Knocked Up

בעברית: הדייט שתקע אותי
תסריט ובימוי: ג'אד אפטאו
שחקנים: סת' רוגן, קתרין הייגל, לזלי מאן, פול ראד

הרבה דברים מטרידים יש בשם העברי הזוועתי 'הדייט שתקע אותי', אבל דבר אחד מטריד אותי במיוחד: זה נשמע כמו 'אסקימו לימון: הדור הבא' והוא לא. 'Knocked Up' הוא אמנם קומדיה, אבל קומדיה למבוגרים. ובכך אני מתכוון שהסרט מדבר על אנשים מבוגרים שנאלצים להתמודד עם בעיות של אנשים מבוגרים. הריון לא מתוכנן, למשל, הוא בעיה אחת, אבל זאת לא בעיה שמוגבלת בגיל. נישואין חונקים מדי היא בעיה אחרת. או הצורך להיות יפה וחתיכה מספיק כדי שיכניסו אותך למועדון בלי תור, כאישוש לכך שאת עדיין לא זקנה.

לגבי בן (סת' רוגן), להיות מבוגר זה דבר שהוא היה מעדיף לדחות. הוא שמנמן, לא יפה, ובגיל עשרים ומשהו, הוא תקוע עם החברים שלו במה שאפשר להגדיר "כמו בטיול של אחרי הצבא, רק בלי הודו". החבר'ה עדיין מאוד נהנים מזה שההורים כבר לא יכולים להגיד להם מתי לכבות את האור, ומעברים את זמנם בקטעים וסחתיין, שלא להזכים שופים ובופים. אבל הם לא סתם מתבטלים כל היום: הם עובדים (לפעמים) על אתר אינטרנט שיהווה מדריך לסצינות עירום של כוכבים. איך אף אחד לא חשב על זה קודם? זה עוד יהפוך אותם לעשירים! ואם לא, אז לפחות הם ישבו סרוחים בסלון ויראו הרבה סרטים עם סצינות עירום.

אליסון (קתרין הייגל), גם היא בת עשרים ומשהו, אבל לה אין הרבה זמן לבילויים: יש לה קריירה, ולא סתם קריירה, אלא קריירה בשואו-ביז. היא יודעת לאן היא רוצה להגיע, והעתיד שלה נראה מבטיח. והיא נראית בערך פי 7,000 יותר טוב מסת' רוגן.

שני האנשים האלה נפגשים לילה אחד באיזה פאב. יש ביניהם הרבה כימיה, בעיקר אלכוהול, ועד סופו של הלילה גם ביולוגיה, בעיקר מערכת הרבייה של האדם. כשהבוקר עולה, קתרין מגלה במיטה שלה משהו חסר צורה, שעיר ומגעיל. שיחה נטולת אלכוהול אחת איתו מבהירה לה שהוא אולי אדם נחמד, בדרכו הילדותית, הגסה והבטלנית, אבל בינו ובינה אין שום דבר משותף. היא חותכת את היחסים ביניהם ב"אל תתקשר אלי, אני אתקשר אליך" נחרץ. רק כמה שבועות לאחר מכן היא מגלה שאחרי הכל, בכל זאת עומד להיות להם משהו במשותף: ילד.

הדבר ה-34 שאליסון עושה – אחרי 33 בדיקות הריון ביתיות – הוא לאתר את האב ולבשר לו על התרחבות משפחתו. האב, בן (רוח הקודש, למרבה הצער, לא מעורבת בעניין) מגיב באופן רגוע יחסית. כלומר, בהתחשב במצב, גם לברוח למקסיקו ולהעביר שם את יתר חייו תחת זהות בדויה של מתקן צמיגים בשם חורחה היה יכול להיחשב להתנהגות נורמלית, אז באופן יחסי, בן מקבל את הבשורות די בקלות. ובערך בו ברגע, שניהם מחליטים לגדל את התינוק יחד. כמובן, הם צריכים לעבור את כל התהליכים הקשורים להיריון, וחייבים להגיד, כל סרט שמתאר את הזוועות שנשים עוברות בקליניקות למיניהן באופן רבע-רציני אפילו, הופך אוטומטית לסרט אימה. לא שעד היום היתה לי כוונה ללדת ילדים, אבל יש בסרט כמה סצינות שיכולות לגרום גם לחילוני גמור כמוני לברך בדבקות "שלא עשני אישה".

עד כאן הכל נשמע סטנדרטי. אבל 'Knocked Up' הוא לא קומדיה סטנדרטית. קשה לשים את האצבע על ההבדל, אז נתחיל מהתשובה הפשוטה ביותר, והקלישאתית: יש בו אחלה דמויות. בקומדיות רבות אחרות יש הרגשה שלדמויות אין קיום מעבר לשורות המצחיקות שניתנו להן. כאן, כל אחת מהדמויות היא בדיוק כמו מישהו שהכרתם פעם, מישהו שהייתם, או מישהו שאתם. אני לא מכיר את סת' רוגן, קתרין הייגל, לזלי מאן והאחרים (כלומר, באמת, אני לא מכיר אותם) אבל אני בטוח שהדמות של כל אחת מהן בסרט מכילה הרבה מהשחקן שמגלם אותה. בן, למשל, הוא אמנם בטלן-סטלן, אבל זה לא אומר שבכך מתחיל ונגמר האופי שלו. הוא אדם טוב, ובקלות היה יכול להיות מישהו, אם רק היה מתעצל פחות – ורואים את זה עליו. אחרי ההלם הראשוני, הוא מתגייס בכל המרץ למשימת הילד, גם אם אין לו שמץ של מושג מה זה אומר, ואופציית מתקן הצמיגים חורחה נראית קורצת יותר ויותר. מבחינתו, לשחק עם ילדים זה לשחק איתם ב"לך להביא", כמו עם כלבים.

יש בסרט בדיחות טקסטואליות טובות ומצבים מוגדרים היטב (חייבים לומר, יש מעט דברים מבעיתים יותר מגינקולוג עם חוש הומור), אבל כשהדמויות מוכרות ומעוצבות כל כך טוב, לא צריך לכתוב להן שורות-מחץ כדי להצחיק: ההומור נוצר מעצם ההתחככות שלהן זו בזו, כמו מה שקורה כשבסעודת פסח מושיבים את הדודה הפולניה ליד האח הקטן שבדיוק חזר מבומבמלה. ופה, גם לדמויות שבקושי מופיעות, יש אופי שאפשר להבין מיד. כשהחבר'ה של בן מחליפים ביניהם ירידות, גם אם הן לא שיא השנינות, זה מצחיק; כשבן ואליסון מנסים למצוא תנוחה נוחה לסקס הריוני שלא תעורר אצל אף אחד משניהם תסביכים או תגרום טראומה לתינוק, זה מאוד מצחיק; וכשהמפיקה של אליסון מאחלת לה הצלחה בתפקיד החדש, ומביעה היטב בכל משפט את התיעוב שהיא חשה לאליסון, זה ממש, ממש מצחיק.

עוד עניין לא שגרתי בסרט הוא האורך. הסרט נמשך שעתיים ומשהו, ובקנה המידה של קומדיות, זהו אפוס. האמת היא שאפשר היה למצוא מה לקצץ: דבי, אחותה החונקת של אליסון ובעלה הנחנק, מייצגים את כל מה שיכול להשתבש ומן הסתם גם ישתבש במערכת יחסים, אבל הם לא מעניינים כמו בן ואליסון, ואת עלילת המשנה הארוכה שלהם אפשר היה לקצר.

הבעיה היחידה עם הסרט היא שבתור קומדיה יוצאת דופן, הוא לא יוצא דופן מספיק. בימינו זה כבר לא לגמרי מובן מאליו שכל מקרה של ביצית מופרית יסתיים בזוג מאושר וילד. אבל אליסון לא רואה אפשרות אחרת: הנחישות שהיא מפגינה ללדת את התינוק ולגדל אותו עם אביו הביולוגי, בלי לשקול אופציות אחרות, קצת מוזרה. כנראה שהתעמקות רבה מדי באפשרויות אחרות היתה לוקחת את הסרט רחוק מדי מערכי המשפחה המסורתיים, להם מטיפה כל קומדיה רומנטית.

ברומקומיה, הפלנטה שעליה מתרחשות רוב הקומדיות הרומנטיות, כולנו יודעים בדיוק מה יהיה סופו של כל סיפור: הגיבור והגיבורה יצעדו יחד לעבר השקיעה, מאוהבים ומאושרים. אצלנו בכדור הארץ, כידוע, זה לא תמיד ככה. 'Knocked Up' הוא סרט שאמור להתרחש בכוכב הלכת שלנו ובאמת נראה ככה, לפחות רוב הזמן. כדור הארץ הוא מקום יותר מסובך מרומקומיה, והרבה פחות שמח, אבל למרבה ההפתעה מתברר שהבדיחות בו מצחיקות יותר.