כיוון ששום דבר מאוד מעניין לא קרה בקופות בארה"ב השבוע (וזה לא מפתיע – זה תמיד ככה בתחילת ספטמבר), בואו נדבר רגע על ישראל. נתוני הקופות שמגיעים אלינו מהארץ מאוד חלקיים – מסיבות שאינן ברורות עד היום – ולכן קשה לדעת, למשל, איפה יושב 'סיפור גדול' ברשימת הסרטים הקופתיים של הקיץ. אומרים שהוא הגיע ל-150 אלף צופים – אבל לא אומרים כמה זה ביחס לאחרים. ובכל זאת, הנתונים כן מספיקים כדי לקבוע מה אנשים רואים בקולנוע בחודשי הקיץ.
והתשובה היא: סרטי ילדים, ורק סרטי ילדים. הסרט המכניס ביותר של הקיץ בישראל היה 'עידן הקרח 3', עם הכנסות של 3.4 מיליון דולר בישראל (שהם 300 אלף צופים ומשהו). לא מאוד רחוק מאחוריו נמצא 'למעלה', שנמצא במקום הראשון חמישה שבועות רצופים לפחות, עם 2.8 מיליון דולר, וייתכן שעד סוף תקופת החגים הוא יעקוף את 'עידן הקרח'. זה קרב של שני סרטי אנימציה ממוחשבת לכל המשפחה בתלת מימד, ואף סרט אחר לא מתקרב אליהם. מס' 3 ברשימה הוא 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' עם כ-2 מיליון דולר. 'ההצעה', 'ברונו', 'הנגאובר' (למרות השם) ו'מלאכים ושדים' הגיעו למעל מיליון דולר. ובכן, זה הקיץ שלנו: ילדים, קומדיות ואיילת זורר.
מה עם סרטי הפעלולים שתמיד מפצחים את הקופות בחו"ל? בארץ בקושי סופרים אותם. 'רובוטריקים 2', הסרט המכניס של השנה בארה"ב ואחד הסרטים המצליחים של השנה בכלל, הכניס בארץ 872 אלף דולר (100 אלף צופים, גיב אור טייק). וזה עוד מכובד יחסית, ולא נובע מטעמו האנין של הישראלי המצוי. 'סטארטרק', להיט ענק בארה"ב, שנחשב לאחד מסרטי הקיץ היותר משובחים שיצאו השנה, גרר לאולמות 25 אלף איש בקושי; 'שליחות קטלנית 4' – פחות מ-60 אלף. גם 'וולברין'. ואני לא הולך אפילו לדבר על 'השומרים', אבל בואו נגיד ככה: הוא עשה פחות מחצי מ'שוב בן 17'.
זה לא שכל אלה היו סרטי איכות מדהימים, וחוסר ההצלחה היחסי שלהם לא מעיד על הידרדרות הנוער, או משהו. אבל אלה הסרטים מהסוג שברוב העולם מניע את הגלגלים של מכונת הבלוקבאסטרים, אלה שמושכים את הקהל העיקרי של הסרטים – טינאייג'רים, נוער, צעירים. בארץ, כפי שהקיץ הזה הוכיח שוב, מי שהולך לקולנוע הם הורים לילדים, או מבוגרים. כשהנוער כבר יוצא עם החבר'ה לסרט לא מעניינים אותו פעלולים-שמעלולים, הוא רוצה רק לצחוק. וזה בסדר – אז יש לנו טעם שונה, אף אחד לא מת מזה – אבל לעובדה שהבלוקבאסטרים הגדולים ביותר פשוט לא עובדים אצלנו יש קשר לעובדה שבתי קולנוע ואתרי קולנוע נסגרים באופן סדרתי ומוחלפים בחנויות בגדים.
בארה"ב, סוף השבוע הראשון של ספטמבר התנהג כצפוי, כלומר הביא איתו סרטים איומים והיה אחד השבועות החלשים של השנה מבחינה קופתית. כל כך חלש, שסרט אימה נשאר במקום הראשון שבוע שני ברציפות. סרטי אימה תמיד נופלים בסוף השבוע השני ונופלים חזק, ו'יעד סופי 4' לא היה יוצא דופן – הוא איבד 55% מהכנסותיו בשבוע שעבר והשיג 12 מיליון דולר בלבד השבוע, אבל זה הספיק לו כדי להחזיק במקום הראשון. סרט האימה השני של השבוע שעבר, 'האלווין 2' נפל עוד יותר – 65% – מה שמיקם אותו במקום השישי. 'ממזרים חסרי כבוד' נשאר במקום השני, ורק בשלישי התחילו להופיע הסרטים החדשים השבוע.
הראשון ביניהם הוא 'All About Steve'. המושג "קומדיה רומנטית עם סנדרה בולוק" עשה קאמבק הקיץ הזה, עם 'ההצעה' המצליח מאוד (ולא רק בארץ: בארה"ב הוא הגיע כבר ל-160 מיליון דולר). אבל זה לא אומר שהקהל הפך פתאום למעריץ מושבע של קרעס"בות ומוכן לבלוע כל אחת כזאת. על פי הביקורות, 'הכל אודות סטיב' הוא לא פחות מאחד הסרטים הגרועים של השנה, בין השאר משום שסנדרה בולוק מגלמת דמות בלתי נסבלת לחלוטין. לטעמי האישי התיאור הזה מתאים לרוב גיבורות הקומדיות הרומנטיות, בין אם משתתפת בהן סנדרה בולוק או לא, כך שהסטנדרטים ממילא נמוכים מאוד. הסרט הכניס 11 מיליון דולר.
למרבה המזל 'הכל אודות סטיב' לא צפוי לנחות בארץ, מה שלא נכון לגבי 'גיימר', שבמקום הרביעי, עם 9 מיליון דולר, ושזכה לביקורות לא טובות בהרבה מאלה של סנדרה בולוק. ג'רארד באטלר מגלם גלדיאטור בעל כרחו, שגופו נשלט על ידי שחקן במשחק FPS שמשוחק על אנשים אמיתיים, ויוצא לחפש מי שולט בו. זוג הבמאים והתסריטאים ביימו גם את שני סרטי 'קראנק', שנחשבו למאוד מבדרים בתחומם הטראשי, אבל 'גיימר' הוא לא יותר משטות אלימה מלאה רעש וצלצולים, על פי הביקורות הלא מפתיעות.
אל המקום העשירי בלבד, עם כ-5 מיליון דולר, הגיע 'Extract', קומדית מקום-העבודה החדשה של מייק ג'אדג'. ואמנם זה לא הרבה, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שהשיג 'אידיוקרטיה', שיצא בשבוע המקביל לפני שלוש שנים בהפצה מינימלית ובלי שום פרסום, כשהמפיצים שלו משאירים את מעמד החצי-קאלט שלו ל-DVD בלבד. כמה צפוי, דווקא הסרט הזה (שמשתתפים בו ג'ייסון בייטמן, מילה קוניס ובן אפלק, בין השאר) נחשב לטוב שבסרטי השבוע, גם אם הוא לא מבריק כמו 'Office Space' שאותו הוא מנסה לשחזר. הסיכויים לראות אותו בארץ אפסיים.
נקודות ציון השבוע: 'רובוטריקים 2', סרט המד"ב המטומטם של הקיץ, חצה את קו 400 מיליון הדולר הכנסות בארה"ב. הוא מצטרף לשמונה סרטים בלבד שעשו זאת עד היום, הידועים גם כשמונת הסרטים המצליחים בכל הזמנים בארה"ב. בטבלת כל הזמנים של העולם כולו הוא מדורג במקום ה-19. בינתיים, 'District 9', סרט המד"ב האינטליגנטי של הקיץ (או לפחות ככה אומרים), עבר את קו ה-100 מיליון, מה שלא מקנה לו שום מקום מרשים ברשימת שיאים כלשהי, אבל עדיין מאוד מכובד ועולה על הציפיות.
השבוע הבא לא צפוי להיות הרבה יותר טוב מבחינה קופתית, אבל לפחות אפשר לקוות לסרטים מעניינים: '9', סרט האנימציה המסקרן, יצא, ואיתו המותחן השלגי 'WhiteOut', סרט האימה 'Sorority Row', וסרט חדש של טיילר פרי.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
המספרים הנמוכים שבקולנוע הישראלי
לעניות דעתי,
הישראלים ממילא קמצנים ושונאים לבזבז כסף – אז כל עוד שמדובר בסרטים שוברי קופות שאינם לרוב מתאימים לילדים קטנים יש את אימיות ואת אתרי ההורדות למינהם וגם צפיה ישירה. אז למה לבזבז בקולנוע כסף ? מה שכן.. סרטי ילדים ואנימציות לרוב אנשים הולכים בשביל ועם הילדים שלהם ולכן זו התוצאה המתבקשת.
המספרים הנמוכים שבקולנוע הישראלי
אני לא קמצן. עוד מישהו?
המספרים הנמוכים שבקולנוע הישראלי
בדיוק… צריך לבדוק את המצב באתרי שיתוף הקבצים, אני חושב שהתוצאות יהיו הפוכות.
אתה מטיוואן!!!
ההבדלים נובעים מהאופי השונה של החברה
למרות המאמצים, עדיין יש הבדלים בין הנוער הישראלי לנוער האמריקאי- הבדל אחד משמעותי הוא המצב הכלכלי- שם כל טינאייג'ר מתבגר מצליח לסחוט מההורים כסף לבילוי פעם ביום (אולי רק כדי שיצא מהבית). פה מתבגרים הרבה יותר תפרנים, ודואגים גם לחסוך לטיול להודו.
מי שיוצא לבילוי ברגע שמשעמם לו זה אנשים אמידים בגיל העמידה- והם הולכים לראות כל מה שמקבל אוסקר.
הורים לילדים קטנים יעשו הכל כדי להשתיק אותם למשך שעה וחצי, וכל סרט מצויר נחשב להם זמן איכות עם הילד.
הבעיה היחידה שיש לי עם כל זה היא שזה לא עובד על קביעת פופולריות של מוסיקה…
אני לא חושב שזה עניין של מעמדות, גם כאן וגם בארה''ב.
מה שכן, אין ספק שהמעמד הבינוני בארה"ב גדול בהרבה – מספרית, לאו דווקא באחוזים – מזה שבארץ.
ההבדל הכי גדול הוא בגיוס
אני ממש לפני גיוס ולכן ירדתי השנה לאילת.
יצאנו לנו לפגוש בחור אמריקאי ואז שמתי לב להבדל הכי גדול בנינו לבין האמריקאים.
אותנו הצבא מבגר בעוד באותם שנים האמריקאים מתחילים את הקולג' וכמו שאותו אחד אמר לנו,לומדים בקולג' 2 דברים:איך לשתות ואיך לזיין"
לכן גם בתוכניות ובסרטים שאני רואה על אמריקאים בשנות ה20 אני חושב שאני מתנהג יותר בוגר מהם.
אתה לא רק חושב.
זה נשמע מאד מתנשא להגיד את זה, אבל זה נכון שרוב הנוער האמריקאי בהשוואה לנוער הישראלי, הוא הרבה יותר ילדותי. לדעתי זה בגלל שהם יכולים להרשות לעצמם.
אין להם מצב בטחוני קשה באופן כללי, הם לא צריכים לחשוב על להתגייס לצבא, ומבחינתם ללכת לקולג' זה קודם כל מסיבות, בירה וזיונים ורק אח"כ לימודים, שזו כמובן מנטליות מאוד שונה מהארץ.
האנשים בגילי שיצא לי לפגוש [21] טיפה יותר בוגרים, אם כי לא בהרבה. בני ה-18-19-20 האמריקאים מתנהגים כמו בני 15-16 ישראלים.
כמובן, זו הכללה גסה, כי פגשתי גם בני 19 מאוד בוגרים, אבל בגדול כחברה, זה הרושם שקיבלתי מהם.
אני הייתי מגדירה את זה אחרת
זה לא שצעירי כל העולם המערבי נורא ילדותיים, זה שצעירי ישראל לא יודעים להיות צעירים. זה לא משהו שאני נוטה להתגאות בו, אצלנו בגיל 25 כבר מצופה ממך להפסיק להתעניין ב"שטויות" כמו תרבות ופנאי ולסגל לעצמך סגנון חיים והלך מחשבה של אדם בן 45.
אני לא יודע איך זה בגילאי 25
בגלל שעדיין לא הגעתי לגיל זה.אבל אני מסתכל על זה בהיבט החיובי בכך שלפחות הנוער(גילאי 14-22) הרבה יותר בוגרים במובן החיובי ולא חושבים רק על סקס ואלכוהול
סקס ואלכוהול
הם שני אספקטים מהנים בחיים שמביאים לנזק רק כשהם נעשים בהגזמה.
אני לא רואה בתחביב של צעירים ישראלים לפרוק כל עול בנסיעות למדינות עולם שלישי ואז לחזור להווייתם האפרורית בישראל תופעה חיובית יותר.
אני לא בטוח עד כמה זה נפוץ.
בארה"ב כשמסיימים את התיכון נהוג להתחיל ללמוד בקולג', ככה שמבחינה הגיונית באמת הגיוני שבגלל הגילאים הצעירים (יותר מבארץ) תהיה שם אווירה פרועה וכל זה. אבל גם בארצות הברית יש את קרנבל הקבלה לקולג', עם ליגת הקיסוס ודירוגים שונים. בנוסף שכר לימוד לקולג' נחשב הוא מפלצתי בהשוואה לארץ, ככה שאם מישהו זורק זין בקולג' הוא מבזבז הרבה כסף. גם הקבלה לקולג' יוקרתי די קשה, ולא מתבססת רק על ציונים ופסיכומטרי (SAT) אלא גם על ראיון אישי וחיבור בכתב שעובר כמה ועדות שלא לדבר בכלל על קבלת מלגה. בנוסף יש את כל תרבות הקולג' עם מועדוני אחווה שונים ופעילויות כמו נבחרת החתירה או מועדון הדיונים. לכן אולי גם הסקס והאלכוהול הם חלק מאותה סאב תרבות (התכוונתי לכתוב תת תרבות, אבל זה נראה לי נחות) שיש שם ואין בארץ.
אין ספק שבני נוער רבים מורידים בכמויות
אבל דווקא סרטי פעולה שהם אולי ה-סוגה שמצדיקה צפייה קולנועית במסך גדול ככל הניתן ובחיזוק מערכת סאונד רועמת? קצת מוזר לי, אני מודה.
קרעס''בות?
כדאי להוסיף את זה למילון
לא מזיל דמעות רבות על מצב הקולנוע בארץ.
הקולנוע בימינו נוטה להשאיר אותי יותר ויותר בבית. אני מאוד אוהב לצאת לקולנוע, אולם בשנים האחרונות אני מוצא את החוויה יותר מרגיזה ממהנה, מאוסף סיבות ידוע: המחיר, מדיניות אי הכנסת שתיה, מחירי המזנון (הגיעו כבר ל-50 ש"ח לפופקורן קטן?), איכות הקרנה ממש לא מרשימה (למעט חריגים מעטים), הפרסומות שדוחפים לנו אחרי ששילמנו ממיטב כספנו (זה ממש, ממש מטריף!), אי עמידה בזמנים (כי הזמנים המצויינים הם למעשה זמני הפרסומות) וכמובן הזבל הקולנועי ולפעמים האנושי בו נתקלים (לא בשליטת הקולנוע כמובן).
הקולנועים היחידים מבחינתי שלהם יש זכות קיום הם סינמטקים וסינמטקים למחצה (כמו הקולנועים שאינם שייכים לרשתות, כמו סינמה עממי וכו').
כל השאר לא ראויים לקבל את כספי, ומבחינתי שייסגרו. אני חש תחושה של מלחמת מאסף של הקולנוע (שמנהל אותה רע מאוד, עם המחירים העולים תמידית וכו'), ולא ממש מצטער עליה.
יש כיום את כל התנאים לצפות בסרטים ברמה גבוהה בבית, בהשקעה סבירה. כמו שאין סיבה להעשיר יבואנים חמדנים כאשר אפשר לקנות בEbay, כך גם בהינתן האלטרנטיבה הביתית לצפיה בסרטים.
לא מזיל דמעות רבות על מצב הקולנוע בארץ.
אני כן מזיל דמעה. ואני אפילו לא בארץ כרגע.
אבל מדאיג אותי שסרטים בקולנוע הופכים לפחות ופחות נגישים, וככל שהמגמה הנוכחית תמשך מבחר הסרטים שיגיע לארץ ילך ויצטמצם עוד יותר. עם כל מגרעותיו של הקולנוע בארץ, חוויית הצפיה בבית עדיין לא מתקרבת לחוויית הצפיה במסך הגדול בקולנוע, ובסופו של דבר כולנו נצא מופסדים.
לא מזיל דמעות רבות על מצב הקולנוע בארץ.
חוויה היא דבר אישי, אבל איכות ההקרנה האפרפרה והחשוכה של רוב מסכי הקולנוע בארץ נופלים לאין שיעור מאיכות התמונה באמצעים הביתיים (למעט חלק מאולמות ה'יס פלאנט', שגם שם לא נפלתי).
הגודל הוא הפקטור היחיד שיש לקולנוע להציע, ואישית לא כ"כ משנה לי. מבחינתי, די בכך שהתמונה תתפוס את כל שדה הראיה (ולא יותר ממנו, אני מעדיף לקלוט את כל התמונה במבט), ולתוצאה זו ניתן בקלות להגיע בבית.
לא מזיל דמעות רבות על מצב הקולנוע בארץ.
וגם אנשים שמאחרים, מסמסים ומדברים בנייד..
אבל מה שבאמת מטורף זה הקנס שמשלמים כשמזמינים כרטיסים באינטרנט. הי, אני חוסך לכם זמן בתור ועל זה אני משלם אקסטרה? במה זה שונה מאל-תור בבנקים שבו העמלה נמוכה יותר? סתם חשיבה עסקית טיפוסית של ארגון שמצפצף על הצרכנים.
לא מזיל דמעות רבות על מצב הקולנוע בארץ.
אם בקולנוע לא רוצים שיבואו אנשים מה הפלא שהם לא באים?!
במקום לעודד אנשים להגיע לקולנוע, עם נגישות מירבית לרכישת כרטיסים אני צריך לשלם קנס על זה שאני רוכש כרטיס דרך האינטרנט, באתרים שלרוב בכלל לא עובדים עם פיירפוקס.
להגיע לקולנוע רק כדי לשחק במשחק הניחושים האם הסרט יתחיל חצי שעה אחרי שהוא אמור או 45 דקות, וזה רק במידה שהשעה המצויינת בכלל רלוונטית למשהו.
וזה עוד מבלי לדבר על השערורייה של מחירי המזון בקולנועים.
באמת שלא הבנתי מה הבעיה
מדי פעם עולות פה טענות על העמלה שמשלמים בהזמנות אינטרנט. באמת שאני לא רואה כאן בעיה. היכולת להזמין מהבית את המקומות שאני רוצה, לפעמים אפילו יום מראש ולהיות מסוגל להגיע לקולנוע בדיוק כשהסרט מתחיל, כשהכרטיסים כבר אצלי ביד, בלי להידחק בקופות עם כל העולם ולגלות שלא נשאר מקום טוב יותר מבצד של שורה 1 בהחלט שווה לי עוד 4 שקלים מתוך ה-40 של הכרטיס.
אפשר אפילו להגיע באיחור של 20 דקות ולדלג על רוב הפרסומות, אם רוצים.
הבעיה:
מכירת כרטיסי קולנוע ברשת חוסכת לבעלים כסף (שכר לקופאי וכו'). במקום להוזיל את מחיר הכרטיס בהתאם הם גובים עליו אקסטרה.
אז כן, הזמנת כרטיסים ברשת מאפשרת לך לצפות בסרט בתנאים יותר טובים; תנאים שמגיעים לך בכל מקרה כצרכן (ואני בהחלט חושב שכרטיס למקום גרוע צריך לעלות פחות).
הבעיה:
ואם אנחנו כבר מדברים על כרטיסים במחירים שונים, גם על סרטים פחות פופולריים או שרצים כבר חודש ומעלה ראוי להוריד את מחירי הכרטיסים. זה עובד מצוין בחו"ל ויעזור למלא אולמות.
שוב – מקבלי ההחלטות בתחום פשוט לא מבינים את העסק.
מה שבאמת לא יאומן הוא ההתעלמות המוחלטת של המפיצים מהמגמה של הורדת סרטים. בישראל יותר מבכל מקום אחר אנשים מעדיפים להוריד סרט מאשר לשלם מחיר מלא על כרטיס. זה האופי הישראלי. השוק השתנה והמפיצים עוצמים עיניים ומעלים מחירים.
כרגיל, קל יותר להיות עצלן ולגבות סכומים גבוהים בשוק מצומצם מאחר להרחיב את שוק המטרה ולעודד אנשים ללכת לקולנוע.
הבעיה:
לא חוסכת כל-כך הרבה. יש עליות למערכת הממוחשבת, אני בטוח. בכל מקרה צריך להיות שם קופאי לטפל בבעיות או לטובת אלו שאין להם חיבור לרשת וכד'. גם אני הייתי שמח אם היו מקרינים לכולם את הסרטים באולם VIP וגובים עליהם רק 10 ש"ח, אבל אני מניח שצריך להרוויח כסף איכשהו.
בשבילי הזמנה מראש היא הדרך היחידה לראות סרט.
האם יעזור אם נסתכל על כרטיס מוזמן מראש כסטנדרט וכרטיס של "הרגע האחרון" (בקופות) ככרטיס גרוע יותר שעולה פחות?
יעזור למי?
לקהל הפראיירים? וודאי.
אתם מתלוננים על הדבר הלא נכון
אני לא יכול להתלונן על איכות הצפייה בסינמה סיטי או יס פלאנט. זה ללא ספק מתעלה על טלוויזיה 29 אינץ' עם רמקולים סטריאופוניים (או על מסך מחשב עם אחלה אוזניות).אני גם לא מתלונן על מחיר הסרט- 35 שקל לשעתיים בידור זה מחיר סביר.
אני כן מרגיש צורך להתלונן על מחירי המוצרים הנלווים. 12 שקל לכוס קטנה של חצי ליטר קולה. קודם מוהלים פי 2 ומציפים בקרח ככה שקנית רק 200מ"ל קולה, ואחר כך מצמידים לזה מחיר של 2 בקבוקי ליטר וחצי. אותו הדבר עם הפופקורן, אני חושב שפופקורן גדול עולה 24 שקל, שזה שווה ערך ל12 שקיות פופקורן מהסופרמרקט. לפי שער החליפין של הקולנועים, קולה שווה יותר מבנזין, ופופקורן עולה בערך כמו נתח בשר משובח ביותר. פשוט בושה. אני והחברים שלי הגענו למצב שאנחנו פשוט לא קונים קולה/פופקורן/מה שיהיה. עוד תלונה אם אני כבר בשוונג, לאן נעלמו הטריילרים, הא?! למה אני צריך לראות 5 פרסומות של מקדונלדס ו3 פרסומות של קולה, 2 פרסומות של אורנג', 2 פרסומות של נוקיה ו2 פרסומות של בנק שאת שמו אני לא זוכר, ולקינוח, טריילר אחד של איזה קומדיה רומנטית שאף אחד לא יראה גם ככה?! אם אתם מפגיזים בפרסומות, תחזירו לי את הכסף במחיר הכרטיס.
תודה. D:
אם כבר, צריך להתלונן על כך שהמחירים לא דיפרנציאליים
גם אולם גדול בלי תקלות עם כיסאות נוחים מתעלה על אולם קטן מועד לתקלות עם כיסאות שבורים, ואיכשהו אני משלם מחיר זהה על שניהם.
אולי אם היו מתמקדים בחווית הצפיה, יותר אנשים היו הולכים לקולנוע במקום להוריד סרטים.
מחירי המזנונים כבר לא רלוונטים
מאז שפתחו בחיפה "יס פלנט" אנחנו הולכים בעיקר לשם, בגלל המבחר והאולמות הנוחים (אם כי לאחרונה הם גם מחניקים במקצת ובעלי ארומה קלה של שתן, לא ברור לי למה). בכל מקרה, שילוב המדיניות שלהם והביולוגיה שלי מוביל לתרשים הזרימה הבא:
אין הפסקות > אין שתייה > אין פופקורן > אין בזבוז כסף במזנון.
איכשהו, רק בקולנוע זה ככה
יש עלויות למערכת הממוחשבת, אבל מערכת דומה בקופות התיאטרון לא מחייבת בעמלה נוספת בגובה 10% ממחיר הכרטיס, כשבפועל היא מוזילה את עלויות כח האדם והעומס על קופות הקולנוע באופן משמעותי.
דמאיט, אפילו במקומות עמוסי בירוקרטיה ומונופוליסטיים כמו מערכת התשלומים של עיריית תל אביב וירושלים או בחברת החשמל לא מצפים מאיתנו לשלם עמלה על תשלום באינטרנט, למרות שאני בטוח שלמערכות הממוחשבות יש עלות גבוהה באותה מידה אם לא יותר.
שלא נדבר על הזמנת כרטיסי טיסה, מלונות ונופשים דרך האינטרנט, שם המחירים חותכים את הכל מלמטה – אני לא מצפה לירידה במחיר גם בבתי קולנוע, אבל למה העמלה הזו?
והכי מעצבן: את כל המבצעים העונתיים, הנחות לכרטיסי אשראי מסויימים, תשלום באמצעות שוברים שנקנו מראש וכדומה – לא ניתן לנצל באינטרנט. אז בשורה התחתונה יוצא שאני גם צריך לשלם עמלה, וגם לא נהנה מההטבה.
אולי בעלי אולמות הקולנוע לא שמעו על הדברים שאפשר לעשות באינטרנט, אבל כדאי שהם יוציאו את הראש מהחור שאליו הכניסו אותו. כשאני נכנס לאתר שלהם, מסתבך עם חלונות שנפתחים ונסגרים, ואז מגלה שבשורה התחתונה זוג כרטיסים עולה לי 80 ש"ח במקום 35 שיעלו לי בקופת הקולנוע, אני מתפתה באופן אוטומטי למצוא אלטנרטיבה אחרת באינטרנט לצפייה בסרט…
זאת ועוד, מקובל לתת הנחה על הזמנה מראש
בהרבה מאוד מופעים ואירועי תרבות יש מחיר מוזל(!) להזמנה מראש, ודווקא בקופה המחיר גבוה יותר (במטרה ברורה לפתות את הקונים מבעוד מועד ולא לחכות לרגע האחרון ולהסתמך בעיקר על המזדמנים).
הבעיה היא המחשבה
מילת המפתח בשנים האחרונות היא נגישות. יותר משהאינטרנט הוא צינור לרכישה הוא גם מהווה דרך חיים ותפישה חדשה לגבי הצרכנות. תפישה שגורסת שמוצרים צריכים להיות זמינים מכל מקום ומתי שאתה רוצה.
המחשבה שעצם ההזמנה מראש מקנה לי יתרון מסויים או שעצם האפשרות היא מעין בונוס היא שגוייה מהיסוד.
בעולם שבו לאנשים יש שליטה גוברת והולכת על השירותים והמוצרים שהם בוחרים, גישה שגורסת שמדובר בפריווילגיה ולא בזכות היא לכל הפחות מעליבה.
אני לא חושב שהעלות של הפעלת אתר אינטרנט ומערכת גביה מקוונת יקרה יותר מלהחזיק קופאית (ועד שיוכח אחרת אני אמשיך להחזיק בדעה הזאת), כך שלמעשה עמלת הרכישה היא סתם היטל שרירותי שנועד על מנת להגדיל את הרווחים של בעלי הקולנועים.
מה שהעמלה משדרת (והרי ברור שהעניין הכספי הוא שולי פה) זה שאני כלקוח לא מעניין את בית הקולנוע, שבמקום שספק השירות יתאמץ לספק לי שירות טוב אני צריך לשלם על כל דבר שהוא מעבר למינימום ובמציאות של היום זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
אם אני לא מעוניין להידחק בתור עם כל העולם ואחותו זה לא אומר שאני בהכרח אשלם כסף כדי להימנע מהאופציה הזאת. יכול להיות שאני אוותר בכלל על צפיה בסרט, ואחכה חודשיים ואקנה אותו ב DVD או אוריד אותו ואצפה בו בבית. אני אהיה מוכן לשלם אקסטרא רק על סרטים שבאמת אני לא מוכן לוותר על לראות אותם בקולנוע, ואני לא בטוח שמדובר ביותר משניים שלושה בשנה.
העמלה הנוספת על כרטיסים שהוזמנו ברשת בהחלט מעצבנת,
אבל ברשת יס-פלאנט ישנה נקודת אור אחת בעניין: אם יש ברשותך MovieCard, שבו אתה רוכש מספר מסויים של כרטיסים ומנצל אותם כרצונך (כמו מנוי) – גם כל כרטיס עולה פחות, וגם בעת הזמנה ברשת לא גובים על כך עמלה.
פרט לסרטים שבהם לא ניתן לשלם בכרטיס המנוי
(למשל תלת ממדיים) ואז לא רק שאתה נאלץ לשלם מחיר מלא (כאחד האדם) בכרטיס אשראי (ולו רצו, יכלו לתכנת את המערכת כך שתשלם רק את התוספת) אלא שכתוצאה מכך אתה גם משלם את העמלה.
מחכה ל 9
זה הולך להיות לדעתי, סרט המד"ב של (סוף) הקיץ. שילוב של היוצרים של קורולין, התבססות על סרטון תיזה של סטודנט צעיר ומדבקה עם שמו של טים ברטון על העטיפה.
זה חייב לעבוד.(ומסחור הבובות הוא מכרה של זהב)
בשנות התשעים יכולתי ללכת כל שבוע לשני סרטים ועדיין לא הספקתי לראות את כל הסרטים הטובים. עכשיו אני יכולה לא ללכת שנה, לראות סרטים בדויד ועדיין לא ליפול מהכיסא מאיכותם.
כמה סרטים מעולים יוצאים בשנה? ואני לא מדברת על איכות טכנולוגית, אלא על תסריט ראוי ובימוי מעניין, בקיצור, סרט שחודר לנשמה, חכם, אינטליגנטי ויפה.
מי שאשם הם האולפנים שיורדים למכנה משותף נמוך ככל האפשר. ובארץ זה אפילו לא תופס כי אין קהל יעד.
בקיצור, מאוכזבת קשות.
אולי את זו שהשתנית, ולא הסרטים?
אני מציע את זה כפרשנות (קצת יומרנית, אני מודה), לא כביקורת.
בכל מקרה, אישית אני לא חושב שאיכות הסרטים, או השיקולים של האולפנים, השתנו בצורה ממשית בשני העשורים האחרונים.
אולי את זו שהשתנית, ולא הסרטים?
אולי אני השתניתי אבל לא בהרבה. אולי מספר הסרטים שראיתי מאז הגביר את בררנותי, אבל זה רק אולי.
מפני שאם אתן לך רשימה של עשרים סרטים שנעשו בשנות התשעים, רשימה אגבית, לא מתיימרת, וממש כזאת שאשלוף ברגע מהשרוול, אני בטוחה שנתקשה ביחד להעמיד מולה רשימה מהשנים האחרונות בלי להתאמץ.
אני לא אוהבת לשכשך בבריכת הנוסטלגיה, אבל יש לי אתגר עכשיו ואני אשתדל להרכיב רשימה כזאת.
לכי על זה.
אם אצטרך, אני אספק רשימה מקבילה משנות ה-2000.
מצטרפת. אני יכולה לחשוב על המון סרטים נפלאים מהשנים האחרונות
ורוצה לחזק דבר אחד שאדם אמר, ושירה (?) בעקיפין חיזקה – ככל שצורכים יותר סרטים, נהיים יותר קשים לריצוי. מה שפעם הפתיע, תפס, חידש – היום בנאלי ומשעם.
לראיה?
כשהחבר שלי ראה את הניצוץ לפני שנה, הוא השתעמם רצח. "זה הסרט המפחיד שהבטחת לי?" הוא רטן. "ראיתי את הטריקים האלה כבר בכל כך הרבה סרטים, שזה לא מזיז לי בכלל."
ניסיתי להסביר לו שהניצוץ היה הראשון לעשות שימוש בטריקים, אבל זה לא עזר.
בכל מקרה, רק כדי לעזור להתניע8:
ארץ קשוחה
המתאבק
מת על המתים
רוץ, שמן. רוץ!
הארי פוטר השלישי
הילדים של מחר
ואמאש'ך גם כן
אמורס-פרוס
מריה הלבנה
חצי נלסון
היומן
המקרה המוזר של בנג'מין בוטון
בוראט
הבטחות מהמזרח (?)
משנות התשעים בשליפה:
כלבי אשמורת
ספרות זולה
רוצחים מלידה
צעצוע של סיפור 2
מציאות נושכת
ממנטו (אבל בצפייה שניה הוא מתגמד לכדי כולה גימיק)
מועדון קרב
לא יכולה לחשוב על עוד.
אבל כן יכולה לחשוב על רשימה של סרטים מהשנים החארונות, שטרם הספקתי לראות.
8רק סרטים שקופצים לי לראש, על הבוקר, עייפה, ומתוך התחשבות בזה שאני כבר לא מוצאת הרבה זמן לסרטים.
האביר האפל
לגבי האביר האפל:
אני לא תופס ממנו כמי יודע מה איכותי. סרט בעל פוטנציאל גבוה שלא מומש כראוי, עם נקודות אור בודדות (די ברור אילו, אני חושב). נראה לי שההשפכות ממנו מקיר לקיר נובעת בעיקר מים הסחי שמסביב, שלידו הוא מתבלט לטובה.
אוי, כמה נכון!*
"האביר האפל" הוא פשוט סרט איום ונורא. שיא הגועל ההוליוודי. רק תראה מה היה לקיץ 2009 להציע לנו, הרבה יותר טוב! למשל "הרובוטריקטים 2" היה סרט אינטליגנטי ומרגש אשר הציג התלבטות של גיבור לבין עצמו ובין רובוטים חכמים לבין רובוטים אחרים הרבה יותר חכמים! פשוט סרט פנטסטי. "האביר האפל"? גם אני לא מבין מה תפסו ממנו.. אם הית' לדג'ר לא היה מת, הסרט הזה היה בטוח נכשל בגדול בקופות ומקבל אפס ביקורות טובות, בדיוק כמו שהיה מגיע לו. עלאק התלבטויות פילוסופיות של אדם שעף לבין ליצן עם מייק אפ מוגזם.. איזה טמטום, אלוהים אדירים. סרט פשוט מתנשא. לכריס נולאן יש עוד הרבה מה ללמוד ממייקל ביי ועוד במאים גדולים ורבים ממנו. הוא פשוט ממשיך לאכזב אותי עוד ועוד נולאן הזה.. מאז החצי הראשון של הסרט "ממנטו" שהוא לא עשה שום סרט ראוי לצפייה.
*פרודיה על שונאי כריס נולאן.
הגזמת קצת, לא?
אני די בטוחה שאפשר להאמין שהאביר האפל הוא סרט מוערך יתר על המידה מבלי להיות אוהד מייקל ביי שרוף.
הגזמת קצת, לא?
לכן זה נקרא "פארודיה"
פארודיה לא חייבת להיות מוגזמת.
פארודיה על מה, בדיוק?
אין שום קשר בין מה ש-Roy כתב לבין התגובה של מישהו (האחר, אני מניחה) אליו.
אבל זה לא אבסורדי
לא להגיד ש"האביר האפל" הוא מגה-דאבל-אקסטרה יצירת מופת אחרי שהתרגלנו לכל הזבל הזה בקיץ שעוד ממשיך לתקוף אותנו, כמו "הרובוטריקים" ו"וולברין"? סוף סוף שמביאים לנו משהו שונה כמו "האביר האפל" ואנשים עוד מעיזים לתקוף אותו שהוא לא הפיל אותם מהכיסא ושהוא רחוק מאוד מלהיות יצירה איכותית?? איכות-ועוד איזו-איכות! לא יודע למה בכלל תוקפים את הסרט הזה. אוקיי, לא נפלתם ממנו. לגיטימי. נו, גם אני לא נפלתי בעבר מיצירות מופת ידועות לשמצה כמו נגיד "2001" או "מועדון קרב", אבל אני אף פעם לא אוסיף את המשפט "אבל אני מעריך את מה שניסו לעשות בסרט הזה, מקוריות מעל הכל". למה אי אפשר לשמוע את המשפטים האלה מאנשים שלא אהבו את "האביר האפל"? זאת נראת לי כמו פרובוקציה ותו לא. לקרוא ל"האביר האפל" לא איכותי זה כמו לקרוא לג'ירפה 'לא גבוהה מספיק!'. חלאס, זה כן איכותי. אולי לא אהבתם את זה, אבל להגיד שהסרט לא הרגיש לכם איכותי? נו באמת. הציפיות שלכם מסרט קיץ, אם כן תסלחו לי, אבל נמצאות כבר הרבה מעבר לשמיים. עם כ"כ הרבה טראש בהוליווד, קשה להגיד מילה אחת טובה על סרט שמנסה ללכת כנגד הרבה יותר דברים משמעז ללכת סרט ממוצעי?
איכות זה לא רגש: זה שם תואר.
באותה מידה יכולת להחליף את המילה הזאת ולהגיד "הסרט הזה לא מרגיש לך מקסים? חלאס, זה כן מקסים."
נכון, איכות זה שם תואר ''קר''
לכן אני מצפה אפילו מאלה שלא התלהבו מסרטים שמרגישים 'איכותיים' (זה לא ממש רגש, נכון, אבל אני מעדיף להשתמש במילה "מרגיש" כי הרבה פעמים יש סרטים שקשה שלא לזהות שהם כן איכותיים ומרגישים שהם כאלה, למרות שלא מתחברים אלה מבחינה רגשית אולי) שלפחות יודו שהוא נראה איכותי. אח"כ מבחינת התחברות רגשית לסרט זה כבר סיפור אחר. לצאת נגד סרט אחד מסכן שבאמת נראה טוב כשיש כ"כ זבל בחוץ.. לא חבל על בזבוז התיאורים?
לא. זה לא אבסורדי
אף אחד לא חייב לך מלים טובות על סרטים שאתה אוהב. עובדת קיומו של רובוטריקים 2 אינה מחייבת אנשים לשקול מחדש את דעתם על סרטים אחרים רק משום שהם נראים יותר טוב לצידו של מה שהוא, למיטב הבנתי, אחד הסרטים הגרועים ביותר של השנים האחרונות. ובמיוחד, ממש במיוחד, אין שום חובה לתת נקודות על מאמץ אם התוצאה הסופית אינה מוצאת חן בעיניך.
הבן אדם לא התרגש מסרט שאתה אהבת. האבסורד היחיד כאן הוא שהתגובה שלו כל כך הפריעה לך שהרגשת צורך ללעוג לו ולשים לו בפה טענות שהוא לא טען.
לא. זה לא אבסורדי
עובדת קיומו של רובוטריקים 2 מחייבת אותי לשקול מחדש את דעתי לא רק על סרטים אחרים אלא על האנושות בכלל, על משמעות החיים בפרט. יתכן אפילו שאאלץ להחליף את הצבע האהוב עלי מכחול לורוד פוקסיה בעקבות העניין.
מסקנות נוספות יפורסמו בהמשך.
טוב, זה היה סרט נחמד והכל...
אבל זה רחוק מתווית סרט האיכות המדהים ורב המשמעויות שמנסים להדביק לו. אם לי היו נותנים להחליט בין לראות את האביר האפל שוב לבין לראות את וולברין (רק בלי הקטעים של הדיבורים, בבקשה) הייתי בוחרת בגרגרן
וולברין על פני האביר האפל?!
כבר שנו חכמים "כל המוסיף גורע".
אמנם וולברין לא גרוע כמו רובוטריקים, אבל הוא לא רחוק. היתרון היחיד של וולברין הוא כמות הקרבות שכן שווים צפייה (והם לא הופכים את הסרט שווה צפייה הודות לצילום הזוועתי ומחסור חמור בלהבי אדמנטיום לאורך רוב הסרט, שהם, להזכירך, הסיבה שמישהו בא לראות סרט בשם 'וולברין').
כן, וולברין על פני האביר האפל
לדעתי הקרבות היו טובים מספיק כדי לפצות על העלילה הזוועתית
נו, בסדר - אני הייתי הגנרל שהנהיג את מלחמת
"חלאס עם השטויות האלה שהאוסקר שמרן והאביר האפל לא זכה במועמדות כי הוא סרט קיץ" (שזה טיעון מטופש להפליא, ואף הבאתי סימוכין לכל סרטי הקיץ שכן זכו).
מנגד, הוא סרט טוב. לא אוסקר, אבל בהחלט ממש טוב.
נכון.
לא "סרט אוסקר" מבחינת הפער מסרטים שזכו וישזכו (עד הודעה חדשה). כן "סרט אוסקר" במובן של סרט איכותי שמגיע לו את הפרס הכי מוערך בארץ יצירתו.
ואני לא נכנס לדיון על ערכו המתדרדר של הפרס.
—
אני לא מתווכח על צדק הדעה שלך. אני מנסה לברר מה היא בעוד אני מביע את שלי.
בלי שום צל של ספק, האביר האפל יותר טוב מנער החידות.
ולא זו הנקודה.
אולי נער החידות יותר טוב מהאביר- לא נראה לי, אבל אני לא יודע, לא ראיתי אותו. הנקודה היא ששני הסרטים המוערכים ביקורתית של השנה, שהם גם להיטים גדולים וגם יוצאי דופן בז'אנרים שלהם, לא עלו אפילו לחמישייה. קשה לי להאמין שזה צירוף מקרים.
וזו הנקודה.
נער החידות זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, למרות שהאביר האפל שלא הגיע לחמישייה היה יותר טוב ממנו. גם הסרטים הזרים באותו הטקס וגם סרטי האנימצייה היו יותר טובים. זה לא אומר שנער החידות לא טוב, זה אומר שהוא לא ראוי לקבל את הפרס הנחשב ביותר בתעשייה.
מצחיק שאתה אומר את זה לי.
'האביר האפל' הוא הסרט שהכי אהבתי מאז… שאני זוכר את עצמי.
מה שניסיתי להגיד הוא שיש מושג של "סרט אוסקר" שמתייחס לקבוצת הסרטים המסויימת העונה על קריטוריוני האוסקר הקבועים יחסית והיא כוללת בתוכה את הזוכים באוסקר לדורותיו (או ביחס לזמן האחרון, אני לא כ"כ מבין בעניין).
לעומת זאת, יש מושג של "סרט אוסקר" שמשמעו "סרט איכותי ששווה הכרה בצורת הפרס הכי מוערך בתעשיית הקולנוע העולמית".
אני אומר שהוא מתאים למושג השני, אך כפי שנוכחנו לראות, לא למושג הראשון.
+++
למקרה שאי פעם הרהרתם אחר הכינוי שלי ומה מקורו, כנראה שכאן המקום להבהיר את זה: "ככה אני, רציני" הוא מה שהייתי עונה לשאלתו של הג'וקר "Why so serious?". לכו תבינו, הומור של בני 19…
אהבתי את הרשימה שלך
כמעט כל הסרטים שמופיעים בה ושצפיתי בהם (פרט לבנג'מין באטון) בהחלט ראויים להגדרה 'סרט טוב' (כל אחד בקטגוריה המתאימה). מה שכן, שמת לב שאת אוהבת את אלפונסו קוארון (שלושה סרטים שלו ברשימה…)
היי, תודה
אכן, הוא במאי נפלא, קוארון. מי ייתן וייצא לי לעבוד אתו, במסגרת כזו או אחרת.
הבטחות מהמזרח = סימנים של כבוד בעברית.
ובוראט הוא סרט "נפלא"?
כן.
הוא גם היה נוקב מבחינה חברתית, סוציולוגית ומה לא, וגם הצחיק לאללה. וסרט שגורם לך גם לחשוב על דברים באמת חשובים – אבל גם לצחוק באותו זמן – הוא סרט נפלא בעיני.
אם כך, נסכים שלא להסכים.
ההומור בבוראט היה רדוד מדי לטעמי, יותר מחצי מהסרט.
ככה זה עם דיעות.
יש כל כך הרבה מהן, שנדיר למצוא כאלה שחופפות במאה אחוז.
במקום להשוות רשימות
פשוט תבדקו כמה סרטים ברשימת הTOP50 של IMDB הם מהשנים 90-99 וכמה מהשנים 2000-2009. זה נראה לי מדד פופולאריות מאוזן יחסית.
מישהו מתנדב לספור?
אבל אפקט שרק...
אבל אפקט שרק...
מה הוא אותו אפקט מדובר?
אבל אפקט שרק...
תופעה שקורה להרבה סרטים חדשים ומתבטאת ע"י צבע ירוק, אוזניים מוזרות וארוכות, השמנה, ראש גדול עגול.
וברצינות
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm
IMDB הוא ממש לא ממד מאוזן
הרי ידוע שדירוג הסרטים יורד עם הזמן. רוב הסרטים נכנסים ל- 250 בגלל איזה הייפ חסר פרופורציה, שנובע בד"כ מהתלהבות ראשונית או שמועות, ובסופו של דבר הם יוצאים משם. לכן, כדי לקבל מדד פופולאריות פחות או יותר אמיתי (עד כמה שאפשר להחשיב את דעתם של רשומי IMDB כמדד כזה) צריך להסתכל על הדירוג בפרספקטיבה של שנים. נגיד, אם תבדוק בעוד 10 שנים את מה שאמרת, אפשר יהיה להתייחס לזה.
על אפקט שרק ומדדים מאוזנים
אפקט שרק הוא משהו שתופס בדרך כלל רק בתקופה של יציאת הסרט (ובדרך כלל רק בחודש-חודשיים הראשונים), ככה שאת הטיעון הזה אפשר להכיל על סרטים שיצאו ב-2009 במקרה הטוב, אבל לא על סרטים ישנים יותר.
אולי UP שיצא השנה ירד קצת בניקוד, אבל הוא לא יפלט מהTOP100 כל כך מהר לדעתי רק בגלל שאפקט שרק יתפוגג לו פתאום.
אפשר ללכת אחורה עם מכונת הזמן של האינטרנט ולבדוק את זה יותר לעומק, אבל בשלב מסוים נראה לי שנגלה שהציון של הסרטים מפסיק לרדת וההימור שלי הוא שרוב מוחלט של הסרטים בדרך כלל לא יאבד יותר מחצי נקודה או קצת יותר מהרגע שהוא יצא ועד שהציון שלו מתייצב (וחצי נקודה זה הרבה).
בנוסף, בשלב מסויים ציון של סרט מתחיל גם לעלות, אולי בזכות הנוסטלגיה ואולי לא. ראינו למשל את חומות של תקווה שהציון שלו זגזג כלפי מעלה וכלפי מטה בשנים האחרונות, אבל תמיד זו תנועה מינורית, ולא קורה שסרטים פתאום נופלים 50 מקומות ברשימה של IMDB.
בקיצור: IMDB הוא לא מאוזן באופן אבסולוטי (אין דבר כזה), אבל הוא כנראה יותר מאוזן מכל מדד אחר שמישהו יוכל להביא כאן.
וכמו שכבר ביררו לנו פה, שנות ה-90 ושנות ה-2000 הפיקו אותו מספר של סרטים בTOP100 של IMDB (אולי שווה לבדוק גם את הTOP250 בשביל מדגם גדול יותר), ולשנות ה-2000 יש עוד כמה חודשים לפני שניכנס לעשור חדש. אם למישהו יש מדד אחר הוא מוזמן להציע אותו…
במקום להשוות רשימות
מר אינטרנט להצלה (הרשימה מסודרת לפי 100 הראשונים של ימד"ב):
1990-1999:
1. חומות של תקווה
5. ספרות זולה
6. רשימת שינדלר
15. החברה הטובים
19. מועדון קרב
22. החשוד המיידי
24. שתיקת הכבשים
26. מטריקס
31. שבעה חטאים
36. ליאון
38. אמריקן ביוטי
40.אמריקה X
43. פורסט גאמפ
54. שליחות קטלנית 2
56. להציל את טוראי ראיין
66. סודות LA
71. כלבי אשמורת
91. החיים יפים
100 לב אמיץ
סה"כ-19
2000-2009:
9. האביר האפל
13. שר הטבעות – שובו של המלך
17. עיר האלוהים
21. שר הטבעות- אחוות הטבעת
28. ממנטו
32. שר הטבעות – שני המגדלים
33. למעלה
35. ממזרים חסרי כבוד
44. מחוז 9
45. וול-אי
58. השתולים
59. חיים של אחרים
60. הפסנתרן
68. רקויאם לחלום
72. המבוך של פאן
73. נער החידות ממומבאי
81. גראן טורינו
83. יוקרה
84. הנפילה
סה"כ – 19
יש כמה טרנדים שנראים די ברורים אבל ההודעההזו נראית לי כבר ארוכה מספיק…
מתוך הרשימה של שנות התשעים
יש כמה שבאמת חסרים לי ברשימה שלי:
רשימת שינדלר
שתיקת הכבשים
מטריקס
שבעה חטאים
אמריקה X
סודות LA
החיים יפים
ומהרשימה של שירה, "עגבניות ירוקות מטוגנות".
אבל מנגד, אלה לא שמות בשליפה מהמותן, וזה היה הטיעון הראשי שלה – שיותר קל למצוא סרטים טובים מהניינטיז בשליפה מהמותן.
לכי על זה. ואני הולכת
ובכן אספתי רשימה לא קצרה של סרטים שאהבתי מאוד החל מסוף שנות השמונים ועד סוף שנות התשעים. לא ערכתי אותה בסדר כרונולוגי-היסטורי ולא דירגתי אותם על פי איכותם. שכחתי רבים רבים ויסלחו לי אלה. גם לא הזכרתי את אלה שכבר הוזכרו בתגובות האחרות.
1. בלתי ניסלח
2. השחקן
3. תמונות קצרות
4. קליעים מעל ברודווי
5. דיק טרייסי
6. המספריים של אדוארד
7. החברה הטובים
8. פסגת הפחד
9. שתיקת הכבשים
10. מועדון קרב
11. עת להרוג
12. בדרך למטה
13. החוש השישי
14. שמש בוגדנית
15. אורגה
16. זיקוקין די-נור
17. ירח מר
18. המוות והעלמה
19. הטקס
20. מה עובר על גילברט
21. רכבות לילה
22. לשבור את הגלים
23. המתיקות שאחרי
24. רצח מן העבר
25. חוזה השרטט
26. סודות ושקרים
27. עירום
28. אמריקן ביוטי
29. תלמה ולואיז
30. גשם של אבנים
31. רפסודיה באוגוסט
32. שלום לפילגש
33. הפנסים האדומים
34. סיפור חיים
35. ברטון פינק
36. צומת מילר
37. בייבי אריזונה
38. פארגו
39. הקפיצה הגדולה
40. התקרבות (ברטולוצ'י)
41. משחק הדמעות
42. כף רגלי השמאלית
43. השדה
44. פילדלפיה
45. חייה הכפולים של ורוניק
46. כחול
47. זיכרונות מאחוזת הווארד
48. ליידיבירד ליידיבירד
49. לב בחורף
50. ניחוח אישה
51. עגבניות ירוקות מטוגנות
52. שעת הצוענים
53. מתחת לפני השטח
54. חתול שחור חתול לבן
55. החשוד המיידי
56. הפצוע האנגלי
57. ניצוצות
58. סליפרס
59. דלתות מסתובבות
60. המופע של טרומן
61. להעיר את נד
62. שייקספיר מאוהב
63. הכישרון של מר ריפלי
64. הכל אודות אמא
65. בית ברנרדה אלבה
66. יחסים מסוכנים
67. הפסנתר
68. עידן התמימות
69. על תבונה ורגישות
70. עיניים עצומות לרווחה
71. מזרח הוא מזרח
72. שארית היום
73. קופיקאט
74. בשם האב
אם אזכר בעוד סרטים אוסיף אותם. כרגע זה מה שיש באמתחתי.
אימא'לה!
לכי על זה.
אני מחכה לרשימה שלך. אני את שלי שלחתי.
אני חייב לך.
ואמשיך, כנראה, להיות חייב לך בשבוע הקרוב.
מה עם הפוטר? וגם האריה המצפן וכל השאר.
"הנסיך כספיאן" היה מוצלח יותר מקודמו, (לטעמי כמובן) אם כי בתור ספר הוא היה מוצלח פחות.
"המסע בדורך השחר" היה הספר האהוב עלי בסדרה, והוא יכול להפוך לסרט הרפתקאות מקסים.
http://www.youtube.com/watch?v=hRP48mhE-dU
הפעם הרבה יותר מוזיקלי, כבר חששתי שכמעט לא יהיו שירים בסרט הזה. גם יש דגש על דמויות המשנה המלוות את הסרט, ובאופן כללי נראה לא רע בכלל. עם קצת מזל, הסרט אף יכנס בשורה אחת עם ענקים כמו "בת הים", "הרקולס" ורחמנא לצלן – "אלאדין".
וואו!
המבטא השחור מ-ו-ג-ז-ם! כאילו שמו שלטי נאון שצועקים "סרט שיש בו מלא שחורים! אנחנו לא גזענים יותר!".
ואגב, הקטע עם היתוש והתנין הזכירו לי את הקומיקס על טרומפלדור.
הטריילר הקודם היה מרהיב, זה לעומת זאת
לא כל כך.
הציפיות שלי עדיין גבוהות, אבל הרמיזות לבדיחות קקי-פיפי קצת הרתיעו אותי, ובעיקר כי אני יודע שמדובר בבמאים של "אלאדין", והם מסוגלים להרבה יותר מזה!
District 9 איום ונורא
באתי עם ציפיות די גבוהות ומאוד התאכזבתי. העלילה בקווים מאוד כלליים היא איכשהו בסדר, אבל הליהוק והבימוי פשוט מזעזעים. התסריט מזכיר במידת טיפשותו את "מבוקש" במידה מפחידה (ולא, האקשן ממש לא משהו).
הסרט עד כדי כך גרוע שאחרי 10 דקות צפייה חשתי ממש דחף חזק להפסיק לראותו. הרהרתי באפשרות שמישהו עובד עלי כי לא יכול להיות שמה שאני רואה זה District 9 המהולל. בהמשך הסרט קצת משתפר ומתעלה לרמה של סרט אקשן סוג ג' שיצא היישר לווידאו בשנות השמונים.
השאלה שבעיקר מטרידה אותי היא איך נפלתי ככה, מה יכולתי לעשות כדי להימנע מצפייה בסרט כל כך גרוע – הרי הוא מצליח לא רע, והקהל אוהב, והביקורות מצוינות. אולי הביקורות המצוינות הן דווקא הסימן שצריך להתרחק מהסרט כמו מאש?
District 9 איום ונורא
ואולי זה פשוט אומר שלאנשים שונים יש טעם שונה בסרטים, ומה שמדבר אל מישהו אחד לא תמיד מדבר אל מישהו אחר.
אם תסתכל על מדד העגבניות הרקובות, תיראה שלסרט יש 89%, מה שאומר שמכל עשרה מבקרים שראו אותו, 9 חשבו שזה סרט טוב ומעלה, ו-1 חשב שזה סרט לא טוב. במקרה הספציפי הזה אתה שייך ל-10% האלו שלא אהבו את הסרט. לגיטימי.
מה לעשות בשביל לא "ליפול" בפעם הבאה? פשוט מאד: לאתר למי יש טעם דומה ככל האפשר לשלך בסרטים ולשאול את דעתם. זה עדיין לא מבטיח אוטומטית שתמיד תאהב כל סרט שימליצו לך עליו, אבל זה יעבוד הרבה יותר טוב מאשר להסתמך על סטטיסטיקות של המלצות.
http://www.rottentomatoes.com/news/1842008/rotten_tomatoes_summer_2009_wrap_up
וזה ממש מביך.
במקום העשירי הסרט עם ההייפ הכי מוגזם שראיתי בחיים שלי.
התשיעי אפילו לא שמעתי עליו.
השביעי,השישי והחמישי מאחרים בהגעתם לארץ.
והרביעי,השלישי והשני נראים לי קצת מוגזמים ולכן אני מסיק שאולי חוץ ממועמדות לפוניו ולמעלה,הקיץ הזה לא יהיה מועמד לשום דבר באוסקר.
סיכום השנה שלי.
"חמרמורת"-סרט עם הייפ מוגזם.סטאר טרק ולמעלה-סרטים מצויינים (כל אחד בזאנר שלו-פעולה ואנימציה).מחוז 9-סרט מעורר מחשבה על הרוע באנושיות. חסר לי ברשימה את עידן הקרח 3-סרט מעולה. וולברין-עלילה קצת חלשה אבל אפקטים מעולים.
הם לא עשו סיכום שנה
אלא רק של הקיץ
אמנם לאוסקר הוא לא יגיע, אבל
"קחי אותי לגהינום" הוא (כפי שפירטתי בביקורת הרלבנטית) סרט שמאוד-מאוד נהניתי ממנו, והוא הפגין הרבה יותר כשרון בעשייה שלו ממרבית הסרטים האחרים שנראו פה בקיץ. ההצבה שלו במקום השלישי נראית לי מוצדקת לחלוטין.
ושאלה לרז
באייקון יוקרן Twentieth Century Boys ומאוד מעניין אותי אם ראית את הסרט?
אם כן אז מה דעתך?
שמעתי שהמבקרים באמריקה לא אהבו את הסרט ומצד שני שמעתי תגובות מעטות בארץ שהמליצו על הסרט.
ועד כמה הסרט נאמן למנגה?
ואלי עדיף קודם כל לקרוא את המנגה בגלל שהבנתי שהסרט הוא הראשון מטרילוגיה ואני לא יודע אם יקרינו את ההמשכים באייקונים הבאים.עוד סיבה היא שאני מתגייס בנובמבר והולך לקרבי אני לא יודע עד כמה אני אוכל להגיע לאייקונים הבאים.
אז מה עדיף לי לעשות?
ראיתי, לא השתגעתי עליו, אבל אני לא דוגמה.
כי א) אני לא ממש משתגע על הגל הנוכחי של עיבודים מצולמים למאנגה ו-ב) את המאנגה המקורית עוד לא קראתי – והבנתי שאלה שכן קראו דווקא די נהנו.
הו-הו, נראה ש-''9'' מאכזב.
בינתיים הוא מקבל ביקורות פחות אוהדות אפילו מ"מפלצות נגד חייזרים" (מה שמערער על האפשרות שלו להיות מועמד לאוסקר):
http://www.rottentomatoes.com/m/1205483_nine/
לא רוצה להיות חכם בדיעבד,
אבל האמת שזה היה די צפוי. הטריילר הראשון היה מרהיב אבל עם כל טריילר שנוסף מאז הסרט נראה יותר ויותר שגרתי.
מש''א.
ועוד סרט מפומפם למדי, שיוצא בשבוע הבא
מתחיל ברגל שמאל – "הגוף של ג'ניפר" זוכה למקלחת של ביקורות צוננות למדי. רק שלוש כאלה, נכון לעכשיו, אבל שתיים מהן שייכות למבקרים ה-"נחשבים", וזה לא מבשר טובות.
מה שיותר מעניין: ל-"גשם של פלאפל" אין בינתיים אף ביקורת רשמית.
הנמך ציפיות.
מדובר בלא יותר מסרט אימה בנאלי לנוער.
פרי עטה של זוכת פרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר
שהסרט שהופק לפיו הרויח 100 מיליון דולר והפך לאחת ההצלחות המפתיעות ביותר של השנים האחרונות.
ומה את אומרת בזה?
שלא כל כך מפתיע שיש ציפיות גבוהות מהסרט הזה על אף הז'אנר שלו
לא טענתי שלא צריכות להיות.
רק אמרתי שאם הוא רוצה ליהנות מהסרט, כדאי לו שינמיך אותן.
והקשר???
מהטריילר גשם של פלאפל לא נראה כמו עוד סרט אימה בנאלי לנוער.
שכחת מהנוער הבולמי.
''ארמון'' גרסת הבמאית (או ''הגרסה הארוכה'')
אז… שוב שלום לכולם.
בלי להכביר מלים, למרות שזה מטופש להפליא להוציא "גרסת במאי" לסרט קצר (ועוד מתסריט בן חמישה עמודים, באמת!) – למעשה הוצאתי גרסה קצרה מלכתחילה, רק בשביל לזרז עניינים – וגם כי קצת הרגשתי שליאור, התסריטאי, יעדיף גרסה שתהיה קרובה ככל האפשר לתסריט הכתוב.
מצ"ב הסרט עם מלוא הפרשנות האישית שלי, התוספות ששאבתי מליאור לגבי הסאבטקסט והרגשתי שחשובות לסיפור ואפילו שירים.
חשוב לתת לסרט להיטען במלואו – אחרת הוא ייתקע. גם עדיף לראות אותו בחלון היותר קטן מאשר להגדיל, כי מפאת הגודל שלו, במסך מלא הרזולוציה לא אופטימלית.
http://www.vimeo.com/6499264
כמו קודם, אתם יותר ממוזנים לתת הערות/ביקורות/קטילות או מחמאות.
יפה מאד.
מספר הערות והארות.
1. את שם הבמאי(ת), מחבר הסיפור וכדומה, עדיף לדעתי שלא להכניס כשקופית נפרדת אלא ככתובית על גבי הסרט. במצב הנוכחי הסרט נקטע לשם כתוביות שלא מעניינות את מרבית הצופים.
2. הסרט מרגיש הרבה יותר שלם כעת. הייתי אפילו גונז את הגרסא הקודמת (מעשה ג'ורג' לוקאס, אני יודע).
3. אהבתי את הצילום בסצינה על הרציף, כשהאבא עושה גלגלון. המיקום של המצלמה טוב מאד ביחס לשורת החביות ולהבדלי הצבעים בין שני חלקי הרציף.
לגבי השמשיה - לא :-)
זה לא היה מתוכנן. זו היתה סערה רגעית ובלתי צפויה שפקדה את החוף לאיזה 20 דקות ככה.
תודה על הכנות
קודם כל: הרבה יותר טוב.
הדבר הכי חשוב הוא שהמניעים הרגשיים של הדמויות ברורים הרבה יותר. לא רק בגלל ההסבר התחלה (למרות שהוא עוזר) אלא בגלל שלכל הדמויות יש סצינות משלהן, והכעס ההולך ונבנה אצל האב ברור הרבה יותר. אם בגרסה הקודמת זה נראה כאילו הילד הוא אמן מופלא והאבא סתם ערס דוחה, עכשיו המצב הרבה יותר שוויוני, מורכב ומעניין: הילד באמת מתנהג כמו פוץ ולא בא לבלות עם אביו בכל מיני מצבים (ושופך להם חול על האוכל) והאבא נשאר מאוד סבלני עד שהילד תוקף מילולית את חברתו החדשה.
אגב, אם אני הבנתי נכון את הסוף, דווקא התגובה הרגשית של האב, והרס הארמון, הראתה לילד שלאבא עדיין איכפת וממנו, והוא הרגיש סוף סוף 'מסופק' ויכול היה לראות את ההתנהגות הילדותית שלו כילדותית ולהיות קצת יותר מפויס.
לנקודות הפחות טובות בעיני:
1. אם הגרסה הקודמת היתה קצרה מדי, זו ארוכה מדי. אפשר לערוף החוצה חלק מסצינת ההשתעשעות של האב והחברה. יותר מדי פעמים חוזרת בעצם אותה סצינה, שהם נהנים, האב מזמין את הילד והילד לא עונה. התחושה היא שאין מספיק התפתחות.
זה קשור גם לשירים, שהם בעיני יותר מדי. הרבה יותר מדי קטעים מהסרט נראים כמו קליפ רומנטי, בגלל השירים; אני חושב שעדיף בחלק מהזמן סאונד טבעי או מוסיקה מינימליסטית, שבקושי מרגישים.
פרט לכך – הדבר היחיד שנראה לא אמין הוא התגובה של החברה, בסגנון 'אל תדבר לאבא שלך ככה'. כן, אני בטוח שזה היה בתסריט, אבל זה לא אומר שחייבים להיצמד לזה. הבחורה היתה בסך הכל נחמדה ועדינה (גם אם איסטניסית) והיה יותר אמין איולו היא היתה מנסה להתערב כ'מפייסת', ומתוך אי-הבנה היה הילד מגיב אליה בצורה לא נחמדה ומעורר את התגובה הנזעמת של האב.
פרט לזה – אהבתי מאוד ואמליץ לאחרים.
תודה רבה, בעיקר על הפירוט
אני מסכימה שהשירים הם קצת יותר מדי. ואולי באמת צריך עוד קצת לחתוך את האבא והחברה – אבל… קשה לי עם זה.
לגבי הסוף – אהבתי מאוד את הפרשנות שלך. האמת היא, שאפילו לא הקדשתי לזה מחשבה, כשלעצמי. זה פשוט היה משהו שקרה באורגניות בין שני השחקנים, וזה הרגיש לי נכון (אם כי, זה מאוד חרה לליאור, התסריטאי, ולכן השמטתי את זה בגרסה "שלו"). אז אני מעולם לא הרגשתי צורך לנתח מדוע זה נראה לי נכון, אבל אני מאוד אוהבת את ההסבר שלך. תודה :-)
לגבי החברה – נורא ניסיתי – כשהדרכתי את השחקנים – לכוון אותה למקום של "את פשוט לא יודעת איך להתנהג עם ילדים, במיוחד לא כאלה ממין זכר", ורציתי שכשהיא תנזוף בו, זה יהיה בטון כמעט מבודח, כמו בהתחלה כשהיא אומרת "עזוב אותו, הוא יאכל אחר כך". מעין "היי, לא יפה לדבר ככה אל אבא, champ" (מבחינת הטון, בלי לשנות את המלים עצמן). אבל ברגע המכריע היה לחץ של זמן, ותוך כדי מירוץ נגד הזמן, לא שמתי לב שהיא לא אמרה את זה בסוף ככה אפילו פעם אחת. או, וול.
בכלל, התגובה שלך והתגובות של צופי המבחן הנהדרים שהסכימו לסייע, מאוד מעודדות אותי. אז תודה לכולכם :-)
(אבל אני חייבת להודות – אני עדיין על קוצים, מחכה לראות מה יהיה לאדם להגיד…)
אהבתי מאוד
סיקוונס הפתיחה – את יודעת, הזה עם תמונות הארכיון של האבא, האימא והילד) היה מצוין ואפילו הזכיר לי את ההתחלה של "למעלה". בכלל, המוזיקה נגעה לליבי, והשחקן של הילד היה ממש טוב. ההתחלה של סצנת הרכבת הזכירה לי אפילו את סצנת הפתיחה של "נדודי שינה בסיאטל".
מה שכן, הסאונד: בקטע שהאבא והחברה החדשה מדברים, המצלמה הייתה מרחוק, אבל הסאונד נשמע כאילו אנחנו רואים אותם מקרוב. זה המשיך גם בסצנת ההשתעשעות של האבא והחברה.
סצנת ההשתעשעות הייתה מעט מעפנה: היא נמשכה יותר מדי זמן והאריכה את הסרט לאורך שהוא לא היה צריך. ולמרות זאת, מאוד אהבתי את הסרט. קודוס
הו, תודה
שמחה שאהבת את הילד, כלומר – את השחקן.
טיזר ל-''Up in The Air'':
http://www.traileraddict.com/trailer/up-in-the-air/teaser-trailer
נראה טוב. כנראה יהיה ה"מיס סאנשיין"\"ג'ונו" של השנה ויקבל מועמדות לאוסקר.
מדברים עליו בהקשר לאוסקר
זה הסרט הראשון השנה שמדברים עליו ברצינות כמועמד חזק לפרס הסרט הטוב ביותר.
מעניין למה
כי גם הטריילר וגם הקליפ קצת הרדימו אותי. אני מחכה להבין על מה כל המהומה (לא, ולא אכפת לי שאלה ג'ורג' קלוני והבמאי של ג'ונו למרות שאני מחבב את שניהם).
שלושים שניות הייתם במזנון.
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3774534,00.html
סדרן הוציא אנשים מאמצע הסרט בסינמה סיטי כי לטענתו "לא קנו מספיק במזנון".
אני תוהה אם זו בדיחה או שהוא היה רציני.
נשמע מופרך
אני יודע שבערך בכל קולנוע בעולם, אם אין מספיק כרטיסים שנמכרו להצגה, אז מבטלים את ההצגה. אבל על אי קניית אוכל? אני לא אאמין עד שאני אראה..
למה הכוונה?
כבר הייתי בלא מעט הקרנות בבתי קולנוע שבהם לא נמכרו מספיק כרטיסים (במילים אחרות – הייתי הצופה היחיד).
נו, לא קראת את האותיות הקטנות?
*לא כולל מדינות שזקוקות לכל כרטיס וכרטיס, כמו למשל בישראל.
אה, אז ככה נראות כתבות של מקומונים.
ופה מתאים מה שאיינשטיין אמר
רמז: לגבי היקום הוא לא בטוח. אלוהים ישמור, זו הייתה בדיחה!
די קשה לפספס, אני יודעת...
ממה שאני מבין, ניסוח נכון יותר של הידיעה הוא:
"בזמן ההפסקה בסרט הודיע הסדרן שכל היושבים באולם צריכים ללכת לקנות במזנון, ומישהו לקח אותו ברצינות".
יש המון חדשות מהקון הזה של דיסני.
אז הנה כמה שמצאתי כהכי מעניינים.
1- ג'ק ספארו הופיע מול הקהל והכריז על הכותרת הרשמית של הסרט הבא בטרילוגית "שודדי הקריביים". Pirates of the Caribbean: On Stranger Tides
2- דיסני וגיירמו דל טורו עובדים על פרויקט ביחד בשם "Double Dare You".
3- 'ג'ון קרטר' זה סרט של פיקסאר!?
4- עוד סרט חבובות. והפעם קוראים לו "The Cheapest Muppet Movie Ever Made".
טוב, לפחות זה מעניין.
יש המון חדשות מהקון הזה של דיסני.
והפרק הבא של שודדי הקריביים יהיה Pirates of the Caribbean: Secret of Monkey Island?
יש המון חדשות מהקון הזה של דיסני.
הלוואי.
כתשובה למיאזאקי (?): דיסני חוברים לגיירמו דל-טורו
ומקימים מותג אנימציה חדש שיקרא Disney Double Dare You שעליו יפקד דל-טורו. הסרטים שיעשו תחת המותג החדש יכוונו לקהל הילדים הבוגרים יותר ויתמקדו יותר בהבהלות והפחדות מסרטי האנימציה הרגילים של דיסני ואמורים גם לייצר ולחקור עולמות פנטזיה מורכבים ועשירים יותר ממה שהיינו רגילים אליהם בסרטי האנימציה הרגילים של דיסני. עוד נמסר שדל-טורו עצמו יביים כמה מהפרויקטים שיעשו תחת המותג.
מקור:
http://www.slashfilm.com/2009/09/11/guillermo-del-toros-d-project-revealed-a-new-disney-animation-label/
מה דעתכם?
מעניין ביותר...
גיירמו דל טורו הוא בעל חזון מדהים, ויודע ליצור עולמות פנטזיה קסומים אך לא שגרתיים. מי שאני רוצה לראות מביים סרט אנימציה הוא אלפונסו קוארון. א-מ-ן.
בכל מקרה, אם במקרה של הבהלות והפחדות, 'מפלצת של בית' שנראה כאילו מבוסס על אחד מספרי צמרמורת היה נורא חמוד לפי דעתי, ויש לז'אנר פוטנציאל.
ו''קורליין'' המצוין.
אהבתי את סרטי האנימציה-אימה האלה אבל חשבתי שהז'אנר הזה לא יחזיק, אבל עכשיו כשדיסני בונה מותג שלם סביב הז'אנר הזה ולקחו את דל טורו שיפקד על הכל אלו חדשות טובות בשבילו. ומה גם שזה עוד צעד לקראת שינוי הסטיגמה של סרטי אנימציה = סרטי ילדים, ועוד כשזה בא מדיסני שהתחילה את הסטיגמה אז בכלל (למרות שסרטי האנימציה הישנים של דיסני לא באמת היו כאלה סרטי ילדים כפי שרוב האנשים זוכרים אותם והיו בהם דברים אפלים)..
רוב הסרטים כבר פורסמו כאן בהקשר כזה או אחר, אבל הנה סיכום מרוכז ומעניין על כולם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3775107,00.html
''גשם של פלאפל'' גרם לי למחשבה
קודם כל שם נחמד, מעניין אותי לדעת מה חושבים היוצרים (אם הם יודעים)
השם "גשם של פלאפל" כתרגום ישראלי לסרט 'Cloudy with a Chance of Meatballs' הופיע על פי ידיעתי פה באתר בפעם הראשונה.
האם זה אומר שמפיצי הסרטים מתחילים להכס לאתר לבדוק מה רוצים האנשים? ואם כן אז מזל טוב אתם בדרך הנכונה :)
''גשם של פלאפל'' גרם לי למחשבה
לא רק שזה תרגום נחמד, זה גם מסתדר עם הפוסטר של הסרט, בו הקציצות נראות כמו כדורי פלאפל.
אוף טופיק - אבל לסרט אין ביקורת משלו
האקרס זה סרט ממש ממש גרוע. בכל אספקט שלו – בימוי, צילום, עריכה, משחק – ממש זוועתון.
לא!
זה היה הסרט האהוב עליי בגיל 12 וגם הסרט בו "גיליתי" את אנג'לינה ג'ולי ואת ג'וני לי מילר (ואת מתיו לילרד, אבל זה יותר בקטן), עוד לפני שכולם התאהבו בהם בטריינספוטינג ונערה בהפרעה.
הסרט הזה אפילו גרם לי לצפות בפוקספייר!
טוב, אולי לבני 12
אבל זה סרט מפוזר, חסר פוקוס, מזעזע מבחינת משחק, עם עלילה מופרכת ומטופשת להחריד ו… גם אנג'לינה וגם ג'וני לי מילר נראים בו נורא ואיום. שלא לדבר על זה ש-מת'יו לילארד – אתה לא יכול לשחק *שום דבר* אחר?! הוא כזה מעצבן!
או שהוא פשוט לא שרד את הזמן
נדמה לי שבעוד כיום הוא נראה לך מופרך והשחקנים בו נראים לך נורא, בזמנו הם נראו נפלא וכל הסיפור היה מגניב להפליא, לפחות עבור אנשים שהידע הטכנולוגי שלהם לא היה מספיק מפותח כדי לדעת שהכל שם בולשיט מוחלט.
כנראה טוב שלא צפיתי בסרט הזה פחות או יותר משנת 97, למרות שיש לי אותו על קלטת וידאו איפשהו.
המלצה שלי? אל תחזרי אליו
וככה גם תשמרי על הזיכרון הטוב ולא תתאכזבי מכמה מגוחך הוא נראה לך פתאום
מה? שערוריה
קודם כל, היו בו כמה פרטים טכניים שהיו מדויקים (לצד כל הדברים המגוחכים בצורה מעליבה), מה ששדרג את המגניבות שלו עשרות מונים. חוץ מזה, אנג'לינה ג'ולי כהאקרית זו יופי של פנטזיה לחנון מתבגר.
האקרס 2, לעומת זאת, זה באמת כבר כאב טהור.
כמה פרטים טכניים מדויקים לא הופכים סרט לטוב
ג'וני לי מילר נראה בגילו, כלומר, המון שנים יותר מבוגר מחבריו לתיכון, ולא כזה יותר צעיר מאמא שלו. זה הפך את ההתנהגות הטינאייג'רית שלו למגוחכת. לו היה מדובר בגרסה של "ביג", כלומר – הוא טינאייג'ר שכלוא בגוף של מישהו בסוף שנות העשרים שלו – אז בסדר. אבל מאחר ולא זה המקרה…
העיצוב של הסרט היה מזויע. כולם שיחקו בו גרוע ביותר, כולל לוריין בראקו, וראש הסי איי איי – שאת שניהם ראיתי תמיד רק בתפקידים שמכבדים את עצמם ואת הצופים.
זה היה נורא ואיום.
אז כנראה שזו הייתה נטו אנג'לינה ג'ולי כהאקרית
ברצינות, אני זוכר שבנעורי חשבתי שזה סרט ההאקרים השני הכי טוב אחרי "סניקרס".
כמה פרטים טכניים מדויקים לא הופכים סרט לטוב
אאל"ט ג'וני לי מילר היה שם בן 22 ושיחק בן 17, זה לא כזה רחוק… בתור ילדה הוא לא נראה לי מבוגר מדי, ובטח שלא בשנות העשרים המאוחרות שלו.
הא. הוא אכן היה בן 23 אז.
אבל אם כך, אז הוא נראה לא הגילו האמיתי, כי אם – מבוגר מגילו האמיתית. הוא נראה כמו בן 27 שמתחפש ומתנהג כמו בן 17.
כמו שהילד בסרט שלי אמנם היה רשמית בן 12 וחצי כשהסרט צולם – אבל לרב האנשים הוא נראה בן 15-17 שמתנהג כמו ילד קטן.
ואללה?! לא רואים עליו.
זה מזכיר לי את אחד הפרקים הראשונים ב"מלקולם באמצע" שבה מלקולם מרביץ לבריון ומסתבר שהוא בסה"כ בן 7… ויש לי ידיד טוב רחב מידות שנוהג לספר שבבר המצווה שלו היו קרובי משפחה ששאלו אותו מתי הוא מתגייס…
משחק הוא אשליה וליהוק טוב הוא כמובן לפי מראה עיניים ולא לפי המציאות (ולכן יש שחקנים שילוהקו לדמויות צעירות או מבוגרות יותר מגילם האמיתי, או כאלה שדווקא לא ילוהקו לדמות מהמוצא האתני האמיתי שלהם כי הם פשוט לא נראים כמו סטריאוטיפ מייצג שלו).
נכון.
אבל אם תשימי לב, התמונה האחרונה בסצינת הפתיחה,שבה רק האבא והילד – הילד אכן נראה צעיר יותר. זה מפני שצילמנו בסתיו 07, כשהוא היה בן קרוב ל-12 ואז הוא לוהק. אלא שאז חליתי במחלה קשה, נאלצתי לחזור לארץ לאשפוז, ועד שחזרתי עברו 3 חודשים. או אז נאלצנו להמתין שמזג האוויר יחזור להיות נורמלי, ובינתיים הילד גם צמח באיזה 50 מטר, וגם התחלף לו הקול :-S
מישהו אחר אולי היה מלהק ילד אחר וגמרנו, אבל כבר עבדנו על הפרויקט כל כך הרבה, וממש אהבתי את הילד ואת המשפחה שלו, שהחלטתי לא ללהק מחדש.
ואגב, כשרק הגעתי לניו יורק, זה היה בקיץ, והרבה מעובדי משרד הביטחון הביאו את ילדיהם לעבודה. כל הילדים הסתובבו, והבן של סיגל – ילד גבוה ומרשים כבן 9-10, התנהג כמו תינוק. אני, בהיותי האני חסרת הטאקט שכולכם מכירים, אמרתי לה "הבן שלך באמת מקסים ויפה, אבל הוא קצת ילדותי, לא? הוא מתנהג כמו תינוק בן חמש!"
ומה, הוא אכן היה בן חמש.
ממרומי גיל שש וחצי, הוא כבר נראה כאילו הוא מתאמן על ההפטרה של הבר-מצווה.
ואחי החורג? כשהיינו בני 12 אמא שלו סיפרה אותו בכניסה לבניין שלנו, ואחת השכנות באה ואמרה "יו, איזה יופי, הילד חזר מהצבא?"
מסתבר שלא רק בעסה להיות נמוך. לפעמים גם בעסה להיות גבוה…
LOL. אז בגלל זה הוא לא מדבר?
באסה להיות חריג בילדות. למעט בודדים שמצליחים למנף את החריגות, לרוב זו התמודדות קשה גם עצמית וגם עם היחס של החברה וחוסר הסובלנות של שאר הילדים. מצד שני, להיות גבוה זה מציק בילדות אבל יתרון רוב החיים (אלא אם מדובר בגובה קיצוני במיוחד או בבעיה בריאותית) ולעומת זאת להיות נמוך זו באסה שמלווה אותך לכל החיים (זה מידע אישי, לא שלי, אבל של מישהו מאוד קרוב אליי).
כמה עולה כרטיס לקולנוע בארה''ב
ומה המשכורת הממוצעת שם?
אני חושב שביקור בקולנוע,בארץ, הוא עסק הרבה יותר יקר מאשר בארה"ב.
לכן נוער בישראל פחות מבקש מההורים כסף לסרטים שאפשר להוריד בחינם.