חקירה מעבר לקווים

במקור: Rendition
במאי: גאווין הוד
תסריט: קלי סיין
שחקנים: ג'ייק ג'ילנהול, ריס ווית'רספון, עומאר מטוולי, מריל סטריפ, יגאל נאור

מעניין מה הייתי עושה לו הייתי נמצא במרתף חקירות טחוב כשלפני בנאדם עירום, כפות וכסוי-עיניים, שהוא אולי טרוריסט ואולי לא – והייתי צריך להחליט אם וכמה לענות אותו. האם הייתי תוקע לו את הראש בתוך דלי מים עד שלא יוכל לנשום? זו עלולה להיות הדרך היחידה למנוע פיגוע נוסף ומצד שני, אולי הוא באמת לא יודע כלום, כמו שהוא אומר.

כמובן, השאלה מה אני הייתי עושה חסרת חשיבות; מה שחשוב הוא מה שעושים אותם אנשים שבאמת נמצאים במרתפי החקירות. ואם הגעת לג'וב שבו מסמכותך להחליט אם להזרים כמה אלפי וולט לבשרו הרוטט של אדם אחר, כנראה יש לך אופי שיאפשר לך לעשות את זה בלי להתלבט. אבל יש יוצאים מהכלל ועליהם, כידוע, עושים סרטים.

ב'חקירה מעבר לקווים', היוצא מן הכלל הוא דאגלס פרימן (ג'ייק ג'ילנהול), סוכן CIA צעיר שנשלח בפעם הראשונה ללכלך ידיים "בשטח", כמו שקוראים לזה בארגוני ביון וריגול. פרימן מוצב במדינה הבדיונית 'צפון אפריקה' (שם מוצלח, כי ככה ישר מבינים שהיא בצפון אפריקה), ומוצא עצמו בעיר ערבית כלשהי, על רחובותיה הצרים והמאובקים, שווקיה ההומים, ופונדמנטליסטיה הזועמים, העסוקים בביצוע גל טרור. פרימן טרם מספיק להתאקלם (פרט להיכרות אינטימית עם אחת מעובדות המשרד) וכבר עוד מקומי פותח פיצוציה בכיכר. פרימן מוקפץ ממעמדו הזוטר, ומוצא עצמו אחראי על הטיפול בחקירת הפיגוע הקטלני.

בו זמנית, צעיר בשם אנוואר אל-איברהימי עולה על טיסה, בדרכו חזרה לביתו בארה"ב. חדי האבחנה ביניכם אולי חשו בצליל ערבי חבוי בשמו, וגם שירותי הביטחון האמריקניים פקוחי העין מבחינים בכך. העובדה שאל-איברהימי הוא מהנדס כימי מצרי מצטרפת לכמה ראיות נסיבתיות (טוב, אחת) למעורבותו בפעולות הטרור האחרונות. לא עוזר לו שהוא גר ולמד מגיל 14 באמריקה, ויש לו אישה אמריקנית פלוס ילד. ברגע שהבחור נוחת הוא נחטף על ידי נערי ה-CIA, וללא שופט, עורך דין או אפילו מברשת שיניים, מוטס במהירות אל צפון אפריקה, להיחקר בצורה שארה"ב הנאורה איננה יכולה לסבול על אדמתה. את העינויים מנהל עבאסי פאוואל (יגאל נאור), ראש שירותי הביטחון של צפון אפריקה, כשלידו עומד דאגלס פרימן, עם הוראות ברורות לעשות קולות של שטיח ולא להפריע. אלא שככל שמתקדמת החקירה, פרימן מתקשה להשלים עם העינויים שעובר אל-איברהימי, ותוהה האם האיש בעצם חף מפשע. גם למנהל החקירה פאוואל יש צרות משלו – בתו הצעירה פטימה בורחת מהבית כדי להסתובב עם הידיד שלה; ואם זה לא מספיק, בקצה השני של העולם הגברת אל-איברהימי, הידועה כריס וויתרספון, מגיעה לוושינגטון כדי לחקור את היעלמותו של בעלה, כולה נחושה וזקורת סנטר.

כמו שבטח שמתם לב, 'חקירה מעבר לקווים' עוקב במקביל אחרי שבע-שמונה דמויות חשובות בשלוש וחצי עלילות מצטלבות. אם הסגנון הזה, שנעשה פופולארי בשנים האחרונות, כבר התיש אתכם, אני מציע לכם לוותר על הסרט מראש. אבל אם לא, 'חקירה מעבר לקווים' עושה את זה ממש בסדר. עומס הפרטים קצת מעייף, אבל עדיין מאפשר הבנה של האירועים, והגיוון מעניין. משחקי הכוח בנשפים בוושינגטון מספקים לסרט ממד פוליטי, הכניסה לבתיהם וחייהם של תושבי מדינת צפון אפריקה – במיוחד הצעירים – נותנת לסרט מורכבות, וסצינות החקירה בעינויים שעובר אל-איברהימי עשויות באיפוק המתאים כדי להיראות אמינות ומזעזעות. חלק מהתפתחויות העלילה של 'חקירה מעבר לקווים' צפויות מראש; חלק הפתיעו אותי לגמרי.

את ג'ייק ג'ילנהול אהבתי ב'דוני דארקו', אבל ברבים מסרטיו המאוחרים יותר הוא היה תקוע עם פרצוף מסכן, כאילו גררו אותו לתפקיד בכוח. גם ב'חקירה מעבר לקווים' הוא נראה כאילו מענים מישהו מול העיניים שלו, אבל מכיוון שזה בדיוק מה שקורה, יוצא שהמשחק שלו הולם ביותר; מריל סטריפ מרשימה בתפקיד הבכירה האמריקנית שלא מהססת ללחום בטרור בעזרת טרור נגדי, ולמרות שלא הייתי נותן לריס וויתרספון אוסקר, היא בהחלט יודעת לצעוק על אנשים עד שהגידים בצוואר שלה בולטים, כמו כל אישה שבעלה נעלם בלי להשאיר סימן ואף אחד לא מוכן להגיד לה למה. ההפתעה הגדולה מכולם היא יגאל נאור: לשם שינוי, זו לא רק יחצ"נות מוצלחת – לשחקן הישראלי יש תפקיד מרכזי בסרט. הוא גם משחק כמו שצריך. יגאל נאור הופך את פאוואלי לבן אדם אמיתי, שמשלב משפחתיות חמימה, נוכחות חזקה, ואמונה שמה שהוא עושה לאנשים הוא רע הכרחי, ולכן בעצם טוב הכרחי.

'חקירה מעבר לקווים' אינו סרט נטול מגרעות. כמה מהפרטים בו לא מוסברים עד הסוף, ויש מספר אירועים שנשארים קצת קשים לסיספונד. פה ושם הסרט נהיה מלודרמטי, בעיקר בסצינות שעוקבות אחרי מאבקה הנואש של ריס וויתרספון לגלות כיצד נעלם בעלה. מה יש, אף אחד כבר לא יכול להיעלם בלי ילד קטן שמתגעגע אליו ואישה יפה בהריון? איפה כל הרווקים המוסלמים המרירים, המכוערים והמזדקנים שנעצרים ואף אחד לא דואג להם?
ברגעים מסוימים 'חקירה מעבר לקווים' גם גולש לנאומים צפויים, למשל כשפרימן שואל "מכל הפעמים שעינינו אנשים, כמה פעמים השגנו מידע מודיעיני מועיל?". הפגמים האלה, הדחיסות העלילתית וגם ריבוי הדמויות, מונעים מ'חקירה מעבר לקווים' לעלות עוד מדרגה ולהיות מותחן גדול באמת.

לדעתי, שווה לכם לראות את הסרט, במיוחד אם אתם חובבי סרטים על מצבים פוליטיים-חברתיים-ביטחוניים מורכבים במזרח התיכון. אמנם לפעמים הסרט עובר את הקו בין מותחן ריאליסטי להוליוודיות בומבסטית, אבל רוב הזמן הוא נשאר בצד הנכון והמעניין שלו.