דו"ח קופות שבורות – 14.10.2001

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 16 באוקטובר 2001Posted in: חדשות

אני לא יודעת מה איתכם,
אבל כוכבנות תמיד נתפס
בעיני כעסק מרוחק. כל
הסטארים האלה, שמנפנפים
בידם למעריצים מתוך רכב
נוסע כאילו היו ג'ון קנדי לפחות,
ומשתכשכים מידי ערב בג'קוזי מלא שמפניה – לרגע לא חשבתי שהם *באמת* יבואו במגע עם ההמונים בצורה כלשהי (אולי בעצם, חוץ מג'ורג' קלוני, וחוץ ממריה קארי שעונה למעריצים ומעדכנת במו ידיה את אתר האינטרנט שלה).
בשביל מה יש להם כסף אם לא כדי לשכור ציי עוזרים שיקראו במקומם מכתבי הערצה מתקתקים ממוסגרים בלבבות ורודים, או אף יותר מזה – יענו עליהם בחביבות אין קץ ("קימי היקרה, תודה על מכתבך משובב הנפש. גם את חמודה מאוד. – אוהב, מרילין מנסון").
לכן היה לי מוזר לקרוא על מעטפות האנתראקס האלה שנשלחו לכל מיני בכירים בתעשיית הבידור ובהוליווד, כולל – כך השמועות – לג'ניפר לופז (אוי לא! עכשיו היא תהיה בכותרות במשך כמה זמן ותתעקש לשחק בעוד כמה סרטים!). כאילו רגע, מישהו באמת חשב שכל אותם "בכירים" פותחים במו ידיהם העדינות את המכתבים, רגע אחרי טיפול המניקור היומי?

מה שכן, אנשים בארץ כן טורחים לקחת את הנושא לתשומת ליבם, ונוקטים בשורה של צעדי מניעה. עובדה: אתמול כשפתחתי את תיבת הדואר היא הכילה – פרט למספר פלייארים אשר "דויטש ובניו: תיקוני חשמל ביתיים" השקיעו בהם אהבה – גם 3 מעטפות לבנות לא מסומנות, זהות אחת לרעותה באופן מחשיד. וואו. עיני ממש דומעות מהתרגשות. שכנים יקרים, לא ידעתי שאתם אוהבים אותי עד כדי כך.

בכל מקרה, עם צמיחתם של פרשנים חדשנים על ימין ועל שמאל (ומי שעומד מאחורי ומלפני וכו') הרשיתי לעצמי גם אני להצטרף למנתחי "המצב" ונותני העצות למיניהם. הנה שני הסנטים שלי: בתקופה הקרובה הישמרו מסדרני קולנוע. יש להם יותר מידי כוח. אם במקרה אתם רואים אבקה לבנה על ריפוד כיסא הקולנוע – זו *לא* אבקת סוכר שנשרה מסופגניה.

ומאבקה לבנה אחת, לאבקה לבנה אחרת: כמו בחיים, גם בזירת הדו"חקו היה השבוע מתח רב. למעשה, המקום הראשון עוד לא ממש הוכרע. כרגע ההערכות (13.54) נוטות לטובת 'Training Day' הזכור לנו מהשבוע שעבר (שוטרים במחלק הסמים של לוס אנג'לס, יו נואו), כשטיפהל'ה אחריו (13.46) נמצא 'Bandits'.

ולמה אף אחד עדיין לא יודע מי ניצח? פשוט כי ביום ראשון בערב, הרבה לפני תחילתה של הצגת החצות, מעבירים הקולנועים את הערכותיהם לגבי הכנסותיו של כל סרט. ההערכות האלה מדויקות למדי, אלא שכאשר מדובר בהפרשים קטנטנים כמו עכשיו, רצוי לחכות לתוצאות האמת של יום ב' בערב (בסביבות 4 בבוקר אצלנו). אני לא אתפלא אם יתברר שמישהו מההפקה רץ מהר מהר ורכש את כל הכרטיסים להצגת החצות של 'Bandits': הכל למען המקום הראשון.

'Bandits' (ברוס וויליס, בילי בוב ת'ורנטון, קייט בלאנשט) הוא על זוג גנבים המשתחררים מהכלא, ורוצים אמנם לנהל חיי חוק וסדר שקטים, אבל רק אחרי שיבטיחו לעצמם עתיד כלכלי טוב יותר. הם פוצחים בשרשרת גניבות, אלא שפתאום הם נתקלים באיזו בחורה שרואה בהם את החופש שלה ובלה בלה בלה. הביקורות היו מעורבות. כדי לקדם את הסרט עוד קצת (חוץ מקניית הכרטיסים המאסיבית להצגת חצות), ברוס וויליס הגיע לבכורה מלווה באקסתו דמי מור, לשמחתם של המעריצים והמעריצות (זה עוד משהו שאני לא מבינה: מעריצות אמורות לרצות שהוא יהיה פרוד, לא? מה כ"כ משמח בזה שהוא חוזר – גם אם רק למראית עין – לאשתו?).

הסרט השני שיצא השבוע – וקיבל ביקורות נוראיות – הוא 'קורקי רומנו': כריס קטן (כזה קטן!), פליט 'Saturday Night Live', הוא ווטרינר חביב הנאלץ לעזור לאביו המאפיונר. לשם כך הוא מתחזה לסוכן FBI, אך – כצפוי – מעורר מהומות.
למרות הזלזול המופגן של המבקרים בהומור שמציג הסרט, הוא בכל זאת הצליח לטפס אל המקום השלישי ברשימת שוברי הקופות לשבוע זה, כשאחריו מזדנבת 'סרנדיפיטי' (אוף אתכם. הסרט. לא המוזה).

'קוף הברזל', הוצאה מחודשת שהיא לא ממש הוצאה מחודשת (הסרט הישן, סרט קונג-פו משנת 93' של במאי האקשן של 'נמר דרקון', לא הוצג בקולנוע אלא יצא ישירות לווידיאו. עכשיו ניערו מעליו את האבק והוציאו אותו לקולנוע) כבר עורר תגובות הרבה פחות נלהבות (6 מיליון), אם כי טובות מספיק כדי להכניסו לעשירייה (מקום שישי).

האמת – לא ממש מעניין הדו"חקו הזה.
עזבו, במקום לסקור מה קרה בארה"ב, בואו נסקור לרגע מה קרה בעיתונות בארץ (הקהל: "אוווו. היא הולכת ללכלך על כולם"). באחד ממוספי סוף השבוע ניסה כתב כלשהו להתחכם ולנתח (כאילו, לא נמאס כבר?) את שוק הסרטים בארה"ב של אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. קודם כל הוא פתח במסקנה הנחרצת שהאמריקאים לא רוצים יותר לראות סרטי אקשן ואלימות, וזו הסיבה ש'לא רק בלונדינית' חזר לעשירייה הראשונה של שוברי הקופות השבועיים. זה קצת התמיה אותי. אחרי הכל, את הדו"חקו של השבוע שעבר אני כתבתי, ולמרות נבירתי הנמרצת בנבכי העשירייה, לא ניתן היה לחזות שם אפילו בשורש אחד (טבעי, אלא מה) לרפואה של אותה 'לא רק בלונדינית'. לא. בשבוע שעבר ריס ווית'רספון (ככה כותבים את זה?) צנחה לה מהכבש ה-16 ל-19 (ונבלמה בידיו החסונות של 'שרק' – כן, הוא עדיין חי – שסתם את המקום ה-20 תוך ענטוז אוזניים מרשים).

אחרי שאותו כתב כה הפליא לספר עד כמה האמריקאים הפכו עורם ונהיו עם שוחר שלווה, הוא מייד הסתייג בהודיעו שהאמריקאים רוצים לחזור לשגרה, מה שמסביר את הצלחתו של 'Training Day' וההתעקשות להשאיר במועדם המקורי מספר סרטי אקשן נוספים.

לא הייתי טורחת לאזכר את זה, אלמלא הייתי חושדת שאותו כתב למד בביה"ס לתקשורת של מר צל-אפור (כן, צל, עליתי עליך. מצידי אתה יכול להכחיש עד מחר. תיכף גם תגיד שאין לך אחות): קודם מחליטים מהי המסקנה הרצויה, ואז משנים את העובדות באותות ובמופתים כדי שיוכיחו את מסקנתכם (אני יודעת שקיומה של הוכחה הוא בונוס, אבל כתבי עיתונות, אתם יודעים, מחויבים להביא הוכחה כלשהי). QED.

בשבוע הבא, אם נחזור לרגע לעניינים שברומו של עולם, ייצאו החדש של דרו בארימור ('Riding in Cars with Boys'. אני באמת מקווה שהתרגום יקצר את השם הזה, או לפחות לא יילך על הקלישאה 'נוסעים במכונית הישנה'); אחד סרט ג'וני דפ ('From Hell'); ו'הטירה האחרונה', עם רוברט רדפורד וג'יימס גן-דולפינים.

אבל עזבו שטויות, באמת. יש דברים אחרים בחיים: אנתראקס למשל. הממשלה הודיעה שמלאי התרופות לאנתראקס בארץ מוגבל (זה מין סוג של מבצע? "100 החולים הראשונים יזכו בתרופה"!) – גשו עוד היום לבית הקולנוע הקרוב למקום מגוריכם, ודרשו מהסדרן שיפזר "את האבקה הלבנה" על המושב. ואם הוא ינסה להגיד שאין לו מושג על מה אתם מדברים, קרצו לו בעין שמאל ותגידו שלונג ג'ון שלחה אתכם.

הרשימה המלאה: הסכומים מייצגים הערכה על הכנסת הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים; הסכומים בסוגריים מייצגים את הכנסתו הכוללת של הסרט עד היום.

1. Training Day – 13.5 (43.6)
2. Bandits – 13.5 (13.5)
3. Corky Romano – 9.3 (9.3)
4. Serendipity – 9.0 (26.6)
5. Don't Say a Word – 6.8 (41.8)
6. Iron Monkey – 6.0 (6.0)
7. Zoolander – 5.1 (35.8)
8. Joy Ride – 4.9 (14.7)
9. Max Keeble's Big Move – 4.0 (10.9)
10. Hearts in Atlantis – 2.8 (20.7)
תגיות: