אמת מטרידה

במקור: An Inconvenient Truth
במאי: דייויד גוגנהיים

סליחה? מה נראה לכם שאתם עושים? קוראים ביקורת על סרט מעל מסך מחשב? יש לכם מושג כמה חשמל אתם צורכים כרגע? כמה גזי-חממה נפלטים לאטמוספירה באשמתכם הישירה? אתם תורמים להתחממות הגלובאלית, כאילו לא מתרגשת עלינו פורענות אקלימית העלולה להביא כליה על כדור הארץ כבר ביום שאחרי מחר. אנא כבו את המחשב וסעו (באופניים!) לנטוע איזה עץ, ואחר כך לכו לעמוד בפינה ולחשוב על מה שעשיתם.

עדיין פה? אתם כנראה מטילים ספק בסמכות שלי בכל הנוגע לנושאים אקולוגיים. ובכן, הסירו דאגה מלבכם: אני ראיתי והפנמתי את 'אמת מטרידה', סרט תעודה בכיכובו של צעיר מבטיח בשם אל גור. תקציר הסרט: גור (לשעבר מועמד לנשיאות ארה"ב מטעם המפלגה הדמוקרטית, ופעיל מפורסם בענייני איכות הסביבה) נותן הרצאה ארוכה, מלווה במצגת מרשימה, שבה הוא מסביר מהי התחממות גלובאלית, למה זה רע, ממה זה נובע ואיך אפשר לעצור את זה. זהו זה, פחות או יותר.

עבור מי שלא יודע בדיוק במה מדובר: ההתחממות הגלובאלית היא עליית הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ באופן עקבי, במשך עשרות השנים האחרונות. ההסבר המקובל לתופעה נעוץ באורח החיים המודרני, עתיר התיעוש, הצריכה ובזבוז האנרגיה,שהביא איתו פליטה מוגברת של גזי חממה, בעיקר פחמן דו חמצני. אלה "כולאים" את קרינת השמש המחממת, בתוך האטמוספירה. כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, מערכת האקלים העולמית מתחילה להתנהג כמו רוחמה אברהם ביום רע: אי אפשר לדעת למה לצפות. שטפונות ובצורת מנהלים משחק דמקה קטלני על מפת העולם, וקרחונים נעלמים כמו הבטחות של פוליטיקאים אחרי הבחירות. וזו רק ההתחלה.

'אמת מטרידה' שוטח במיומנות את סיפורו של אפקט החממה והסכנות הנשקפות ממנו. מבעד לוילון העריכה, מתגלה אל גור כנואם בחסד. הוא מצליח להבהיר באופן נהיר וקולח מושגים מורכבים, לתאר במיומנות נושאים יבשים מבלי לשעמם את קהל מאזיניו, ולשכנע כי הנושא "השנוי במחלוקת" של פליטת גזי החממה, כלל אינו כזה בקרב הקהילייה המדעית. גור ניחן בחוש הומור, והוא אינו בוחל אף במעט הומור עצמי ("אני אל גור, לשעבר הנשיא הבא של ארצות הברית"). כדי להציל את הסרט מלהיות מצגת פאוורפוינט של שעה וחצי, הוספו קטעי קישור בין חלקי ההרצאה השונים. קודם כל, בהתאם לטרנד העכשווי של סרטי אנימציה ממוחשבת על חיות, זוכה הקהל לשזוף את עיניו בדוב קוטב וצפרדע מונפשים, המסייעים לגור להבהיר מספר נקודות. הללו נראים אמנם כמו תרגיל בשנה ב' של המחלקה לאנימציה ב'בצלאל', אולם ההופעה שלהם קצרה, וממילא, לא באנו כדי לראות אנימציה משובחת; באנו כדי שאל גור יגרום לנו להרגיש רע עם עצמנו.

וכך, האמצעי העיקרי לעיבוי הסרט הוא קישור הסיפור האקלימי, הגלובאלי והגדול, לסיפור אישי, אנושי ופעוט, שניתן להזדהות איתו: מדי פעם מוסברים חלק מהאירועים הדרמטיים דרך עיניהם של אדם פשוט אחד, ומשפחתו. אבל רגע, האדם הפשוט נראה לי קצת מוכר. זה לא איך-קוראים-לו, שהפסיד לבוש, נו.. כן, זה אל גור! יוצרי הסרט בוחרים להעניק לצופים מבט פיוטי על חייו של האיש ופועלו. מצד אחד, זה מאפשר הזדהות עם הנושא ברמה האישית. ההיכרות האינטימית עם גור מאפשרת לנו להבין כיצד הוא נהפך ללוביסט פעיל במיוחד של נושא איכות הסביבה, ולראות איך הוא פועל כדי לקדם אותו. כך מודגשת גם הזווית האישית שלו בסיפור הרחב הנוגע לכולנו, ובאופן די אפקטיבי. אבל מצד שני, מדי פעם הסרט סוטה מהסיפור המרכזי לטובת התמקדות מיותרת בגור. אם מוסיפים לכך את ההשתלחות הישירה של הסרט בממשל האמריקני הנוכחי, נוצרת תחושה לא נוחה של תשדיר לקראת קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2008, המעכירה במשהו את הצפייה.

זה חבל, כי רוב הזמן, כשהסרט עוסק בהתחממות הגלובאלית הוא עושה זאת באופן די מוצלח. בניגוד לאמא שלי, למשל, הסרט אינו מסתפק בניצול וליבוי רגשות האשם בקרב הצופים. הוא גם מציע פתרונות, הן ברמה הגלובאלית והן ברמה היומיומית, שבה כל אחד יכול לפעול – החל באמנות בין-לאומיות לצמצום פליטת גזי חממה, וכלה בשימוש ביתי במכשירי חשמל פחות בזבזניים. אנו זוכים למספר לא מבוטל של עצות מעשיות.

בנקודה זו, כבוגר הסרט, אני מרשה לעצמי להוסיף להן אחת משלי. 'אמת מטרידה' אינו סרט מופת במונחים קולנועיים. אין כאן הרבה יותר מהרצאה מצולמת, גם אם מאוד מוצלחת, שהוסרטה מתוך מטרה להגיע לקהל רחב ככל האפשר. עם זאת, ועל אף חסרונותיו, מדובר בעיני בסרט חובה. אני באמת חושב שכל אחד צריך לראות אותו, אבל, וכאן מגיעה התובנה העמוקה שאליה הגעתי במהלך הצפיה, לראות אותו בקולנוע זה מסוכן. הדלק שנצרך בנסיעה, שינוע הבייביסיטר (אם יש), הפופקורן, הקולה, החשמל שצורכת הפעלת אולם הקולנוע – כל אלה מכבידים מאוד על אמא אדמה. ויש גם מחיר הכרטיס, שנראה לי קצת מוגזם בשביל הרצאה ומצגת פאוורפוינט, מרשימה ככל שתהיה. לפיכך, המלצתי האקולוגית היא – חכו ל-DVD או לטלוויזיה. ועכשיו, אם תסלחו לי, אני חייב לזוז. אני צריך ללכת לעטוף את דוד המים שלי בשמיכה מבודדת.