קיץ 2012, מבט מרחוק (חלק שני)

החלק השני של התצפית על סרטי הקיץ הבא, והפעם: החצי הטוב

בחלק הראשון דיברתי על הסרטים שנראים – מרחוק, סובייקטיבית, ולפעמים עם מעט מאוד מידע – כמו החלק הפחות טוב של הקיץ הבא. עכשיו נדבר על החלק היותר טוב.

9. ספיידרמן המופלא (יולי)
נכון: הרעיון לעשות ל"ספיידרמן" ריבוט ולהתחיל את הסיפור מההתחלה, במקום פשוט להמשיך הלאה, הוא אחת ההחלטות המוזרות של השנים האחרונות. והעובדה שלפי הטריילר, הריבוט לא נראה שונה בהרבה מהסרטים הקודמים, הופכת אותה למוזרה עוד יותר. אבל אם שמים את כל זה בצד, דווקא יש צ'אנס ש"ספיידרמן" החדש יהיה מוצלח לפחות כמו הקודמים. אנדרו גארפילד, שמגלם את ספיידי הפעם, הוא שחקן הרבה יותר טוב מטובי מגווייר, ואמה סטון בלי ספק עדיפה על קירסטן דאנסט. זה גם אחד הסרטים הבודדים שעשוי להיות מעניין לראות בתלת-מימד, בעיקר על סמך הסצינה המצולמת בגוף ראשון בטריילר.

8. אברהם לינקולן, צייד הערפדים (יוני)
קוראים לזה "אברהם לינקולן, צייד הערפדים". מה לא ברור פה? הקונספט לבדו מספיק בשביל להקפיץ את הסרט לדרגת קאלט בהתהוות, בין אם יהיה טוב או רע. כמובן, לא חסרים סרטים בעלי קונספט מגניב שהתברר שהוא הדבר המגניב היחיד בהם (ולא צריך לחזור רחוק לעבר כדי למצוא דוגמה: "בוקרים נגד חייזרים"). אבל זה לא רק השם, זה גם הבמאי. טימור בקממבטוב, שעשה את סרטי "משמרת לילה" ואת "מבוקש". ותגידו מה שתגידו על "מבוקש" – סביר שתגידו משהו שקשור לעלילה המטומטמת להפליא שלו – אי אפשר לקחת מבקממבטוב את הסטייל שלו. במה שנוגע לבימוי סצינות אקשן גדולות מהחיים ומופרכות, בקממבטוב הוא אחד הכי טובים שיש. ודווקא בגלל המופרכות הזאת, הוא בדיוק האדם הנכון לעשות סרט שקוראים לו "אברהם לינקולן, צייד הערפדים".

7. ג'ק קוטל הענקים (יוני)
הסרט הזה עף עד עכשיו מתחת לרדאר. לא התפרסם עליו כמעט כלום – לא טריילר, לא תמונות, לא שמועות טובות ולא דיווחים רעים, אז אפשר רק לקוות לטוב ביותר. זה חלק מטרנד האגדות המודרניות שאליו שייך גם "שלגיה". בריאן סינגר מביים את הסרט הזה, וניקולס הולט, שהיה הילד ב"רווק פלוס ילד" וביסט ב"אקס-מן: ההתחלה" הוא ג'ק. גם איאן מקשיין, ביל ניי, סטנלי טוצ'י ויואן מקגרגור שם, וכולם יוצאים להילחם בענקים. וזה… פחות או יותר הכל. בריאן סינגר היה פעם במאי מאוד אהוד ("החשוד המיידי", ה"אקס-מן" הראשונים). יש לקוות לקאמבק.

6. The Bourne Legacy (אוגוסט)
סדרת ג'ייסון בורן – זהות כפולהבמלכודתאבודה – היא סדרה שלא צריכה שום המשך. הסיפור נגמר עם הסרט השלישי, ומאט דיימון והבמאי פול גרינגראס הכריזו על פרישה מוצדקת מהסדרה. אבל כאן זה הוליווד, בייבי. אם אתה מצליח מדי, תמיד ימצאו דרך לעשות לך המשך. אלא מה, באופן מפתיע, "The Bourne Legacy" (הצעה לשם: "זהות אחרת") לא נשמע כמו המשכון עלוב שצריך היה לצאת ישר לוידאו, אלא כמו סרט ראוי. אלה השמות שמעורבים בו. טוני גילרוי כתב את התסריט לכל סרטי הסדרה, והוא גם במאי מצוין (צפו ב"משחק כפול", סרט מעולה ולא מוערך מספיק), וכאן הוא גם כותב וגם מביים; ולפני המצלמה נמצאים ג'רמי רנר, אדוארד נורטון ורייצ'ל וייז. ג'ואן אלן חוזרת לתפקידה מהסרטים הקודמים. הסיפור, כמובן, לא יהיה בדיוק המשך של הסרטים הקודמים – ג'ייסון בורן לא יהיה שם – אלא סיפור נפרד, אולי תחילתה של טרילוגיה חדשה, שמתרחשת באותו עולם. מפתיע, אבל זה אשכרה נשמע טוב.

5. פרומתאוס (יוני)
רידלי סקוט חוזר לעולם של "הנוסע השמיני", ואני לא יודע אם להתרגש או לפחד מזה. "הנוסע השמיני", שסקוט ביים ב-1979, הוא אחד מסרטי המד"ב הגדולים של כל הזמנים, אבל מאז עבר הרבה מאוד זמן, ואני כבר לא כל כך אוהב את סקוט. הוא עושה סרטים די טובים לפעמים, אבל בינהם הוא עושה דברים תמוהים ומטופשים כמו "רובין הוד" ו"ממלכת גן עדן". והוא גם מוציא כל הזמן גירסאות חדשות ל"בלייד ראנר". אולי, כמו ג'ורג' לוקאס, עדיף להרחיק אותו מהיצירות הקלאסיות שהוא יצר כשהיה צעיר. בכל מקרה, "פרומתאוס" הוא סרט מד"ב מקורי (כלומר, בערך) עם תקציב גדול, ועם מייקל פאסבנדר (מגניטו ב"אקס-מן: ההתחלה"), נומי רפאס (הנערה השוודית עם קעקוע הדרקון) שרליז תרון וגאי פירס. וזה מתרחש בחלל. וזה קשור איכשהו ל"הנוסע השמיני".

4. אמיצה (יוני)
פיקסאר. המילה הזאת מקפיצה את הסרט קרוב לראש רשימת הסרטים שאני הכי מצפה להם, כמו בכל שנה. כן, גם אחרי "מכוניות 2". הרקורד של פיקסאר כבר לא מושלם, אבל הוא עדיין טוב יותר משל כל אולפן אחר. זה לא נראה כמו סרט פיקסאר אופייני: בפעם הראשונה הם עושים סיפור פנטזיה-אגדה קלאסי, על נסיכה סקוטית ואמא שלה וקללה וקשת ודב. מצד שני, מלבד סרטי ההמשך, מתי פיקסאר עשו סרט שכן נראה כמו "סרט פיקסאר אופייני"? כל סרט שלהם הלך למקומות שהם עוד לא ביקרו בהם קודם לכן, וטוב שכך. היו צרות בהפקה של "אמיצה": הבמאית המקורית הועזבה והוחלפה בשלב מאוחר יחסית של ההפקה במארק אנדרוז. אבל זו לא הפעם הראשונה שבה בפיקסאר מחליפים במאים באמצע (ל"רטטוי" קרה בדיוק אותו דבר), ועד עכשיו זה הצליח להם. עוד לא אבדה תקוותנו.

3. הנוקמים (מאי)
(לפי התרגום של הטריילר הקצרצר בסוף "קפטן אמריקה", זה השם העברי של האוונג'רס. נצטרך להתרגל).
לא קראתי אף קומיקס של מארוול, לא צפיתי בסדרות המצוירות, ומרוב הסרטים הקודמים שלהם לא מאוד התלהבתי. אבל חייבים לצפות ל"אוונג'רס". פשוט כי כל כך הרבה תלוי בסרט הזה. אף פעם, בכל תולדות הקולנוע, עוד לא עשו דבר כזה: תפרו כמה סדרות סרטים עתירות תקציב ופרופיל לעולם אחד, והביאו את כל גיבוריהם לשיתוף פעולה בסרט יחיד. אחת הבעיות המשמעותיות ב"קפטן אמריקה", "איירון מן 2" ו"תור" היתה שכולם נראו כמו הקדמה ל"אוונג'רס", ועכשיו הסרט הבודד הזה יצטרך לקיים את כל ההבטחות. מארוול עשו הרבה דברים טובים עם העולם שלהם. הליהוק של כל הדמויות מצוין. וכנראה לא היה אדם שמתאים יותר לניסיון לנצח על כל זה מאשר ג'וס ווידון. אבל עם כל הכבוד לווידון, יכול להיות שהמשימה הזאת גדולה עליו. כל כך הרבה דמויות, קוי עלילה, ציפיות גדולות, שחקנים גדולים ואגואים ענקיים שאמורים כולם למצוא מקום בתוך שעתיים ומשהו – לך תדע אם זה בכלל אפשרי. זה יהיה מדהים אם הוא יצליח, וזה יהיה מרתק – מבחינת ההיסטוריה הקולנועית, לפחות – אם הוא ייכשל.

2. הדיקטטור (מאי)
אין לי שום הצדקה לזה. זה הימור מוחלט. לא ראינו עדיין שום טריילר ל"הדיקטטור", ואין שום ראיה מוצקה לכך שהוא יהיה שווה משהו. יש לי הרגשה טובה לגביו, אבל אולי זה משהו שאכלתי.

סשה ברון כהן, אחד הקומיקאים הטובים ביותר שקיימים היום, יגלם שני תפקידים – של דיקטטור מזרח-תיכוני ושל רועה עיזים – בסרט שיביים לארי צ'ארלס, שעשה עם כהן את "בוראט" הענק ו"ברונו" השרוי במחלוקת. להבדיל משני הסרטים האלה, "הדיקטטור" הוא לא חצי סרט מתיחות, אלא סרט עלילתי מתוסרט לגמרי, והם טוענים שהוא מבוסס על ספר מאת סדאם חוסיין (אבל באופן חשוד, חוסיין לא מופיע ברשימת הקרדיטים בימד"ב). בסרט משתתפים גם ג'ון סי. ריילי, אנה פאריס, בן קינגסלי ומייגן פוקס (מייגן פוקס?!). זה הרעיון של סשה ברון כהן בתור קדאפי/מובראק/אסד/חוסיין/חמנאי שנשמע מבריק; ומכיוון שכהן, כידוע, הוא לא רק מצחיק אלא גם איש אמיץ מאוד, אפשר לבנות על זה שהסרט יעצבן הרבה אנשים בעולם המוסלמי, יוחרם ויקולל, וכהן יספוג איומי רצח. כלומר, עוד כמה כאלה. שמח!

1. עליית האביר האפל (יולי בארה"ב; כנראה ב-2.8 בארץ)
כן, נו, אני לא מקורי. זה הכי נדוש בעולם לצפות ל"עליית האביר האפל", כל העולם ואשתו והילד החנון המתלהב שלהם מחכים ל"עליית האביר האפל", אבל מה לעשות? יש לכם משהו יותר טוב לחכות לו השנה?

זה לא רק ש"האביר האפל" היה אחד הסרטים הכי מרשימים של השנים האחרונות. וזה לגמרי לא קשור לבאטמן. וגם לא ממש לטום הארדי בתפקיד ביין, או לאן האתוויי בתפקיד אשת החתול (אם כי אני בהחלט לא מתנגד לשניהם). ובטח שלא לעיצובים המוזרים (והדי מכוערים) של כלי הרכב העטלפיים שנחשפו בתמונות מהסט. העניין הוא שכריסטופר נולאן לא משחק משחקים, ונמצא בסטטוס שבו האולפנים מרשים לו לא לשחק את המשחקים שלהם. כשכולם מנמיכים את הדרישות מהצופה למינימום האפשרי, הוא עושה סרטים אינטליגנטיים ומסובכים. להבדיל מכל סרט גיבורי-על אחר – שלא לומר, כמעט כל סרט הוליוודי, נקודה – נולאן לא עושה עוד סרט על באטמן, אלא את הסרט האחרון על באטמן. הוא הבהיר את זה, ואני מאמין לו: טרילוגית "האביר האפל" נסגרת כאן סופית. לא יהיה עוד סרט המשך (אם כי הריבוט שאין לחמוק ממנו מן הסתם עוד יגיע). לכן, להבדיל מכל סרט גיבורי-על אחר, נולאן לא כבול לכללי הז'אנר, הוא לא צריך לחזור לסטטוס קוו, ויש סיבה ממשית לחשוש לשלומן של הדמויות בסרט הזה. אני לא יודע למה לצפות מ"עליית האביר האפל", וזאת בדיוק הסיבה שאני מחכה לו.