 |
||
| פרסי סוף השנה התחילו לטפטף, והמובילים בינתיים הם הבוקרים הגאים של 'ברוקבק מאונטן' שזכו לפרס סרט השנה מטעם מבקרי סן פרנסיסקו, ניו יורק ולוס אנג'לס; אבל גם 'מינכן', 'לחיות בין השורות' ו'לילה טוב ובהצלחה' זכו לעיטורים. |
15.12.2005
|
|
יומית
פרסי סוף השנה התחילו לטפטף, והמובילים בינתיים הם הבוקרים הגאים של 'ברוקבק מאונטן' שזכו לפרס סרט השנה מטעם מבקרי סן פרנסיסקו, ניו יורק ולוס אנג'לס; אבל גם 'מינכן', 'לחיות בין השורות' ו'לילה טוב ובהצלחה' זכו לעיטורים.
פרסי סוף השנה התחילו לטפטף, והמובילים בינתיים הם הבוקרים הגאים של 'ברוקבק מאונטן' שזכו לפרס סרט השנה מטעם מבקרי סן פרנסיסקו, ניו יורק ולוס אנג'לס; אבל גם 'מינכן', 'לחיות בין השורות' ו'לילה טוב ובהצלחה' זכו לעיטורים.
מישהו יודע
האם הוא יוקרן בארץ בתפוצה רגילה (אם בכלל)?
בהחלט כן.
ב'לב', החל מה-19 בינואר (נכון כרגע).
בהחלט כן.
איזה כיף! עכשיו אני רק צריכה למצוא מישהו שלא יתפדח ללכת איתי לסרט הזה בפומבי.
*מתנדבת*
גם לי אין פרטנר ראוי.
גם אני
מגמתיות היא דבר מעניין
(מסיבות עקרוניות, בחרתי לא לפרסם נבואה לאוסקר עד סוף ינואר, כאשר התמונה הסופית תהיה יותר ברורה. לכן, אני מנצל את היומית הזו למחשבות זהובות).
בתחילת השנה, הייתה מגמה בקרב אתרי האוסקר והמבקרים האמריקאיים, ללכת על גדול. "זכרונותיה של גיישה", "ממלכת גן עדן", "העולם החדש" ו"סינדרלה מן" כיכבו ברשימות. היותר נועזים הימרו כבר אז על מינכן וניחשו שברוקבק מאונטן אולי יצליח להזיז למישהו. מצד שני, אין סיכוי שיתנו אוסקר לסרט על בוקרים הומואים.
בסוף הקיץ, כששניים מהאפוסים הנ"ל כבר היו עם רגל וחצי מחוץ למרוץ, גברה ההשערה שיהיה דו-קרב בין מינכן וגיישה, כאשר הנועזים יותר (ומנגד, אני) סימנו דווקא סרטים קצת שונים כמו ג'ארהד ו"גברת הנדרסון גאה להציג". ברוקבק מאונטן אולי יזדחל, איפשהו, אבל אין סיכוי שיתנו אוסקר לסרט על בוקרים הומואים.
בשבועיים האחרונים קרו הדברים הבאים: מינכן הוקרן למבקרים ולא הפך לסרט הגדול של השנה. זכרונותיה של גיישה התיצב על פחות מ-40 אחוז בעגבנומטר. קינג קונג הפך לאחד מאהובי המבקרים של השנה. אין רשימת סיכום שנתית בארה"ב בה לא מופיעים ברוקבק מאונטן ולילה טוב ובהצלחה. ברוקבק מאונטן הפך לסרט המצליח ביותר בהיסטוריה מבחינת הכנסות לאולם (כלומר, יותר אנשים רואים אותו בהפצה מוגבלת מכל סרט אחר אי פעם). מינכן והעולם החדש מצאו עצמם מחוץ לרשימת המועמדים לסרט הטוב ביותר בגלובוס הזהב. ברוקבק מאונטן מוביל את הרשימה עם שבע מועמדויות.
כמו כן, החלו להופיע לאחרונה מאמרים הטוענים כי המרוץ האמיתי כבר הוכרע ורוב הסיכויים שיתנו אוסקר לסרט על בוקרים הומואים.
מגמתיות היא דבר מעניין
באמת? כבר אחרי פסטיבל וונציה נחשתי שהסרט יגיע רחוק.
גם אני, אבל הרוב קובע.
ומצד שני,
תזכור שבשנה שעברה, מי שזכה ברוב פרסי המבקרים היה 'דרכים צדדיות'.
בשנה שעברה
"מיליון דולר בייבי" יצא ממש בסוף השנה, כך שהרבה מבקרים טרם ראו אותו בשלב פרסי המבקרים. השנה הדבר תקף לגבי "מינכן" ונקודת התאמה".
הביקורות של מינכן עד עתה
הן לא מרשימות ביחס לאלה של מיליון דולר בייבי. נקודת מפגש (זה השם הרשמי?) יהיה הפתעה ואני לא פוסל אותו כמועמד אפשרי, אבל הקמפיין שלו לא כל כך מתמקד בפרס הסרט הטוב ביותר ובניגוד למינכן, נקודת מפגש הושלם לפני זמן רב ונצפה בידי מבקרים רבים. חוץ מזה, בתשובה לרד, לדרכים צדדיות הייתה תחרות קשה מצד "הטייס", סרט הרבה יותר אוסקרי שהיה המועמד המוביל מתחילת השנה, כמעט עד סופה.
אז מה זה מוכיח?
ל'הטייס' אין שום קשר לזה. התכוונתי רק ש'ברוקבק מאונטן' עשוי/עלול להיות ה'דרכים צדדיות' של השנה – סרט השנה של המבקרים, אבל לא של האוסקר.
הפרסים השנה,
עשויים להוכיח אם לאקדמיה יש ביצים. ידוע שרבים מהם לא מחבבים את הממשל השמרני הנוכחי ואת דעותיו, בלשון המעטה. ידוע גם ששנה שבעברה הם הצביעו לסרט עם נושא "חשוב", שיש עליו מחלוקת בארה"ב. השאלה היא אם הם יעשו את זה גם הפעם, עם החדירה הראשונה של נושא חשוב אחר למיינסטרים ההוליוודי.
זה יהיה מאוד חבל
אם אנשים יצביעו רק כדי להוכיח שיש להם ביצים. עדיף שיצביעו לסרטים היותר טובים בעינהם.
חוץ מזה, מה יש ב'ברוקבק'? כולה הומואים. (אני חושב. לא ראיתי את הסרט). סרטים על הומואים כבר קיבלו אוסקרים. נכון שיש מדינות בארה"ב שבהן הרוב חושב אחרת, אבל בעיני הוליווד זכויות ההומואים הם כבר לא ממש נושא מעורר מחלוקת.
כמו שאמרתי,
יש פה חדירה למיינסטרים. אני אולי טועה, אבל לא זכור לי סרט שעוסק בנושא והיה לו במאי מוערך, שחקנים מוכרים, ואפשרות ממשית להגיע להפצה רחבה.
מאחר והדיעה של האקדמיה לא מעניינת אותי יותר מהדיעה של כל גוף אחר (נראה לי שנקודת "האקדמיה לדגים אדומים" מדגימה את זה היטב), לא ממש אכפת לי איך הם מצביעים. ואם הם יכולים על הדרך לשנות משהו בעולם (הקולנוע), על אחת כמה וכמה.
'פילדלפיה'.
'פילדלפיה'.
היה גם את הסרט ההוא עם ריבר פיניקס וקיאנו ריבס, שגם היה לו שם של מקום (וגם 'ברוקבק מאונטיין' זה שם של מקום).
''איידהו שלי''
זכה רק בפרסים בשוליים, והוא אמנם נחשב לסרט שסימן את גאס ואן סנט כבמאי מעניין, אך כל קשר בינו לבין המיינסטרים הוא מקרי בהחלט.
'פילדלפיה'.
ואתה לא חושב שיחסית ל"פילדלפיה" – סרט שבו הקהל לומד על ההומו דרך עיני הפרקליט בעל הדיעות הקדומות, שבו הזוגיות מעוקרת וחסרת תשוקה ושבו ההומו חולה וגוסס – "שבורגב" לוקח עוד כמה צעדים קדימה (לפחות על פי מה שנראה עד כה)?
הכל עניין של זמן
בזמנו "חמים וטעים" נחשב לנועז מאוד, למרות שהומוסקסואליות נתספסת בו כמשהו לא ריאלי (טוב, אז בכלל היה אסור להראות דבר כזה על המסך). יחסית לזמנו פידליפיה היה נועז יחסית לסרט אוסקרים בתחית שנות התשעים (והיום נראה כפחדני למדי). היום כבר ניתן לראות כל דבר, אפילו רצוי.
כנראה שיש בו משהו
לא המשהו הפוליטי-אפנתי שיש בגן עדן עכשיו וגם לא המשהו האוונגרדי שיש בסרטים של פון טרייר. עושה רושם שאנשים אוהבים את ברוקבק מאונטן כי הם פשוט חושבים שהוא סרט טוב. אין לו את הביקורות החד משמעיות לטובה שיש לנקודת מפגש או לילה טוב ובהצלחה, אבל יש לו השפעה מיוחדת על הקהל. למען האמת, קמפיין אוסקר אגרסיבי יותר היה יכול להציב את לילה טוב ובהצלחה בעמדה טובה יותר, אך הבאזז משחק כרגע לידיים של הגייבויז ואפילו המוסד וסנטור מק'קרתי לא מצליחים לחטוף אותו.
לגבי התגובה הקודמת שלך (אני מקצר לעצמי את הדרך), דרכים צדדיות מעולם לא סומן כפייבוריט הגדול לאוסקר מכיוון שלכל אורך השנה, חיכו שהטייס, הסרט הכי אוסקרי של השנה, יצא ויסחף אחריו את כל הפרסים האפשריים. מיליון דולר בייבי נכנס למרוץ כשכבר היה בעיצומו ופספס את רוב הפרסים, אבל הייתה לו תמיכה אדירה מצד המבקרים והקהל. כמה שנים מהיום, אני בספק אם רוב האנשים עדיין יחשבו שקלינט איסטווד היה יותר ראוי לפרס מסקורסזה, או פיין, שלא לדבר על מישל גונדרי שכלל לא היה מועמד. זה לא כל כך משנה כי מה שקובע אצל האקדמיה זה העכשיו ונכון לעכשיו, ברוקבק מאונטן הוא הסרט שכולם מדברים עליו ומשבחים אותו.
אני לא יודע כמה חברי אקדמיה ראו את ברוקבק מאונטן עד עכשיו. סביר להניח שיותר מאלה שראו את מינכן ופחות מאלה שצפו בלילה טוב ובהצלחה. דבר אחד שכבר ידוע הוא שברוקבק מאונטן מצליח לגייס קהל די נרחב בארצות הברית השמרנית לכאורה. לפי הביקורות, רק שני דברים באמת מבדילים בינו לבין רוב הסרטים שכבר ראינו על אהבה בלתי אפשרית. קודם כל, הזוג המאוהב הוא זוג גברים, לא גבר ואישה. דבר שני, אנג לי. לא יודע איך הוא עשה את זה, אבל ברגע שהחלו להגיע ביקורות על מינכן, דווקא אנג לי הוא זה שסומן כמועמד מוביל לאוסקר על בימוי.
אני לא יודע אם ברוקבק מאונטן באמת כל כך טוב כמו שעושים ממנו, או אם הוא ישאר הפייבוריט עד סוף פברואר, כשישלחו הקולות הסופיים של חברי האקדמיה. אני רק יודע שמה שלא יקרה, ברוקבק מאונטן לא יכול להיות בעמדה יותר טובה מזו שהוא מתקדם לעברה כעת בצעדי ענק (מגפי בוקרים, כמובן).