ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע |
||
![]() |
||||||||||
|
|
||||||||||
|
||||||||||
טווידלדי / 18.02.2004 במקור: Rosetta תסריט ובימוי: ז'אן-פייר ולוק דרדן שחקנים: אמילי דקאן, אוליבייה גורמה, פבריסיו רונגיין מייסד האתר, מר ר. פיש, טען פעם שאנשים שכותבים בארץ על קולנוע ''לא הולכים לקולנוע כדי ליהנות. הם הולכים לקולנוע כי הם חייבים''. מכאן, בדילוג סמי-לוגי ודמגוגי מעט, נובע שאנשים שכותבים בארץ על קולנוע הולכים לקולנוע כדי לא ליהנות. אם כן, יוצא שסרט יזכה לאהדה מקסימלית אם אין בו פוטנציאל להנאה כלל, ובפרט אם סובלים בו ללא הרף. האחים ז'אן פייר, לוק וטיילר דרדן חשבו, שנה לפני הצהרתו הנ''ל של מר פיש, את אותו הדבר. כיוון שכך, ובערמומיות אין קץ, החליטו השניים ליצור סרט שיגרום למבקרים לסבול ממש, ולפיכך - לזכות באהדה מוחלטת. והם הצליחו: 'רוזטה' (שאלינו הגיע בעקבות הצלחת 'הבן', סרט מאוחר יותר של האחים) זכה בשנת 99' במספר פרסים בפסטיבל קאן, וקצר תשבחות עצומות מהמבקרים בעולם ובארצנו. אומרים שמבקר אחד, שהתעלף ושבר את השיניים הטוחנות, טען שהסרט הוא יצירת המופת הגדולה ביותר שנוצרה מעולם, וראוי שהוא יחליף את התנ''ך והאודיסיאה. טוב, הגזמתי קצת. אבל רק קצת: יש בהחלט התאמה בין הסבל שהסרט גורם לתשבחות בהן זכה. ראשית, במשך רבע השעה הראשונה של הסרט (לפחות), המצלמה מקפצת בפראות שגורמת לסרט וידאו ביתי ממוצע להיראות כאילו הוא צולם במצלמת-רחף על בסיס ג'ירוסקופי. קיבלתי סחרחורת ממש, עד שהלכתי לשבת בשורה אחורית יותר כדי לא להגזים עם כאב הראש. שנית, יש בסרט סצינה אחת שחוזרת לפחות עשרים פעם: לא פחות מרבע סרט מורכב מצילום העוקב אחר הגיבורה, רוזטה (אמילי דקון, 'אחוות הזאבים'), כשהיא חוצה כביש, נכנסת ליער, מוציאה מגפיים מוסתרות מצינור, מחליפה את נעליה למגפיים, חוצה שדה ועוברת גדר. היא אמנם מגוונת עם מה שקורה אחר כך, אבל זה כבר שלושת-רבעי סרט אחר. בשלושת-רבעי הסרט שבהם הגיבורה אינה חוצה כביש, נכנסת ליער, מוציאה מגפיים מוסתרות מצינור, מחליפה את נעליה למגפיים, חוצה שדה ועוברת גדר אנחנו לומדים שיש לנו עסק עם נערה בת 17, בת לאם אלכוהוליסטית, שרוצה עבודה יותר מכל דבר אחר. רוזטה ואימה גרות באתר קרוואנים עלוב, בעוני מרוד ועם מעט מאוד בגדים (רוזטה דווקא מוכרת בגדים מתוקנים לחנויות, אבל בסרט יש לה רק שני סטים של בגדים). הן כמעט לא מדברות ביניהן, אבל צועקות כל הזמן. רוזטה בזה לגמרי לאמא שלה, שמתעניינת רק באלכוהול וסקס (ורצוי סקס שמביא איתו אלכוהול), לחיים העלובים שלה ולכל מי שמעורב בהם. אז היא מנסה נואשות להשיג עבודה, אבל אחרי תקופת הניסיון היא תמיד מפוטרת, ושוב שמה פעמיה לקרוואן: חוצה כביש, נכנסת ליער, מוציאה מגפיים מוסתרות מצינור, מחליפה את נעליה למגפיים, חוצה שדה ועוברת גדר. העובדה שיש לרוזטה מזג עצבני להפליא גם מונעת את האפשרות שמאיזו סיבה עלומה היא תתקבל לעבודה בחזרה לאחר פיטוריה: מישהי שצריך שוטרים כדי לפנות אותה כשהיא מפוטרת, לא מגיעה גבוה במיוחד לרשימת ה''תתקבל בחזרה''. אבל בשביל רוזטה, עבודה קבועה היא פסגת השאיפות; עבודה עם משכורת מראה כנראה שהיא שונה מאמא שלה, ושהיא לא עוד מובטלת חסרת אונים ותוחלת, כך שהיא מוכנה לעשות די הרבה בשביל זה. כאן מגיעים לשיטה השלישית (TM) של האחים: הם מדלגים על התפתחויות הכרחיות. כמעט כל הדמויות חוץ מרוזטה עוברות ממצב א' ל-ב' בלי הסבר. למשל, ריקט (פבריציו רוניון), צעיר העובד אצל בעל המאפייה (ודוכנים) שרוזטה מחפשת אצלו עבודה במשך רוב הסרט, ממלא תפקיד חשוב בעלילה, ועוברת בערך רבע דקה מהרגע שהוא רואה את רוזטה ועד שמספיק אכפת לו ממנה כדי לחפש את הכתובת שלה ולבשר לה שיש לו עבודה בשבילה. בהמשך, תוך שניה וחצי נוספת של זמן מסך (וחצי שבוע בזמן-סרט) וללא רמז כלשהו, הוא נעשה לידיד קרוב שלה. האחים לוק וז'אן פייר לא מסתפקים בזה, וגם משתדלים בכל כוחם להימנע ממלודרמטיות כלשהי. בדרך כלל לא הייתי מציין דבר כזה כבעיה, אלא שהאחים לוקחים את זה רחוק מדי, ומשתדלים במפורש, על ידי קיפוצים, קיטועים, חיתוכים, דילוגים, חוסרים עלילתיים וסבר פנים זועף, למנוע כמעט כל הזדהות עם הדמויות. ואם אלה לא מספיקים, גיבורת הסרט היא לא גיבור ולא אנטי-גיבור; היא לפעמים ככה ולפעמים ככה. אם נראה שתבוא פסגה בעלילת הסרט - לרוב היא לא תבוא. יודעים מה? השיטה הזו עובדת: רוב הזמן באמת לא היה אכפת לי במיוחד מה קורה לדמויות. אני מניח שזה מאוד איכותי, אבל מעניין זה לא. יש רגעי חריגה בהם הסרט מתעלה על עצמו. למשל, רגע בו נכמרים רחמיה של רוזטה על אמה המוטלת בבוץ לאחר מריבה, וזה נוגע ללב כשאחרי חצי סרט היא אומרת בפעם הראשונה ''אמא''. גם המשך אותה סצינה דרמטי מאוד, עצוב, ומוצלח מאוד. בהזדמנות אחרת, תוך שינויי הבעה קטנים מאוד ובלי הרבה רעש וצלצולים, הסרט מצליח להעביר את שינוי התחושה הפנימית של רוזטה, והאושר שלה כשהיא מקבלת עבודה. אלא שאין מספיק רגעים כאלה, וחבל. לו היו האחים מוסיפים עוד מהם במקום להראות שוב את רוזטה חוצה כביש, נכנסת ליער, מוציאה מגפיים מוסתרות מצינור, מחליפה את נעליה למגפיים, חוצה שדה ועוברת גדר, זה יכול היה להיות סרט נהדר. אבל הם מקפידים להתחמק מזה, והסרט - בהתאם. וזה מביא אותנו לשיטה האחרונה של הדרדנים לגרום לצופה לסבול, ועל ידי כך לזכות באהדת הביקורת: הסרט נגמר באמצע. הוא יכול היה להיגמר חמש דקות לפני או אחרי הנקודה שהוא מסתיים בה, וזה לא היה משנה כלום. אפילו לא נראה כאילו נבחרה נקודת סיום אקראית - נראה כאילו לא בחרו בכלל. בשיטה זאת, הצליחו האחים |
||||
![]() | ||||
|
אתר רשמי הפורטל למובטל מגפיים קונים מהר אתר קרוואנים קנה לך קרוואן מאתר קרוואנים לדיור קבע - מדריך חציית כביש - מדריך |
|
|||
|
אהבתי את הביקורת fledermaus (יום רביעי, 18/02/2004, שעה 10:44) תגובה 150789 בעיקר את הסוף (למעשה, מרוב צחוק נפתחו לי התפרים מניתוח התוספתן). ד''א, למיטב ידיעתי לא אומרים ''עוני מרוד'' אלא ''עונינורא'' |
|
אהבתי את הביקורת (כה''ב) חובבנית (יום חמישי, 19/02/2004, שעה 20:27) תגובה 150904 בתשובה לfledermaus נראה לי שהצלחת להעביר בדיוק את תחושת הצפייה בסרט מסוג זה. אני לפחות התרשמתי שהוא נורא מעצבן, במיוחד מה שסיפרת לגבי סופו - מידע שאני לא מחשיבה לספוילר אלא לאזהרה הנחרצת ביותר שנזקקתי לה מפני הסרט. ואני חייבת לציין שסיימתי לקרוא את הביקורת כבר לפני דקות ארוכות, ובכל פעם שאני נזכרת באחים ז'אן פייר, לוק וטיילר דרדן אני פורצת בצחוק מחדש ![]() |
|
ביקורתמצויינת שרונגו (יום רביעי, 18/02/2004, שעה 11:00) תגובה 150791 אהבתי. |
.מישהי עם ניק מתחכם (יום רביעי, 18/02/2004, שעה 12:50) תגובה 150794 |
|
ולא לשכוח שגם יש אלכוהול שמביא איתו סקס... תרגומון (יום רביעי, 18/02/2004, שעה 14:16) תגובה 150797 ולעורכים, שאו ברכות על הדף ה-2000. |
|
גם כן סיפור 2000. שלמקו GRAS (יום רביעי, 18/02/2004, שעה 19:22) תגובה 150829 בתשובה לתרגומון אפילו אין לו סוף. |
|
יצירת מופת. עדי (יום שישי, 20/02/2004, שעה 10:22) תגובה 150943 נכון, זה לא זיבלון אמריקאי בו הכל לעוס ברור ופשוט, צריך קצת לחשוב ע''מ להנות מהסרט הזה הנאה שלמה. באשר לטענת המצלמה המקפצת, גם אני בדרך כלל לא סובל את זה, אבל ב''רוזטה'' זה נעשה במידה ובאופן שתורם לחוויה הקולנועית. |
|
את/ה מוכן לנמק? רד פיש (יום שישי, 20/02/2004, שעה 10:24) תגובה 150944 בתשובה לעדי |
|
בואו נבהיר משהו פלאי גרייצר (שבת, 21/02/2004, שעה 0:06) תגובה 150976 בתשובה לעדי ''תרבות גבוהה'', או''סרט אומנותי'' זו בחירה ז'אנרית וסגנונית. זה שסרט כלשהו שייך אליה עוד לא מבטיח שהוא מוצלח. אם מישהו חושב שהוא לא טוב, בהכרח האספקטים הסגנוניים שמשייכים אותו ל''סרט אומנותי'' הופכים להיות נלעגים, כי דברים כאלה הופכים להיות מניירות יומרניות אם אין להן כיסוי. במיקרה כזה, הצבעה על היומרניות של הסרט היא מוצדקת, ולא בהכרח נובעת מזה שלא יודעים לצפות בדברים מסוגו. כלומר, זה שמישהו חושב ש''סרט אומנותי'' הוא יומרני ומשעמם, לא אומר שהוא לא יודע לצפות בסרטים אומנותיים, לפעמים זה אומר שהסרט האומנותי הזה יצא יומרני ומשעמם. כל זה רק בתיאוריה, אני את הסרט המדובר לא ראיתי. |
|
נכון אבל... שי (שבת, 21/02/2004, שעה 14:26) תגובה 150997 בתשובה לפלאי גרייצר אומנם הסרט כולו צולם על כתךף לפי דעתי אולי כמה סצינות לא אבל אחרי כמה דקות של סבל בהתחלה הצופה מתחיל להרגיש שהוא חלר מהעלילה....ושהוא נמצא שם קשה קצת בלי פוינט אוף ויוו כאשר הגיבורה מסתכלת על משהו ואנחנו לא מבינים על מה ..(לטא רואים) הסוף מבטא יותר מכל את זה שהסרט התחיל בבעיה(פיטורי הגיבורה ונגמר ללא פיתרון כלומר הבעיה לא תיפתר גם בעתיד...עוד נקודות שהבמאי העביר הן צביעותה של הגיבורה..והשינוי שבה.. בהתחלה היא נגד אלכוהול במה שכשור לאמא שלה וגם כאשר היא מתיידדת עם המוכר והוא שואל אם היא רוצה לשתות אבל לאחר כמה סצינות ראים אותה שותה בירה בהפגנתיות ובהגזמה!! עוד מוטיב שהיה0חוצמזה הקטע עם המגפיים) היה דווקא מוטיב קולי לקראת אמצע הסרט כל פעם שהיה סאונד של אופנוע בלי לראות אופנוע ראינו את המוכר...אחרי שהוא כבר היה עצבני על רוזטה בכל מקרה אהבתי את הסרט הסוף הפריע אבל היה לו כוונה עמוקה יותר שאולי אנחנו נבנה סוף בתוך תוכנו ואולי הבמאי הצליח לעורר את הצופה בצילום ובסוף כי ארי הכל אולי כמה דקות אחרי הצפייה בסרט עדיין חשבתם למה ככה ולה פה היה ככה למה הסוף..וכו'... |
|
יצירת מופת ???? דן (שבת, 21/02/2004, שעה 15:39) תגובה 151003 בתשובה לעדי עדי היקר, בדומה למבקרי קולנוע פלצנים גם אתה טוען שבסרט הזה צריך קצת לחשוב. אז לידיעתך, אני מאד אוהב סרטים שגורמים לי לחשוב. אפילו הסרט הזה גרם לי לחשוב: לחשוב כמה רחוק יכולים ללכת מבקרי קולנוע בהמלצות תמוהות, ויותר מזה - הסרט גרם לי לחשוב מה יכולתי לעשות בזמן הכל כך יקר שלי שבוזבז על הסרט הזה. |
|
ובכל זאת ,סרט חדשני,צולם על כפךף מישהו (יום חמישי, 04/03/2004, שעה 16:37) תגובה 152208 בתשובה לדן כמה סרטים כבר צולמו על כתךף ?כמה דברים בכלל צולמו על כתךף,או על כל מילה אחרת בעלת שתי אותיות סופיות? |
|
סרט מעצבן!!! מאיה (יום חמישי, 26/02/2004, שעה 19:01) תגובה 151483 לא שווה את נייר שממנו עשוי הכרטיס, ובטח לא את הכסף ששילמתם עליו.... אני פשוט קמתי באמצע הסרט והלכתי. ג-ר-ו-ע! |
|
סרט מעצבן!!! סטימפי (יום שישי, 27/02/2004, שעה 18:47) תגובה 151598 בתשובה למאיה בא לך אולי לפרט למה? או שהדעה שלך היא עובדה? |
|
אפשר לקבל השוואה עם ''הבן'' ? יוני אנטון (יום ראשון, 29/02/2004, שעה 20:04) תגובה 151818 ראיתי את הבן ואם כי לא סבלתי במיוחד גם לא התלהבתי במיוחד. מישהו יכול להשוות את רוזטה עם הבן ? |
|
סבל? טוצקין (יום שלישי, 06/07/2004, שעה 17:46) תגובה 164809 לא ראיתי את הסרט. אפשר להבין למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים ''סבל''? כאילו, סבל מרוב היות הסרט נוראי במידות שהמוח האנושי הבלתי מזוין לא יכול לקלוט, או מרוב היותו עצוב? |
|
נוראי במידות שהמוח האנושי הבלתי מזוין לא יכול לקלוט. שלמקו GRAS (יום שלישי, 06/07/2004, שעה 18:19) תגובה 164812 בתשובה לטוצקין |
|
נקבע שיא בלתי שביר יוסי (יום שישי, 16/07/2004, שעה 17:26) תגובה 166261 זהו הסרט הגרוע ביותר שראיתי ושאראה אי פעם , כולל סרטי סטודנטים,והוידאו הביתי שאמא שלי מצלמת בפארק הירקון. |
|
... מורן (יום שלישי, 26/10/2004, שעה 19:25) תגובה 178810 מישהו יכול להסביר לי את השינויים שרוזטה עוברת בסרט וכל מה שקשור בניתוח דמות..? וגם השוואה לסרט השבועה של האחים דארדן... |
|
אני חושב שבדף הבא תקבלי תשובה לשאלה שלך רד פיש (יום רביעי, 27/10/2004, שעה 13:31) תגובה 178881 בתשובה למורן (וגם לשאלות רבות אחרות מסוג זה שאנחנו מקבלים לאחרונה). |
אני לא אוהב לכתוב הודעות '' ''ארמדילו (יום רביעי, 27/10/2004, שעה 13:43) תגובה 178882 בתשובה לרד פיש (בעיקר מתוך התחשבות בלוחמי הממ''א), אבל . |
|
סרט נפלא עכבורת (שבת, 22/01/2005, שעה 18:22) תגובה 190045 אי הנוחות הצורנית (שהצופה ללא ספק סובל ממנה) היא ביטוי לעולמה הפנימי של הגיבורה עולם רווי סבל ואי נוחות. הצילום התזזיתי במצלמת כתף יוצר חלק מתחושת האי נחת אבל את רוב תחושת האי נחת מחולל התוכן של הסרט: בסרט חוזרים שוב ושוב על תהליכים טכניים ואפורים (החלפת הנעליים , הדיג , הכנת ביצה קשה , מילוי המים ועוד דוגמאות ששכחתי) כדי להמחיש את סדר יומה המתיש והבלתי נסבל של רוזטה , החזרה הזו בשלב מסויים גורמת לצופה להפסיק להרגיש כצופה אלא כחווה , כלומר חווה את חייה של רוזטה במובן זה שגם הוא שותף להרגשת האי נוחות . אז אין ספק שהסרט לא מרגש והוא בהחלט לא מנסה להיות , החוויה היא הרבה יותר אינטלקטואלית וככזאת הצופה מנוכר לסרט( חווה הפעולות מנוכר לדמויות משום שהוא לא צופה בהן מבחוץ ולא רואה אותן כאובייקטים ניפרדים ממנו ולכן תחושת הזדהות היא בלתי אפשרית ) ולדמויותיו במידה מסויימת , ההנאה מהסרט היא רפלקטיבית , כלומר היא מחלחלת רק בהירהור על הסרט אחרי הצפייה ובהחלט לא בשעת הצפייה ( כאמור בשעת הצפייה ההרגשה היחידה שמלווה את הצופה היא הרגשת אי נחת שגובלת בסבל). אז הסרט הוא לא בידורי ולא תמצאו בו שעשוע או הנאה מכל סוג שהוא , אבל תובנות אינטלקטואליות שהדרך אליהן רצופה בייסורים הסרט הזה בהחלט מספק . |
.מערכת "עין הדג" אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו ע"י קוראים ולקולה שנשפכה על המקלדת
| תנאי שימוש
| כתבו לעורכים
| צוות האתר
| מילון האתר
| שאלות נפיצות
| חנות האתר
| RSS
©כל הזכויות שמורות