אל תתעסקו עם הזוהן

שם רשמי
אל תתעסקו עם הזוהן
שם לועזי
You Don't Mess With the Zohan

במקור: You Don't Mess With the Zohan
במאי: דניס דוגן
תסריט: אדם סנדלר, רוברט סמיגל, ג'אד אפטאו
שחקנים: אדם סנדלר, ג'ון טורטורו, עידו מוסרי, עמנואל צ'ירקי

זה אולי רק מקרה, אבל יש הרבה הגיון בכך ש'אל תתעסקו עם הזוהן' עלה למסכי ישראל באותו השבוע שבו 'המוסד הסגור' סיים את הקרנותיו הפעילות. 'זוהן' הוא בדיוק מה ש'המוסד הסגור' היה יכול להיות אילו היה לו תקציב אמיתי: סרט על רשויות החוק הישראליות והסוכנים המיוחדים שהן מפעילות במלחמה נגד אויבי המדינה, כל זאת תוך שמירה על קצב בדיחות של עוזי באוטומט ועל נאמנות מלאה לתכונה שאי אפשר לקרוא לה אלא "ישראליות". למעשה, 'זוהן' הוא סרט כל כך ישראלי, שהדבר היחיד בו שהוא לחלוטין לא ישראלי הוא המבטא של אדם סנדלר.

זוהן דביר הוא איש הקומנדו הטוב ביותר של צה"ל. הוא קופץ על בניינים ברגל אחת, מפרק ומרכיב כלי נשק בהינף יד ועוצר כדורי רובה עם האף. אבל לזוהן נמאס מחיים של הרג, ריגול, לכידת מבוקשים ולוף: הכל מתחיל כשמקפיצים אותו באמצע הרגילה, שאותה הוא מבלה בעירום על הטיילת בתל אביב, כדי ללכוד את אויבו הותיק, הארכי-מחבל "הפנטום". זוהן כבר תפס את הפנטום בעבר, אך זה שוחרר במסגרת עסקה בה ישראל קיבלה בחזרה שני חיילים, פלוס אופציה לחשיפת שמו של מרגל מכוחותינו שהצד השני חשף. לזוהן נשבר והוא מביים את מותו, מתחבא בתא מטען של ג'מבו ובורח לאמריקה.

באמריקה הרחובות מרוצפים בזהב, האנשים לבביים ונחמדים, וכל אחד יכול להגשים את חלומו – אפילו אם הוא ישראלי מהלבנט, חמוש בתסרוקת 'אוואלון' מהאייטיז, והוא חולם להתפרסם כמעצב שיער. באמריקה אפילו לא חושבים שאם הוא מעצב שיער, הוא בהכרח פייגלע. במהרה זוהן מתחבר לאנטי תזה שלו – חנון יהודי בעל שיער ליפה, וגם לאורי, ישראלי לשעבר שפתח חנות למוצרי אלקטרוניקה בה הוא מקפיד לתחמן את הלקוחות. כמו כן פוגש זוהן את הפלסטינאית, שהיא האישה היחידה ביבשת החמושה בגזרת חוף ים ישראלי, והמוני זקנות אמריקאיות שרק רוצות שמישהו יעשה להן טובה ופן.

זוהן, כצפוי מחייל הקומנדו הטוב ביותר שישראל הוציאה מאז עזית, שומר על פרופיל גבוה כמעט כמו התסרוקות שהוא מעצב. לרוע המזל, הדבר גורם לכך שנהג מונית פלסטיני מזהה אותו – ורוצה לסגור חשבון ישן. טיפין טיפין גואה היריבות הישראלית-פלשתינית אל הרחובות השקטים של ניו יורק, והיא נראית שם טיפשית אפילו יותר מבחיים.

ישראל שבנה אדם סנדלר בשביל הסרט שרויה עמוק בעידן הדיסקו וסוגדת לחומוס. לעזאזל, הם אפילו שותים תה עם כפית אחת חומוס (ואל תנסו לדמיין איך זוהן עושה פסים בשיער). ואם לנו יש קינלי וקריסטל – לזוהן יש מרקחת רדיואקטיבית בשם פיזי-בובאלאך. אבל מה, מדובר בסרט מאד ישראלי: העברית מטפטפת כמעט בכל שיחה, וחוץ ממילים בסיסיות כמו "אמא", "אבא" ו"זקפה" תמצאו שם גם זעקות "כפרה" ו"שרמוטה", והרבה "יא מניאק". גם הפסקול יישמע לכם מוכר: 'הדג נחש' ו'אינפקטד מאשרום' מקבלים מקום של כבוד, וזה עוד בלי שנכנסו לעניין המבטא. כי 'אל תתעסקו עם הזוהן' נותן כבוד למבטא הישראלי המזעזע באשר הוא (עידו מוסרי, בתפקיד אורי, מוביל בענק), ובמקביל יעשה נחת לכל יידישע מאמא שתזהה את ההיגוי היידישאי שתופס את שאר המשתתפים, גם הערבים שבהם, שמתלהבים מ"מוכנטאכן" כאילו כלום. רק המבטא של אדם סנדלר יוצא דופן, ולא תוחלו להתחמק מחך שהוא מחפיד להחניס ח' בחול מחום.

'אל תתעסקו עם הזוהן' הוא סרט מאד מצחיק באופן כללי, ועבור ישראלים שבתוך עמם הם יושבים – עוד יותר, ולו בגלל מחוות קטנות ורפרנסים שרק ישראלים יוכלו לזהות. אלא שבכל זאת מדובר בסרט של אדם סנדלר, שלרוב שניידר יש בו תפקיד משני מאד מרכזי, מה שהופך את 'אל תתעסקו עם הזוהן' לסרט מאד, מאד, מאד דבילי. אין מנוס אלא להודות: הבדיחות בסרט מטופשות, וההומור מדרדר לוולגריות מביכה – לדוגמה הנטיה המוגזמת של זוהן להתפשט, החבילה הבלתי אנושית שהוא סוחב איתו לכל מקום בתחתונים והתדירות המחרידה של השימוש בה. בעיני אדם סנדלר, חיכוך מתמשך של המפשעה בכתף הוא בדיחה מוצלחת. אבל מה, כשהבדיחות הן עלינו, ועל השכנים שלנו, ועל הסטיגמות שיש (גם) לנו על היורדים, ועל הצבא – אפילו הומור נמוך כמו מפלס הכנרת ביום רע מצליח לפגוע.

לא ניכנס כאן למסרים שמופיעים מדי פעם בסרט, בעיקר בשיחות בין הישראלים לפלשתינאים, כי הם בהחלט לא הנקודה החשובה בסרט. גם לא נתייחס לאיך שרואים אותנו משם, מרחוק, בעיניים של אדם סנדלר, והאם הסרט יעשה להסברה הישראלית שירות טוב או שירות דוב. מי שחושב ללכת לראות את הזוהן, צריך לדעת שמדובר בקומדיה הישראלית הטובה ביותר שנמצאת עכשיו על המסכים, ובוודאי הסרט הישראלי הטוב ביותר שהופק אי פעם בהוליווד. נמוך, לעיתים מביך, דבילי מאד, אבל פשוט מצחחחיק.