חיכיתי לזה בערך 360 ימים: הנה מגיע סקר סרט השנה של עין הדג, בפעם ה-14! אתם מוזמנים לבחור את הסרטים החביבים עליכם, עשרה מהם יעלו לסקר הגמר, וההכרזה הרשמית עליהם תיערך בסינמטק הרצליה בשבוע הבא, בפודקאסט חי בהשתתפות אבי נשר.
כל הפרטים – בהמשך, אבל אם אין לכם סבלנות לזה (או כמו שאומרים, אמ;לק) – אתם מוזמנים לדרג מיד את סרטי השנה שלכם בטופס הזה.
איך זה עובד?
זה מה שאנחנו עושים מדי שנה: בשלב הראשון, המוקדמות, מוצגים לבחירתכם כל סרטי השנה. כלומר: כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בבתי הקולנוע בארץ במהלך השנה האחרונה – ועוד כמה סרטים שלא הוקרנו מסחרית, אלא רק בפסטיבלים, סינמטקים או מסגרות אחרות, והוזכרו כאהובים במיוחד על ידי מספר משמעותי של גולשים בכתבת "מה היו הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו בארץ השנה"?
מכיוון שלא הוגן להכליל בסיכום סרטים שיצאו לקולנוע ממש היום, ובוודאי עוד לא היה לכם זמן לצפות בהם, סוף השבוע האחרון של כל שנה מסופח לשנה שאחריה. במילים אחרות: הסקר עוסק בסרטים שבכורתם בארץ נערכה בין סוף השבוע האחרון של 2013 ועד השבוע שעבר.
כל הסרטים האלה מרוכזים בטופס אחד ענק, ואת כל אחד מהם אתם יכולים לדרג כ"לא אהבתי", "ככה-ככה" או "אהבתי". בנוסף, עד חמישה סרטים אתם יכולים לציין לשבח באופן מיוחד – "בחמישיה שלי". אופן השימוש בטופס הוא בחירה שלכם: אתם יכולים לדרג כל סרט וסרט שבו צפיתם, או לבחור רק את החמישה האהובים עליכם ולהתעלם מכל היתר. כל דירוג נלקח בחשבון בשיקלול תוצאות ההצבעה.
בנוסף, בקצה הטופס מחכה לכם האפשרות לבחור את "הופעות השנה" שלכם: בחרו את השחקניות או השחקנים שעשו את העבודה הכי טובה, מבחינתכם, בסרט מסוים כלשהו. שימו לב שאתם מצביעים לא למפעל החיים של השחקן/ית, אלא להופעתו/ה בסרט מסוים אחד; אם אותה שחקנית הרשימה אתכם בשני סרטים שונים, אתם יכולים בהחלט להצביע לשניהם – אבל בנפרד.
אם אתם משתמשים רשומים באתר, תוכלו לחזור לסקר שוב ושוב, לשנות, להוסיף, להחסיר או להחליף דירוגים; הדירוגים שלכם נשמרים ויוצגו בפניכם בכל פעם שתיכנסו לדף הטופס. הסקר המקדים ייסגר בדיוק עם החלפת השנה – ביום רביעי, 31.12, בחצות.
ברור? אז קדימה.
[ ההצבעה הסתיימה. אתם עדיין יכולים לראות את הצבעתכם בטופס ההצבעה ]
מתי יגיע הגמר?
עשרת הסרטים שיקבלו את הציון הגבוה ביותר במוקדמות יהפכו למועמדים הסופיים בסקר הגמר, שיעלה כאן ב-1.1. שבוע לאחר מכן יעלה סקר "הופעת השנה" ובו עשרת השחקניות/ים שקיבלו את מרבית הקולות בקטגוריה הזו במוקדמות.
מי זכה בשנים הקודמות?
את תוצאות בחירת הקהל של עין הדג מ-2001 ועד 2013 אתם יכולים לראות בעמוד תולדות סיכומי השנה.
מפגש סיום שנה עם דורון פישלר, אבי נשר וגרוט!
בשנתיים הקודמות, נפגשתי עם אושיות שונות ודיסקסתי איתם – און דה רקורד – את רשימת סרטי השנה של עין הדג. אתם יכולים להאזין לסיכומים האלה כאן:
סיכום 2012, עם פבלו אוטין
סיכום 2013, עם אהרון קשלס
אני הולך לעשות את זה גם השנה – והפעם גם אתם מוזמנים.
ביום חמישי, 1.1.2015, בשעה 20:00 בסינמטק הרצליה, נעלה לבמה אני ואבי נשר, אחד הבמאים הישראליים המצליחים בהיסטוריה – שהוא גם בן-בית בהקרנות עין הדג בסינמטק – לדיון על השנה שחלפה. במהלך השיחה תיחשף לראשונה רשימת סרטי השנה על פי הבחירה שלכם – מהמקום ה-30 ועד לעשיריה הפותחת, ובמהלך הדיון יעלה לאתר סקר הגמר. אתם מוזמנים לבוא, להאזין, להשתתף ולהיות הראשונים ששומעים את התוצאות. ומיד אחרי הפאנל, ב-21:15 בערך – הקרנה של "שומרי הגלקסיה", שהוא אחד מסרטי השנה… או שלא. אתם תחליטו.
העלות של כל האירוע – פאנל פלוס סרט – היא 28 ש"ח. אתם יכולים כבר להזמין כרטיסים כאן (בלי עמלה ובלי בטיח. 28 ש"ח).
אני מסתכל על הטבלה ורואה שסימנתי בה בדיוק 24 סרטים
מלבד אי-אילו הקרנות סינמטקיות (שלא נכללות בטבלה) זה אומר שזה בערך מספר הסרטים שראיתי השנה. מעט.
והסרט הכי טוב שראיתי השנה, "שיר הים", לא נכלל בה – אני מניח שההקרנה של עין הדג פשוט באה מאוחר מדי, ולא נכחו בה מספיק אנשים. אני מקווה שהמפיצים יחליטו לתת לסרט הזה את ההזדמנות שלו בארץ, אבל גם בלי זה, אני בטוח שבעוד כמה שנים טובות, הסרט הזה יוכר בתור יצירת המופת המונפשת שהוא. אנחנו נמצאים בעידן הפוסט-מיאזאקי, אחרי שהוא הכריז על פרישה, ולהכריז שקם לו יורש אחרי שהאיש ביים שני סרטים באורך מלא זה לא רציני – אבל "שיר הים", בפני עצמו, הוא סרט בליגה של "טוטורו" ו-"המסע המופלא", לא פחות. זו היתה החוויה הקולנועית הגדולה שלי השנה, והצפיה השניה בסרט במסגרת ההקרנה של עין הדג השבוע רק חיזקה אותה.
חוץ ממנו, יש גם את החמישיה שלי מתוך הטבלה, עם טרנד מורבידי משהו:
הרוח העולה – סיפורו של מהנדס מטוסים שאשתו גוססת משחפת. וגם אקורד סיום מריר, אבל סוחף, לקריירה של מיאזאקי.
מיתה טובה – סיפורם של קשישים שמבצעים המתות-חסד עבור קשישים אחרים. וגם סרט שנע באופן מושלם בין רגעים מצחיקים מאוד לרגעים קורעי-לב.
וויפלאש – סיפורו של תלמיד למוסיקה שהמורה שלו מתעלל בו עד צאת נשמתו. וגם הדרמה הכי חזקה ואינטנסיבית שיצאה השנה.
קצה המחר – סיפורו של חייל במלחמה נגד חייזרים שמת עוד פעם ועוד פעם במיליון דרכים יצירתיות. וגם האקשן הכי טוב שנראה על מסכינו השנה.
אז מה, הכל השנה היה מוות וטרגדיות? לא. הסלוט האחרון בחמישיה שלי הולך ל…
הקופסונים – אנימציית סטופ-מושן מרשימה בסרט חמוד וסימפטי. לפעמים זה מספיק.
וחוץ ממנו, עוד כמה סרטים שמאוד אהבתי השנה – אפס ביחסי אנוש, בין כוכבים, השער, חולית של חודרובסקי, טראש, קובה אהובתי, קפטן אמריקה: חייל החורף ורובוקופ.
בסך הכל, שנה טובה.
המממ. באג בטופס?
הטופס שואל אותי מה הטעם לשלוח אם לא בחרתי שום דבר, אחרי שדירגתי, כאמור, 24 סרטים וגם הוספתי את הופעות השנה…
גם אותי :(
(ל"ת)
וחוץ מזה
בזמן המילוי שהלך לאיבוד קצת התעצבתי על העדרם של חיותה וברל, המעגל השבור, ורק אוהבים נשארים בחיים. שלשתם טובים והנוכחות של שני האחרונים היתה מחייבת אותי להתאמץ יותר בבחירת החמישיה.
מילא, נקום מחר בבוקר ונמלא טופס חדש.
"חיותה וברל" יצא בשנה שעברה והיה בטופס המקביל,
"רק האוהבים" אמור לצאת בשנה הבאה (כן, יונייטד, בטח) וייכלל בטופס המקביל, "המעגל השבור" לא הופץ ולא זכה לתהודה הנכונה כדי להכנס לטופס כלשהו למרות ההתלהבות המדבקת של המעטים שכן ראו אותו.
גם אצלי יש באג כזה...
(ל"ת)
ההצבעות שלך נרשמו,
וגם ההופעות שלהן הצבעת.
שופל – אותו הדבר נכון גם לגביך (ואתה מאוד יסודי).
יופי, תודה
לגבי היסודיות… הטופס הזה הוא ההזדמנות שלי לסכם את השנה *שלי* ואני לוקחת אותה מאוד ברצינות.
בשנה שהיית בשבתון פשוט לא הצלחתי להזכר מה בכלל ראיתי במהלך השנה ונאלצתי להסתפק ברשימות של אחרים וזה היה הרבה פחות כיף.
הוא מראה לי את אותה השגיאה
ויש סיכוי מסוים שבגלל זה הצבעתי פעמיים. פעם כשאני לא מחובר ופעם אחת כשאני כן.
וגם אותי
(ל"ת)
אני מאוד מקווה שתהיה סיבה טובה לכלול את "שיר הים" בשנה הבאה.
(ל"ת)
האקשן ב "קצה המחר" הוא הכי טוב שנראה השנה? אני דווקא הייתי משייך את הכבוד לקפטן אמריקה: חייל החורף, ובהפרש די משמעותי.
האקשן הכי טוב השנה-
הוא ללא ויכוח ב"וויפלאש"
מטוסים 2 סרט השנה!
(ל"ת)
אם אני אאיים בפיגוע בסינמטק מסוים במרכז הארץ ולא בת"א בעוד שבוע בדיוק
יש סיכוי שתאפשרו במקביל העברה של האירוע ברשת?
האמת שעל האפשרות הזאת לא חשבתי.
חוץ מזה, האיום שלך לא אמין כי אתה כותב נכון. כדי להיות מאיים אתה צריך לכתוב באופן עילג ועם שגיאות.
עתה לא משיר לי ברירה אלה לחזור צעד אחד אחורה
ולשחרר לאוויר האינתרטנט סודות שמצאתי בתכתובות המייל של מחשבי עין הדג בעוד 3, 2, 1…
הפתרון בעיני הוא פודקאסט
הפודקאסטים הקודמים עשו לי את השנה, באמת ובתמים. יש חלקים מהם שאני פשוט זוכר בעל פה.
ופודקאסט יעזור לירושלמים\ מיישבי הנגב והגליל\ אנשים שההלוויה של הצ'ינצ'ילה של בת דודה שלהם יוצאת באותו יום. ולא יזיק למי שכן יהיה שם.
הדיון המעניין באמת זה הופעת המשחק
עבורי זה ג'יימס מקאבוי באקס מן שדופק הופעה נגד ג'ייק ג'ילנהול בחיית לילה. אבל כנראה שוין דיזל ינצח.
יש לי תחושה ששומרי הגלקסיה ייקח. קצת חבל. אבל סרט מכובד
סרטי השנה שלי
השנה ראיתי 53 סרטים (קצת יותר מסרט לשבוע). לא מעט מהסרטים שראיתי לא נכללו כי צפיתי בהם במהלך פסטיבלים עם עוד אדם וחצי באולם בערך.
25 הגדולים:
25. המבול- אפוס מוצלח זה נדיר, אפוס מוצלח שמבוסס על סיפור תנכ"י ומצליח לא לבזות את המקור זה לא אפשרי, לפחות לא עד המבול.
24. שומרי הגלקסיה- שעתיים של כיף.
23. פוקס קצ'ר- דיכאון מוטח לך בפנים ואתה לא יכול להסיט את המבט.
22. שכנים- קורע מצחוק.
21. תחנת חלל 76- מתחיל כפארודיה על סרטי מדע בדיוני משנות ה70 ומסתיים כאחד הסרטים המדכאים של השנה. סרט על אנשים שבורים שהורסים את עצמם לאט לאט, בחלל.
20. חולית של חודורובסקי- סיפור גדול מהחיים.
19. ג'רזי בויז- קלינט איסטווד ממשיך להיות במאי נהדר.
18. קפטן הרלוק- כמו שומרי הגלקסיה רק פי 20 יותר ביזארי.
17. בעקבות המצב הכלכלי (שם לא רשמי)- סרטו הראשון של אלעד קידן ("המנון" הקצר) שיצא לי לראות במקרה תפס אותי מהשנייה הראשונה וגרם לי להבין שאולי אני זקוק לצפייה שנייה כדי להבין אותו לחלוטין.
16. סטוקר- מקפיא דם.
15. מלון גרנד בודפשט- מקסים.
14. בין כוכבים- פרויקט מדע בדיוני שאפתני שמצליח לפגוע בנקודה מידי פעם.
13. נעלמת- בנוי מצוין
12. לכידות- כמו בין כוכבים רק שהוא לא מפשל לשנייה ומצליח לדחוס לזמן קצר תאוריה מדעית ולהעביר אותה מצוין.
11. גברים, נשים, ילדים- מצליח לתפוס במדויק את מהות הדור שלי לדעתי.
10. וויפלאש- חוויה קולנועית אדירה.
9. חדשות בהפרעה- לא קאלט כמו הראשון אבל קרוב לשם.
8. התבגרות- מצליח לתפוס את הזמן.
7. מיתה טובה- עצוב ומצחיק.
6. הפשיטה 2- ואז הגיע הקרב בחצר…
5. תאוריית האפס- אדם שמחכה שמהות חייב תתגלה בפניו בזמן שהוא מנסה להוכיח שאין דבר כזה מהות. מדהים.
4. רכבת הקרח- חזק ומצוין.
3. בתוך לואין דיוויס- תפס אותי בתו הראשון ולא שיחרר עד עכשיו.
2. גט- סרט שגדול מסך חלקיו. יצירה מרשימה ומרגשת.
1. (רמאות) הגננת- אמנם יצא שנה הבאה אבל הוא הוקרן מבחינתי במספיק הזדמנויות השנה בכדי שאני אוכל להחשיב אותו, מבחינתי, כסרט השנה. יצירת מופת חד פעמית שלא דומה כמעט לשום דבר ומנצלת את הזמן והמקום שהיא יוצאת בו כדי לייצר אמרה יוניברסלית. סרט מצוין.
שומרי הגלקסיה סרט ישראלי?
http://www.hcinema.org.il/calendar/2015-01-01
הייתה שנה ישראלית טובה מהרגיל זה נכון, אבל אין צורך להגזים.
מבאס ש-The Obvious Child לא השתחל לרשימה
בסופו של דבר (לכן גם אי אפשר להצביע לג'ני סלייט להופעת השנה), אבל תודה לכל מי שציינו את Short Term 12 בכתבה הרלוונטית, כי הוא לגמרי בחמישיה שלי, והלוואי שברי לארסון תזכה למועמדות על הופעתה בו. אני משער שג'יי קיי סימונס יזכה בסקר הופעת השנה, אבל מבחינתי זו היתה שנה מצוינת לשחקניות, והלוואי שיכולתי להצביע לעוד שתיים-שלוש שחקניות שהצטיינו בעיניי.
FYC הופעות
למרות שאולי זה כבר לא נחוץ, אני עדיין פותח את הפתיל שבו מזכירים שהיו לנשים הופעות נהדרות השנה והוספתי לו גם פינה נחמדה לישראלים. יש כמה הופעות שמאוד אהובות אבל אני לא מבין למה אז לא רשמתי אותן (בעיקר בגזרת סקרלט יוהנסון וג'ניפר לורנס).
אז, כשאתם מתלבטים על הופעות ולא מצליחים להזכר בהופעה נשית האם שקלתם את:
לופיטה ניונגו, 12 שנים של עבדות
שרה פולסון, אימה אמריקא..כלומר, 12 שנים של עבדות
איימי אדאמס, חלום אמריקאי
שיילין וודלי, אשמת הכוכבים
ג'וליה רוברטס, אוגוסט:מחוז אוסייג'
מריל סטריפ, אוגוסט: מחוז אוסייג'
ג'וליאן ניקולסון, אוגוסט: מחוז אוסייג'
אסי דיוייס, באבאדוק
מרגו רובי, הזאב מוול סטריט
קיירה נייטלי, התחלה חדשה
פרטישה ארקט, התבגרות
רנה רוסו, חיית הלילה
ברי לארסון, טווח קצר 12
מריון קוטיאר, המהגרת
מריון קוטיאר, יומיים ולילה
ג'ודי דנץ', פילומינה
ג'וליאן מור, מפות לכוכבים
מיה וואשיבסקה, מפות לכוכבים
שרלוט גינצבורג, נימפומנית
אמילי בלאנט, קצה המחר
והופעת השנה בכל קנה מידה: טילדה סווינטון, רכבת הקרח.
בנוסף, האם כבר שקלתם את:
דאנה איבגי, נלי תגר או תמרה קלינגון באפס ביחסי אנוש?
מנשה נוי בגט?
יוסי מרשק במנפאואר?
זאב רווח במיתה טובה?
מוסעב חסן יוסף בנסיך הירוק?
כמובן שאתם מוזמנים להוסיף משלכם.
נעמי לבוב על "יונה".
ידעתי ששכחתי מישהי.
אנחנו הטובות ביותר
נראה לי שברשימה הזאת מגיע מקום גם לקריסטין וויג, תאומי השלדים. רזמונד פייק, נעלמת. הילה וידור, לוויה בצהריים. אמה רוברטס, פאלו אלטו. והאמת מיה וושיבסקה גם על הכפיל. או כל דבר אחר שהיא הייתה בו אי פעם. אני הגרועה ביותר: קיירה נייטלי, גק ראיין גיוס הצללים.
רוזמנד פייק בנעלמת! כמובן. (וגם קארי קון). ומיה וושיבסקה על הכיל.
רוברטס ווויג אולי, אבל הן לא בסקר -ולא ראיתי את לוויה בצהריים אז אין לי מושג.
תודה, שכחתי באמת את קלינגון.
(ושעשע אותי לחשוב על מנשה נוי בתור בגט).
עוד אחת מתבקשת שבטוח תהייה בשלישייה שלי:
רומא ב"יפה לנצח". היא פחות או יותר הדבר הטוב היחיד שם. הסרט לא לגמרי עבד לי אבל ממנה סורנטינו דווקא הצליח להוציא את המיטב. הופעה מהפנטת.
ג'ון סקוויב, נברסקה
עוד אחת נשכחה
שני קליין ב"אפס ביחסי אנוש".
לכולן היו הופעות נהדרות, אבל לטעמי, שני קליין הייתה קצת יותר טובה מהשאר והצליחה לייצר את התמהיל הנכון בין קומיות ורצינות בדמות שלה.
26 סרטים...הספק נאה והרבה יותר ממה שחשבתי
הצעת ייעול קטנה – שווה להוסיף חלון קטן או כתובית שאומרת שהטופס נשלח בהצלחה. נראה לי ששלחתי בטעות את הטופס שלוש או ארבע פעמים. התוספת של שינוי הופעת השנה לא בולטת דיה.
להופעת השנה יש שלוש בחירות, נכון ?
כי משום מה קפצה לי בטופס אפשרות להוסיף עוד שלוש שמות, מלבד השמות הראשוניים שכתבתי. אולי זה באג, אולי פריבילגיה שזכיתי לה מן ההפקר, אבל רק אחרי השליחה – הטופס "חזר לקדמותו" עם אפשרות למלא שלושה מועמדים.
אם משהו הסתבך שם בדרך – וצריך לבחור מבין כל השישה, אני דבק בשלושת הבחירות הראשונות.
הבחירות שלי
החמישייה, בסדר עולה:
אפס ביחסי אנוש
לטעמי, אחת הבעיות הקשות של הקולנוע הישראלי (הבאמת נפלא) היא שתסריטאים מתעקשים לביים את הסרטים שלהם, ובמאים מתעקשים לביים תסריטים שלהם. יש כמובן שלל יוצרים שמוכשרים בשני התחומים, אבל לפעמים תסריטים צריכים לעבור עוד יד כדי לצאת מלוטשים מספיק.
"אפס" הוא כידוע אחד מהמקרים בהם התסריטאית היא גם הבמאית של הסרט. ונחשו מה? לשם שינוי זה לא מפריע. מה זה לא מפריע – התסריט שלה הוא אחד החכמים והמהודקים שנראו השנה. כל מילה במקום, הקצב נפלא, וכמו התסריט ככה גם המשחק והבימוי. מדובר בסך הכל בסרט צנוע למדי, שטייטלים כמו "יצירת מופת!" כנראה יובילו לציפיות לא הגיוניות ממנו, אבל הוא עשוי במקצועיות ודיוק ראויים להערצה, ומקרה משמח של סרט שמצליח וכל כך, כל כך מגיע לו.
התבגרות
יש משהו מאוד נחמד בלסיים סרט בתחושה של "זה היה כיף!" (עיין ערך: וויפלאש), אבל לפעמים בא סרט כמו "התבגרות" ומשפיע בצורה קצת שונה.
אין ספק שנהניתי ממנו בזמן הצפייה. התרגשתי מרגעים שהעלו לי זכרונות ילדות (הריבים עם האחות, הבאולינג, הגיים בוי, הארי פוטר), התרשמתי מאוד מההיקף העצום של הפרויקט המשוגע הזה, וכך גם מהעריכה והבימוי הנפלאים של הסרט שהצליחו לשמור על קצב וסגנון אחידים לאורך 165 דקותיו ו12 השנים בהם הוא צולם.
את האפקט האמיתי שלו, לעומת זאת, הבנתי רק כמה ימים אחרי הצפייה. הגישה שלו לזמן ולהתבגרות, התחושה שאתה מכיר את מייסון למרות שלא ראית את הרגעים הכביכול-משמעותיים בחיים שלו, הם מה שהותיר בי בסוף את הרושם העמוק יותר מהסרט.
חולית של חודורובסקי
בשנה שעברה, שניים מהסרטים שהכי אהבתי היו סרטים דוקומנטריים: "המתחזה" ו"בלאקפיש". המצב הזה חזר גם השנה, ונתחיל עם "חולית של חודורובסקי".
איזה כיף!
דוקו כיפי, הזוי, מרתק. לפני חובבי סרטי תעודה, זה סרט חובה לכל אלו שאוהבים את הקולנוע שלהם יצירתי ומופרע. אין לי יותר מדי מה להוסיף מעבר למה שכבר נאמר – סיפור לא ייאמן על סרט שכמעט הופק, ואולי טוב שלא הופק, ובכל זאת השפיע על כמות משוגעת של סרטים הוליוודיים שבאו אחריו. כל זאת בניצוחה של אחת הדמויות הכריזמטיות והנפלאות של השנה בקולנוע.
בין כוכבים
אם הייתי צריך לדרג בתחילת השנה את רשימת הסרטים שאני הכי מצפה להם, כנראה ש"בין כוכבים" לא היה נמצא גבוה ברשימה, אם בכלל.
"ממנטו" הוא אחד המותחנים האהובים עליי, סרט שמצליח לאתגר את המוח, שלא נותן לך מנוחה, ובמקביל מרגש ולא יוצא שבועות מהראש. נהניתי מכל הסרטים של נולאן שיצאו מאז (מלבד "אינסומניה" שלא ראיתי), אבל כולם הרגיזו אותי. הרגיזה אותי היומרה, התחושה של "אני כזה חכם, תעריצו אותי". עזבו רגע את כמות החורים\המופרכות בסרטים כמו "התחלה", "עלייתו של" או "יוקרה". התחושה שלי בכולם היא שמדובר בסיפור טוב שהיה יכול להיות בידור מהנה ואינטליגנטי, אבל קורס תחת בימוי כבד, פסקול בומבסטי, ותחושה שהסרט הרבה יותר מתוסבך ממה שהוא באמת, כמעט מסורבל לעיתים.
אז נחזור לעניינינו. כל הביקורות המאוכזבות מ"בין כוכבים" כמעט וגרמו לי לוותר עליו, וההפתעה ממנו הייתה עצומה. הנה, בסרט שאמור להרגיז אותי בדיוק כמו כל הסרטים האחרים של נולאן, התגלה לו סרט כמעט ספילברגי בגישתו. סרט מרגש, מעורר מחשבה, קולנוע אפקטיבי ועצום. בנוסף להכל, הוא הציג שלל רעיונות מרתקים שהעסיקו אותי ממש במקרה בשבועות שלפני הצפייה, מה שרק הגביר את ההנאה שלי ממנו. בקיצור – תענוג. מאוד אישי, אבל תענוג.
הנסיך הירוק
זה לא סוד גדול שסרטים תיעודיים יכולים להיות מותחים ומסעירים לא פחות מסרטים עלילתיים. אני לא בטוח בכלל ש"זכארי היקר" פחות קשה מ"רקוויאם לחלום", "בלאקפיש" התגלה כאחד הסרטים הכי מרגשים של השנה שעברה ו"המתחזה" הציג טוויסט אדיר בצורה שפשוט לא תתאפשר בסרט עלילתי. אבל מה עושה אותם מוצלחים? כמה סרט יכול להיות לא קולנועי ולעבוד כקולנוע, להיות קולנוע ולא לעבוד כתיעודי, ואיפה בכלל עובר הגבול ביניהם?
את "הנסיך הירוק" קל נורא לבקר. הוא מוותר על סיפור שהיה עובד מצוין כסרט "ראשים מדברים" קלאסי לטובת בימוי מוחצן, תאורה דרמטית ומבטים ישירים למצלמה נוסח ארול מוריס. אבל לא איכפת לי כי זה עובד.
הצפייה ב"נסיך הירוק" היא בקלות חווית הצפייה הכי אינטנסיבית שהייתה לי השנה, וזה כולל את "וויפלאש". הוא תפס אותי ולא הרפה לכל אורכו. כקולנוע, הסיפור מרתק לחלוטין, הדמויות מעוררות הזדהות והעשייה אפקטיבית. העניין הוא שזה לא רק קולנוע. שהסרט מדבר על מציאות שקרובה לכולנו, גם אם אנחנו נשמח להתכחש אליה, וזה מה שגרם לו לא לצאת לי מהראש, ולסיים את הצפייה בו נרגש כמו ששום סרט אחר לא הצליח השנה (ולא בטוח שגם בשנה שעברה, לצורך העניין).
הופעות השנה, בסדר אקראי לחלוטין!
חואקין פניקס, היא
אני עדיין מזועזע מזה שפניקס לא זכה באוסקר על "המאסטר", וגם מזה שההופעה ב"היא" לא זיכתה אותו במועמדות לאוסקר. סיפור האהבה הכל כך ביזארי וקיצוני מתואר בסרט בצורה כל כך אמינה, עדינה ולא שיפוטית, לא רק בזכות הבימוי הנפלא של ספייק ג'ונס אלא גם בזכות המשחק המדויק של פניקס.
זאב רווח, מיתה טובה
זה כבר לא סוד גדול שרווח הוא שחקן דרמטי מצוין, אבל זו לא סיבה להמעיט מעוצמת הופעתו ב"מיתה טובה". שיהיה בריא מי שהחליט שזו קומדיה, מדובר בסרט קודר ומדכא שהוציא את הקהל מהאולם בדממה מוחלטת. כמו בהופעה הקודמת, מדובר שוב בשחקן שרק מחזק ומדגיש את מה שהבמאים ניסו להעביר. במקרה הזה – תחושה שלמרות כל הדיכאון מסביב, מסתתר מאחורי הסרט לב ענק. כמו כן, תזמון קומי נפלא.
מתיו מקונוהיי, מועדון הלקוחות של דאלאס
עבר זמן מאז שהסרט יצא, אבל זו לא סיבה לשכוח את גודל ההפתעה מההופעה של מקונוהיי בסרט הזה. קל לצחוק על זה שבהוליווד צריך להרזות קצת (קצת הרבה) וחצי מהדרך לאוסקר כבר סלולה, אבל מהר מאוד התחושה של "הי, מתיו מקונוהיי רזה ומשונה ועם שפם" מתחלפת ל"וואו, איזו הופעת משחק מרשימה של שחקן מעולה". כיף.
סרטים נוספים שהיו ממש טובים וחבל לי לא לציין: הבאבאדוק (סרט אימה אפקטיבי בלי הבהלות! ועם משחק טוב!), בתוך לואין דייויס (המילה "נפלא" לא יצאה לי מהראש כל הצפייה), מלון גרנד בודפשט (כנ"ל, פלוס עיצוב מהמם וקאסט חלומי), וויפלאש (כיף!), וטווח קצר 12 (סצינת הסיפור זוכה בפרס סצינת השנה שלי).
וויפלאש? כיף?
אני לא יודע מה ראית שם בקולנוע, אבל זה לא היה וויפלאש. לא זה שאני ראיתי, בכל אופן. אני (וחבר שהיה אתי) יצאתי מהסרט הזה מדוכא, נפעם, מהורהר, ומותש פיזית ונפשית- רעב ועייף, למרות שההקרנה היתה ב4 בצהריים ואכלתי ב2. זה היה בעיני סרט מזעזע על אחד החוליים הכי גדולים של האנושות בתקופה המודרנית- הצורך הכפייתי להיות מיוחד, להיות הגדול מכולם. מה שהצורך הזה עושה לך, איך שהוא מכלה אותך, איך שכל סיפוק או תחושת הישג במסע הזה הם זמניים וקצרים, ומהווים רק הפוגות מהסבל הנורא שגורם לך המרדף, המאבק בתחושה המתמדת של כישלון.
יכול להיות שאני והחבר שבא אתי היינו היחידים שיצאו בתחושה כזו, אבל באמת קשה לי לדמיין איך אפשר לצאת מוויפלאש בתחושה של כיף.
מה שרציתי לומר
אבל בקיצור
Oh.....yeah
יש שני דברים שאני הכי מחכה להם בסוף השנה – סרטון ה Filmography וסיכומי השנה פה. הראשון בוטל השנה באופן טראגי. לפחות השני עדיין פה.
מצד שני, אני ממש שונא את הרשימה הזאת. כל שנה אני חושב לעצמי "דאם, היה לי הספק קולנועי לא רע בכלל השנה" ואז הרשימה הזאת באה כזה "לא נכון! תראה, יש איזה 150 סרטים שלא ראית! אתה קורא לעצמך סינפיל? פחחחח!" ואז אני הולך לפינה ובוכה.
אבל בכל זאת, 72 סרטים מתוך רשימה של 253 זה לא רע.
החמישייה שלי:
קצה המחר – הומור, אקשן, ייאוש, מד"ב, לולאת זמן. הסרט הזה לקח את כל המרכיבים האלה, שם אותם בסיר אחד, וזה עבד! הבימוי היה מהוקצע, הצילום היה טוב ושני השחקנים הראשיים נתנו יופי של הופעות (אמילי בלאנט רשמית זוכה בתואר האישה הקולנועית הכי באד-אסית של 2014). הסרט הכי טוב של טום קרוז (בתפקיד ראשי) מאז "דו'ח מיוחד". דאג לימן – שסרטיו עד היום היו לדעתי נחמדים לכל היותר – ממש הפתיע פה עם אחד הסרטים הכיפיים והמרעננים שראיתי בזמן האחרון. אני ממש רוצה להכריז עליו כסרט השנה שלי אבל איפה שהוא מאחורה בראש אני כל הזמן שומע תיפופים. מה שמוביל אותי ל…
וויפלאש – כן, אפשר להגיד כל מיני דברים לרעתו. ששאר הדמויות חוץ מהשתיים הראשיות לא היו מפותחות, שהמסר שלו לא משהו, וכו'. תגידו מה שתגידו, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עברתי חוויה כזאת אינטנסיבית. לא ממש היה אכפת לי משאר הדמויות כי הם היו רק ניצבים. הסרט כולו היה מלחמה אחת גדולה בין אנדרו ופלטצ'ר, כשכל סצינת תיפוף הייתה קרב, וזה כל הזמן עלה רמה עד הגראנד פינאלה המהריב. רק בסרט הזה יש איזה 3-4 קטעים שכנראה יכנסו לרגעי השנה שלי. אני לא יודע מאיפה דמיאן שאזל הזה הגיע, אבל אני לא יכול לחכות לעוד דברים שלו. הצילום בכלל נהדר, במיוחד בקטעי הנגינה. מיילס טלר נותן הופעה מעולה ואם ג'יי. קיי. סימונס לא מקבל אוסקר, כל אחד ואחד באקדמיה צריך להיות מפוטר. סרט שנשאר לך בראש גם שבוע אחרי הצפייה.
הבאבאדוק – גם פה יש לנו במאית שחדשה בעסק, ואם הסרט הראשון שלה הוא הסרט הכי מפחיד שראיתי בשנים האחרונות, אני בהחלט שם עליה עין עכשיו. יש לא מעט דברים נפלאים בסרט הזה. הראשון הוא איך שהוא מתהלך ממש על הגבול בין פסיכולוגי ואימה. יש לא מעט פרשנויות מעניינות לסרט, ואני ממליץ למי שראה להסתכל עליהן קצת. דבר נוסף שהוא שכמו סרטי אימה טובים אחרים, הסרט הזה לא נשען על jump scares ובקושי משתמש בהן. הדבר המפחיד פה הוא האווירה נטו. ההתחלה שלו קצת איטית, אבל בדיעבד הבנתי שזה רק תרם. הדבר הכי מבאס הוא שהוא נגנז פה ולא יצא לי לראות אותו על מסך גדול. אני בטוח שזה היה הופך אותו לאפילו יותר מפחיד.
רכבת הקרח – נכון שהוליווד היא פס ייצור של סרטים ובלוקבאסטרים, אבל נחמד לראות שכמה מהסרטים הטובים של השנה הם דווקא מקצוות אחרים של העולם. "באבאדוק" (שתכף אגיע אליו) הוא אוסטרלי. "הפשיטה 2" הוא אינדונזי. והסרט הזה הוא קוריאני. נכון שהקונספט שלו די מגוחך ומעלה כל מיני שאלות (איפה השירותים ברכבת הזאת?), אבל אם לא מתעמקים בזה יותר מדי מקבלים סרט ביזארי בצורה מהנה ביותר. עיצוב הקרונות יפה ומגוון, הופעות טובות (בעיקר טילדה סווינטון ואליסון פיל) ורגעים קאמפיים משעשעים.
טווח קצר 12 – ברגע שראיתי שהוא ברשימה הפעם ידעתי שהוא יכנס לחמישיה שלי. אין לי שום דבר להגיד עליו פרט לסופרלטיבים חיוביים. סרט גדול על סיפור קטן עם תצוגות משחק פנומנליות וכמה רגעים שפשוט ממיסים את הלב. באיזה שהוא יקום מקביל והוגן יותר, בריי לארסון זכתה באוסקר. ביקום הזה היא נכנסה להופעות השנה שלי.
כמעט נכנסו לחמישייה:
הפשיטה 2 – האקשן הכי טוב מאז קודמו, אבל כל העלילה הזאת עם הכנופיות ומי נגד מי קצת איבדה אותי באיזה שהוא שלב.
רחוב ג'אמפ 22 – כנראה הסרט הכי מודע לעצמו שאי פעם ראיתי. גם הבדיחות הפחות טובות שלו מעולות, והטובות שלו בכלל אדירות, כולל קטע אחד עם צ'אנינג טייטום אחד שהביא אותי לדמעות. ולעזאזל, שפיל לורד וכריס מילר יפתחו כבר סדנה על איך לעשות קרדיטים בסיום. בא לי עוד דברים כאלה.
חלום אמריקאי – אולי הסיפור קצת מפותל וארוך מדי, אבל כל הופעה שם ראוייה לאוסקר, וגם העיצוב והפסקול נהדרים.
הופעות השנה:
בריי לארסון / טווח קצר 12
ג'יי. קיי. סימונס / וויפלאש
איימי אדאמס / חלום אמריקאי
כמעט נכנסו:
אמילי בלאנט / קצה המחר
טילדה סווינטון / רכבת הקרח
דאנה איבגי / אפס ביחסי אנוש
ג'סי אייזנברג / הכפיל
אוון פיטרס / אקס-מן
כמו שאמרו מעלי, זו הייתה שנה מעולה לנשים בקולנוע, בין אם מאחורי או מלפני המצלמה, ואני מקווה שזה יימשך ויתפתח גם בשנה הבאה.
לאאאאאאאא! תעצרו הכל!
השנה לא יכולה להיגמר! יש עוד כל כך הרבה סרטים שרציתי לראות ולא הספקתי!![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
איך אני יכולה להצביע בסקר הזה כשאני יודעת שגם השנה לא ראיתי כמעט שום סרט?
2014: עלייתם של הסטנדרטים
טכנית ראיתי יותר סרטים מבשנה שעברה, אבל נהניתי מהם פחות. זה לא הם, זה אני.
בחמישייה שלי יש הפעם ארבעה:
אפס ביחסי אנוש – לא חשבתי על זה עד עכשיו, אבל כנראה הסרט הישראלי האהוב עליי. למרות שהוא מעט שונה מהתקופה ומהמקומות שבהם ביליתי את רוב שירותי הצבאי, מחוספס למדי בקצוות שלו, ופונה לפנטזיה כשהמציאות מופלאה בהרבה, אני עדיין מרגיש שהוא נוגע לי באופן שסרט מחו"ל לא יכול. והסיפורים והדמויות מצחיקים ונוגעים ללב.
הקופסונים – נכנסתי לסרט כשמחשבותיי במקום אחר, ואז הייתה הפסקת חשמל. והוא עדיין הצליח להיות מהנה, משעשע, ולהשכיח דאגות, אז מה עוד צריך.
וויפלאש – סרט השנה שלי. הישג בכל קנה מידה – העלילה, הצילום, המשחק, וכמובן, המוזיקה.
שומרי הגלקסיה – כמעט סרט השנה שלי. מה שרשמתי בתגובות לביקורת: הסרט הכי טוב מהסרטים של מארוול עד עתה.הסיבה העיקרית לכך היא שאין בו שום רגע מיותר. כל רגע מצחיק או משרת את העלילה, לעיתים גם קצת מרגש, ולפעמים כל אלה בו זמנית.
אהבתי, אבל לא לחמישיה:
רובוקופ – אקשן יעיל ואפילו חכם למדי פה ושם.
מליפיסנט – ראיתי במטוס, על מסך פצפון עם השתקפות של מנורה עליו. חמוד, וג'ולי מצויינת.
התו האחרון – דבילי, אבל מבדר, ויש לו את הרגעים שלו (אחד מהם אפילו משוחזר ב"וויפלאש").
השער – הוא די מתפרק בחלק השני שלו, אבל עד אז הוא אחד מסרטי האימה האפקטיביים שיצא לי לראות.
אקס מן: העתיד שהיה: שחזור מכה-אחר-מכה של הסרט הקודם, וזה מגניב בדיוק עד הרגע שבו מבינים שלא הולך להיות יותר מזה.
ככה-ככה:
קצה המחר: תחושה של דה-ז'ה-וו, ולא זו שהסרט התכוון אליה.
קפטן אמריקה 2: יותר טוב מהראשון? זה לא אומר הרבה. המון רגעים מיותרים, וגם תלת מימד מיותר בנוסף לכל.
כוכב הקופים: השחר: מאכזב לאחר הראשון המוצלח. כל כך חסר תנופה וזהות ייחודית שמתחילים לראות את אנדי סרקיס מתחת לפנים של סיזר.
זינוק בעליה: סיטקום ישראלי סטנדרטי.
המבול: ניכר שארונופסקי ניסה לעשות משהו אפי, ופה ושם זה גם עובד לו. היתר לא זכיר.
רע:
חודורבוסקי: יש סרטים שבהם רגע אחד יכול להפוך חוויה נהדרת למחורבנת. יש כאן בחירה אומנותית שמשאירה את הרגע הזה לסוף כדי ליצור אפקט מסויים, מה שהופך אותו לבעייתי אף יותר בעיני. אני לא זוכר מתי דעותיי התנגשו עם יצירה קולנועית בצורה כל כך ברורה, ובמיוחד כזו שאכן אהבתי עד אותו הרגע.
טיפשים ללא הפסקה 2: רק כי לא היה משהו אחר. הפעם האחרונה שראיתי סרט של הפארליס הייתה "משתגעים על מרי", ואת שניהם לא אהבתי באותה המידה. (וללא קשר: ראיתי בגלובוס פ"ת, אל תלכו לשם אם אתם אוהבים קולנוע. ניכר שהאולמות במצב תחזוקה טוב, אבל כשיש הפסקה באמצע הסרט, וכשניתן לשמוע את הסרט שמוקרן באולם שליד – אתם יכולים לקבל חוויה טובה יותר בפחות כסף במקומות אחרים).
בתוך לואין דייויס: כמה שעות של אמת לא ערוכה. לא בטוח שאיפשהוא שם יכול להיות גם סרט.
היא: הולך ליותר מדי כיוונים. חלקם היו מעניינים, רובם לא.
בין כוכבים: Exact science is not an exact science. במקרה הזה, הוא גם לא מעניין במיוחד.
תיאוריית האפס, רכבת הקרח, נעלמת: ג'אנק.
להשלים מתישהו: 6 גיבורים, הזאב מוול סטריט, החבובות 2, הדרקון 2, ערבים רוקדים, רח' ג'אמפ 22, שכנים, הרוח עולה, הפשיטה 2, לגו, גט.
הפרס בחסות "גלגלי טוויה מליפיסנט" לסרט שנרדמתי בו: לוסי. אבל זה כי הוא היה בספרדית ללא כתוביות. הקולנוע היה ממש טוב, וברגעי העירנות שלי היו כמה רגעי CGI די יפים, אז אולי אשלים מתישהו.
שנה טובה
מבחינת הכמות של הסרטים הטובים של השנה, שאפו. שנה שעברה אפילו לא הצלחתי למצוא עשרה סרטים טובים לסיכום השנה או מספר קרוב. השנה אפשר להוציא עשרה (אפילו יותר) במיוחד אם מכלילים את הישראלים (שזו הפתעה לטעמי האישי) אבל מצד שני, לא היו פה סרטים גדולים. גם אם הכמות גבוהה האיכות לא כמותה, לא היה סרט פורץ דרך כמו "כח משיכה", סרט שגרם לי לבכות כמו "היא" או סרט שפשוט הימם אותי מרוב ביזאריות צבעונית כמו "כנס העתידנים". לא היה סרט מהפנט כמו רק אלוהים סולח ולא היה סרט אנימציה מרגש ולבבי כמו "לשבור את הקרח". היו סרטים טובים מאוד – וויפלאש, חיית הלילה, מלון בודפשט – וגם היו עוד הרבה סרטים טובים (התבגרות נעלמת והלאה), אבל סרט שעשה לי ממש "וואו" עוד לא חוויתי. אם יש לכם כזה, אני מקנא בכם.
בחרתי לי: וויפלאש, חיית הלילה, בודפשט, אפס ביחסי אנוש ואקס מן העתיד שהיה.
הימורים לעשיריית הגמר 2014
יש 8 סרטים שאני די משוכנע שיהיו בעשירייה הסופית:
12 שנים של עבדות
אפס ביחסי אנוש
גט
היא
וויפלאש
סרט לגו
קצה המחר
שומרי הגלקסיה
אחרי זה יש רשימה ארוכה של סרטים שאני מתלבט מי מהם יצליח להיכנס ומי לא… אבל מתוכם החמישה שנראים לי בעלי הסיכויים הגבוהים יותר (בסדר יורד) הם:
התבגרות
הזאב מוול סטריט
מלון גרנד בודפשט
רכבת הקרח
כוכב הקופים: השחר
ובנימה אישית, הלוואי שיפתיעו (למרות שהסיכויים לכך קטנים):
בתוך לואין דיוויס, הכומר, טווח קצר 12, נעלמת.
12 שנים של עבדות וגט לא נראים לי בטוחים בכלל. גט עוד אולי, אבל 12 שנים של עבדות לא קיבל ביקורות מהללות מאף אחד באתר ולא משך יותר מדי צופים.
אני חושב שהוודאים הם:
אפס ביחסי אנוש, היא ,וויפלאש, שומרי הגלקסיה, מלון גרנד בודפשט, קצה המחר, הזאב מוול סטריט.
אחר כך נהיה לי פחות בטוח:
בגזרת האנימציה היה טוב השנה, אבל אני לא חושב שמאוד מלהיב- אני חושב שאו סרט לגו או שישה גיבורים ייכנסו, ואני עדיין לא יודע מי מהם.
בתוך לואין דיוויס נראה לי כמו הימור טוב בגלל האחים כהן, אבל אני לא בטוח כמה אנשים באמת ראו אותו.
וסרט גיבורי על, אני רק לא בטוח עם אקס-מן:העתיד שהיה או קפטן אמריקה 2. ההגיון אומר שיותר אנשים ראו את אקס מן אבל הלב עם קפטן אמריקה.
בנוסף, האם נעלמת הצליח להתגבר על הדיון המגדרי בשביל להיכנס? אני חושב שכן, או לפחות להגיע גבוה.
לא חושב שיש סיכוי, ובכל זאת:
כוכב הקופים:השחר, אנשים אהבו אותו אבל.. באמת? הוא כל כך לא מלהיב. קשה לי לראות אותו נכנס.
התבגרות ריגש הרבה פחות בישראל מאשר באמריקה, מצד שני, לינקלייטר נכנס גם שנה שעברה.
הכומר וטווח קצר 12 נהדרים – אבל סרטים נהדרים שלא הרבה אנשים ראו פשוט לא מגיעים למקומות כל כך גבוהים. (טווח קצר 12 עוד עם סיכוי כלשהו – הוא הוקרן כבר ביס.)
אז אם הייתי צריך להמר על עשירייה:
הזאב מוול סטריט, היא, אפס ביחסי אנוש, וויפלאש, שומרי הגלקסיה, מלון גרנד בודפשט, קצה המחר, סרט לגו, בתוך לואין דיוויס, התבגרות. (מקום 11-12: נעלמת, קפטן אמריקה)
מצד שני, אני ממש פחות טוב בהימורים האלה ממך בצורה עקבית, שנה לאחר שנה.
יש לך הימור טוב
6 סרטים בעשירייה שלך מופיעים גם בשלי (כלומר בשמיניה שלי).
בסה"כ 9 מתוך 13 הסרטים שאני ציינתי מופיעים אצלך בעשיריה.
הסרט היחיד שאתה אמרת שייכנס ואני לא התייחסתי אליו הוא 'בתוך לואין דיוויס'.
מה אני אגיד, הלוואי – אבל לא נראה לי. יש לו קבוצה קטנה של אוהדים, אבל הוא לא משך מספיק קהל והרבה לא התלהבו.
ארבעת הסרטים שאני הזכרתי ואתה לא סופר אותם הם: 12 שנים של עבדות, גט, רכבת הקרח וכוכב הקופים: השחר.
השניים האחרונים באמת בעלי סיכויים יותר נמוכים לדעתי.
לגבי 12 שנים של עבדות עניתי לשישו פה מתחת.
ולגבי גט – זכה בהרבה סופרלטיבים כאן, הרבה אנשים צפו בו ואהבו… אני נשאר עם ההימור.
מה שכן, בין הזאב מוול סטריט, התבגרות ומלון גרנד בודפסט – היה לי קשה לבחור למי פחות יש סיכוי להיכנס, שלושתם טובים וראויים (לדעתי ולדעת הרבה אנשים באתר אני חושב). מי יודע, אולי יהיה תקדים ויהיו 11 סרטים בסקר עקב תיקו…? אבל אם שלושתם ייכנסו לסקר, אז כנראה באמת שזה יהיה על חשבון 12 שנים של עבדות (ובסבירות נמוכה יותר: סרט לגו).
מקווה שנהנית לטוס בתוך קו המחשבה שלי. תודה שבחרת אייר פינקי.
הלוואי הלוואי על רכבת הקרח.
אם רכבת הקרח,מלון בודפשט ולואין דיוויס נכנסים אז זאת אחת השנים היחידות שלא רק סרט כלשהו מהחמישיה שלי (מאז שאני מצביע לפחות) נכנס לסקר, אלא 3 מהם.
גט זכה להרבה סופרלטיבים, אבל גם להרבה אנשים (כמוני) שלא התלהבו ממנו, ואני חושב שהמיצוב שלו כסרט שמול "אפס ביחסי אנוש" קצת פגע בו.
לגבי 12 שנים של עבדות – אני רואה שארגו באמת נכנס שנה שעברה (ועל זה נאמר – באמת? סרט סבבה, אבל אחד מ10 הטובים של אותה שנה?) אבל איכשהו רוב התגובות באתר על הסרט נראו לא מתלהבות בעליל מהסרט. מצד שני, התגובות באתר הם מיעוט ולא הרוב. השאלה היא כמה טוב הלך לו בקופות וכמה ראו אותו. אני לא בטוח בתשובה לזה.
ואני חושב שלמרות הכל, בין כוכבים נכנס. אני לא יודע את מי הוא מעיף (אני אישית חושב על סרט לגו) אבל למרות שהאכזבה באוויר, קשה לי לראות אותו עומד בחוץ. הוא לא יזכה בסרט השנה, אבל אני כן חושב שהוא ייכנס בסופו של דבר.
יש לך הערכת יתר ל12 שנים של עבדות
אתה באמת מאמין שבין כוכבים לא יעבור את המוקדמות? הוא הרי פייבוריט לזכייה לצד וויפלאש ואפס ביחסי אנוש.
יש בזה משהו
כלומר, בחלק הראשון של דבריך.
הבעיה בהימורים שלי – לא ידוע לי איך עובדת שיטת הדירוג. ניסיתי פעם לשאול, אבל הסוד הזה נשמר ע"י עורכי ומקורבי האתר בערך כמו המתכון לקוקה-קולה.
לפי התוצאות של שנים קודמות, אני משער שמה שמגביר את הסיכוי להתברג גבוה הוא חשיפה מרובה עם הרבה דירוגי אהבתי, יותר מאשר חשיפה מינורית שכוללת אחוזים גבוהים שמדורגים בחמישיה.
באמת לא עפו יתר על המידה על 12 שנים של עבדות כאן באתר. מצד שני, לסרטים זוכי האוסקר יש ייצוג גבוה בסקרי סוף השנה, ובסה"כ אני מאמין שהרבה אנשים כן צפו בו ואהבו – גם אם לא יותר מדיי ידרגו אותו בחמישיה. השאלה היא כמה דירגו ככה-ככה או לא אהבו, ופה הימרתי שיחסית יהיו מעט כאלה.
לגבי בין כוכבים – הוא כן נכלל ברשימה הארוכה שהזכרתי ולא פירטתי של סרטים שעשויים להתגנב לשני המקומות הנותרים בהימור שלי. אבל לדעתי מקומו נמוך יותר מהחמישה שכן בחרתי להזכיר. אני לא שותף לדעתך שהוא פייבוריט לזכייה, הרבה אנשים לדעתי ידרגו אותו 'ככה-ככה' ואפילו לא מעט ידרגו לא אהבתי.
לגבי הזוכה הסופי, אני משוכנע שהתחרות תהיה בין שומרי הגלקסיה לבין אפס ביחסי אנוש.
וויפלאש יכול מקסימום לזכות בדג הזהב לסרט הטוב ביותר (כבוד גדול בפני עצמו), למרות שיש לו תחרות אני חושב מול 'היא' שדורון כבר רמז בתחילת השנה שיהיה קשה מבחינתו שיעקפו אותו. אז נראה איך אפקט שרק (או סתם אפקט סוף-השנה) משפיע על הבחירה שלו.
מכיוון שבחירת הסרטים שלי די קלישאית, אתמקד בהופעות השנה.
1. חודורובסקי עצמו: אולי הוא היה בסך הכל ראש מדבר, אבל איזו הופעה של ראש מדבר.
2. אמילי בלאנט בקצה המחר: באד-אס בנויה היטב, עם רמת מגניבות בצורה של מצ'טה מרוטור. התחרתה בטילדה סווינטון וההופעה שלה ברכבת הקרח, אבל את קצה המחר אהבתי יותר.
3. והופעת השנה שלי: בראדלי קופר בשומרי הגלקסיה. דקה לפני שהסרט יצא, המחשבה הייתה "ראקון ועץ מדברים? הא?". דקה אחרי שהסרט נגמר, המחשבה הייתה "אני גרוט!". רוקט וגרוט היו היישום הכי מוצלח של רעיון מטופש שראיתי בהמון זמן. בעצם, הייתי צריך לבחור בגרוט – אבל הבחירה היא בשחקן, ובגרוט התרומה של ווין דיזל היא קטנה יחסית לעיצוב הדמות (בגלל אוצר המילים המוגבל). אבל רוקט זה סיפור אחר – רוקט הוא כולו דיבורים, זה גם מה שהפך אותו מרעיון מטופש לאחת הדמויות המורכבות יותר שעלו בקולנוע השנה, וזה כמעט הכל ג'סטות קוליות של קופר (וסצינת הפוסט-מקלחת בכלא). רוקט הוא אחת הדמויות המוצלחות של השנה, במיוחד ובמיוחד בהתחשב בנקודת הפתיחה שלה – ומגיע לשחקן שלה להופיע בסקר.
זה ממש עצוב לי
ראיתי השנה 30 סרטים, וכל ההופעות המרשימות של השחקנים הם של גברים. איפה השחקניות נעלמו השנה?!
או למישהו יש רעיון לשחקנית שנתנה הופעה מאוד מרשימה השנה?
אהם אהם
אלא אם כן היית סרקסטי ולא הבנתי
כי אני ממש גרוע בלהבין סרקסטיות באינטרנט. ואז, מצטער.
האמת שלא ראיתי את ההודעה
אבל גם חלק גדול מהסרטים האלה לא ראיתי, ומה שראיתי, אני לא חושבת שזה אחת מההופעות הגדולות של השנה. שיילין וודלי הייתה באמת טובה, ואיימי אדמס וג'ניפר לורנס היו לא רעות ב"חלום אמריקאי" אבל האיכות של הסרט די משפיעה במקרה הזה. אמילי בלאנט הייתה באמת אדירה ב"קצה המחר", אבל זאת לא סוג של הופעה להופעת השנה. וההופעה של טילדה סווינסון ב"רכבת הקרח" הייתה קצרה מדי וקצת הזויה מדי, לפחות בשבילי. את כל שאר הסרטים לצערי לא ראיתי, עובדת על זה :)
הייתה לי את אותה התלבטות.
בסוף לא שמתי אישה. האהובות עלי היו באמת אמילי בלאנט, והילדה הקטנה מאינטרסטלר.
אז מי בסוף שמתן, אם אפשר לשאול?
(ל"ת)
אני שמתי את:
אוסקר אייזק – בתוך לואין דיוויס
מיילס טלר – וויפלאש
חואקין פיניקס – היא
רגע.
שמת את מיילס טלר ולא את ג'יי.קיי סימונס מ"וויפלאש"? כבוד על המקוריות.
[זאת גם הבחירה היחידה שאני לא מסכים איתה בכלל בשום צורה ואופן וחושב שבקלות יכולה לפנות מקום לבלאנט או סווינטון, אבל זה נושא אחר]
תכלס הוא עובד שם ממש קשה
והוא מגלם בצורה די טובה דמות שהיא די קשה לחיבוב, קצת כמו אוסקר אייזק ב"בתוך לואין דיוויס"
לואין דיוויס דווקא די קל לחיבוב
אבל אולי זה רק אני
למה לא
ג'ראד ליטו ממועדון הלקוחות של דאלאס, אוון פיטרס מאקסמן [קוויקסילבר] ודייב באטיסטה משומרי הגלקסיה [דראקס]
איפה I origins???
סרט טוב כל כך!
החמישייה שלי (לא בסדר מסוים)
וראיתי בערך 15 סרטים שיצאו השנה, אז זה לא ממצה במיוחד:
כוכב הקופים: השחר
העלילה אמנם חלשה ויצאתי עם ציפייה לסרט המשלים יותר מאשר עם חותם שהשאיר עליי הסרט הזה, אבל הקופים מרהיבים והבימוי אפקטיבי.
נברסקה
כשמדברים על הסרטים ה"גדולים" וה"טובים" של השנה חושבים על פריצות דרך טכניות או על שיאים רגשיים וחווייתיים, ו"נברסקה" איננו אפילו קצת מזה או מזה. הוא מתבלט דווקא בזכות היותו קטן ואמיתי, וגם בגלל השחור-לבן (בחירה סגנונית שעבדה, אין לי מושג איך או למה).
רחוב ג'אמפ 22
מצחיק בטירוף, אבל לא רק. למרות הקלישאתיות ולמרות חוסר הרצינות המובהק של כל העסק, מאוד התחברתי לדמויות מבלי להבחין בכך. ושוב – באמת מאוד מצחיק.
שכנים
כמו ג'אמפ סטריט, "שכנים" היא קומדיה מפגרת ומצחיקה ובכלל לא רצינית, אלא שמתחת למעטה הזה היא כוללת סיפור בערך-התבגרות מאוד מהנה ונוגע. והיא גם מצחיקה מאוד (דיאלוג הבאטמנים היה אדיר).
שומרי הגלקסיה
בחירה לא מקורית במיוחד, שהשתחלה לכאן בגלל המגוון הזעום של סרטי השנה בו הספקתי לצפות (אני עדיין משלים סרטים ישנים הרבה יותר). מצחיק, אקשני וכיפי, אבל דומה מדי ל"הנוקמים" ולסרטים הנלווים שלו.
אגב,
המערכת לא הודיעה לי על הפוסט במייל, את הכסף!
נהה. לצערי-לא היה שום סרט השנה שאמרתי בו "וואו".
ואני מתכוונת ל"וואו" מכל הלב, כזה שמעביר בך צמרמורת.לא היה סרט שגרם לי לחשוב עליו אח"כ, כמו אחרי הצפייה ב"התחלה", "שמש ניצחית בראש צלול" או "שר הטבעות- שיבת המלך" וכדומה.
החמישייה שלי מורכבת בפשטות מסרטים שהיו כיפיים והצחיקו אותי או שנהנתי מהם.
5.יצאת שוטר
4.קפטן אמריקה
3.כוכב הקופים- המרד
2.קצה המחר
1.שומרי הגלקסיה.
כי בסיכומו של דבר, כולנו גרוט.
מה זה "יצאת שוטר"?
(ל"ת)
אני מניח שהכוונה ל"נראה אותך שוטר" שהיו לו את האיכויות שלו. הן נסתרות, אבל הן שם, איפשהו.
האיכויות שלו הן שחקני משנה ממש מצחיקים במקומות אחרים
אבל לא בסרט הזה. 'נראה אותך שוטר' הוא סרט שהגריעות שלו נובעת עוד מהקונספט: מי לעזאזל חושב שלהיות שוטרים זה מגניב או מצחיק? הביצוע (שנע בין בדיחות צפויות, סטיראוטיפיות ובזבוז של שחקני משנה מוכשרים וכמה רגעים הרבה-יותר-מדי-דרמטיים-ואפלים בשביל קומדיה שמצהירה על עצמה בכל רגע שהיא קלילה, בכיכובן של שני דמויות ראשיות שאחת מהן היא תו אחד מונוטוני והשנייה היא מטורף פסיכופט שצריך לשים בכלא) לא מצליח לשפר את הקונספט. מעבר לסרטים שהורסים חומר מקור נהדר (המבול וקרניים) נראה אותך שוטר מראה שגם רעיונות מקוריים יכולים להיות ממש גרועים בקולנוע.
מספר הסרטים שראיתי השנה
מתוך אלו שיצאו השנה-7. לא היה מספיק לחמישייה.
אני מניח שככה זה כשאתה נוטש את הקולנוע ומעדיף לראות סרטים בבית.
שנה חלשה מבחינתי
ראיתי 13 סרטים ונרשמו הרבה אכזבות / חוסר התלהבות.
לא אהבתי: חלום אמריקאי (אכזבה)
ככה ככה: בין כוכבים (לא התחברתי רגשית), היא (גם לא התחברתי רגשית), הלוואי והייתי כאן (חיקוי חיוור של גארדן סטייט), גט (לא התלהבתי וגם יצאתי בדיכאון קל), הנסיך הירוק
אהבתי: אשמת הכוכבים (אבל הספר יותר טוב), ההוביט 3 (כסרט לא טוב, אבל כן הצלחתי להנות ממנו)
בחמישיה:
שומרי הגלקסיה, סרט לגו – כיפים, מצחיקים, קלילים
אפס ביחסי אנוש, וויפלאש – מעולים, מצחיקים בזמן הצפייה אבל יוצאים מהם בדיכאון
קפטן אמריקה 2 – תמהיל מדוייק מבחינתי של אקשן, עלילה, עיצוב דמויות, הומור וחומר למחשבה. סרט השנה שלי.
הופעות
שיילין וודלי על אשמת הכוכבים
תמרה קליינגון על אפס ביחסי אנוש
ג'י קי סימונס על וויפלאש
ובהערת אגב: סקרלט ג'ונסון על כל הסרטים שהיא השתתפה בהם השנה. איזה שנה נהדרת הייתה לה. אומנם לא הצבעתי עבורה אבל היא עשתה עבודה נהדרת ראויה לציון.
ראיתי 104 בינתיים
יש לי די הרבה ירוק בטופס. היתה שנה מצויינת.
לגבי סימון "לא ראיתי"
אין אפשרות לסמן אוטומטית את כל הסרטים שלא דרגתי כ"לא ראיתי"?
בכלל, למה צריך את האפשרות הזאת? איך היא משפיעה על הדירוג?
היא לא משפיעה על הדירוג בשום אופן.
היא נועדה רק לנוחותו של מי שעובר על כל הסרטים. אין שום חובה להשתמש בה.
אוף טופיק.
יכול להיות שזה כי אני כותב דרך הטלפון, אבל התגובות השתגעו לי- נראות עכשיו כמו התגובות בynet.
מה קורה פה?
ראיתי 31 סרטים מהרשימה אבל ויתרתי במודע על חלק גדול מהסרטים האחרים
כמו "סרט לגו", "משחקי הרעב", "22 ג'אמפ סטריט", והסרטים שיצאו השנה לקפטן אמריקה, ספיידרמן ואקסמן. יכול להיות שבכל שנה אחרת הייתי רואה אותם בקולנוע, אבל השנה פשוט הרגשתי תחושת מיצוי קשה וויתרתי עליהם (כנראה שלא אקבל השנה את תג הגיקיות).
בכל מקרה, מה שטוב בסיכום הזה (בין הדברים הבודדים) הוא הפרספקטיבה שהוא מאפשר לך לחוות. כי אחרי שעבר זמן מאז שראיתי את הסרטים אני יכול לדעת אם הם באמת נחרטו לי מהזיכרון או שהם היוו סטוץ מהנה של ערב אחר ולאחריהם שכחתי כלות מהם (לא שיש משהו רע בזה).
החמישיה שלי היא:
"בתוך לואין דייויס" – סרט מאוד מדכא אבל השירים בו מאממים, המשחק מעולה, והעובדה שמדובר בסרט קטן לא מורידה מהגדולה שלו.
"היא" – מבויים לעילא, סקרלט וחואקין מעולים עם כימיה מעולה, וגם מעורר מחשבה אחרי שהסרט נגמר.
"הזאב מוול סטריט" – מרטין סקורסזה מתפרע כמו שהוא יודע להתפרע. לא סרט מופת אבל אולי הסרט הכי מהנה השנה.
"שכנים" – בגדול לא הייתי נותן לקומדית פלוצים להכנס לחמישייה בדרך כלל, אבל הפעם מדובר בסרט היחיד שהצליח לגרום לי לצחוק בקולנוע מאז.. אני כבר לא זוכר מתי.
"בין כוכבים" – כן, הוא מקושקש, דבילי, מחורר מדעית, נמתח כמו מסטיק ויש לו עוד הרבה חסרונות כמו.. טוב אתם יכולים לקרוא לבד בביקורת. ועדיין, אם יש עוד סרטים שהייתי רוצה לראות, זה אותם סרטי חלל שלוקחים תקציב של מיליונים ומייצרים איתו משהו חדש. אני מוכן לחוות כמה "כשלונות" כאלה בדרך להצלחה.
סרטי השנה שלי
החמישיה שלי :
1) אפס ביחסי אנוש- 'קומדיה מחיקה עד דמעות על ההווי האפור בבסיס שנמצא אי שם בדרום .
2)וויפלאש – דרמה נהדרת על מתופף שרוצה להצליח ועל המורה שלו שמתעלל בו כמיטב יכולתו .
3) הרוח עולה – סרט אנימציה נהדר וכנראה האחרון של מיאזקי הדגול .
4) קצה המחר – סרט מד"ב עם אקשן דרמה הומור .
5)שומרי הגלקסיה – סרט קומיקס קייצי וכיפי בטירוף .
כמעט נכנסו :
הפשיטה 2 , הזאב מוול סטריט , מלון גרנד בודפשט , לכידות , קפטן אמריקה 2 , סרט לגו
הופעות השנה :
1) ג'.ק סימונס הופעה נהדרת בוויפלאש
2) ג'ונה היל – הופעה מצחיקה עד דמעות בזאב מוול סטריט
3) דאנה איבגי – הופעה סוחפת ומרגשת באפס ביחסי אנוש
הייתה שנה טובה סך הכל בקולנוע
סיכומים עושים בסוף.
מסתבר שראיתי הרבה סרטים השנה, כ120 סרטים מהרשימה. בגדול באמת הייתה שנה מאוד מעניינת בקולנוע. סרטים מעולים שהופצו, והרבה מאוד סרטים מעולים שלא הופצו. לעשות מזה רשימה אחת זה כמעט לא אפשרי, בטח לא רק עשרה. אני אכלול פה כמה סרטים שלא היו בסקר, וכנראה גם לא יהיו באף סקר אחר, רק כי באמת מדובר בסרטים שכדאי מאוד לראות.
בנוגע ל12 שנים, חלום אמריקאי, הזאב מוול סטריט, נברסקה, פילומניה, לואין דיוויס והיא. כולם (פרט אולי ל12 שנים ופילומניה) סרטי עשירייה. הם אדירים מבחינתי. אבל הם שנה שעברה אצלי ואם הייתי מתייחס אליהם הרבה סרטים מעולים לא היו מקבלים את הכבוד הראוי להם מהשנה הנוכחית.
כמעט נכנסו ופשוט לא לעניין לא להזכיר אותם: בין כוכבים, יומיים ולילה, שנת חורף, מתחת לעור, גט(אחרי הצפייה הראשונה הוא היה בעשירייה. אחרי צפייה שנייה ומחשבה עמוקה יותר הוא הלך ונעלם לי, למרות שבאמת מדובר בסרט נהדר.)
אז אחרי הרבה דם יזע ודמעות הנה רשימת הסרטים הטובים של השנה.
לדעתי כמובן:
25: קפטן אמריקה, חייל החורף. סרט הקומיקס הטוב של השנה. ואחד מסרטי האקשן הטובים. ובשנה כזאת זה אומר משהו.
24: לוק. טום הארדי נהדר כמו תמיד, זה לא חדש. אבל למה אף אחד לא מדבר על הקולות של השחקניות בטלפון? סרט אחר.
23: טווח קצר 12. שנה שעברה זה היה סיפור הילדים מהזאב הרע, השנה זה מכאן. למרות האמירה הבעייתית בעיניי על גרייס, אני לא אשכח את התמנון והכריש. סרט נהדר.
22: התחלה חדשה: חשבתי שמדובר בעוד סרט רומנטי מוזיקלי מיותר, בטח שקיירה נייטלי לוקחת בו חלק. אבל גם הסרט וגם השחקנית הפתיעו מאוד לטובה. יכול להיות שבלי הציפיות הנמוכות כ"כ הוא לא היה כאן. סרט נפלא באמת.
21: פאלו אלטו. ג'יימס פרנקו לא מנסה להצחיק. ואמה רוברטס נהדרת. מעולה.
20: לכידות, אויב, הכפיל. ככה.
19: אידה. מסכים עם הדג: סיפור פשוט ולא מדהים. אבל גם התבגרות היה סיפור פשוט ולא מדהים. וזה כל העניין. והצילום כמובן. סרט יפהפה.
18: הרוח העולה. כל כך יפה שבא למות. בדיוק כמו החלום הגדול שהופך למכונת השמדה המונית. לא מסכים עם הביקורות, בעיני אחד הסרטים הקשים והטובים של מיאזאקי.
17: רחוב ג'אמפ 22. מודעות עצמית, קייט בלאנשט והפרצוף של אייס קיוב. והקרדיטים. כיף חיים.
16: מיתה טובה. מרגש, מצחיק, נוגע וקשה. והחממה. זקנים הם הילדים של המחר.
15: שכנים: הקומדיה הכי טובה שראיתי השנה. ומסיבת הדה נירו.
14: פרנק. מייקל פסבנדר אוהב את כולנו, מה צריך יותר מזה?
13: נקמה כחולה. הצד האנושי שבשיגעון. יש דבר כזה.
12: אפס ביחסי אנוש: למרות ההגזמות, הסרט הישראלי הטוב של השנה. לא צריך נשק חם כדי ליצור את אחת מסצנות הקרב הטובות של השנה.
11: המבול. דארן ארונופסקי גאון. מה שהוא עושה לי בבטן אף במאי אחר לא עושה. ובריאת העולם. ונוח מחפש נשים. והנחש השחור. שיט, זה סרט גדול.
10: פוקס-קצ'ר. סטיב קארל ישרוט לכם את המוח.
9. חיית לילה. ג'ייק ג'לינהול ישרוט לכם את המוח.
8. מלון גרנד בודפשט. אנימציה אמיתית, מדוייקת, צינית והכי ווס אנדרסונית שיכולה להיות. וזה לבד מספיק לסרט נפלא. ומבחינת מבע קולנועי מדובר בבית ספר.
7. קצה המחר. אמילי בלאנט שוכבת על הרצפה ומתרוממת בסלומויישן. שוב. ושוב ושוב. כמעט טוב כמו לראות את טום קרוז מת מיליוני פעמים. אה.
6. ההוביט, קרב חמשת הצבאות. זה כי אני חולה. לא יכול לראות את עצמי ממשיך לחיות בלי הארץ התיכונה.
5. הכומר. גליסון ענק. סצנות הפתיחה והסיום אולי הכי טובות שהיו השנה.
4. נעלמת. דיוויד פינצ'ר מאסטר בכל מה שקשור לאווירה. אבל שום דבר לא הכין אותי לטירוף האנושי הקיצוני שפורץ מכל נפש חיה בסרט הזה. והחתול כמובן.
3. תאומי השלדים. הסרט הכי טוב שלא ראיתם השנה. ואחרי צפייה שנייה, כנראה שמדובר באחד הסרטים שהכי נגעו בי אי פעם. מכיל את הסצנה המרגשת של השנה, בקלות.
2. התבגרות. בחיים שלי לא ציפיתי ליותר כ"כ מסרט ודווקא הציפיות שלא התממשו גרמו לי לאהוב אותו כ"כ. אי אפשר לתפוס את הרגע ואי אפשר לתפוס כמה הסרט הזה חשוב.
1. וויפלאש. ההופעה הכי טובה של השנה (סימונס), המתח הכי גבוה השנה (ומדובר בדרמה מוזיקלית), הרגשת האימה הכי גדולה, המוזיקה הכי טובה, ההזדהות עם הדמויות, השאלות הקשות ביותר. בסה"כ החוויה הכי עוצמתית שחוויתי השנה. מעל הכל-הסרט שלא יוצא לי מהראש וגורם לי לחשוב, להתווכח ולשנות את דעתי כ"כ הרבה. והיו לא מעט סרטים כאלה ברשימה אבל אף אחד לא מתקרב לרמה שלו. נכון, הוא לא מושלם. אבל לעזאזל כמה שהוא קרוב. וויפלאש, סרט השנה.
הופעות השנה:
בלי חואקין פיניקס(היא), כריסטיאן בייל ואיימי אדאמס(חלום אמריקאי) וכמובן-ג'ראלד לטו ומתיו מקונוהי (מועדון הלקוחות)
כאמור:
ג'יי קיי סימונס, וויפלאש.
ג'ייק ג'ילנהול, חיית לילה.
ברנדן גליסן, הכומר.
אצל הנשים:
קריסטין וויג, תאומי השלדים.
רזומנד פייק, נעלמת.
מריון קוטיאר, המהגרת. יומיים ולילה. (הצלחתי לשכוח לה את סצנת הסיום שלה בעלייתו של האביר האפל)
כן, זאת הייתה שנה טובה יותר לגברים בסופו של דבר
ו.. זהו.
2014 הייתה שנה מעולה
אז מבין הסרטים שיצאו השנה ראיתי 43. אמנם לא מעט, אבל גם לא הרבה ,והסיבה לכך היא שאני לא מבקר בקולנוע לעיתים קרובות. ברוב הסרטים אני צופה בבית ובאיחור של כמה חודשים ולכן כשאני מסתכל על הרשימה יש כמות מטורפת של סרטים שאני רוצה לראות אבל עוד לא הספקתי. דבר נוסף ששמתי לב הוא שהיו הרבה סרטים שממש לא אהבתי יחסית לשנה שעברה, אבל את אלו שאהבתי אז באמת אהבתי מכל הלב. כנראה זה בגלל שנהייתי יותר ביקורתי בשנה האחרונה או בגלל שנגררתי לכל מיני סרטים נוראיים בניגוד לרצוני (אני מסתכל עליכם שושנה חלוץ מרכזי וטיפשים בלי הפסקה 2). טוב אז בכל מקרה, לרשימה:
לא אהבתי: Need for Speed, בלתי נשכחים 3, גודזילה, השורד האחרון, טיפשים בלי הפסקה 2, מיליון דרכים להתפגר, ספיידרמן המופלא 2, פומפיי, ציידי האוצרות, ריו 2 ושושנה חלוץ מרכזי.
יש כמה מגמות ברורות לסרטים שלא אהבתי השנה. קודם כל יש את סרטי האקשן שפונים יותר לקהל ה"גברי" (חוץ מספיידרמן וגודזילה, הם סתם גרועים) שהוא בקטע של רובים מרססים ומכוניות מסוגים שונים שממש לא עושים לי את זה: השורד האחרון, בלתי נשכחים 3, Need for Speed ופומפיי. בנוסף יש את מגמת הקומדיות הלא מצחיקות שאליהם שייכים: מיליון דרכים להתפגר, טיפשים בלי הפסקה 2 ושושנה חלוץ מרכזי. ציידי האוצרות פה כי הוא סרט נוראי מכל בחינה עד כדי כך כשעלו הכתוביות הרגשתי כאילו ישבתי כל הזמן הזה מול מסך ריק.
ככה-ככה: הדרקון הראשון שלי 2, הרץ במבוך, הרקולס, החבובות: מבוקשות!, חייו הסודיים של וולטר מיטי, נון סטופ, קסם לאור ירח, רובקופ (רימייק), מר פיבודי ושרמן, רחוב ג'אמפ 22, שכנים ושף.
ניתן לראות שיש פה מגמה של סרטי המשך שנחותים מהמקור שאליו הם שייכים: הדרקון הראשון שלי 2, רחוב ג'אמפ 22 והחבובות: מבוקשות!. זה לא שהסרטים היו נוראיים, פשוט הם הרגישו כמו שיא הבינוניות והגנריות. ישנם כמה סרטים שמתנחמדים לקהל ודוחפים את הסרט לוושט עם כף סוכר כמו: שף וקסם לאור ירח. הרץ במבוך והרקולס דווקא היו מבדרים אבל לא מעבר (והרץ במבוך הזכיר לי כמה נמאס לי מספרי/סרטי נוער דיסטופיים). את רובוקופ דווקא חיבבתי והוא אפילו היה אינטלקטואלי לרגעים אבל משהו בו פשוט לא עבד לדעתי. וולטר מיטי היה סרט ממש חמודי, עם צילום מקסים וסצנה נהדרת שמשלבת את השיר major tom ואת קריסטין טיג אבל בסופו של דבר היה יותר מדי "סרט לכל המשפחה".
אהבתי:
12 שנים של עבדות – ביוגרפיה אוסקרית טיפוסית עם בימוי, צילום ועריכה מצוינים ודמויות בלתי נשכחות.
הזאב מוול סטריט – ביוגרפיה ממש לא טיפוסית שבה סקרוסזה מוכיח שיש לו יותר ביצים מכל שאר הבמאים בהוליווד. הסרט שהפיל אותי הכי הרבה פעמים מצחוק השנה, עם הופעה שחושפת את הצד הקומי האדיר של דיקפריו ובימוי שנראה כאילו נעשה בהשפעת אקסטזי (או לימונים).
אקס- מן: העתיד שהיה – אמנם היה בו בלגן עלילתי אבל הוא לא הוריד מההנאה הענקית שלי מהסרט, מהסצנות האדירות ומהדמויות שאני כל כך אוהב.
המבול – גם סרט פנטזיה אפי וגם דרמה אינטימית בתוך-חדרים בחבילה אחת.
הקופסונים – הסרט החמוד של השנה. בניית העולם בסרט היא מדהימה ואני מתכנן לערוך צפייה שנייה שבה אני יעצור בכל שנייה כדי להתפעל מהפירוט המופלא. בנוסף בסרט נמצא אחד הנבלים היותר טובים ומעוררי סימפטיה שראיתי בזמן האחרון.
חלום אמריקאי – סרט על היחסים בין הרבה דמויות צבעוניות ונהדרות במסווה של סרט עוקץ תקופתי. בסרט שבו כולם מעמידים פנים זה יכול רק להיות מתאים שהסרט עצמו יעשה זאת.
כוכב הקופים: השחר – המשך ראוי שגם מצליח לעמוד בפני עצמו ומכיל מספר אמירות וסוגיות פוליטיות נוקבות. האפקטים האמינים של השימפנזות ראויים לציון וגם קטעי האקשן המרהיבים.
להציל את מר בנקס – נוטה להיכנע למתיקות יתר אבל בסך הכל אחד מסרטי הביוגרפיה היפים שהיו בשנה החולפת. פמלה טרברס דמות נהדרת ואמה תומפסון שולטת.
לוסי – הסרט היחיד מבין הסרטים שאהבתי שאני שנוי במחלוקת לגביו והתלבטתי אם להכניס לככה-ככה. בסופו של דבר בים הדברים שהכריעו את ההחלטה היו שגם מאד נהניתי במהלכו (לוק בסון עדיין יודע לביים סצנות אקשן) וגם היו בו כמה רעיונות פילוסופיים מעניינים קבורים בין כל הדברים המטופשים שנמצאים בסרט.
מועדון הלקוחות של דאלאס – אהבתי במיוחד בגלל השעה הראשונה שבה נחשפים לאורח חייו המעניין של רון וודרוף ותגובתו לאיידס. אחר כך הסרט מעט צונח ומתחיל להתקשקש.
מליפיסנט – אגדה מקסימה עם טוויסטים מודרניים. רוב הסרט מתקדם בקצב יחסית איטי ואינטימי בניגוד לשאר סרטי המבוססי אגדות ובסרט נוצרת אווירה ייחודית. בניגוד לעולם הפלסטיקי בארץ אוז העולם במליפיסנט מרגיש טבעי, אורגני ואגדתי.
סרט לגו – פשוט סרט שכיף לראות. מהסצנה שבה אמט מתעורר לעולם שבו הכול הוא everything is awesome התאהבתי בסרט. נכון שהוא די נוסחתי ורדוד אבל יש בו כל כך הרבה בדיחות נהדרות בקצב מטורף, רובן ויזאוליות ונמצאות בפרטים הקטנים, שהסרט הוא פשוט תענוג לצפייה.
פילומנה – הסרט הצליח לרגש ולהצחיק אותי מבלי להכינע יותר מדי לקלישאתיות ויותר מזה לא צריך כדי להחשיב אותו כסרט טוב.
קפטן אמריקה: חייל חורף – אחד מסרטי מארוול הטובים. סרט ריגול סטייל המלחמה הקרה שלא פוחד לבטא אמירות כשצריך, עם סצינות אקשן יצירתיות (למרות שלפעמים העריכה מקשה להבין מה קורה), דמויות מפותחות ומגניבות כללית. ואגב הדיאלוג של פיורי עם סטיב רוג'רס במעלית הוא pure gold, לרגע חשבתי שטרנטינו כתב את הסרט.
שומרי הגלקסיה – פששש מארוול הפציצו השנה. כמו שיר פופ מהאייטיז הסרט הזה הוא פשוט זריקה מלאה בכיף ישר לתוך הווריד.
ולחמישייה (לפי האלפבית):
בין כוכבים – כריסטופר נולאן פוצץ לי את המוח עוד פעם. כשצפיתי בסרט הרגשתי שככל שהוא ממשיך הוא מקלף עוד קליפות במוח שלי ,חודר למקומות יותר ויותר עמוקים. ובניגוד לאינספשן בסרט הזה הרגשתי שנולאן נהיה מעט סנטימטלי הוא ופונה גם ללב.
היא – לרוב סרטי מד"ב על העתיד נוטים לכיוון של ספינות חלל ,חייזרים , פלנטות, דיסטופיה וכד' אבל הסרט הזה שואל את השאלות "הגדולות" באמת. סיפור אהבה לא שגרתי בעולם שבו היקום יכול להיות מונח בכיס שלך. מאד רומנטי, מאד מקורי ומאד פילוסופי.
טווח קצר 12 – אחד הדברים שהדהימו אותי בסרט הוא כיצד יש סיבות אפילו למעשים הכי קטנים שעושה כל דמות שמגדירים אותן, כיצד אפילו הדמויות הכי משניות הם דמויות עגולות, כיצד אף אחד בסרט לא מושלם ולכל אחד יש פגמים. הסרט נעשה באופן כל כך טבעי וצנוע אך כשהוא נגמר הוא גורם לתחושת התעלות.
נברסקה – אוי איזה סרט נהדר, כשאני חושב עליו אני מרגיש חמימות. הסרט חופר בנפש האדם ומגלה דברים כל כך כאובים אך גם יש בו חמלה רבה כלפי הדמויות והוא לא שוכח להצחיק אותנו ולחשוף גם את הצדדים האבסורדיים שקיימים בבני האדם.
נעלמת – מותחן פסיכולוגי מבריק שבקלות היה הופך למותחן גנרי בידי במאי אחר. אבל פינצ'ר כל כך מיומן ובכל סצנה, אפילו האלה שלכאורה הכי שוליות, הוא טוען בכל כך הרבה משמעות ומדהים בשליטה שלו במדיום.
73 סרטים ראיתי השנה
הספק לא רע בכלל,אבל הורדתי קצב לעומת שנים קודמות שראיתי אם אני לא טועה קרוב ל-100.
החמישייה: בכללי היה לי רק 4 בטוחים אבל הוספתי את נעלמת מבין כל השאר.
אשמת הכוכבים
בין כוכבים
הזאב מוול סטריט
קצה המחר
נעלמת
ההופעות:
ג'ארד לטו על מועדון הלקוחות של דאלאס-זכה באוסקר ובצדק רב.
לאונרדו דיקפריו על הזאב מוול סטריט-תפקיד ענק
שיילין וודלי על אשמת הכוכבים-היא נהדרת בכל מה שהיא עושה אבל כאן אפילו יותר.
הבחירות שלי
(גם אני) ראיתי השנה 43 סרטים ואני יכול לומר שוואו, זאת הייתה שנה נהדרת! לא רק שיכולתי למצוא את החמישייה שצריך בקלות, אלא ממש התלבטתי (ועוד אפשר לשנות בינתיים) מה להכניס למקומות 4 + 5 מרוב שהיו כל כך הרבה סרטים טובים. בנוסף, גם מספר הסרטים שלא אהבתי הוא ממש ממש קטן, וגם מספר ה"ככה ככה" לא ממש גדול – ככה שאפשר לסכם שאהבתי אחוז גדול מאוד של סרטים.
אז בלי להתעכב :
לא אהבתי :
גודזילה (סרט נורא משעמם שהקטע היחיד שמגניב בו הוא יריקת האש בסוף
חלום אמריקאי (חלק ראשון שעצוב כמה שהוא משעמם וחלק שני סביר מינוס)
ומתחת לעור – איטי מדי ולא קורה בו הרבה וmeh).
ככה ככה :
התבגרות (קונספט יפה אבל חסר רגש אמיתי והכול מוצג באופן נורא מונוטוני)
חייו הסודיים של וולטר מיטי (נחמד סך הכול אבל גם לא באמת מרגש ודי ריק)
חיית הלילה (אולי זה כי ראיתי אותו נורא מאוחר בלילה, והוא סתם הרגיש לי מוזר למרות המשחק הטוב של ג'ייק ג'ילנהול)
כוכב הקופים השחר (לא מחדש, צפוי מדי ונפילה אחרי הסרט הראשון למרות שהוא עדיין היה מהנה)
מועדון הלקוחות של דאלאס (משחק טוב אבל לא הרבה מעבר)
מנותקים (מעניין אבל מטיפני עם מסר נורא ברור ורגיל)
נונסטופ (ליאם ניסן טיפוסי לטוב ולרע)
פרנק (נהניתי וכאלה אבל ממש ממש ביזארי וסך הכול לא נפלתי)
ו-שף (נחמד, מעביר את הזמן אבל לא יותר מזה)
את הסרטים שאהבתי אני אחלק ל-2 :
את אלה שאהבתי (ועליהם אני לא אפרט כי יש הרבה) ואת אלה שאהבתי יותר וחשבתי להכניס לחמישייה אבל בסוף נשארו בהפרש ממש קטן בחוץ.
אז אהבתי :
12 שנים של עבדות, שישה גיבורים, אפס ביחסי אנוש, אקסמן העתיד שהיה, בין כוכבים, ג'ו, המבול, המעניק, התו האחרון, מלון גרנד בודפסט, משחקי הרעב עורבני חקיין, ספיידרמן המופלא 2, סרט לגו, קפטן אמריקה 2, קצה המחר, רחוב ג'אמפ 22, רכבת הקרח ושומרי הגלקסיה.
אהבתי והתלבטתי :
אשמת הכוכבים (לא נפוץ יותר מדי, אבל זה היה עצוב ועשוי טוב ושיילין וודלי מעולה וגם עצוב)
ההוביט קרב חמשת הצבאות (לא נמרח כמעט בכלל בניגוד לשניים הקודמים, בכללי ממש כיפי והכניס אותי לאווירה ביחד עם הHFR שאהבתי)
הזאב מוול סטריט (מעולה, ליאונרדו דיקפריו אדיר, סצינת הלימונים נהדרת ומרטין סקורסזה ממש טוב)
הרץ במבוך (גם במיעוט כנראה אבל האווירה עד כדי כך טובה והסרט כלכך מותח! נורא נהניתי)
נברסקה (קטן, מרגש והסאונדטראק ממש תרם לסרט)
נעלמת (עשוי בצורה מושלמת, מותח והשחקנים מעולים)
פוקסקצ'ר (הבימוי נהדר, השחקנים טובים ובכללי לגמרי עובד – הסוף באמת מביא מכה לפנים. ממש עצוב
ו-שכנים (אני מת על סת' רוגן וההומור שלו, והסרט מצחיק בטירוף. ביחד עם זה הוא גם אמיתי והמסר שלו יותר רציני מסרט קומדיה טיפוסי, הוא מעלה הרבה מחשבות על החיים ה"רציניים יותר" וביחד עם זאק אפרון שמעולה כאן מתקבל סרט אדיר שלא רואים בדרך כלל).
ולבסוף החמישייה :
5. לוק – קטן ואפשר להחשיב אותו כניסוי, אבל בכל מקרה עובד לגמרי כמו שצריך.מרגש ואותי לפחות לגמרי דיכא עם הסוף שלו. טום הארדי מוכיח את עצמו שוב כשחקן שאפשר לשכוח שהוא בכלל משחק.
4. התחלה חדשה – המוזיקה! וקירה נייטלי ביחד עם מארק רופאלו זה שילוב נהדר. סרט שפשוט כלכך נחמד וכלכך מלא לב שאי אפשר לא להתרגש. הוא עשה לי את היום ונתן הרגשה טובה ללא מעט זמן אחריו.
3. טווח קצר 12 – גם הוא עבד עליי רגשית, ביחד עם המשחק הנהדר של ברי לארסון וסצינת הסיפור ומתקבל בין הסרטים הכי אמיתיים וכואבים שראיתי השנה. הסצינה האחת הזאת גרמה לי להכניס את קייטלין דבר לרשימת הופעות השנה שלי למרות שהיא אפילו לא מופיעה כלכך הרבה בסרט, אין לא יודע איך אבל איכשהו היא נחרטה לי בראש ולא יצאה משם למרות כל ההופעות האחרות הטובות שהיו. חובה לראות.
2. וויפלאש – כולם מהללים את ג'יי קיי סימונס (ולגמרי מגיע לו) אבל לפחות אני לא ראיתי מספיק איזכורים למיילס טלר, שמשחק נהדר לא פחות ממנו ומעביר אל הצופים בצורה מעולה את מה שעובר על אנדרו. חזק ואינטסיבי ומעלה את קצב דפיקות הלב, המוזיקה נפלאה והתופים אדירים. מהסרטים שאי אפשר לנשום בסופם ובסוף גם מלאים בכאב, ואני לגמרי אהבתי.
והסרט במקום הראשון הוא הסרט שהיה ברור לי לכל אורך השנה שהוא הולך להיות כי הוא פשוט מדהים, והוא "היא". מה שכתבתי עליו בסקר חצי השנה הלא רשמי הוא בדיוק מה שאני חושב עליו עכשיו וזה מה שמראה כמה הוא טוב –
"לא רק סרט השנה שלי בינתיים, אלא גם בינתיים הצליח להיות בין הסרטים שאני הכי אוהב בעולם. אני לא יודע בדיוק להסביר את זה, אבל התחושה שהוא נותן בזמן הצפייה, סוג של חום והבנה בנושא קשרים בין בני אדם ובני אדם לטכנולוגיה והעובדה שהוא פשוט מלא אהבה, הוא פשוט עושה משהו במצב רוח ובהרגשה שאני לא יודע לומר מה בדיוק, ושיכולתי להשלים משפטים לא בגלל שהם חרושים או צפויים אלא בזכות הזדהות. לפי דעתי הוא טוב מכל בחינה והייתה לי צמרמורת בזמן הצפייה, מהסוג שיש כשיודעים שרואים משהו מיוחד באמת."
באמת מדהים.
הייתה שנה מעולה, נחכה לשנה הבאה.
103 סרטים.
פחות או יותר הספק דומה כמו בשנים קודמות.
מתוכם אהבתי 42, סלדתי מ-24 ולא התייחסתי יותר מדי ל-37.
אני לא יודע אם מדובר כאן בבחירה יותר מושכלת של הסרטים בהם אני צופה, אבל נהניתי השנה מקולנוע הרבה יותר בסך-הכל משנהניתי בשנים האחרונות.
האכזבה המשמעותית ביותר הייתה "Fury", שהיה מגוחך בכל-כך הרבה אופנים שונים. מעניין מתי תהיה הפריצה האמיתית של לוגן לרמן.
היו לי התלבטויות של ממש לגבי אילו סרטים להכניס לחמישיה שלי ולהופעות שלי.
בכל-אופן:
חמשת הסרטים המוצלחים ביותר מ-2014, לעניות דעתי:
* הכומר
* חולית של חודורובסקי
* טווח קצר 12
* וויפלאש
* אפס ביחסי אנוש
הופעות:
* ברנדן גליסון ב"הכומר"
* ברי לארסון ב"טווח קצר 12"
* ג'. ק. סימונס ב"וויפלאש"
פרטנית לגבי לארסון, לדעתי היא השחקנית הצעירה הטובה ביותר שפועלת בהוליווד כיום והיא הצטרפה לקבוצה לא גדולה במיוחד של שחקנים שאני מגלה עניין בסרטים רק בזכות העובדה שהם משחקים בהם. בנוסף לאיכויות המשחק שלה יש לה או לסוכניה יש בחירת סרטים מצוינת.
כמו-כן, אני ממתין בקוצר-רוח לשיתוף הפעולה השלישי בין מקדונה וגליסון. "The Guard" מ-2011 ו"Calvary" מהשנה שניהם פשוט מעולים.
אחלה שנה
בשנה שעברה התלוננתי שמלא זמן לא הלכתי לקולנוע ויצאתי ממש מרוצה מסרט. השנה זה קרה מלא פעמים, אם כי איכשהו עדיין חסר לי איזה סרט שייתן את הוואו האמיתי, כמו אקס מן התחלה והארי פוטר ואינספשן ב2010/2011.
אז, אהבתי : אקס מן: העתיד שהיה, הזאב מוול סטריט, אפס ביחסי אנוש (אם כי נוטה בעיניי לכיוון הככה ככה ), היא, מסע של מאה צעדים, כוכב הקופים השחר, הקופסונים, מלון גרנד בודפסט, פרנק (שניהם נוטים לככה ככה) שומרי הגלקסיה, ג'אמפ סטריט 22
חמישייה:
וויפלאש- אין מה לחדש, סרט ממש מצחיק ומרתק
נעלמת- אנדרייטד, בין סרטי המתח הכי טובים שראיתי
6 גיבורים- גם אנדרייטד, הכי טוב של דיסני החדשים בעיניי. ממש מצחיק, ממש כיפי, יופי של עלילה מפותלת, לא מתחנף לילדים.
בין כוכבים- זה לא נולאן בגדולתו, אבל זה עדיין סרט שבנוי ממש טוב בעיניי ומצליח לרתק.
קצה המחר -כיף כיף כיף. ולא טיפשי בכלל (אולי חוץ מהסוף, אבל השיר סיום מפצה על זה), שזה מדהים בעיניי.
שיר סיום?
יש הרבה מאוד דברים טובים לומר על "קצה המחר", אבל נדמה לי שזו הפעם הראשונה שאני שומע מישהו מונה את שיר הסיום כאחד מהם.
כן, זה קצת קיטשי ותלוש
אבל לטעמי זה עובד בתור אקורד סיום כיפי כזה. כאילו, זה היה ממש חמוד, לא?
אני לא מצליח להירשם לאתר
כבר כמה פעמים אני מנסה להירשם, אבל לא מקבל את המייל המובטח להמשך ההרשמה. ניסיתי עם כמה כתובות מייל שונות, אז זו כנראה לא בעיה של השרת, אלא של האתר.
היי, שלחתי לך מייל, האם קיבלת?
(ל"ת)
כן, תודה.
האם זו הייתה שנה "טובה" בקולנוע?
שלום לכולם,
ראשית, אני מאוד אוהב את סיכומי השנה האלה. מודהשבחודש האחרון נכנסתי כמה וכמה פעמים לאתר לבדוק האם כבר יש את הדירוג.
יש לי שאלה לדיון.
האם זו הייתה שונה "טובה" לקולנוע.
שנה טובה אני מגדיר (וזו הגדרה סוביקטיבית לחלוטין, אתם מוזמנים לחלוק עליה) כאחת שהיו בה מספר סרטים שייזכרו מעבר לאותה שנה. הסרטים הללו לא חייבים להיות "גדולים" או אפיים..אבל כן, הם חייבים להשאיר משהו. סרטים כאלו שניזכר גם בעתיד בתור חלק מהטובים שראינו.
הסיבה לפוסט הזה היא תהיה ביני לביני האם השנה היא כזו (גילוי נאות חסרים לי כמה וכמה סרטים)
והנה דעתי האישית בלבד (ל- 10 השנים האחרונות).
בכל שנה אגיד את דעתי האישית ואת הסרטים שעונים על ההגדרה שרשמתי קודם (הסדר אקראי). ההחלטה לגבי השנה נובעת מרמת הסרטים הזכירים ולא רק מכמותם.
2013 – שנה נהדרת (כוח משיכה, ענן אטלס, סוף העולם, ארגו, קפטן פיליפס , אסירים, העולם עפ"י דנקן)![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
2012 – שנה דיי חלשה (ממלכת אור הירח, מחוברים לחיים, פרידה)
2011 – שנה טובה מאוד (הערת שולייים, ברבור שחור, קר עד העצם, מלנכוליה, חצות בפריז)
2010 – שנה בינונית (שאטר איילנד, סרט לבן, סופר הצללים)
2009 – אולי השנה הטובה ב- 10 השנים האחרונות (ממזרים חסרי כבוד, עג'מי, המתאבק, מחוז 9, סאמר, קורליין, ארץ יצורי הפלא, ירח, לצאת לדרך)
2008 – שנה חלשה במיוחד (ארץ קשוחה, ג'ונו, ויקי כריסטינה)
2007 – דנה בסדר פלוס (המבוך של פאן, יוקרה, חיים של אחרים, ביקור התזמורת)
2006 – עוד שנה חלשה במיוחד (מיס סאנשיין הקטנה, אביבה אהובתי)
2005 – בינונית מינוס (עיר החטאים, דרכים צדדיות, קרוב יותר)
2004 – שנה נהדרת (אבודםים בטוקיו, משפחת סופר על, קיל ביל, שמש נצחית בראש צלול, שבעה צעדים)
10 שנים — מספיק
ועכשיו לגבי השנה.
ראיתי 14 סרטים (שנבחרו בקפידה – כמעט ללא נפילות מבחינתי)
החמישיה שלי :
התבגרות – סרט שנשען על גימיק (מדהים) אבל במסגרת יכולותיו הנהדרות של לינקלייטר הופך לסרט רגיש , אמין ויפה מאוד)
פילומנה – אני קצת אנגלופיל (גם אם זה אירלנד או מה שזה לא יהיה) – ג'ודי דנץ' נהדרת
נברסקה – קטן, איטי, מהורהר עם מספר סצינות שהן יותר תמונות נהדרות. תופס את מהות הזיקנה
מלון גרנד בודפסט – הסרטים של ווס אנדרסון הם או הזויים מדי או הזויים במידה ואז הם בד"כ נפלאים בעיני. הסרט הזה הינו מהקבוצה השניה
מודון הלקוחות של דאלאס – מתיו מקונוהיי בתצוגת משחק מדהימה (ולא רק משקל ושפם)
אבל האם להגיד שהסרטים הללו יישארו איתי תמיד?
האמת שלא יודע. ימים יגידו
אשמח לשמוע את דעתכם.
לטובת אלו שלא זוכרים האם השנה הייתה טובה הנה סיכום השנים האחרונות
מקוה שהחיסרון של זה יגמר בדם מ 2008
זה כי לא ראית את הסרט.
דווקא כן ראיתי
בהתחלה חשבתי שהסרט לא מספיק מעניין, אבל אח"כ הבנתי את זה טוב יותר – הסרט פשוט אינו נוגע מספיק. אינו מרגש מספיק. אעפ"י שיש את כל התנאים לכך. ואי לכך, הסרט מאכזב. לא סרט רע, אבל כנראה נמאס לי מסרטים על אנשים רעים. ארוך מאוד, אבל עובר יחסית מהר. דניאל דיי לואיס (שזה גם באוסקר) משחק מצויין כתמיד
אני מוכרח לציין
שבשנים עברו השתדלתי "לרפד" את שלישיית שחקני השנה שלי עם שחקנית, לעתים במאמץ רב (בעיקר כי לא צפיתי בהרבה סרטים, והאופציות התמעטו). הפעם בחרתי בשלוש שחקניות מראש וכמעט ללא היסוס: דאנה איבגי, אמילי בלאנט ורוזמונד פייק.
החמישייה שלי (ללא סדר מסוים):
שומרי הגלקסיה
חייל החורף
אפס ביחסי אנוש
קצה המחר
נעלמת
אהבתי: 6 גיבורים, אקס-מן: העתיד שהיה, התבגרות, חדשות בהפרעה, סרט לגו, רחוב ג'אמפ 22, שף.
מקווה שלא הצבעתי יותר מדי
הסקר לא נותן פידבק אם ההצבעה נקלטה או לא… ואני מאוד רציתי להביע את דעתי :)
18 סרטים.
מזל שיש את הסקר הזה, זו ההזדמנות היחידה להזכר באילו סרטים צפיתי בשנה הזו.
מאחר ואני לא מתיימר באמת לזכור מה היה בכל סרט, אני בוחר לפי התחושות שנשארו לי ממנו מאז הצפיה.
לא אהבתי: בד"כ אני לא מגיע לסרטים שיש סיכוי שממש לא אוהב. וטוב שכך.
ככה-ככה: גודזילה, הרוח העולה, לוסי, סרט לגו, תחנת חלל 76' (לא בסקר).
אהבתי: 12 שנים של עבדות, אפס ביחסי אנוש, אקס-מן: העתיד שהיה, היא (על סף החמישיה), המבול, וויפלאש, חייו הסודיים של וולטר מיטי, מלון גרנד בודפסט (על סף החמישיה), קפטן אמריקה: חייל החורף.
בחמישיה, לפי הסדר: רכבת הקרח (בזכות היותו הסרט היחיד שיצאתי ממנו עם בומים מנטליים מהדהדים כבר שנים רבות), קצה המחר (בגלל הכיף המד"בי הגדול, לופ זמן, יאמי), בין כוכבים (בגלל תחושת המרחבים והעומק), שומרי הגלקסיה (בגלל הצבעוניות וה"נופים"), כוכב הקופים: השחר (כי לא זוכר).
להשלים: יותר מדי.
מקווה שהכל נשמר כי "מה הטעם לשלוח" וזה, ולא הגיע מייל מסכם כמו בשנים הקודמות.
לא רע. 16 סרטים בקולנוע, ועוד חמישה מחכים שאראה אותם.
רחוק מימי הזוהר שלי, אבל בהתחשב בכך ש:
1. יש לי ארבע ילדות,
2. הייתי כחמישים יום במילואים השנה,
זה הספק לא רע – וכמדומני יותר טוב משנה שעברה.
בדרך-כלל יוצא לי גם להשלים עוד חמישה-שישה סרטים מכל שנה במהלך השנה שלאחריה, אז המצב בכלל משתפר. מקווה להמשך המגמה ב-2015.
הרשימה המוזרה שלי
סה"כ ראיתי השנה 30 סרטים.
אומנם כשמתבוננים ברשימה הענקית של כל הסרטים ששוחררו השנה, זה נראה מאוד מועט. אבל זה מספיק בשביל להכין רשימת דרוגים.
בכל אופן, הנה הרשימה.
לא אהבתי: גודזילה, סרט לגו, ריו 2. (וואו כ"כ קצת סרטים שלא אהבתי!)
ככה ככה: החבובות מבוקשות, הפינגווינים ממדגסקר, הרץ במבוך, טינקרבל ופיית הפיראטים, כוכב הקופים השחר, מיתה טובה, מליפיסנט, ספיידרמן המופלא2, שומרי הגלקסיה.
אהבתי: 6 גיבורים, אקס-מן העתיד שהיה, גט, הדרקון 2, המבול, הקופסונים, הרוח העולה, חייו הסודיים של וולטר מיטי, להציל את מיסטר בנקס, מר פיבודי ושרמן, סיפור משפחתי, פילומינה, פרנק.
בחמישיה שלי:
5 – בין כוכבים – לא הגדול ביותר של נולאן, אבל ללא ספק אחד המרהיבים והמטרידים ביותר שהוא עשה.
4 – שף – אחד הסרטים שחלפו די מהר השנה, אך זה לא משנה מהעובדה שהוא פשוט סרט מתוק ונוגע ללב.
3 – קפטן אמריקה 2 – הסרט הטוב ביותר של מארוול, אחרי איירון מן 3. לפחות לדעתי.
2 – התבגרות – יצירת מופת.
1 – קצה המחר – אין מה לעשות, זה הסרט שממנו הכי נהנתי השנה, למרות כל החורים שיש בו.
2014 שלי
זאת בהחלט הייתה שנה נהדרת. ראיתי 68 (!) סרטים מהרשימה. את כמעט כול מה שרציתי לראות כבר ראיתי ואת מספר הסרטים שאני רוצה עוד להשלים אפשר לספור על שתי ידיים פלוס עוד כמה אצבעות בודדות.
לא אהבתי את 'גודזילה' שהטעה בפרסום וגרם לי לחשוב שזה סרט על גודזילה כשבעצם זה היה דרמה משפחתית מלאת קלישאות עם מפלצות ענק שמופיעות מדי פעם, 'מיליון דרכים להתפגר' שהיה ארוך ולא מצחיק, 'הטיהור 2' שהיה זבל, '300 עליית האימפריה' שהיה זבל משעמם ו'ציידי האוצרות' שהראה איך כול כך הרבה כישרון התבזבז על סרט שהוא כלום מוחלט.
יש מלא ככה ככה-ים אבל אני אציין את 'נון סטופ' שמה שאני זוכר ממנו זה שיש שם את ליאם ניסן על מטוס, 'מועדון הלקוחות של דאלאס' שגרם לי לתהות איך הוא זכה בשני אוסקרים על משחק, 'לוסי', 'ספיידרמן המופלא 2' ו'בתוך הסופה' שהיו גרועים אך מהנים (גרוע זה 'לא אהבתי' ונהנתי זה 'אהבתי', אז זה יוצא 'ככה ככה'), 'הרץ במבוך' שהתחיל מעולה ונגמר מעצבן (המשך בשנה הבאה!), 'אוגוסט: מחוז אוסייג" שהוכיח שמריל סטריפ נהדרת אבל לא הציע משהו מעניין חוץ מזה, 'רק ג'יגולו' הנשכח ועוד מלא…
יש גם מלא סרטים שאהבתי. בין השאר 'איש מבוקש מאוד' ו'מר טרנר' שהיו איטיים ונהדרים, 'עיר החטאים 2' ו'משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק 1' שהפתיעו אותי לטובה ושמרו על הרמה של קודמיהם, 'סרט לגו' ו'רחוב ג'אמפ 22' שהיו מצחיקים בטירוף, 'פרנק' ו'התחלה חדשה' שהיו תענוג, 'נעלמת' ו'בין כוכבים' שככול שעובר הזמן אני יותר ויותר מעריך ואוהב אותם, 'הפשיטה 2' שהיה אקשן מטורף ויש עוד המון…
ועכשיו החמישיה שלי:
חולית של חודורובסקי: דוקומנטרי מרתק ומלא באהבת קולנוע על סרט מד"ב שהיה יכול לשנות את העולם אילו הוא רק היה יוצא. חודורובסקי והאנשים מסביבו הם אנשים ששווה להקשיב להם והסיפור שהסרט מספר הוא מצחיק, הזוי וגם קצת עצוב.
התבגרות: ריצ'ארד לינקלייטר הוא במאי מעניין מאוד שאוהב לעשות סרטים שמשקפים בזמן אמת את ההתבגרות של הדמויות שלו. אחרי ששנה שעברה הוא עשה את הסרט השלישי בטרילוגיית 'לפני' הנהדרת (וסביר להניח שב-2022 יהיה סרט רביעי) השנה הוא הביא את פרוייקט 12 השנים שלו לקולנוע. הגימיק של ה-12 שנים אולי נשמע בהתחלה כמו גימיק מגניב, אבל הגימיק הזה הוא מה שהופך את 'התבגרות' לאחד הסרטים הכי ריאליסטיים וכנים שראיתי. כמעט 3 שעות מרתקות, מרגשות ומשעשעות שמציגות את החיים כמו שהם בלי לזייף. אני מאוד מקווה שהוא ייזכה באוסקר.
מלון גרנד בודפסט: או: איך הצטרפתי למועדון המעריצים של ווס אנדרסון. אין ספק שבסרט הזה הוא מפגין את מלוא הכישרון האדיר שלו. מצחיק בטירוף, מועצב יפה ועם דמויות נהדרות. גאון האנדרסון הזה.
אפס ביחסי אנוש: הרנסאנס של הקולנוע הישראלי נמשך והפעם הוא מגיע לצבא. כמישהו שהיה ג'ובניק בקרייה, 'אפס ביחסי אנוש' הוא אחד הסרטים שהכי התחברתי אליהם רגשית בשנה האחרונה. מצחיק, אמיתי, ביקורתי וקולע במדוייק למטרות שלו.
וויפלאש: החוויה הכי מסחררת שחוויתי השנה. 106 דקות שמכות בהלם ולא מרפות ממך. בימוי אינטנסיבי, תסריט מצויין, משחק מדהים והמון רגעים חזקים. אנדרו זאת אחת הדמויות שהכי הזדהתי איתה מסרטי השנה. רציתי בטובתו והתבאסתי כשהוא נפל. על ג'יי קיי סימונס כבר נאמרו מספיק מילים ואין לי משהו מיוחד להוסיף. פשוט סרט מטורף.
הופעות השנה שלי הם ג'יי קיי סימונס ב'וויפלאש', ליאונרדו דיקפריו ב'הזאב מוול סטריט' ורוזמונד פייק ב'נעלמת'.
2015 שמחה לכולכם!
שנה, סיכום.
ראיתי 70 בערך סרטים, אז בוא נדבר על השבעה הטובים ביותר מהם:
הסרט הישראלי הטוב ביותר : איזו שנה ברוכה לקולנוע הישראלי בכלליות, וקולנוע ישראלי שטרחתי לראות בכלל. הסרט הגרוע ביותר [שושנה חלוץ מרכזי] לא היה פשע נגד האנושות אלא סתם סרט מפגר ולשאלה מה הסרט הטוב ביותר יש תחרות מאוד קשה בין אפס ביחסי אנוש, מיתה טובה והבחירה שלי כרגע – מנפאואר. אני אומר הבחירה שלי כרגע כי בהחלט יכול להיות שחצי שנה מעכשיו הלב שלי ינדוד לאפס ביחסי אנוש ואז עוד חצי שנה לאחר מכן לאפס ביחסי אנוש. במירוץ התלת ראשי הזה יש רק מנצחים.
הסרט המוזיקלי הטוב ביותר: אם נכנסתם לסרט השנה שהיה על להקה או מוזיקאים, אז מצאתם את עצמכם במקום הנכון. מעבר לוויפלאש, שלא הצליח להלהיב בי שום דבר פרט לדיוני מפלצת על זה שהוא לא הצליח להלהיב אותי, היו השנה את הפנינים שלדעתי לא ראו מספיק בדמות התחלה חדשה,פרנק, התו האחרון והבחירה שלי לסרט המוזיקלי הטוב של השנה – בתוך לואין דיוויס. אחרי כמה שנים של יצירה מנוכרת שאני והאחים כהן לא ראינו עין בעין, הם החזירו בי את האמון בהם בצורה מלאה, חכמה ונוגעת ללב.
הסרט הכי טוב שלא הופץ: עוד קטגוריה עמוסה. דווקא יש הרבה מועמדים שנפלו כבר מהתחלה: חודרבסקי הוא דמות מעצבנת ולא סימפטית אז הסרט עליו לא עבד עליי, הפשיטה 2 הלהיב אותי אבל רק לזמן קצר, הכומר היה טוב אבל פחות משומר חוק, הבאבאדוק לא מילא את ההבטחה שלו, אויב היה מגניב אבל לא חזק מדי ומתחת לעור היה תסריט של אימה אמריקאית שדלף שמישהו החליט לקחת ברצינות, רחמנא לצלן. אבל איך אני אמור לבחור בין קריעת הלב בטווח קצר 12, התרגיל הקולנועי שמצליח לשלב בין קונספט,עלילה לדמויות בצורה מושלמת בקוהרנטיות, תחושת המועקה הנהדרת בכפיל והבלגן הנפלא של גיליאם? בסוף אני הולך עם הלב, והלב מצביע על נקמה כחולה , סרט שמצחיק, מותח ומבהיל, שיודע מתי למהר ומתי לקחת את הזמן ושמתייחס לנקמה בצורה קצת יותר רצינית מאשר ההתלהבות חסרת הפשרות של טרנטינו.
סרט המד"ב הטוב ביותר: גם למדע בדיוני הייתה שנה נהדרת. מעבר לקוהרנטיות ותיאורית האפס שהזכרתי, מארבל הוציאו גם שומרי הגלקסיה שהיה הדבר הכי כיף בצד הרחוק של הגלקסיה, שישה גיבורים שהיה מעדן, אקס-מן שהיה בו את קוויקסילבר(וזאת בערך המעלה היחידה שלו), וקצה המחר היה סרט שבו זכינו סוף סוף לראות את טום קרוז מת לא פעם אחת אלא עוד פעם ועוד פעם. אבל היה מנצח ברור השנה, וזה רכבת הקרח. סרט שסוחף, מפתיע, מצחיק, מטורף ומשוגע בדיוק כמו שרציתי ויותר ורק מתעצם בראש שלי ככל שהזמן עובר.
הסרט הזר הטוב ביותר: ופה הגענו לבעיה. הקולנוע הישראלי היה נהדר השנה, הקולנוע האמריקאי הפתיע השנה גם כן – אבל הקולנוע הזר (שהופץ בארץ) היה, אה, לא משהו. הרוח העולה היה אכזבה ענקית, אבל גם סרטים לא גרועים היו השנה מאכזבים יותר מהרגיל: שנת חורף, סיפור משפחתי , אני עצמי ואמא שלי,נימפומנית, הזקן בן מאה שיצא מהחלון ונעלם כולם היו סרטים שפשוט לא הצליחו להלהיב. היו השנה רק שני סרטים זרים שבאמת היו שווים משהו – יומיים ולילה, שחיזק את מעמדה של מריון קוטיאר כשחקנית הצעירה הטובה ביותר שעובדת כיום איפה שהוא בעולם ויפה לנצח כי סורנטינו פשוט מייצר קסם של קולנוע.
הבמאי הטוב ביותר שממשיך לעשות את מה שהוא עושה בדיוק: המון במאים חזרו השנה למקומות נוחים לתוצאות מופלאות יותר או פחות: פינצ'ר חזר למותחנים ויצר סרט מתח אפקטיבי בנוסף לעיבוד הטוב ביותר של ספר השנה, סקורסזה חזר לחקור את הגבר האמריקאי במסיבה קולנועית באורך 3 שעות, או. ראסל חיזק את הקטע החדש שלו של סרטי שחקנים עם עלילה קלושה, סטיב מקווין לקח את הסגנון הלא מתפשר שלו והדביק אותו על סרט אוסקרים, לינקלייטר המשיך את הניסויים שלו עם זמן לתוצאה מעניינת שלא הצליחה לרגש אותי, קרוננברג ייצר את הסרט הטוב ביותר שלו בשלב ה"אנשים משעממים מדברים" של הקריירה שלו בעזרת הופעה מופלאה של ג'וליאן מור, פיין המשיך לצחוק על אמריקאים הפעם עם קצת יותר חמלה, פון טרייר היה פון טרייר לגבי הכל ובכך הרס חצי אחד טוב של סרט עם סוף צפוי ומקושקש בחצי השני, בנט מילר הקצין את הטון של קפוטה ליצירה לא נעימה אבל נהדרת, פרירס המשיך ליצור סרטים צנועים עם רבדים סמויים להנאת הקהל שעדיין רואה סרטים שלו ומילר ולורד יצרו שני הרפתקאות היפר-אקטיביות שהיו מצחיקות יותר ממה שהן היו אמורות להיות. אבל בלי ספק, הניצחון האוטרי של השנה שייך לווס אנדרסון ומלון גרנד בודפשט, שהצליח להבדיל בין הסגנון הויזואלי המוחץ שלו שאותו הוא שיפר ואיתגר עם סצינות מרדף ואקשן ובין תסריט שמצליח לעורר רגש וסימפטיה לדמויות שלו בצורה המוצלחת ביותר עד כה.
סרט הקיץ הטוב ביותר: קפטן אמריקה חייל החורף. קצה המחר ושומרי הגלקסיה היו כיפים יותר, אבל קפטן אמריקה 2 היה מעניין יותר, מעמיק יותר ומרגיש קצת פחות נוסחתי מהשניים האחרים וקצת יותר מכבד את דמויות המשנה שלו. אבל כמו אצל הסרטים ישראלים, זה איך שאני מרגיש כרגע. בקלות עוד חצי שנה התחושה הזאת עלולה להתחלף.
אני מרגיש שלראשונה יש סיכוי שמשהו מהרשימה הזאת עלול להיכנס לעשירייה של הסרטים וזה מגניב בשבילי. אני חלק מהקונצנזוס! הידד!
אל תשכחו!
מבין כל ההופעות הטובות של השנה (והיו הרבה) אחת קצת נשכחת. כמעט כולם מהללים את חואקין פיניקס ב"היא", והוא באמת היה מדהים, אבל אלתשכחו את סקרלט ג'והנסון באותו הסרט. נכון שהיא לא הופיעה פיזית בסרט אבל היא הצלחה להקים דמותלחיים בצורה הכי אנושית שאפשר ועוד בלי להופיע לשניה בסרט. מדהים. אני הולך להכניס את שניהם להופעות השנה שלי (חואקין פיניקס וסקרלט ג'והנסון)
אהבתי 14 מתוך 26 סרטים שראיתי השנה, כשהחמישיה היא:
בתוך לואין דיוויס
היא
נברסקה
נעלמת
קצה המחר
ושוב שלל דל אך טוב
ראיתי רק שישה סרטים.
אבל כולם היו טובים מאד מבחינתי. כך שבס"ה אני שמח בחלקי. יש כמה שרציתי מאד לראות בקולנוע ולא הספקתי. מה לעשות – אין לי זמן ונגישות קלה ומהירה. סרט זה בשבילי פרוייקט – למצוא את הזמן. וכו'. אז זהו.
וויפלש – תודה לעין הגד. שומרי הגלקסיה כנ"ל. הקופסונים – כנ"ל. קסם של בית כנ"ל. וההוביט כי אני נאמן ונהניתי מהקודמים, ואלים ומלכים שהיה מרהיב.
הגעתי למסקנה שבשנים האחרונות אני מגיע למעט סרטים אבל כל אחד מהם הוא מעולה או טוב מאד – כי אני יודע למה אני הולך. ובד"כ זה בעקבות הביקורת בעין הדג.
אז שוב תודה לדורון.
ואיחולי לעצמי לחשנה הבאה שאצליח להגיע ליותר ועדיין יהיו באיכות…
על לא דבר, אבל
אם הלכת ל"אלים ומלכים" על סמך הביקורת שלי, כנראה לא הבנת את הביקורת :)
ועל "קסם של בית" לא כתבתי בכלל, כי לא ראיתי אותו.
הייתי רוצה לראות ביקורת שלך על "גוף שלישי"
ראיתי אותו אתמול והביקורת הקצרה שלך גרמה לי להסתקרן. נראה לי שביקורת ארוכה שלך על הסרט היתה יכולה להיות משעשעת מאוד. אחד הסרטים היותר פלצנים ומעצבנים שיצא לי לראות בזמן האחרון, מסכנה מורן אטיאס היא היתה כל כך בטוחה שהסרט הזה יביא לה את האוסקר…
הוא כתב ביקורת מלאה בוואלה
(ל"ת)
כמה מילים על ביקורות
באמת בדקתי ולא כתבת על קסם של בית. ומצאתי את הביקורת שבגללה הלכתי – בסרט.קו.איל. בגלל שרוב הביקורות אני קורא בעין הדג אתה זוכה בקרדיט של אחרים… :-)
לגבי אלים ומלכים – קראתי וראיתי שלא אהבת. אבל כתבת שהסצינות מרהיבות. את הסיפור אני מכיר… ומבחינתי אילוסטרציה מרהיבה היא מעניינת ושווה צפייה.
וכאן הנקודה היא ששאני לא הולך רק לסרטים שעין הדג מתלהב מהם מאד – למרות שהם הרוב. יש סרטים שאתה מאד אוהב ואני ממש לא. הנקודה היא שהביקורות בעין הדג הם רציניות, מעבירות מידע חשוב לי. ואני יכול כבר בדרך כלל להבין מהטקסט האם הסיבה שאתה מעריך את הסרט היא סיבה עבורי ללכת לזה או לא.
יאי :)
זה מה שצריך.
ומהנות.
שכחתי להגיד. הם גם מהנות. ומלאות הומור – אפילו עצמי.
רשימת סרטי השנה של ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4607538,00.html
וואו, כל כך הרבה פלצנות, זה מדהים אותי בכל פעם מחדש.
אוף =(
הוא כותב לי שאם לא מלאתי אז מה הטעם לשלוח?
ומלאתי פעמיים! פעם אחת בטלפון אולם אויה!ברגע שסיימתי איש כלשהוא התקשר והרס הכל
והפעם הזאת במחשב…
תחת איזה שם/מייל שלחת?
זה באג מוכר, וייתכן בהחלט שההצבעות שלך דווקא כן נרשמו.
החמישיה שלי הם....
החמישייה שלי היא:
1. וויפלאש: סרט מדהים, אינטנסיבי דרמטי מרגש בעל מלא עוצמה בעל דמויות אדירות, משחק מטורף (אממ אממ ג'יי קיי סימונס) ועלילה טובה. סרט מדהים ופסיכי.
2. שומרי הגלקסיה: הסרט הכי כיפי של השנה, הכי מצחיק של השנה, בעל האפקטים הטובים ביותר של השנה, רוקט הוא באד אס, סטאר לורד קורע, דראקס טיפש, גאמורה מסוכנת וגרוט חמוד. פשוט אדיר וכיפי.
3. כוכב הקופים השחר: פוליטי, מעניין, משוחק היטב, אנדי סרקיס עדיין מלך, קובה הוא בן זונה, עלילה מצוינת, בני אנוש נחמדים, קופים מדהימים, אפקטים מהדרגה הראשונה ופשוט טוב. סרט ענק.
4. רחוב ג'אמפ 22: מצחיק, קורע, טייטום והיל מצוינים והכי טובים כשהם ביחד, משוחק היטב, עלילה מטומטת שנשמעת טיפה מוכר (חחחח) ומגניב. מקום שני בסרטים הכי מצחיקים של השנה (מקום 2!).
5. 6 גיבורים: סרט אנימציה צבעוני, יפייפה, בעל דמויות אדירות (פרט לאיזה שתיים שלא באמת עשו משהו), ביימקס חמוד וקורע, הירו מגניב רצח ופשוט מגניב. מקום שלישי בסרטים הכי מצחיקים של השנה (מקומות 2 ו4!).
סרטים אדירים! מומלץ בחום. בקשר לשאר הסרטים של השנה… 2 או 3 טובים לא יותר מזה.
סיכומים זה כאן
בהמשך למגמה של שנה שעברה, ראיתי יותר סרטים(!).
45 סרטים שהופיעו בסקר (+2 שלא ברשימה), מתוכם רק 8 סרטים ראיתי בבית. יחי בתי הקולנוע!
בכלל, נראה ששוב הטעם שלי בסרטים או מאוד רדוד או שיכולת הסינון שלי משתפרת פלאים, היה לי קשה במיוחד לבחור חמישיה השנה ובכלל, 28 סרטים אהבתי, 10 היו ככה-ככה ורק 7 סרטים שלא אהבתי השנה, את רובם, ראיתי בבית.
והחמישיה שלי (ללא סדר מסויים):
לגו, מלון בודפסט , נעלמת, בין כוכבים, התבגרות
הופעות השנה שלי הרבה יותר מינסתרימיות וצפויות:
דנה איבגי – אפס ביחסי אנוס, חואקין פיניקס – היא, מתיו מקנוהיי – מועדון הלקוחות של דאלאס (התלבטתי בין ההופעה שם ובין ההופעה בבין כוכבים)
נתראה בשנה הבאה :)
זאב רווח
פעם, לפני הרבה שנים, הייתי מצביע לא מעט לאופציה "זאב רווח" בסקרים של עין הדג: בתור האופציה הנגדית, הלא-רצינית. פתאום אני מוצא את עצמי מצביע לו שוב… אבל הפעם, בשיא הרצינות. חוויה מתקנת.
בקשהצעה
אני חושב שיהיה מגניב לעשות בדיקה מחודשת של סרטי השנה של שנים עברו, עשור לאחר מכן, כדי לראות מה השתנה (כלומר, לבדוק השנה נגיד את 2004 או 2005). אני לא יודע כמה כאב ראש כרוך בזה, אבל אני חושב שהתוצאות של היום והתוצאות של אז יהיו מספיק שונות ומעניינות כדי לבדוק את הנושא, וייתן לכולנו עוד הזדמנות לנבור בסיכומים וסטטיסטיקות שזה כמובן הכי כיף.
עוד הצעה
זה שיהיה בתחתית הטופס מונה שייראה כמו סרטים דירגת. אפשר שיראה כמה סרטים דירגת בכללי וכמה סרטים יש לכול דירוג (כמה דירגתי 'לא אהבתי', כמה דירגתי 'ככה ככה' וכו').
התוצאות יהיו שונות לא רק בשל המבט המחודש שניתן לסרטים כעבור זמן, אלא גם בשל התחלפות הקהל בעין הדג בעשר השנים האחרונות
יש כאן מישהו, חוץ מפישלר וגרינברג, שגולש כאן מראשית ימי האתר?
בוודאות יש, גם אם הרבה מהם שקטים.
(ל"ת)
זאת הזדמנות לבדוק נוכחות
מי שגולש כאן כבר 14 שנה מאז ימי הקמת האתר והוא לא דורון פישלר או רז גרינברג נא להרים את היד.
תגיד, אתה גל אוחובסקי של הדגים?
(ל"ת)
אולי זאת רשימת חיסול
(ל"ת)
זאת מחמאה?
סורי, לא בדיוק הבנתי את הקשר.
וסליחה על הבורות בענייני גל אוחובסקי.
גל אוחובסקי הוא
ידוען ועוסק בעסקי הבידור, וגם מנהל זוגיות פומבית ארוכת שנים עם הבמאי איתן פוקס. כמו כן, הוא ידוע בעידודו האקטיבי ליציאתם/הוצאתם מהארון של אנשים בעלי תפקידים ציבוריים, משחקנים וזמרים ועד חברי כנסת.
אני מההתחלה....דינוזאורית..לקח לי רק 12 שנה להביע דעותי
(ל"ת)
את היד של מי? דן ברזל?
(ל"ת)
לא 14 שנה, רק 12 שנים...
נחשב?
13 שנה, לפחות
אבל בשקט בדר"כ
13 שנה, לך תזכור.
ואז עוד קראתי לעצמי בשם בדוי (קלפציון).
טרול!
(ל"ת)
לא לא, אם הייתי נקרא "טרול", רדפיש היה מוחק אותי...
אף אחד לא היה יודע שזה בשורוק.
כש זה השם האמיתי שלך?
(ל"ת)
:)
(ל"ת)
גם אני מההתחלה.
אבל כותבת אולי תגובה לשנה…
יצאת ידי חובה. נתראה בשנה הבאה.
(ל"ת)
שלום
די מההתחלה, בתדירות משתנה. לפעמים נתקל בהודעות ישנות שלי ומובך נורא.
אגב, אתם שנמצאים פה מההתחלה, זה אומר משהו על הגיל שלכם...
אתם לא יכולים להיות בחורים צעירים בשנות ה-20 לחייכם, נכון?
אלא אם כן גלשתם פה בתור ילדים, וזה לא נראה לי הגיוני.
שכחת את הדלוריאן שלי.
(ל"ת)
זה ביטוי כלשהו?
חיפשתי "דלוריאן" בגוגל וגיליתי שזאת הייתה חברת מכוניות שלא כל כך הצליחה.
אז איך זה קשור אליך?
וסליחה על הייבוש אם מדובר באיזה ניב שאני לא מכיר.
חפש דלוריאן יחד עם "מכונת זמן".
(ל"ת)
אה, הבנתי (כלומר, עשיתי מה שאמרת וחיפשתי בגוגל ואז הבנתי)
זה פדיחות רציניות להראות בורות בסרטי בחזרה לעתיד דווקא בשנת 2015….
לא יודעת לגבי אחרים
ומה זה ילדים בשבילך, אבל התחלתי לגלוש באתר בגיל 12,
ואם אני לא טועה יש פה אנשים שבשלב כזה או אחר היו בגיל הזה ואפילו קצת יותר צעירים שהגיעו לאתר
זה יהיה מעניין לראות מישהו שכיום מגיב כבגיר ובעבר הגיב כילד
אפשר לראות את ההתבגרות שלו לאורך השנים מתגובה לתגובה.
זה בערך כמו לצפות בסרט התבגרות.
לגמרי. בקטע איום ונורא.
יש אי שם יותר מדי תגובות שלי שעוסקות בהתפנגלות מביכה לחלוטין על פוקימון והארי פוטר.
ולהפך.
אני רואה עכשיו הארי פוטר מחדש עם הילדים שלי, ולהפתעתי, זאת סדרה הרבה יותר טובה ממה שחשבתי בזמנו. מסתבר שהתנגדתי לה בעיקר בגלל שכולם אהבו אותה.
עכשיו אני יודע איפה לחפש....
(ל"ת)
תוציא אותי מהכלל. לא התבגרתי מגיל 13.
פעם הייתי ה"רוסי הקטן", ואני לא מגיב יותר כי הבנתי שאני כסיל. להוציא את הפעמים שאני שוכח שאני כסיל ונתפס לאשליה שיש לי מה לומר.
אני חותם לך שהצפייה של אלר קולטריין ב"התבגרות" הייתה אחת מחוויות הצפייה הכי מביכות של מישהו במשהו אי פעם.
וזה מה שאני חושב כל פעם כשאני נתקל בניק "העט המרקד רוצה לראות ספרות זולה", כי אני גולש פה מאז כיתה ב' (ותודה לנונין על ביקורתו הנפלאה על "שיקגו"), כותב מאז כיתה ה' ומביך את עצמי פה בממוצע פעם ורבע ביום.
מהצד השני
אני יכול להעיד שכל פעם שאני קורא תגובה שלך המחשבה הראשונה שלי "ואו, הוא למד להתבטא ממש טוב יחסית לילד בן 12".
בקיצור, השרשור הזה מבהיר לך שיש פה הכל מהכל.
זה מה שמגניב באתר הזה.
אני גולש פה כמעט מתחילת האתר
כשהייתי בן 10 בערך
בקיץ הקרוב ימלאו עשור לכך שאני פה
(ל"ת)
אנחנו עושים לך מסיבת הפתעה, אל תגלה לאף אחד!
(ל"ת)
משנת 2000 פישאיי הוא עמוד הבית
(ל"ת)
מאז 2005 אני כאן
והיום אני כבר בן 20. אני כותב בתדירות משתנה מאוד, אבל תמיד קורא ועוקב, ומידי פעם אני מוצא תגובות ישנות שלי וזה מביך.
גם אני מ-2004 או 2005. כלומר 10 או 11 שנים.
(ל"ת)
חמשת הגדולים וביקורות בזק
כבר כמה שנים אני רושמת על כול סרט שאני רואה כמה שורות ביקורת קצרות לעצמי. הרשימות האלה בדרך כלל יוצאות מאוד אישיות כי אני כותבת אותם בעיקר בשבילי. התלבטתי אם לצרף לכאן את מה שרשמתי על חמשת סרטי השנה שלי.
בסוף כן מתחשק לי לצרף אותן לכאן למרות שהן שונות מסקירות רגילות. יוכל להיות שהיו ספוילריים קטנים אז על אחריותכם.
אלה סרטי השנה שלי (בלי סדר מסויים)
* אפס ביחסי אנוש: שלם בתוך עצמו הסרט הוא הרבה יותר ממצחיק, הצחוק שבו נובע מאירוניה מדוכאת ולא מגיחי גיחי, הדמויות מוכרות מאוד ומצליחות לרגש, יש בסרט איזה אבסורד מתגבר, ואין ספק שאני כבר רצה לראות אותו שוב.
* הזאב מוול סטריט: לא צריך פואנטה שהסרט עשוי טוב. זה נכון שהעלילה שלו לא כול כך ממוקדת, אבל כן יש לה רעיון, והאיטיות העמוסה מעבירה לאט לאט תחושת נהנתנות וזעזוע,כאילו אנחנו צופים בחיים של קיליגולה מודרני. יש כאן כתב אישום חריף מאוד נגד החברה הקפיטלסטית, והעשייה הטובה של הסרט גורמת לו להיות מעמיק, פשוט כמו תמונת דיוקן טובה שאפשר לשקוע בה. כול סרט שעושה את זה הוא סרט מעולה, ויש משהו חתרני ונועז בסרט, לא רק בגלל הפרובוקציה, יש בו רגעים שהשפעה שלהם היא פשוט פעירת פה. מצוין.
* נברסקה: אחד הסרטים הטובים שראיתי בזמן האחרון. הוא עדין ומתגנב, והוא תפס אותי לא מוכנה. יש בו משהו כול כך הומני ונדיב. הוא מתאר חיים קטנים וקשים על המאבקים הכיעור וההתעלות שבהם בצורה אישית ויפה. חוסר ההתייפיפות והעדינות של הסרט, גרמו לי לאוהב אותו ולהזדהות.
* פרנק: זה אומנם מתחיל בתור סרט קליל וחביב, אבל מתגלה אחר כך כסרט אחר לגמרי. הוא מצליח להיות מרגש ורגיש מאוד ולדבר בכנות על צרות של אמנים בלי לעשות להם רומנטיזציה. בחצי השני שלו הוא שובר לגמרי את מה שהוא בנה בחצי הראשון והשבירה הזאת חזקה מאוד. חוץ מזה שהוא כול כך חמוד וייחודי ומלא במוזיקה מצויינת.
* לוק: זה כול כך יומרני ואנכרוניסטי, הסרט ממש מנסה להיות טראגדיה קלאסית. טוב ברור שאי אפשר להצליח במשימה כזאת. אבל הסרט כול כך לא מימנו בערכים ובמה שהוא מייצג שזה מרענן ממש. המשחק מעולה, ומדהים כמה הסרט מצליח להישען כולו על תצוגת משחק ועל תסריט בלי לשעמם או לעייף. נחמד לראות כזאת העלה באוב של ז'אנרים בלי שהם יהיו באמת מיושנים או מנותקים.
קולנועית, זאת השנה הכי גרועה שהייתה לי מאז שאני גולש פה.
מכיוון שאני עדיין מוציא מהמשוואה את סרטי 2013 שיצאו בארץ השנה, יוצא שראיתי סה"כ 12 סרטים (וגם אם כן סופרים את אלה עדיין ראיתי סה"כ 16). זה פשוט שהיו מלא דברים השנה שכל פעם גרמו לי לא לראות עוד סרט אחד. לפעמים אלה היו דברים טובים (מונדיאל ופרמייר ליג) ולפעמים דברים די רעים (אתם יודעים, מלחמה, משהו שמנע ממני לראות את ה-2.5 סרטים שעניינו אותי הקיץ. ו… אתם יודעים, כיתה י"א. אפילו השבוע של הסקר הזה הצליח ליפול לי דווקא על שבוע לימודים עמוס בצורה בלתי רגילה כך שאני לא יכול לעשות השלמות דווקא עכשיו כשזה נחוץ).
[* תודה מיוחדת אגב לסינמטק ראש פינה שסוף סוף הבין שלא צריך לחכות חודשיים עד שהוא מביא סרטים, מה שעזר לי מאוד להשלים יחסית בזמן אמת כמה מהסרטים היותר גדולים על השנה.]
למזלי, ככל שאתה רואה פחות סרטים ככה גם סטטיסטית יהיה פחות סיכוי שתיפול על סרטים גרועים ו/או בינוניים. ככה יוצא שמתוך הסרטים שראיתי, יש לי 4 סרטים ששווים בהחלט חמישייה, והם אלה שהצבעתי אליהם כ"בחמישייה שלי". החמישי? כנראה יגיע מיבול הסרטים שאני הולך לחרוש עליו בסופ"ש רגע שאין לי את המבחן הזה במתמטיקה יותר על ראש. הסקר כבר ייסגר עד אז, אבל נו, זה מה יש.
התבגרות – גם בלי קשר להפקה הפסיכית שלו, פשוט הסרט שהכי ריגש אותי השנה. סיבה אחת לכך היא בלתי אובייקטיבית בעליל, וזה ש:כן, הסרט הזה פשוט במקרה עוסק בחלק גדול ממנו בדיוק בדברים שאני חווה בשנים האחרונות (חוץ מ,תודה לאל, גירושים של ההורים או התעללות חס וחלילה. וגם לא מעברי הדירות הבלתי נגמרים האלה. ובניגוד למייסון, אפילו שאני בגיל שלו לקראת סוף הסרט, אני עדיין לא מהאנשים האלה שהולכים למסיבות וסטאף בסגנון הזה). ועדיין, סצינות שהם שחזור של כמעט אחד לאחד אירועים מהחיים שלי (כמובן עוברות אמריקנזציה), תמות שאני נתקל בהם מדי כמה ימים, ולמרות כל ההבדלים – באמת שהיה קשה למצוא תחושה, רגש או מחשבה בסרט הזה שלא יכלתי להבין. אז האם הייתי אוהב את הסרט באותה מידה אם הייתי בן 26? אולי לא ברובד הזה. אבל כן יש בו גם מספיק דברים שהם נטו טובים והייתי נהנה מהם בכל מצב.
כמו המשחק הנהדר, דמויות המשנה המקסימות, תחושת הקסם שאופפת כל סצינה, והתסריט שלדעתי עושה הברקה עצומה בעובדה שהוא לא מראה את כל הרגעים החשובים בחיים של הגיבור. למה? כי ככה כל שאר ההברקות והעשייה הטובה שמסביב גורמים לך להרגיש כ"כ מעורה בסרט, ולהרגיש חלק מחייב של הגיבור – שמי צריך לראות סצינות כמו סצינת "הפעם הראשונה" הכ"כ מתבקשת, למשל. בשלב מסויים כבר באמת נהייתי כ"כ בתוך העולם הזה, שלא הרגשתי שאני צריך לראות משהו או אפילו לשמוע עליו כדי לדעת אותו משהו כדי לדעת. הסרט הזה היה כ"כ סוחף ושלם מבחינתי שממש לא היה אכפת לי מהעניין (הנכון) שהגיבור פאסיבי ואפאטי מדי.
וויפלאש – באופן מוזר, עם היציאה מהקולנוע ממש לא התלהבתי כמו כולם. סרט מעולה זה היה בעיניי כבר אז, אבל מעמד המאסטרפיס שהוא קיבל בערך מהשנייה שהוא יצא די חלף לי מעל הראש. אלא שבימים שאחר כך, מצאתי את עצמי חושב על הסרט יותר ויותר, וככל שיותר חשבתי עליו, פתאום יותר אהבתי אותו, עד שזה הגיע לרמת חמישייה. בהרבה מובנים הסרט הזה עשה לי פלאשבקים ל"זה ייגמר בדם": סרט עם עוצמה שלוקח לה הרבה מאוד זמן לחלחל. אבל בסופו של דבר היא חלחלה גם חלחלה ופתאום, שבוע אחרי שצפיתי בו – רק אז הצלחתי להפנים את גדולתו של הסרט הזה, עם המשחק הענק שלו והעשייה שגורמת לסיפור קטן כ"כ להיראות כ"כ גדול מהחיים (אם כי הייתי מעדיף בהחלט לראות סרט יותר ארוך ובשרי בהרבה, ושיהיו בו גם עולם מעבר לשתי הדמויות הראשיות שהן היחידות שמקבלות טיפוח כלשהו. הדמות של האבא הייתה אחד הדברים הכי פאתטיים מבחינת כתיבה שראיתי השנה). זה סרט שחור, אכזרי, לופת ומלא בזעם כמו שלא ראיתי בקולנוע מזמן – וזה ענק.
אינטסרסטלר – כבר פירטתי מספיק בביקורת עליו, אבל בקצרה: להוציא את השליש האחרון והמקושקש מאוד של המערכה השלישית, סרט שהיה שאפתני במידה הזויה ולדעתי עמד בה כמו גדול. לצד האפיות וקנה המידה שהם באמת משהו שלא רואים כל יום, מדובר בסרט הכי אינטימי, אנושי ומרגש שנולאן יצר ואולי אי פעם ייצור ורק על עצם התיקון – ועוד התיקון המרשים – של אולי הדבר שהבמאי הזה היה בו הכי רע, מגיעות לו מחיאות כפיים. כמו (כמעט) כל הסרטים של נולאן, סרט שפוצץ לי את המוח בקטע טוב (ברצינות שמאז ממנטו לא הייתה לנולאן הברקה תסריטאית כזאת), והפעם גם הצליח לצבוט לי את הלב. אני באמת רואה את הסרט, בעוד 15-20 שנה, מקבל מורשת של "הייתם מאמינים שכשהוא ייצא לראשונה היו לו רק 73% ברוטן טומטוז?".
אפס ביחסי אנוש – לפניי אמרו כבר הכל. הדמויות, ההומור (וההומור השחור), האווירה, התסריט המבריק, המשחק והאנושיות (סליחה על השימוש החוזר במילה בהודעה) הבלתי ייאמנת – זה הכל נפלא. הדבר היחיד שלא יכלתי לומר עליו בזמן הצפייה זה "הדיוק" כי אני עדיין לא בצבא, אבל מאז גם זה השתנה, שהרי היה לי צו ראשון ואפילו גדנ"ע. אני כמובן לא טוען שיום בלשכת גיוס וחמישה בבסיס שמים אותי באותו מקום עם אנשים שהיו צריכים לעבור את זה 3 שנים, אבל היכרות בסיסית ומהותית עם המערכת הצבאית זה כן נותן (והיי, אני נשבע שרפרנסתי לסרט והמפקדת שלי התאמצה לא לצחוק). אז, בעצם, עכשיו אפילו כבר אין לי את הנקודה הזאת שתפריע לי לאהוב אותו. אז בתכלס זה סרט מושלם.
וההופעות:
קארי קון ב"נעלמת" – בסרט כ"כ ציני ואכזרי, הופעה אנושית במידה קצת חריגה. היא אולי הלכה לאיבוד יחסית בכל שאר רכבת ההרים הדי פסיכית שהיא "נעלמת", אבל בסופו של יום לא מצאתי את עצמי מאוהב בדמות, ועוד דמות משנית שכזו, יותר ממנה השנה. מותק של הופעה, מותק של שחקנית.
כריסטוף וולץ ב"תאוריית האפס" – השתקת פיות מוחלטת של כל מי שטען בשנתיים האחרונות שוולץ יכול לשחק רק דמות אחת (למרות שאני לא מכחיש את זה שקינג שולץ הוא אכן האנס לאנדה מינוס הרשע הטהור).
ובהופעה השלישית אני כבר נכנס לטריטוריה מוזרה במיוחד. האמת היא שעד לפני כמה דקות חשבתי לשים כאן את אית'ן הוק שהיה נהדר ב"בויהוד" (הרבה יותר מפטרישיה ארקט שכולם עפו עליה בלי שהבנתי למה) או את אירנה מאפס ביחסי, וכמובן שג'יי קיי סימונס בוויפלאש ראוי לכאן אבל אללה, אני הולך עם הדבר ההזוי רק כדי שלפחות תהיה לי הזדמנות לדבר על הדבר הזה איפשהו באתר (וסימונס על בטוח לא צריך ממני שום עזרה):
מייקל רוקר ב"שומרי הגלקסיה" – יונדו היה הדבר הכי טוב בסרט הזה. הסרט עצמו מהנה ונחמד מאוד, אבל בחיי שיונדו היה שם ברמה אחרת לגמרי מכל דבר אחר שהיה שם, הרבה בזכות ההופעה האלוהים-אדירים-כזאת-הופעה-כיפית-לא-ראיתי-מאז-בראד-פיט-בסנאץ' של השחקן הנפלא והקצת לא מוכר הזה. לגמרי הזוכה ב"פרס על שם בדאווי מ'בית לחם' לדמות-שחקן משנה שראויים לסרט משלהם".
15 סרטים
הצבעתי ל-14 כי בהוביט טרם צפיתי נכון למילוי הטופס, אבל לא נראה לי שזה יפריע לו במיוחד.
התחלתי את הסקר בתחושה שהיתה שנה בינונית וגיליתי שדי בקלות מצאתי חמישיה:
בתוך לואין דיוויס, אפס ביחסי אנוש, רכבת הקרח, מלון גרנד בודפשט, ומשחקי הרעב. האחרון בעיקר כי אני משוחדת.
סרטים ששנאתי אבל אהבתי: נעלמת והזאב – מסרים איומים בעטיפה מהממת.
סרטים שהייתי אמורה ממש לאהוב אבל לא הבנתי: היא. התעלומה של השנה מבחינתי. אולי בהזדמנות אנסה לתת לו צפיה חוזרת.
ורק סרט אחד שקיבל ממני "לא אהבתי" – חלום אמריקאי. או שאני נדיבה השנה או שלמדתי לסנן היטב.
ראיתי 33 סרטים שיצאו השנה, לא רע בכלל
החמישייה שלי יצאה די אקלקטית:
– הזאב מוול סטריט
– הכומר (או בשם הנורמלי שלו Calvary)
– רכבת הקרח
– נעלמת
– ויפלאש
הופעות השנה:
– סקרלט ג'והנסון, מתחת לעור
– רוזמונד פייק, נעלמת
– ג'יי קיי סימונס, ויפלאש
אפשרות שחסרה בדירוג
מאוד חסרה לי האופציה "ראיתי בעל כורחי. אי אפשר לתאר את גודל הזוועה" או "גוועלד". מיועד למקרים שבהם "לא אהבתי" נשמע כמחמאה. עלול לקרות כשטסים בטיסות טרנס אטלנטיות שבהן אין מסך אישי לכל נוסע. אני מוצאת את עצמי בוהה בשעות הקטנות של הלילה באזור זמן כלשהו, בסצינות בודדות מסרטים איומים ואני מייחלת שמישהו ימחק לי את הזכרון. דוגמאות מייצגות: "חדשות בהפרעה", "האישה האחרת".
אז איך תיראה העשירייה של עין הדג?
אני כל שנה מנסה לנחש מה יהיו עשרת הסרטים שיגיעו לעשרת המקומות הראשונים (ורד פיש תמיד אומר לי "נראה אותך עושה את הרשימה של העשרים") אז הנה אני עונה לאתגר.
העשירייה שתגיע לגמר:
היא
וויפלאש
התבגרות
סרט לגו
בין כוכבים
רכבת הקרח
שומרי הגלקסיה
אפס ביחסי אנוש
הזאב מוול סטריט
מלון גרנד בודפשט
העשירייה השנייה ע"י ההימור שלי:
גט
חיית הלילה
משחקי הרעב
בתוך לואיין דיוויס
12 שנים של עבדות
אקס מן: העתיד שהיה
הדרקון הראשון שלי 2
קפטן אמריקה: חייל החורף
מועדון הלקוחות של דאלאס
ההוביט: קרב חמשת הצבאות
פיש, כמה אני קרוב בניחוש הפעם?
כרגיל, אתה מדייק לחלוטין חוץ מבמקומות שבהם אתה טועה
ולהיפך.
אגב, עוד דבר שאני אומר כל שנה הוא "נראה אותך חוזה את העשיריה של השנה הבאה".
המממממ....
שיהיה לי בהצלחה:
בירדמן
ספקטר
קינגסמן
מקס הזועם
משחקי החיקוי
Inherent Vice
שמונת הנתעבים
התיאוריה של הכל
הנוקמים: עידן אולטרון
מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר
נתראה בשנה הבאה
קשה לי להאמין על התיאוריה של הכל
הוא מאוד חמוד ומעניין בבחירות שהוא עושה, אבל הוא גם לא בדיוק מלהיב ומעורר דיבור. אולי אם הוא יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, אבל הוא לא.
לגבי שנה הבאה:
הנה הימור שבטח יביך אותי שנה מעכשיו בחוסר הדיוק שלו:
בירדמן
מידות רעות
הנוקמים 2
מלחמת הכוכבים 7
קינגסמן
שמונת הנתעבים
פסגת הארגמן
מקס הזועם: דרך גרררררר
[מקום שמור לסרט ישראלי]
[מקום שמור לסרט מפתיע]
אגב, אחרי נתוני הקופות שפורסמו במקום אחר: אני נוטה לתמוך בהפתעה של גט ו12 שנים על מקום סרט לגו ורכבת הקרח, למרות שאני מעדיף את הרשימה שלך יותר.
(אני חושב שזה ההודעה השנייה שפורסמה ברצף אבל זאת האחת שבה קינגסמן לא מופיע פעמיים אז זאת האחת שלא צריכה להימחק)
ננסה?
בירדמן
הנוקמים 2
מלחמת הכוכבים 7
קינגסמן
שמונת הנתעבים
ארץ המחר
הקול בראש
אוורסט
התאוריה של הכל
הבנתי שליוסף סידר אמור לצאת סרט אז אני מניח שהוא
סט. ג'יימס פלייס
נעלמת מפתיע בהיעדרותו
לא ראית, או שאתה לא חושב שהציבור הרחב מאמין בו ? מהתגובות שקראתי כאן באתר, ובמקומות נוספים, גם הצופים שהתעצבנו על הבעיות שדורון ואחרים הציגו בהרחבה – הסכימו שהסרט לכשעצמו טוב למדי.
מהיכרות עם קהל עין הדג
אני נוטה להאמין שיש לא מעט שלא אהבו אותו, ויש לא מעט שאהבו אותו אבל מפחדים להצביע עבורו מסיבת הנפיצות של הסרט.
שנה שעברה יצא לי 9/10 בעשיריית הגמר ו4/10 בעשירייה השנייה. אני מקווה לשפר את הסטטיסטיקה.
"מפחדים"?
כל מצביע יכול להחליט איזה שיקולים לקחת בחשבון בנוגע לתמיכה או אי תמיכה בסרט מסוים, אבל תצביע או לא תצביע, מה יש לפחד? תוצאות ההצבעה לא מתפרסמות שמית.
זה ברור לי וברור לך
אבל לתת המודע חוקים משלו
וגם אם כן היו, מה היה קורה?
היינו מתכנסים בכיכר האתר ושורפים אווטרים של גברים?
צועדים ברחובות הוירטואלים עם שלטי "עידו כהן אהב את נעלמת אז אנחנו לא אוהבים אותו"?
למען הסר ספק
לא אהבתי את נעלמת, אבל לא מהסיבות שהוסברו בכתבה הזאת.
מעבר על התגובות באותה כתבה, בשילוב העובדה שמחצית מהתגובות כאן כוללות אנשים שמפרטים מדוע בחרו את הסרטים שבחרו יכלה לדעתי להוביל אנשים לא לבחור בסרט. כאמור הסרט הגיע לעשירייה, אז מסתבר שזה לא מנע מכל כך הרבה אנשים לבחור בסרט.
ומניסיון שלי, הסיבות שבגינן אנשים מתאספים להפגנות נגדי הן מסיבות אחרות לגמרי.
מה שכן, כן התעלמתי מ"קצה המחר"
ואני בטוח שזה יחזור לנשוך אותי בישבן
בכל יום מחדש
(ל"ת)
נו, ומה יבחר לדג הזהב?
(ל"ת)
אגב: מספר הטפסים שנשלחו הגיע ל-650
כלומר, חלפנו כבר על פני השיא של השנה שעברה (626).
לאלה שעדיין לא מילאו ושלחו – יש לכם עד מחר בחצות לעשות את זה. ויש עוד איך להשפיע (בעיקר ברשימת הופעות השנה).
אני מנסה לשלוח את הטופס והוא כותב לי
"מה הטעם לשלוח עם לא בחרתם שום דבר?".
מה אני עושה עם זה?
באג מוכר. זה בסדר, הטופס שלך הגיע.
(ל"ת)
אה. אוקי. תודה
אם כבר אז אני אכתוב גם שהשנה הזו יש כמה סרטים די טובים. אבל מבחנתי אין שום סרט שהוא וואו. ציפיתי שבין כוכבים יהיה כזה בשבילי, האכזבה הכי גדולה שלי אולי.
ולמרות זאת, וגם למרות שאני בטוח שהרבה אנשים לא בחרו כמוני. מאט דיימון נכנס לשלישיית התפקידים הטובים של השנה על פי דעתי. אם הסרט היה נראה כמו הרבע שעה שלו שם, הייתי בוחר בו כסרט השנה
סטטיסטיקה עצמית
ראיתי השנה 216 סרטים (על פי ימד"ב), מתוכם 81 יצאו השנה. גאה בעצמי, תודה לכל מי שתמך בי לאורך הדרך, נתראה בשנה הבאה, פיס אנד לאב.
היה טוב, היה יופי
(התגובה נכתבה בעיקר לצרכים אישיים, כך שאני קצת יותר מממליץ בחום לדלג לתגובה הבאה)
לסוף 2013, כמו לסוף של כל שנה לפניה, היה ריח קל של חמיצות נוכח כל הסרטים שרציתי לראות ולא הספקתי. מה מבאס לגלות שהמצב לא השתנה גם בסוף 2014, ולמרות שיצא לי לבקר בקולנוע במהלך השנה האחרונה לא פחות מ-150 פעמים, עדיין, איכשהו הצלחתי לפספס לא מעט סרטים שהיו גבוה ב"מאסט-ליסט" שלי ("הדרקון הראשון שלי 2", "המבול", "הרוח העולה", "התו האחרון", "כוכב הקופים: השחר", "קפטן אמריקה: חייל החורף"), והס מלהזכיר החמצות שלא הופצו מסחרית. אבל חוץ מזה די עמדתי ביעד של לנסות לחוות שנה קולנועית בצורה אחרת מבדרך כלל. וכך יצא שב-2014 ראיתי בקולנוע 133 סרטים מהרשימה (לא כולל צפייה שנייה, צפייה שלישית, צפייה רביעית, צפייה חמישית וששית ב"אפס ביחסי אנוש"), שניים בצפייה ביתית ("טווח קצר 12" עוד ב-2013, ו"גן עדן לאוהבים" כחלק מהמארז של הטרילוגיה), ו-20 סרטים נוספים בפסטיבלים והקרנות שונות. ואיזו שנה מעניינת זאת הייתה. קשה להגיד שהיה רגע אחד של "וואוו" גדול, אבל היו המון "וואוו"-ים קטנים, וזה, מסתבר, הרבה יותר מתגמל. אז הנה עוד סיכום שנתי-אישי.
רגע השפל של 2014: שירה גפן בפסטיבל ירושלים.
ביום יום אני די בז לכל מי ומה שקשור לפוליטיקה. כל כך בז שאין סיכוי שאני אשחיל פה מילה בדיונים כאלה או אפילו אטרח לקרוא אותם מעבר לתגובה השלישית. כל כך בז שאני אפילו לא רואה טעם לציין שאני בז לזה. אבל כשפוליטיקה נכנסת לי לקולנוע באופן הכי מילולי שיש, אין לי ברירה אלא לגנות אותו ולהביע מורת רוח. אז בושי לך שירה גפן. בושי לך על שהצלחת לפגום לי קשות בחווית הצפייה הויזאלית המזוככת "בורג". והדבר הכי נורא באקט הבזוי הוא שהיא אפילו לא התייחסה ולו במילה לסרט שלה או למעמד. היא פשוט נצלה את המעמד לצרכים פרטיים תוך בוז עמוק להרכב הקהל. זה הדבר הכי קרוב לאונס שהכרתי.
רגע השיא של 2014: רגע אחד בפסטיבל חיפה.
וזה אפילו לא רגע מסרט. סתם רגע אחד ספציפי בסוף יום עמוס בשלושה סרטים מעולים ובו הוצפתי באושר עילאי (שזה לא מעט בהתייחס לאדם שבז גם למונח "אושר") ובהכרה שאין הרבה דברים נשגבים כמו קולנוע ביכולתם לרומם רוח. אז תודה למי שזה לא יהיה שהיה אחראי על התוכניה.
ומרגעים לסרטים.
הסרט המאכזב של השנה: "הלוואי והייתי כאן"
זה לא ש"גארדן סטייט" היה כזה מאסטרפיס שבהשוואה עליו "הלוואי" סתם מחוויר. זה פשוט שמביך לראות כמה זאק בראף נסמך על סנטימנטליות מהסוג הסליזי ביותר ובלי גרם של נשמה. יש דברים שגם כסף של מעריצים לא יכול לקנות. התבגרות קולנועית למשל.
הסרט המפתיע של השנה: "טפשים בלי הפסקה 2", "עיר החטאים 2"
טוב, אולי "מפתיע" קצת גדול עליהם ועשוי להקנות רושם מתלהב מדי, אבל די חששתי לפני הצפייה בשני סרטים בעלי תפיסה קצת בעייתית לימינו, שלא נראו כמתיימרים לחדש משהו או לשכלל את מה שראינו לראשונה ב-94 וב-2005, אבל היה די מעניין ואפילו קצת מרענן לראות עוד מאותו דבר אבל עשוי בקפידה ולא מביך את המקור. היה אפילו רגע שבו חשבתי להציב את "טיפשים" בחמישייה אבל הוא עבר מהר.
הסרט הגרוע של השנה: "שף"
(הוא גם זוכה בכבוד בתואר סרט האינדי הגרוע של השנה, סרט האוכל הגרוע של השנה [היי, היו מספיק כאלו השנה בשביל לייסד קטגוריה זאת] וסרט הפורנו הטוב של השנה).
יכול להיות שב"300" או ב"ספיידרמן" האחרון סבלתי יותר, אבל אני לא רואה טעם לייחס להם חשיבות בקטגורייה כזאת. מה הטעם לראות סרט שעושה רושם של גרוע, שהסיבה העיקרית שאתה צופה בו היא כדי להשאר מעודכן בחדשות האפקטים, ולהכריז עליו שהוא היה – כמה מפתיע – גרוע? לרוב זה מרגיש לי סתם בריונות. יותר מעניין להטפל לכשלונות של החזקים, לאלה שהיו לך ציפיות מהם, לנולאנים, לפינצ'רים וליוסף סידרים.
לא היו לי יותר מדי צפיות לגבי פאברו, אבל האנלוגיה בהתחלה הייתה ממש מעניינת ומבטיחה. ואז הסרט המשיך. ופאברו אשכרה עשה את כל המהלכים הבזויים שהסרט רמז בהתחלה שאין שום סיכוי שהסרט הזה הולך לעשות. זה כאילו שהוא מתחנן שנבוז לו. ואלוהים, כמה שהדמות של הילד כתובה רע. ואלוהי האלים, כמה שהדמות של סופיה ורגרה כתובה ממש רע. ואלוהי אלוהי האלים, כמה שסקרלט ג'והנסון מבוזבזת אפילו בתור תפקיד שהיא עושה כטובה לעמית.
הסרט הרע של השנה: "נעלמת"
ל"נעלמת" היו הרבה נקודות פתיחה חיוביות מספיק בשביל למצוא את עצמו בחמישיה שלי, אבל בסופו של דבר זה סרט שבעיית הזהות שלו עומדת לו לרועץ ואני לא בטוח בכלל באיזה אופן אני אמור להתייחס אליו. הוא מופרך מדי בשביל סרט שמנסה להגיד משהו נוקב או סתם לא נעים על בורגנות או סתם על המציאות, והוא משעמם מוות בתור מותחן סליזי. קצת עצוב שהתרומה המשמעותית היחידה שלו בעיני הוא דיון הזוי ולא לגמרי ברור על תרומתו של הסרט לשוביניזם.
הסרט הישראלי הגרוע של השנה: "מעל הגבעה"
לרוב אני מהמתנגדים להפרדה בין התוצרת המקומית לעולמית, אבל הפעם זה מתבקש. "היסטוריה של הקולנוע הישראלי" שלו היה די מעניין עם כמה רגעים מבריקים (בעיקר כי הסרט נעשה מנקודת מבט של מישהו מבחוץ), אבל אני פשוט לא מבין את מכלול העשייה העלילתית של נדאג'רי בארץ. הייתי יכול לרדת לעומק אי טיבם של סרטיו בעיני, אבל אני בעיקר רוצה לשמוע דעה של מישהו מהצד השני.
הסרט הישראלי המצטיין של השנה: "מקום בגן עדן"
מבחינת תוכן הוא אולי לא ממש ברמה של "אפס" או "גט" אבל הוא מרוויח לא מעט נקודות על חוצפה, על היומרה, על האפיות ועל הליהוק המושלם של אלוהי הקולנוע המקומי לתפקיד אל.
הסרט הישראלי הטוב של השנה: "אפס ביחסי אנוש"
או "גט". תלוי באיזו שנייה של היממה תופסים אותי.
הסרט הראוי של השנה (ובראוי אני מתכוון שמגיע לו איזה מפיץ עם רגישות לארט-האוסים שיארגן לו משהו יותר מכובד מאיזה שלוש הקרנות סודיות באיזה סינמטק): "השבט"
וואוו.
איך במאי יודע שהוא עושה משהו טוב? פשוט: הסרט שלו זוכה לתגובות קיצוניות משני הכיוונים, תגובות משתפכות מקיר לקיר והמון כניסות לרשימות של הסרטים הגרועים של השנה. ו"השבט" הוא סרט שקשה להשאר אליו אדישים, הוא לא משאיר אנשים באמצע. אותי הוא תפס. באופן אישי "השבט" הוא הרבה דברים שאני מחפש בקולנוע: הוא מאתגר, מטלטל, פוצע, חושף לצופה עולם חדש לגמרי, הוא רחוק מלהאכיל בכפית והרבה מההתפתחות העלילתית נתונה לפרשנותו האישית של הצופה, הוא עשוי בקפידה טכנית ועמוס בשוטים ארוכים שיותר משהם גורמים לך לתהות האם הסרט באמת צריך את זה הם משאירים אותך פעור פה ומשתומם "איך לעזאזל הם צילמו את זה?", אבל יותר מהכל זה הסוף שלו. סוף שהולך בצורה עיוורת ומרשימה עם הקו של הסרט. סוף שלא נותן לך לשכוח את הסרט מספר ימים אחרי הצפייה.
עוד סרט ראוי: "העולם והילד" שאידן הזכיר בכתבת הלא מופצים.
הסרט המשעמם של השנה: "שנת חורף"
אירוני?
מעולם לא למדתי קולנוע והידע של בתולדות הקולנוע או ביוצרים משפיעים מהעבר רחוק מלהרשים, כך שאת "שנת חורף" חוויתי ברמת הפשט מבלי יכולת להתייחס לסרט או ליוצרים שהוא מושפע מהם או מתכתב עמם. ובאופן הזה זה סרט משעמם לתפארת (הוא באמת יפה). שלוש שעות של קצת נופים, והרבה הרבה מלל וניסיונות לנתח למוות מעשים ואנשים שאנחנו חווים לרוב באופן אוף-סקריני.
סרט הפיל-גוד של השנה: "גאווה"
הסרט שהכי הייתי מדרג ואולי אפילו שם בחמישייה אם לא הייתי מגיע אליו סחוט לגמרי ומנקר במהלך 90% ממנו: "חולית של חדורובסקי"
הוא לא עשה רושם גדול מדי מבחינת העטיפה הקולנועית שלו אבל בבסיסו עומדת דמות מאוד קולנועית וגם נרשמו לא מעט צחוקים רמים שהטרידו מפעם לפעם את שנתי.
האירוע הקולנועי של השנה שאיכשהו מצא את עצמו מחוץ לחמישייה שלי: "נימפומנית"
אם הייתה הפרדה בין שני חלקי הסרט, "נימפומנית: חלק 2" היה לגמרי ברשימה שלי. אבל כחבילה אחת זה מרגיש קצת כמו מסטיק. החלק השני הוא הרבה דברים שאפשר לצפות להם מהילד הרע של הקולנוע העולמי אבל קשה להתייחס בזלזול ולבטל סרט שבתוך שעתיים מעביר אותך כל כך הרבה רגשות כמו מין רכבת הרים קולנועית. מה חבל שלפני השעתיים האלה יש עוד שעתיים שמרגישות כמו הכנה לדבר האמיתי.
ה-אירוע של השנה שאיכשהו מצא את עצמו מחוץ לחמישייה שלי: "אפס ביחסי אנוש"
"אפס" הוא "אפס" והוא כל מה שמי שקצת מתעניין בקולנוע ישראלי וקצת אכפת לו חיכה לו במשך כל העשור האחרון והייתה לי אפילו מחשבה לשים אותו בפנים ולכלול באופן די תקדימי שני סרטים ישראליים בחמישייה. אבל מנגד יש את הבזבוז המשווע של יכולותיו של ירון שרף וזה די הכריע.
הופעות:
1. רומא, "יפה לנצח".
2. ביל מארי, "וינסנט "קדוש"" (הטעות במקור)
קצת לא הוגן לשים הופעה בסרט שלא דורש ממך מגוון רחב במיוחד של הבעות, אבל היי, מבחינתי מארי ב"וינסנט" הוא דוגמא מצוינת לאיך תצוגת משחק יכולה להחזיק ולשפר תסריט ממוחזר ולא הכי מבריק.
3. אלון אבוטבול, "מקום בגן עדן"
אם הוא לא היה שחקן מבוסס דיו בטח הייתי מחנטרש סופרלטיב בנוסח "מבסס את מעמדו כגדול השחקנים במזרח התיכון". אבל הוא מבוסס, והוא אלון אבוטבול ותמיד כיף לראות אותו. והוא מצליח לשאת על גבו תפקיד מאתגר במיוחד בהצלחה יתרה.
(רצף של סתם סרטים טובים עד מעולים שקצרה היריעה מלהרחיב עליהם):
"12 שנים של עבדות", "אנשים כתומים", "בין כוכבים", "הזאב מוול סטריט", "הנסיך הירוק", "העבר", "התחלה חדשה", "חיית הלילה", "טווח קצר 12", "יונה", "יש ילדים זיגזג", "לאנץ' בוקס", "לוויה בצהריים", "מלון גרנד בודפשט", "נברסקה", "סיפור משפחתי", "פוקס-קצ'ר", "פילומנה", "קרניים", "רחוב ג'אמפ 22", "שבויה", "שכנים".
החמישייה:
1. "גט"
זה סרט שבשבילו המציאו את המילה מדויק. הוא מחושב מדי מכדי להיות אמיתי ואמיתי מדי מכדי להיות מחושב. הוא טוב בכל קנה מידה.
2. "52 ימי שלישי"
סרט ההתבגרות של השנה שבאופן אירוני מילא את החלל ש"התבגרות" היה אמור למלא.
הרבה פחות יומרני אבל הרבה יותר נוגע, כן, ישיר, ורגיש ממנו.
3. "שומרי הגלקסיה"
4. "מר טרנר"
אני לא בטוח שאהבתי את הסרט אבל אני מעריך ברמות את לי על כך שהצליח לגרום לי עניין רב ומתמשך בדמות שלא הייתי רוצה להיות במחיצתה יותר משנייה.
5. "פרנק"
I Love You All .
וואו. סחטיין על ההשקעה.
(ל"ת)
תודה, אני מניח.
(ל"ת)
הלייק הוא על פרנק
(ל"ת)
הוא הרוויח את זה ביושר
מעבר לסופרלטיבים ולמעלות המובנים מאליהם "פרנק" תפס אותי גם בגלל נקודה מאוד מעניינת – הסיפור הכללי של הלהקה וכמה נקודות עלילתיות בסרט משיקים באופן חשוד לסיפורה של להקת הרוק המעניינת ביותר שפעלה פה בעשור הקודם, אלג'יר.
פישלייק, ולו בזכות הבחירה ב"שף" כסרט הנורא של השנה
(ל"ת)
הוא הרויח את זה ביושר
אה, לא, רגע, זה מנאום אחר.
מדוע הסרט "נעלמת" נעלם בבחירות?
(ל"ת)
לא הבנתי
נעלם באיזה מובן? הוא היה ועודו בטופס.
סליחה, חל בלבול קל