הקופות במצוקה. לאחר 17 שבועות בהן שמרו על פרופיל נמוך, ניסו מומחי הדו"חקו להחזיר אותן לעצמן. "אתן אנורקסיות", הם אמרו בטון חינוכי, "זה לא בריא". הקופות הנהנו בעצב, ונותרו בשלהן. אבודים והוזים בגיא צלמוות, הבינו מומחי הדו"חקו כי נותר להם רק עוד מוצא אחד אחרון, ופנו למה שכל אדם בר דעת היה עושה עוד מזמן: קבעו פגישה אצל הרב כדורי.
"גידלנו אותן", הם אמרו לרב, "רוממנו אותן, והן פשעו בנו".
הרב ליטף את זקנו.
"כבוד הרב, האכלנו אותן, נתנו להן את מיטב כספנו ושלחנו אותן לרחוב, כדי שכל אחד יוכל לדעת אותן. אך איש לא בא אליהן, ואנו לא מקבלים אתנן".
אי משם חש מישהו והגיש לרב החיוור כוס מים.
"מה? לא! זה לא מה שאתה חושב, כבוד הרב. שום פריצות אין פה. הכל PG-13 לכל היותר". אחד ממומחי הדו"חקו עוד הספיק ללעלע: "ארר…", כשמרפק זריז של מי מעמיתיו השתיקו בטרם השלים את ניטפוקו.
"אנא", הם המשיכו, "עזור לנו להחזיר את הקופות למצבן הקודם. אנו רוצים משהו זוהר, משהו מעל לציפיות. אנחנו צריכים נס! נס!".
במקום הראשון, למשל, נמצא 'באטמן מתחיל'. הוא היה שם כבר בשבוע שעבר ונחשב לאכזבת מה. למרות הניסים והנפלאות שחגגו סביבו השבוע, כולם שיערו שהוא ישמור על המקום הראשון. והוא אכן שמר, תוך שהוא סופג ירידה של 43% בהכנסותיו. לא משהו לדאוג ממנו, כי אחרי הכל, 27.6 מיליון הדולרים שהוא הכניס השבוע, הביאו אותו להכנסות כוללות של 122 מיליון – כמעט כמו 'מר וגברת סמית', שלו יש שבוע יתרון. בסופו של דבר, זה לא משהו לא צפוי. סולידי כזה. אבל סולידי זה לא נס.
מומחי הדו"חקו הסבירו כל זאת לרב, והתחננו לעצה.
שקט מתוח השתרר, ולאחר כדקה הרב שח: "והעיקר לא לפחד כלל".
מומחי הדו"חקו התלחשו ביניהם בבהילות. לא זה מה שהם ציפו לו. אך מפאת כבודו של הרב, הם לא פצו פיהם. במקום זאת, הם העדיפו לעבור ל'Bewitched'. את שמו של הסרט הם השמיטו, ליתר בטחון. וכה הם הסבירו:
מעשה בבחורה יראת שמים (ניקול קידמן), המנסה לפתוח דף חדש ולחיות חיים רגילים לגמרי. שחקן שכוכבו דעך (וויל פרל), מנסה להחיות את הקריירה שלו באמצעות חידוש לסדרה אהובה משנות ה-60, בשם 'Bewitched'. הוא חש כי הבחורה הנאה תוכל לגלם היטב את שמעונה (סמנת'ה בלעז), העזר כנגדו בתוכנית, בעיקר בשל צורת אפה. אכן, נסתרות הן דרכי האל. היא, מצידה, מאמינה כי תוכל להקים איתו בית אוהב.
"והבחורה?", שאל הרב, "זו שתגלם את שמעונה הצדקת – מה שמה?"
"איזבל ביגלו".
"איזבל? איזבל?!"
"כן. והיא מכשפה, אבל טובה. והיא מנסה לחיות חיים בלי קסמים, רק שבתוכנית היא מעמידה פנים – או בעצם לא מעמידה פנים – שהיא מכשפה".
הרב גירד באפו והתעטש ברעש רב. "עבודת כוכבים ומזלות!", הוא זעק. "איני מוכן לברך סרט זה".
ובאמת, דרכו של 'Bewitched' לא ממש צלחה. עם תקציב של 85 מיליון דולר, כל שהשיג בשבוע הראשון הם 20 מיליוני דולרים – פתיחה סולידית יחסית לסרטים של ניקול קידמן או של וויל פרל. כיוון שהסרט לא בורך על ידי הרב כדורי, הביקורות התייחסו אליו בהתאם. היו שתלו את האשמה בבמאית, נורה אפרון ש(שוב) לקחה סרט בעל פוטנציאל והפכה אותו למשהו משעמם ורדוד. היו שתלו את האשם בתסריט, שנראה כמו פרק קצר בסדרת טלוויזיה, שנמתח לכדי סרט באורך מלא. היו שתלו את האשמה בתחושת הזיוף והציניות ההוליוודית שהקיפה את הסרט, עד כדי יצירת סרט מתנשא וילדותי. הם אמרו, אבל אתם ואני יודעים את האמת.
נבוכים ומושפלים הביאו מומחי הדו"חקו את הפציינט הבא שלהם: 'Herbie: Fully Loaded' הידוע גם כ'החיפושית בהילוך גבוה', חידוש לסדרת סרטים עתיקה אודות חיפושית (האוטו, לא החרק) דעתנית, העושה ככל העולה על רוחה ושולפת טריקים מהשרוול. מין R2D2 על גלגלים. הפעם זו הנערה מגי פייטון (לינדזי לוהן), שמקבלת בירושה את האוטו המטרטר. בדיסני מבטיחים כי לאחר שתעבור הרפתקאות קסומות ומבדרות, תהפוך מגי לנהגת NASCAR ותתחרה במרוץ היוקרתי. עם הרבי, כמובן.
הביקורות, מה לעשות, לא התלהבו מהסרט כפי שקיוו אנשי 'דיסני'. הסרט אמנם מנסה להיות מודרני, אך הרבי עצמו נשאר אותו דגם זקן של חיפושית, והמבקרים ציינו כי מוטב היה להשאירו כנוסטלגיה תמימה. לילדים של היום יש את 'שרק' ואת הסרטים של 'פיקסאר', וכל מה ש'דיסני' מציבה מולם זה מכונית שיודעת לקרוץ? כך או כך, אמרו המבקרים, קרוב לוודאי שהילדים ייהנו מהסרט הלא מזיק הזה. מומחי הדו"חקו ציפו ממנו להרבה, אבל כל מה ש'הרבי' השיג, זה 12 מיליון דולר.
"נו שוין, קינדערלאך", ניחם הרבי כדורי, "העתיד לא כזה נורא. על הכנסות פחותות יותר קמו סרטי המשך. ולזה, מן המטריצה נגזר שלזה יהיה אח – Herbie: Fully Volution".
"תביאו אותו. נו, מה אכפת לכם, ממילא תיכף הולכים". מבויש, 'Land of the Dead' נדחק ונדחף לקדמת החדר, עד שעמד לפני הרב. ההתחלה, כדרכם של כל סרטי הדו"חקו הנוכחי, בסרט משנות השישים – 'ליל המתים החיים', של ג'ורג' רומרו. היה זה למעשה הסרט שהפך את סרטי הזומבים לז'אנר לכל דבר. ואיך אומרים זקני השבט – סרטי הזומבים של היום, זה לא הסרטים של פעם. אי לכך החליט ג'ורג' רומרו להראות לצעירים מאיפה משתין הדג.
הסרט החדש נפתח כאשר כדור הארץ אינו הכוכב שהכרנו. האדמה חרבה וחרוכה, השמים כמעט ואינם נראים והמכונות… סליחה, הזומבים, ממלאים את הארץ. מעוז אחרון נותר – עיר בודדה מוקפת חומה, עירם של האנשים החופשיים. בעלי הממון חיים חיי נוחות ומותרות, ודלי העם מסתפקים בהימורים, סמים ומסיבות טראנס עד הבוקר. שכירי חרב בודדים מעיזים לצאת מן החומות כדי לספק לתושבים מזון, משקה ורוק'נ'רול. אלא שבינתיים, האבולוציה תורמת את חלקה, והזומבים לומדים לתקשר אחד עם השני ולהתארגן. מוהאהאהא-הא-הא. או בררר. מה שתבחרו.
'ארץ המתים' הופק בתקציב זעום של 15 מיליון דולר, וכבר עתה כיסה את רובו, בהרוויחו 10 מיליון דולר במהלך הסופ"ש. הביקורות אף הן משבחות את הסרט ואת יוצריו, וזורקות לחלל האוויר ביטויים כמו סאטירה חברתית חדה, ו"גרסת הזומבים ל'מטרופוליס"'.
מועצת חכמי הדו"חקו פנתה כבר לצאת, כשאחד מהם העז וצווח: "והדו"חקו, כבוד הרב, מה יהא עליו? הוא הולך ומצטמק, הולך ופוחת הדו"ח".
"לא איש בשורות אנוכי. אתם מדברים עימי על שבועות רעים, ואילו אני, בחלומי ראיתי את שבע השנים הרעות".
מומחי הדו"חקו התעלפו, ואולי טוב שכך. שכן הרב הוסיף ואמר: "אני צופה כי 'מלחמת העולמות' בוא תבוא, ויומיים אחריה, זה קצת מצחיק, יהיה 'ריבאונד"'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
יצאו מהדו''ח
Because of Winn-Dixie, 18 שבועות, 32M$
בן ערובה, 15 שבועות, 34M$
מלינדה ומלינדה, 12 שבועות, 3M$
יצאו מהדו''ח
הכוונה היא שלא מקרינים אותם יותר בארה"ב?
יצאו מהדו''ח
אכן.
דוח הקופות של עין הדג מתרכז בעשרת הסרטים המכניסים ביותר בארה"ב בכל סופשבוע. בממוצע 3 מתוכם הם סרטים חדשים. מזה מספר חודשים אני מעדכן, בשם הטריויה, מה עולה בגורלם – כמה שבועות כל אחד מהם הוקרן ואיזו קופה הוא גרף.
''נו שוין, קינדערלאך''? הרב כדורי?
סליחה, אני לא יכול לסספנד את זה.
אז מה עדיף? ''תסעדו ותרבחו''? או הרב כדורוביץ'?
כן
יש מצב
שבאטמן מתחיל ישחזר את 400 המיליון של הסרט הראשון (הכנסות מכל העולם).
אחרי הכל הפתיחה של הסרט הראשון היתה 40 מיליון.
אז יש סיכוי ש'מתחיל' לא יהיה רק הבאטמן הטוב ביותר מבחינה ביקורתית אלא גם הטוב ביותר בקופות.
ולי היו ציפיות מסמנתה.
ניקול קידמן היא הבחירה המושלמת לתפקיד. ובזה בערך נגמרות ההחלטות הנכונות שעשו בסרט הזה.
את הטוויסט (רימייק בתוך רימייק) ממש לא אהבתי. קלאסיקה כמו סמנתה צריכים להשאיר כמו שהיא, לתת לניקול לשחק את סמנתה ולא מכשפה שמשחקת את סמנתה. במקום סרט רימייק לסדרה האהובה, הסרט הזה סתם נשמע כמו קומדיה רומנטית שעושה מחווה לסמנתה בזה שמזכירים את הדמות שלה בסרט.
אמנם הרבה אומרים שזה רענון נחמד לעומת כל הרימייקים האחרים שאנחנו רואים לאחרונה, אבל עם כל זאת – בחומר מנצח לא נוגעים.
את וויל פרל אף פעם לא חיבבתי, אבל אני יודע שהוא יחסית אהוב.
נחכה עוד 20 שנה לניסיון נוסף.
ניקול קידמן היא לא ליהוק טוב לשום דבר,
ובמיוחד לא לסמנתה. סמנתה המקורית היתה לא רק יפהפיה אלא גם מתוקה וקורנת, עם רמז של רשעות בחיוך שרק הפך אותה ליותר מקסימה. לקידמן יש את כל הקסם והמתיקות של רובוט זומבי החבר בכת השטן.
דווקא הרעיון של הסרט נשמע חביב… אם כי בעל פוטנציאל גבוה למטופשות אם לא מעבדים אותו נכון.
תופתעי לשמוע שהיא ממש מוצלחת בתפקיד.
מקסימה לחלוטין, משעשעת כשצריך, ומאפילה לחלוטין על וויל פארל האנמי.
תופתעי לשמוע שהיא ממש מוצלחת בתפקיד.
כאילו שבסדרה המקורית לתפ'יד של הבעל היה הרבה נפח.
בסרט יש לפארל תפקיד מרכזי,
אבל הוא עושה אותו בצורה שלא משאירה שום רושם. לא טוב, לפעמים הוא קצת מעצבן, אבל לא ברמה שתזכור את זה אחרי הסרט, הוא פשוט שם, חיוור לחלוטין לעומתה.
אני אופתע אם *אני* אחשוב שהיא מוצלחת בתפקיד...
יש באתר ביקורת על אמריקה איקס?
לא הצלחתי למצוא.
יש באתר ביקורת על אמריקה איקס?
אין, וחבל. סרט מצוין.
אוף טופיק: חוויה בקולנוע גלובוס כפר סבא
אני לרוב לא יוצאת לסרטים, אלא מסתפקת בקריאת "עין הדג". פעם בחצי יובל אני גם יוצאת לסרט – "בטמן מתחיל" היה פיתוי מספיק לחובבת קומיקס כמוני.
הוצאתי 80 ש"ח מכספי על שני כרטיסים, שהוזמנו מראש. ביקשו ממני להגיע 15 דק' לפני תחילת הסרט לאסוף אותם, וכך עשיתי. ב21:30 בדיוק התחילו הפרסומות, שנמשכו עד 20:02. התעצבנתי אחרי רבע שעה של פרסומות והלכתי לדבר עם האחמ"ש. האחמ"ש היה בסדר והציע לי פיצוי בדמות דלי פופקורן, לו סירבתי (בטיפשותי) בטענה שאני רק רוצה התנצלות.
ביקשתי כתובת כדי לכתוב להנהלת הרשת, והאחמ"ש ביקש שאשאיר את פרטי. שמחה וטובת לב השארתי לו כתובת וטלפון, ונכנסתי לראות את הסרט (שהוקרן לא בפוקוס).
היום התקשר אלי מנהל הקולנוע. את השיחה הוא פתח בשאלה האם לדבר איתו יבזבז את זמני, כשהבהרתי בדיוק מה אני רוצה (מכתב התנצלות) הוא אמר "אני לא עובד בשבילך", עיקר טענתו היה שיש ליד הקופות שלט בו כתוב "הסרט אינו מתחיל בדיוק בשעה הנקובה" ושאני מנותקת מהמציאות. שאלתי אם בעצם הוא אומר לי שאני לא מעניינת אותו ותגובתו היתה בצעקות. בשלב זה ניתקתי.
אני מודה שהתנהלותי לא היתה חכמה במיוחד, ועשיתי הרבה שטויות – אבל רבאק, כולה רציתי לראות סרט. עכשיו אני זוכרת למה אני לא הולכת לקולנוע.
אם למישהו יש המלצה על קולנוע נחמד, אדיב, ודל בפרסומות באזור השרון, אשמח לשמוע אודותיו. לגלובוס כפר סבא אני לא חוזרת.
בקולנועים של ''גלובוס'' יש מסורת ארוכה של יריקה בפרצופי הבאים
מה שמפתיע הוא לא כל-כך התופעה בה נתקלת במהלך הסרט עצמו, כמו היחס המחפיר שגילה אלייך מנהל הקולנוע – והעובדה שהוא טרח להתקשר אלייך אישית כדי להפגין אותו.
בכל מקרה, הפתרון לבעיה הזאת הוא פשוט – אני מאמין כי באזור כפר-סבא ישנם כמה עיתונים מקומיים. שלחי לכולם את הסיפור שפרסמת פה (קלי-קלות בעידן מעבד התמלילים והאימייל). אני בטוח שהם יפרסמו אותו. זה אמנם לא יפתור את הבעיות של הקולנוע, אבל זה בהחלט יעשה למנהל הנ"ל רע על הנשמה.
לא יודעת לגבי פרסומות,
אבל הרעננים (קניון 'רננים') זכורים לי כנחמדים. ואם את מוכנה להרחיק עד הרצליה – הרב-חנים השונים ישמחו לקלוט אותך.
גלובוס בעייתיים. יצא לי להתקל במעט מאד בתי קולנוע נחמדים וקשובים של הרשת הזו.
הרנננים
עושים חיים קשים עם הנחות לחיילים.
אוף טופיק: חוויה בקולנוע גלובוס כפר סבא
רמת השרון זה די אזור השרון…
(אבל כשאי אפשר ללכת לסינמה סיטי, נאלצים להסתפק בערים…)
אני דוקוא מאוד מחבבת את
הקולנועים של כפר סבא, אבל בנוגע לפרסומות – מעולם לא ראיתי שם סרט שלא התחיל חצי שעה אחרי הזמן (לא, אני מתנצלת. את שרק הראשון ראיתי בזמנו רק 20 דקות אחרי הזמן).
מצד שני, הפופקורן שם נורא טעים. לומדים לחיות עם הכל.
אני דוקוא מאוד מחבבת את
חוץ מהעובדה שלפני שבועיים הפסיק לעבוד הסראונד באולם 4 ונראה שלא תיקנו אותו מאז.
וגם: נראה שאני הולך רק לסרטים שמוקרנים באולם 4.
לא יודעת לגבי אולם 4,
אבל באופן מפתיע בערך לפני שבוע סבלתי מבעיית סאונד במהלך "מר וגברת סמית"' – ואני חייבת לציין שזאת הפעם הראשונה שהייתה לי בעיה עם הקולנוע בכפר סבא.
אוף טופיק: חוויה בקולנוע גלובוס כפר סבא
מה שלא שווה את הכסף, לא שווה אותו.
תראי בבית, בדיוידי, או וידאו, או בפורמט ההוא שלא מזכירים את שמו.
ולמען רווחת הציבור, קולנוע פרטי אשר יפעל בהתאם להגיון לפיו קולנוע אמור לפעול מתוכנן להקמה בשנת 2010 בערך, כשיהיה לי כסף לאחד. אבל הוא כנראה יהיה בצפון.
איזה פורמט לא מזכירים את שמו?
זה שלא חוקי
הפורמט דוקא חוקי
וגם דרך השגתו (הורדה מהאינטרנט) לא מהווה עבירה על החוק. העבירה היחידה היא הורדת סרטים מהאינטרנט, ולא משנה באיזה פורמט, שבעלי הזכויות על אותם סרטים לא אישרו להורידם והם לא מקבלים תמורה כלשהי עבור ההורדה.
אוף טופיק: חוויה בקולנוע גלובוס כפר סבא
אני אנצל את ההזדמנות כדי לזרוק מילה טובה לקולנוע המצויין של רב חן בקניון גבעתיים החדש.
האמת – שהתלבטתי מעט ביני לבין עצמי האם לשבח את הקולנוע רק בגלל שהוא טוב. הרי מה שהסינמה סיטי לימד אותנו הוא שמוצר טוב יוצר דרישה, שהופכת להתנפלות, שמורידה בו את הרמה והורסת (כמעט) כל חלקה טובה בו.
אבל אני לא לומד מהניסיון ואני משתף – האולמות מרווחים, המסכים גדולים, הסאונד זורם בהנאה מכל כיוון, המתקנים לקולה מתגלים שוב כמצרך שמשדרג משמעותית את הצפייה והמיזוג קצת מקפיא. טוב, אי אפשר לדרוש שלמות.
אבל הדבר שבאמת מצריך את המילה הטובה הוא היחס. כשהפופקורן היה יבש מדי, התלוננתי והוא הוחלף במיידית באחד טרי. ואילו בפעם השנייה, גם מבלי לבקש הועמד המיכל הריק מתחת למפצח גרעיני התירס, נכון לקלוט את הפופקורן הטרי ביותר. הסדרן חיכה בסבלנות איתי עד לסוף הכותרות, והפירסומות לא היו ארוכות מדי.
וגם היה מעט קהל, אך אני חושש שזה הולך להשתנות.
הללויה.
מצדדת בלב שלם
כבר בכניסה ללובי של הקולנוע, הופתענו שותפתי לצפייה ואנוכי מהכמות הדלה (0) של אנשים שגדשה את המקום. מה גם שהמקום אסתטי ביותר ויש בו אפילו יותר מקריצה לספות החביבות בסינמה סיטי (איפה עוד ישנו קולנוע עם ספות בלובי? איפה יש עוד קולנוע עם לובי?). המשכנו בדרכנו אל האולם המיועד, האחרון והקטן יש לציין (הקרנה של המדריך לטרמפיסט.. לפני כשבוע וחצי), שלעומת אולמות אחרים הנחשבים לגדולים בקולנועים אחרים, לא היה לו שום דבר להתבייש בו.
ובינות לקהל שמנה לא יותר מ-4 אנשים נוספים מלבדנו, נהנו לנו כיאות מסרט המוקרן כמו שצריך, ללא הפרעות וסאונד בסדר גמור.
יש לציין כי אף אנחנו חששנו לספר בחוצות העם על קולנוע נפלא זה בדיוק בשל אותן סיבות שצוינו לעיל, אך הרגש האנושי החם של החובה לשתף פשוט מנע מאיתנו זאת.
לכו! זה שאווה ממש.
וואו איזה דוחק''ו
באמת כבוד. הזכיר לי את ילדותי שבה קראתי וויז כשעוד היה שווה משהו (ובכלל כשעוד היה), ופרקיו הראשונים של מדור מורגן לה-פיי שהיה תמיד כתוב בסגנון דומה (עד שבשלב מסויים רמתו ירדה מאוד, נראה לי כי החליפו כותב).
אלחר מכן עברתי ל Computer Gaming World ומשם כבר לא היתה דרך חזרה.
אבל בחזרה לנושא, דוחק"ו ממש טוב.
ארץ המתים קיבל שבחים אפילו מאברט שירק דם כשיצא ליל המתים החיים וטען שזאת פורנוגרפיה מהסוג הגרוע ביותר. כנראה שכיוון שרומרו הפך לסמאח (או שזה סמאך?) לאברט כבר לא נותרה ברירה אלא להלל בשיניים חשוקות.
-האשף הדגול
הסיבה העיקרית לשינויים במדור היא שהמחבר, ערן בן-סער, התחיל לכתוב אותו כשעוד היה בתיכון. עם הזמן הוא התבגר, התברגן, התחתן ואיבד מכוחו יחד עם וויז וסיקור משחקי התפקידים של המגזין. כיום, יש לו ולאבי סבג אתר בשם "שדים מתחת לכיור" בו התפרסמו פרקים חדשים של מורגן. אני מסכים שהרמה של הסיפורים ירדה עם הזמן, כנראה בגלל עייפות החומר (והכותבים).
http://www.demons.org.il/times_old_humor.html
תודה. אתר חביב. מחר אתעמק בו ואגלה האם גם אני התבגרתי בתשע השנים שעברו מאז שקראתי את המדור לאחרונה.
-האשף הדגול
כמה יפיפיה ועדינה (וקטנטנה) הילארי סוונק בשעות הערב המאוחרות בווסט ווילג' וכמה סבלנות שיש לה לאנשים ברחוב שמטרידים אותה בבקשות לצילום משותף. בעלה, צ'אד לאו, דווקא לא משהו במציאות, אבל גם כן בחור מאוד נחמד.
*אנחה*
פרט נמק והסבר...?
הוא פגש אותה ברחוב, היא הסכימה לצילום משותף.
יו?, איזה כיף! גם אני רוצה!
הצבא ה!@$!@#% הזה!
יו?, איזה כיף! גם אני רוצה!
היום, בעידן המודרני, אפשר לטוס לחו"ל גם אם אתה בצבא. כמובן, אז תצטרך להגיע לווסט וילג' עם מצלמה, ולדאוג שהילארי סוונק תהיה שם בדיוק באותו הזמן, ובמצברוח חינני…
לא יודע על איזה עידן אתה מדבר…
בעידן שבו אני חי הרגילה שלי (אחרי שמונה חודש) נשרפת על הקפצות. ובשביל שיאשרו לך יום (גם כן יום, יוצא אחרי הצהרים ובארבע בבקר אתה כבר על הרגלים) אתה חודש שלם מסתובב עם כזה כאב ראש שגורם לך לקלל את הרגע שבו בכלל העלת על דעתך איזה מחשבה כזאת…
בעצם, למה בכלל יש לך מחשבות. אתה הרי כבר מזמן לא בנאדם.
…. לא יודע מה עם הילארי סוונק, אני לווסט וילג' לא מגיע בזמן הקרוב, בטח שלא במצברוח חינני.
כל עוד יש לך זמן ל"עין הדג" אתה בסדר…
''גרסת הזומבים ל'מטרופוליס''?!?!
ישמור האל ויצילנו!
אתמול ראיתי את "מר וגברת סמית" ברב חן דיזינגוף, וקרו שני דברים נעימים:
1. הפרסומות היו קצרות מהרגיל (רק עשרים דקות, אבל נכנסתי באיחור אז זה היה עוד פחות)
2. לא הייתה הפסקה!
חשבתי על זה קצת ונראה לי שאכן עדיף שלא תהיה הפסקה בסרטים, כי זה סתם קוטע את הרצף ואת החוויה. כמה כבר זה קשה להתאפק שעתיים? הרי הפסקות הן רק מסורת, לא? זה לא שצריך להחליף גלגל או משהו כזה. אולי כדאי באמת שבסרטים מסויימים לא תהיה הפסקה. מישהו יודע משהו על העניין הזה?
יש אנשים שצריכים הפסקה.
הפסקות זה לא לחלוטין שלילי, יש המון סיבות למה כן צריך הפסקה באמצע הסרט, למרות שהיא קוטעת אותו.
קודם כל, אם הסרט ממש על הפנים – ההפסקה מאפשרת לאנשים לצאת בלי להפריע לאף אחד (כמו שקרה בסין סיטי, שחצי מהאולם לא חזר אחרי ההפסקה).
דבר שני, לפעמים, מה לעשות, אתה צריך לשירותים. נגיד, בשר הטבעות השני לא הייתה הפסקה – והוא נמשך שלוש שעות רצופות של מים נופלים. רציתי למות. הפסקה הייתה משפרת פלאים את כל חווית הסרט.
חוץ מזה, הפסקה מאפשרת לסדר את הסרט בראש, להחליף רישומים, לקנות פופקורן ושתייה (שאם קונים אותם בתחילת הסרט הם נגמרים מהר מדי), היא מאפשרת להורים להתקשר לילדים שלהם לבדוק מה שלומם, ובסרטים ארוכים הפסקה היא כמעט חובה כדי לא לאבד את העלילה ואת תשומת הלב.
מה שכן, עלה רעיון לפתרון לכל עניין ההפסקה – להודיע מראש באילו הקרנות יש הפסקה ובאילו אין, וככה כל אחד יוכל ללכת למה שהוא רוצה.
ברב-חן דיזנגוף,
לפחות באולם 1 (בשאר עוד לא יצא לי לבלות, למזלי), אין הפסקות במהלך הסרטים. האולם פשוט גדול מדי, בלי מעברים נוחים ליציאה.
הפסקות בבתי קולנוע.
אז ככה:
לרוב, האינטרס של מנהלי בתי הקולנוע להוציא להפסקה הינו כלכלי, כלומר מתן אפשרות לקהל הצופים לרכוש מוצרים במחיר מופקע במזנון הקולנוע. מעבר לכך בד"כ אין להם שום סיבה לתת הפסקה, כי באמת אין צורך "להחליף גלגל" או משהו כזה. להיפך, עלות הסדרנים והמזנונאים שיושבים בחיבוק ידיים בזמן הסרט מיותרת, בעיקר אם מדובר על ההצגה האחרונה ואפשר לשלוח אותם הביתה לולא הייתה הפסקה.
מדיניות זו של מתן הפסקה משתנה מקולנוע לקולנוע, בהתאם לשיקולים שונים של מנהלי הקולנוע או הרשת.
בבתי קולנוע "לב", למשל, נהוג להוציא להפסקה. ברם, אם באולם מסוים יש פחות מ-X כלשהו של אנשים (בד"כ 10, ולרוב בהקרנה האחרונה של אותו יום) הסרט ימשיך רצוף, ללא הפסקה.
לעומת זאת, ב"רב חן" דיזינגוף נהוג שאף-פעם לא תהיה הפסקה (גם אם מדובר על האולם הגדול, כאמור, אך גם אם מדובר על האולמות הקטנים יותר), בעוד שבבתי קולנוע אחרים של "רב חן" כן תהיה הפסקה. כלומר בבתי קולנוע שונים של אותה רשת יכולים להיות מצבים שונים של הוצאה להפסקות.
בבתי הקולנוע של "גלובוס" נהוג תמיד להוציא להפסקות, אבל לא מומלץ ללכת אליהם בכלל.
בקיצור, אם את רוצה ללכת על בטוח ולדעת מראש אם תהיה הפסקה או לא רצוי לשאול לפני תחילת הסרט, ובאותה הזדמנות מומלץ גם לבקש להנמיך את המזגן.
אכן לגבי רב חן דיזינגוף.
הסיבה, אגב, לא קשורה לחוסר הנוחות ולמעברים, עידניד, אלא פשוטה הרבה יותר.
אין מקום להכיל את כל האנשים שנכנסים באולם, באיזור ההמתנה. ומאחר ויש מספיק מקרים בהם האולם מפוצץ, ועדיף היה לקבוע החלטה שרירותית, הוחלט שם שלא תהיינה הפסקות. אפילו לטובת שר"ה הם לא הסכימו להתגמש.
אמרת שהרווחת מזה שאיחרת והפרסומות "התקצרו". למה שלא תעשי מה שאני עושה? אני תמיד משתדל להגיע לסרט בכלל, ולהיכנס לאולם בפרט, 10-15 דקות אחרי זמן תחילת הסרט הרשמי.
בארבע השנים האחרונות, בערך, יצא לי אולי פעם או פעמיים שנכנסתי באיחור המכוון של 10-15 דקות, ושהסרט כבר התחיל. וגם אז היה מדובר רק בהקרנות מאוחרות של סרטים יחסית לא פופלריים, ועדיין נכנסתי עם כותרות הפתיחה בערך.
נסי ותראי. הרבה יותר כיף ככה.
וואו, לך יש ממש מזל.
אני, עם המזל הנאחס שלי, כמעט תמיד מאחרת לסרטים.
אבל האמת שגם כאן יש לשים לב לכך שאורך הפרסומות והטריילרים משתנה מקולנוע לקולנוע.
בעוד שב"גלובוס" יש בד"כ אורכים לא ראציונלים של פרסומות וטריילרים (באיזור ה-30 דק' ככה), ב"רב חן" משהו יותר סביר (20? דקות), ל"לב" יש משהו סימלי שכמעט תמיד לא עובר את ה-15 דקות.
הבעיה היא, שתמיד ש"סומכים על הפרסומות", פתאום נתקלים בקולנוע שעקב עקרון אנטי מסחרי או משהו הזוי כזה לא שם פרסומות בכלל, וטריילרים באורך של בקושי 5 דקות (סטייל קולנוע "בית ציוני אמריקה" בתל אביב).
בקיצור, גם כאן יש איזשהו סוג של ניסוי וטעייה, וגם כאן כל קולנוע פועל אחרת וצריך לעקוב מי עושה מה.
חבל שמבחינת מחירי הקולנוע הם מתנהגים כקרטל מעצבן, ומבחינת התנהגות, שירות ואיכות כל אחד בית קולנוע פועל אחרת.
נו, מתרגלים.
אה-הא! אז אתה הוא זה שהאנשים באתר מתעצבנים עליו כשהוא נכנס מאוחר ומפריע להם לצפות בסרט.
הלינץ' בדרך…
וואו
ראיתם את הטריילר לקינג קונג?
נראה מדהים. פיטר ג'קסון עושה זאת שוב. חבל שצריך לחכות עד דצמבר…
כן, ראינו ודעותינו חלוקות
כתבה מספר 2778
דו''ח חטאים שבורים - חצי שנתי - חורף-אביב 2005
[הערה:השימוש בשמות גולשים שונים בטקסט זה נעשה בהומור וברוח טובה, ובשום אופן לא על מנת לפגוע]
"לך במורד הסמטה הנכונה בעין הדג, ותוכל למצוא כל דבר."
[פתגם צ'כי עתיק]
*
אני חודר אל האתר בעיניים דרוכות. הרוח מתחזקת, משלחת בי דגים כחולים משונים, אבל דבר אינו מסיח את דעתי. בין מאות התגובות ועשרות הספוילרים אני מאתר אותה.
היא ארוכה כמו ג'ון ואדומה כמו דג, בולטת בשלולית העכרורה שסביבנו. אני צופה בה עוד דקות אחדות, מהופנט מהדרך שבה היא הופכת כל שיחה לקרב לחיים ולמוות. מיקה. היא לא העבודה הראשונה שלי, אבל מהדרך בה לשונה מתלפפת על מבקריה אני חושש שהיא תהיה האחרונה.
מהצד מתקרב אחד העורכים עם מחק שלוף, אבל הוא לא יכול לגעת בה. אין ולו עצם אחת של עוף בגופה. אני שולף את אקדח הספוילרים ומכוון אותו קדימה. לו רק הייתה לי חרב אור, אני מהרהר, הייתי יכול להוסיף קצת צבע לסצנה.
אני מאבד את שיווי המשקל באמצע המחשבה, ומתעורר קשור לכיסא בסטודיו למשחק בניו יורק. היא עומדת מעלי, קטלנית מתמיד. שמלתה ולשונה האדומות כמעט משתלבות זו בזו כשהיא מטיחה בי את קולה שוב ושוב: "אין עלילה. (באאם!) אין עומק (ספלאאט!) רק אלימות (קא-אזום!)"
בעומק החדר אני רואה את המלווים שלה. בחור עם כדור באולינג ואנגלית מושלמת. בחורה נאה לצדו. חבר אמריקאי עם מועמדות לשב"כ. כאן, בניו-יורק-טאון, הם השליטים. לעורכים ולמורדים אין פה דריסת רגל.
היא יפה מתמיד, עומדת מעלי, מפליאה בי את תלונותיה. עיניה מחליפות צבעים ללא הפסק. היא רוכנת להסביר לי שוב על עומק, דמויות, קונפליקט. היא מתכופפת לעברי. אני אוהב אותה, ובכל זאת איני מספר לה שראשה נכנס באותו רגע לאמצע הכוונת של סולוצו, חבר ותיק שיושב על גג הפילם נואר הסמוך. הוא יפקיד את הצ'ק שלי בבוקר.
**
אין עלילה, אין דמויות, אין סיבה להצביע "סין סיטי", אבל כנראה יש הרבה סיבות להתווכח. העיר החוטאת נסקה בלי להניד עפעף לפסגה, כשמספר התגובות החצי-שנתי שלה עוצר על סף ציון מושלם במדד הטירוף (פסיכו-מטרי) 799 תגובות, בחודש וחצי בלבד. בטבלה של כל הזמנים היא נסקה למקום השלישי, מייד אחרי המלך השב והמטריצה השבה ונטענת, ובכך הגיעה ראשונה בין הכתבות על סרטים-שאינם-המשכים. אז נכון, הרבה מהתגובות הן מין עוף מוזר ואלים המצנזר את עצמו, אבל זה לא מפתיע אם מביטים בטבלת היומיות המובילות של חצי השנה האחרונה: במקומות הראשונים נמצאים דיון על נאצים וצנזורה ("תנו לעם להחליט"), על זכויות יוצרים והפרתן ("עין הדג מסית' לדבר עברה"), על מסחור, פרסום ואמנות ("בשבילי הכוכב זה דיקפריו") ועל תמיכה ממשלתית בלימודי אומנות ("אובסקורה"). רק אחרי כל הדיונים התיאורטיים האלו, מתפנים הקוראים לשיחות על הקון (מקום 5), האוסקר (מקומות 6 ו- 9) ואפילו שומו שמיים סרטים עתידייים (7,8,10). האם עין הדג הופך לאייל הקורא של אמנות וקולנוע? האם הגולשים מתבגרים ונהנים גם מדיונים רציניים? האם סדרה של שאלות רטוריות היא דרך יעילה לעייף את הקורא?
ואולי עדיפים הנתונים. פרט ל"עיר החטאים", אין הרבה בשורות בטבלת הסרטים המובילים למחצית הראשונה של 2005. החוטאים הסית'ו את תשומת הלב מהמועמד הטבעי, שהוא בכל זאת סרט "מלחמת הכוכבים", והנ"ל גם אכזב באופן כללי כאשר גרף רק 450 תגובות, ולא חדר לעשרים הגדולים של כל הזמנים (זאת לעומת קודמו המשובט שנמצא במקום השביעי בטבלה הזו). נדמה שהגולשים מעדיפים את פיקסר על לוקאס: בוב סופר-על, כוכב השנה שעברה, המשיך לעשות אוונטות, הגיע למקום השלישי החצי-שנתי והטיס את הסרט (אולי בגלל הזכייה ב"דג הזהב") למקום השישי של כל הזמנים (זו, אגב, שירת הדולפין של הביטוי "של כל הזמנים" – לא תראו אותו יותר בכתבה.
ואם בדולפינים עסקינן, לאן נעלם המדריך? הסרט שהגיע למקום הראשון בסקר "הסרט שאתם הכי מצפים לו ב- 2005" (שבו הסית' במקום השלישי וסין סיטי חמישי!) מופיע רק במקום החמישי בטבלת התגובות החצי שנתית, עם 223 תגובות עלובות. אז נכון ששאלת הפאניקה פיצלה את המדריך לשניים, ואיחוד שתי הכתבות היה מעלה אותו למקום הרביעי, אבל זה לא בדיוק מה שציפינו. זה קרוב, אבל רק בערך. זה… ליד. קצת כמו לנפנף במגבת בחלל ריק.
אבל זה עוד כלום לעומת "הצלצול 2", מקום שישי בסקר הציפיות, שהגיע אך ורק ל- 94 תגובות, פחות מ*רבע* מספר התגובות של המקורי. מותק, הכריות התכווצו, והסרט מתקשה למלא בהן את הציפיות. ואולי זה מראה על גודל מועדון המעריצים של דוויי צ'ייס. בקצב הזה, עוד שמונה שנים נמצא אותה רוקדת עם לסו על במה בשחור לבן.
הסרט כמובן לא חדר לעשירייה החצי-שנתית, ובמקומו ניתן למצוא שם את זוכי האוסקר (מיליון דולר סוואנק), זוכי פרס וולג'ין (אור איבגי) וג'וליה רוברטס (שדומה באופן מפליא לג'וליה רוברטס). בקטגוריית "סטטיסטיקות שאף אחד לא מתייחס אליהם" אפשר לציין גם ש"מיליון דולר" התייצב במקום השני בכל הזמנים עבור סרט שזכה באוסקר "הסרט הטוב ביותר" (אחרי שרה"ט), ו"אור" התייצב במקום השני של כל הזמנים עבור סרט ישראלי (אחרי האושפיזין). [חדי העין שמו ודאי לב לחזרתו מן האוב של הביטוי "של כל הזמנים". אמינות אף פעם לא הייתה הצד החזק של הדו"חמו, או הצד הטוב של הכעס].
מאחר שאת אף אחד לא מעניין האם קונסטנטין ייאלץ למצוא את ארץ לעולם-לא בדרכים צדדיות או שמא ייתקל בפדופיל, נותר רק להציץ בטבלת הסקרים ולהסכים שהכי מפחיד זה סרטים על ברוס הגדול מכולם. או, פשוט, לעצום עיניים, ולהיות שוב בעיר החטאים.
**
הכל, נדמה, שקט. הדיון מצטמטם לטפטוף של בירה דלוחה מן החבית בקצה הבאר. אני נשען לאחור עם סיגריה, מסתכל ימינה ושמאלה כדי לוודא שלא נכנסתי לפריים. לא רוצה בעיות עם האגודה למלחמה בסרטן. ואז, בזווית העין, אני רואה אור עולה מן הנערב.
קשה לפספס אותו: הכיפה האדומה-בוהקת לראשו, מבט ה"אני רק שאלה" בעיניו. הוא פוסע בנונשלנטיות אל החדר ומטיל במרכזו עוף שחוט. עוף מצונזר. השתיקה המשתררת ברורה לכל מי שצריך להבין. תמה שביתת האש בדג-סיטי. יהיו עופות. יהיו התפצלויות. יהיו אפילו מחיקות.
אני מביט במתרחש כמו בהילוך איטי. הנה עולה מהאפר ג'ו "היהלום" קווימבי, חמוש באקדח אונטולוגי ובחתול. הנה, יורק אש אקזיסטנציאליסטית, אדם "הנקי" אורון עולה אל הבמה. יושבי האתר ההמומים נמלטים אל מתחת לשולחנות, מנסים להימלט מהעופות המתרוצצים בהמולה בין הפתילים. אבל זה לא עוזר. אלו הימים ההם, הימים הפרועים, ימי הקרב-לחיים-ולמוות-באמצעות-מלים-בנות-ארבע-הברות-לפחות. והם חוזרים!
לידי משתופפת אחת העורכות, שהמחק נשמט כנראה מידיה בהמולה. "אימייל, אימייל," היא ממלמלת חלושות, כאילו יש בקריאת העזרה המסורתית בכדי לעצור במטר העופות המדממים על האתר כתום זרחני. היא גוררת אותי לבונקר סודי, בו שהו הוותיקים בימי מהפכת הברזל הנודעת לשמצה.
"אני לא זוכרת כזה דבר מאז 'כפר הכלבים' של רוצח החמורים," היא מוסיפה במסתוריות, אבל אני כבר לא שומע אותה. מזווית העין אני מזהה משהו שלא היה אמור להיות כאן. פצצת פ"מ. אם היא תתפוצץ, הפתילים שיצאו ממנה יתפשטו לאתר החטאים כולו. גולשים יתפלצו. לינקים ישברו. עורכים יכינו מחקים לשעת חירום.
יהיה פה טבח. ואנחנו הרי נגד אלימות.
**
לינקים:
הטבלה החצי-שנתית של כתבות על סרטים:
http://fisheye.8ln.org/cgi-bin/stats.pl?month=20050701&ref=20050101&top=10&cat=1+2
של יומיות:
http://fisheye.8ln.org/cgi-bin/stats.pl?month=20050701&ref=20050101&top=10&cat=6
טבלת הסרטים של כל הזמנים (אופס, עשיתי זאת שוב!), נכון ל- 1/7:
http://fisheye.8ln.org/cgi-bin/stats.pl?month=20050701&top=10&cat=1+2
סקר הציפיות:
כתבה מספר 2500
כריות (למילוי הציפיות):
http://www.allergybuyersclub.com/compare-pillows.html
מיקה:
http://www.mika.com/
פצצת פ"מ:
http://nypress.com/17/28/news&columns/LionelBeehner.cfm
פצצה שהיא פ"מ:
מחק (לנוחות העורכים):
"יהיו עופות. יהיו התפצלויות. יהיו אפילו מחיקות".
וגם על:
"אלו הימים ההם, הימים הפרועים, ימי הקרב-לחיים-ולמוות-באמצעות-מלים-בנות-ארבע-הברות-לפחות. והם חוזרים!
".
פשוט מעולה!
לדעתי הכי טוב שלך (עד כמה שאני זוכר) ולו רק בזכות החלק הראשון. מצחיק, שנון ואפילו סוחף.
לא צריך להסחף
בכל זאת היה הדוח"מו עם "זין גדול הבזיק. ונדם", ובאותו אחד היה גם "אומרים שהוא יכול להיות בפראג ובעין החורש בו בזמן".
(ציטוטים חופשיים מזכרוני הרעוע)
אבל בהחלט משעשע עד מאוד!
כל כך מצחיק.
אני מודה. אני הרגתי את ההומור בעיר הדג.
אמרו לך כבר שאתה נהדר?
רק מה, כזו הודעה טובה גורמת להתגעגע לתקופה שהדו"ח התפרסם כול חודש. רודים עוד.
כן כן אין לך זמן,אבל מותר לרטון בשם חופש הביטוי
לול.
חייכת אותי בסופו של יום עבודה מפרך.
מוצלח כתמיד (ואולי גם יותר, כי אני תמיד נופל על הקטע הפילם נוארי הזה).
מדוע המדריך לטרמפיסט גרף מעט תגובות?
כי הוא לא הוקרן בבאר שבע!
הא!
כל דרום הארץ לא יכל להנות מהמדריך ואנשים כמוני עוד חוששים לקרוא את הביקורת!
והרי ידוע ש 13,000,000 דרומים גולשים בעין הדג, לא נוסעים לתל-אביב לעולם, והם הבעלים של 90% מכלל התגובות(הבלתי נראות).
''13,000,000 דרומים'' זה כולל את אפריקה וחצי האי ערב?
הוא הוקרן באילת
יההש
זה באמת מחדל שהסרט לא הוקרן בבאר שבע, בירת הנגב. מישהו יודע למה לא הביאו את זה?
אגב, הם גם לא הביאו לבאר שבע את פיטר פן באנגלית, אלא רק בדיבוב עברי. זה ממש מרגיז.
יגיע בקרוב לנגטיב (קולנוע של אב''ג)
יש לך קשרים בנגטיב?
גם אני שמעתי על זה.
כבר חודש שהוא בקרוב מגיע…
– אני רק שאלה…
משחיק מאד.
אני עוד מתכוון לקרוא עוד כמה פעמים להשתעשע בסטטיסטיקה (יש לי אגב קורס בסטט' למדעי החברה ב' שאינני יודע מה לעשות איתו. אם למישהו יש הצעה…).
שקוייחך. (הכוונה בביטוי היא ככל הנראה חיובית).
בינתיים זהו.
רק למי שלא יודע
"שקוייחך" הוא "ישר כח" כאשר נאמר במבטא ידישאי כבד.
בבתי כנסת בהם מתפללים בני עדות אשכנז נוהגים לומר זאת לחזן, לש"ץ או לעולים לתורה כביטוי של הערכה, ומכאן הביטוי התגלגל לקהילה הדתית בכלל.
האמת היא
ש"שקוייך" (בהברה חולמית) הוא ביטוי מוטעה. הביטוי המושרש בישיבות הוא בדרך כלל "שקייאך" עם צירה.
רק לשם הבהרה
הריני מכחיש את מוצאי האשכנזי מכל וכל…
ערב עם רוה וקאופמן
לכל מאן דבעי: יאיר רוה מנחה לאחרונה סדרה של "מפגשים" בנושאי קולנוע, בתאטרון תמונע בת"א. הפגישה/הרצאה/דיון/ארוע הקרוב, ביום ראשון, 19:30, יוקדש לצ'רלי קאופמן המאוד מוערך כאן. הכניסה חופשית.
לעזאזל.
לעזאזל 2
אכן תגובה נלהבת.
אל דאגה, לא הפסדתם כלום.
היה משמים. למרות שרווה הוא אדם חינני ביותר (מסתבר), שני האורחים שלו לא תרמו במאום.
האחד, גור בנטביץ', שבהחלט ייתכן שהוא במאי מוכשר, לא סיפק ולו אמירה אחת שחרגה מגיבוב מילים לא קוהרנטי.הוא פשוט לא ממש מתעניין בקאופמן, ולכן לא ממש התעניין בשיחה.
האורח השני, פרופסור יגאל בורנשטיין, שונא את קאופמן, רק שהוא לא יכול ממש להסביר למה.
למעט שמות של במאים צרפתיים
שונים שקדמו לקאופמן וביצעו את מלאכתם טוב ממנו, והמנטרה הלא ברורה משהו – הוא יותר מדי הוליוודי, מר בורנשטיין נותר לא מנומק.
רווה ניסה לסחוב את הערב על גבו, אך ללא הועיל.
אתנחתא קומית חביבה, הייתה בדמותו של אדם שככל הנראה לוקח את קאופמן ממש ממש ברצינות, והחליט לתקוף אישית את פרופסור בורנשטיין על השמצותיו. אבל גם הוא, מלבד הקביעה שקאופמן הוא גאון, שמר נפשו מנימוקים.
רוה, ו''ו אחת....
(עוד ימצאו אותי בגיל 90, זקן וסנילי על כסא נדנדה מתנדנד וממלמל "ו"ו אחת.. רוה עם ו"ו אחת…")
אל דאגה, לא הפסדתם כלום.
למרות חיבתי לרוה עם ו' אחת, רציתי דווקא להגיע בגלל בורשטיין. הוא אמנם אדם הזוי ומפוזר ברמות קשות, אבל מהיכרותי הקצרה איתו הוא גם מקסים למדי בדרכו ואיש חכם ומקורי ביותר. הטעם שלו, כמו רוב אנשי הקולנוע שגדלו בארץ בשנות השישים, נוטה אמנם לצרפתי ולא קומיניקטיבי (כלומר הטעם השניצקלייני), אבל אני לא רואה זאת כמינוס. בסך הכל דיעה שונה. מותר לו.
אין לי כלום נגד שניצקלייניות
אדרבה, עמדה שניצקליינית *מנומקת* יכלה להפוך את הדיון למרתק הרבה יותר.
רק שלבורנשטיין לא היה משהו להגיד על קאופמן בכלל. הוא החליט שהוא שונא אותו, מבלי לנמק ממש, שזה לגיטמי וקורה לטובים ביותר. הוא פשוט לא היה האיש המתאים לדיון *הזה*.
ואני בהחלט יכול להבין למה אתה מחבב אותו. בניגוד לשניצקליינים אחרים, אין בו שמץ של חשיבות עצמית ויוהרה.
הוא מדבר בהומור וצניעות, והוא לחלוטין לא אדיש לקולנוע אמריקאי מודרני(הוא דיבר בחיוב על רקוויאם לחלום ועל ברטון פינק).
רק נראה לי שהאורחים נבחרו באופן אקראי, ולא הייתה להם זיקה מיוחדת לקאופמן, לטוב או לרע. לכן התוצאה הייתה שעתיים מייגעות על כיסא עץ לא נוח.
נקודת האור היחידה בהן הייתה המתלהם הג'רי ספרינגרי, שגרם לי לגחך בתענוג בכל פעם שהוא פצה את פיו.
rabbits מישהו?
אני מתכוון ל40 ומשהו הדקות בשמונה חלקים שהוציא דיוויד לינץ' ישירות לאינטרנט.
אין לי הסבר, מדובר במשהו אינטנסיבי מאד, אבל לגמרי לא ברור. שלוש דמויות של ארנבים (הנשיים משוחקים על ידי נעמי ווטס ולורה הרינג ששיחקו אצל לינץ' במלהולנד דרייב). שאומרים המון מילים, ומזכירים כל מיני דברים (איש עם חליפה ירוקה, משהו שקרה לאחת מהן בגיל 7, צרחה מקפיאת דם, אנשים שנמצאים מחוץ לבית, גשם, כלבים ועוד כל מיני כאלה), אבל לא מדברים ולא עונים לאף אחד מהם.
מדובר גם בסיטקום, כי לינץ' החליט שבכל פעם שמישהו מהדמויות נכנסות לחדר (שהוא גם הלוקיישן היחיד, ומצולם לאורך כל 40 ומשהו הדקות מאותה זווית) חייבות להיות מחיאות כפיים. ומדי פעם יש גם פסקול של צחוק, בדיוק כמו בסיטקום הממוצע, אם כי אף פעם לא ברור על מה ולמה מישהו צוחק. בקיצור, מדובר במשהו הזוי לגמרי ולא קוהרנטי בכלל. שהאפשרות היחידה שאני יכול להסביר אותו מבלי לגלוש לכל מיני תיאוריות מוזרות, הוא שמדובר בפארודיה של לינץ' על עצמו או משהו כזה.
אבל.. מדובר גם בדבר הכי מפחיד שראיתי בחיים. לינץ' יוצר את האווירה הכי קריפית ever, פשוט 45 דקות מעכירות שלווה, כולל הצרחה מקפיאת הדם, וכולל המוזיקה, וכולל ארנב אחד אדום. ואש שנדלקת מעצמה, וארנבת שמחזיקה אבוקות, וארנבים שנעלמים בפיידאווי כלעומת שבאו.
בקיצור, אם יש למישהו משהו להוסיף על הדבר הכל כך, כל כך מפחיד הזה. אשמח מאד לשמוע.
אפשר לינק?
נשמע מסקרן..
אימיול? ביטורנט?
אני די בטוח שהלינק הרשמי עולה כסף, או כבר לא קיים.
אולי לינץ' הוא חובב Spaced
נשמע יותר כאילו הוא חובב ''ארנבים ב-30 שניות''.
מתי יעשו כבר את
"גבעת ווטרשיפ ב-30 שניות ומומחזת מחדש ע"י אנשים"?
ניסיתי לכתוב ביקורת על Rabbits מספר פעמים וכל פעם מחקתי אותה מחדש. גם בגלל שמדובר במיני סדרה ולא בסרט וגם בגלל שהסדרה מציבה גבולות חדשים לביטוי "סרט הזוי של דיוויד לינץ"' וקרובה יותר למיצג וידאו ארט מאשר לסרט עלילתי. הארנבים מדברים במשפטים תלושים וחסרי הקשר כאילו דיוויד לינץ' בחר שורות באקראי מתוך תסריט "אמיתי" וסידר אותן בסדר אקראי.
אין ספק שהמצלמה הסטטית, הפסקול, ובעיקר האיטיות המחרפנת של הסדרה יוצרים חוויה מטרידה ומעיקה, שלי הזכירה את הדיונים על "דוגמה 95" ועל כמה הבימאי יכול להפשיט מהסרט ושהוא עדיין יקרא "סרט" (שוטים? תנועות מצלמה? עלילה? זאב רווח?) אבל העובדה שלאף אחד אין מושג מה בעצם קורה בסדרה (קראתי את הפרשנויות באינטרנט – הם לא יודעים) מונעת ממני מלהמליץ עליה.
לקריאה נוספת (תסריטים, הסברים ופרשנויות) אפשר לגשת לאתרים:
http://www.polarhome.com:753/~rabbits/rabbits/intro.html
http://rabbit.brian.leahy.name/
http://www.objectif-cinema.fr/davidlynch/analyses/0004.php
לתמונות של ארנבים מפחידים:
תודה על הלינקים
למרות שנראה כאילו רק האחרון עשוי להיות מעניין. והוא ארוך מדי בשביל לקרוא עכשיו.
כמו שאמרתי, אני ממליץ ולו בשל האווירה. אין יותר קריפי מזה. זה אולי לא מספיק לשעתיים של סרט, אבל זה נפלא לפחות משעה אינטנסיבית.
ואגב, שתי התמונות האחרונות שהבאת, הן מדוני דארקו.
תיקון חשוב ללינק הראשון:
http://www.polarhome.com:753/~rabbits/rabbits/
האתר הזה מפורט עד גיחוך וכולל, בין היתר, את התסריטים לפרקים.
כמו כן, ראיתי את דוני דארקו ואפילו המלצתי עליו לחברים למרות שגם הוא לא כל כך ברור (שמעתי שבגרסת הבימאי מסבירים הרבה פרטים לא ברורים אבל ההסבר סותר את התיאוריה שלי לגבי סוף הסרט) כך שאני ופרנק חברים ותיקים.
הכי
שיש
עורכים יקרים ו/או מאסטר טל- למה יש סרטים מסויימים ב"לא סופי" שמודגשים, וכאלה שלא?
כי יש סרטים חשובים, ויש כאלו שלא.
אבל לתשובה מוסמכת, קרא את הפסקא הראשונה באותו עמוד.
להגנתי, כבר שבוע רצוף אני בוהה 12 שעות ביום בשמות של אנזימים וחלבונים, ואין לי יותר מושג מה אני קורא.
והרצפה היתה עקומה.
והשופט אנטישמי.
ואם כבר מזכירים את הנושא
החל מסוף השבוע בקולנוע: סרט האנימציה 'Valiant', או בשמו העברי: 'פגוש את היונים'.
וזה נשמע למישהו כמו תרגום טוב כי...?
אני לא מקבל תירוצים כמו "פגוש את ההורים היה סרט מצליח ורוצים לנצל את המומנטום". שום סרט אינו ראוי לגורל אכזר כקשירת שמו בשם המפגע התרבותי ההוא.
גם יונים הן מפגע.
הן מחרבנות על הכביסה (של שרה!), וזה בדיוק סוג ההומור שניתן לצפות לו ב'פגוש את'.
לפחות זה לא
"היונה מת מצחוק".
לפחות זה לא
אמריקן יונה
או ''בן יונה'' הדי מתבקש
יונים
בנושא של אנזימים וחלבונים?
פיזיקה גרעינית.
איך זה שהוא מגיע לישראל יותר מחודש לפני שהוא מגיע לארה"ב?
שזה כמה חודשים אחרי
שהוא הוקרן בבריטניה. וגם להגיד שהוא הגיע לישראל זה מוגזם. הוא מוקרן מ-DVD. בשניות הראשונות אפשר היה לראות את ה"מקרין" בוחר את שפת התרגום מתוך התפריט. ועל זה לוקחים 35 ש"ח. I kid you not.
ואיך הסרט עצמו?
גרוע כמו שאומרים?
לא זוועה. סתם.
1. *וואו*. איזו חוצפה.
2. אייקון לא לבד…