האויב שבפנים

במקור: Resident Evil
תסריט ובימוי: פול אנדרסון
שחקנים: מילה ג'ובוביץ',
מישל רודריגז, אריק מביוס,

ג'יימס פורפוי

בכל סרט עליו אני כותב ביקורת, אני מכריח את עצמי למצוא לפחות נקודת אור אחת. גם אם מדובר בסרט הכי מחורבן עלי אדמות – מילה אחת טובה על הסרט או לפחות על הצפייה בו, חייבים להגיד. אז הנה, אני אתחיל את הביקורת על 'Resident Evil' מהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליו: בזמן שלקחתי אותו מספריית הוידאו, הוא עוד לא הגיע לארץ בהפצה מקומית, וכך נחסכה ממני ההברקה התורנית של המפיצים בבואם לתרגם את שמו לעברית. תאמינו לי, זה פלוס משמעותי. התסריטים שרצו לי בראש לגבי שמות עבריים אפשריים לסרט הזה מפחידים יותר מכל דבר אחר שנתקלתי בו במהלך חיי. עד כאן על מה שטוב בסרט הזה. ומה רע בו?

פחות או יותר כל השאר.

בתחילת הסרט מוצגת לנו מעבדה השייכת לתאגיד "מטריה". התאגיד הזה, בעתיד הלא רחוק, מייצר הכול – החל ממוצרים ביתיים בסיסיים וכלה בכלי נשק. אה, כן – הוא מייצר גם זומבים. אבל בטעות: במעבדה הנ"ל השתחרר חומר כימי קטלני כלשהו, ומערכת האמורה לטהר את הבניין עושה את הדבר ההגיוני – והורגת את כל יושביו. מכאן אנו עוברים לדירה בה מתגוררת מילה ג'ובוביץ'. לדמות שהיא מגלמת, אליבא דימד"ב, קוראים "אליס", אבל השם הזה לא נשמע אף פעם במהלך הסרט עצמו. לכן, ברשותכם, אני אמשיך להתייחס אליה בתור מילה ג'ובוביץ' עד סוף הביקורת. ג'ובוביץ' מתעוררת בדירה שלה, בלי שום זיכרון של מי היא ומאיפה היא באה. כמה דקות אחרי שהסרט נותן לנו להתרשם ממצבה וממה שהיא (לא) לובשת, פורצת לתוך הדירה שלה יחידת קומנדו המועסקת על ידי התאגיד, ומבשרת לה שהיא צריכה להשתתף איתם בפריצה לתוך אותה מעבדה. המעבדה הזאת, מסתבר,
נמצאת ממש מתחת לדירה שלה. ומכאן הסרט לוקח את הנתיב הצפוי – יחידת הקומנדו, ביחד עם ג'ובוביץ' (הלבושה בשמלה לאורך כל יתר הסרט, mind you), מסתובבת לה במעבדה התת-קרקעית תוך שזומבים אוכלים את אנשיה, בזה אחר זה.

הייתי רוצה להתמקד באותם זומבים. הם נראים רע. לא במובן של "איק, איזה זומבי מגעיל! אמל'ה!" אלא במובן של "אויש, איזה דבר דפוק. הם מצפים שנפחד מזה?". הבעיה היא שיוצרי הסרט כנראה לא עלו בעצמם על העניין, והחליטו להביא את היצירתיות שלהם בתחום הזומבים לשיאים חדשים של דביליות. מאז סצינת הג'נוסייד ב-"מתקפת המשובטים" לא צחקתי כל כך הרבה כמו שצחקתי כשראיתי את "כלבי הזומבי" שנוצרו במעבדה ההיא ("החברים של סקובי-דו!" העיר אח שלי. "זומבי-דו" תיקנתי אותו).

פרט לזומבים יש גם איזו עלילת משנה על הזהות האמיתית של ג'ובוביץ', שאמורה, בתיאוריה, לעניין מישהו. היא לא.

ג'ובוביץ' הוכיחה, בסרטים הקודמים בהשתתפותה, שהיא בהחלט מסוגלת להתרוצץ, להשמיע קולות משונים ולעשות פרצופים דביליים – הכול חוץ מלשחק. לא שבסרט הזה היא צריכה להיות ליידי מקבת' או משהו כזה, אבל הניסיונות שלה להפגין רגש בקטעים מסוימים שלו הם הדבר הכי מפחיד במהלך הצפייה בו. יותר מהזומבים. וגם הקטעים בהם היא הולכת מכות (להזכירכם: לבושה שמלה) עם הרעים בסרט לא מספקים את הסחורה. כמו כל קטעי האקשן האחרים בסרט, לצורך העניין.

וזה המקום לציין שהסרט הזה מבוסס על משחק וידאו. כן, עוד אחד. במשחק אף פעם לא שיחקתי, אבל במשך הצפייה לא יכולתי שלא לתהות – איך היוצרים שלו נתנו אור ירוק להפקה הזאת? פרסומת טובה הסרט לא עושה להם. כל הדברים שבמשחקי וידאו עובדים טוב – ריקון מחסנית שלמה על זומבי או להיחתך למיליון חתיכות על ידי קרני לייזר (רעיון ש"הושאל" מ'קיוב') לא עוברים בסרט בכלל. וחוץ מזה, היו צריכים להידלק אצלם מיליון נורות אזהרה כשהם שמעו על הבמאי שהוצמד לפרויקט – פול אנדרסון. לא, לא סופר המד"ב המנוח. לא, גם לא ההוא מ-'מגנוליה'. מי נשאר? נכון, ההוא מ-'סיוט בקצה האופק' ו-'חייל קטלני'. לבחור הזה, כך שמעתי, כבר משריינים מקום בגיהינום ליד ג'ואל שומכר. אין לו כישרון מינימלי לביים כלום, אפילו לא – ובמיוחד לא – אקשן. הוא לא יודע איך לעבור משוט אחד לשוט אחר, ולפחות שלוש פעמים, כשדמות הופיעה על המסך, שאלתי את עצמי "רגע, היא/הוא מתו כבר, לא?". וכדי לטחון לצופים סופית את המוח, הודבק לסרט רעש רקע מעצבן המתהדר, משום מה, בתואר "פסקול".

וכתמיד, בסרטים מהסוג הזה, יש קטע בו היוצרים פספסו ממש בגדול. ב-'טומב ריידר' ייחלתי לרגע בו הלארה קרופט המעצבנת הזאת תמות בייסורים קשים ואת מקומה יתפוס הרובוט המתוק ההוא מתחילת הסרט. בסרט בו עוסקת הכתבה ישנה 'המלכה האדומה' – הבינה המלאכותית שמנהלת את המעבדה, המעוצבת בדמותה של ילדה בת עשר. הבינה המלאכותית הזאת היא-היא הדבר הכי מוצלח בסרט כולו, וכשג'ובוביץ' וחבריה כיבו אותה, שנאתי אותם בשנאה השמורה, בדרך כלל, למבצעי פוגרומים.

על אף כל האמור, 'האויב שבפנים' הוא סרט חובה. סרט חובה למי שעדיין חושב שסרטים המבוססים על משחקי מחשב/וידאו הם רעיון טוב (ואם אחרי הצפייה בסרט הזה הוא עדיין חושב ככה – אללה ירחמו), והוא גם סרט חובה לכל מי שתוהה איך יראה הסרט 'הנוסע השמיני נגד הטורף' המתקרב אלינו, שמופקד עליו אותו הבמאי. כאשר אותו סרט יגיע אלינו, אפשר יהיה לומר בבטחה – הכתובת הייתה על הקיר, באותיות גדולות: RESIDENT EVIL.