זוהי סדום

הסרט של "ארץ נהדרת" הוא הקומדיה הישראלית המצחיקה של השנה. זאת גם הקומדיה הישראלית היחידה של השנה. צירוף מקרים?

כמו כל דבר פופולרי מאוד, יש אנשים ששונאים את "ארץ נהדרת" באופן אוטומטי, וטוענים שכל עונה היא העונה הכי גרועה אוור. זה בדרך כלל לא נכון. ב"ארץ נהדרת" עובדים כמה מהכותבים הקומיים הכי טובים בארץ, ועונה אחרי עונה יש להם הברקות. יש להם גם קטעים חלשים ונטיה מעצבנת לדחוף לציבור קאצ'פרייזים לגרון, אבל היי, אף אחד לא מושלם.

אז עכשיו הם עשו סרט. "זוהי סדום" הוא סרט שיצרו הכותבים, הבמאים והשחקנים של "ארץ נהדרת", וזה אמנם הדבר הכי צפוי בעולם להגיד עליו, אבל הוא דומה יותר מכל דבר אחר למערכון של "ארץ נהדרת" באורך של שעה וחצי. על כל המשתמע מכך. מי שאוהב את "ארץ נהדרת" יאהב, מי ששונא אותה – ישנא, מי שצופה רק כדי להגיד שהיה גרוע – ישלם כמו בובלה על כרטיס ויגיד אחר כך שזה הסרט הכי גרוע שהוא ראה בחיים.

נתחיל מהחלק החשוב: הסרט מצחיק. לא כל בדיחה הצחיקה אותי, ובכל זאת יש יותר בדיחות מצחיקות ברבע השעה הראשונה מאשר בכל סרט ישראלי מלא מאז "המוסד הסגור". לא שזה אתגר גדול. יש בדיחות אנכרוניסטיות מחוכמות יותר או פחות (אייל קיציס מגלם את אלוהים בתור איש מכירות שמנסה לשכנע את אברהם לעשות מנוי אצלו, במקום אצל האלים המתחרים), משחקי מילים מפגרים-אך-משעשעים (לוט מוכר כרטיסים להגרלת הלוט), ואת כל צוות הקומיקאים של "נהדרת", אנשים שיודעים להצחיק. בטלויזיה, יודעים ב"ארץ נהדרת" לדחוף לתוך ההומור העממי שלהם גם סאטירה אמיתית ומסרים פוליטיים לא הכי עדינים, אבל כאן זה כמעט ולא קיים. אף אחד לא ייצא מהסרט עם חומר למחשבה.

לרוע המזל, הכותבים של "נהדרת" סחבו לסרט גם את כל ההרגלים המעצבנים שלהם, ובראשן הקאצ'פרייז הארור. מלך סדום (אלי פיניש) אומר פעם בשלוש דקות לכל הפחות "אני המאליכ של סדום!" ושובר כד. מה מצחיק בזה? שום דבר, חוץ מזה שהוא עושה את זה שוב ושוב, וב"ארץ נהדרת" משוכנעים שאם הם רק יחזרו על משפט מספיק פעמים, כולם יחשבו שהוא נורא מצחיק. ייתכן שהם צודקים. עלי זה לא עבד.

הבעיה הגדולה השניה היא שהם יודעים לכתוב מערכונים, אבל לא יודעים לכתוב סרט. רוב הדמויות ב"זוהי סדום" מורכבת משלושה דברים בדיוק: א. פאה נכרית, ב. קול מצחיק/מבטא, ג. קאצ'פרייז. זה מספיק בהחלט בשביל מערכון של חמש דקות, אבל ממש לא בשביל דמות בסרט קולנוע. אפילו אם זאת קומדיה. לא ציפיתי לדמויות עמוקות ורבות רבדים החושפות את נפשן שכבה אחר שכבה, אבל אני כן מצפה לאנשים שיהיה בהם משהו אנושי. טל פרידמן הוא קומיקאי אדיר, אבל הדמות של אשת לוט שהוא מגלם היא לא יותר מ"האישה הצועקת" שהוא עושה כל הזמן. היא צועקת והיא רעה, וזה הכל. אחרי הצפיה בסרט אני מכיר את אשת לוט פחות מכפי שאני מכיר את לובה הקופאית. דב נבון יוצא בזול, כיוון שדמות המסכן הקבועה שלו מתלבשת יפה על לוט הצדיק בסדום. אסי כהן הוא היחיד שמשחק כאילו הוא בסרט קולנוע: הוא היחיד שעושה דמות מגוחכת לחלוטין, אבל נראה כאילו הוא לוקח אותה ברצינות מלאה. הסצינות מלאות הרמיזות המיניות העבות שלו עם עלמה זק (שקיבלה מועמדות לפרס אופיר על התפקיד הזה) הן מהיותר מוצלחות בסרט.

משהו לא מסתדר בסרט גם מבחינת ערכי ההפקה. מצד אחד, זה סרט "תקופתי" עם השקעה רבה, במונחים ישראליים כמובן, בתפאורות ובפעלולים ממוחשבים (שנעשו באולפן אנימציה בולגרי, משום מה. חסרים אנימטורים כשרוניים בארץ?). מצד שני, הפאות נראות תמיד כמו פאות, וקירות ה"אבן" רועדים כשנשענים עליהם. יש חינניות בהפקות זולות – לוק של "השוודה", מה שנקרא – אבל זאת לא הפקה שמתגאה בהיותה זולה, זאת הפקה זולה שמתחפשת להפקה יקרה. מה שהכי שיגע אותי: שתי דמויות ראשיות למדי בסרט הן שני אופנוענים-מלאכים (יובל סמו ומאור כהן). שניהם חובשים כל הזמן את קסדות האופנוענים שלהם, עם מגן-משקף מורם. בהשתקפות שבו אפשר לראות בבירור את הבום, ומאחוריו את הבום-מן, ומאחוריו את הצלם, את האלה שמחזיקים את מחזיר האור הלבן הגדול או איך שקוראים לזה, ואני בטוח שאם עושים זום בהיי-דפינישן אפשר לראות גם את אדם סנדרסון משוחח עם נערת המים. ואני לא מדבר על פאשלה בסצינה מסוימת אחת: זה קורה בכל פעם שהם מופיעים על המסך. אף אחד לא צפה אף פעם בחומר הגלם אחרי הצילומים? אף אחד לא העלה את הרעיון שאולי לא כדאי ששני אלה יסתובבו עם מראות ענק על הראש כל הזמן?

משום מה, כל ביקורת שקראתי על הסרט מתעקשת להשוות את חבורת "ארץ נהדרת" למונטי פייתון, כאילו שיש הגיון כלשהו בהשוואה כזאת. נכון, גם הפייתונים התחילו בטלויזיה ועברו לקולנוע ועשו קומדיה יעני-היסטורית שמתרחשת בארץ ישראל בימי קדם. אבל "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון הוא בסך הכל אחד המועמדים הראשיים לתואר הקומדיה הכי טובה של כל הזמנים. אפילו ברגעים הכי טובים שלו, "זוהי סדום" לא מתקרב לקרסוליו של בריאן. אז מה? לא חכמה לצעוק בוז לכל שחקן כדורסל רק משום שהוא לא מייקל ג'ורדן. "זוהי סדום" רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא די מצחיק.