ביקורת: לעבור את הקיר

אחרי שעברתם את החלק הקשה - למצוא אולם וקייטרינג - למצוא חתן זה החלק הקל. יהונתן צוריה על הקומדיה הרומנטית העברית הכשרה
שם רשמי
לעבור את הקיר
שם לועזי
Through the Wall

לעבור את הקיר זאת משימה לא פשוטה. אתה שם עלייך אפוד, מימיות, מחסניות, רץ רץ רץ קופץ ‏ומנסה לעבור את המטר ומשהו הדוממים שצוחקים לך בפנים. בזמן שכל חברייך האתלטיים יותר ‏מצליחים בזה אחר זה לקפוץ מעליו באלגנטיות, אתה נתלה עליו, כמו דוב קואלה בעסק ביש, ומושך ‏את עצמך מעלה בניסיון לעבור אותו, ושואל את עצמך מה אתה עושה לא בסדר. זה קשה, זה מתיש, ‏זה מעצבן ושום דבר לא מבטיח לך שתצליח. במובנים מסוימים, אפשר לדמות את זה לעולם הדייטים ‏‏- חברים שלך מצליחים לדלג מעליו באלגנטיות, ואתה נתקע, דייט אחר דייט ומנסה להבין מה אתה ‏עושה לא בסדר. אבל הקיר הוא אותו קיר, אומרים לך התומכים מהצד. ואתה יכול לעבור אותו! רק ‏תאמין! היי, אתם יודעים מה עוד אפשר לדמות לעולם הדייטים אם רוצים מספיק? פאקינג הכל. רק ‏תאמינו!‏

‏"לעבור את הקיר" הוא סרט שנוגע בשני עצבים פתוחים בלב האדם – האמונה בהשגחה עליונה והרצון ‏למצוא אהבה. בסרט, מיכל דרימר היא אישה, חוזרת בתשובה, שמחפשת זיווג זה שנים, ולאחר שהיא ‏מוצאת אותו והם מחליטים על חתונה, הבחור מודיע לה ש-אופס, הוא לא אוהב אותה. אבל מיכל ‏בחורה עם חלום (לא שמעתם מה שם המשפחה שלה?) שלא מוכנה להתייאש, והיא החליטה שאם היא ‏כבר קבעה מועד לחתונה, עם אולם והכל, אז לסדר חתן זה בקטנה. הרי מה זה מציאת אדם איתו ‏אתה רוצה לגדל ילדים ולבלות את שארית חייך לעומת המשימה הקשה של בחירת קייטרינג. אז, ‏בעזרת מה שהוא קצת נחישות ויותר יאוש מתקדם, מיכל יוצאת לחפש לעצמה חתן לקראת החתונה. ‏זאת שתתרחש בעוד 22 יום. ‏

‏"לעבור את הקיר" הוא בעיקרו קומדיה רומנטית, ז'אנר עם מוסכמות, מגבלות וציפיות משל עצמו, וגם ‏ז'אנר שנפקד כמעט לגמרי מעולם הקולנוע הישראלי המודרני. אבל התקדמנו, והיום כבר יש לנו ‏מותחנים, סרטי אימה וסרטי מד"ב משלנו, אז רמה בורשטיין פורצת קדימה גם עם הקומדיה ‏הרומנטית. ובגלל שאי אפשר לעשות סתם סרט בארץ, זאת קומדיה רומנטית עם טוויסט. בניגוד ‏לרום-קומים שבהן המתח הוא בין האישה לגבר, והשאלה הגדולה היא האם הם יצליחו לגשר על ‏ההבדלים ביניהם וליפול זה לזרועות זו לפני סוף הסרט, כאן במשך רוב הסרט לא ברור בכלל מי ‏הגבר שמולו הסרט מתנהל. במקום מתיו מקונוהיי נמצאת שורת גברים שמופיעים כל אחד לסצנה ‏אחת או מספר סצנות, והצופה צריך לנחש האם זה יהיה הגבר המיועד, או שלא. עוד טוויסט הוא ‏שהסרט לא ממהר לפאנצ'ים קומיים. סצנות הדייט של מיכל מהנות, אבל בין לבין ישנם בעיקר היאוש ‏והספקות שמלווים את ההחלטה שעשתה. מי שמצפה לסרט קיצי ושמח, עלול למצוא כמה עננים ‏באמצע הסרט. ‏

‏"לעבור את הקיר" מתרחש בעולם מיסטי שכזה, שבו לנשים ולגברים יש מטרה אחת בחיים, והיא ‏להתחתן. עולמן הפנימי של כל הנשים השוכנות בסרט נע סביב גברים וחתונות. אם אמורה להיות ‏בסרט אמירה חתרנית שנובעת מכך, פספסתי אותה לחלוטין: לדמויות המשנה אין אפיון מעבר לזאת ‏שמחפשת, זאת שבעלה מזמין עליה משטרה, אמא שלה שרוצה שתמצא שידוך, ועוד באותו הגוון. ‏אפילו הנשים עם שורה אחת בתסריט מנצלות אותה כדי לדבר על ענייני חתונה וגברים. וכל זה מוצג ‏בלי טיפת ביקורת. הסרט מקבל כמצב נורמלי שעולם שלם של דמויות מכרכר סביב המעמד המקודש ‏ולא עוצר לשאול לרגע כמה שאלות חיוניות. וכן, למרות שבהחלט יש לחץ חתונה בעולם הדייטינג ‏הדתי, התחושה היא שהסרט עושה לו מעט עוול. לא כל רווק או רווקה דתיים חיים את חייהם סביב ‏החתונה, ובעולם שבו אפילו דיסני דורשת שהנסיכות יכירו את הנסיכים שלהם לכמה ימים לפני שירוצו ‏להתחתן איתם, הסרט די זורם עם הרעיון של חתונה עם מישהו שהכרת למשך שעה וחצי.‏

אבל אם נסתכל על הסרט לא כקומדיה רומנטית אלא אולי כמעשיה אמונית, כמו אלו של רבי נחמן ‏מברסלב שהשפעתו נחה על הסרט – במקרה הזה… הוא נהיה יותר מוזר. במקום אלוקים שבוחן את ‏איוב על ידי העמסת קשיים כמבחן אמונה, נראה שהדמות הראשית היא זאת שבוחנת את אלוקים: היא ‏לא רוצה סתם נס, היא רוצה נס עם חלב סויה מוקרם, שתיים וחצי כפיות סוכר דמררה, כוס זכוכית ‏שעשויה מויטראז' ושיגיש לה אותו עוז זהבי על סוס לבן. לא שזה לא טוויסט מעניין על סוגי המעשיות ‏החסידיות של מבחני אמונה כאלה ואחרים, אבל אני לא בטוח שהרבי היה חותם על המסר הזה. הסרט ‏לוקח את המעשיות האמוניות של מבחני אמונה שמראים שצריך לדעת לקבל את רצון הבורא, משלב ‏אותם עם המעשיות הרומנטיות שמלמדות על כך שלעולם לא צריך להתפשר על אהבת אמת, ומוציא ‏בליל לא לחלוטין נעים למאכל. ‏

ומעבר לכך, הוא גם סרט די גרוע. ‏

יש לו רגעי חסד, אין ספק: נועה קולר עושה עבודה טובה בתפקיד בעייתי, וסצנות הדייטים מהוות לא ‏רק את השיא של הסרט, אלא גם יכולות לעמוד בפני עצמן כסדרת סרטוני אינטרנט מצחיקה על עולם ‏הדייטינג הדתי. השינוי שעובר בין דייט לדייט, הדמויות הייחודיות שנוצרו והדיאלוגים השנונים בפיהן ‏גרמו לי לקוות לסרט אחר, שפשוט מדלג בין דייט לדייט. אבל הסרט שקיבלנו ערוך רע, מצולם כמעט ‏בלעדית בקלוז-אפים שלא מצליחים ליצור לסרט שפה ויזואלית ייחודית או להגיד לך משהו על ‏הדמויות והיחסים ביניהן, עם תסריט שבו אנשים מדברים בחידות זן במקום בשפת אנוש – מספר ‏הפעמים שבו דמות כלשהי שואלת דמות אחרת "למה אתה מתכוון"? בתשובה למשפט סתמי כלשהו ‏יכולה לספק משחק שתייה שיגמר עם כבד אחד פחות. והסוף, אוי, איזה סוף מעצבן שמצליח לתסכל ‏הן כקומדיה רומנטית והן כמעשייה אמונית, מה שמתעצם לנוכח העובדה שהיה לו סוף מושלם שהוא ‏החליט להמשיך אחריו, על מנת לספק תשובות שהיו יותר טוב שלא נענות. ‏

הייתי רוצה להיות יותר בצד של "לעבור את הקיר": הוא סרט שניסה משהו חדש בקולנוע הישראלי ‏והצליח, לפחות כלכלית, ויצירת סרטים מעניינים בז'אנרים חדשים היא בדיוק הבשורה שחלק מהקהל ‏הישראלי מחכה לה. רואים שהייתה השקעה ורצון טוב מאחורי הסרט, ולא סתם חלטורה. אבל בסופו ‏של דבר, לא מדובר בסרט טוב. יש לו יותר מדי פגמים, תוכניים וטכניים יחדיו, מכדי שאוכל פשוט ‏לשבת בקולנוע וליהנות ממנו. אז נותר לי רק לקוות שכאשר יעשו קומדיה רומנטית חדשה בישראל, או ‏סרט נוסף על העולם הדתי הלא מיוצג מספיק, הוא לא רק יהיה הצלחה כלכלית – הוא יהיה גם מוצלח.