 |
||
| שוק ותדהמה: חברת דיסני קונה את מארוול – בעלת הזכויות על ספיידרמן, אקס-מן, איירון מן ורבים מהמנים האחרים – ב-4 מיליארד דולר. לא ברור איך זה מסתדר עם העובדה שסרטי מארוול מופצים על ידי חברות אחרות. |
01.09.2009
|
|
יומית
שוק ותדהמה: חברת דיסני קונה את מארוול – בעלת הזכויות על ספיידרמן, אקס-מן, איירון מן ורבים מהמנים האחרים – ב-4 מיליארד דולר. לא ברור איך זה מסתדר עם העובדה שסרטי מארוול מופצים על ידי חברות אחרות.
שוק ותדהמה: חברת דיסני קונה את מארוול – בעלת הזכויות על ספיידרמן, אקס-מן, איירון מן ורבים מהמנים האחרים – ב-4 מיליארד דולר. לא ברור איך זה מסתדר עם העובדה שסרטי מארוול מופצים על ידי חברות אחרות.
דווקא כן ברור.
לאחרי שהחוזה בין מארוול לפראמונט יגמר, דיסני מתכוונים להיות אלו שיפיצו את הסרטים של מארוול שמתקשרים למותגר ה"אוונג'רס". ואני מניח שאחרי שהזכויות על "ארבעת המופלאים", "הגולש הכסוף", "אקס מן" ו"דארדוויל" (ואולי יש עוד, אני לא יודע) ששייכות כרגע לפוקס יגמרו אז דיסני יקבלו גם את הזכויות עליהם.
בטווח הקצר? זה יסתדר בזכות העובדה שהאולפנים שעדיין מחזיקים
בזכויות על הדמויות השונות ימשיכו להפיק ולהפיץ את הסרטים, ודיסני יקבלו את התמלוגים. מהבחינה הזאת, הם עשו את עסקת חייהם: כל מה שהם צריכים עכשיו זה להשען אחורה בכורסאות-המנהלים, ולראות את ההשקעה שלהם מחזירה את עצמה מבלי שהם-עצמם יצטרכו לממן אפילו דקה אחת של סרט.
כשהזכויות על הדמויות האלה יחזרו לדיסני – *אז* זה יתחיל להיות מעניין. כבר יש לנו דוגמה של אולפן שמחזיק בבעלותו חברת קומיקס גדולה, "וורנר" שמחזיקים את "די.סי.". לכאורה, זה מאוד מפשט את האפשרות לפתח סרטים מהדמויות: הזכויות אצל האולפן לכל החיים, הוא יכול להתחיל לצלם מה שמתחשק לו מחר בבוקר. אבל בפועל זה לא ממש הוכיח את עצמו: הניסיונות להרים מהקרקע פרויקטים כמו "סופרמן חוזר" או "באטמן מתחיל" נמשכו שנים, בגלל כל מני מאבקים בירוקרטיים בתוך האולפן עצמו. לעומת זאת, כש-"מרוול" היתה חברה עצמאית, היא מכרה את הזכויות לסרטים על הדמויות שלה לאולפנים שונים, מה שנתן תמריץ לכל אחד מהם להוציא את הסרט שלו כמה שיותר מהר (גם בגלל העובדה, אני מניח, שמכירת הזכויות האלה נעשתה לתקופה מוגבלת).
עכשיו השאלה היא רק
מי ירכוש את הזכויות על סדרת גיבורי הציונות.
http://comedy.nana10.co.il/Article/?ArticleID=649590
ואו זה היה ממש... נורא
שמעתי דברים חיוביים מאוד על חבורת היפופוטם אבל הקטע הזה נראה כאילו הוא נכתב ושוחק ע"י ילדים בכיתה ג (כיתה טיפולית).
נו טוב, נקווה שמדובר בקטע לא מייצג.
הזדמנות מוצלחת
הזדמנות טובה לעשות סרטי מארוול נגד דיסני. איירונמן נגד מיקימאוס נשמע כמו סרט איכות. D:
מארוול נגד דיסני
http://twitter.com/#search?q=%23disneymarvelmashup
התכוונת, איירון מן נגד מייטי מאוס.
מה???
כאילו.. רק הסרטים או גם הקומיקס? איך זה הולך לעבוד?
אני שונא סרטי סופר גיבורים וקומיקס
הלוואי שלא יוציאו יותר סרטי גיבורים וישתמשו בכסף הזה לעשות סרטים אחרים.
הסרטים המטומטמים האלה יצאו לי מכל החורים.
אני שונא סרטי סופר גיבורים וקומיקס
אז אתה יודע, נו – אל תראה.
אני שונא סרטי סופר גיבורים וקומיקס
אני לא רואה. הבעיה היא שמפיקים סרטים כאלה על חשבון דברים אחרים.
ואני שונא חצילים.
הלוואי שלא יגדלו יותר חצילים וישתמשו בכסף הזה לירקות אחרים.
החצילים המטומטמים האלה יצאו לי מכל החורים.
(מיצאו את ההבדלים ילדים!)
ואני שונא חצילים.
חצילים עולה הרבה פחות לייצר, והם לא מיוצרים על חשבון ירקות אחרים, שלא יגודלו לעולם (אני חושב. בכל מקרה, לא במידה ששובר קופות לוקח את המקום של כמה סרטים קטנים יותר). והכי חשוב, אין לחצילים ערך תרבותי (גם לסופרמן אין, בעצם. אבל אמור להיות לו, וזה ההבדל).
חציל תרבות
סליחה? אני מזועזע. באקלים הים תיכוני שלנו אתה טוען שלחצילים אין ערך תרבותי? ישראל זו המדינה שצרוכת הכי הרבה חצילים לנפש (ובמקרה יש לי היכרות מעמיקה עם הנפש הנ"ל). יש להם ערך תרבותי קולינרי יותר מלרוב הסרטים הישראליים.
חצילים כן מיוצרים על חשבון ירקות אחרים
אם אתה מגדל חצילים בשדה שלך, זה אומר שאתה לא מגדל משהו אחר.
ולמרות שלייצר חציל עולה פחות מסרט, הוא גם בדרך כלל מכניס פחות.
ובטח שלחצילים יש ערך תרבותי: מחצילים עושים סביח, וסביח זו חתיכת תרבות.
דיווח מ'הארץ', מלפני כמה ימים: גרסה 'אפלה' לקוסם מארץ עוץ
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/897617.html
ואני בטוח שאין לזה שום קשר לאליס של ברטון.
נובאמת.
הקוסם מארץ עוץ לא אמור להיות אפל, זו אגדה חביבה לילדים.
חביבה
בתים נופלים על אנשים
אנשים נמסים כמו חומצה
הונאות בסדר גודל אוניברסלי
ושעבוד של ילדים קטנים
מאוד חביב כמעט כמו הnursery rhymes של האנגלים…
אבל זה לא אפל.
זה שמתים כמה אנשים רעים מאוד בדרכים לא מציאותיות ושהטובים נקלעים לכל מיני צרות לא מציאותיות בעליל, לא הופך את היצירה לאפלה. למיטב זכרוני, אף פעם לא מדובר בקוסם מארץ עוץ על סבל, ולא נגרם נזק מציאותי ליצורים מציאותיים, והאווירה בספר קלילה מאוד. מה שהופך יצירה "אפלה" לכזאת הוא שאפשר לזהות בה במובהק את הסבל הנגרם לדמויות, כיוון שהוא מציאותי (ידיים נחתכות, מוות גראפי ומציאותי של דמות), ויש סממנים סגנוניים מובהקים של אפלה צבעים אפלים, איפור מסוים (אם כי לא רלוונטי לספר), תיאורים של דברים לא נעימים כמו רימות שמתפלשות בבבשר מרקיב וכדומה. המוות והסבל הם גורם מרכזי ביצירה כזאת. בקוסם מארץ עוץ אין דבר מכל אלה. הטיפול במוות ובסבל הוא פרימיטיבי ביותר, כראוי באגדת ילדים, שזה הז'אנר שהספר משתייך אליו במובהק.
אבל זה לא אפל.
טוב, סיווג לקטגורית זה דבר סובייקטיבי. בתור ילד, המורה תמיד הפחידה אותי וגם המכשפה מהמערב ("אני עוד אחזור").
אבל זה לא אפל.
אני מניח שזה קצת מפחיד ילדים קטנים (אם כי לא אותי), אבל למיטב הבנתי הכוונה ביצירת קסרט קולנוע "אפל" על פי הקוסם מארץ עוץ היא להפוך אותו למשהו מעוות וחולני, למבוגרים בלבד ורחוק מאוד מהרוח של היצירה המקורית.
אבל זה לא אפל.
אבל מי קבע שמה שאתה מתאר זה אפל? כשאומרים שהולכים לעבד אגדת ילדים בצורה אפלה, לי זה עושה אסוציאציה של בוגר- כלומר לספר את האגדה עם דגש על המטאפורות ששיכים לעולם המבוגרים. ונראה לי שיש כאלה בקוסם, אם כי אף פעם לא התעמקתי בזה.
גם בעליסה לא זכורים לי יצורים סובלים, או משהו בסיפור המקורי שיכול להפחיד ילדים על פני השטח. רק ידועים לי רפרנסים לעולם המבוגרים שאפשר להבין רק כמבוגרים (ושילדים לא יבחינו בהם). כנ"ל לגבי פיטר פן.
לכן גם עליסה ופיטר פן לא אפלים.
אין בהם את כל הרוע שתיארתי. וממתי בוגר = אפל? האם אלה המאפיינים העיקריים של עולם המבוגרים סבל וחושך? כי זו המשמעות של אפל מלא בסבל ובחושך.
בקשר לאליס ולפיטר פן.
העכבר חי כל הזמן בפחד מהצל של עצמו, הקלפים חיים תחת הטרור של מלכת הלבבות, הצב לו צב יושב על החוף ובוכה לנצח, יש שם תינוק שמכים אותו שוב ושוב עד שהוא הופך לחזרזיר, אנשים שכלואים בשעת תה אין סופית בגלל שהם הסתכסכו עם הזמן שרקנים שאנשים כולאים בשקים ומתיישבים עליהם. וזה רק דברים שאני יכולה להביא לך בשלוף. אליס זה לא ספר מאוד שמח.
ובאשר לפיטר פן, אין שם אף דמות שלא מדכאת רצח חוץ מפיטר עצמו. אין לי כוח לעשות רשימה, אבל אני חושבת שפיטר פן הוא בין הספרים ה"בוגרים" ביותר שקראתי,
שוב: אבל זה לא אפל.
כל האלמנטים הבלתי נעימים הללו אינם מוצגים בספרים בדרך שגורמת לקורא להתפלש בסבל, באופל ובגועל, אלא כחלק אגבי של העלילה, שבאופן כללי אינה מדכאת באף אחד מהספרים, או לכל הפחות אינה זועקת "אני מדכאת ובוגרת" על מי שאינו בוגר מספיק או רוצה מספיק להבין את הרמזים.
אין שום דבר יותר אפל
בקוסם מארץ עוץ מאשר באליס או בפיטר פן. ונכון אתה יכול לנתח בדיאבד בתור בוגר- דברים מטרידים בקוסם בדיוק באותה מידה כמו באליס או בפיטר פן. אבל מראייה שיטחית של ילד- הסיפור לא נתפס כאפל. אנשים שנהרגים הם הרעים שתמיד מתים באגדות ילדים. אתה נשאר בסופו של דבר- עם תחושה אגדה עם סוף טוב. באותה מידה אתה יכול גם להגיד ששלגיה או כפה אדומה אפלים כי הגיבורות נפגעות והרעים מתים.
בדיוק. אני מסכים איתך.
משום מה הייתי תחת הרושם
שאתה כתבת את ההודעה שהקוסם הוא אפל מטבעו. עכשיו אני רואה שבעצם אתה התנגדת לזה. אז טעות שלי.
אבל בלי קשר דווקא כל הנושא של לתת אינטרפטציה מבוגרת לסיפורי ילדים מעניינת אותי. לא במיוחד במובן של אפל, אלא לספר את הסיפור כך שקהל היעד יהיה מבוגר יותר (בלי קשר לרימייק המדובר שאני לא יודעת עד כמה הוא מתאים להגדרה הזאת)
קהל היעד של אגדת ילדים בהגדרה לא אמור להיות מבוגר.
גם אני נהנה מאגדות שעוותו, אפילו עד כדי הפיכת שבעת הגמדים לגנגסטרים ושלגיה לזונת צמרת, אבל במהותו שינוי כזה נראה לי כמו סטייה רצינית. זו כבר לא אגדה, אלא משהו שנועד לספק את היצרים האפלים שלנו כמבוגרים[*] ע"י רפרור ליצירות הילדות שלנו.
____________________
[*] יחסית במקרה שלי, אם כי כבר החלו לשאול אותי האם אני רוצה כרטיסיית נוער במבט חשדני, ואישה אחת במכולת אמרה לילד שלה: "אל תפריע לדוד לעבוד".
קהל היעד של אגדת ילדים בהגדרה לא אמור להיות מבוגר.
אממ.. לא ממש מסכימה. אני חושבת שאגדות ילדים יכולים לדבר בכמה רבדים ויכולים לפנות לאוכלוסיות גילאים שונות. הילדים יבינו את הסיפור בעיקר ברמה המילולית הישירה, ומבוגרים יכולים להבין אותו ברובד קצת שונה, להבין את המטאפורות והמסרים שבסיפורים האלה וזו יכולה להיות חוויה מעניינת גם להם. עליסה ופיטר פן הם דוגמאות לסיפורים כאלה, וגם אגדות של האנס כריסטיאן אנדרסון למשל.
כשמעבדים סיפורים כאלה לסרטים- אפשר לבחור לעבד אותם בצורה שתתאים יותר לילדים (כמו סירטי דיסני למשל), שתתרכז באלמנטים של הסיפור שמופנים יותר לילדים, ואם מעבדים את הסיפור לקהל בוגר יותר- אז עושים בחירות שונות בהתאם.
זה לא אומר שכל עיבוד כזה יהיה בהכרח מוצלח (להלן האינטפטציה לשילגיה), אני רק אומרת שעצם הרעיון מעניין אותי.
הדיון הזה חייב להיפסק.
מרוב אפלה הגענו למצב כזה שלוקח לי שני נסיונות לקרוא את שמו של האנס כריסטיאן אנדרסן, ואני באמת לא אוהבת את תוצאותיו של הראשון…
גם אני שמתי לב לזה רק אחרי ששלחתי את ההודעה, אחרת היתי כותבת את השם בלי א'.
זה בהחלט נותן פרשנות אהמ.. מעניינת לאגדות שלו.
קהל היעד של אגדת ילדים בהגדרה לא אמור להיות מבוגר.
ילדים קטנים לא רואים את הרבדים ה"עמוקים" (אני לא מחבב את המילה הזאת במשמעות הזאת). הם שם רק כדי שהמבוגר שמקריא לילד את האגדה ירגיש שמדובר במוצר איכותי. המטרה של אגדת ילדים אמיתית היא לבדר את הילד או ללמד אותו מוסר, לא לשפוך אור על היבט כלשהו של עולם המבוגרים, כשמה כן היא, אגדת ילדים מיועדת לילדים, וילדים, מה לעשות, לא מבינים הרבה. בגלל זה אני מתייחס ליצירות שכאילו מכוונות לילדים אבל מכילות המון רבדים "עמוקים" ורפרורים לעולם המבוגרים כאל תרמית. המבוגר חושב שהוא לוקח את הילד לסרט שהוא איכותי יותר מסרט ילדים ממוצע, כיוון שהוא שופט אותו לפי אמות המידה של אדם מבוגר ו(לעתים) חושב. המבוגר חושב מה טוב בשביל הילד, אבל המחשבות שלו עוברות דרך פילטר התודעה המבוגרת, ובעצם התוצאה היא שהמבוגר בגדול בוחר סרט בשביל עצמו. ילד קטן לא מבין מה רוצים מהחיים שלו ויראה בששון אפילו דברים שמבוגרים יקראו להם תועבה, כי המוח שלו פשוט וכמעט לא מתעכב על זוטות כמו עלילה, אנימציה, דיבוב וכו'.
אגב, אגדות האחים גרים בכלל נועדו להיות מסופרות לילדים? קראתי את כולן בגרסת המקור (אם כי בתרגום. היכולת להגיד "איין, צוויי, פוליצאיי, דאס איסט גוט, יא!" לא מספיקה לשם קריאת אגדות האחים גרים בשפת המקור, למרבה הצער), ואף על פי שנהניתי מהן מאוד, הן לא נראות כמו משהו שהורה ממוצע היה מספר לילדו. מצד שני, אולי בגרמניה של תקופת גרים המצב היה שונה.
אבל קהל היעד של גרסאות 'אפלות' הוא מבוגרים שפעם היו ילדים.
במילים אחרות, בונים כאן על מעין נוסטלגיה: אהבתם את זה כשהייתם ילדים? הנה, עכשיו עשינו בשבילכם גרסה שמתאימה לגיל הנוכחי שלכם.
למרות זאת זה נראה לי מעוות.
אתה לוקח משהו שאהבת בילדותך בגלל התמימות שלו ודופק אותו בתחת, מצלם את זה ומפיץ ברבים. נראה לי שזה פשוט מתן מענה ליצר חייתי כלשהו של המין האנושי.
לא בגלל התמימות שלו אהבת אותו כילד.
אהבת אותו בגלל ההרפתקאות, הדמויות, הסוף הטוב. ילדים הם תמימים (מה שזה לא יהיה) מעצם טיבם. כמבוגר, אתה יכול לאהוב את זה בגלל התמימות – או הנאיביות – של זה, או דווקא לנפץ את אותה התמימות.
אני מסכים איתך שאם כל מה שעושים זה בונים על נוסטלגיה (היי, זה מוכר!) ואז מוסיפים אפלה בלי שום קונטקסט (היי, גם זה מוכר!) זה באמת די משוקץ. אבל אם עושים את זה כמו שצריך זה יכול להיות משל די מעניין על משלים.
קהל היעד של אגדת ילדים בהגדרה לא אמור להיות מבוגר.
ילדים לא רואים את הרבדים העמוקים. בגלל זה אמרתי שהאגדות האלה מורכבות מכמה רבדים. עלילה מעניינת ומעשירה לילדים ורבדים יותר עמוקים למבוגרים.
אני גם לא חושבת שרוב המבוגרים מסננים בין הסרטים שהם לוקחים את הילדים אליהם (במובן של- הם לוקחים אותם לסרטים שמתאימים גם למבוגרים ולא לסרטים שמתאימים רק לילדים). אני חושבת שכל דבר מצוייר ומדובב ושמסווג כסרט לילדים יהיה מקובל על רוב ההורים, ולא רק מה שגם מכיל רבדים עמוקים. סרטים של פיקסר ודומיהם שמתאימים גם למובגרים, פשוט מצ'פרים גם את המבוגרים שרואים אותם יחד עם הילדים. לא רואה בזה תרמית כלשהי. וכנ"ל באגדות. כשאני מקריאה לאחיינים שלי סיפורים, הרבה יותר כייף לי להקריא סיפור שאני מוצאת אותו חכם ואינטיליגנטי, מאשר סיפור שנראה לי מטומטם (אבל שהילדים יהנו ממנו באותה מידה ולכן אין לי בעיה להקריא גם אותו).
אבל גרסאות אפלות לסיפורי ילדים הם כבר סיפור שונה. הם לא מיועדים לילדים ולהורים כאחד (כמו סרטי פיקסר או האגדות עצמם) אלא מיועדים למבוגרים (קשה לי להאמין שמישהו יקח את הילד לגירסה החדשה של ברטון לאליס). ומה שמעניין אותי בעיבודים כאלה הוא לשים דגש יותר גדול על הרבדים שבספר היו פחות בולטים כי הוא היה מיועד בעיקר לילדים.
+ אם אתה רוצה לדבר עם הילד שלך על זקנה או מוות
'למעלה' נראה כמו התחלה טובה. כנ"ל, אולי, לגבי וול-E ובעיות סביבה (אבל כאן זה יותר טריקי, כי הילד בטח יפחד מסוף העולם). תמות מסוימות יעברו מעל הראש של הילדים, בדרך כלל, אבל אמנות יכולה להוות חשיפה מבוקרת אליהן. מצד שני, מה אני יודע, אני בן 15.
(ולא, לא כל סרט בו דמות מתה מתאים)
בגדול, מקובל.
עדיין, גרסאות אפלות לאגדות גורמות לי לאי?נוחות רפלקסיבית. ייתכן שאנחנו תופסים את המונח "גרסה אפלה" בצורה שונה. כשאני שומע שמתכוונים ליצור גרסה אפלה לאגדת ילדים, בעל כורחי אני מתחיל לחשוב על סקס, סמים ואלכוהול בשפע, מתובלים בשפע של דם ורצח, עם קצת אונס ובדיחות גסות על כל הפלאים הנ"ל לחידוד הטעם. וזה נראה לי כמו אונס גרידא של דבר שנחשב תמים לשם הפקת הנאה מהאונס עצמו ותו לא. "התמימות הן הכי שובבות" זו אולי לא המציאות, אבל זו פנטזיה של הרבה אנשים.
נכון
גם אני חושבת שהכנסת אלמנטים כמו סקס סמים (ורוקנרול) לאגדות ילדים הוא קצת מטריד. לא לכאלה אינטרפטציות אני מייחלת. להיפך, אני בעד לשמר את עולם הפנטזיה, לשמר את עולם האגדה, פשוט לחדד יותר את המטאפורות ואת הרבדים העמוקים (בעליסה למשל- לשים דגש על משבר הזהות, בפיטר פן- על קונפליקט ההתבגרות, וכו') ולא מן הנמנע גם לעסוק בנושאים מלנכולים (התבגרות הוא נושא מאוד מלנכולי בשבילי), אבל שעדיין, כל האלמנטים ישארו לקוחים מעולם הילדים ושיהיה להם איזשהו קשר עם הסיפור המקורי. לא יודעת אם זה בהכרח ההגדרה לאפל, זה פשוט מה שמעניין אותי.
אני איתך בדעה שלהפוך אגדת ילדים לפנטזיית פורנו זו פרובוקציה דיי זולה שלא מעניינת אותי יותר מדי.
זה באמת די מעניין,
אבל אני מעדיף להיחשף ליצירה מקורית שמיועדת למבוגרים ועוסקת בעניינים הנוגעים להם, או מיועדת לילדים אך גם עוסקת במובהק ב"ענייני מבוגרים", על פני לראות את אותה גברת בשינוי אדרת (או עגילים, במקרה הזה, כי הכיסוי העלילה, הדמויות, הרעיונות נשאר כמות שהוא, רק הקישוטים משתנים).
זה מקרה יוצא דופן.
באופן כללי אני מעדיף יצירות מקוריות.
לדעתי הכל צריך להימדד רק במבחן התוצאה הסופית
אלוהים ישמור. אזהרת ספויילר בבקשה.
אני עלול לקרוא את הסיפור הזה אי פעם.
מומלץ מאוד לקרוא את זה
אבל זה גם ספויילר לא קשה מדי כי זה בסך הכל חוסך לכך קריאה שנייה(אני ידעתי על זה וזה לא הרס לי יותר מדי)
למיטב זיכרוני, מקריאה מאוחרת בפיטר פן
פיטר פן הוא דמות מדכאת להפליא – הוא אלים ואכזרי נורא לילדים האבודים. זו היתה חוויה מזעזעת, לקרוא את זה ולהבין. ביחד עם פוליאנה (שאמנם לא אפלה אבל בהחלט עוררה בי יצרים אפלים, יש יאמרו רצחניים), לקרוא שוב את פיטר פן היה אחד הדברים שגרמו לי לפקפק ברעיון של לשוב לקלאסיקות ילדות אהובות.
וואו. זה נשמע כל כך ילדותי ומפגר.
"אני חושב שהעולם זקוק לעוד עיבוד ליצירה מפורסמת! מה הדרך הכי טובה להפוך את הקוסם מארץ עוץ לאפל? הממממ…. הה! אני יודע! דורותי תהיה נערה סקסית! וטוטו יהיה חזיר יבלות!!! אפל!!!1111@%%@"
כל כך, כל כך לא נחוץ למען השם. למה יוצרים לא יכולים להמציא משהו במקום לטחון שוב ושוב את היצירות של מישהו אחר?
בנוסף, אולי אני באמת שופט מוקדם מדי או משהו, אבל זה כן נראה כמו משהו חסר מחשבה, עומק ופיתוח מעבר לניסיון להפוך את זה לאפל. אני משער שאיש הפח שרוצה לב יפתח לעוברי אורח את כלוב הצלעות עם הגרזן כדי להשיג אחד, והאריה יהיה פחדן כי הוא תמיד בקריז מהרואין.
זה כל כך אפל שבא לי לחתוך את עצמי.
ובנימה אופטימית זו
לא כל איפול הוא רע. (כן, אני יודע שיש מיליארד הבדלים)
ברור שלא,
אבל יש בעיני הבדל משמעותי בין פרשנות חדשה שמביאה תובנות חדשות על יצירה או ממנה, אפלות ככל שיהיו [כמו למשל, נניח, הקומיקס "פייבלס" שבעיני עושה את זה באופן מוצלח מאוד], לבין השלכה אקראית [למראה לפחות] של סטריאוטיפים אפלים חיצוניים בעיקר, כמו סקס, אלימות גרפית, קללות וכן הלאה. מה גם שהשני לא נראה לי אפל באמת, אלא רק באופן השטחי ביותר.
לדוגמה: בסרט "ג'קי בראון" יש הרבה קללות, אלימות גרפית, סמים ומין. מי יותר אפל, הוא או "טיידלנד"?
דיווח מ'הארץ', מלפני כמה ימים: גרסה 'אפלה' לקוסם מארץ עוץ
חשבתי שיש משהו כזה…
http://www.imdb.com/title/tt0910812/
לא, זה סתם גרוע.
אם כבר, אז Wicked
http://www.imdb.com/title/tt1262426/
גרסה 'אפלה' לקוסם מארץ עוץ?
אני חושב שהתכוונת לקרש הזה
http://www.imdb.com/title/tt0078504/
קרוסאובר של הנוסע השמיני והקוסם מארץ עוץ?
מי לעזאזל חשב על *זה*?!
דיווח מ'הארץ', מלפני כמה ימים: גרסה 'אפלה' לקוסם מארץ עוץ
נשמע די מיותר.
לא נראה לי שמה שהפך את היצירה לטובה מלכתחילה יצליח לשרוד שינוי אווירה כזה.
נכון הספר כולל לא מעט אלימות אבל איך שהוא זה לא מפריע לאווירה להיות מאד תמימה ועליזה. אני די אתפלא אם ילד כלשהו יצליח לפחוד מהמכשפה המרשעת מהמערב בגרסת הספר.
היה "בחזרה לארץ עוץ" מ85 שהיה אפל יותר בזה שהוא היה נורא קריפי.
אבל דורותי קשוחה בוגרת וסקסית המלווה בטוטו חזיר הבר? לא נראה לי שזה יעבוד.
כל זה אם הסרט בכלל אמיתי. כן?
ביותר תשתנה?
http://www.deadlinehollywooddaily.com/what-hath-sherak-wrought-new-system-for-best-picture-voting-wont-express-will-of-oscar-voters/
וואו, ניקי פינק ממש עצבנית.
היא אפילו הרחיקה ואמרה שזה מחליא אותה.
בקיצור, למי שאין כח לקרוא, השיטה לאוסקר הסרט הטוב ביותר היא שמדרגים את עשרת הסרטים מ-1 עד 10, ואז זה משוקלל איכשהו. אז לא זוכה בהכרח זה עם הכי הרבה 1ים, אלא מישהו עם קצת 1ים והמון 2ים יכול לעקוף בסיבוב.
מגניב!
אוי זה מגניב. נראה לי שזה בעיקר אומר שבכל הפארקים של דיסני יהיו מתקנים של ספיידרמן! וX men!
אני מדמיין את שודדי הקאריביים פוגשים את האוונג'רס…
התגובה של לו רומנו
לו רומנו עבד בפיקסאר עד 2008 והיה ה-Production designer (איך אומרים את זה בעברית?). אם כי כנראה רוב האנשים יכירו אותו בתור זה שדיבב את לינגוויני בראטאטוי.
והנה התגובה שלו לכך בבלוג:
http://louromano.blogspot.com/2009/09/something-marvelous.html
נראה לי שזה הדבר הראשון בבלוג שלו שהוא אנטי-דיסני. יכול להיות שהוא רב איתם קשות.
וואו וא...
נראה כאילו הורידו לו הרבה מהמשכורת
התגובה של לו רומנו נמחקה!
זה באמת היה מאוד נשכני, אם מישהו שמר ויכול להעלות את זה אני מקווה שזה יתפשט.
הוא מאייר גאון, כנראה המעצב החשוב ביותר בפיקסר, וגם עשה את הקול של לינגוויני.
הבלוג שלו מלא בכל טוב, שווה לגלול עוד ועוד למטה.
http://louromano.blogspot.com/
העולם הפך היום לטיפה יותר משעמם.
אני חושבת שהתגובה האהובה עלי בינתיים...
http://www.penny-arcade.com/comic/2009/9/2/
… היא זו של פני ארקייד. לפעמים אני זוכרת למה התמכרתי אליהם מלכתחילה.
אין סיכוי שיעדיפו את החיה הישנה והממוצית
על פני החיה המגניבה והרווחית.
אולי יש לו קביעות.