 |
||
| ג'ון שלזינגר ידוע בעיקר בזכות סרט אחד חשוב – 'קאובוי של חצות', זוכה האוסקר לשנת 1969. מאז מצבו הידרדר בהתמדה, ושלשום נותק הבמאי בן ה-77 ממכונת ההחיאה. |
26.07.2003
|
|
יומית
ג'ון שלזינגר ידוע בעיקר בזכות
סרט אחד חשוב – 'קאובוי של חצות',
זוכה האוסקר לשנת 1969. מאז מצבו
הידרדר בהתמדה, ושלשום נותק הבמאי
בן ה-77 ממכונת ההחיאה.
ג'ון שלזינגר ידוע בעיקר בזכותסרט אחד חשוב – 'קאובוי של חצות',
זוכה האוסקר לשנת 1969. מאז מצבו
הידרדר בהתמדה, ושלשום נותק הבמאי
בן ה-77 ממכונת ההחיאה.
הניסוח של היומית הזאת
איכשהו מעורר מחשבה אם הכוונה לבריאותו של הבמאי, או להישגיו הקולנועיים.
נו, טוב, מהיכרותי עם צוות האתר, שום דבר לא מקרי. או שהכל מקרי. או משהו.
עכשיו, איפה האוכל שלי?
יאללה
הגיע הזמן לראות את "דארלינג".
אבל כן, הניסוח של היומית נראה לי קצת מוזר, החלק של הסרט החשוב ושל המצב המתדרדר בהדרגה. כדי לפשט את העניינים אני אציג את התהייה שלי לגבי איך אמורים להבין את זה בפורמט של מבחן אמריקאי.
א) "קאובוי" הוא סרט חשוב בגלל שהוא זכה במלא אוסקרים, ולכן כל סרט שזוכה במלא אוסקרים הוא סרט חשוב.
ב) "קאובוי" הוא סרט חשוב כי הוא יצירת מופת, לכן כל סרט שהוא יצירת מופת הוא סרט חשוב, בלי שום קשר לאוסקרים.
ג) המצב של (סרטיו של) שלזינגר התדרדר הדרגתית אחרי "קאובוי" בגלל שכל הסרטים של שלזינגר אחרי "קאובוי" היו הרבה פחות טובים מ"קאובוי" ואלה שלפני "קאובוי" היו בערך באותה רמה כמו "קאובוי".
ד) כל התשובות נכונות.
לא הכל, רק כמעט
א' לא נכון. (כאילו שחסרים דוגמאות של סרטי אוסקר שהם לא רק לא חשובים אלא ממש דבילים).
ב' – בהחלט, יצירת מופת ובויכוח שכבר היה לי כאן (יכול להיות שאפילו איתך, לא זוכר). דיברתי על כך שמדובר ביצירה מלנכולית מושלמת. כשבעיני המשחק של דאסטין הופמן בסרט הוא תצוגת המשחק הטובה ביותר של כל הזמנים. מושלמת לחלוטין.
ג' – נכון, כי איש המרתון על אף הכל היה בסך הכל סרט מתח מהודק יחסית שההברקה הגדולה שלו היתה בהצגת לורנס אוליביה כרע
נכון, כי שני הסרטים הנוספים שראיתי (של שלזינגר)היו פסיפיק הייטס – שהוא מקסימום סביר. ועין תחת עין שהוא סרט כל כך צדקני ומטופש, שחבל בכלל להרחיב את הדיבור עליו.
אוקיי, אז ראיתי את ''דארלינג''
סרט פרימיטיבי, מיושבן, משעמם עם תסריט מחריד ואירוניה זולה נוזלת מכל החורים. רק המשחק של ג'ולי כריסטי ודירק בוגארד מפיג לפעמים את הסבל.
"הדבר הטוב הבא" היה הסרט אחרון של שלזינגר לפני שהוא חלה בליבו, נכון? לא שאני רוצה להיות ביצ'ית (סתאם.. אני רוצה) אבל ייתכן והתוצאות עשו רק רע לבריאות שלו (ושל הרבה אנשים) הייתכן?
ראיתי את קאובוי של חצות
לא התלהבתי ממנו במיוחד, אבל משפט אחד גדול יצא ממנו: I'm walking here
ג'ון שלזינגר הלך לעולמו, כנראה
אבל זה לא מובן מאליו מן ה"יומית". אני לא זוכר אם יש דפוס משותף ליומיות הנוגעות למותם של אנשי קולנוע, כך שאני לא יודע להגיד אם זו חורגת מהן. מכל מקום, הבה נאחל לשלזינגר דרך צלחה ומנוחה נכונה.
והתיחסות קצרה למעט שהכרתי מפועלו הקולנועי – את "קאובוי של חצות" ראיתי בהתלהבות עם יציאתו, ואפילו אני הייתי אז צעיר. בצפיה מאוחרת יותר אני לא בטוח בכלל שהיה ממה להתלהב, אולי צריך לתת עוד מבט. לעומת זאת, את "הרחק מהמון סואן", או איך שיש לתרגם זאת, ראיתי לראשונה לא מזמן באחד הערוצים ומצאתי שחזור יפה של תקופה ואפילו מעט מרוח הספר (היפה).
ג.
ג'ון שלזינגר הלך לעולמו, כנראה
ומה עם "איש המרתון"? אויש הזכרתי שואה בעקיפין, הפסדתי?
תסתכלו למעלה במסגרת החלון, כתוב ז"ל, לא צריך להגיד מת זה לא סרט.
גם זה שהוא נותק ממכונות ההחייאה
זה, נו, איך להגיד… טוב, כן, יכול להיות שהוא היה מנותק מהן גם אם היה מחלים. אבל האם אז היו טורחים לדווח על זה כאן, ועוד להקיף את התמונה שלו במסגרת שחורה?
ועוד משהו:
הניסוח המשונה במקצת מן הסתם נובע מקוצר היריעה במספר התווים האפשרי ב"יומית". אז אפשר היה לעשות את זה טלגרפי. נגיד, "ג'ון שלזינגר מת, alas. מכתב בדרך."
ולחתום ''פיליפ ק. דיק''?