יוסף סידר VS אורי קליין

מה שהיה אמור להיות ראיון עם הבמאי הפך לעימות של מבקר מול מבוקר

זה היה יכול להיות אירוע כל כך נדיר ומעניין. אורי קליין הלך לראיין את יוסף סידר על סרטו החדש, זוכה פרס התסריט בפסטיבל קאן, "הערת שוליים", אבל כשהוא הגיע התברר לו שהוא נכנס לאמבוש. סידר לא התכוון להתראיין. במקום זה הוא שלף מכשיר הקלטה משלו והתחיל לשאול את קלין שאלות משלו – שאלות על ביקורת, ועל קליין עצמו, ועל היחס בין מבקר למבוקר.

את הטקסט המלא והארוך, המשולב משום מה בביקורת (שלילית) על "הערת שוליים", אתם מוזמנים לקרוא באתר "הארץ".

קליין מתלונן, לדעתו נעשה לו עוול. בכך יש לו משהו משותף עם סידר, שלפי הכתבה חושב שאורי קליין עושה לו עוול כבר שנים. קשה מאוד לדעת מי מבין שניהם צודק, אם בכלל, מכיוון שהטקסט הוא חד צדדי לחלוטין. זה כנראה לא היה הוגן מצד סידר לתקוף את קליין בלי אזהרה, ומצד שני, זה לא הוגן מצד קליין לדווח על כך דרך פילטר עבה של פגיעה אישית. קליין מבקר (כרגיל) את סידר, קוטל כל שאלה שלו, אבל לא מביא כפשוטן את השאלות והתשובות. הייתי מאוד רוצה לקרוא את הגירסה של סידר לאותה פגישה (או אפילו תמלול בלתי ערוך של ההקלטה).

אותי, בתור מבקר-מטעם-עצמו, מה שהכי מטריד בכל הטקסט הזה הוא לא האם קליין היה בסדר עם סידר ולהיפך, אלא למה לכל הרוחות קליין מתלונן כשסידר מגיש לו זהב טהור. ראיונות של עיתונאים עם במאים יש אלף בשקל. רובם משעממים, חלקם מעניינים, תשעים ותשעה אחוזים מהם שגרתיים. אבל מתקפה חזיתית של המרואיין על המראיין? זה אף פעם לא קורה. זה סיפור נהדר. הייתי מת, בתור עתונאי, שמשהו כזה יקרה לי. אבל קליין הופך גם אותו למשעמם. אני לא יודע אם משלמים לו לפי מילה, אבל קשה לי להבין למה כתבה שאמורה היתה להיות כל כך חד פעמית ומרתקת גולשת לליהוגים של בלוגר גרפומן. בין השאר הקוראים מיודעים על כך שהפגישה נערכה ב"יום ראשון בבוקר, בשעה עשר, בחדר שיוקדש למטרה הזאת במשרדי חברת מוביפלוס השוכנים בקומה הרביעית בבניין ברחוב אלנבי בתל אביב (שבמרתפו היה פעם קולנוע זמיר)". אלוהים אדירים, אין לקליין עורך?

עוד נקודה מוזרה מאוד היא השילוב בין הראיון-שלא-היה לבין הביקורת. ביקורת וראיון הם שני דברים שונים לגמרי, והם תמיד מופרדים זה מזה, גם אם הם שוכנים זה לצד זה על אותו עמוד. השילוב בינהם לאחד גורם לכתבה להיראות כמו נקמה אישית של קליין בסידר על התרגיל שעשו לו. מקצועי זה לא.

למרות הכל, יש עניין בלא-ראיון הזה, מתחת לפרטים המיותרים והטינה האישית. כמו שאמרתי: אני רוצה לקרוא את הצד השני.