מה טוב יותר, או אולי עדיף לשאול – מה גרוע יותר: שבוע מלא בסרטים גרועים ובלתי ראויים לציון, שמרוויחים סכומים נמוכים ולא מעניינים? או שבוע מלא בסרטים טובים ומסקרנים, שמרוויחים סכומים נמוכים ולא מעניינים?
כמעט בכל שבוע נתון בשנה, הסרטים שבראש רשימת שוברי הקופות כוללים סרטי ילדים, אימה זולה או סתם פעלולים ופיצוצים. לא שזה בהכרח רע, אבל יש הבדל ברור בין סרטים פופולריים לסרטים "איכותיים". נדיר לגלות שבוע שבו כל שלושת הסרטים שבמקומות הראשונים הם כאלה שפונים לקהל מבוגר ואינטליגנטי, מגיעים מבמאים ידועי שם וזוכים לביקורות אוהדות. רק בעיה אחת – מבחינה קופתית, זה שבוע די חלש, ושלושת הסרטים האלה השיגו סכומים מדשדשים כאלה, חסרי ייחוד דוחקואי. אמנם לסרטים כאלה יש נטייה להישאר בסביבה די הרבה זמן, ולא להעלם מהאופק אחרי שבוע אחד ('השתולים' מדגים את זה כבר עכשיו), אבל עדיין, זעזועי קופות לא תמצאו פה.
המקום הראשון והדי מפתיע של השבוע שייך ל'יוקרה' ('The Prestige'), שביים כריסטופר נולאן, במהלך ההפסקה שלקח לעצמו בין באטמן אחד לשני. נולאן משסה כאן גיבור על אחד באחר: יו ג'קמן (וולברין, אלא מה) נגד כריסטיאן בייל (הבאטמן הנוכחי). שניהם מגלמים קוסמים יריבים בלונדון של סוף המאה ה-19, וזה רגע אחרי שנפרדנו מ-'The Illusionist', שעוסק גם הוא בקוסם ובאותה תקופה. נולאן, שכתב את הסיפור יחד עם אחיו ג'ונתן (מחבר הסיפור 'ממנטו'), מנסה לחזור כאן למה שהוא עשה טוב ב'ממנטו': לבלבל ולאתגר את הקהל. הסרט אמור להיות מלא בטוויסטים, כראוי לסרט על קוסמים. בסרט משתתפים גם סקרלט יוהנסן ומייקל קיין (שעם 'באטמן מתחיל' בשנה שעברה, ועכשיו 'הילדים של מחר' ו'יוקרה', אפשר להגיד שהוא עושה סוג של קאמבק).
הביקורות על 'יוקרה' היו מגוונות, מהמשתאה ועד למזלזל. הקטגורים טוענים, בין השאר, שמרוב טוויסטים לא נשאר סרט, ושהדמויות חלשות. האוהדים טוענים פחות או יותר בדיוק את ההיפך. בסך הכל, יש רוב למצדדים בסרט (ציון העגבניות שלו הוא 73%), אבל עושה רושם שההנאה ממנו לא מובטחת לכל אחד. 'יוקרה' הכניס השבוע 14.8 מיליון דולר – לא ממש הרבה, אבל יותר מהמצופה ממנו, וסכום מספק למדי ביחס לתקציב של הסרט (כ-40 מיליון דולר). וזה הספיק בשביל המקום הראשון.
בערך מיליון דולר מאחורי 'יוקרה' נמצא 'השתולים', ולא היה חסר הרבה כדי שהוא יכניס טוויסט בעלילה ויתפוס מחדש את המקום הראשון. סרט הסקורסזה-ניקולסון-דיקפריו-דיימון אמנם בילה רק שבוע אחד במקום הראשון, אבל במשך השבועיים שאחריו הוא עדיין נשאר במרחק נגיעה ממנו. גם השבוע הוא ירד ב-29% בלבד, ועבור סרט מתח/אקשן, זאת ירידה איטית במיוחד. בסך הכל הוא הכניס עד היום 77 מיליון דולר – הסרט המצליח ביותר בעשיריה המובילה. ב-IMDb, אחרי 21 אלף הצבעות, הוא זכה לציון של 8.6, ומדורג כרגע בין 50 הסרטים הטובים של כל הזמנים. הנקודה שאני מנסה להעביר כאן היא שזה סרט מאוד פופולרי.
אה, והנה קלינט. 'Flags of Our Fathers' שלו (האבות שלנו הם לא אותם אבות, ולכן שם הסרט שונה בעברית ל'גיבורי הדגל') נראה כמו סרט שהאוסקר מובטח לו מראש: איסטווד שוב משתף פעולה עם התסריטאי פול האגיס, זיווג שבפעם הקודמת הניב את 'מיליון דולר בייבי', כשהפעם זה בתוספת של אירוע היסטורי חשוב ופטריוטיות אמריקאית. הסרט עוסק בשישה חיילים אמריקאיים שלחמו בקרב איוו ג'ימה בין ארה"ב ליפן, לקראת סוף מלחמת העולם השניה. בזמן העבודה על הסרט, איסטווד החליט שלא יפה להציג רק צד אחד של הסיפור, והחליט לביים סרט שלם נוסף, שיספר את אותו הקרב – הפעם מזווית הראיה היפנית. הסרט השני, 'מכתבים מאיוו ג'ימה', ייצא לאקרנים בארה"ב ב-9 לפברואר 2007 – בדיוק בזמן כדי להזכיר למצביעי האקדמיה, רגע לפני שהם שולחים את פתקי ההצבעה, את הפרוייקט, ולהוות קידום מכירות ל'גיבורי הדגל' באוסקר.
ולמרות הכל, יש הרגשה שהעסק לא כל כך הולך. לא שהסרט רע, או משהו: כמו 'יוקרה', מרבית התגובות חיוביות ויש מספיק מבקרים שחושבים שאיסטווד סיפק עוד יצירת מופת בשרשרת. אבל מצד שני, לא קשה גם למצוא מאוכזבים, ובכלל, הילת האוסקר המיידי לא נמצאת כאן. זה רחוק מלהיות שירת הסופרלטיבים שבקעה מכל גרון עם צאת 'השתולים'. יש מבקרים שמתלוננים על כך שאפילו בסרט הראשון מתוך שניים, איסטווד ניסה לעשות כמה סוגים של סרטי מלחמה בבת אחת, ופונים אליו בבקשה – תחליט אם אתה מנופף בדגל הפסים והכוכבים ומצדיע, או שאתה מפריח יונים ושר "תנו צ'אנס לשלום", כי ביחד זה לא כל כך הולך. אבל הראיה הטובה ביותר לכך שדרכו של איסטווד לאוסקר לא תהיה קצרה ופשוטה היא העובדה ש'גיבורי הדגל' איכזב בקופות: רוב התחזיות מיקמו אותו במקום הראשון, אבל הוא הגיע רק לשלישי, עם 10 מיליון דולר. תקציב הסרט הוא 90 מיליון, ואפילו אם מביאים בחשבון ירידה איטית בהמשך, המצב בעייתי.
ואם נולאן, סקורסזה ואיסטווד לא מספיקים, השבוע קיבלנו גם קופולה. לא פרנסיס פורד אמנם, אבל סופיה. 'מארי אנטואנט' הגיע למקום השמיני, עם 5.3 מיליון דולר, אבל ביחס למספר התיאטראות המצומצם בהם הוא מוצג, זה דווקא בסדר גמור. כששומעים את השם מארי אנטואנט מצפים ל"תאכלו עוגות", גיליוטינות, דם ודרמה היסטרית כמו שצריך – ובמקום זה, הסרט נראה כמו קומדיית נעורים מתוקה שבמקרה מתרחשת בחצרו של לואי ה-16. במקרה הזה, מובן מאליו שלא כולם אוהבים את הגישה המשונה הזאת להיסטוריה, או את העובדה שפסקול הסרט כולל את הסטרוקס, ניו אורדר ואפקס טווין, שלא היו מאוד פופולריים בצרפת של המאה ה-18.
דילגתי על סרט חדש אחד, כי אין הרבה להגיד עליו; אז אחורה פנה. במקום החמישי נמצא 'פליקה', לפי הספר 'ידידתי פליקה' – סרט על ילדה וסוסה. הסוסה לא מדברת, והילדה היא לא דקוטה פנינג. הן מושלמות זה לזו! לפחות את סיכויי האוסקר של סרט אחד לא צריך לחשב.
הדו"חקו הזה ארוך, ובכל זאת צריך להזכיר גם עוד משהו שנמצא מתחת לעשיריה המובילה: במקום ה-12 נמצאת גרסת התלת ממד החדשה של 'הסיוט שלפני חג המולד'. הסרט הוקרן ב-168 בתי קולנוע שכבר התקינו מקרני תלת-מימד, והכניס 3.3 מיליון דולר – כלומר, ממוצע של 19 אלף לאולם. מסקנה: א. אנשים אוהבים את 'הסיוט שלפני חג המולד'; וב. אנשים יוצאים מהבית כדי לראות סרטים שכבר יש להם ב-DVD – אבל רק אם יש להם סיבה טובה מאוד, כמו תלת-מימד.
בשבוע הבא, כדי להשלים את הסריה, יצטרפו לאיסטווד, סקורסזה וקופולה גם פולנסקי, והאחים כהן, וטרנטינו והיצ'קוק. ופליני. ואורסון וולס. טוב, אז לא. אבל ייצא 'המסור 3', גם זה משהו.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
שמח בשביל סקורסזה
עוד מעט הוא יקבל אוסקר ושימון יהיה נשיא.
וכמובן שההצלחה של "הסיוט…" נובעת מהיותו מופתי לחלוטין גם בצפייה הטרליון ואולי גם אווירת ההלאווין (שבוע הבא, לא?) דרבנה צופים לאולמות. בכל מקרה האמריקאים מזכירים לנו מידי פעם שמסתובבים בינהם גם בעלי טעם טוב. שזה מעודד מאוד.
אוף, שוב הרסו לי את הספר.
"ידידתי פליקה" הוא אחד מהספרים האהובים עליי, ועכשיו אני מבינה שהקשר בין הספר לסרט רופף במקרה הטוב. קן הפך לקייט, והיא בת 16? מבחינתי הסוסה הייתה יכולה גם לדבר.
מש''א עד מאוד.
אכן זוועתי
ועוד יש להם חוצפה להגיד שהסרט מבוסס על הספר, שהדברים היחידים שמשותפים בין השניים זה השם של הסוסה והשם של האמא…
רד פיש, הבהלת אותי.
אני כבר כמעט ולא נכנסתי לימד"ב כדי לבדוק מה זה הסרט החדש של פולנסקי ואיך לא שמעתי עליו.
ענק
מעולה, במיוחד המשפט האחרון. לרגע אפילו התבלבלתי ורציתי לבדוק אם יש לאחים כהן סרט חדש, אבל אז ראיתי שגם להיצ'קוק יש חדש אז הבנתי…
והאוסקר לסרט הטוב ביותר הולך למרטי...
עד שאני לא אראה זאת במו עיני לא אוכל להגיד זאת.
אוח
אני היחיד שחושב ששילוב מוזיקה מודרנית בסרט שמדבר על כמה מאות קודמות, הוא רעיון מקורי?
לא ממש
במיוחד אם ראית "סיפורו של אביר", ואפילו "מולן רוז"'. בטח יש עוד כמה, "רומיאו ויוליה" עם ליאו למשל.
בכלופן הרעיון עדיין נשמע טוב, רק שמקורי הוא לא.
אני מפנה אותך
לתגובה שלי כאן:
http://www.notes.co.il/dvorit/24357.asp
הפרסטיג'
תגיד, מישהו יודע אם התפקיד של בואי שם מורגש מספיק כדי להיות פקטור משמעותי (גם אם לא מרכזי) בהחלטה האם ללכת לראות?
סקרלט ג'והנסון שרה טום ווייטס
http://www.pitchforkmedia.com/article/news/39206
אולי בתמורה טום ווייטס ישחק סקרלט ג'והנסון. בקרוב: אבודים בטוקיו – ביל מאריי וטום ווייטס קורעים את העיר. דווקא נשמע יותר טוב מהמקור.
סקרלט ג'והנסון שרה טום ווייטס
נשמע די מוזר (כמו כמעט כל דבר הקשור לטום ויטס) בסצנת הקריוקי ב"אבודים בטוקיו" סקרלט לא הראתה כישרון שירה גדול במיוחד. מצד שני, הדבר הכי טוב שהיא עשתה בתקופה האחרונה זה קליפ לשיר של בוב דילן אז אולי הקשר שלה עם מוזיקה דווקא עובד.
וטום וייטס וביל מארי קורעים את העיר זה רעיון כל כך טוב שחייבים למצוא דרך להפיק אותו.
סקרלט ג'והנסון שרה טום ווייטס
מי שרוצה דוגמה ליכולות השירה של הגברת:
http://hype.non-standard.net/track/186161
לא רע,
אבל גם לא מבריק במיוחד, חסר לי רגש בשירה שלה כאן, אבל זה בהחלט מראה על פונטציאל לכך שהדיסק לא היה מביך במיוחד. הבעיה(ואולי היתרון) שהוא המוזיקה של טום וייטס מאוד מגוונת ואפשר לשיר אותה במגוון דרגים, גם להרוס וגם לגלות איכיות חבויות.
עזבו אותכם שטויות
מה שחשוב שסוף סוף יש סיבה ללכת לקולנוע, המון סרטים טובים בקרוב מגיעים.. או שהם כבר פה?
בקשר לסאבטקסט,
אם ינסרו אותה ל-2, זה לא אומר שתהיה עוד סקרלט בעולם? גם ככה מתלוננים כאן שהיא נמצאת בכל מקום.
לי אין בעיה עם זה דרך אגב, אני מוכן לספק לה מקלט מדיני בדירה שלי…
בתנאי שתצליח להשתחל לתור.
Cradle of Fear: אחד מסרטי האימה הטובים שראיתי.
מסתבר שללהקת קריידל אוף פילת' (להקת הבלאק מטאל הטובה ביותר אי פעם אם תשאלו אותי) יש סרט בו מככבים חברי הלהקה ומביים אותו בחור שהתנסה בבימוי קליפים שלהם והופעות.
הלהקה עצמה היא להקה בריטית והסרט הוא סרט אימה בריטי עצמאי.
הסרט הוא מעין מחווה מודרנית לסיפורי המתח הקצרים של ה.פ. לאבקראפט (וזה ידוע שחברי הלהקה מאד אוהבים אותו ויש להם אלבום שלם שהקדישו למחוות לסיפורים שלו).
יש בו כמה סיפורים קצרים: חולה נפש שנחשב למכשף ששולט במוחות של אנשים הכלוא במוסד, בלש שרודף אחר רוצח בנו, בן אדם שמתמכר לסנאף ונעשה מעורב בתעשייה עצמה, נכה חסר רגל מחפש לרגל האבודה שלו תחליף ועוד שלל סיפורים קטנים שמקושרים זה לזה ע"י אדם חסר שם שמניע אותם. אותו אדם מגולם בידי דני פילת' (הזמר וכותב השירים של הלהקה) והקשר שלו לכל האירועים אינו ברור אבל הוא נמצא בכל מקום שבו קורה רוע. מעין תמצית הרשע שגורמת לכל גיבורי הסרט לעשות מעשים רעים וחולניים.
ואגב חולני, הסרט הזה לוקח את הוסטל והמסור יחדם בהליכה. מה ששמעתם. 'עריסה של פחד' הוא סרט האימה הכי חולני והכי אלים שיצא לי לראות. לתת דוגמא? יש בו סצינה בה חתול נשחט ואדם אוכל את איבריו הפנימיים. להמשיך? אני חושב שכבר הבהרתי את הקטע.
אך יחד עם כל זאת הסרט הוא טראשי בטירוף. העובדה שהחתול הנשחט עשוי מפלסטיק אפילו לא מנסה להיות מוסתרת מאיתנו והשפריצים של הדם נראים כמו סירופ פטל.
ובכלל, הסרט נראה כמו תכנית טלוויזיה בריטית מאשר סרט אמיתי. אבל הוא יצא ישר לדי וי די ונעשה בתקציב זעום מאד ככה שאפשר להבין למה.
דווקא יחסית לסרט שמצולם כל כך זול יש לו אפקטים ממוחשבים לא רעים בכלל.
פס הקול של הסרט גם עושה את העבודה: כאשר הוא לא מנגן שירים של קריידל אוף פילת' הוא משתמש במוזיקת רייב וטכנו ועד כמה שזה נשמע מוזר- זה מקנה רובד פסיכודלי ומטריד עוד יותר ממה שיש כבר לסרט להציע במילא.
בקיצור, אני נהניתי מהסרט. מדובר בסרט אימה בריטי שלא בוחל להשתמש בהומור שחור וקיצוני לגמרי בסצינות האלימות שלו. בנוסף סצינת המין המערבת את האדם חסר הרגל תגרום לקרוננברג לזעום על כך שהוא לא עשה את העסק כמו שצריך ב"קראש".
הסרט הוא מעין סלט. מצד אחד, יש בו כמה תחכומים עלילתיים ומצד שני הוא טראש נפלא שעשוי טוב, כל כך טוב.
אבל זה ללא ספק סרט נישה- אני מאמין שרק מי שממש אוהב את הלהקה או מי שחייב לראות כל דבר שקשור ללאבקראפט (גם אם בעקיפין) חייב לעצמו את הסרט. גם אם אתם פשוט רוצים לראות סרט אימה טראשי ומקורי- זה הסרט בשבילכם. או אם בא לכם להקיא.
אבל תזכרו שהוא קיצוני- גם בטראש שלו וגם באלימות ובאווירה בכלל.
ובנימה זאת, צפייה מהנה.
נשמע מעניין.
שאלת תם
למה, לעזאזל, נמחקה התגובה שלי?
התשובה מן הסתם נמצאת כאן.
http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#erasure
ובכל זאת
לא זכור לי שקיללתי, או משהו דומה. רק שגיחכתי קלות על משהו ושכתבי שקריידל אוף פיר הוא חתיכת חלטורה שלא מהעולם הזה. וזהו בערך. האמת שזה לא משנה. סתם תהיתי.
כך, על פי האתר In Contention, עשוי להראות הפוסטר לסרט החדש עם ג'ודי דנץ' וקייט בלנשט:
http://www.incontention.com/2006/10/notes_on_a_scandal_poster.html
השאלה היא האם רק לי זה נראה מוכר:
הגזמת.. באחד הם פונים שמאלה ובשני ימינה.
וההערה המתבקשת...
ועכשיו: מועדון קרב! (עם ארנבים)
http://www.starz.com/features/bunnyclub/fight_club/index.html
מוזר
אני לא זוכר את זה ברשימה שלהם.
ולכן המילה ''ועכשיו''.
התכוונתי,
שאני לא זוכר את זה ברשימה של הבאנ-או-ווישן הבאים שהם הולכים לעשות.
ועכשיו: מועדון קרב! (עם ארנבים)
בתזמון מופלא, שלשום ראיתי את מועדון קרב בשלמותו, לראשונה. וואו, באני פיט שווה אפילו עם פרווה לבנה!