דו"ח קופות שבורות – 28.12.2003

מאת
איתי שלמקוביץ
– פורסם ב 30 בדצמבר 2003Posted in: חדשות

לאנשים שונים יש סיבות שונות,
ודרכים שונות לכתיבה. גיליתי
את זה בשבועות האחרונים,
כשמעיין הטקסטים שלי יבש.
הסיבה, למי שמתעניין (כן, אני
יודע מי אתה, הסתתרות מאחורי
הניק "מישהו" לא ממש עוזרת לך),
פרוזאית משהו: הטלוויזיה התקלקלה. כן, מה לעשות, התרגלתי להקליד על המחשב כשלידי מטרטרת קופסת השוטים והעקרבים, מספקת בדיוק את המידה הנכונה של הסחות דעת. וכאשר הטלוויזיה פתאום התקלקלה, שבקה חיים בלילה קודר וסוער אחד, הרצון לכתוב אבד לי.

אבל המצב טוב יותר עכשיו. הטלוויזיה מתוקנת, וליתר בטחון- גם מוחלפת בדגם חדש יותר. אז בזמן שהדוחק"ו הזה נכתב, קובי מידן שואל לידי שאלות שנועדו לבדוק עד כמה אני חכם (מספיק חכם בשביל לא לענות עליהן, ככל הנראה), וכשאני מחפש מילה מסוימת אני מעביר לאחד מערוצי הקליפים, ככה סתם. החיים טובים, עם מחשב ולידו טלוויזיה, לפחות עד שהתוצאות יחזרו מהמחלקה האונקולוגית.

איפה כאן הנקודה, אתם שואלים? אז הנה: לו הייתי נשאר נטול טלוויזיה, לא היה לי סיכוי לכתוב דוחק"ו השבוע. פשוט יותר מדי מידע, יותר מדי סרטים, ויותר מדי הכנסות – מאז מאי לא הרוויחו האולפנים כל כך הרבה כסף בשבוע אחד. בקופות הקולנוע, אם זה לא היה ברור מראש, לא היה מי שיוכל על המלך. למעלה מ-50 מיליון דולר עשה 'שר הטבעות' השלישי בסוף השבוע השני שלו, ירידה סבירה של 30% מהכנסות סוף השבוע הראשון, סכום מדהים של 13,600 דולר לקולנוע בסוף השבוע השני, ויותר מ-220 מיליון עד עכשיו. רבותי, מדובר בהכנסות בממדים אפיים, בסכומים שהדרך היחידה להסתכל עליהם היא להשוות אותם לכל מה שזז: סוף השבוע השני של 'שיבת המלך' הוא סוף השבוע השלישי המוצלח ביותר בחודש דצמבר מאז ומתמיד (קדמו לו רק סוף השבוע הראשון של 'שני הצריחים', ו… כן, הפתיחה של 'שיבת המלך'), ורק 11 ימים נדרשו לו כדי להגיע לקו 200 המיליון; זריזים יותר ממנו בכך היו רק 'מטריקס Reloaded' (שכולנו יודעים היכן הוא סיים) ו'ספיידרמן', שעל האקרובטיות שלו אפילו לגולאס לא יכול (העורכים מעירים לי מאחור שעד עכשיו 'שיבת המלך' מתנהג כמו 'שני הצריחים', רק בשיפור קל. אבל לא ניתן לעובדות לקלקל את השטטישטיקה, נכון?).

למען האמת, ההצלחה של 'שר הטבעות: שיבת המלך' היתה צפויה, ובמידה מסוימת גם ההיקף שלה היה צפוי. מה שמפתיע השבוע הוא שאפילו עם הטבעת האחת שהאפילה על כל גלגלי הצלולויד, עדיין מדובר בסוף שבוע מעניין מאוד. לאחר ש'קטן עליו' הכין את הקרקע בשבועות האחרונים, קיבלו האמריקאים, סוף סוף, את מנת חג המולד שחיכו לה כל כך. חג המולד, כדרכם של חגים אמריקאים, הוא תקופה בה הם מפלסים את דרכם בין הררי השלג ברחובות והולכים לראות איזה סרט. הסרטים החדשים השבוע (שיצאו כולם ביום חמישי, על מנת לסחוט עוד כמה דולרים של חג) הרוויחו לא רע, וסרטים ישנים ניצלו את הירידה הסולידית בהכנסות המלך כדי להעלות את הכנסותיהם שלהם (סוף השבוע הארוך גם עזר קצת), ואפילו וויל פרל עדיין עמנו לאחר שמונה שבועות. הכנסותיו של 'Something's Gotta Give' ('באהבה אין חוקים') שבמקום הרביעי עלו כמעט ברבע, ובהתחשב בעובדה שמספר הקולנועים בהם הוא מוקרן לא השתנה משמעותית, זה הישג. הכנסותיו של 'חיוך של מונה ליסה' כמעט ולא השתנו מהשבוע שעבר (אם כי לא זה מה שימנע ממנו להיחרט כאכזבה בסדר גודל ג'וליה רוברטסי), ואילו הכנסותיו של 'הסמוראי האחרון' עלו במקצת, ועכשיו עומדות על יותר מחצי מהעלויות המשוערות. את הרשימה סוגרים 'סנטה רע' ו'קטן עליו', שכאמור, הוכיחו כבר שקומדיות חג מולד הן ההצלחה הקופתית של חורף 2003. כלומר, חוץ מסרטי הארץ התיכונה.

לא על השרה לבדו יעמוד הדוחק"ו, וגם סרטים משבועות קודמים לא מספיקים. העם דורש סרטים חדשים, והעם יקבל את מה שהוא רוצה, ובשפע.

את תפקיד "הסרט שהיה יכול להיות מקום ראשון השבוע לולא היה איזה סרט אחר שיפריע לו" קוטף 'Cheaper by the Dozen', או '12 במחיר 1', כפי שייקרא בארץ. סטיב מרטין ובוני האנט החליטו שתשעה חברים באחוות הטבעת זה לא מספיק, ולכן הביאו לעולם תריסר ילדים (אחד מהם סופרמן). כאשר המשפחה עוברת לבית חדש והאם עוזבת זמנית את הבית (תירגעו. זה לצורכי עבודה), סטיב מרטין נאלץ להתמודד עם תריסר הילדים, ועושה זאת בלי קצבאות ילדים מקוצצות.
הביקורות משוות את הסרט לפרק של 'משפחת בריידי', שמתרחש כמה עשרות שנים מאוחר מדי. קיטשי, מתקתק, מדי פעם בדיחה טובה, וסרט ההסברה הטוב ביותר להגבלת ילודה. אבל לכו תסבירו את זה לקהל, שהעניק לסרט קרוב ל-30 מיליון דולר.

על 'קולד מאונטיין' שבמקום השלישי, סרט אוסקרים בטוח, כנראה נאמר כל כך הרבה שקשה למצוא תיאור טוב ובלתי מספיילר שלו. מהמעט שאפשר למצוא: ג'וד לאו הוא חייל קונפדרציה פצוע (שזה, כמו אורק, הצד המפסיד במלחמת האזרחים), שחוזר לביתו בהר הקר, שם מחכה לו אשתו ניקול "השנה החלטתי להתמודד מול עצמי ומול עצמי ומול עצמי בטקס האוסקר" קידמן, שמנסה לשקם את החווה בעזרת רנה "לקחת לי את האוסקר בשנה שעברה, יא ביץ'!" זלווגר, שבמקרה נמצאת שם.

כצפוי מסרט אוסקרים, המבקרים ה"נחשבים" מהללים בכל פה. "יותר טוב מהספר עליו הוא מבוסס", "סיפור אהבה שהוא למעשה משל על מוראות המלחמה" ו"הכימיה הטובה ביותר בין שתי דמויות שלמעשה נפרדות במשך רוב הסרט" הם רק חלק קטן מהתשבוחות של המבקרים החשובים. אבל, אולי כצפוי מסרט אוסקרים, בין פשוטי העם יש רבים יותר שחולקים על גאוניותו של הסרט, שביים אנתוני מינגלה ('הפצוע האנגלי'). לעם בציון נשאר רק לחכות עד שהוא ישוחרר בעברית, על כל 150 הדקות שלו. במצב עניינים רגיל, 20 מיליוני הדולרים ש'קולד מאונטיין' הרוויח עד עכשיו (פחות מרבע מעלותו) היו נחשבים אכזבה. אבל בין כריסטמס לאוסקרים, הכל עוד יכול להשתנות.

לא רחוק מתחת להר הקר נמצא 'Paycheck' ('משכורת'? 'תלוש'? 'לוקש'? 'צ'ק מיוחד'? 'פייצ'ק'?) , שנעשה על פי סיפור של פיליפ ק' דיק, בבימויו של ג'ון וו, ובהשתתפות אומה ת'ורמן ובן אפלק. אז מה רע?
מעשה בבן אפלק, גאון טכני (מדע בדיוני, כבר אמרנו?) שמבלה את חייו בפיתוח המצאות סודיות ביותר. כל כך סודיות, שהוא חייב למחוק את זכרונו אחרי סיום כל עבודה. אבל מה הוא עושה, יום אחד, כשהוא מגלה שבמקום המשכורת שמגיעה לו על חמש שנים שמהן הוא לא זוכר כלום, הוא מקבל מעטפה עם שמונצעס? הפתרון – הוא מצטרף לאומה ת'ורמן ומתחיל במסע אקשן אל השקיעה.
ראית סרט אחד שבוים על פי סיפור של פק"ד, ראית את כולם. וגם אם זה לא נכון, עדיין יש מספיק קווי דמיון, ואחרי טום קרוז וסטיבן ש/ספילברג, בן אפלק וג'ון וו הם רק ירידה ברמה. התוצאה היא סרט אקשן מהנה לפרקים, מלהיב לפרקים, מוגזם רוב הזמן, ומלא בחורי עלילה – ואלה הן הביקורות החיוביות. שאר המבקרים מחקו את זיכרונם מהסרט והלכו לאסוף את התשלום על הביקורת. אלמלא הנטיה של ג'ון וו להגזים בפיצוצים ובאקשן באופן כללי, 'משכורת' היה יכול להיות סרט טוב יותר, אבל בסקאלה שבין 'דו"ח מיוחד' ל'מתחזה', הוא מתקרב יותר אל האחרון. גם מבחינת ההכנסות.

עוד סרט חדש אחד נשאר לנו השבוע – 'פיטר פן', שבמקום השביעי, עם 11.5 מיליון, סכום מאכזב. מה שמיוחד בגרסה זו של סיפור פיטר פן הוא שאין בה שום דבר מיוחד. זהו פשוט סיפור פיטר פן, רק שהפעם הוא מוצג באמצעות שחקנים חיים ואפקטים. אולי, אם מחפשים עמוק, קל למצוא את הסאבטקסט (יש מתח מיני בין וונדי לפיטר! הסרט סקסי מדי מכדי להיות סיפור ילדים!), יותר מאשר אם הוא מוסתר מתחת לאנימציה או פוסט-מודרניזם רובין-וויליאמסי, אבל הסיפור הוא אותו סיפור שאנו מכירים.
הביקורות מחבבות את הסרט, בעיקר מכיוון שהוא מצליח לא להרוס את הסיפור, אבל לא כולם מצליחים למצוא בו את הניצוץ שיהפוך אותו מסרט סביר לסרט טוב. חוסר ההצלחה בקופות נובע, מן הסתם, מכך שאנשים שגדלו על פיטר פן של דיסני לא בהכרח רצים לראות את אותו סיפור, רק עם שחקנים חיים. רק העתיד יאמר האם ההרפתקה הזאת בארץ הוליווד תתברר ככישלון צורב או חוסר הצלחה סתם.

וכדי להוסיף על שבוע מעניין במיוחד, יש גם חופן סרטי-אוסקרים שעדיין מוצגים בהפצה מצומצמת, ונמצאים מתחת לעשרת הגדולים. בשבוע הבא ובדו"חקו הראשון לשנת 2004 המלך יחזור לשבוע השלישי, ושום סרטים חדשים לא ייצאו להפצה רחבה, מה שיתן לנו הזדמנות להרחיב על חלק מהסרטים שנדחקו השבוע מחוץ ליריעה.

תם טקס השבוע השני לשרה.

הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.

1. The Lord of the Rings: Return of the King – 50.1 (222.3)
2. Cheaper by the Dozen – 27.6 (35.4)
3. Cold Mountain – 14.6 (19.1)
4. Something's Gotta Give – 13.8 (55.9)
5. Paycheck – 13.5 (18.6)
6. Mona Lisa Smile – 11.4 (31.2)
7. Peter Pan – 11.1 (14.6)
8. The Last Samurai – 8.3 (74.3)
9. Bad Santa – 4.5 (50.1)
10. Elf – 3.9 (164.6)
תגיות: