ללכת על המים

במאי: איתן פוקס
תסריט: גל אוחובסקי
שחקנים: ליאור אשכנזי, קנוט ברגר, קרולין פטרס, האנס זיכלר, גדעון שמר

"אתה יודע", אמר לי פעם חבר גרמני, "גם סבא שלי מת בשואה".
"באמת?", שאלתי.
"כן", הוא אמר ביובש, "הוא נפל ממגדל שמירה כשהוא ניסה לירות באיזה יהודי".

מה שאני אוהב בבדיחה הזו זה שרק גרמני יכול לספר אותה, ורק יהודי יכול להיות הקהל שלה. בבדיחה הזו זכר השואה שייך לשני הצדדים, לטוב ולרע, וזר לא יבין זאת. אושוויץ זה לא בדיוק מקום שנהוג לומר עליו בנוסטלגיה "אח, היית צריך להיות שם", אבל כנראה שיש משהו בשותפות הגורל שלנו עם הגרמנים, ואם להיות יותר אקטואלי, בשותפות הגורל של הקורבן והמקרבן באופן כללי. מהמקום המפויס הזה מגיע 'ללכת על המים', אחד הסרטים המעניינים והמרשימים ביותר בקולנוע הישראלי של השנים האחרונות.

אייל (ליאור אשכנזי) הוא סוכן מוסד, ולשם שינוי אינו גרוזיני, אלא דווקא דור שני לשואה. במשימתו החדשה הוא מוצמד בתור מדריך טיולים לאקסל (איזשהו שחקן גרמני), יפה נפש צעיר והומו שמגיע ארצה מגרמניה לבקר את אחותו פ?י?ה (איזושהי שחקנית גרמניה), שמתנדבת בקיבוץ. לשניים היה סבא אשר אי שם במלחמת העולם האמצעית היה נוהג להשמיד יהודים בזמנו החופשי, ומשימתו של אייל היא לגלות מה עלה בגורלו של אותו סבא – ולא מתוך דאגה לקשישים. בתור מחסל מקצועי, כל הקטע של לנסות ולהתחבב על הנזל וגרטל קצת מעיק על אייל, אבל עבודה זו עבודה, והעבודה, איך אומרים הגרמנים, משחררת. לא שאייל הוא מסוג הגברים שיודו שיש להם שדים להשתחרר מהם. הוא אפילו לא יודה שאולי ההתאבדות של אשתו בתחילת הסרט הפכה אותו למקבילה האנושית של פל-קל.

כשהם לא מבלים בחברת פיה בקיבוץ, אייל ואקסל חורשים את הארץ לאורכה ולרוחבה. בדרך אייל לא מצליח ללמוד הרבה על סבא, אבל דווקא בכל מה שקשור לפוליטיקה, מיניות, רגשות והקריירה האירופאית של אסתר עופרים הוא נחשף למידע חדש. אקסל הנאיבי ואוהב האדם מעצבן אותו, יפי-פ?י?ה מקסימה אותו, הבוס שלו במוסד מתסכל אותו, והשילוב בין מותחן ריגול אינטליגנטי לסרט מסע אנושי ואינטימי עובד טוב בצורה מפתיעה, בין השאר הודות לכימיה המוצלחת בין השחקנים הראשיים המצוינים.

עכשיו, זוכרים את החוברות מימי ילדותנו עם הנקודות השחורות שהיינו מחברים בקוים? אני זוכר שכילד הייתי מתבונן בנקודות לפני שהייתי מחבר בינהן ומנסה קודם כל לנחש מה ייווצר מהן לבסוף. 'ללכת על המים' הזכיר לי את הסטייה הקטנה הזו של ילדותי: יש בו נקודה אחת עליה כתוב "שואה", על אחרת "הומוסקסואליות", מעל נקודה נוספת רשום "ישראליות" ובהמשך יש גם "גבריות", וגם "פלסטין" ועוד כמה נושאים טעונים. במבט ראשון, לפני שמחברים בין הנקודות, נדמה שהתוצאה הסופית תהיה חומר נפץ שיספיק כדי להרים מדינה או שתיים. בסופו של דבר, חומר הנפץ נראה דומה יותר לקפצונים של אקדח צעצוע, מהסוג שתקנה לילדך בן ה-8 מבלי לתהות בכלל אם זה עלול להיות מסוכן. קפצונים זה דווקא ממש נחמד.

ויש משהו מאוד מאכזב בכך שאפשר לסכם סרט שמחבר בין נאצים, ישראלים, פלסטינים, הומואים, סטרייטים, גברים ונשים במילה "נחמד". זו מילה שמתאימה ללחם עם ריבה, לא לגלידת אננס עם צ'ילי. 'ללכת על המים' הוא לא יצירת המופת שהייתי רוצה שהוא יהיה, וזה נובע לדעתי בעיקר מזוג יוצריו: הבמאי איתן פוקס ('יוסי וג'אגר', 'פלורנטין') מתעד את ההתרחשויות באנמיות מעצבנת רוב הזמן, במקום לטעון אותן במשמעות, בתחכום, באירוניה וברגש. לפעמים נדמה שבאותה המידה הסרט יכול היה לעסוק בלבטיה הקשים של רווקה תל אביבית במהלך מלחמת המפרץ, וזה לא היה משנה דבר בדרך עשייתו. ולמרות שהסיפור הכללי אינטליגנטי, בנוי היטב ושומר על מתח לכל אורכו, התסריטאי גל אוחובסקי ("תרבות מעריב", "עכבר העיר". לא בדיוק שמות של תסריטים, אך גם לא מוצרים שראויים לתואר "עיתון") אינו תסריטאי מקצועי, וזה ניכר פה ושם. התסריט נופל בפרטים הקטנים, בדיאלוגים מביכים, בחורי עלילה מגוחכים, ובדמויות לא מפותחים. מפותחות, זאת אומרת. נו, אז גם אני לא כותב משהו, אז מה.

למרות האכזבה שהרגשתי ביציאה מהקולנוע, עושה רושם שהזמן רק מיטיב עם הסרט הזה. מה שנשאר אצלי בזכרון הם הנושאים הטעונים, ולא העיסוק הלא מספק בהם. הסצינות הטובות בסרט חוזרות ומכות בי במלוא העוצמה שלהן, בעוד הסצינות החלשות נשכחות. למעשה, ככל שחולפים הימים מהצפייה בסרט, האכזבה שלי מהנחמדות שלו מתחלפת דווקא בהערכה: פוקס ואוחובסקי יצרו, בכוונה או לא, סרט נחמד ושווה לכל נפש שאומר שלקחי השואה האמיתיים עוד לא הופקו; שהכיבוש בשטחים משחית; שחדירה אנאלית זה לא כל כך כואב; שזה לא כל כך נורא לסלוח, לוותר ולהיטהר; ושכל המסרים האלה קשורים אחד בשני. העובדה שהמסרים החריגים האלו והקשרים המורכבים בינהם עוברים בכזו נעימות, היא הישג גדול. כך שהסרט הנחמד הזה הוא למעשה סוס טרויאני. לכו לראות אותו, ותראו מה זה יעשה לכם.