דרכו של לוחם

השם הנכון של הסרט היה צריך להיות "קאובואים נגד נינג'ות". והוא מגוחך וכיפי בדיוק כפי שהשם הזה רומז.
שם רשמי
דרכו של לוחם
שם לועזי
The Warrior's Way

כותרות ברורות הן דבר שלא זוכה לעתים קרובות להערכה הראויה. כולנו זוכרים, אני מקווה, את "נחשים על המטוס", סרט שכל הסיבה לתהילתו ולקיומו בכלל היתה השם המאוד לא מתחכם שלו. הקיץ ייצא, במקרה שלא שמעתם על זה, סרט בשם "בוקרים וחייזרים", שעוסק – יש יסוד סביר להניח – בקאובויז ובחייזרים. יש הרבה יתרונות לשם מהסוג הזה: זה קצר, זה לעניין ואתה יודע בדיוק מה אתה עומד לקבל. לעומת זאת, שם כמו "דרכו של לוחם" לא אומר כמעט שום דבר: זה יכול להיות כל דבר, מדרמת איגרוף איכותית עם כריסטיאן בייל ועד הביוגרפיה של טרומפלדור. אז שיקפוץ "דרכו של לוחם", מעכשיו אני אקרא לסרט בשם שבו הוא היה צריך להיקרא מלכתחילה: "קאובואים נגד נינג'ות".

ואחרי שהבהרנו את הנקודה הזאת, אני לא בטוח אם יש בכלל טעם להמשיך את הביקורת. "קאובואים נגד נינג'ות" הוא סרט עם נינג'ות וקאובואים. זה פחות או יותר כל מה שאתם צריכים לדעת עליו, ואתם כנראה כבר יודעים אם אתם רוצים לראות אותו. אבל בשביל הספורט, נמשיך.

אי שם בארץ רחוקה חי לוחם הנינג'ה הגדול בכל הזמנים (הכוכב הקוריאני דונג-גון ג'ונג). אבל דווקא לאחר נצחונו הגדול ביותר, הוא גילה את הדבר האחד האסור על לוחם: רחמים. לכן הוא הוגלה משבטו ונאלץ להתמודד עם ניסיונות חיסול חוזרים ונשנים מצד המאסטר שאימן אותו בהיותו ילד. אם זה נשמע לכם בערך כמו כל סרט נינג'ות אחר שנעשה אי פעם, אתם בהחלט צודקים. אבל סרט כמו "קאובואים נגד נינג'ות" לא יסתפק ברצף קלישאות ז'אנריות, הו לא. הוא מוסיף להן גם רצף קלישאות של ז'אנר אחר. וכך לוחם הנינג'ה הגדול וכו' וכו' יכול לפגוש את הנערה בת העיירה המערבונית (קייט בוזוורת) העניה המשתוקקת לנקמה באקדוחן המרושע עטוי המסכה שחיסל את משפחתה. קצת כמו "אומץ אמיתי". רק עם נינג'ות. בקיצור, לומר שהעלילה של הסרט מאוד מקורית לא יהיה מדויק. הוא גונב קטעי עלילה מפה ומשם ומתפלש בהנאה בכל קלישאה אפשריות.

וזה מאוד משעשע. זה לא שהנינג'ה מתה מצחוק, זאת לא ממש פארודיה, אלא מחווה מודעת לעצמה. האיפיונים של כל אחד מהז'אנרים מוקצנים עד גבול הגיחוך, ואז עוד קצת. נינג'ות קופצות מתוך מים לגובה של כ-15 מטר ואז נשארות תלויות באוויר בהילוך איטי. ה"איש הרע" הוא רשע לשם הרשע בלבד, והסרט לא מראה אותו דורס חתלתולים ואונס ברווזונים רק כי לא היה זמן. אני צחקתי יותר בעשר הדקות הראשונות של "קאובואים נגד נינג'ות" מאשר ברוב הקומדיות שראיתי השנה, אם כי אחר כך הסרט מוריד את מפלס הגיחוך לרמה כזאת שאפשר היה בקלות לטעות ולחשוב שהוא לוקח את עצמו ברצינות מלאה ובפומפוזיות יתר. העלילה מחוררת יותר משוקולד פרה אוורירי, וכמו באותו שוקולד החורים הם חלק חשוב מהכיף. הרבה מאוד בעיות היו נחסכות אם באחד מכל המפגשים העקובים מדם הטובים היו בוחרים, לשם שינוי, להרוג את הבוס של הרעים ראשון, במקום לטבוח קודם בעשרות עוזריו ולהשאיר אותו לסוף.

רוב הסרט מתרחש בערבות המאובקות של דרום ארה"ב, אבל אני די בטוח שאף גרגר אבק לא נגע בבגדי השחקנים, משום שהם מעולם לא הניחו חצי רגל מחוץ לאולפן. הסרט צולם כנראה בנוסח "300": השחקנים צולמו על רקע הרבה מסכים ירוקים, וכל דבר אחר בסרט וירטואלי לגמרי. כמו ב-"300", זה גורם לסרט להיראות כמו סרט מצויר, מרחיק אותו עוד יותר מכל יומרה למציאותיות – לא שהיו לו הרבה כאלה – ונראה ממש מרהיב, בדרכו הקומיקסית. מכיוון שהוא סרט כל כך לא רציני, כמעט שאפשר היה לצפות לחפיפניקיות גם בקרבות, אבל הם דווקא מבוימים בכוריאוגרפיה נהדרת.

"קאובואים נגד נינג'ות" הוא, כפי שיכולתם אולי לנחש, לא בדיוק מה שנהוג לכנות "סרט טוב". אבל זה סרט גרוע מעולה. אם אתם אוהבים להעיר הערות ולצחוק בקול רם על סרטים גרועים, הסרט הזה פשוט מתחנן שתעשו לו את זה, וזה לא יפריע לכם ליהנות מהויזואליה ומהקרבות. אפשר לצחוק עליו ואיתו בו זמנית. אז אם אתם אוהבים קאובואים ו/או נינג'ות, כדאי לכם לנסות אותו.

כל זאת על אף שהסרט סובל מפגם אחד משמעותי ובולט: אין בו פיראטים.

(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב. חוץ מזה, גם אני לא מת על האיות הזה של "קאובואים", אבל אני לא מכיר אפשרות טובה יותר).