לארוז שלוש שנים לתוך קופסה זה חתיכת פרויקט. ועוד מעט, אחרי שאסיים לכתוב את הדו"חקו הזה, אנתק את המחשב מהחשמל ואארוז גם אותו בקפידה. אבל עזבו, אני לא מתכוונת לספר לכם על ייסורי המעבר. זה מעייף כל כך, ואני רצוצה ממילא.
במשך שנים היה נדמה שהמושג "אימה" היה מקביל לחלוטין, בעיני האמריקאים לפחות, ל"גועל". לכן לא פלא שלפני שנתיים, 'הצלצול', שהביא עימו אימה כהלכתה, פתח את הקופות בצורה כה מעוררת רחמים (15 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון). מאז, כמובן, דברים השתנו. 'הצלצול' הלך והתחזק, הפך לסוג של קאלט (וסיים את מסעו בקופות עם מעל ל-100 מיליון דולר), והאמריקאים גילו את יפן.
פתאום, כל במאי שרוצה להרגיש חשוב, חובק איזה עיבוד מקומי לסרט אימה יפני. קחו לדוגמה את טקאשי שימיזו – בשנת 2000 הוא ביים שני סרטי וידאו בשם 'Ju-On'. לפני שנה הוא ביים שני סרטים נוספים באותה הסדרה, שיצאו כבר לקולנוע. גם זה לא הספיק לו, ועכשיו הוא יצר עיבוד נוסף לאותו הסרט -הפעם בהפקה אמריקאית – שהוא בעצם סוג של המשך לסדרת הסרטים המקורית.
'The Grudge' מכיר לנו את קארן (שרה מישל גלר, שעד כה, סרטים לא היו הצד החזק שלה), המגיעה לטוקיו במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים. בשלב כלשהו של העלילה, היא נקלעת לבית עליו הוטלה קללה: כל מי שנכנס לבית – נשמתו מושחתת, והוא נידון למות בהתקף זעם בלתי נשלט. כל מוות כזה הוא מידבק, ועובר הלאה, לאדם הבא שנכנס לבית.
בשלב זה מתגלעים חילוקי דעות בין המבקרים לקהל הצופים. הצופים נוהרים, המבקרים מתלהבים הרבה פחות. לטענתם, זו בסך הכל הצגה טיפה שונה לנושא הבית רדוף הרוחות – משהו שעובד טוב יותר כצ'יזבט מול המדורה, מאשר כסרט באורך מלא. עוד הם יצאו כנגד הפלאשבקים המבלבלים, שהסרט מלא בהם. מה שכן, גם הזעופים ביותר מביניהם מסכימים שרגעי אימה יש בשפע, עד כדי עור ברווז כמעט תמידי.
בקופות, כאמור, 'The Grudge' עושה חיים, ומפיץ את מגפת הזעם שלו לכל עבר. סוף השבוע הראשון שלו הביא לו רווח של 40 מיליון דולר. למי מכם שרגיל בהלכות דו"חקו ושוברי קופות, הנתון הזה לא נראה מעורר השתאות במיוחד. אחרי הכל, 40 מיליון זה בקושי מחיר פתיחה לסרט שרוצה להיות משהו, בטח ובטח כשמדובר בסרט אימה, בשבוע שלפני ההאלווין. אלא ש-'The Grudge' הופק בתקציב של 10 מיליון דולר, ואפילו שועלי קופות אופטימיים לא ציפו ממנו לעשות יותר מ-20 מיליון דולר. אותם אנליסטים טוענים עכשיו כי ל-'The Grudge' חסר את אלמנט ה"מפה לאוזן" שהפך את 'הצלצול' לכזו הצלחה, וחוזים לו – למרות הפתיחה המרשימה – נפילה מהירה וזועמת מהטבלה.
Well fast forward כמה מקומות למטה. חג המולד הגיע השנה מוקדם במיוחד: אמנם השיטה ההוליוודית המקובלת היא להוציא את סרטי-הכריסטמס חודש מראש, בתקווה שהם ישרדו בקולנוע עד חג המולד עצמו, אבל להוציא סרט כריסטמס באמצע אוקטובר?! זה קצת מוגזם. ובכל זאת, בן אפלק, ג'יימס גנדולפיני וכריסטינה אפלגייט מנסים השבוע להצחיק מישהו ב-'Surviving Christmas', בו אפלק מחליט, בהתקף נוסטלגיה, כי ברצונו לחגוג את חג המולד בבית ילדותו. רק מה, בית ילדותו לא נשאר שומם, ועתה מתגוררת בו משפחה. אפלק מציע להם תמריץ כספי, תמורת בילוי חג משותף. בחלק הקומי של הסרט, בן אפלק מנסה להיות בן סטילר ואדם סנדלר ביחד, והופך לאורח ניג'ס במיוחד, המריץ את המשפחה מקניון לקניון, לשופינג מטורף. המבקרים ההמומים סופקים כפיים בייאוש לנוכח תהומות ההשפלה אליהם מוכן לצלול האיש שלבש שווארמה, והקהל נעדר בהמוניו (4.5 מיליון דולר בלבד, והמקום השביעי).
אגב, אם להאמין לימד"ב, יש סיבה טובה מאד לכישלון – הביקורתי והקופתי – של הסרט: הצילומים החלו מבלי שהתסריט היה גמור, ולמעשה, מרבית הסרט הוא אלתור של השחקנים ושל הבמאי (שגם רבו אחד עם השני מה כן צריך להיות בסרט ומה לא).
'דרום אמריקה באופנוע' יצא השבוע מהטבלה, ואת תפקידו כסרט המצליח של השבוע בהפצה מוגבלת מחליפה הקומדיה 'I Heart Huckabees' של הבמאי דייויד או. ראסל ('שלושה מלכים'). הסרט יצא ב-800 קולנועים, והקופה הרושמת שלו מנתה שלושה מיליון דולר במהלך סוף השבוע האחרון. לא משהו להתגאות בו, אבל גם לא בן אפלק. אז מה זה כן? קומדיה קיומית. ומה זה קומדיה קיומית? אוה, פה אנחנו נכנסים לסלע המחלוקת בין המבקרים השונים לבין עצמם, ובין הצופים לבין עצמם. בואו נתחיל דווקא במיש-מש של העלילה.
הזוג ויויאן את ברנרד (לילי טומלין ודסטין הופמן) הם חוקרים קיומיים. הם עוזרים לאנשים ששוכרים את שירותיהם, להבין מה טורד את מנוחתם ולפתור את הבעיות הקיומיות שמפריעות להם. כך למשל, הם עוזרים לאלברט (ג'ייסון שוורצמן, הוא מקס פישר) להתעמת עם בראד (ג'וד לאו), שמאיים על קידומו בחברת 'האקביס'. בראד שוכר גם הוא את שירותיהם של הזוג, וחופר עמוק לתוך נפשו כדי לברר מה באמת הוא רוצה מדון (נעמי ווטס), דוגמנית הבית של האקביס, שהיא גם החברה שלו. באיזשהו שלב נכנס לסיפור גם מארק וולברג הכבאי.
כולם מסכימים שמדובר בקומדיה פסיכית. רק מה, יש כאלה שאוהבים אותה, ויש כאלה שלא. אם לנסות לנתח, אלו שמנסים לנתח את הסרט ולהבין על מה הוא לעזאזל (או אילו תובנות קיומיות כבר יש בו) – מרגישים שרימו אותם. אלו שמרשים לסרט המטורלל לסחוף אותם – יוצאים וחצי תאוותם בידם (גם הם לא מבינים על מה הסרט לעזאזל, אבל בסופו של דבר זה לא אכפת להם במיוחד).
ובשאר הטבלה: 'תפוס ת'כריש' פינה אמנם את המקום הראשון אחרי שלושה שבועות, אבל הוא עדיין, בלי שום תחרות, הסרט המצליח ביותר בטבלה, עם הכנסות כוללות של 137 מיליון דולר עד כה. ג'יי-לו יכולה לצחוק מלמעלה על האקס בן: 'הנרקוד?' בכיכובה שומר על יציבות תמוהה, ועולה מהמקום הרביעי בשבוע שעבר לשלישי – לעומת 'צוות אמריקה' (בעצם השם העברי הוא 'יחידה מובחרת', אבל זו לא סיבה להשתמש בו אם לא חייבים), שהידרדר באופן מצער למקום החמישי.
השבוע הבא עומד להיות תמציתי: שלושה סרטים, לשלושתם שמות בני הברה אחת. ב-'Ray', ג'יימי פוקס ('הנוסע') ינסה לשכנע אותנו שהוא ריי צ'ארלס. לעומתו, 'Saw', מותחן אימה, ינסה לקאמבק את קארי אלווס (הו, ווסטלי!) ולעמת אותו מול גופה ורוצח סדרתי. ובהפצה מוגבלת, ניקול קידמן יוצאת עם הדרמה 'Birth', בה ילד קטן טוען שהוא בעלה המת (תנוח דעתכם – הוא לא הגופה מ-'Saw').
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
קיומיות
כמו אקזיסטנציאליזם, ובמקרה הזה מדובר לא בקומדיה אלא בסרט אימה.
__________________________
משקעים משלוש שנים של לימודי ספרות ל 5 יחידות השתלטו זמנית על הפופקורן.
עמכם הסליחה.
גם אצלי יש את המשקעים האלו -
פתאום כל סיטואציה מתפרשת אצלי במח כאבסורדית ואני נתקלת במוטיבים קפקאים בתור לסופרמרקט. דאם יו ספרות מורחבת!
אני מקווה שזה יצא בסופו של דבר
האם ''הכעס'' יגיע גם לקולנוע
בארץ? הייתי רוצה עד מאוד לחלוק איתכם את סבלותי מהזוועה הזאת ואני תוהה אם תעלה פה ביקורת?
אתה יכול פשוט לכתוב אותה...
ולזכות בתהילת נצח בעין הדג, אם ליבם של המנהלים יהיה טוב עליהם והם יאהבו את הביקורת שלך.
בשמחה רבה
(אני יכולה לנסות בכל מקרה…)
לכן אני תוהה אם זה יגיע לארץ. אם לא, יקח עוד הרבה זמן עד לדיוידי.
כן, אבל
הביקורת לא תפורסם לפני שהסרט יגיע לארץ. ולעניין – אני לא יודע מתי זה יקרה. הבנתי שיש בלבול כלשהו בעניין הזכויות על הסרט: סוני (שמופצים בארץ ע"י תאטראות ישראל) היא בעלת הזכויות בארה"ב, אבל לא ביתר העולם, ולא ברור לאיזה מפיץ ישראלי הסרט שייך בכלל. אבל לאור כמות הכסף שהוא הכניס, אני בטוח שהפתרון יימצא בעתיד הקרוב.
האם ''הכעס'' יגיע גם לקולנוע
אני יכולה להצטרף למועדון המאוכזבים?
מדהים איך פרומו של סרט יכול לעשות את כל הבאזז. מדהים כמה שהסרט הזה הוא פשוט כלום, כלום לגמרי.
לדעתי צריך לתבוע את מי שעשה את הפרומו של הסרט הזה על שקר בפרסום.
משהו שלא הבנתי
בן אפלק – "האיש שלבש שווארמה"?
מה הכוונה?
משהו מתוך הסרט?
חליפת השווארמה-חליפת העור האדומה והמזעזעת
שהוא לבש בדרדוויל.
נ.ב: אני לא מוכנה להיכנס יותר לדוח"קו הזה. התמונה הזאת גרמה לי התקף לב.
בושה לעורכים, שכנראה יש להם יותר מדי מבקרים באתר אז הם מנסים להיפטר מהוותיקים בדרכים ממש מרושעות.
*בדיחה.*
צריך אמוטיקון כזה.
היא דווקא חיננית למדי...
יש אמוטיקון כזה:
אוקי, הEZ נגמר עבורי.
כן לקנות את צוות אמריקה ולא לקנות את הכעס סגרו את המשחק.
כן לקנות את ''הכעס''
(הו באפי..) גרם לי לכך שיש אולי תקווה למקום גבוה המשחק.
גם אני לא קניתי את''הכעס''
אבל לפחות לא קניתי את "צוות אמריקה". בקיצור, עוד לא קניתי כלום.
נה
אני מודה שזו לא פתיחה מי יודע מה, אבל זה לא סוגר את המשחק. עוד שבועות רבים לפנינו, ואם תסתכל בטבלאות הקניות של הזוכים במקומות הראשונים במשחק הקיץ, תראה שאפילו להם היו כמה פאשלות.
לכל אורך קריאת הדו''חקו התנגן לי בראש ''הכעס'' של רוקפור.
שירות מהפכני בעין הדג: כתבות עם שיר נושא תת-הכרתי.
יאדה.
יצאו מהדו''ח
• 'סיפור סינדרלה', 14 שבועות, 51M$.
• 'אשה חתול', 13 שבועות, 40M$.
• 'חשוד אפס', 8 שבועות, 9M$.
• בניגוד למה שחשבתי בדוחק"ו הקודם (כתבה מספר 2389 כנראה שמפיצי 'הנוסע' באמת החליטו להסתפק ב-100 עגול.
מצד שני, אם 'יו-גי-הו' (שעף מהטבלה לפני 4 סופ"שים) הצליח לעשות השבוע קאמבק, אז הכל פתוח…
40 מיליון דולר יותר מדי
חלאס עם ההצטדקות...
מזמן לא היה סרט אימה טוב ברמה של הניצוץ, או סרטי המתח של היצ'קוק. מי שהולך לסרטים האלה פשוט רוצה לפחד, ומבחינתי אם הסרט מצליח להפחיד (גם אם הוא לא ממש אינטיליגנטי) הוא סרט טוב. נשאר רק לקוות שמישהו סוף סוף, ייקח את הז'אנר הזה בידיים, ויעשה סרט שהוא גם מפחיד וגם שיהייה ניתן לצפות בו בלי חשש שהמוח יתכווץ למידות זעירות.
חלאס עם ההצטדקות...
אחח הניצוץ איזה סרט, לפני כמה ימים חבר שלי אמר לי שזה סרט בלי שום רעיון או פואנטה, ואני הסברתי כמה תאוריות לגבי הרעיון של הסרט והוא די היה המום מכמה שהסרט טוב, לפי התאוריות האלה.
מה חבל שהלך לנו קובריק כזה במאי ענק(!) לא נראה שנראה בתקופה הקרובה מישהו שמתקרב לרמה שלו, התפוז המכני, אודיסאה, אוי כמה חבל שהוא הלך.
וכן אין סרטי אימה טובים בתקופתנו, הצילצול היה נדיר, וגם לא ברמה כל כך גבוה, אבל הוא עדין היה ניצוץ( קריצה) בעולם של חושך בתחום סרטי האימה.
אז אתה יכול בבקשה להסביר גם לי
מה כל כך מדהים בניצוץ ומה הרעיון מאחוריו?
אז אתה יכול בבקשה להסביר גם לי
אני לא ממש יודעת. אני חושבת שפשוט העובדה שלא היה צורך בלהכניס איברים קטועים ללא סיבה ושזה עדיין יהיה מפחיד כבר עושה את זה לסרט אימה טוב יותר.אבל זו רק דעתי.
REDRUM, עדיין עושה לי צמרמורות...
ספרי משפחה?
אולי התכוונת לטלוויזיה?
(Herrrrre's Johnny! לקוח מהמופע של ג'וני קרסון, למשל)
הספר (המאוד ברור ומוסבר, אגב) אכן מציג את השדים שנמצאים מתחת לחזות המהוגנת של המשפחה האמריקאית. אבל הסרט ממש לא עושה את זה. אומנם התוספת של השפעות הטלוויזיה, סממן המשפחתיות במחצית השנייה של המאה ה-20, הייתה הברקה של קובריק, אבל בסופו של דבר זה נשאר דיי תלוש.
כמו כן, בספר לוקח זמן עד שאתה קולט שכולם פסיכיים. זה מבצבץ לאט לאט מתחת לפני השטח. בסרט לעומת זאת, ג'ק לא נעשה מטורף, אלא רק מטורף *יותר* ממה שהוא כבר היה בסצינה הראשונה (לכן, אגב, אני דווקא חושב שזה אחד התפקידים הגרועים ביותר של ניקולסון). וונדי היסטרית ואנמית מהתחלה, ודני מטומטם ומעצבן ולא יודע לשחק מהתחלה.
לטעמי, למעט "לוליטה", זה הסרט הגרוע ביותר של קובריק. הוא אומנם מפחיד ומצמרר (בצפייה ראשונה בכל אופן, אחר כך זה רק מידרדר), אבל הוא גם מטופש ומרגיז. שזה גם בערך מה שאני חושב על "אפקט הפרפר", להבדיל.
זה רק סרט.
מה כבר אנחנו אמורים לעשות?
ספרי ילדים קוראים להם.
ספרי משפחה?
אולי זה ישמע קטנוני, אבל נראה לי שהוא מצטט את הגרסה המצוירת של שלושת החזירים ולא את הספר (נדמה לי שהיא של וורנר, לא?). משהו באינטונציה שלו, וגם בכך שכל שאר הציטוטים שלו הם מעולם הטלוויזיה ולא מעולם הספרות, מסמן לי שזו הייתה כוונת המשורר.
הללויה
כבר שנים, אני סובר שהניצוץ הוא לא רק סרט לא אפקטיבי, אלא פשוט סרט נורא ואיום, שעושה בושות לסטיבן קינג הגדול (כבר הזכרתי כמה אני מעריץ אותו?) ולקובריק הגדול.
תודה.
הרשה לי לחלוק עליך...
העובדה שסטיבן קינג הוא סופר אדיר היא מאוד שנוייה במחלוקת, ואני מאוד סולד מהסופר, למרות שהקמיע הוא אחד מהספרים האהובים עליי בכל הזמנים. לעומת זאת הסרטים והמיני סדרות שמבוססים על ספריו של סטיבן קינג הולכים ונעשים גרועים יותר ויותר. אני מחשיב את הניצוץ, מיזרי, וחומות של תיקווה כיצירות מופת קולנועיות, אבל לאחרונה נתקלנו ב"לוכד החלומות" אחד הסרטים הדוחים והמפגרים שראיתי מזה שנים, הקשקוש האחרון עם ג'וני דפ שעשה עוול לשחקן ולסופר, המיני סדרות הטיפשיות (לנגולירס???) ועוד. גם גרין מייל היה לטעמי גרוע, למרות שהרבה כאן יחלקו עליי. לאחרונה נתקלתי בשמועות שספילברג רוצה להפיק את סרט שמבוסס על "הקמע". לא נותר לי אלא לפנות בתחינה נואשת להוליווד- עזבו את סטיבן קינג בבקשה ותמנעו לעצמכם (ולו) בושות.
דווקא ציוות של הסטיבנים
נשמע לי מעניין.
בהחלט אפשר לעשות סרטים טובים מקינג, אין סיבה שלא. השאלה היא רק, האם אתה עושה את הסרט בגלל הקופות, או בגלל סוג של תשוקה.
נכון להיום, אין עיבוד טוב לסיפור אימה/פנטזיה על טבעית של סטיבן קינג (חומות של תקווה, מיזרי ואני והחבר'ה הם עיבודים לסיפורים נורמליים יחסית של קינג, בטח לא כאלה שמייצגים את הקו הרגיל שלו). זה לא אומר שאי אפשר לעשות סרט כזה.
אבל זה מצריך במאי מאד מסוים, שפילברג הוא מהבודדים שיכול לעשות את זה, אחרים שמסוגלים הם לינץ', גיליאם, קלי וברטון.
דווקא ציוות של הסטיבנים
נשמע טוב גם לטעמי. הכל תלוי בלמה, איך ומי. יש הרבה שמנצלים את הפוטנציאל המסחרי של ספריו של קינג במקום לנצל את הגאוניות שבהם (לא של כולם, חלקן דיי זבל אפילו).
לינץ'?
לינץ? בפרוייקט כל כך מיינסטרימי? לינץ'?! לא חבל לבזבז את אחד האנשים הבודדים שעושים סרטים הזויים, מעוררי מחשבה, מהפנטים, או אפילו סתם טיפה יוצאי דופן?
אין לי שום דבר נגד הקמע, אבל שום דבר טוב לא יצא מזיווג כזה.
אבל כפי שהבהרתי
לדעתי, גם קינג זכאי לכל אותם סופרלטיבים (הזוי, מעורר מחשבה, מהפנט וכו') לא פחות (וכנראה שהרבה יותר) מלינץ'.
לדעתך, כנראה..לא.
הזוי?
לגבי מעורר מחשבה ומהפנט ניתן להתווכח (אני תמיד יוצא עם טעם קל של אכזבה מקריאת הספרים שלו, ובכל מקרה אין ספק שהוא ניפק כמה כשלונות מהדהדים, בניגוד ללינץ'), אבל הזוי? קינג הוא ריאליסטי מאוד – זו אחת העוצמות שלו – ובכלל לא הזוי.
קינג אכן ניפק כשלונות מהדהדים
במיוחד לאחרונה (אבל גם לפני).
אבל מבחינתי, אמן לא נמדד רק בנקודת הממוצע, אלא בנקודות השיא. וכאן קינג יוצא מנצח גדול.
גם לינץ' הנפיק סרטים בינוניים, לא מאד התלהבתי מקטיפה כחולה או מלב פראי. וגם לכביש אבוד היה חסר משהו מהקסם של מלהולנד דרייב. חוץ מזה, ראיתי גם את סיפור פשוט החביב, ותגיע למסקנה, שמתוך חמישה סרטי לינץ' שראיתי, התלהבתי באמת רק מאחד (ובוא רק נגיד, שאצל קינג המאזן טוב הרבה יותר).
הזוי? לפחות ברעיון, בניגוד ללינץ' קינג לא ימציא רעיונות סוריאליטיים באמצע הספרים שלו, אבל נתוני הפתיחה של ספריו, הם בהחלט הזויים לגמרי, או חלק גדול מהם. (דוגמא… the drawing of the three מתוך המגדל האפל, הוא ספר הזוי לחלוטין, לא רק בנתוני הפתיחה).
קינג אכן ניפק כשלונות מהדהדים
מולהולנד דרייב הוא דווקא אחד הסרטים של לינץ' שפחות אהבתי, יחסית. חסרה בו האנרגיה הפראית של הסרטים הקודמים שלו.
אבל, לעניין: קינג מעולם לא היה הזוי. הוא אולי היה מאוד יצירתי או בעל דמיון או ייצר רעיונות מוזרים – אבל מרגע שנקודת הפתיחה שם, התיאור הוא מאוד ריאליסטי.
קינד אכן הדהד כשלונות מונפקים
את "האקדוחן" קראת?
(ואני מתעלם לצורך הענין מההמשכים שמתדרדרים ברמתם)
אתה באמת טוען שזהו אינו ספר סוריאליסטי?
כמו שאמרתי קודם
סידרת המגדל האפל (לפחות ארבעת הספרים הראשונים) היא לא פחות מיצירת מופת.
אם כי, היא בהחלט הסוריאליסטית מבין היצירות של קינג.
כמו שקדרתי אומר
הסיבה שכתבתי שאני לא רוצה להתייחס לספרי ההמשך, היא כי אני לא מאמין שזה המקום לציין עד כמה ההמשכונים של 'האקדוחן' מחורבנים.
לא יכול להגיב על ''האקדוחן'', האמת, כי נשברתי אחרי 50 עמודים,
פלוס-מינוס. מה שדי מנע ממני קרוא את ההמשכים.
כשאני חושב על זה, קראתי לא-מעט ספרים של קינג, אבל מעט מאוד מהם עשו לי משהו. את "עיני הדרקון" אהבתי מאוד, אבל זה לא ממש ספר אופייני שלו. "העמדה" הוא ספר ענק בחציו הראשון, שמתחרבש לגמרי בחציו השני. "על הכתיבה" הוא ספר נהדר, אבל הוא לא פרוזה. כל היתר? דמויות מעניינות במידה כזו או אחרת, והרבה מאוד פיהוקים.
אוי, ושכחתי לגמרי
"The Dead Zone", שהפך לסרט לא-רע וגם לסדרת טלוויזיה מצויינת. כנראה הספר הכי טוב של קינג. טוב בהרבה מספריו העתידיים.
זה הזה עם השלושה שעוזרים למתים?
לא ידעתי שזה של סטיבן קינג… סדרה מעולה.
לא, לא נראה שאנחנו מדברים על אותו הדבר.
אה, טוב, אופס
דינק אכן טרה-לה-לה לה-לה
האמת, נכון – "האקדוחן" הוא ספר סוריאליסטי, ומאוד, מאוד יוצא דופן ביצירתו של קינג.
אם אני זוכר נכון, הוא נכתב מאוד מוקדם בקריירה שלו. בכל מקרה, האקדוחן הקסים אותי, ולמרות שחלק מההמשכים לא רעים (הספר השלישי בסדרה, למשל), הסגנון שלהם – ושל כל הספרים האחרים של קינג – שונה לחלוטין.
אני די מסכימה.
שמתי לב שבכל מה שקשור בעיבודים של קינג לסיפורים הקשורים בעל טבעי, ההתחלה תמיד טובה ומבטיחה ולאט לאט זה מתחרבש לגמרי, משהו בהמחשה תמיד מתפספס לו. ב"לוכד החלומות" גם אני נתקלתי ערב אחד ומהר מאוד נחרדתי מהגועל נפש שהגיע יחסית בשלב מוקדם של הסרט ונטשתי. חוץ מ"זה" לא היה אף סרט מהז'אנר הזה שחשבתי ששווה צפיה ויותר אהבתי את הסרטים ה'נורמלים' שלו.
למרות, שיש לציין
שרנדל פלאג(ג) הוא אחד מהאנטי-גיבורים היותר ספוקיים שיש. והוא בעיקרון המוריארטי של סטיבן קינג. (את העמדה לא ראיתי, אבל הספר לא פחות ממופתי).
רנדל פלאג מופיע בעוד ספרים חוץ מ''העמדה''?
כי ב"העמדה" הוא היה די סתמי, ולא התקרב בכלל להיות איזשהו מוריארטי, עד כמה שאני זוכר.
ברור.
הוא מופיע בלבבות באטלנטיס, ובאינסומניה (נדודי שינה). בשניהם הוא מופיע באופן מרומז למדי. (ואאל"ט הוא מרומז בעוד כמה מקומות שלא זכורים לי).
אבל המקום העיקרי בו הוא מופיע מלבד ב"העמדה" הוא במה שאמור להיות יצירת המופת הגדולה של קינג (ברגע שהיא תיגמר) – סידרת המגדל האפל, אני אישית קראתי רק את ארבעת הספרים הראשונים מהסידרה הנהדרת הזאת (מצטער, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות ספרים עם כריכה עבה ב200 שקל, ולכן עדיין לא קראתי את 5 ואת 6. 7, לעומתם שהוא הספר המסכם טרם יצא). אבל נוצר לי הרושם שבסידרה הזו, יהיה לו תפקיד משמעותי ומסכם (במיוחד לאור העובדה שקינג רוצה לפרוש בקרוב).
יש לו גם תפקיד מרכזי ב''עיני הדרקון''
הקטע של סטיבן קינג זה לקחת רעיון מפגר לזוועתון,
לנפח אותו למימדים מפלצתיים של גיחוך ואי-הסתברות, ואיכשהו, באמצעות כשרון הכתיבה הפשוט אדיר שלו, להפוך את כל העניין ליצירת מופת. פוף! קסם. ומכיוון שאת הכתיבה אי אפשר להעביר לצלולויד, גם הקסם לא עובד, ומה שנשאר זה הזוועתון המפגר.
אני לא מסכים שאי אפשר לנתח את קינג
וממילא להעביר אותו לקולנוע.
בסך הכל, יש כאן מספר גורמים שצריכים לבוא לידי ביטוי. הראשון הוא ההבנה המעמיקה (שלא לומר אינטואטיבית) של קינג לגבי בני אנוש. אצל קינג הכל פשוט הגיוני כל כך. אתה יודע שגם אתה היית מתנהג כך אילו היית נתקל בסיטואציה בלתי אפשרית כפי שהוא מתאר.
השני הוא היכולת של קינג, להסתיר תמיד טפח אחד לפחות. תמיד משהו נשאר חבוי ולא ברור. לפעמים הוא מתגלה בסוף, ולפעמים לא. אבל תמיד קיימת הרגשה של master plan כלשהו. קחי לדוגמא את צמד הספרים desperation, the regulators. ברור לגמרי שהקשר ביניהם הוא חלק מאותה תוכנית אב עליה אני מדבר. קינג לא ממש מסביר את הקשר, ומתנהג אליו בנונשלנטיות משהו. אבל קיים קשר. אחרי הכל זה אותו סיפור (עם אותם דמויות) בורסיות שונות. מהי תוכנית האב?
זה כמובן קיים, גם בספרים אחרים שלו (בעיקר כאלה עבים), זה, העמדה, ואחרים.
השלישי הוא היכולת של קינג להתאים את ה"טוב" וה"רע", לתשוקות ופחדים קיימים בנפש האנושית. למעשה, לנתח אותן פילוסופית. דוגמא מאד בולטת לזה היא סצינת הסקס בסוף "זה" (הספר). וגם בספרים כמו "קארי" או הניצוץ. ההתאמה הברורה בין הסיטואציה הנתונה לבין הרגשות שהיא מעוררת בנו, לבין הערכים שאנו מעניקים לה, והכל נעשה בדיוק כמעט מתימטי.
ובסופו של דבר, קינג הוא אמן של מילים. קיימים במאים (שפילברג כבר הוזכר) שהם אמנים של תמונות. הבעיה היא שהיכולת של קינג תורגמה עד היום על ידי במאים בינוניים (אם כי נזכרתי בקארי של דה פאלמה, שהוא סרט לא רע בכלל). כל מה שצריך לעשות הוא למצוא אמן תמונות, ששקול ביכולתו ליכולת המילולית של קינג. יש כאלה, בודדים, אבל יש.
לא יכולתי לנסח זאת יותר טוב.
בעיקר משום שעד שכתבת את זה פה, שחור על גבי לבן, לא נפל לי האסימון שזה *זה*.
את פשוט צודקת.
הקמיע לא ממש שלו
הוא כתב אותו יחד עם פיטר שטראוב, ומתוך שלושת הספרים של קינג שיצא לי לקרוא, נראה לי שרוב הייחודיות של הקמיע באה משטראוב, ולאו דווקא מקינג.
לעומת זאת, הקמיע של שפילברג נשמע פצצה
נקווה לטוב, ושיהיה בקרוב.
לא קראת מספיק.
ואגב "הקמע", קראתי אותו לפני שבכלל ידעתי מה הם ספרי אימה.
שבועות אחר כך היו לי סיוטים מהעינים הצהובות של אחד הרעים.
לא קראת מספיק.
איך הקמע מתקשר לספרי אימה? הוא לא ספר פנטזיה בכלל? ועוד קראתי אותו בגיל 12 כשלקחתי סיפורי פנטזיה וסיפורים סוריאליסטים באופן רציני מדי.
הסיבה שאני לא כל כך אוהב את קינג זה שהוא כותב ספרים בפורמט של ספרי אימה, הסספנשן זה לא דבר שמחזיק אותי לאורך הספר, הקמע לא היה כזה.
ספר יכול להיות אימה ופנטזיה בו זמנית
חלק גדול מהספרים של קינג הם כאלה.
ספר פנטזיה אימה מובהק הוא "עין הדרקון" – ספר האימה הראשון שקראתי שהשאיר אותי בהלם טוטאלי.
דווקא ''עין הדרקון'' הוא הכי קרוב ל''ספר קונבנציונלי''
והכי רחוק מספר אימה מכל ספריו של קינג – אלה שקראתי, לפחות. אמנם יש כשפים על-טבעיים ומפחידים בדמותו של פלאג (אין קשר ל*רנדל*, אני מקווה), אבל זה מתבקש ב"אגדה" מסוג זה, שבכלל לא ממוקמת בעולם שלנו.
קראתי די והותר ספרי פנטסיה בחיים שלי
ו"עין הדרקון" היה *מפחיד*.
לא סתם מותח, מלחיץ… מפחיד! מאוד מאוד מאוד!
נכון גם שהייתי צעירה, ונכון ש"זה" היה עוד יותר מפחיד. אבל זה היה ספר מאוד מפחיד. משהו שגורם לי קשיים להרדם אחרי הקריאה שלו מוגדר אצלי כספר אימה.
הקמע הוא ספר פנטזייה פראקסלנס,
ולא רק זה, הוא גם סלל את הדרך לסופרי פנטזייה מודרנית אפלה אחרים כמו ניל גיימן שאימץ את הסגנון. פנטזייה לא חייבת להיות בסביבת ימה"ב ולכלול דרקונים אבירים ואלפים….
מעבר לערכי המשפחה...
זוכרת שצויין פעם איפשהו שקובריק הכניס למלון המון מאפיינים שקשורים להסטוריה האמריקאית ולדיכוי השחורים והאינדיאנים. משהו שקשור לדגלי ארצות הברית בכל מקום ולזוויות מהן מצלמים את החבר השחור שבא לעזור.
מישהו יודע ויכול להרחיב?
מעבר לערכי המשפחה...
קראתי עליה עכשיו. תאוריה שנאחזת בעניינים צדדיים (נאמר בסרט שבית המלון נבנה על קבר של אינדיאנים) ובפריטי תפאורה (מקטרות) אבל לא מצליחה להתחבר לסרט עצמו. לדוגמה, הפרשן ההוא טען שלמלון קוראים "Overlooked" בגלל ההתעלמות של האמריקאים מהטבח באינדיאנים.
אישית, אותי זה לא שכנע, כמו גם שאר התאוריות שלא הצליחו לתת פרשנויות מספקות המתחברות לסרט.
(אני מסתפק בזה שזה אחד הסרטים היחידים שהצליחו לחדור לי מתחת לעור ועד היום אני מצטמרר כשאני רואה אותו)
לוליטה זה לא הסרט הסרט הגרוע ביותר של קובריק-
"עיניים סגורות לרווחה" לוקח את התואר ובגדול. טום קרוז וניקול קידמן נראים מגושמים, והסרט כולו מרגיש עייף.
לוליטה זה לא הסרט הסרט הגרוע ביותר של קובריק-
למה לדבר על דברים עים?
אני אישית ראיתי לא מעט סרטים של קובריק, אני לא חושב שלולטה כזה סרט רע בכלל, צריך להתיחס אליו גם לפי התקופה שלו.
עניים עצומות, לא ראיתי אז אני לא יודע, אבל התפוז המכני, ואדיסאה בחלל, הם מהסרטים הטובים ביותר שראיתי עם לא ה-טובים.
הניצוץ הוא סרט האימה היחיד שהממש הטריד אותי, וזיזע אותי,פול מטאקל ג'קאט, היה מעניין ומיוחד, והתייחס לסרטי צבא בצורה קצתשונה.
בארי לינדון הוא הסרט הכי"רגיל" של קובריק, אך עדיין קקובריק מצליח להעלות אותו ברמה, והוא יצא טוב מאד.
לדעתי עד היום קובריק הוא אחד משני הבמאים הכי משפיעים בקולנוע האמריקאי.
גם סרטיו הפחות טובים, תמיד מלאיםם בסצינות נדירות ומרהיבות, זוויות הצילום שלו, העצובים שלו, המשחק שהוא מוציא משחקניו, הטירוף שלו, הרוע של בני אדם, הכל יוצא בסרטיו בצורה מעוררת התפלאות.
למרות הכמות היחסית קטנה של סרטיו, בכל אחד מהם ניכרת השקעה מדהימה.
הסרט הפחות טוב של קובריק-
אני אהבתי את עיניים עצומות לרווחה. אני חושב שניקול עושה שמה תפקיד טוב ויש בסרט מיסתורין שריתק אותי (וכנראה רק אותי). כמו כל סרטיו של קובריק הוא משתפר בכל צפייה. לוליטה לדעתי הוא הפחות טוב מבין סרטיו של קובריק כי הוא לא נועז כפי שהוא אמור היה להיות (הסרט צונזר קשות). בנוסף לוליטה הוא הסרט היחיד של קובריק שקראתי את הספר עליו הוא מבוסס, לדעתי הספר הרבה יותר טוב. ועדיין גם בלוליטה יש הרבה רגעים קולנועיים יפים עד מבריקים ופיטר סלרס.
אני חושב שכל סרטיו של קובריק מדהימים חוץ מלוליטה וספרטקוס.
תגידו...
מה עובר על הידיים של מפלצת הביצה הזאת בתמונה? היא נראית כמו הסנדוויץ' ששכב אצלי בילקוט של בית הספר חודשיים לפני שמצאתי אותו…
זה אמור להפחיד אותך.
בו!
קומדיה רומנטית קיומית
האם הכוונה למשהו בסגנון
תגידו, יצא כבר הדיויד של שמש נצחית? ואם לא, אז מתי הוא יוצא, מישהו יודע?
יצא.
אבל עדיין לא עם תרגום.
כולי תקווה,
שיום יבוא ואצליח למצוא משהו שאיני אשם בו.
בזמן הנסיונות לכוון את הטלוויזיה, היא התבייתה על סרט באיזה ערוץ. המעט שראיתי הולך ככה:
יש זוג כלשהו – איש ואישה. שניהם יושבים ערומים על ספה – רגל ימין שלהם משולבת על רגל שמאל – ומביטים קדימה. הספה לא מוצבת מול משהו שהם יכולים לבהות בו, אלא צמודה לכוננית (או מזנון, או משהו), כך שבעצם הם מביטים בקיר.
בין רגליו של הגבר מכסה של סיר. מדי פעם הוא מתכופף, מגיש לאישה קרקר (נדמה לי שזה היה קרקר עם פרוסת גבינה, אבל אני לא סגורה על זה), ולוקח אחד גם לעצמו. היא מהנהנת ומביטה בו לרגע. למעשה, הקרקרים הם הדבר היחיד שגורם לה להסב את מבטה. בשאר הזמן הם אוכלים בשתיקה (אני מנחשת, אבל כשחושבים על זה שממילא בטלוויזיה לא היה קול, אז אולי הם כן דיברו) ונועצים מבטים בקיר.
ופה אני חייבת לשאול: What the Fuck?
מהמעט שאני מכירה, זה לא סרט של לינץ'. אז מה זה כן? ומה המשמעות של כל זה (אם יש אחת)?
זאת וודאי פרסומת מהפכנית לקרקרים
אולי בגלל שהטלוויזיה הייתה מוחלשת, לא שמעת את הקריין אומר ברקע את הסלוגן:
"קרקר. לא צריך יותר"
יש מצב שזה היה
באנימציה ממחושבת?
כי אם כן אולי יש לי מושג מה זה.
אם אתה מתכוון לאנימציה ברמה
של 'פיינל פנטזי', אז אולי, למרות שלי זה היה נראה אמיתי מדי מכדי להיות אנימציה כלשהי. בכל מקרה, מתוך סקרנות – על איזה סרט חשבת? (היי, אולי זה משהו שמנסה לשחזר אותו, או איזו מחווה אליו. או שלא).
קוסם-ים – זה היה ארוך הרבה יותר מפרסומת ממוצעת, ולא הראו את הלוגו של חבילת הקרקרים (או את החבילה עצמה. רק את הקרקרים המוגשים), כך שאני בספק אם זה המקרה.
יש טרנד חדש בתעשיית הפרסום
והוא: חברות שונות שמייצרות אותו מוצר – נגיד, במקרה זה, כל חברות הקרקרים – משתפות פעולה בהחדרת מסר, שמפרסם מוצרים בלי להראות את הלוגו. ככה אפשר להתחמק מהאשמות על פרסום סמוי, ולהגדיל את המכירות של כולם.
למרות שהתגובה הקודמת שלי הייתה, פשוט,
גרועה במיוחד.
אם אתה מתכוון לאנימציה ברמה
זה נשמע כמו איזה סרט גמר של איזה חוג לקולנוע או משהו…
בטוח שלא נפלת על כיכר המדינה?
מ... קראתי שוב את ההודעה
שלך ובמחשבה שנייה זה לא כל כך מתאים…
בטוח לא היה לוגו לערוץ? מאוד מוזר…
סרט חדש מסדרת Wallace & Gromit?
זכור לך באיזה יום / שעה / ערוץ זה היה?
מותח ועשוי היטב, אבל מופרך ברמות גבוהות במיוחד. מומלץ בעיקר לבעלי יכולת סיספונד חזקה, אידיוטומטים משודרגים, וחיבה עזה לתיאוריות קונספירציה.
כתבתי עליו ביקורת די מזמן, בארה''ב.
או-טו-טו דיון, אני מניח. מזל שזה יהיה כבר אחרי הבחירות בארה"ב.
אולי תפרסם אותה גם כאן?
זה סרט ששוה לכתוב עליו ביקורת, ולי יש עבודה על טרור לכתוב
כבר שלחתי לעורכים מזמן.
אפרופו טרור, קראת את הספר החדש של דורי גולד על הסעודים? מעניין להפתיע.
לא. ראיתי עכשיו ביקורת עליו,
ויהיה מעניין לקרוא אותו:
מצד אחד, ברור לגמרי שבמשך שנים הסעודים התחמקו מביקורת על עריצות, שחיתות ופונדמנטליזם בזכות הכסף שלהם ותמיכתם בארה"ב. מצד שני, אני מתנגד לדעה של גולד (כמו שהוצגה בראיון איתו על הספר) שהסיבה העיקרית לטרור היא דתית, והטרור יימשך באותו גובה בלי קשר, למשל, למצב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בקיצור, עכשיו שגמרתי את "ידיעה על חטיפה", אני אכניס את זה לסבב.