אמריקן פאי: החתונה

מאת
חפטון קרודיצר
– פורסם ב 22 בספטמבר 2003Posted in: ביקורות

במקור: American Wedding
במאי: ג'סי דילן
תסריט: אדם הרץ
שחקנים: ג'ייסון ביגס, יוג'ין לוי,
אליסון האניגן, שון וויליאם סקוט,
ינואר ג'ונס, אדי קיי תומאס

מאירועי הפרקים הקודמים: 'אמריקן פאי' הראשון הציג לנו חבורת תיכוניסטים שרוצים מאוד למצוא אהבה (כלומר, להזדיין). ג'ים, הבחור היהודי הנחמד, שוכב עם מישל, ג'ינג'ית חנונית חמודה שמנגנת בחליל. לכם היא מוכרת יותר כאליסון האניגן (ווילו, כן). גם כשהחבר'ה מגיעים לקולג' (עברנו כבר ל'אמריקן פאי 2'), הם כמהים לאהבה, סקס, מה ההבדל. וג'ים? הוא כבר מבין שהוא ממש מאוהב במישל מה-בל. אז הם הופכים לזוג, למה לא.

מאירועי הפרק הזה (שמתרחש, כפי שאתם מתארים לעצמכם, כשכולם כבר אחרי הקולג'): ג'ים עושה את המעשה האול-אמריקאי, ומציע נישואין לאהובתו מימי התיכון. בדרך כלל בסצינות כאלה בסרטים רומנטיים, זה השלב בו הקהל עושה 'אווווווו' גדול, אבל לא פה. כי כשג'ים מתכוון לשאול אותה, "התינשאי לי, אהובתי?", הוא קצת מגמגם, והיא מניחה שהוא רוצה מציצה, כאן ועכשיו, למרות שהם יושבים במסעדה מפוארת. ותוך כדי שהיא, אהם, כן, מתחת לשולחן, אבא של ג'ים (יוג'ין לוי המעולה) מופיע כדי להגיד לו שהוא שכח את הטבעת בבית, ולהפיח בו קצת אומץ ("קום, בחור"). בלית ברירה, כמו שהוא, מציע ג'ימבו נישואין למישל לפני כולם במסעדה, והיא מסכימה. הוא מגיש לה את הטבעת ו… יושבי המסעדה פורצים בצהלות מסיבות אחרות לגמרי ("Jim, Your Penis!", זועק אביו).

כן, כן. מלכתחילה, המוטיב הבסיסי והמוכר ביותר בסרטי 'אמריקן פאי' הוא הומור פיפי-קקי-שפיך-ציצי-זין. צריך להיות קצת סדיסטים כדי ליהנות מהסרטים הללו, אין ספק, שכן הדמויות מובכות הלוך ושוב, ונוזלי הגוף השונים, שבמציאות אין להם שום שימוש מלבד להישטף אל הביוב (או למימי הים התיכון, אם אתם גרים בתל-אביב), מופיעים בהופעות אורח רבות. מראש צריך לומר – אם אתם לא מסוגלים ליהנות מהומור מחראות (וקשה להאשים אתכם), זה לא הסרט בשבילכם.

ובכל זאת, יש גם קצת עלילה, לא הרבה: ההורים של מישל מגיעים, וג'ים מנסה, באופן טבעי, להתחבב עליהם, אבל עושה את כל הטעויות האפשריות, בעזרתו המאוד לא אדיבה של ידידו סטיב 'הסטיפמייסטר' סטיפלר, הוולגרי והגס מבין בני החבורה (מעין גרסה רזה וספורטיבית של קארטמן מ'סאות'-פארק'). אחותה של מישל גם היא מופיעה, בלונדינית יפהפיה וצעירה, שכדברי מר קוסטנזה, גברים רבים היו מוכנים לוותר על אכילת בשר אדום תמורת לילה איתה. סטיפלר ופינץ', הכאילו-רוחני מבין החבורה, מאוד רוצים בה, ועד מהרה הם מתחלפים בתפקידים: סטיפלר לובש את תחפושת ה'נער אמריקאי ממשפחה טובה' שלו, כולל סוודרים חנוניים מזעזעים, ציטוטי שירה ומבט של פרה. כנקמה, פינץ' מתחפש ל… סטיפלר, כולל אמירת 'פאק' ו'פוסי' כל משפט שני, וחשיפת עכוזו מחלון מכונית נוסעת (מה שמכונה 'קרן שמש' במקומותינו).

רבים מאנשי החבורה הקבועה, שהופיעו בשני הסרטים הקודמים, לא הגיעו לסרט הנוכחי. כפיצוי, לחבורה המצומצמת מצטרף בר, הומו שרירי שהם פוגשים בחיפושיהם אחר השמלה המושלמת למישל. מלבד השתתפות בסצינות המצבים המביכים הרגילות, הוא גם תורם לסרט אמרות שפר רבות סטייל "רחוב סומסום למתקדמים" ("לא כל הומו שתפגוש, סטיב, רוצה לזיין אותך", למשל). לעומת זאת, מרגיז מאוד עד כמה קטן התפקיד של מישל בסרט. היא מתרגשת לקראת יום חתונתה, מכיוון שזהו יהיה סוף-סוף יום אחד שבו כולם יתרכזו בה. ובכן, אולי בחתונה כן, אבל לא בסרט הזה. אני מעריץ גדול של אליסון האניגן (היא ג'ינג'ית, כבר אמרתי?), ובסרט הזה היא די נעלמת, וחבל.

עכשיו, אני משער, צריך לבוא הקטע שבו אני משווה את סרטי 'אמריקן פאי' לסדרת 'אסקימו לימון', מסביר איך כל הסרטים הללו הם ממש פורנוגרפיה, מעודדים אלימות מינית בקרב בני הנעורים, ואחראים למצב הכלכלי הקשה באורונדו-בורונדי. אבל ממש לא בא לי. נהניתי מהסרט השלישי בדיוק כמו שנהניתי משני הראשונים. הוא כיפי, מצחיק, וחוץ משימוש מסיבי באידיוטומט, לא דורש הרבה מהצופים. נכון, אין כאן אינטליגנציה רבה, אבל מי צריך אינטליגנציה כשאפשר לראות את ג'ים וסטיפלר רוקדים סלואו צמוד.

אני מודה שגם לי לפעמים לא ברור איך אני יכול ליהנות גם מצפייה בסרט כמו 'אמריקן פאי – החתונה', וגם מסרט כמו 'השעות'. ונכון שמזה האחרון נשאר לי הרבה יותר אחרי שעלו הכותרות, ואילו הראשון ברובו התפוגג, מלבד אולי הידיעה שלגברים אסור לגלח שום חלק בגופם, לבד מהפנים והסנטר. אבל משניהם נהניתי בעת הצפייה. ניתן לספק הסברים פיזיולוגיים, שכמו החושים השונים שלנו, סרטים מסוגים שונים פועלים על אזורים שונים במוח. במקום זאת אני מעדיף לחשוב שההנאה מסרטים כמו 'אמריקן פאי' נובעת מרצון של אנשים לצחוק, כשחלק מזה כולל לראות אנשים שמסתבכים במצבים כל כך קומיים ולא מציאותיים (אבל אולי אני אומר את זה כיוון שמעולם לא יצא לי לחשוף את מבושי בפומבי).

תגיות: