אקס-מן המקור: וולברין

שם רשמי
אקס-מן המקור: וולברין
שם לועזי
X-Men Origins: Wolverine
סרט מס' 4 בסדרת אקס-מן

X-Men Origins: Wolverine

במאי: גאווין הוד
תסריט: דייויד בניוף, סקיפ וודס
שחקנים: יו ג'קמן, לייב שרייבר, דני יוסטון, לין קולינס, טיילור קיטש

"רוצה לראות את הסרט החדש של הבמאי של 'חקירה מעבר לקווים?"'
"מה? מי זה?"
"נו, הוא עבד עם התסריטאי של 'טרויה' ועם התסריטאי של 'שם קוד: דג חרב"'
"זה נשמע נורא"
"אבל יש שם את לייב שרייבר ואת לין קולינס!"
"לין מי? עזוב אותי".
"אוקיי, אני אלך לראות לבד את 'וולברין'."
"'וולברין'? למה לא אמרת? חכה, אני בא"

כן, כולם כבר יודעים: הסיבה היחידה לראות סרט שנקרא 'וולברין' היא הדמות שנקראת וולברין, אותה מגלם מזה תשע שנים יו ג'קמן. ג'קמן הוא שחקן בינוני, אבל למרבה המזל, לא באמת קשה לגלם את וולברין: כל מה שהמעריצים רוצים הוא סיגר בזווית הפה, גישה סרקסטית כלפי סמכות וטפרי מתכת שחותכים אנשים רעים. העומק התסריטאי מגיע ממאבקו של וולברין בצד החייתי שלו, המיוצג על ידי יריבו הותיק סייברטות'. השילוב הזה מבטיח להיט קיץ עתיר פעלולים ומגניבות.

מסיבה לא ברורה, האולפנים שהפיקו את הסרט החליטו שהדרך הטובה ליצור סדרת סרטים מצליחה על אנטי-גיבור עם מאפיינים בולטים וידועים לכל היא לשנות אותו מהיסוד, ואם אפשר קצת לירוק למעריצים בפנים בדרך, מה טוב.

בשנת 1850, בסצינה קורעת לב, ג'ימי וולברין הצעיר תוקע את טפרי העצם הקטנים והחמודים שלו באביו הביולוגי שרצח את אביו המאמץ שהיה התאום המרושע של הכפיל של אחותו שהיא גם סבתא שלו, או קשקוש טלנובלה דומה. מיד לאחר מכן וולבי הצעיר בורח ביחד עם אחיו למחצה, ויקטור, הישר אל המאה שעברה, תוך שהם נלחמים בכל מלחמות ארה"ב (הקלאסיות, אין אפגניסטן או עירק). אבל, מעשה שטן, ויקטור הולך ונהיה חייתי, עד לשיא בו הוא מכה קצין בכיר שמנסה להפריע לו לאנוס ויאטנמית. וולברין, שמצד אחד מנסה לעצור את ויקטור ומנגד מנסה להגן על אחיו, נדון יחד איתו למוות. במהרה מגלה הצבא האמריקאי שהדרך המקובלת לעשות זאת – חירור הגוף בהרבה כדורי עופרת – לא עובדת עליהם. ג'ימי וויקטור, אתם מבינים, הם מוטנטים, שלגופם יכולת חידוש-עצמי מופלאה, ואם לא ידעתם את זה מראש, אתם בלי ספק בסרט הלא נכון. עד שהקרדיטים נגמרים, מפציע בחייהם של השניים מייג'ור וויליאם סטרייקר ומציע לזוג האחים חנינה בתמורה לשיתופם בצוות של מוטנטים למשימות מיוחדות.

בתוך שתי דקות-סרט נוספות, וולברין מפתח סלידה מחוסר האתיקה שבמשימות אליהן נשלח הצוות, מחליט שנקעה נפשו מאלימות, מפנה את הגב לאחיו וליחידה המיוחדת והולך להתברגן בקנדה. זה השלב שבו הסרט מאט את קצב ההתרחשויות, אבל לא בהרבה, שכן חייו השקטים של וולברין מופרים, והוא מחליט למצוא את האשם בכך ולנקום בו. חוץ מזה, יש גם איזה שלד אדמנטיום שהוא עוד צריך לקבל.

הדבר הבולט ביותר בסרט, עוד לפני שמגיעים לאקשן, הוא איכותו הירודה בצורה בלתי נסלחת של התסריט. הביטוי הראשון לכך הוא מגיפת הקלישאות שמכה כמעט בכל שורה. לא ציפיתי למשהו עמוק במיוחד, אבל מצד שני גם לא חשבתי שפיתוח דמותו של וולברין ייעשה באמצעות המשפט "הפוך לחיה, קבל את הצד האחר", שאמור היה לבנות עומק רגשי אך בעיקר נשמע מביך.

מהטריילר ניתן היה להסיק שלוולברין יצטרפו עשרות דמויות מוטנטיות מגניבות. 'וולברין' אמנם מקיים את ההבטחה ויש בו המון מוטנטים אחרים, כמו איש-מהיר-עם-חרבות, איש-מהיר-עם-אקדח, איש-שמשתגר-ממקום-למקום-ממש-מהר, איש-לא-מהיר-אבל-ממש-חזק, וחנון עלילתי שמתמרן מכשירי חשמל, אבל כל אחד מהם זוכה לכארבע דקות תהילה, בהן הוא מפגין את כוחותיו, ומפנה את מקומו בנימוס. גם גמביט זוכה להופעת אורח ראשונה על המסך הגדול (שאחריה הוא נעלם עד סוף הסרט), בסצינת אקשן מלאת קלפים חדים שמשאירה טעם לעוד, והסרט אפילו מכין את הקרקע לסרטי "האקס מן הצעירים", עם דמותו של סייקלופס כתלמיד תיכון.

סייקלופס הוא דוגמה טובה לחוסר האחידות ברמתם של האפקטים. במרבית הסצינות האפקטים היו עשויים היטב ואף אמינים, אך דווקא בגלל זה בלטו מספר קטעים חלשים, בהם טפריו של וולברין נראים כאילו הודבקו לידיו בדבק פלסטי, או סצינה בה הלייזר של סייקלופס הזכיר יותר מהכל את ימי 'מסע בין כוכבים' הישן, עם המרקר הצבעוני שצויר על הצלולואיד.

גם הצילום בעייתי משהו. רוב סצינות האקשן בסרט מקוטעות למשעי, מצולמות מקרוב מדי ועם תנועות מצלמה תזזיתיות, עד שמתקבל אפקט "בליל הצבעים" החביב כל כך על במאים שלא יודעים לצלם אקשן. בולטת לחיוב דווקא סצינת הקרב האחרונה בסרט, אבל עד לאותה נקודה, הקרבות בסרט מספקים חוויה מאד אותנטית של השתתפות בקטטה, כולל הבלבול והבחילה הנלווים.

כדי לתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של 'וולברין', דאגו יוצרי הסרט להרוס את ההיגיון הפנימי. חפצים ויכולות של דמויות מופיעים ונעלמים לפי הצורך, ומה שיותר גרוע – דמויות פועלות בצורה שמנוגדת בעליל למניעים המוצהרים שלהן, הופכות את עורן במחי שלוש שורות דיאלוג או סתם מתנהגות בטיפשות בלתי נסלחת. גם הניסיון לחבר את הסרט אל עלילת סרטי 'אקס-מן' מלא בחורים וסתירות. לאלה יש להוסיף סצינות קרב שנתפרו בגסות לתסריט, ומקבלים חוויה שמזכירה צפיה בסרט של ואן דאם, אבל עם יותר להבי אדמנטיום.

בואו לא נהיה אכזריים מדי: בשורה התחתונה, 'וולברין' נותן את הרושם כאילו נוצר כדי להמחיש את משמעות הביטוי "סרט אולפנים טיפוסי". אם תבצעו את הנמכת הציפיות המתאימה – כלומר, לא תצפו לדמות של וולברין כפי שאנחנו מכירים אותה, לא תקשיבו לאף מילה שיוצאת לדמויות מהפה, ותיקחו מראש כדור נגד מחלת ים – אם תעשו את כל זה, תישארו עם סרט שבהחלט ניתן ליהנות בו. אמנם אי אפשר להמלט מהתחושה שעם קצת יותר תעוזה אפשר היה ליצור מאותם החומרים בדיוק סרט טוב בהרבה, אבל בסך הכל סצינות האקשן מגוונות ומרובות, האפקטים טובים רוב הזמן, ויו ג'קמן כוולברין בהחלט שעיר והטפרים שלו בהחלט ממתכת.