ביקורת: חטופה 3

ליאם ניסן עדיין עושה פרצוף קשוח יותר מכל אחד אחר בעסק. הסרט שמסביב, אה, בואו נאמר, לא הכי חכם

אשתו לשעבר של בריאן מילס נרצחה. הוא קיבל ממנה הודעת‏SMS ‎‏ שמזמינה אותו לפגישה ‏בביתו, אבל כשהוא מגיע הביתה היא מוטלת מתה. עוד הוא עומד מעל לגופה ובידו סכין שהוא מצא בסביבה במקרה, פורצת ‏פנימה המשטרה באקדחים שלופים, ועוצרת אותו. בריאן מילס חף מפשע, כמובן, ויכול ‏להוכיח את זה בתוך כשלושים שניות: אין לו מניע, יש לו עבר מכובד כסופר-סוכן לוחם בטרור, יש ‏לו אליבי מוצק, ויש לו סלולרי, שבאמצעות היסטורית ה-‏GPS ‎‏ שלו – טכנולוגיה שנעשה בה שימוש במהלך הסרט פעם בעשר דקות – ניתן להראות בקלות שהוא בכלל לא היה בסביבה בזמן שהאקסית נרצחה. ‏בקיצור, הוא צריך רק לשתף פעולה עם המשטרה ואז לצאת יחדיו לחיפוש אחר הרוצח האמיתי. במקום זה, הוא מכה נמרצות בשוטרים, נמלט, ומבלה את יתר הסרט ‏כשהוא נרדף על ידי המשטרה.‏

ברוכים הבאים לעולם של "חטופה", שבו הצורך בעוד סצינת מכות גובר על כל צורך או הגיון אחר.‏

זאת פחות או יותר נקודת ההתחלה של "חטופה 3", מה שאומר שהסרט כולו מבוסס על נקודת מוצא חסרת כל הגיון, וזה בהחלט הולם את מה שמתרחש שם בהמשך. עוד באותו סרט מתברר שבריאן מילס הפך כנראה לטרמינייטור, כי יותר מפעם אחת במהלך הסרט הוא נקלע לפיצוצים והתרסקויות שהיו אמורים להרוג אותו, לשרוף אותו ולפזר את אפרו, ואז צועד אל הסצינה ‏הבאה ללא כל שריטה או הסבר כלשהו להישרדותו המופלאה. כאילו, ברור שהוא חי, זה ליאם ניסן. הוא חסין כדורים והתפוצצויות. כמובן, שום סרט אקשן דבילי אינו שלם בלי הסצינה שבה הגיבור רודף הצדק גורם לתאונת דרכים עצומה שבה בלי שום ספק נהרגו נוסעי מכוניות ‏רבים שכל פשעם היה שרצו להגיע לעבודה בבוקר, ובכך הוא אחראי להרבה יותר הרג ונזק ‏מהנבלים שאחריהם הוא רודף – ומהרגע שבו הסצינה הזאת מסתיימת איש אינו זוכר שזה קרה, או ‏חולם על האפשרות לתבוע את הגיבור חסר האחריות על הנזק שגרם. אפילו אלה מתגמדים לעומת ‏הסצינה שבה מילס מעביר לבתו מסרים חשאיים באמצעות פרילי מורעל.‏

אז, כן. יש מצב שזה סרט די דבילי.‏

סדרת "חטופה" רוכבת, כבר שני סרטים, על האדים של ‏הסרט המקורי. אישית, אני לא חושב שיש פה רמיסה של איזו קלאסיקה: גם "חטופה" המקורי היה, לטעמי, סרט אקשן בינוני עם עלילה מטופשת, אבל הוא לפחות היה די מוצלח כסרט אקשן. החל ‏מהסרט השני, הסדרה נמצאת בידיו של הבמאי אוליבייה ‏מגאטון, שמצטיין בהיותו בעל שם בדוי שנשמע כאילו בחר אותו ילד בן שמונה, וחוסר יכולת מוחלט לביים אקשן. "חטופה 3" לא גרוע באופן יוצא מגדר הרגיל בתחום הזה – אבל בוודאי שגם לא טוב במיוחד. הוא כולל את ‏התמהיל הרגיל של מרדפי מכוניות, מכות ויריות, מצולמים וערוכים במהירות כסלט ‏שוטים, בלי שום גימיק או איזה רגע יוצא דופן של אקשן שיצדיק יציאה לקולנוע.‏

ובכל זאת. זה עדיין "חטופה", וכולם אוהבים את "חטופה", נכון? ובכן… בקושי. אחרי שהסרט ‏הראשון בסדרה התרחש בפריז והשני באיסטנבול, הפעם הסדרה נודדת אל הלוקיישן האקזוטי והמרוחק של העיר לוס אנג'לס. מלבד שמות הדמויות, לעלילה אין קשר לסרטים הקודמים; אף אחד לא מזכיר את עלילותיו המופלאות של מילס בעבר. לגמרי מתקבל על הדעת שכמו סדרת "מת לחיות" לפניה, גם בסדרה הזאת שיטת העבודה היא לקנות תסריט זול ל"סרט אקשן גנרי 6", לשנות את שם הדמות הראשית ל"בריאן מילס" ולרוץ. באותה המידה שמו היה יכול להיות ג'ון מקליין או ג'ק קרפין-סממה.

אז מה בעצם נשאר? מה הופך את הסרט הזה ל"חטופה" ולא "רצח קטלני 3"? דבר אחד, ורק דבר אחד: ליאם ‏ניסן, האיש בעל הסט המאוד ספציפי של יכולות. מתוך ההיצע הקיים של גיבורי אקשן, האמת שאני מעדיף את ליאם ניסן כמעט על כל אחד אחר, מסיבה אחת: הפרצוף הקשוח שלו הכי משכנע. הוא לא נראה כמו שרירן, הוא נראה מסוכן. רק על סמך הפרצוף שלו, אני בטוח שהוא לבדו יכול להביס את כל הצוות המזדקן של "בלתי ‏נשכחים". אחרי שלוש חטופות ו"נון-סטופ" אחד, אין מנוס מהעובדה שאוסקר שינדלר הוא השוורצנגר ‏של ימינו. ואפילו הפרצוף הקשוח שלו לא מצדיק צפיה בסרט הזה.


פורסם במקור בוואלה