החולמים

במקור: The Dreamers
במאי: ברנרדו ברטולוצ'י
תסריט: ג'ילברט אדאיר
שחקנים: מייקל פיט, אווה גרין, לואי גארל, רובין רנוצ'י, אנה צ'נסלור

"האם היה לך אי פעם חלום, שהיית בטוח לחלוטין שהוא אמיתי? מה אם לא יכולת להתעורר מהחלום הזה?"

מאיזה סרט לקוח המשפט הזה? אני מניח שכולכם יודעים (מי שלא, שירוץ שלוש פעמים סביב הבלוק בתחתונים). אבל האם אתם יודעים באיזה סרט נופל אדם שנרצח על צל שנראה כמו צלב? כנראה שלא. זה ההבדל הגדול בין סתם חובבי קולנוע, כמו רובנו, לבין סינמפילים, אוהבי קולנוע אדוקים שעל שלושה מהם מספר סרטו החדש של ברטולוצ'י. (מי שלא יודע מי זה ברטולוצ'י, מחויב להתנשק עם זה שיושב מימינו.)

"תמיד תהיה לנו את פריז".

השנה היא 1968. מת'יו הוא סטודנט אמריקני שעזב את ביתו ומשפחתו כדי לצאת לשנת לימודים בצרפת. אבל כפי שיודע כל מי שהיה בפריז, ללמוד זה הדבר האחרון שמתחשק לעשות שם, ולכן מת'יו מבלה את זמנו בעיקר בצפייה אובססיבית בסרטי סינמטק. כל זאת עד לאותו יום שבו מפוטר מסיבות בירוקרטיות מנהל הסינמטק הנערץ, ובהפגנת הנגד הסוערת מת'יו מכיר את איזבל, ואת אחיה תיאו. ההפגנה נגד הפיטורין התפתחה מאוחר יותר למרד סטודנטים בהיקף רחב נגד כל מה שמסמל את הממסד (הצבא, המשטרה, וכן הלאה) אבל מת'יו, תיאו ואיזבל לא לוקחים חלק פעיל מדי בכל ההתרחשויות ההיסטוריות. יש להם משהו חשוב יותר להתעסק בו: הם עצמם.

"היא תשנה את חייכם".

הפגישה בין זרים גמורים היא אחת הקלישאות הקולנועיות הבעייתיות ביותר. קשה לספור את התחבולות התסריטאיות הנדרשות לפעמים כדי לגרום לשניים או שלושה גיבורי סרט להמשיך ביחד מנקודת הפגישה המקרית ביניהם. ובכל זאת, יש פעמים שבהן גם בחיים האמיתיים, המפגש הוא כל-כך טעון מהרגע הראשון, עד שברור שההכרות הזו היא משהו מיוחד. גם למת'יו ברור שהפגישה עם האח והאחות תשנה את חייו, וזאת לא קלישאה. באופן טבעי לחלוטין הוא מוזמן אליהם לארוחת ערב, כובש את לבו של האב המשורר, ומוזמן להישאר לגור אצלם בזמן שההורים בנופש בכפר. הכל טבעי, אבל עמוס ומאיים. כמו גלישה לתוך בועת סבון.

"לפעמים יש כל כך הרבה יופי בעולם שאני חושב שאני לא יכול לעמוד בזה. כאילו הלב שלי עומד לקרוס פנימה."

הדבר הראשון שבולט בתוך הבועה הזאת הוא היופי הבלתי רגיל של כל הדברים. שלושת השחקנים הראשיים יפים כמו ציור (בבגדים ובלעדיהם): את מת'יו מגלם מייקל פיט ('דוסון קריק'), שהולבש וסורק באופן שיזכיר לכולם את ליאונרדו דקפריו בימיו הטובים, ואילו האח והאחות הצרפתים הם שחקנים בלתי ידועים שנבחרו, לדעתי, בשל גופיהם האסתטיים ולא בגלל יכולת משחק מרשימה במיוחד. השלושה מרחפים בתוך התפאורה עמוסת המראות והקישוטים של הבית בפריז, ומצולמים מזוויות המדגישות כפילות, רב-מיניות ויופי טהור. ובתוך כל זה משתלבים קטעים בשחור לבן מתוך הסרטים שהשלושה בוחנים זה את זה בידיעת פרטים מדויקים מתוכם, כך שהמשחק נעשה מובן ומעניין גם עבור מי שידיעתו בסרטים צרפתיים משנות השלושים שואפת לאפס מהצד השלילי.

"החלטתי להיפטר מזה באיזה קיץ לפני תחילת הלימודים. בסוף עשיתי את
זה עם אותו בחור שהחברה הכי טובה שלי עשתה אתו את זה. הוא היה… המבתק המקומי."

הטריק הוא שמי שנכשל באתגר לא נשלח לרוץ מסביב לבלוק אלא נאלץ לבצע מטלה מביכה, בדרך כלל בעלת אופי מיני. מת'יו נרתע מהמיניות המוחצנת של האח והאחות, וגם נמשך אליה; ואולי זה המקום להזהיר גם את הצופים הפוטנציאליים מכמויות העירום והפעילות המינית בסרט, שממקמות אותו במקום עדין על הסקלה של פורנוגרפיה מול אומנות. אותי כל זה הכניס למקום שבו נמצא מת'יו, לרצון העז הזה להיות שותף לאיזבל ותיאו במשחקים שלהם, בעולם הסודי שלהם, תוך הבנה עד כמה הוא מנותק מכל מה שקורה מסביב. בקיצור – פורנוגרפיה חפשו במקום אחר, אבל ארוטיקה יש ויש. ברטולוצ'י נהנה להציג בחורים ובחורות יפים בעירום מלא, פשוט כי זה יפה, ועל מי שמסכים איתו יוכל ליהנות מהסרט אפילו בלי להתחבר לדמויות, לסיפור, לפריז או לכל דבר אחר.

"רק העובדות, גברת"

קשה לי להסתכל על הסרט הזה מבחוץ, אולי בגלל שאותי הוא הכניס מייד להזדהות מלאה עם הדמויות. אבל יש בהחלט משהו אגואיסטי בבחירה של הדמויות להתעסק רק בעצמן ובאהבתן לקולנוע, ויש משהו מאוד אגואיסטי בבחירה של ברטולוצ'י לתת להן להתעסק בזה כל הסרט. אז יש צילומים מרהיבים ופסקול מוצלח, אבל צופים עם פחות נטייה להיסחף עלולים לראות את הסרט כאוננות אינטלקטואלית ותו לא.

"- להתבגר זה לפעמים להתעורר מחלום.
– להתעורר מחלום זה גם לבגוד בו."

הבעייה של כל בועה היא שהיא לא יכולה להתקיים זמן רב. תמיד יש עולם בחוץ, ובמקרה של "החולמים" זו פריז של 1968, מהומות הסטודנטים, מתרסים ויריות ברחובות. אפשר ודאי לגייס את הרקע הזה כדי לתת לסרט משמעות סמלית, אבל אני מעדיף לראות אותו כסיפור קטן על ארץ לעולם-לא שבה הכל מותר, ואהבה היא רגש שאפשר לחלק בשלוש. מי רוצה להתעורר מהחלום הזה?