו חיי הנישואין של סקרלט וג'ובאני- בהתחלה לא היה לנו הרבה לומר זה לזו אבל אני לא שמתי לב לזה כי היינו מאוהבים (רק ל' - מלשון ''לשעבר'' - שם לב לזה והיה מתוסכל)ובסוף נראו כמו חיי הנישואין של ביל מאריי ואשתו- לא היה לנו הרבה מה לומר- כי לא היה בינינו כבר הרבה עניין (וגם אז רק ל' שם לב לזה, אבל זה כבר סיפור אחר). אומרים שכל זה לא מעניין... אותי זה מאוד עניין. התחברתי לסגנון השיחה הזה. כמו כן, (חוסר) השיחות מזכיר לי את הסרט ''להישאר בבית'', סרט שלא נאמר בו כמעט כלום, ועדיין הוא מרתק. סרט שהרגעים ה''שותקים'' שלו מעניינים יותר מהקטעים בהם מדברים.

		אבל זה בדיוק מה שהיה יפה בסרט מתילדה (יום שישי, 30/03/2007, שעה 11:05) תגובה 289433  בתשובה לתאום של ברווז וכאן טמונה גאוניות התסריטאית שלו בדיוק. על אף שהם לא אומרים הרבה אחד לשני - גם הם וגם אנחנו מבינים בדיוק מה הם מרגישים אחד כלפי השני, בכל רגע ורגע, מרגישים את הקשר בניהם, ואפשר אפילו לדמיין איך היתה מתנהלת השיחה בניהם אם לא היינו מקבלים את הרושם שהיא כבר מתנהלת בתוך הראש שלהם. המינימליזם המילולי רק מדגיש את האינטנסיביות של המערכת יחסים שלם, בניגוד לשיחות החלולות שמאריי מנהל עם אשתו, שבהן יש רק דיבורים חסרי תוכן ומשמעות, שרק מדגישים את חוסר התקשורת בניהם.

		במש''א תאום של ברווז (יום שלישי, 03/04/2007, שעה 20:11) תגובה 289903  בתשובה למתילדה (=בדיוק מה שאני אמרתי)

       

.מערכת "עין הדג" אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו ע"י קוראים ולקולה שנשפכה על המקלדת

| תנאי שימוש | כתבו לעורכים | צוות האתר | מילון האתר | שאלות נפיצות | חנות האתר | RSS

©כל הזכויות שמורות