דו"ח קופות שבורות – 24.7.2005

למה לא סיפרו לי שיש כאן עוד בור?!בכל פעם מחדש אני נדהמת איך אנחנו ממהרים ליצור דרמות ולנכס אותן לעצמנו, תוך התעלמות הפגנתית מידידינו בארצות הברית, שעושים הכל גדול יותר. קחו לדוגמה ליל דו"חקו שגרתי – הכותרות הראשיות באתרים הישראליים הן "התקף הלב של אריאל שרון – זיוף ושקר גס", וגם "שלומי סבן הודח מ'כוכב נולד' והתעלף!". כניסה לאתרים אמריקאיים, לעומת זאת, מניבה כותרות צנועות כ-"ביי ביי, מייקל ביי", כשהדרמה האמיתית נמצאת, כמובן, במאמר המלא, המובא פה מתורגם, לשם הנוחות:

עוד בטרם התפרסמו תוצאות הקופות, צוטט מייקל ביי כשהוא אומר "אני אגיע למקום הראשון, ולא – יכה אותי הדבר (זה מהסרט, לא המכה)". ביי, שניפק בעבר להיטים קופתיים כ'ארמגדון', 'פרל הארבור' ו'בחורים רעים' סובל מאז היוודע תוצאות סוף השבוע ממחשבות אובדניות, וקרובי משפחתו מספרים כי מצאו אותו משוטט בביתו, כשהוא אוחז בסכין ומפזם: Charlie, Charlie, come out, come out, wherever you are.

בני המשפחה ההמומים מיהרו לאשפז את הבמאי הנודע בכפיה, במוסד לגמילה מסרטים. מנהלי המוסד, 'אין מאנוס' שמו, סיפרו שלא לציטוט כי ביי שובץ ל'תוכנית 9', הנחשבת למחמירה. בתכנית זו משגיחות על המטופלים נזירות, כשמדי פעם הן מרססות סם הזיה הגורם להן להיראות כפינגווינים פסיכוטיים. הנזירות מקריאות למטופלים קטעי ביקורות נבחרים, שאמורים לשכנע אותם שלא לחזור לעשיית סרטים. לעולם. כתבנו הצליח להתגנב לאחת מסדנאות הטיפול, ואף השתתף בה כנזירה מן המניין. לדבריו, בתחילת הטיפול, הסבירה הנזירה הבכירה לביי כי הוא הגיע אליהן בעקבות המקרה המצער של 'The Island'.

בסרט, שעלות הפקתו מוערכת בכ-120 מיליון דולר, מגלם יואן מק'גרגור את L6E, תושב במתחם אוטופי, שכמו כולם, חולם לצאת אל 'האי' – המעוז האחרון של בני האדם שנותר נקי מחיידקים. L6E מגלה כי אינו אלא חלקי חילוף לאנשים ב"עולם האמיתי", ולפיכך הוא יוצא להציל את ידידתו J2D (בגילומה של סקרלט ג'והנסון) מגורל דומה, ושניהם בורחים על נפשם מפני מנהלי המתקן, המכונים T-X.

למרות ביקורות מעורבות אצל המבקרים, הסרט נחל כשלון חרוץ אצל הקהל. הנזירות לא חסכו שבטן מביי, וצווחו לעברו "מה יש לך מהפירוטכניקה המעצבנת הזו ומהעריכה הקופצנית?". ביי לא נשאר חייב ואמר: "אבל הביקורות אמרו שזה סרט עם משמעות! שזה סרט חשוב!". הנזירות, זועמות על המטופל העקשן, ענו: "מבצבצים ממנו רעיונות, זה נכון, אבל נראה שלסרט אין מושג מה לעשות עם אותם רעיונות". נזירה אחרת אף קפצה והטיחה את האמת הנוראית בפרצוף: "הסרט הזה הגיע ל-12.1 מיליון דולר במהלך כל סוף השבוע. מקום רביעי! רביעי, מר ביי! זה נראה לך תקין? מי אשם פה, לדעתך?". אולם ביי, עיקש כתמיד, טען: "זה הסרט הראשון שלי שלא מופק בידי ג'רי ברוקהיימר. זו הפאשלה היחידה שלי".

ובארץ, חברת 'גלובוס גרופ' מיהרה להפגין טוב טעם כשתרגמה את הסרט לשם 'איילנד'. יגאל גלאי, מנכ"ל גלובוס גרופ, הסביר את הצעד: "הסרט הוא פלופ נוראי, אין מה לעשות. כואב לי לומר את זה, אבל בואו נקרא לילד בשמו: איי-לנד". רגע לפני פרסום הדו"חקו ביקש גלאי לפנות בדחיפות אל ציבור הקוראים: "בקרוב מאד, ב-4 באוגוסט, יגיע הסרט לאי-שראל. המעט שאתם יכולים לעשות זה ללכת לראות אותו, כדי שלא נפסיד עליו, חס וחלילה. תסמכו עלי, אני אומר את זה לטובתכם האישית".

אם לחזור לרגע לשפיות יחסית, 'איילנד' הכושל הוא רק טיפה בודדה וזניחה בים הדולרים שמסביב. פרט אליו, קיבלנו השבוע עוד שלוש טיפות בודדות וזניחות בטבלה. במקום החמישי, מנשף בעורפו של 'I, Land', נמצאת הקומדיה 'The Bad News Bears'. מדובר ברימייק לסרט משנת 76', אודות שחקן בייסבול (בילי בוב תורנתון), שנקרא אל הדגל כדי לאמן קבוצת ילדים כושלת לקראת משחק חשוב. זהו הסרט השלישי הקיץ שעושה שימוש בעלילה הזו, כשההבדלים בין הסרטים השונים הם בעיקר בסוג הספורט המדובר: ב'Kicking and Screaming' זה היה כדורגל, ב-‘Rebound' – כדורסל. הפעם, כאמור, בייסבול. גם פה הביקורות חלוקות בדעתן באשר לאיכותו של הסרט. אך על דבר אחד כולם מסכימים: הבמאי, ריצ'רד לינקלייטר ('רוק בבית הספר'), נצמד הרבה יותר מדי למקור, ואף הוסיף אי אלו קטעי הומור נמוך משלו. בקיצור, סרט ילדים לא מאד מזיק, בכיכובו של שחקן לא מאד מזיק – לא מבחינת משחק ולא מבחינה כספית. העובדה שמדובר בסרט ילדים תורמת לו הרבה: רק בזכותה סביר שהסרט יישאר על המסכים עוד אי אלו שבועות, מספיק כדי לכסות את 40 מיליון הדולר שהושקעו בו.

במקום השביעי, 'Hustle and Flow'. אין להיבהל מהמקום הנמוך, שכן הסרט הופץ במספר מצומצם של קולנועים, וביחס תחת התגית העונתית "סרט שחורים". אם להרחיב, זה סרט מזן "נער השכונה המוכשר מנסה למצוא את עצמו ולהגשים את חלומו האבוד – לעשות מוזיקה". יחסית לז'אנר המגביל, הביקורות מחמיאות ומודות שנו, זה בעיקר בגלל המוזיקה.

שמיני, הגיע אל קו הסיום 'The Devil’s Rejects'. הבמאי הוא זמר המטאל רוב זומבי, ששינה את שם משפחתו האמיתי לשם שיהלום יותר את הייעוד שלו. שנית, מדובר בהמשכון לסרט אימה בשם 'House of 1000 Corpses', שנעשה על פי מיטב המסורת של סרטי האימה של שנות ה-70. הסרט עוסק בבני משפחה שהקיק שלהם זה לתפוס אנשים, לענות אותם, להטיל בהם מומים ורק אחר כך להרוג אותם. הפעם רודף אחריהם שריף של עיירה, שרוצה לנקום את מות אחיו, איתו שיחקה החבורה. הביקורות, שקצו באלימות, פטרו את הסרט ב"טרנטינו היה אוהב את זה", אך שיבחו את הסגנון שנות-השבעימי. הסרט יצא בינתיים בהפצה מוגבלת, והמפיצים בונים על הקהל שהפך את קודמו לקאלט ב-DVD.

במקום העשירי, נמצאים ידידינו פינגי, פונג ואפרוח, הלוא הם 'משפחת הקיסרים'. חמישה שבועות הם צועדים במחוזות ההפצה המוגבלת של הסרטים התיעודיים, ועתה הגיעו אל גבולות הטבלה, עם ארבעה מיליון דולר ועודף – הישג יפה מאד בהתחשב שזה הסכום הכללי אותו השיגו בארבעת השבועות הקודמים.

בשולי הדו"חקו, יש מקום גם למיני-דיווחים על הישגי המקומות הראשונים. ווילי וונקה הפסיכופאת עודנו במקום הראשון, עם ירידה סבירה של 50%. אך הפלא האמיתי של השבוע הם ווינס ווהן ואוון ווילסון, שסרטם 'לדפוק חתונה' השיג 25.7 מיליון דולר – ירידה של בקושי 24%. אין לי אלא להסיק שהאמריקאים התבלבלו מעודף הווים בשמם של הצמד, ומיהרו לבית הקולנוע כדי לנסות ולברר סוגיה זו אחת ולתמיד. או אולי לשחק במשחק שתייה (סליחה, רוויה).

בשבוע הבא, אתם עוד לא חוזרים לבית הספר, אבל בארצות הברית כבר מתכוננים ל-'Sky High'. לא רק תיכון יש בשמיים, אלא גם מפציץ תבוני שעבר לצד האפל – 'Stealth'. ולטובת חובבות ג'ון קיוזאק, מגיעה הקומדיה הרומנטית 'Must Love Dogs'.


הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. Charlie and the Chocolate Factory – 28.3 (114.1)
2. Wedding Crashers – 25.7 (80.4)
3. Fantastic Four – 12.6 (122.9)
4. The Island – 12.4 (12.4)
5. The Bad News Bears – 11.4 (11.4)
6. War of the Worlds – 8.9 (208.4)
7. Hustle and Flow – 8.0 (8.0)
8. The Devil's Rejects – 7.1 (7.1)
9. Batman Begins – 4.7 (191.1)
10. March of the Penguins – 4.4 (9.3)